ישראל עלולה לאבד את קטר ההיי-טק: הישענות על הון זר, ירידה ברמת ההוראה וקיפאון בהשקעות - הייטק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ישראל עלולה לאבד את קטר ההיי-טק: הישענות על הון זר, ירידה ברמת ההוראה וקיפאון בהשקעות

עבודת מחקר מקיפה שתוצג בכנס קיסריה חושפת את הכשלים החמורים בענף ההיי-טק הישראלי ■ המסר לקברניטים: הפריחה של העשורים האחרונים תיגמר אם לא יינקטו צעדים מתאימים

תגובות

<< שתי כלכלות מתקיימות בישראל זו בצד זו: האחת - עתירת ידע, גלובלית, תחרותית ומשגשגת, והשנייה - לא תחרותית ומדשדשת מאחור; תחת השפעתה של הכלכלה הראשונה חיים אנשי ההיי-טק, ותחת השנייה - כל השאר. כך עולה ממחקר מקיף שנערך בידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, לקראת כנס קיסריה 2009. המחקר קובע עוד כי קברניטי המדינה כשלו בכך שלא הצליחו להרחיב את מעגל השפע של כלכלת ההיי-טק לכל שכבות האוכלוסייה.

מחברי המחקר מפנים אצבע מאשימה כלפי קובעי המדיניות, אשר לטענתם לא פיתחו כלים לעידוד הזליגה של תעשיית הידע לכלל המשק. כתוצאה מכך, התפתחה במדינה "כלכלה דואלית", כשרק מיעוט מהאוכלוסייה נהנה מפירות הצמיחה של ענף היי-טק. ניתוח המצב התעסוקתי מלמד שאף על פי ששיעור המועסקים בתעשיות עתירות הידע בישראל אינו נופל מזה שבמדינות מפותחות אחרות, יש בישראל מגמה של קיטוב והגדלת פערים. כך למשל, 9% מהעובדים בסקטור העסקי מועסקים בענף ההיי-טק, ומקבלים 22.4% מהשכר בו. לפי עורכי המחקר, מספר המועסקים במגזר ההיי-טק גדל בקצב מתון מאוד זה כעשור. לטענתם, הדרך היעילה ביותר להרחבת מעגל המועסקים בתעשיות עתירות ידע, ולחלוקת ההצלחה של הענף בין קבוצות שונות באוכלוסייה, היא הרחבת מאגר החברות הגדולות במשק. ככל שיגדל מספר החברות הגדולות בענף, טוענים החוקרים, יתרחב היקף התעסוקה במשק כולו, וכלל המועסקים יוכלו ליהנות מהשפע שמייצרות התעשיות עתירות הידע.

ואולם הבעיה היא שישראל כשלה במשך השנים בפיתוח חברות גדולות בענף ההיי-טק. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בישראל פועלות 36 חברות עתירות ידע שמחזור המכירות שלהן גדול מ-100 מיליון דולר לשנה. רוב החברות האלה הוקמו לפני 1992, רק שמונה מהן הוקמו בין 1992 ל-1994, וארבע חברות בלבד הוקמו מאז 1995. בנוסף, רק כ-1% מכלל החברות עתירות הידע בישראל יכולות להיחשב גדולות במונחים מקומיים (כאלה המעסיקות יותר מ-450 עובדים).

התוצאה היא, שבעוד שבמונחי תוצר מהוות התעשיות עתירות הידע את מנוע הצמיחה העיקרי של הכלכלה הישראלית, מספר העובדים במשק הנהנה באופן ישיר מצמיחה זו מצומצם באופן יחסי, ומוגבל לקבוצת אוכלוסייה צרה (ראו תרשים).

מחברי המחקר טוענים כי למרות חשיבותן של חברות גדולות למשק, המדיניות הממשלתית כשלה בפיתוח תשתיות שיעודדו את התפתחותן של חברות אלה. לדוגמה, מטרתה של אחת מתוכניות המדען הראשי במשרד התמ"ת, היתה להוציא את החברות הגדולות ממעגל התמיכה של המדען - מה שהביא אותן להעביר את פעילותן לחו"ל. המדיניות המוצהרת של צמצום התמיכה בחברות גדולות הובילה לכך שרק 15% ממענקי קרן מו"פ ב-2008 הופנו לחברות שהיקף המכירות שלהם גבוה מ-100 מיליון דולר, מצב המעיד על כך שבישראל אין מערכת מימונית לתמיכה בחברות בשלבים המאוחרים של התפתחותן. מחברי המחקר ממליצים איפוא לנקוט מדיניות המעודדת חברות גדולות לפעול בישראל.

