ירום אריאב: "האוצר עובר לפעמים את הגבול, אבל מישהו חייב להיות בתפקיד האיש הרע" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ירום אריאב: "האוצר עובר לפעמים את הגבול, אבל מישהו חייב להיות בתפקיד האיש הרע"

אריאב היה מעדיף שתקופת כהונתו כמנכ"ל משרד האוצר תיזכר בזכות הרפורמות החברתיות - אבל סביר להניח שהוא ייזכר בעיקר בזכות מאבקו במשבר הפיננסי ועמידתו בלחצי הטייקונים ■ בראיון פרישה הוא מדבר על ההישגים וההחמצות ועל הלחצים הפוליטיים ■ אריאב: "אנחנו הצלנו את המשק"

תגובות

>> יש משהו מתעתע בתפקיד מנכ"ל משרד האוצר. בניגוד למנהלים של משרדים ממשלתיים אחרים, מנכ"ל האוצר הוא במידה רבה משולל עבודה. תחתיו משרתים חמישה פקידים בעלי סמכות מקצועית וניהולית דומה לזו של מנכ"ל משרד ממשלתי: החשב הכללי, ראש אגף התקציבים, המפקח על הביטוח, ראש מינהל הכנסות המדינה וראש רשות המסים. פקידים אלה מטפלים באופן עצמאי בפעילות השוטפת של המשרד, ומותירים את משרת המנכ"ל כמעט ריקה מתוכן. לפיכך, הבחירה כיצד למלא את זמנו נתונה להחלטתו החופשית של המנכ"ל.

המנכ"ל הקודם, יוסי בכר, התמקד בקידום רפורמה בשוק ההון - הנושאת את שמו. המנכ"ל הנוכחי, ירום אריאב, התכוון להקדיש את זמנו לתחום החברתי-כלכלי, ובמיוחד לצמצום הפערים החברתיים. ואולם, הקדנציה של אריאב במשרד האוצר תיזכר בעיקר בזכות עיסוק שנכפה עליו מכורח הנסיבות - הטיפול במשבר הפיננסי. "אנשים נבחנים בסופו של דבר בשעת קרב, ואתה עמדת בזה בשילוב של מקצוענות ואצילות. אני מאחל לך הצלחה בהמשך הדרך, ירום הודו" - במלים אלה נפרד השבוע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מאריאב. אין ספק שמדובר בברכה חמה בהרבה מהברכה הרשמית, שמקובלת בטקסי פרידה מפקידים בכירים. למעשה, אירוע הפרידה - מעין מסיבת הפתעה שנערכה לכבוד אריאב בעת ישיבת הממשלה - היה יוצא דופן.

אריאב זע במקומו במבוכה גלויה כשהוא מדבר על ה"מערוף", כדבריו, שעשו לו שרי הממשלה. גם הדברים שנאמרו עליו ב"מערוף" - החל בברכה האישית החמה שהקריא נתניהו, וכלה בסיפורים הנוסטלגיים שסיפר עליו שר האוצר יובל שטייניץ - מביכים אותו (השניים, כך מתברר, היו חברים מרכזיים בתנועת שלום עכשיו בתחילת שנות ה-80 הסוערות).

על סיפוריו הנוסטלגיים של שר הרווחה יצחק הרצוג, שהפליגו עד לימי ילדותו המוקדמים - אריאב כבר לא מוכן להגיב.

ואולם ה"מערוף" הממשלתי הזה מגדיר יותר מכל דבר אחר מיהו ירום אריאב. למרות התפקיד הנוקשה והשוחק שמילא בשלוש השנים האחרונות, אריאב נחשב אדם נעים הליכות, הגון וישר, שניסה לקדם את מהלכי האוצר בדרך של שיתוף פעולה והידברות. על אף שלמשרד האוצר יש מוניטין של משרד כוחני ודורסני, המסרס את משרדי הממשלה האחרים, הרי מי שעמד בראשו בשנים האחרונות ייצג את ההפך המוחלט מכך.

