הקאמבק של משפחת גינדי: הדור החדש נכנס לג'ונגל הנדל"ן הישראלי - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הקאמבק של משפחת גינדי: הדור החדש נכנס לג'ונגל הנדל"ן הישראלי

בשנות ה-70 הם שלטו בשוק הנדל"ן והתעשרו ■ בשנות ה-80 הם הסתבכו ונפלו, אח אחד התאבד ושניים ברחו לחו"ל ■ כיום, משפחת גינדי שוב רוכבת על גלי הגיאות בנדל"ן - הפעם בהובלת דור הבנים. ■ "לדור הצעיר במשפחה יש מוטיבציה נוספת מעבר לעסקית: לטהר את השם גינדי"

תגובות

משה ויגאל גינדי, מהקבלנים הוותיקים בישראל, עברו לא מעט בקריירה העשירה שלהם, כולל בריחה לחו"ל מחשש להסתבכות משפטית והתאבדותו של אחיהם אברהם באמצע שנות ה-80. בעשור האחרון הם מתרגלים למצב חדש: כניסת הילדים והאחיינים, צעירים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, לג'ונגל הנדל"ן הישראלי.

משפחת גינדי - עץ משפחתי
העסקות של גינדי החזקות

לאחר יותר מ-20 שנה, המותג גינדי, שנותר עדיין חזק בתודעה הציבורית, חוזר למרכז הבמה. הדור הקודם גרף מיליוני דולרים בשנות ה-70 וה-80, לאחר שהלביש את ראשון לציון ואת אזור השפלה בשמלת בטון ומלט. כעת נלחם דור הילדים בתוך שוק נדל"ן רותח כדי לכבוש את עתודות הקרקע האחרונות במרכז תל אביב. "כשאומרים גינדי בישראל, חושבים על הקבלן ההוא שהתאבד, אבל לא זוכרים שהמשפחה כולה היא מהטייקונים הגדולים שיש. מבחינה פיננסית, זו אחת המשפחות החזקות בישראל", אומר אבי זיתוני, שותפם של יגאל ומשה גינדי.

לדור השני של הגינדים שלוש חברות שונות, אחת לכל הילדים של כל אחד מהאחים אברהם, משה ויגאל. חברה נוספת היא של משה ויגאל עצמם, וביחד ארבע חברות נושאות את השם גינדי, ובאופן פוטנציאלי מתחרות זו בזו.

גינדי החזקות, שבה שותפים ילדיו של יגאל - ליטל, אבי, רועי וגיא - היא כיום השם החם מקרב החברות של הגינדים הצעירים, לאחר שזכתה במכרז לבניית 324 דירות בדרום הקריה בתל אביב, תמורת 436 מיליון שקל. הקבוצה מתעניינת גם במכרז הגדול הבא בתל אביב, לבניית 570 דירות בשטח השוק הסיטונאי ברחוב החשמונאים. במכרז הם יפגשו פנים מוכרים: בני הדודים מנור, כפיר, סתוית וטל - ילדיו של משה גינדי, הבעלים של חברת גינדי השקעות, שכבר הכריזו על גיוס המעצב לואי ויטון לפרויקט, והביעו בפומבי ביטחון בכך שיזכו במכרז.

יחסי הכוחות ושיתופי הפעולה בין בני המשפחה לא תמיד ברורים. לפעמים, הילדים מסייעים להורים בפעולות של שיווק ומכירה או בעצות פיננסיות. בדרך כלל המצב הפוך: יגאל ומשה גינדי, מאנשי העסקים הנזילים בישראל, תומכים בילדיהם. לא רק בעצה מאחורי הקלעים, אלא משמשים בפועל כגב כלכלי עבורם, ובפרויקטים ספציפיים הם שותפים לכל דבר. עם זאת, החברות של הילדים לא משתפות פעולה זו עם זו.

שיווק הוא המכנה המשותף לכל הגינדים. בשנות ה-70, הגדירו הגינדים מחדש את המושג. הם אלה שטרחו להמציא שמות מפוצצים לפרויקטים שנעזרו בתיאורים דוגמת "גני", "הייטס", "אחוזת" - דבר שנראה סטנדרטי ונדוש כיום. כשהושלמה הבנייה, הם דאגו להטביע את שמם באופן בולט בחזית הבניין. הם גם ידעו לייצר גימיקים חדשות לבקרים, כגון בונוס של כרטיס טיסה לחו"ל לרוכשי דירות, בשיטת כל הקודם זוכה.

