מאגר נתונים חדש ממפה הענישה בישראל: 8 חודשי מאסר על שוחד; 3 שנים ו-3 חודשים על הריגת אדם בכביש - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מאגר נתונים חדש ממפה הענישה בישראל: 8 חודשי מאסר על שוחד; 3 שנים ו-3 חודשים על הריגת אדם בכביש

הסטטיסטיקה של הענישה הפלילית נחשפת - ומוכיחה: תג המחיר על עבירה פלילית אינו גבוה ■ TheMarker בדק את נתוני השכר והעונש הממוצעים ■ וגם: איזה בית משפט הכי מחמיר בעבירות שוד, והאם השופט של הנשיא לשעבר קצב נח לעבריינים ■ הצצה ראשונה למאגר המשפטי "נבו ענישה"

תגובות

>> תג המחיר על עבירה פלילית בישראל אינו גבוה - כעת זו עובדה סטטיסטית. פרויקט מיוחד של אתר האינטרנט המשפטי נבו יאפשר לכל המעוניין לגלות בקלות מהו העונש הממוצע בישראל על כל עבירה פלילית בספר החוקים. זו מהפכה שאין להקל בה ראש.

האתר, מאגר פסקי הדין הפופולרי בשוק, משלים בימים אלה פרויקט ראשון מסוגו. אנשי המאגר אספו וניתחו סטטיסטית את כל גזרי הדין שניתנו בישראל בעשר השנים האחרונות. התוצאה: האתר "נבו ענישה", מאגר נתוני ענישה מקיף ואולי אף ייחודי בעולם.

אחת הבעיות המוכרות בענישה הפלילית היא היעדר אחידות. אדם ששדד בנק בירושלים ואדם ששדד בנק בתל אביב עלולים לקבל משופטים שונים עונשים שונים - גם אם נסיבות השוד והסכום שנגנב היו זהים, ונסיבותיהם האישיות של השודדים היו דומות. הסיבה לכך ברורה - שופטים הם בני אדם. חלקם רחמנים, חלקם קשוחים, חלק קמו בבוקר עם החלטה ללחום בתופעת שוד הבנקים שנראית להם כמתגברת בימים אלה, ואילו אחרים החליטו להקל עם הנאשם בגלל עיניו הכחולות.

מאגר נתוני הענישה החדש הוא הוכחה סטטיסטית ברורה ראשונה לכך שאין בישראל אחידות בענישה. מצד שני, המאגר הוא יוזמה פרטית, שעשויה לתרום ליצירת האחידות המיוחלת.

בעל המאגר הוא אלי נבו, ואת הפרויקט מרכזת עו"ד לימור לוי, לשעבר פרקליטה במחלקה הפיסקלית בפרקליטות המדינה. לוי וצוותה סורקים את גזרי הדין בכל אחת מהעבירות בחוק הפלילי בישראל. בכל גזר דין בדק הצוות אם נסיבות משפחתיות, כלכליות, רפואיות או נפשיות השפיעו על קולת העונש. בכל גזר דין נבדקה גם ההשפעה לקולא או לחומרה של נסיבות כגון עבר פלילי וכן המלצות חיוביות או שליליות בתסקירי קצין מבחן. עוד נבדק אם הנאשם התחרט על מעשיו או לא, אם הודה או ניהל משפט מלא, ואם היה בתיק הסדר טיעון.

המאגר שיעמוד לרשות מנויי האתר יאפשר להם לבצע חיפוש על פי כל הקריטריונים האלה. החיסכון בזמן העבודה של הסניגורים, התובעים והשופטים יהיה דרמטי. לדברי לוי, שצברה ניסיון תביעתי בעבירות פליליות בתחום המסים, "באמצעות הנתונים שמספק המאגר ניתן להבין מהר מאוד מהי רמת הענישה בעבירה מסוימת. באופן רגיל, פרקליט היה צריך לעבוד יומיים כדי לאתר את כל גזרי הדין ולבדוק אם הם רלוונטיים למקרה שלו או לא. המאגר הזה יוכל באמת להשיג אחידות בענישה בין השופטים ובתי המשפט השונים - דבר שלא הצליחו לעשות עד היום".

את הנתונים אוספים כעשרה עורכי דין וסטודנטים למשפטים בשנת הלימודים האחרונה שהצטיינו בדיני עונשין. השירות טרם תומחר, אבל נבו מעריך כי מחיר המנוי יעמוד על כמה אלפי שקלים בשנה. לוי עובדת בימים אלה במרץ כדי להשלים את הפרויקט, והשירות יוצע ככל הנראה בתוך כחודש עד חודשיים.