צעד נוסף שהמדינה יכולה לנקוט כדי לצמצם את הפערים בין ענף ההיי-טק לשאר המגזרים הוא החדרת טכנולוגיות מתקדמות לתעשיות מסורתיות. ואולם גם בהיבט זה נכשלה ישראל, והיא אינה פועלת לשיפור המצב. הדבר בא לידי ביטוי בתוצר לנפש, שהוא נמוך באופן יחסי למדינות מפותחות, ופוגע בצמיחה (ראו תרשים).

עבודת המחקר מקיפה היבטים נוספים הנוגעים לתעשיית ההיי-טק. התמונה המצטיירת ממנה היא שעתיד תעשיית ההיי-טק הישראלית נמצא בסכנה ממשית, ועלול להיפגע אם מדינת ישראל לא תתעשת ותפעל לשינוי המצב. הנה כמה מהבעיות מהן סובל ענף ההיי-טק בישראל, לטענת עורכי המחקר.

1. כשל מימוני

תעשיית ההיי-טק הישראלית נשענת ברובה על הון זר. הבעיה היא שרק 19% מגיוסי ההון הסיכון ב-2008 הופנו לחברות שהיקף מכירותיהן הוא יותר מ-10 מיליון דולר. יתרה מכך, אופק החיים המוגבל של קרנות ההון סיכון (5-7 שנים), גורם למימוש מוקדם מדי של חברות עם פוטנציאל ארוך טווח. כתוצאה מכך, לא מתפתחות בישראל חברות היי-טק גדולות.

בעיה נוספת היא העדפה ממשלתית לחברות הפועלות בתחומי ה-ICT (תקשורת וטכנולוגיית מידע). כתוצאה מכך, במשך שני עשורים חל גידול משמעותי ומתוקשר במספר החברות הפועלות בתחומי התקשורת וטכנולוגיות המידע, אך לא נוצרה מסה קריטית של חברות בתחומים מתפתחים אחרים. הדבר מגביר את הסיכון לפגיעה בכלכלה הישראלית כתוצאה מזעזועים ענפיים, כמו זה שאירע בתעשיית ההיי-טק עצמה בשנים 2000-2001, או זה המתרחש בתעשיית הרכב כיום.

2. שחיקה במעמד האקדמיה

המעמד הבינלאומי המוביל של האקדמיה הישראלית והצלחתן של אוניברסיטאות המחקר בקידום חזית הידע ובהכשרת ההון אנושי - גורמים שהיו כוח מניע בעל חשיבות רבה בקידום התעשייה והכלכלה של ישראל - עומדים בפני איום ממשי. הגיל הממוצע של חברי הסגל עולה בשנים האחרונות ומגיע ל-53.4 שנה, נתון גבוה באופן משמעותי מהמקובל ב בחו"ל. מגמה זו היא פועל יוצא של קיצוצים תקציביים, המביאים לצמצום ולקיפאון בקליטה של סגל חדש, בעוד שבמקביל גדל מספר הסטודנטים.

בנוסף, נרשמה ירידה יחסית במספר הסטודנטים הפונים ללימודי תואר ראשון במדעים ובהנדסה, תופעה המעידה על השחיקה במעמדם של מקצועות אלה לעומת תחומי לימוד אחרים, כמו משפטים. ירידה נרשמה גם ברמת החינוך למדעים בבתי הספר התיכוניים, שמביאה אף היא לצמצום מספר התלמידים בתחומים אלה באוניברסיטאות ולירידה ברמת הסטודנטים שבוחרים במסלול זה.

תופעה נוספת היא "בריחת המוחות" - מעבר של מרצים למוסדות אקדמיים בחו"ל. מחברי המחקר טוענים כי בשני העשורים האחרונים התבססו תעשיות ההיי-טק על הון אנושי משלושה מקורות מרכזיים: האקדמיה, המערכת הביטחונית והעולים מחבר המדינות. לטענתם, תפקידה של האקדמיה באספקת כוח אדם איכותי לתעשיית ההיי-טק יהיה מרכזי עוד יותר, בשל הידלדלות העלייה לישראל והתרחקות התחומים המתפתחים בענף מבסיסי הידע של המערכות הביטחוניות (למשל, איכות הסביבה, אנרגיה ובריאות). שחיקת ההון האנושי האקדמי מדלדלת עוד יותר את כוח האדם האיכותי הנדרש בהיי-טק.

