נתניהו איבד את הבושה - והמערכת החיסונית של המדינה נכנסת לפעולה - חדשות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נתניהו איבד את הבושה - והמערכת החיסונית של המדינה נכנסת לפעולה

המינוי של שלמה פילבר למנכ"ל משרד התקשורת והכוונה למנות את עפרה ברכה לנציבת שירות המדינה - עוררו את הפקידות לפעולה ■ כמו מול טראמפ בארה"ב, גם בישראל מתחילים להציב גבולות לראש הממשלה ■ דו"ח ועדת קוצ'יק הוא סנונית ראשונה

61תגובות
ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנס לציון יובל לכיבוש הגדה, בספטמבר
אמיל סלמן

המהלכים האמיצים שהוביל בנימין נתניהו בעת שכיהן כשר האוצר ב–2003, בשיאו של המשבר הכלכלי העמוק ביותר שחוותה ישראל כנראה מאז שנות הצנע, כללו שורה של צעדים קשים וכואבים, אך חיוניים לחילוצה של ישראל מהמשבר. בראש ובראשונה, הקיצוצים הכואבים בתקציב המדינה ובקצבאות הביטוח הלאומי גבו מחיר עצום מהחברה הישראלית — אבל גם הצליחו לייצב את הכלכלה, ולחלץ את ישראל מהמיתון.

כתבנו אז, ואנחנו ממשיכים לכתוב זאת גם היום, שנתניהו היה אחד מגדולי שרי האוצר שקמו לישראל מעודה, וכי בתור שר אוצר הוא התעלה לדרגת מנהיג — כזה שיודע לקבל החלטות קשות ולא פופולריות בהבינו כי הן הכרחיות; כזה שמוכן לשלם מחיר פוליטי אישי בעבור צדקת המטרה. נתניהו, אגב, אכן שילם מחיר אישי כבד, כשבבחירות ב–2006 הליכוד בראשותו התרסק לשפל של 12 מנדטים, גם לאחר שתעמולת הבחירות נגדו הציגה אותו כשר אוצר חסר לב.

לדו"ח המלא של ועדת קוצ'יק - הקליקו כאן - דלג

גם כיום, בפרספקטיבה של 15 שנה, אין ספק בדבר גדולתו של נתניהו כשר אוצר — הוא הציל, ממש כך, את כלכלת ישראל. הטעויות שהוא ביצע בדרך, והיו רבות, בטלות בשישים ביחס לגודלו של ההישג העצום של הצלת ישראל מהמשבר הכלכלי והפיננסי החמור בתולדותיה.

אך גם כיום אנחנו ממשיכים להצטמרר לנוכח המרחק העצום בין נתניהו של אז, המנהיג ללא חת, לבין ראש הממשלה נתניהו כיום, שאינו ראוי כלל לתואר מנהיג. לא רק ריבוי החקירות הפליליות נגדו, בחשד לעסקות האפלות למכירת נשמת אפה של הדמוקרטיה עם מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס, ובחשד להתבהמות של קבלת סיגרים, תכשיטים ושמפניה ורודה מאילי הון — ולא רק המינוי של מקורבו שלמה פילבר למנכ"ל משרד התקשורת. מה שממחיש יותר מכל את שפל המדרגה שנתניהו הידרדר אליו הוא הניסיון הבזוי למנות את עפרה ברכה לנציבת שירות המדינה.

שלמה פילבר
אמיל סלמן אמיל סלמן

הציבור הרחב לא מתעניין בנציבות שירות המדינה, ולכן הוא אינו מתקומם לנוכח הצעת המינוי המופרכת, ועצוב שכך. נציב שירות המדינה הוא המנכ"ל של ממשלת ישראל — זהו האדם שאחראי על ניהול עובדי הממשלה, ולכן משפיע יותר מכל על התפקוד של הממשלה כולה. מדובר במי שמשפיע באופן ישיר על העסקת 75 אלף עובדי הממשלה, ובאופן עקיף על איכות החיים של 8.8 מיליון אזרחי ישראל — שאותם 75 אלף עובדים משרתים. חולשתה הנמשכת של ממשלת ישראל — הביורוקרטיה החונקת, ההידרדרות במדד קלות עשיית העסקים, יכולת הביצוע הירודה, התשתיות המפגרות, הניהול הירוד — כל אלה מונחים לפתחה של נציבות שירות המדינה, ובלי שיפור הניהול של הנציבות לא ניתן יהיה לשפר את ממשלת ישראל לעולם.