לדברי לוי, עד עתה הספיק צוותה לעבור על גזרי הדין בעשור האחרון בעבירות הגניבה בידי עובד, גניבה בידי מורשה, גניבה בידי מנהל, הריגה, הריגה בתאונת דרכים, לקיחת שוחד, הלבנת הון, קבלת דבר במרמה, עבירות רכב ועוד.

עיון בנתוני גזרי הדין בעבירות שאיסופן וניתוחן כבר הושלם באתר מעלה ממצאים ראשוניים מפתיעים ביותר.

עונש קל לנוטלי שוחד

בכל הנוגע לשחיתות ציבורית, עבירת לקיחת השוחד נתפשת כאחת החמורות ביותר. בכל פסק דין העוסק בעבירות שוחד נוטים השופטים להגג באריכות על הצורך בטוהר השירות הציבורי. אך מהי רמת הענישה האמיתית המוטלת על עובדי ציבור שלקחו שוחד? בדרך כלל, עובדי ציבור נאשמים בשורה של עבירות ולא בעבירות שוחד בלבד. לכן, כדי לברר כיצד מתייחסים בתי המשפט באמת לעבירת השוחד לבדה ביצענו באתר חיתוך נתונים ושלפנו את התיקים שבהם הוגשו כתבי אישום נגד עובדי ציבור אך ורק בעבירת שוחד, ללא עבירות נלוות אחרות, בעשור האחרון. מצאנו 30 תיקים כאלה שהסתיימו בהרשעה.

תקופת המאסר הממוצעת שנגזרה בעבירה זו היא שבעה חודשי מאסר בפועל ועוד 29 יום - כלומר, כמעט שמונה חודשי מאסר בפועל בממוצע ללוקחי שוחד. סטיית התקן מהעונש הממוצע היא שישה ימים בלבד - דבר המעיד על אחידות יחסית בענישה בעבירה זו. העונש המקסימלי הקבוע בחוק לעבירת לקיחת שוחד הוא שבע שנות מאסר, כך שנראה כי בעוד שחוק העונשין הציב אפשרות לתג מחיר גבוה בצדה של עבירת השוחד, בתי המשפט מגלים רחמנות. עם זאת, יש לזכור כי הנתונים במקרה זה משקפים גם עונשים שהוטלו לאחר עסקות טיעון ובהתחשב בנסיבות מקלות אחרות.

האתר מאפשר לגלות במהירות מהם מקרי הקיצון - אלה שבהם נגזרו העונשים החמורים ביותר. במקרה של תיקי שוחד מדובר בשני מקרים שבהם נגזרו על לוקחי שוחד שנתיים מאסר בפועל. זהו אם כך עונש השיא שגזרו בתי משפט על עבריינים שהורשעו בעבירת לקיחת שוחד בלבד.

מקרה אחד הוא של ליפא גצל, לשעבר הממונה על אזור הדרום במרכז ההשקעות במשרד התמ"ת, שהורשע ב-2001 בחמישה מקרים של קבלת שוחד בעבור מתן המלצה למפעלים מאושרים (הזכאים להטבות ומענקים שונים). כאמור, גצל נידון לשנתיים מאסר בפועל.

יעקב אבגז, פקיד השמה בלשכת העבודה בחיפה שנטל שוחד מכמה מובטלים בתמורה לכך שלא הפנה אותם לתעסוקה באופן שהבטיח כי ימשיכו לקבל דמי אבטלה, נידון ב-2006 לשנתיים מאסר גם הוא. אחידות בענישה? השוואת שני המקרים הללו בלבד מעידה על בעייתיות, שכן העונש זהה אף שנתוני האתר מראים כי לזכות אבגז נזקפו נסיבות מקלות, לאחר שהודה במעשיו ומצבו הכלכלי נפגע בעקבות פיטוריו. לעומת זאת, במקרה של גצל לא היו נסיבות להקלה בעונש.

עבירות צווארון לבן זוכות להקלה

מי שסבור כי בתי המשפט מגלים רחמים כלפי עובדי ציבור, כדאי שיבחן את מידת הרחמים כלפי עברייני צווארון לבן בכלל. אחת העבירות הפופולריות בשימוש נגד עברייני צווארון לבן בסקטור הציבורי והפרטי היא "גניבה בידי מורשה". עבירה זו משמשת לעתים מעשים פחותים לכאורה כגון גניבת דברי דואר על ידי עובד רשות הדואר, ומאידך מקרים הנתפשים כחמורים יותר, כגון גניבת כספי נאמנות על ידי עורכי דין.