הפוליטיקאים נכנעו ללחץ של הקבלנים

תזכיר לנו, איזו רפורמה חשובה יצאה מהאוצר בתקופת המנכ"לות שלך?

"כשהגעתי לאוצר היה לי ברור שאני רוצה לעסוק בעיקר באג'נדה הכלכלית-חברתית ובצמצום הפערים בחברה. אלה היו הדברים שהתמקדתי בהם, בשיתוף פעולה עם ראש המועצה הלאומית לכלכלה מנואל טרכטנברג. עסקנו בקידום תחומים כמו מס הכנסה שלילי, אכיפת חוקי העבודה, פנסיית החובה והטיפול בבעיית העובדים הזרים".

אתה תומך בגירוש ילדי העובדים הזרים?

"אני חושב שההתמקדות בילדי העובדים הזרים היא שגויה; זה אכזרי ולא אנושי. צריך להתמקד בצמצום האישורים. הרי כל העובדים הזרים הלא-חוקיים הגיעו לישראל כעובדים חוקיים - ואת זה צריך לצמצם, רק שיש כאן מערכת לחצים שמונעת זאת".

מי לוחץ?

"קבלנים, תעשיינים, חקלאים וקבלני כוח אדם. הם לוחצים דרך המערכת הפוליטית".

דרך מי במערכת הפוליטית?

"שרים וחברי כנסת רלוונטיים".

והשרים וחברי הכנסת נכנעים ללחצים?

"עובדה שהיתה לנו המלצה לצמצם לאפס את מספר העובדים הזרים בבניין ב-2010, והכנסת דחתה זאת בכמה שנים. אז ברור שהיה כאן מכבש פוליטי".

זה לא היה קשור להסכמות של עסקת החבילה?

"עופר עיני ושרגא ברוש הם חלק מהסיפור. זה קצת מוזר שמזכירים תמיד את שניהם יחד. ברוש מייצג באופן לגיטימי את התעשיינים, והיה חשוב לו לשנות את ההחלטות בתחום זה".

ולמה עיני נתן גיבוי?

"עיני לא היה פעיל מאוד בעניין העובדים הזרים".

כלומר, הוא נהג כאילו הוא מהאו"ם - על אף שמדובר בסוגיה חברתית ראשונה במעלה?

"עיני מייצג את העובדים באופן לגיטימי ובכישרון רב. הוא בהחלט פרטנר טוב למשא ומתן, שמבין עניין, הגם שהוא מייצג אינטרס שונה למדי מזה של הממשלה. אבל בעניין העובדים הזרים הוא יכול היה להיות יותר אקטיבי, כי נוכחותם בהחלט פוגעת בעובדים הישראלים. במקרה הזה, שיתוף הפעולה שלו עם ברוש היה חזק יותר".

במונחים של אריאב, המקפיד להתנסח בזהירות ולנהוג בכבוד בכל הסובבים אותו, המשפט האחרון הוא בגדר ביקורת חריפה על התנהלותו התמוהה של עיני בעניין העובדים הזרים. לאריאב היה קשר מצוין עם עיני בשנות עבודתם המשותפת, והוא אף ניסה לקדם איתו כמה פרויקטים חשובים, כמו השגת הסכמות על גמישות עבודה במגזר הציבורי וקידום האג'נדה הכלכלית-חברתית, היקרה כל כך ללבו.

המשבר דחק את האג'נדה החברתית

אריאב עבד בעבר באוצר כסגן הממונה על התקציבים (1993-1989) לפני שעבר לתפקידים ניהוליים בכירים בכימיקלים לישראל שבבעלות משפחת עופר (2006-2001). אבל מי שיחפש את השורשים של רגישותו החברתית לא ימצא אותם שם. השורשים האלה עמוקים בהרבה, ומגיעים עד ילדותו המוקדמת.

לא רבים יודעים כי אריאב נולד בקיבוץ עין חרוד. בהיותו בן ארבעה חודשים נהרג אביו, טייס חיל האוויר, בתאונת אימונים. אמו נישאה בשנית (אביו המאמץ הוא בנו של סופר הילדים הידוע לוין קיפניס), ועזבה בהמשך את הקיבוץ. את שנות נעוריו העביר אריאב ברמת השרון, לפני שעבר לירושלים כדי ללמוד כלכלה באוניברסיטה העברית. מאז הוא נשאר בסביבה, ומתגורר כיום עם אשתו וארבעת ילדיהם במבשרת ציון.