בעת הזאת, כשהממשלה נאבקת לשפר את הביורוקרטיה והרגולציה שלה, ולשפר את מעמדה של ישראל בדירוגי העסקים הבינלאומיים, חשיבותו של נציב שירות המדינה גוברת שבעתיים. רק שכבר כחצי שנה אין נציב קבוע — מאחר שנתניהו מתעקש למנות מקורבת עלומה שלו לתפקיד הרם.

מי זאת עפרה ברכה — איש לא ממש יודע. מדובר במנהלת זוטרה במשרד הפנים, ותו לא. ברור שאין לה הניסיון, הידע והכישורים הניהוליים הנדרשים לתפקיד. ככל הנראה יש לה בעיקר קשרים — היכרות קרובה עם לשכת ראש הממשלה, שאחותה ובתה מועסקות בה. בפועל, נתניהו עומד למנות לאחד התפקידים החשובים ביותר בממשלה פקידה נחותת דרג, בשל שיקולים אישיים עלומים, בניגוד מוחלט לטובתה של ממשלת ישראל ולטובת האינטרס הציבורי.

עפרה ברכה
מתוך עמוד הפייסבוק

לא זו בלבד, אלא שאת המינוי המופרך הזה הוא עושה בריש גלי, לעיניה הביקורתיות של התקשורת, לנוכח תדהמתם של עשרות אלפי פקידי ממשלה, ובניגוד לאזהרות של כל המומחים. ההמחשה הכי קרובה לכך זה אם נתניהו יציע מחר למנות סרן עלום לתפקיד הרמטכ"ל — עד כדי כך בוטה, הזוי, מסוכן, חסר בושה וחסר מעצורים המינוי של ברכה.

יותר משמדאיג הניסיון למנות את ברכה עצמה, מדאיג אובדן המעצורים שכרוך במינוי. אם נשתמש בלשון לא עדינה — במינוי הזה נתניהו משתין מהמקפצה: הוא כבר אינו מהסס לפעול בניגוד גמור לטובתה של המדינה, ולעשות זאת בגלוי. הוא כבר אינו מהסס להראות שטובתו האישית גוברת על טובת המדינה, ולא אכפת לו שכולם רואים וכולם יודעים. אבדה הבושה, ונתניהו איבד את המעצורים.

הפקידים אינם אלה שמכשילים את השרים

מה עושים כשמדינה מונהגת בידי אדם חסר מעצורים? העובדה שגם המעצמה הגדולה בעולם, ארה"ב, נמצאת במצב דומה אינה מנחמת. אבל כמו בארה"ב, גם בישראל החיסונים הטבעיים של המערכת הממשלית מתעוררים לפעול.

בארה"ב היו אלו בתי המשפט, רגולטורים, ואפילו הסנאט שהציבו גבולות לנשיא דונלד טראמפ. בישראל זהו בית המשפט העליון שמנהל מאבק נואש להראות למערכת הפוליטית כי לא כל גבול מותר לחצות, ועכשיו גם הפקידות שמתעוררת להגן על תקינות ניהולה של הממשלה.

המסמך המכונן בהקשר הזה לא הוגש השבוע לשר האוצר, משה כחלון. לא הוגש, משום שככל הנראה כחלון העדיף שלא לקבלו לידיו, כדי שלא יצטרך להצטייר כמי שדחה דו"ח של ועדה חשובה. אבל זה לא באמת משנה, כי הדו"ח נכתב, סוכם, וגם פורסם, והוא צריך להיחשב למסמך מכונן בכל הקשור ליחסי פקידות־נבחרי ציבור בישראל.

עופר וקנין

זהו הדו"ח של ועדת קוצ'יק לבחינת סמכויות הנהלת משרד האוצר. חמשת חברי הוועדה הם כולם פקידים בכירים מאוד בעבר — שלושה מנכ"לים של משרד האוצר, מנכ"ל של משרד ראש הממשלה, וממונה על ההגבלים העסקיים — שהם אנשי עסקים פעילים בהווה. הם נתבקשו לנסות ולשרטט את הקו העדין שבין סמכויות הדרג הפקידותי־מקצועי במשרד האוצר, לסמכויות הדרג הפוליטי, ובמקרה המסוים הזה — סמכות מנכ"ל האוצר, בהיותו משרת אמון של שר האוצר.