3. קיפאון בענף

בנייתן של תעשיות הידע בישראל והפיכתן למנוע הצמיחה העיקרי של המשק ושל החברה נשענות בעיקר על השקעות קודמות ועל הישגי העבר. לטענת מחברי המחקר, מאז התפוצצות בועת ההיי-טק, לפני עשור כמעט, מתרחש תהליך של קיפאון בהשקעות בענף זה. למעשה, לא חלה עלייה משמעותית, במונחים ריאליים, בתרומתו של ענף ההיי-טק ליצוא ולתוצר של המגזר העסקי.

"האמונה הרווחת כי תעשייה זו היא כור מחצבתו של המשק ומקור צמיחתו בעתיד אינה מובנת מאליה. בפועל, קטר הצמיחה ירד מהפסים", מציינים מחברי המחקר. "תהליך הקיפאון המתמשך יוצר עשור אבוד בתעשיית הידע הישראלית. משמעותו היא שאי עשייה נוספת - דינה קריסה של מגזר חשוב זה".

4. התפתחות במדינות מתחרות

מחברי המחקר טוענים שאם משווים את ישראל למדינות אחרות בעולם, הרי שהן מבצעות פעולות המאפשרות להן לצמצם פערים ולקדם את איכותן המדעית והטכנולוגית, בעוד שבישראל המצב אינו כזה.

כך כותבים עורכי המחקר: "אסטרטגיה של מדע וטכנולוגיה כבסיס לכלכלת ידע, לקידום הצמיחה ולסגירת פערים היתה עיקרון הפעולה של כמה מדינות בעולם, בהן פינלנד, אירלנד וסינגפור. מדינות אלה, שגודלן דומה לזה של ישראל, התניעו תהליך שהביא לגידול גבוה בהרבה מזה של ישראל במונחים של תמ"ג לנפש. זאת הודות לתהליך מובנה של קידום ויישום מדיניות לאומית בתחומי המדע והטכנולוגיה. במהלכן זה הצליחו מדינות אלה לצמצם פערים מול מדינות מובילות בעולם - דבר אשר לא צלח בישראל".

5. היעדר סביבה תחרותית

בהשוואה בינלאומית, ישראל נמצאת בנסיגה בכמה מדדים המאפיינים את כושר התחרות של תעשיית ההיי-טק. לפי דירוג של הבנק העולמי ל-2007, מדורגת ישראל במקום ה-26 מתוך 175 מדינות בדירוג הסביבה העסקית Ease of Doing Business.

מחברי המחקר טוענים כי מדד זה משקף את נחיתותה של ישראל בתחרות על משיכת חברות ומשקיעים גלובליים. בין הקשיים העיקריים שמערימה ישראל בתחום זה: הוצאת אשרות עבודה לתושבי חוץ, קניין רוחני, מדיניות ציבורית וביורוקרטיה.

תשואה של 0% בעשר שנים

בדיקת מגזין TheMarker גילתה שהעשור האחרון נחשב "לעשור האבוד" של ענף ההיי-טק הישראלי.

הענף הניב תשואה אפסית למשקיעים בקרנות הון סיכון בעשור האחרון - מאי 99' עד מאי 2009 - ותשואה שלילית של 10% בחישוב משוקלל למשקיעים בחברות הישראליות הנסחרות בנאסד"ק.

מתוך 22 חברות טכנולוגיה ישראליות מובילות הנסחרות בארה"ב, רק ארבע הניבו תשואה חיובית בעשור האחרון.

בין עורכי המחקר: בכירים באקדמיה ובתעשייה

>> המחקר שיוצג בכנס קיסריה 2009 נערך בידי המכון הישראלי לדמוקרטיה וכותרתו: "עתידו של מנוע הצמיחה הישראלי: חזרה להובלה של תעשיות עתירות ידע וחדשנות מדעית-טכנולוגית". המחקר הוכן על ידי ועדה, שכללה צוות של אישים בכירים בענף ההיי-טק הישראלי, ומסקנותיו מפורסמות כאן בראשונה.

את המחקר ערך ליאוניד בקמן, דוקטורנט למינהל עסקים באוניברסיטה העברית. בראש הוועדה עמד פרופ' ארנון בנטור, דיקן הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית וחוקר בכיר במוסד ש.נאמן בטכניון.