אלא שקידום האג'נדה החברתית של אריאב לא כל כך צלח. ברשימת ההחמצות שלו בתפקיד הוא מונה את כל אותם פרויקטים שבהם החל לטפל, אבל לא הצליח לסיים - כמו ועדת אריאב, שבחנה את קידומה של ישראל למרכז פיננסי בינלאומי; הניסיון לקדם את תעסוקת הערבים והחרדים ולהגדיל את שיעור השתתפותם בשוק העבודה (בשני המגזרים נעשים צעדים חשובים, אבל הם עדיין ראשוניים); הניסיון לקדם רפורמה במגזר הציבורי, לרבות הגמשת התעסוקה ופיתוח ממשל זמין.

בכל התחומים האלה ביצע אריאב לא מעט מהלכים בשנות כהונתו, אבל הם נקטעו באיבם. משהו שיבש לחלוטין את התוכניות, וסחף אליו את כל תשומת הלב של אריאב ושל צמרת האוצר: המשבר הפיננסי העולמי, שפרץ במלוא עוצמתו בספטמבר 2008.

"ידענו מה אנחנו עושים"

"אם מסתכלים על התנהלות האוצר במשבר", אומר אריאב, "רואים שהמשרד ידע מה הוא עושה. היתה פה עבודת צוות; ערכנו ניתוח של המצב, שממנו עלה כי מצבנו שונה מזה של מרבית המדינות שנקלעו למשבר. היה ברור שהמשק הישראלי, הקטן והפתוח, צריך לנהוג אחרת ממשקים אחרים בעולם. מה גם שנכנסנו למשבר במצב טוב יחסית, עם מערכת פיננסית יציבה.

"המטרה שלנו היתה לנקוט מדיניות זהירה ויציבה עד כמה שאפשר. היה חשוב לנו להרגיע את הפאניקה בציבור, ולכן הקפדנו להעביר מסר ברור: הדברים נמצאים בשליטה. נקטנו פעולות זהירות, ובמקביל הכנו ארסנל כלים למקרה שהמצב יחמיר".

ארסנל כלים?

"בשלב מסוים שקלנו מעורבות רבה יותר בשוק ההון, אם המצב יחמיר. התעורר חשש מהתנהגות עדרית של הציבור, שהיתה עלולה לדרדר למשבר את המערכת הפיננסית כולה - בנקים ושוק ההון כאחד".

מה היה הפחד הגדול שלכם?

"חששנו מפדיונות מבוהלים של כספים מקופות הגמל - מהתפתחות של RUN על הקופות (בריחה מהקופות, מ"א). במקרה כזה, הממשלה היתה צריכה להתערב בשוק באופן ישיר ולקבוע רצפת מחירים. נערכנו לכך, אבל לשמחתנו יום הדין לא הגיע".

ואולם החשש הגדול של משרד האוצר לא היה בהכרח פאניקה של הציבור, אלא דווקא פאניקה של הפוליטיקאים. מצב כזה עלול היה להביא לקבלת החלטות פופוליסטיות, בעלות השלכות כלכליות מזיקות במיוחד. האפשרות שהיציבות הכלכלית - שעל השגתה עמלה ישראל במשך שנים, באמצעות נקיטת מדיניות כלכלית הדוקה ושמרנית - תאבד בלהט המשבר, היתה ממשית.

האם היו רגעים שבהם חששתם למעמדו של משרד האוצר ולתהליך התקין של קבלת החלטות בישראל?

"היה אירוע אחד שבו הרגשנו כי יש סכנה ממשית למשק - כשהופעל לחץ לאשר רשת ביטחון גורפת לכספי החוסכים. היה כאן פתח לשעבוד הדורות הבאים, וכן לסירוס שוק ההון ולהסגה לאחור של כל הישגיו. בתחום הזה הופעלה מערכת לחצים, שהוזנה במידה רבה על ידי ההתנהלות התקשורתית".