הגינדים בנו רבבות יחידות דיור באופן כה נרחב, עד שבתקופת השיא שלהם החלה להסתובב בדיחה שלפיה על הולכי רגל בראשון לציון להיזהר, שמא יבוא אחד מהגינדים ויבנה עליהם בית. הדור הקודם הפתיע כשפתח את אתרי המכירות במוצאי השבת, והדור הצעיר יוצר חידושים משלו כמו שדרוג הקרוואן המכירות באתר הבנייה למשהו אחר לגמרי. מצטיינים בכך במיוחד ילדיו של יגאל בגינדי החזקות. לדוגמה, בפרויקט היוקרה גינדי הייטס שברמת גן הם הקימו חצר מטופחת ובה דשא ירוק בכניסה לאתר המכירות, למרות היטל הבצורת. בפנים, נהנים הרוכשים הפוטנציאליים מקול פכפוך מים הזורמים על חלוקי סלע קטנים בצד רצפת עץ שעליה כורסה עם כריות מפנקות.

גם אחרי הרוכשים העשירים פחות יודעים הגינדים לחזר: בפרויקט אם המושבות בפתח תקוה למשל הם פתחו סניף של ארקפה באתר המכירה. "זו משפחת סוחרים שבה כולם אוהבים משא ומתן. עבורם, מכירות הן המקצוע בהא הידיעה", אומר מקור בשוק ההון, המכיר את המשפחה מקרוב.

"היתרון של הגינדים הצעירים הוא הגב והמטרייה של יגאל ושל משה. יש להם ארטילריה כבדה ואין להם בעיה לירות. הם עושים בית ספר לשוק הנדל"ן", אומר המתווך רוני מאנה שהוא חבר של מנור גינדי, בנו של משה.

משפחת גינדי מתגאה בהיותה שבט גדול ומגובש שבניו יודעים לפרגן אלה לאלה, למרות התחרות העסקית. לפי הערכות, יש כיום הסכמה ג'נטלמנית לא כתובה בין ילדיו של יגאל לילדיו של משה, לפיה הם לא מתחרים ביניהם בפרויקטים, או כפי שמגדירים זאת הצדדים: "לא רבים במשפחה על מגרשים". אמרה זו תעמוד כעת למבחן, במיוחד לאחר שמנור גינדי גייס את אביו משה כשותף, כך ששלוש מארבע החברות של הגינדים עשויות להתמודד במכרז השוק הסיטונאי.

למשה וליגאל כיסים עמוקים במיוחד: לפני שנה מכרה החברה שבשליטתם 75% מקניון הזהב שבראשון לציון, תמורת מיליארד שקל. בהקמת הקניון הושקעו 45 מיליון דולר בתחילת שנות ה-90. לאחר המכירה, הצהירו משה ויגאל שהתמורה תופנה לסיוע לילדים. לפני כמה חודשים הם נכנסו כשותפים של גינדי החזקות במכרז לבניית מגדלי משרדים בדרום הקריה, ובמכרז השוק הסיטונאי הם ממשיכים במימוש הבטחתם.

הגינדים, יש לשער, מודעים היטב להיסטוריה המשפחתית. בעבר היתה לאברהם, למשה וליגאל חברה משותפת, אך בשלב מסוים פנו יגאל ומשה לדרך עצמאית - ובינם לבין אברהם, שנחשב לקבלן גדול מהם, נוצרה מתיחות שלעתים גלשה לקרע של ממש. "הגינדים הצעירים מנסים להציג כאילו היחסים חמים מאוד, אך מתחת לפני השטח רוחשים בין בני הדודים גם מתחים וחוסר פרגון. הם הרי ניגשים לאותם מכרזים ונמצאים באותו השוק", אומר גורם בשוק הנדל"ן המכיר את המשפחה.

חיים ראוותניים שנקטעו

ב-5 ביוני 1986, בשתיים בבוקר, עלה אברהם גינדי לבריכה הריקה שבדירת הפנטהאוס שלו בראשון לציון, שפך על עצמו בושם והצית את עצמו למוות. הפרשה הסעירה את המדינה והעסיקה את כלי התקשורת שבועות רבים לאחר מכן. נגד גינדי, שניסה להתאבד כמה פעמים, הוגש כתב אישום בגין מעשי זיוף. הוא מכר קרקעות בשטחי הגדה המערבית למאות קונים, ומאוחר יותר התברר כי הבעלות על הקרקע לא הוסדרה. פעילות זו נעשתה בחברה הפרטית, אך הידיעות על החשדות הפליליים הובילו לבריחת לקוחות מהחברה הציבורית הגדולה, דבר שדירדר את מצבה והוסיף ללחץ הכבד על הקבלן.