הוועדה יצאה לדרכה משוכנעת בעמדה כי מנכ"ל האוצר הוא מנהל מוחלש, מאחר שאין לו סמכות על אגפי האוצר השונים, ובראש ובראשונה אין לו סמכות על אגף התקציבים — וכי זהו מבנה ניהולי לא סביר מבחינת היעדר ההיררכיה שבו. בסופו של תהליך ארוך, שנתניהו תרם לו הרבה יותר מאשר מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, הפכה הוועדה את עמדתה. הדו"ח הסופי, שהתקבל פה אחד על ידי כל חבריה, מחזק אמנם את כוחו של מנכ"ל האוצר, אבל בעיקר דואג לבצר את עצמאותם של אגפי האוצר, לרבות הקביעה התקדימית שכל ראשי האגפים באוצר — כולל המנכ"ל — יהיו נעדרי זיקה פוליטית.

בפתח מסקנותיה התייחסה הוועדה למתח שבין פקידים לנבחרי ציבור, והתנגשות האינטרסים ביניהם. "האינטרס האחד, הידוע בשם הגנרי משילות, משמעותו פשוטה: כי תירתם הפקידות המקצועית של המשרד לסייע בידי השר הנבחר להשיג את יעדי המדיניות אשר למימושה נבחר ומונה, ולעשות כן בדרך אופטימלית: יעילה, תקינה ומאוזנת; האינטרס השני — עצמאות ומקצועיות המינהל — משמעותו כי תרגום המדיניות ורעיונות הנבחר לשדה המציאות ייעשה באמצעות גורמי המקצוע המיומנים, בהליך מושכל, מאוזן וסדור, לאחר שהובהרו על ידי הדרג המקצועי מלוא המשמעויות של יישום הדברים, והוצעו דרכי פעולה יעילות ומיטביות. חשוב לזכור כי הפקידות המקצועית משרתת, קודם לכל, את הציבור במובן העמוק של מושג זה, והיא חבה לציבור את נאמנותה. באותה העת חובש הפקיד המקצועי כובע נוסף — סיוע לדרג הנבחר להגשים את מדיניותו המוצהרת".

הוועדה מפרטת כיצד כפל האינטרסים גורם לעתים להתנגשות, בעיקר מפני שהשרים בישראל, בניגוד למשטר הנשיאותי הנהוג בארה"ב, אינם מומחים בתחום הפעילות של המשרד שלהם. בדרך כלל השרים אינם מומחים בניהול כלשהו, ולכן תלויים במקצועיות של הפקידות במשרד. התלונה הקבועה של השרים לגבי היעדר המשילות שלהם, לפיכך, אינה היעדר משילות — אלא היעדר מקצועיות והיעדר הבנה של השרים, הם שמכשילים אותם. זהו חוסר היכולת של השרים שמונע מהם להצליח ולנהל, לא הפקידים.

לא זה הזמן לעוד "משילות"

לדו"ח המלא של ועדת קוצ'יק - הקליקו כאן - דלג

בכל מקרה, במתח שבין משילות למקצועיות, ועדת קוצ'יק בחרה במקצועיות. היא בחרה כך פה אחד, ודווקא לא בגלל בעיות הניהול הפנימיות במשרד האוצר. זהו תקדים ברכה, ותקדים פילבר — מקורבו של נתניהו, שמונה על ידו למנכ"ל משרד התקשורת.

לנגי עיני הוועדה עמדו הפעולות של פילבר שהושעה מתפקידו לאחר שנחשד בהטיית מדיניות משרד התקשורת לטובתה של חברת בזק, שבעל השליטה בה, שאול אלוביץ', מקורב לנתניהו.

בעת הזאת, כשראש הממשלה משתין מהמקפצה עם מינויים הזויים, המשרתים אינטרסים עלומים, הוועדה בחרה לא לקחת סיכון כלשהו בהגדלת יכולת המשילות על חשבון עצמאות הפקידות.

הרגישות הגדולה של משרד האוצר, המשרד השני ברגישותו להתערבות פוליטית אחרי משרד המשפטים, בעידן של אובדן המעצורים של המערכת הפוליטית, חייבה התגייסות להגנה על עצמאות הפקידות הממשלתית יותר מאי פעם. זאת היא רוח המסקנות של ועדת קוצ'יק, שגם אם הן לא יאומצו — הן צריכות להיהפך למסמך מכונן, על פיו מנוהלת ממשלת ישראל.

ואגב, שר האוצר שהתחמק מלקבל לידיו את דו"ח הוועדה, הופיע בפניה ותמך בהגנה על עצמאות הפקידות באוצר. כחלון, שהוא איש הגון מבסיסו, יודע מהי האמת, ומה דרוש כדי להיטיב עם מדינת ישראל — הוא רק מפחד לומר זאת בקול רם. חבל שכך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#