ומה עם לחצים אינטרסנטיים?

"היו פה גם אינטרסים של אלה שנפגעו - אנשים שפעלו בשוק ההון, הן כלווים הן כמייצגי החוסכים, שחיפשו את הכיס העמוק של הממשלה".

אתה מתכוון, למשל, ללחץ להתערב בשוק האג"ח כדי להציל טייקונים קורסים?

"הופעל לחץ שהממשלה תעשה משהו בשוק איגרות החוב. היו אנשים חזקים במשק שנפגעו, והם הפעילו לחצים".

השכל אותנו: איך מפעילים לחצים כאלה?

"מרימים טלפונים".

למי?

"לכולם - לכל הפקידים הבכירים באוצר, כולל שר האוצר עצמו, ובוודאי גם לבכירים אחרים בממשלה. אבל בסך הכל, למעט הלחץ שהיה סביב רשת הביטחון, הלחצים לא חרגו מגבולות הסביר".

ומה קרה עם רשת הביטחון?

"הסיפור של רשת הביטחון התמקד בלשכת ראש הממשלה".

האם אתה חושב שראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, נכנע כאן לאינטרסים זרים?

"אני לא חושב שאולמרט נכנע לאינטרסים זרים. הוא היה ראש המערכת, ובסך הכל המערכת עמדה במבחן. עובדה שרשת הביטחון שהתקבלה בסופו של דבר היתה מוגבלת לחוסכים מבוגרים בלבד - וזה מה שהיה צריך לעשות. מה שחשוב הוא מבחן התוצאה, שמלמד כי משרד האוצר ושר האוצר באותו זמן, רוני בראון, עמדו בלחצים.

"כאשר פורץ משבר כה גדול, ובכל העולם ממשלות מזרימות מיליארדים לחילוץ המערכת הפיננסית, הלחץ לפתוח את הברז ולשפוך כסף הוא גדול מאוד - מה שקרה גם אצלנו. נוצרה כאן סכנה גדולה מאוד, אבל זה בדיוק המבחן המקצועי של משרד האוצר - ובגיבוי השר וראש הממשלה עמדנו במבחן הזה. בסופו של דבר, עמדנו בפיתוי לשפוך כסף והצלנו את המשק".

דמוניזציה של האוצר

הצלת המשק, כפי שאריאב מתאר זאת, תיחשב ללא ספק פסגת הישגיו כמנכ"ל משרד האוצר. ואולם מבחינתו יש בכך סוג של החמצה. הוא היה מעדיף להיזכר בזכות הישגים אחרים, כמו צמצום הפערים החברתיים, ולכל הפחות בשל הרפורמה האחת שהוא חתום עליה - רפורמת אופק חדש במערכת החינוך, שבמסגרתה קיבלו המורים בבתי הספר היסודיים תוספת של עשרות אחוזים לשכרם בתמורה לתוספת שעות לימוד ושעות שהייה בבית הספר.

"רפורמת אופק חדש לא מקבלת את יחסי הציבור הראויים לה", טוען אריאב. "מדובר בפריצת דרך - בהתחלה של תהליך, שיעברו אמנם שנים עד שנראה את פירותיו, אבל בסופו של דבר יוכל להביא לשינוי בתפישת המורים את עצמם ובתפישת החברה את המורים - וכך יביא מורים ומנהלים איכותיים יותר למערכת החינוך.

"הרפורמה שיפרה את שכר המורים באופן אבסולוטי ויחסי. זה חשוב, כי כיום שכר של מורה שקול לזה של אקדמאי בשירות הציבורי. אם קודם המורה היה בתחתית שרשרת המזון של המגזר הציבורי, כעת הוא במקום טוב באמצע".

עם זאת, גם אריאב מודה כי רפורמת אופק חדש היא צעד ראשון בלבד בדרך לשיפור מערכת החינוך. הוא מודאג מהפערים בהשקעה בחינוך בין רשויות עשירות לעניות, מכך שרפורמת אופק חדש לא הורחבה גם למערכת החינוך העל-יסודית ולא פחות מכך, ממצבה של ההשכלה הגבוהה.