"הכל נהרס. אני, המשפחה, החברה, התדמית שבניתי במשך 15 שנה", אמר אברהם גינדי לעיתון "הארץ" בפברואר 1986, לאחר ניסיון ההתאבדות הראשון. "כל סקרי דעת הקהל של השנים האחרונות הצביעו על כך שתפסתי מקום ראשון מבחינת המוניטין, טיב הבנייה והאמינות. ברגע כזה אתה נשבר, ופתאום מחליט לעזוב הכל ולברוח, וזה מה שקרה".

"הוא נפגע עד עמקי נשמתו מהדרך שבה התנהלה החקירה", אומר ראש העיר ראשון לציון לשעבר, מאיר ניצן, שהיה חברו של אברהם גינדי. "ממה שאני רואה, הדור הצעיר במשפחה ממשיך את המסורת. יש לדור הזה מוטיבציה נוספת מעבר לזו העסקית. במובן מסוים, הם רוצים לטהר את השם גינדי".

כשהתאבד אברהם גינדי, שהו משה ויגאל בחו"ל. כמה חודשים קודם לכן, כשנעצר אברהם גינדי בראשונה, הם בחנו עסקת נדל"ן בפילדלפיה - והחליטו להישאר בארה"ב, מכיוון שגם נגדם עלו חשדות בנוגע למכירת קרקעות בעסקה מפוקפקת אחרת בגדה המערבית. כעבור כמה שבועות הצטרפו אליהם נשותיהם וילדיהם. מארה"ב נדדו המשפחות לברזיל, שלישראל לא היה חוזה הסגרה עמה.

כעבור שנה וחצי חזרו האחים ומשפחותיהם לישראל לאחר שפרקליטם, דוד ליבאי, שיכנע אותם שאין כל סיבה להעמיד אותם לדין. ואכן, כעבור כמה חודשים החליטה הפרקליטות לסגור את תיק החקירה נגדם. ליבאי, אגב, הוא ידיד אישי של האחים עד היום ומוזמן באופן קבוע לאירועים המשפחתיים.

ראשיתה של שושלת גינדי ב-1938, כשמנחם, בן העיר חאלב שבסוריה, נישא לבת דודתו אסתר והתיישב בראשון לציון. לזוג היו שישה ילדים. האח הבכור, יצחק, נדרס למוות כשהיה בן שנה בלבד. כיום חיים ארבעה מילדיהם של מנחם ואסתר: עזרא, סוחר רהיטים, קובי, עו"ד העוסק אף הוא בתחום הנדל"ן, והקבלנים יגאל ומשה.

מנחם ואסתר גינדי היו הבעלים של חנות מכולת מתחת לבניין מגוריהם ומאוחר יותר פתחו חנות למכירת מכשירי טלוויזיה. אברהם היה הראשון מבני המשפחה שנכנס לתחום הנדל"ן, תחילה כמתווך. "היה לו ראש של סוחר משחר נעוריו. שיטת העבודה שלו היתה לאתר קבלנים בקשיים, לקנות מהם דירות בהליכי בנייה, ולשווק אותן בהיקף אדיר, שלא הכירו עד אז בשוק", אומר איש יחסי הציבור צבי פרידמן, חברו של אברהם גינדי מימי בית הספר היסודי.

אברהם נהפך לקבלן ואחיו משה ויגאל הצטרפו אליו. בתחילת שנות ה-80 התפצלו האחים לשתי חברות נפרדות, ושתיהן נחשבו לסיפור הצלחה. א. גינדי בע"מ, החברה של אברהם גינדי שנסחרה בבורסה, היתה חברת הבנייה הגדולה בישראל. משה ויגאל נשארו ביחד והקימו את מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ. הגינדים היו סמל לתקופת ימי האינפלציה העליזים של תחילת שנות ה-80. הם היו מקורבים למפלגת השלטון, הליכוד, והיו בין התורמים לה. יגאל ומשה היו המובילים בכל הנוגע לאורח חיים ראוותני, ובנו בתי ענק בסביון שבהם ערכו מסיבות פאר. חבר של המשפחה נזכר השבוע כיצד הילדים, לפני שהיו הולכים לישון, היו מאחלים להורים לילה טוב דרך מכשיר האינטרקום. בשבתות היתה חונה שיירה של מכוניות אמריקאיות מפוארות ליד דירת ההורים בראשון לציון, לארוחת השבת המסורתית.

החגיגה נקטעה באחת כשפורסמו החשדות הפליליים, ולאחר ההתאבדות נקלעה המשפחה כולה למשבר. "זו היתה תקופה קשה מאוד בחיי המשפחה, ולהורים היה קשה במיוחד כשיגאל ומשה שהו בחו"ל", אומר האח, עו"ד קובי גינדי. "הם לא התכוונו לברוח, אלא פשוט קיבלו רגליים קרות לאור המצב שאליו נקלע אברהם".