חברי הוועדה היו: ד"ר אופר אלי, המדען הראשי במשרד התמ"ת; אייל אפשטיין; יגאל ארליך, המשנה ליו"ר המועצה הלאומית למחקר ופיתוח; ד"ר ארנה ברי, שותפה עצמאית בקרן ג'מיני; תא"ל ד"ר דני גולד, ראש המחקר והפיתוח בצה"ל ובמשרד הביטחון; ד"ר יהושע (שוקי) גלייטמן, מנהל שותף בקרן Platinum VC; שגיא דגן, כלכלן בכיר במועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה; יובל וולמן, יועץ כלכלי לשר אוצר; יהודה זיסאפל, נשיא קבוצת רד-בינת ויו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה; פרופ' מנואל טרכטנברג, לשעבר ראש המועצה הלאומית לכלכלה; לידיה לזנס, סגנית המדען הראשי לתקציב ותפעול תמיכות מו"פ; פרופ' שאול לך מהפקולטה לכלכלה של האוניברסיטה העברית; סטיבן סתיו, מנכ"ל הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה; סאמי פרידריך, יו"ר שלדור; גיל רבינוביץ', ראש צוות בחברת שלדור; ד"ר מיקי רודה, סגן נשיא בחברת יבמ; ואלי רונן, יו"ר מקורות.

הפתרונות: ארבעה צעדים מיידיים

>> בחלקה השני של עבודת המחקר ממליצים עורכיה על ארבעה צעדים מיידיים שממשלת ישראל צריכה לנקוט כדי לשפר את המצב.

1. מימון חירום

החוקרים ממליצים להגביר את היקף התמיכה של המדען הראשי בתעשיית ההיי-טק, לאפשר תמיכה רב-שנתית בחברות ולהעלות את ההשתתפות האפקטיווית של המדינה לשיעור של 50%-70%, במקום 20%-50% בלבד כיום. שיעור התמיכה הגבוה יינתן רק לחברות שיוכיחו כי הן במסלול לבניית עסק בר קיימא, ויימשך שנתיים בלבד.

בנוסף, ממליצים החוקרים ליזום מערכת תמריצים, בדומה לתוכנית יוזמה (תוכנית מ-1993, שבה המדינה השקיעה לצד משקיעים פרטיים בהקמת קרנות הון סיכון), כדי להביא לגיבוש מסה קריטית של גופי השקעה המתמחים במימון של חברות בשלבי צמיחה שונים. מטרת התוכנית - למשוך לענף ההיי-טק כסף מקומי, למשל מצד משקיעים מוסדיים, וכן כסף זר.

כמו כן, מציעים החוקרים ליצור אווירה שתעודד השקעות הון חיצוניות ופנימיות בתעשיית ההיי-טק, תוך הזרמת כסף חדש למערכת המימון. הדרך המוצעת לעשות זאת היא באמצעות הענקת ערבות מדינה לגופים מוסדיים שישקיעו בהיי-טק באופן ישיר או עקיף.

2. שימור כוח אדם

עורכי המחקר ממליצים להקטין את מספר המפוטרים בענף היי-טק באמצעות נקיטת מהלכים שונים להקטנת העלות שנושא המעביד בהעסקת כוח האדם. עוד מוצע לפתוח ערוצי מימון לפרויקטים חדשים של מחקר ופיתוח בחברות קיימות, לקלוט מפוטרים מחברות היי-טק במסגרות שיפעלו להשבחת התעשיות המסורתיות ולחזק את הקשר בין האקדמיה לתעשייה.

3. חיזוק האקדמיה

המחקר ממליץ לנקוט צעדים שונים לשימור ולחיזוק ההון האנושי באקדמיה הישראלית. בין הצעדים המוצעים: קליטת חברי סגל חדשים והחזרת חוקרים מחו"ל לישראל, תגבור מערך המלגות לדוקטורנטים ותגבור מערך התמיכה לפוסט-דוקטורנטים.

4. גיבוש אסטרטגיה לטווח ארוך

החוקרים מציעים לגבש מדיניות לקידום תעשיית ההיי-טק והחדשנות, בין השאר באמצעות ביסוס מעמדה של המועצה הלאומית למחקר ופיתוח ושחרורה מתלות במשרדי הממשלה. לטענת מחברי המחקר, יש להעתיק את מקום מושבה של המועצה למשרד ראש הממשלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#