מאחורי הקלעים של הגרידינרים - מגזין - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מאחורי הקלעים של הגרידינרים

מוקי גרידינגר ואחיו ישראל הפכו את העסק של סבא לאימפריית קולנוע ונדל"ן שהכניסה אותם לרשימת עשירי ישראל

תגובות

אולי זהו תחום הקולנוע שגורם לנו לראות את כל מה שקורה בו באור ציורי, אולי זה אנחנו שמחפשים במציאוּת תסריטים - אבל כשמדברים על ענף הקולנוע הישראלי קשה להתגבר על הנטייה לתאר אותו כתחום צבעוני, המורכב מכמה משפחות שלכל אחת מהן תווי היכר משלה. יורם גלובוס, יו"ר גלובוס גרופ, נהנה מהילה הוליוודית, ושכבה דקה של אבק כוכבים דבקה בו מאז עסק בהפקת סרטים עם בן דודו מנחם גולן והתחכך בסילווסטר סטלון, שרון סטון וצ'אק נוריס. משה אדרי, הבעלים של יונייטד קינג וקומפלקס הקולנוע סינמה סיטי, הוא סיפור הצלחה מקומי: הילד שהגיע מדימונה והפך למשקיע הפרטי הגדול ביותר בקולנוע הישראלי, וככזה גם לאדם מתוקשר מאוד. משפחת שני, הבעלים של סרטי שני ובתי הקולנוע לב, מזוהה בעיקר עם איכות, ומשפחת מטלון היא איקון כשלעצמה.

והנה, דווקא המשפחה הכי ותיקה בעסקי הקולנוע בארץ, משפחת גרידינגר, קצת מקשה לבנות סביבה סיפור. האחים מוקי (משה ) וישראל גרידינגר, דור שלישי בעסקי הקולנוע בארץ, מחזיקים בכשני שלישים ממניותיה של אחת משתי מובילות השוק - תיאטראות ישראל, המפעילה בתי קולנוע במותגים רב חן ו-yes פלנט ומפיצה סרטים באמצעות החברה הבת פורום פילם. הם גם פועלים בניכר, והחברה הבת שהקימו שם הפכה לאחת הגדולות במרכז אירופה. ולמרות זאת, המשפחה החיפאית כמעט שאינה מוכרת מחוץ לקהילה העסקית. בני המשפחה לא מצטלמים בהשקות נוצצות, הילדים שלהם לא משחקים בטלנובלות, וסיפור השושלת חמק מהרדאר במשך שנים.

גם ביקור במשרד של מוקי גרידינגר, מנכ"ל האימפריה המשפחתית, עשוי שלא להשביע את התיאבון של מי שהזין את הדמיון בהרבה סרטי קולנוע - בעיקר אמריקאיים - ובנה לו מערכת דימויים. במשרד של גרידינגר יש אמנם צעצועים ומזכרות מסרטים, אבל הם לא מהות ומוקד החדר ובעיקר לא ממש משתלבים בו. האיש שיושב בכורסת המנהל במשרד הזה, שמרוהט בריהוט סטנדרטי, תעשייתי, חום, לא מקרין מוחצנות וניכר בו שגם אם הוא מתפרנס מאור הזרקורים הוא לא נהנה להיחשף לפניהם. גם כשהוא נחשף יחסית הוא מנסה להישאר איכשהו מאחורי הקלעים, ומאופק ועצור הוא משחרר מידע במידה.

אבל גם אם גרידינגר לא עונה על הקלישאה של "איש קולנוע", וגם אם המשפחה טורחת שלא להיחשף, זה לא אומר שהסיפור שלה לא יכול להזין איזה סרט על שושלת עסקים. או לפחות סדרת טלוויזיה.

מסך הברזל

זה התחיל בסבא, משה גרידינגר (שעל שמו קרוי מוקי ), יהודי רוסי שעשה הון באנגליה - בעיקר בסחר בביצים - אבל בחר לעלות לארץ בשנת 1929. כאן הוא התחיל לרכוש אדמות, חלקן בשרון צפונית לכפר סבא, חלקן בתל אביב, במקום שבו נמצא היום קטע מרחוב דיזנגוף, ואחרות בחיפה. הוא גם הקים מפעלים. יפאורה, עם המותג המנוח "מיץ פז", היה אחד מהם, וכמותו החברה האם קירור וספנות והחברה האם של זו - ספנות ואספקה.

אבל למשה גרידינגר היתה חיבה יתרה לתחום אחר ששילב עסקים ואמנות - הקולנוע. בשנת 1931 הוא הקים את בית הקולנוע הראשון בחיפה - קולנוע עין דור - ובעצם את חברת תיאטראות ישראל. בשנת 1935 הוא צירף אל בית הקולנוע עוד אחד, גם הוא בחיפה - קולנוע ארמון שברחוב הנביאים, מבנה עצום ממדים שדורות של חיפאים גדלו על כיסאות העץ שלו ושהיה מפורסם בגג הנפתח ובמבנה הארכיטקטוני היפה שלו. עשר שנים אחרי הקמת בית הקולנוע נפטר ראש השושלת ואת מקומו תפס בנו, קלמן גרידינגר, אדם שכבר גדל בפלשתינה אבל תואר על ידי מקורבים כ"אציל אנגלי".