לאחר מות אברהם, התמוטטה לגמרי חברת א.גינדי שבשליטתו. אלמנתו רינה וארבעת ילדיו הקטינים נאלצו להתמודד עם חובות. "הצלחתי להעביר לנושים את מלוא הקרן, אך הם קיבלו אותה אחרי 15 שנה, כך שערך הכסף נשחק. למשפחה לא נשאר הרבה פרט לדירת המגורים", מסביר מנהל העיזבון הפרטי של אברהם, עו"ד אלי לוין.

"סביר להניח שלילדים של אברהם גינדי לא היה את אותו הגב הכלכלי כמו לילדים של משה ושל יגאל", מוסיף עו"ד שאול ברגרזון, שמונה למפרק החברה הציבורית א.גינדי יחד עם עו"ד איתן ארז. בעקבות ההתאבדות התהפכו היוצרות בשושלת גינדי: אברהם היה הקבלן הגדול והמצליח בדור הקודם של המשפחה - אך בדור הנוכחי, מנהלים הילדים של יגאל ושל משה חברות גדולות יותר מחברת הבנייה של חן ואיתי, ילדיו של אברהם.

"זה בדם שלנו, ינקנו את זה בבית", מסביר איתי גינדי את הבחירה בעיסוק של האב, למרות הטרגדיה. חברת הבנייה של חן ואיתי גינדי נחשבת לקטנה יחסית ולפחות מוכרת לעומת החברות האחרות במשפחה. פרויקט הדגל שלה הוא בנחלת יהודה שבצפון ראשון לציון, שבו הם מוכרים גם דירות לופט. לשניים מסעדה ובית קפה במרכז ראשון לציון, שאותם מנהלת האחות שרית. "הם גדלו בטראומה נוראה ולמרות זאת הצליחו להמשיך הלאה, אך הטראומה הזו גורמת להם להיות עם פחות דרייב עסקי לעומת הילדים של משה ויגאל", מאבחן צבי פרידמן. "זה לא רק העניין של הטראומה", מוסיף ידיד אחר של המשפחה, "לחן ולאיתי לא היה את ההון ההתחלתי. יגאל עזר מאוד לילדים שלו, וכך גם משה. לחן ולאיתי לא היה מי שיעזור".

"אנחנו גאים בעשייה ובהצלחה שלנו", אומר בתגובה חן גינדי, "התחלנו את דרכנו מאפס והגענו להון עצמי של עשרות מיליוני שקלים, בעבודה קשה ללא עזרה משפחתית או גיבוי פיננסי של משה ושל יגאל".

תחיית המותג גינדי

אם בסוף שנות ה-80 נראה היה שהגיע הסוף של המותג גינדי, הרי שלאט לאט הצליחו משה ויגאל גינדי להחזיר את השם לחיים. "הם חזרו לפעילות כרגיל, אבל רצו לשמור על פרופיל נמוך, כי היתה תחושה שהמשפחה שילמה מחיר כבד מאוד על פרסום מוגזם", אומר קובי גינדי. "אברהם גינדי היה מפורסם מדי, המשפחה היתה מפורסמת מדי. משפחת גינדי היתה מטרה מוכרת מאוד, ולכן לדעתי היה נוח להיטפל אליה על רקע המחלוקות הפוליטיות הנוגעות לבנייה בשטחים".

ברכישת קרקעות בישראל, הם החליטו להתמקד בעיר מגוריהם, ראשון לציון. האחים השכילו לרכוש מאות דונמים של דיונות במערב ראשון לציון. הם מכרו חלק מהקרקעות תוך שהם גורפים רווחים של מאות אחוזים, ובחלקן האחר הם בנו עם הקבלן יואב רובינשטיין את קניון הזהב, הצלחתם הגדולה ביותר עד כה. "זו היתה הצלחה לא רק לגינדים, אלא גם לכל מי שקנה חנות", אומר עו"ד יורם שלמון, שליווה את הקמת הקניון מיומו הראשון. כיום, מחזיקים האחים גינדי ב-25% מהקניון, שעתיד לגדול ב-38 אלף מ"ר בקרוב וליהפך לקניון הגדול בישראל, ששטחו גדול בכמעט פי ארבעה מזה של קניון רמת אביב.