"להבדיל מהמורים, הבעיה באוניברסיטאות אינה שכר המרצים, אלא עצם קיומן של שבע אוניברסיטאות מחקר שרוצות להצטיין בכל התחומים - מצב שפשוט ?גדול על המשק'", הוא מסביר. "צריך ליצור מערכת שונה של תכנון ותקצוב, שתעודד הצטיינות באוניברסיטאות. התקציב יינתן בהתאם להישגים הספציפיים של כל תחום באוניברסיטה. יש להגיע למצב שבו לא כולם חוקרים הכל, אלא בכל מקצוע פועלים שניים-שלושה חוגים מצטיינים".

לא מדובר, לדבריו, בשאיפה מרחיקת לכת. "בבריטניה עשו רפורמה דומה. וגם אצלנו צריך לפעול לקידום האקדמיה, באמצעות טיפול בהטיה של העדפת חוקרים מבוגרים על פני חוקרים צעירים ועל ידי אימוצן של המלצות ועדת שוחט. נוצרה כאן שעת כושר חשובה, עם ראש ות"ת מצוין (מנואל טרכטנברג, מ"א) ועם שר אוצר וראש אגף תקציבים, שלושתם אנשי אקדמיה".

נשמע כאילו הכל טוב - אז איך זה שבאקדמיה שונאים את האוצר וחושדים שהמשרד רוצה להוריד את האוניברסיטאות על ברכיהן?

"הדמוניזציה של האוצר היא לא רק מול האוניברסטאות. יש חלוקה ל'טובים' ו'רעים', והאוצר ממלא את תפקיד הרע באופן מובהק".

אולי האוצר אכן רע?

"אנחנו לא חפים משגיאות. ואולם אני מנסה להנחיל גישה של הידברות ושל מציאת המשותף בין האוצר לגופים אחרים - זו הדרך הטובה ביותר לקדם דברים מול משרדי הממשלה. עם זאת, צריך לזכור שרק לאוצר יש ראייה כוללת, ורק הוא רואה את מגבלת המקורות הכללית, בעוד שכל שאר המשרדים מתמקדים בצרכים סקטוריאליים".

יכול להיות שעם השנים האוצר נהפך לכוחני מדי ואטום?

"האוצר חייב לאכוף את המשמעת הפיסקלית, וזה מחייב אותו להיות נוקשה וקשוח. אני מסכים עם הטענה שלפעמים אנחנו עוברים את הגבול. כל ההתנהלות של האוצר מול משרדי הממשלה מאופיינת במעגל קסמים שלילי: האוצר רוצה לשמור על מסגרת התקציב, ולכן הוא בוחן באופן מדוקדק את תקציבי המשרדים; זה יוצר בקרב אנשי המשרדים האחרים תחושה שהם לא יכולים לנהל, ובצדק, וגורם לאנשים טובים לעזוב את המגזר הציבורי; העזיבה הזו רק מגבירה את החשדנות של האוצר כלפי המשרדים, וחוזר חלילה".

כלומר, האוצר אשם בכך שאנשים טובים עוזבים את המגזר הציבורי. מה עושים?

"ניסינו לשבור את המעגל הזה באמצעות ?משרדי מודל' - ניסיון לתת לכמה משרדים עצמאות בניהול התקציב שלהם, כשהאוצר רק מפקח מלמעלה. התחלנו בתהליך עם משרדי החוץ, המשפטים והתיירות, אבל לצערי זה לא התקדם בגלל המשבר הכלכלי".

אתה לא חושש שמתן יותר עצמאות למשרדים יביא לפריצת המסגרת התקציבית. ראה פרשת הסלון האווירי במשרד הביטחון?