גרידינגר המשיך לנהל את עסקי המשפחה ולא חשד שבשלב כלשהו יצפה לו מפנה בעלילה. אבל זה קרה, בתחילת שנות ה-80. גרידינגר גילה אז להפתעתו שיפאורה והחברה האם שלה הן יעד להשתלטות עוינת, אחת מהראשונות בישראל. קבוצה של "נערי אייזנברג", ובראשם שלמה רודב ורוני גת, רכשה נתח מהותי של אג"ח להמרה של החברה והודיעה לו כי היא משתלטת עליה. ניסיונות ההדיפה של גרידינגר לא עלו יפה והוא הבין: מעתה כדאי שיתמקד בעסקי הקולנוע.

מאז משפחת גרידינגר הולכת ומגדילה את היקף הפעילות בתחום. בהתחלה היה זה האב שניהל את תיאטראות ישראל, אחר כך הבן מוקי גרידינגר, שעובד בחברה מאז 1976. בעצם, הוא התחיל עוד קודם לכן, במה שנשמע כמו חלום בהקיץ של כל חובב קולנוע. כי להיות בן של בעל אולם קולנוע זה לא כמו להיות בן של מהנדס או נהג. זה לראות סרטים בלי סוף ובחינם, להזמין גם את החבר'ה, לקבל את הפוסטרים הגדולים ולאכול פופקורן כמה שרוצים. ומוקי גרידינגר הרי היה לא רק הבן של הבעלים של אולם קולנוע, אלא גם הנכד של אחד כזה. בילדותו הוא ראה אינספור סרטים אבל גם בילה שעות רבות בעסק המשפחתי. "היו מגייסים אותי לעזור לפי הצורך. לפעמים עבדתי כסדרן, מכרתי כרטיסים ואפילו עבדתי במזנון. ראיתי הרבה סרטים, אבל הייתי צריך לעבוד בשביל זה", הוא נזכר בנוסטלגיה מחויכת.

מאז הוא המשיך לעבוד בשביל זה אבל קצת אחרת, ובאופן טבעי חווה את כל תהפוכות הענף וחידושיו. ב-1982 הקימה תיאטראות ישראל את רב חן בתל אביב והיתה כך לחברה הראשונה שעברה ממודל בית הקולנוע הישן, מרובה המושבים, למודל של כמה מסכים. את המגה־פלקס הראשון - ההתפתחות הגדולה הבאה, שהביאה איתה בתי קולנוע של יותר מ-15 מסכים - היא אמנם לא הקימה: הפעם היה זה אדרי שפתח ב-2002 את סינמה סיטי בצומת גלילות. אבל תיאטראות ישראל לא פיגרה בהרבה והקימה בהמשך מגה-פלקסים משלה. היום יש לחברה 16 בתי קולנוע ו-113 מסכים. החברה הבת פורום פילם, שנוסדה ב-1967, מפיצה סרטים בתחום הקולנוע ובתחום הבידור הביתי (DVD ) והיא המפיצה הבלעדית של הענקית דיסני.

בעצם, יחד עם גלובוס גרופ שולטת היום תיאטראות ישראל בשוק (ואדרי תופס 20% ממנו ). אלא שהשוק הזה הוא לא רק תוסס, הוא גם צפוף ומורכב. בעבר הקרינה כל אחת מהחברות בבתי הקולנוע שלה רק את הסרטים שהיא עצמה הפיצה, אבל מרגע שגדל מספר המסכים בכל בתי הקולנוע - ועל אחת כמה וכמה מאז החלו לפעול המגה־פלקסים - נקלעו החברות למצוקה: לא היו להן מספיק סרטים לכל המסכים שברשותן. כך נוצרה תלות גדולה בין המשפחות. מצד אחד הן מתחרות, מצד אחר הן נאלצות לשתף פעולה מבחינה עסקית ולהציג זו את סרטיה של זו, ואפילו איחדו בעבר את כוחן כדי להפעיל לחץ על מבקרי הקולנוע. ומאחר שחלק ממשפחות הקולנוע הישראליות עוסקות גם בהפקת סרטים, תלותן בבתי הקולנוע של המתחרים רק גדלה.

הצפיפות הזאת בשוק הקולנוע הישראלי וגודלו המוגבל הניעו את תיאטראות ישראל להסתכל בשנות ה-90 קדימה, או נכון יותר אל מעבר לים - ולהתחיל לפעול גם שם. "פנינו למדינות שבהן הקולנוע לא היה מפותח. לא היה לנו איזה סוד גדול למכור לצרפתים או לאיטלקים, אבל למדינות מזרח אירופה - או נכון יותר מרכז אירופה - שרק שנתיים־שלוש קודם לכן יצאו מהשליטה הסובייטית, היה לנו מה להציע", אומר גרידינגר. "ההשקעה הזאת נראתה לנו מבטיחה".