לאחר הצלחת קניון הזהב, החליטו משה ויגאל לשמור על פרופיל נמוך יחסית, ולרוב הם מצטרפים כמשקיעים בפרויקטים ולא כיזמים. מלבד כמה פרויקטים ברחבי ישראל, בבעלותם גם מיזם גדול לבניית 3,000 יחידות דיור בבודפשט שבהונגריה. פרט לתחום הנדל"ן, עוסקים האחים גינדי כבר עשרות שנים בליווי פיננסי לקבלנים וליזמים, פעילות שהניבה להם הכנסות לא מעטות. "כצמד, משה ויגאל הם תופעה מיוחדת מאוד", מאבחן פרידמן. "אין עוד צמדים רבים כאלו, שעובדים 30 שנה. אין לי ספק שלסכסוך שלהם עם אברהם יש השפעה גדולה על הזהירות שבה הם נוהגים אחד כלפי השני".

"מה שקרה בסוף שנות ה-80 חישל אותם ולימד אותם להסתכל על הדברים בדרך אחרת", מוסיף אבי זיתוני. "לא סתם הם לא הכניסו את הילדים לעסק, זה גם היה לקח מהתקופה ההיא".

למרות ההצלחה העצומה בקניון הזהב, ידעו האחים משה ויגאל גינדי גם כישלונות. הבולט שבהם הוא בניית קניון אמריקן סיטי באזור התעשייה של רחובות, שבהקמתו הושקעו חצי מיליארד שקל. כשנבנה הפרויקט ב-2002-2003, הבטיחו האחים גינדי לבנות את הקניון "הכי גדול בישראל", שייהפך ל"עיר העסקים של ישראל". במודעות פרסום הם הבטיחו לרוכשי החנויות תשואה שנתית דולרית בגובה 12% במשך שלוש שנים. במאמצי השיווק השתתפו ליטל וגיא, הילדים של יגאל.

"זה היה מבצע שיווק ופרסום אגרסיבי מאוד, גם בעיתונים וגם בשטח", אומרת טובית שלומי ממשרד הפרסום שלומי-דרורי שליווה את הפרויקט. "ליטל וגיא ישבו באתר המכירות, והמתעניינים השתרכו בתורים לאורך עשרות מטרים". בפועל, ההבטחות של הגינדים התבדו. כיום המקום שומם מקונים, בנייתו לא הסתיימה, והוא נחשב לפיל לבן בקצה העיר רחובות. לרוכשי החנויות התגלה שלקניון יש היתר בנייה לתעשייה בלבד, מה שלא מאפשר להם לקבל רישיון עסק.

בעקבות הכישלון, הוגשו כמה תביעות נגד האחים משה ויגאל גינדי. אחת מהן היא תביעה קבוצתית של כ-25 רוכשים ושוכרים, שעדיין תלויה ועומדת. תביעה שנייה שנידונה בימים אלה היא של רמי מואדס, שקנה קיוסק בשטח של 12 מ"ר תמורת 300 אלף דולר ב-2002. "התנהגות הנתבעות לוותה בחוסר תום לב חמור ו/או בהטעיה, בבחינת תרמית ממש... לאחר שהתובע שילם ממיטב כספו, הותירו הנתבעות בידי התובע נכס שלא ניתן לעשות בו כל שימוש, ו'הרימו ידיים' בכל הקשור לניהול ולהפעלת הקניון", נכתב בתביעה שהגיש מואדס באמצעות עורכת הדין שרון עזרא.

משה ויגאל גינדי סירבו להגיב לדברים. "למיטב ידיעתנו, רוב הטענות בנוגע לפרויקט נידונו זה מכבר בערכאות משפטיות ונדחו על הסף. הפרויקט אינו בבעלות של גינדי החזקות ואינו קשור לפעילותה העסקית", מסרו ליטל וגיא גינדי. השניים בוודאי היו מעדיפים לשכוח את הכישלון ולהביט קדימה. יחד עם שני האחים האחרים, רועי ואבי, הם יסדו את חברת גינדי החזקות ב-2000. לפני כן עסקו בשיווק משקאות וחטיפים במכונות אוטומטיות באמצעות חברה שהקימו. האח החמישי, מנחם, עדיין פעיל בחברה זו, אך בקרוב יצטרף כשותף חמישי בעסקי הנדל"ן.

גינדי החזקות עלתה לכותרות ב-2006, כשרכשה קרקע ברחוב השופטים בתל אביב מידי חברת אשדר, וכיום היא בונה עליה את מגדל היוקרה G. עד אז נחשב המקום לחטיבת קרקע שאינה מצליחה להתרומם, אך הם הצליחו למכור מאסה קריטית של דירות בתוך חודש, וזכו לפרסום רב כששרי אריסון קנתה דירה תמורת 13 מיליון דולר.