האתר מיפה 36 גזרי דין שבהם הורשעו הנאשמים בעבירה זו בלבד בין השנים 1999 ל-2008, ללא עבירות נוספות. כך ניתן למצוא את רמת הענישה הממוצעת בעבירה זו: שמונה חודשים וחצי. בחוק העונשין נקבע כי העונש המקסימלי על עבירה זו הוא שבע שנות מאסר.

עיון בגזרי הדין מגלה כי המקרים הקיצוניים בעבירה זו הם עונשים שהוטלו על עורכי דין שמעלו בכספי לקוחותיהם. עו"ד פנחס נרקיס נידון בבית משפט מחוזי לארבע שנות מאסר בפועל לאחר שהורשע בגניבת כספי עזבונות ב-2006. קדם לו עו"ד ידין מכנס שהורשע בגניבת 11 מיליון שקל מכספי עיזבון שהוחזקו על ידו בנאמנות ונידון לעונש השיא בעבירה זו - שבע שנות מאסר. מי שגזר את הדין היה השופט ג'ורג' קרא. לאחר ערעור לעליון הוקל מעט העונש, ונקבע על חמש שנים וחצי.

רמת הענישה בעבירות השוד רחוקה גם היא מהעונש המקסימלי והמרתיע לכאורה של שבע שנות מאסר הקבוע בחוק העונשין. האתר מיפה 176 גזרי דין של נאשמים שהורשעו בעבירות שוד בלבד בחמש השנים האחרונות. העונש הממוצע שהוטל עליהם היה שנתיים, חודשיים ו-25 ימי מאסר בפועל. סטיית התקן היא של 19 ימי מאסר בלבד - ומכאן שאחידות הענישה בתחום זה סבירה.

כמות גזרי הדין מאפשרת לכמת בראשונה את ההשפעה האמיתית של הנכונות להגיע להסדר טיעון עם הפרקליטות ושל הודאה באשמה על חומרת העונש. ממוצע הענישה בכ-20 גזרי דין שלא נעשה בהם הסדר טיעון הוא מעט פחות משלוש שנות מאסר וחצי. כלומר, על הסדר טיעון בעבירת שוד תקבלו בממוצע הנחה של שנה וארבעה חודשי מאסר בפועל, וזה עוד לפני ניכוי שליש.

הנתונים מאפשרים גם להשוות בין בתי המשפט השונים. מתברר כי יש בתי משפט נוחים יותר לשודדים, ואחרים שמחמירים עמם. בבית המשפט המחוזי בירושלים ממוצע העונש בעבירות שוד הוא החמור ביותר - שלוש שנות מאסר ו-18 יום (ממוצע של 32 גזרי דין). המחוזי בחיפה הוא השני בקשיחותו - שנתיים ושלושה חודשי מאסר בפועל (ממוצע של 44 גזרי דין). במחוזי בבאר שבע תקבלו על שוד שנתיים ו-26 יום (ממוצע של 49 גזרי דין). בתל אביב הכי כדאי לשדוד, שכן העונש יהיה שנה, 11 חודשים ו-29 יום (ממוצע של 43 גזרי דין). מספר גזרי הדין שנאספו מבתי המשפט המחוזיים בנצרת ובמחוז מרכז נמוך מכדי להשוות בשלב זה.

מחיר חיי אדם

העיסוק התקשורתי בתאונות הדרכים גבר בשנים האחרונות, ועמו המודעות לצורך להעניש בחומרה עברייני תאונות דרכים. העבירה החמורה ביותר העומדת לרשות בית המשפט במאבקו בתאונות הדרכים היא עבירת ההריגה, והעונש המקסימלי לנהג הורג על פי חוק העונשין הוא 20 שנות מאסר בפועל. ואולם נתוני נבו ענישה חושפים בראשונה בצורה סטטיסטית מובהקת את מידת הרחמים של שופטי ישראל כלפי נהגים הורגים.

120 גזרי דין בעבירות הריגה בתאונות דרכים מופו על ידי המאגר. כדי לבדוק את רמת הענישה בעבירה זו ביצענו חיתוך נתונים הכולל גם גזרי דין של נאשמים שהורשעו בעבירות נוספות לצד עבירת ההריגה, שכן בדרך כלל בכתב אישום נגד נהג דורס עבירת ההריגה היא העבירה העיקרית, ועל העבירות הנלוות לה לא נוהגים השופטים להוסיף עונשים מצטברים.