"יש אכן סכנה של ניצול לרעה של אמון האוצר - ובמשרד הביטחון הניצול לרעה הוא הבעייתי ביותר. פעמים רבות יש שם התנהלות לא סבירה, וחייבים לטפל בזה. הפיקוח על תקציב הביטחון חייב להתהדק, ובמקביל יש ליישם את מסקנות ועדת ברודט, שהמליצה על התייעלות מערכת הביטחון. משרד הביטחון הציג בפני את תוכנית ההתייעלות שלו, שערכה בעבורו חברת מקנזי. לצערי, יש שם עוד הרבה עבודה".

אתה רואה את נתניהו אוכף התייעלות על שר הביטחון אהוד ברק?

"אני חושב שיש כיום הכרה בכך שדברים חייבים להשתנות במערכת הביטחון".

"פסגת הישגי המקצועיים"

את האתגר של שינוי ההתנהלות במערכת הביטחון ישאיר אריאב ליורשו בתפקיד, חיים שני. הוא עומד לפרוש לשנת צינון, בלי תוכניות מוגדרות ובלי לדעת מה יעשה בסיומה. "אני חושב שמי שממלא תפקיד כמו שלי לא יכול לעסוק במחשבות על המשך דרכו המקצועית כל עוד הוא בתפקיד", הוא אומר.

עם זאת, ברור לו שהמשך דרכו יהיה במגזר הפרטי. "אני, את המגזר הציבורי מיציתי. על אף שנהניתי מאוד מהעבודה. יש לנו הנהלת אוצר מצוינת, שיודעת לעבוד בהרמוניה ונהנית משיתוף פעולה פורה עם השרים. אין ספק שבתפקידי כמנכ"ל האוצר הגעתי לפסגת הישגי המקצועיים, וגם לפסגת העניין", מסכם אריאב.

"בדיוני התקציב ל-2009-2010 התעוררה סכנה למעמדו של משרד האוצר"

>> "הדרג הפוליטי, גם שרי האוצר וגם ראשי הממשלה, נתן לדרג המקצועי באוצר לעבוד. הם היו קשובים לדרג המקצועי, וקיבלו את עצותיו" - כך מסכם ירום אריאב את התרשמותו מתהליך קבלת ההחלטות בממשלת ישראל. סיכום שהוא בסך הכל חיובי, ושלדבריו מסיר את החשש כי ישראל היא מדינה מושחתת.

"בוודאי שיש לחצים לוביסטיים - לחצים כאלה קיימים בכל מדינה", הוא מפרט. "מה שחשוב הוא מידת הכבוד של המערכת הפוליטית לאנשי המקצוע, שיושבים באוצר ובמשרדי הממשלה האחרים ומשתדלים לראות את הדברים מנקודת מבט כוללת. הכבוד הזה בסך הכל ניתן".

עם זאת, בתקופת כהונתו כמנכ"ל האוצר היה אירוע יחיד שבו זיהה אריאב סכנה לאובדן הכבוד הזה: דיוני הממשלה על אישור תקציב המדינה לשנים 2009-2010, שבהם התנהלו דיונים על עסקת חבילה במשק מאחורי גבו של משרד האוצר. יועצו של ראש הממשלה, אורי יוגב, ניהל את הדיונים ישירות מול שרגא ברוש ועופר עיני, תוך עקיפת סמכויות חסרת תקדים של משרד האוצר. מהלך זה הסתיים בהתפטרות, גם היא חסרת תקדים, של הממונה על התקציבים באוצר, רמי בלינקוב, תוך כדי דיוני התקציב בממשלה.

"אין ספק שסביב אישור התקציב היו תקלות לא פשוטות בהתנהלות", אומר על כך אריאב. "היתה כאן סכנה של פריצת מסגרת התקציב, ובעיקר סכנה של שבירת כללי המשחק, שהיתה עלולה לגרום נזק לטווח ארוך מבחינת מקומו של משרד האוצר בתהליך אישור התקציב. עם זאת, בסופו של דבר, הנזק לא היה גדול במיוחד - התקציב לא נפרץ בצורה בלתי סבירה, וגם היתה הכרה כללית שהתהליך לא היה תקין ואסור לחזור עליו. העובדה שזה היה אירוע חד-פעמי מנעה את הנזק לטווח ארוך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#