"מדובר באנשים שחושבים מחוץ לקופסה, שהביאו לישראל קונצפט חדשני בתחום המכירות והשיווק. הדירות שלהם לא הכי זולות, אבל הסיסמה שלהם היא הערך הטוב ביותר תמורת הכסף. אצלם הלקוח לא יקבל דירה שבה הכל מדוד על הקשקש", אומר מקור בשוק הנדל"ן. הצלחה נוספת שרשמו האחים היא בפרויקט אם המושבות בפתח תקוה. בפברואר האחרון, בשיא משבר הנדל"ן, הם הצליחו למכור 300 דירות בתוך פרק זמן קצר של כחודש, אף שמדובר במיקום לא מושך הסמוך לבית קברות ולכביש סואן.

הדמות המובילה בחבורה היא עו"ד ליטל גינדי, האמונה על התוויית האסטרטגיה. היא גם זו שמושכת לא מעט אש מקולגות. "ליטל היא אשה קשוחה ודומיננטית מאוד, אבל היא בסך הכל אשת עסקים ממוצעת, וכך גם יתר האחים. בלעדי האב, יגאל, הם לא היו מגיעים לאן שהם הגיעו", אומר מקור המכיר את המשפחה.

בשוק הנדל"ן מצביעים על כך שהילדים של יגאל ידעו לנצל היטב לא רק את הגב הכלכלי האיתן, אלא גם את הקשרים של האב. אותו פרויקט מוצלח באם המושבות שווק לאנשי ארגון חבר - מועדון הצרכנות של משרתי הקבע ושל גמלאי צה"ל. החברות של יגאל ושל ליטל גינדי ערכו כמה מבצעי מכירות בשיתוף עם חבר במהלך העשור האחרון, ונראה שלא במקרה: ליטל גינדי שירתה בצבא בלשכתו של אל"ם מוטי לניאדו - ראש מדור בנציב קבילות החיילים, וכיום חבר המועצה הארצית של צוות, ארגון הגימלאים של משרתי הקבע בצה"ל. השירות הצבאי יצר קשרי חברות חמים בין הגינדים לבין לניאדו. כשיגאל גינדי ניגש למבצע הראשון המשותף עם חבר, היה שם לניאדו כדי לעזור ולהסביר מה מתאים לאנשי חבר.

"לניאדו היה זה שקישר אותנו לחבר בפעם הראשונה. הוא עזר לנו אחר כך בכל המבצעים", אומר אבי זיתוני. בשוק הנדל"ן מציינים שחבורת גינדי החזקות נהנתה גם מקשריו של יגאל גינדי עם אנשי הנדל"ן במערכת הבנקאות בישראל. "הקשרים החברתיים של השותפים עם בכירים במשק הישראלי הם אות כבוד, והם מבוססים על חברות אמיצה, על יושרה ועל כבוד הדדי", נמסר בתגובה מהחברה.

לא רק משיקולי רווח

באחרונה, ספגה גינדי החזקות ביקורת בשל התנהלותה במכרז דרום הקריה בתל אביב. המועד האחרון להגשת הצעות במכרז זה, שאליו ניגשו לא מעט קבוצות רכישה, היה יום ראשון לפני כחודש. בחמישי בצהריים יצאה החברה בהודעה לעיתונות על כך שלא תתמודד במכרז, על אף שמדובר בחברה פרטית שאינה מחויבת להודעות מסוג זה. בשבת בערב החליטו בחברה לגשת למכרז, אך הפעם לא טרחו ליידע את הציבור.

בשוק הנדל"ן היו לא מעט שראו בכך תרגיל שמטרתו "להרדים" את השוק, והתנהלות לא אתית, בלשון המעטה. מלבד זאת תמהו לא מעט על המחיר הגבוה מדי לעסקה - 436 מיליון שקל בעבור קרקע לבניית 324 דירות, יותר מפי שניים ממחיר המינימום.

"המחיר לא עובר באף פרמטר כלכלי", אומר גורם שהתחרה אף הוא במכרז. "לדעתי, הם הלכו בכל הכוח על הזכייה מפני שיש פה דור צעיר, שרוצה להטביע חותם עם השם גינדי. זה כמו יהודי מחו"ל שבא לישראל לקנות בנק בגלל ציונות, ולא בהכרח משיקולי רווח. הם אומרים, 'נרוויח פחות או לא נרוויח בכלל, אבל נתקע יתד'. ההתנהלות שלהם לפני המכרז היתה מאוד לא מקובלת. איזו חברה אחרת היתה מודיעה בחמישי שהיא פורשת, ואז ניגשת פתאום למכרז בראשון? אני לא קונה את הסיפור על כך שהם החליטו ברגע האחרון, במוצאי השבת, ושכחו לעדכן את יועץ התקשורת שלהם".