העונש הממוצע על הריגת אדם בתאונת דרכים בישראל בעשר השנים האחרונות הוא שלוש שנים, שלושה חודשים ותשעה ימי מאסר בפועל. זהו תג המחיר על נטילת חיי אדם. עיון ברשימת גזרי הדין באתר מעלה שני מקרים קיצוניים. ב-2002 נדון רפיק עאבד ל-18 שנות מאסר בפועל, ואולם נסיבות המקרה חריגות: עאבד הוא תושב עזה שנכנס לישראל באופן לא חוקי, גנב מכונית ובמהלך מרדף משטרתי מסוכן פרץ מחסום ופגע במכונית פרטית תוך שהוא הורג את הנהגת ופוצע את בתה. עונשו הוחמר גם בהפעלת מאסר על תנאי בגין עבירות קודמות של כניסה לא חוקית לישראל.

עונש חריג אחר הוא 16 שנות מאסר שגזרה ב-2008 השופטת עדנה קפלן-הגלר על ירון ברכה. בפרשה שזכתה לכיסוי תקשורתי בולט הורשע ברכה בהריגת שישה בני אדם, ובהם אחיו אייל, כאשר נהג במכונית תחת השפעת סמים, נכנס לצומת מרומזר באור אדום וגרם לתאונה קטלנית.

גם בעבירות הריגה בתאונות דרכים ניכרים הבדלים בין בתי המשפט המחוזיים ברחבי ישראל. המחוזי בתל אביב הוא המחמיר ביותר, עם עונש ממוצע של ארבע שנים, עשרה חודשים ו-14 יום של מאסר (ממוצע של 29 גזרי דין). בבאר שבע תג המחיר על חיי אדם הוא שלוש שנים וחמישה חודשי מאסר בפועל (ממוצע של 19 גזרי דין). בחיפה תג המחיר הוא שלוש שנים ו-14 יום (ממוצע של 35 גזרי דין). מחיר חיי אדם בירושלים הוא הנמוך ביותר - שנה ועשרה חודשי מאסר וחצי בפועל בלבד (ממוצע של 18 גזרי דין).

איך מתנהגת השופטת

נתוני נבו ענישה מאפשרים לראשונה למדוד ולנתח את מגמת הענישה של שופטים ספציפיים. למשל, ניתן לבחון מהן התהפוכות שעברו על השופטת עדנה קפלן-הגלר בעבירות הריגה בתאונות דרכים. במאגר נמצאים שלושה פסקי דין שלה בעבירות אלה. המגמה ברורה: ב-2000 גזרה קפלן-הגלר עשרה חודשי מאסר על נהג הורג, ב-2006 זינקה הענישה בחריפות כאשר השופטת גזרה על נהג הורג אחר 12 שנות מאסר, ואילו ב-2008 קבעה את תג המחיר הגבוה במשפטו של ירון ברכה.

אנשי נבו ענישה מאמינים כי אם המידע יהיה זמין מספיק לשופטים ולפרקליטים - תהיה לכך השפעה על רמת הענישה ואחידותה. באמצעות השימוש במאגר, סניגורים יוכלו לדעת מראש מה העונש הממוצע המוטל בעבירה שבה הורשע הלקוח שלהם. בדרך זו יוכלו לטעון טיעונים ממוקדים ואמינים יותר בשלב גזר הדין, ויידעו לאיזו תוצאה עליהם לצפות.

מנגד, הפרקליטות לא תוכל לטעון כי עונש מסוים הוא קל מדי מבלי לבחון מהו באמת ממוצע הענישה בעבירה הספציפית. והעיקר - שופטים לא יצטרכו לסמוך על תחושת הבטן או על גזרי דין קלים מדי שיציגו להם סניגורים או גזרי דין כבדים מדי שתציג הפרקליטות, שכן מאגר הנתונים יראה להם בדיוק מהו רף הענישה המקובל.

"מדובר לא רק בעוד פרויקט מסחרי, אלא באחריות ציבורית", אומר נבו, בעל המאגר. לדבריו, "פרויקט נבו ענישה עוסק בדיני נפשות, והדיוק הוא קריטי, כי ייתכן שישפיע על גזרי הדין במערכת המשפט".

זה בוודאי פרויקט יקר. הוא כדאי כלכלית?

"אני מתפלא שזה לא נעשה עד היום. הביקוש מדהים. התייעצתי עם שופטים ועורכי דין. שאלת הביקוש הכלכלי לפרויקט היתה חשובה. אני לא מאמין שפליליסט יוכל לעבוד בלי הנתונים האלה. מדובר בעבודת נמלים ואנחנו בעצם עושים להם פה את העבודה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#