הם התחילו בהונגריה, עברו במהירות גם לצ'כיה וכעבור שנה גם לפולין. בדרך חדרו גם לשוק הרומני ולזה הבולגרי. מאז הם מפתחים את הפעילות הזאת, מ-1997 תחת השם סינמה סיטי אינטרנשיונל. בעשר השנים הללו הפכה סינמה סיטי למפעילת הקולנוע הגדולה במרכז אירופה ולחמישית בגודלה באירופה כולה. רומניה היא כיום השוק שבו היא מתכננת את הפיתוח הרב ביותר: החברה מחזיקה בה ארבעה קומפלקסים אבל מתכוונת להגיע ל-25. את הקומפלקס הראשון בבוקרשט (והששי במדינה) היא תפתח בסוף השנה.

אבל האחים גרידינגר משקיעים לא רק בקולנוע עצמו. הרצון שלא להתפשר על מיקומם של בתי הקולנוע גרם להם להתחיל להשקיע גם בנדל"ן שמסביב. בפעם הראשונה הם עשו זאת בלי תכנון מראש או כוונה תחילה. זה קרה כשסינמה סיטי נכנסה לוורשה והתקשתה למצוא אתר לפתיחת קומפלקס קולנוע. לבסוף היא חתמה על חוזה עם יזם מקומי, אבל אז גילתה שאין לו ההון הנדרש לסיים את הקמת הקניון. "קנינו ממנו את הפרויקט, השלמנו אותו ומכרנו אותו לקבוצה של מוטי זיסר. זיסר כבר מכר מזמן את הפרויקט ליזם הבא, ואנחנו עדיין מפעילים שם את בית הקולנוע בשכירות", מספר גרידינגר.

מאז הקימה סינמה סיטי עצמה כמה קניונים במקומות שרצתה לפתוח בהם בתי קולנוע ומאוחר יותר מכרה אותם ליזמים - וגרידינגר מדגיש שהם אינם מעוניינים להיות מפעילי קניונים, אבל יש להם הידע הנחוץ כדי להקים ולתחזק אותם עד לעיתוי המתאים למכירה. במקביל שותפה החברה עם א. דורי וג'נרל אלקטריק בחברה ההולנדית רונסון, שבונה למגורים במרכז אירופה. בארץ בונה תיאטראות ישראל נדל"ן עסקי במקומות שונים, ומשרדיה באזור התעשייה של הרצליה פיתוח שוכנים גם הם בבניין שבבעלותה.

היי, צפונה לחיפה

למרות שהחברה ממוקדת במרכז אירופה, היא לא הפסיקה להשקיע בארץ. ולא רק בנדל"ן עסקי אלא גם במגה-פלקסים. תיאטראות ישראל לא היתה הראשונה בתחום המגה-פלקס; קדם לה, כאמור, משה אדרי שהקים את המגה־פלקס שלו בצומת גלילות והכעיס את גרידינגר כשנתן לו את השם סינמה סיטי, כשם החברה הבת של תיאטראות ישראל.

מבחינה חוקית לא היתה כאן אמנם מניעה. תיאטראות ישראל פועלת בחו"ל תחת השם סינמה סיטי, אבל בארץ היא בחרה לשמור על המותג רב חן. אבל גרידינגר חשב שמדובר בצעד לא ממש מנומס, כזה שיקשה עליו למתג בתי קולנוע עתידיים תחת המותג הבינלאומי שהקים, ותיאטראות ישראל יצאה בצעדי ענישה. במשך זמן מה לא איפשרה החברה הבת שלה פורום פילם לאדרי להקרין במתחם החדש את הסרטים שהפיצה. אבל התלות בין השחקניות לא איפשרה למשפחת גרידינגר לכעוס זמן רב, והיחסים העסקיים חזרו לסדרם.

מאז הקימה תיאטראות ישראל את המגה-פלקס yes פלנט בקניון אילון ברמת גן ואת yes פלנט בקניון לב המפרץ. הפרויקט הזה, שכלל שיתוף פעולה מוגבל עם yes, לא היה מובן מאליו - וקודם כל, משום שבשלב הזה כבר לא היו בתי הקולנוע אורחי כבוד בקניונים. לאחר שבמשך שנים הם נתפסו כעוגן שקניון לא יכול להתקיים בלעדיו, החלו הקניונים להיפרד מהם לשלום - והם נחשבו לכישלון מסחרי. אם לא די בכך, אז קניון לב המפרץ עצמו נחשב בשנים האחרונות למקום שבהחלט לא חייבים להגיע אליו, ומי שהגיע למתחם היה עסוק בעיקר בחיפוש היציאה. אפילו תחנת הרכבת ששכנה בקניון וקרבתו לתחנת האוטובוס המרכזית של הצפון לא גרמו לו לשגשג. לכן, כשהתחילו המנופים בעבודה והשלטים באתר הבנייה בישרו שכאן ייפתח קומפלקס קולנוע גדול, נראה היה שהמשקיעים השתגעו והחליטו להוריד את כספם ביגון שאולה.

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון יוני של מגזין TheMarker

להזמנות חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#