"החברה היא צעירה, דינמית וחושבת", אומר בתגובה מקור המקורב לחברה. "החברה כבר התנצלה על כך שלא הועברה הודעה לתקשורת ברגעי הלחץ שלפני הגשת מסמכי המכרז. למרות חוסר הפרגון מסביב, הפרויקט עומד להיות סיפור הצלחה בכל הפרמטרים". לפי מודעות מושקעות שהחברה טורחת לפרסם בעיתונים, היא מכרה 188 דירות תוך שבוע ימים. רובן, לפי הערכות, לחברי קבוצות הרכישה שהתמודדו בפרויקט.

"הילדים של יגאל הקימו חברה לתפארת. כשכל שוק הנדל"ן התהולל הם לא נסחפו, לא גייסו הון באורח לא אחראי או השקיעו במקומות מטורפים. הם הצליחו והתרחבו בישראל, בניגוד לחברות אחרות שהשקיעו בארה"ב או במזרח אירופה", אומר גורם המקורב לחברה. מי שדווקא כן השקיעו במזרח אירופה הם בני הדודים: חברת גינדי השקעות שבבעלות הבנים של משה גינדי, מנור וכפיר, ושל אייל פרידמן ואורי לוי, הבעלים של האחיות טל וסתוית.

גינדי השקעות היא חברה ציבורית, שהנפיקה בעבר שתי סדרות אג"ח שבהן גויסו 140 מיליון שקל. לפי הדו"ח הכספי של הרבעון השני, שפורסם ביוני 2009, לחברה כמה פרויקטים ברומניה ובהונגריה, אזור שהוכה קשות במשבר הכלכלי העולמי. בעקבות המשבר, נתקלה החברה בקושי בקבלת מימון לליווי פרויקטים ובקבלת משכנתאות של לקוחות לרכישת דירות. כיום יש לחברה פרויקט ברומניה ושני פרויקטים בהונגריה שבהם עוד לא נמצא מימון וליווי בנקאי להקמת הפרויקטים. "הימשכות המשבר הפיננסי עלולה להקשות ולהקשיח את תנאי המימון ואת האפשרות לקבל אשראי", נכתב בדו"ח.

לפי הדו"ח, הרכוש השוטף של החברה בסוף יוני היה 273 מיליון שקל, לעומת כ-338 מיליון שקל בסוף דצמבר 2008. ההון העצמי של החברה הוא 52 מיליון שקל והוא מממן 15% מהמאזן.

בישראל בונה החברה כמה פרויקטים בהיקפים קטנים עד בינוניים במקומות כמו רמת אביב, נתניה, ראשון לציון וגבעת שמואל, שם בנתה את קניון הגבעה. הפרויקט הבא שעל הפרק הוא הקמת קניון בעיר רמלה, ובצמוד אליו 500 יחידות דיור שיוצעו במחירים נמוכים באופן יחסי: דירת חמישה חדרים תמורת כ-900 אלף שקל.

מנור גינדי, הדמות הבולטת בחבורה, הסתובב באתרי בנייה כבר בגיל ארבע. כשלמד בתיכון נכנס לעניינים ועזר לאביו בשיווק חנויות בקניון הזהב, ובמיזמי בנייה אחרים של האב ושל הדוד. מבחינתו, זה היה אך טבעי שבגיל 26 בלבד יפתח חברה משל עצמו. לשם כך נעזר בביטחונות של אביו ובהלוואות מהבנקים, וצירף אליו את שני גיסיו. בימים אלה נכנס כשותף רביעי האח הצעיר כפיר, 28, שסיים לימודי חשבונאות ויהיה שותף לרווחים בפרויקטים העתידיים של החברה. "זאת חבורה שעובדת מצוין. למרות הגב הכלכלי האיתן, הם לא עושים שטויות. הם יודעים לעבוד בזהירות ובמקצועיות", אומר רוני מאנה.

אורי לוי, בעלה של הבת סתוית, נחשב למבריק שבחבורה, ומוערך מאוד על ידי יגאל ומשה. הוא זה שעמד מאחורי הנפקת האג"ח של קניון הזהב ב-2005, שבה גויס סכום של יותר מ-200 מיליון שקל. האג"ח נפרעו בעת שנמכרה השליטה בקניון לחברת מגדל, עסקה שגם בה היו מעורבים לוי והשותפים האחרים.

צעד אחד לפני כולם

לפני כחודש עלתה חברת "גינדי החזקות" בה שותפים ילדיו של יגאל גינדי-ליטל, אבי, רועי וגיא - לכותרות לאחר שזכתה במכרז פרויקט שרונה בדרום הקריה. בגינדי החזקות הצהירו לפני כמה ימים שיותר ממחצית הדירות בפרויקט כבר נמכרו. החברה אינה מפרסמת את מחירי המכירה, ולאור ההתנהלות שלה במהלך המכרז, לא בטוח שרבים יאמינו לה. כל זה לא אמור לעניין במיוחד את הגינדים, שגם הפעם נראה שהם מקדימים בצעד את השוק.

ב-2006 נקלעו החברות סהר ואשדר לקשיים בשיווק פרויקט יוקרתי שתיכננו לבנות במגרש שבין הרחובות אבן גבירול, שאול המלך והשופטים בתל אביב. הן רצו להקים מגדל בן 25 קומות ו-76 דירות עבור קבוצת רכישה שחברת גמולב היתה אמורה לארגן, ואולם הקבוצה לא הצליחה להתגבש והיזמים נאלצו לבטל עסקות שכבר נחתמו במקום, ולהציע את הקרקע למכירה.

שוק הנדל"ן כולו ידע על הבעיות שליוו את הפרויקט, אבל גינדי החזקות רכשה לבסוף את המגרש ב-20 מיליון דולר. הוחלט להגביה את המגדל ל-30 קומות ולצמצם את מספר הדירות ל-40. ההחלטה התקבלה בשוק בתמיהה, אך כיום, כששיווק מגדל G נמצא בשלביו האחרונים, אין ספק שזה היה צעד מנצח.

הגינדים מצאו דרך לשווק דירות בקלות בשיא המשבר בשוק הנדל"ן בתחילת השנה. פרויקט במיקום לא טוב בפתח תקוה שווק במהירות לאנשי מועדון חבר של משרתי צבא הקבע, בהנחה ממוצעת של 12%. גם הפעם, חברות גדולות יותר לא הבינו מה קרה, והמשיכו להתנגח עם קונים על מחירי דירות שלהן. עם זאת, מכיוון שגינדי החזקות היא חברה פרטית, לא התקבל דיווח על מידת הרווחיות שלה.

גם במכרז על דרום הקריה הראו הגינדים שהם מסוגלים לחשיבה אחרת, מתקדמת יותר מזו של המתחרים. לאותו מכרז ניגשו רק שני גופים יזמיים שאינם קבוצות רכישה: הראשון היה גינדי החזקות, שניצחה עם הצעה של 436 מיליון שקל, והשני היה של שיכון ובינוי ודורון אביב, שהציעו 360 מיליון שקל.

במצב השוק הנוכחי, ההצעה של שיכון ובינוי ואביב היתה סבירה מאוד. מחיר השוק של הקרקע היה 350 מיליון שקל, ובבחינה שערכנו לפני המכרז, בסיוע שמאים, הגענו למסקנה שיזמים פרטיים יעלו במקצת על מחיר השוק, בעוד שקבוצות רכישה יוכלו להגיש הצעות של עד 400 מיליון שקל.

רוב המשתתפים אכן התנהלו בדרך זו, אך הגינדים פרצו כל מסגרת והותירו את כולם מאחור. גם דרך השיווק שלהם היתה מקורית: פנייה ישירה למאות החברים בקבוצות הרכישה שהשתתפו במכרז. לפי הדיווחים של החברה, ההצלחה גדולה.

גינדי מתכננת להקים 150 דירות בנות ארבעה חדרים, 150 דירות בנות חמישה חדרים ו-24 דירות פנטהאוס ומיני פנטהאוס. להערכתה, עלויותיה בפרויקט יהיו כ-1.5 מיליארד שקל, ולפיהן יימכרו הדירות בכ-6,500-7,000 דולר למ"ר - כלומר כ-3 מיליון שקל לדירת ארבעה חדרים וכ-3.6 מיליון שקל לדירת חמישה חדרים.

מחירים אלה הם בקצה העליון של טווח המחירים לדירות כאלה. הם מעלים תהיות על שיטת התמחור של גינדי החזקות. מגדלי שרונה לא אמורים להיות יוקרתיים, ולפי כל המדדים הם לא יהיו כאלה. כולם מדברים על הדירות שפונות לפארק שרונה, אך מתעלמים מכך שחלק משמעותי מהדירות פונות למגדלי המשרדים מדרום. הימצאותו של פרויקט למגורים מעל לשטחי משרדים ומסחר לא תורמת ליוקרה שלו, אז מה חשבו הגינדים לעצמם? קשה לדעת כרגע, במעטה הסודיות האופף את הפרויקט. נראה שהגינדים שוב נמצאים צעד אחד לפני כולם, אלא שלא בטוח לאן הצעד הזה מוביל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#