אברהם בורג: "צעקת השחיתות גדולה מדי; הדיחו ראש ממשלה בלי הליך" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אברהם בורג: "צעקת השחיתות גדולה מדי; הדיחו ראש ממשלה בלי הליך"

לא מעט דברים השתבשו לבורג מאז שהחליט לנטוש את מנעמי הפוליטיקה ולעבור לעסקים ■ שותפיו הורשעו בפלילים, ויטה פרי הגליל - המפעל שאותו ניסה להבריא - כמעט הגיע לפירוק והתדמית הנקייה שעליה כל כך הקפיד בעבר - נסדקה ■ בורג מודה שהיו לו כישלונות אבל מתעקש שהחיים עמוסי ניגודים ושיש לו גם הצלחות

תגובות

"אבא - התרסקנו", זה צמד המלים שהיבהב על צג הטלפון הסלולרי של אברום בורג כשירד מהמטוס בניו יורק, בבוקר שלמחרת הבחירות לכנסת. המסר שקיבל בורג מאחד מילדיו התייחס למפלגה שלה הצביע, מרצ, ולשלושת המנדטים העלובים שקיבלה. בטיסה ישב בורג ליד שמונה אנשים שחמישה מהם הצביעו מרצ, ובזכות הסקר הלא מדעי במטוס למנהטן הוא עבר 11 שעות של אופוריה.

באותה מידה היה יכול מסר וירטואלי כזה להיכתב על ידי בורג עצמו לאביו, יוסף בורג המנוח. מסר שבו הוא מספר לאבא, שהיה סגן ראש הממשלה ואחד המנהיגים המיתולוגיים של הציונות הדתית, על הזמנים הקשים שעבר מאז פרש מהחיים הפוליטיים, על הקשיים לעשות עסקים, על האכזבות ועל הכישלונות. יוסף בורג ודאי היה גאה בבנו ובבחירות שלו, אבל יש שיגידו שהפעילות העסקית שלו היא התרסקות אחת גדולה: שותפיו זה כמה שנים הורשעו בפלילים; ויטה פרי הגליל, המפעל שאותו ניסה להבריא, הגיע כמעט לפירוק; את מפעל עשות אשקלון הוא לא הצליח לרכוש בשל התנגדות המדינה, וגם פעולות עסקיות אחרות שעשה לא זכו להצלחה מיוחדת.

בורג מסרב לקבל את הדברים כפשוטם. לדבריו, הוא בחר לפעול בתחום הגבולי והמורכב של מפעלי תעשייה בפריפריה שמצויים בקשיים, ולכן יש לו פוטנציאל גבוה יותר להיכשל. עם זאת, הוא אומר, החיים מורכבים ויש לו הצלחות מקומיות. "לפעמים אני גם נכשל", הוא מודה.

מכירת ויטה פרי הגליל, המפעל שאותו הוביל, נתפשת ככישלון שלו. הוא טוען שזה בדיוק הפוך, ושהוא הבריא את החברה: "חברה שהבראנו בארבע שנים נמכרת, וזה מה שרציתי. הצלחנו במהלך ההבראה ומי שקנה אותה קיבל מתנה".

הניגודים באישיותו של בורג הם כנראה לא רק בוויכוח אם הוא איש עסקים כושל או מצליח ואם ויטה הובראה או קרסה. בורג היה יו"ר הסוכנות היהודית, אבל הוא מגדיר את עצמו כלא ציוני, הוא חובש כיפה אבל לא ממש מאמין, וילדיו כבר אינם חובשים כיפה. בורג הוא אחד מהבעלים של מפעל לפיטום תרנגולות אבל הוא בעצמו צמחוני, הוא פנה לעסקים כדי לעשות לביתו אבל מרגיש כאילו הוא בשליחות ציבורית. לבורג עצמו אין בעיה עם הסתירות האלה. זה בעיניו חלק מהמורכבות של האדם. "נכון שאני איש של ניגודים. אני מנסה שהניגודים ישלימו אלה את אלה".

ויטה עמדה בפני פשיטת רגל ואתה מדבר על הבראה.

"הגעתי לחברה באמצע 2004, וכבר אז היו דיבורים באוויר על כך שהולכים לכינוס נכסים או לקריסה בתוך כמה ימים. ברבעון השלישי של 2004 החברה היתה בתזרים שלילי. התפישה אז היתה שוויטה צריכה להיות כמו ?ידיעות אחרונות', כלומר שלא תהיה מכולת שאין בה מוצרים שלנו. ברגע ששינינו את זה - זרקנו את כל המוצרים שלא תורמים לרווחיות, ויתרנו על הלקוחות שלא קונים מספיק ובמקביל העברנו חלק מההפצה למפיצים מבחוץ - הצלחנו להגדיל מכירות.

"באמצע 2008 הגענו לתזרים חיובי. עמדנו בהתחייבויות שלנו לבנקים אבל היה לנו ברור שבשלב מסוים נצטרך להגיע לדיון במבנה ההון. בשנים האחרונות עלו שלוש או ארבע הצעות להבראת המבנה ההוני של החברה. טיפלנו בתזרים, בתפעול ובמוצרים, אבל ההון לא טופל. היו הצעות שונות, שנדחו כולן על ידי הבנקים. בכל פעם שהיה אפשר להבריא, הבנקים התנגדו. הם לא רצו להגיע לזה. בסופו של דבר, את ההבראה ביצענו, אבל את הרווחים לא ראינו".

יש מי שמאשימים אותך בניצול ציני של העובדים.

"לי היה ברור שהמפעל לא צריך להיסגר ושחומת ההגנה בפני הסגירה הם העובדים. אמרתי כל הזמן שטובת המפעל קודמת לזכייה שלי בהתמודדות, ושאם תבוא הצעה טובה יותר צריך ללכת עליה. אם הייתי רתום רק לטובתי שלי, הייתי מכשיל הצעות".

איך אתה מסביר את הנפח התקשורתי העצום שתפס הסיפור של ויטה?

"הסיפור של ויטה נהפך בתקשורת לסמל גדול יותר מהחברה עצמה. רבים הרגישו שהם יכולים להזדהות עמו, כי ?היום אלה הם ומחר זה אני, כי גם אצלנו מדברים על המצב הכלכלי'. התחושה היתה שזה מקרה מבחן ושלפי התוצאות שלו ינהגו כולם. הכרישים הגדולים מחכים, והתקדים שייווצר כאן ישמש לדברים אחרים. היתה כאן התגייסות של המערכת התקשורתית, מתוך הבנה שזו פתיחת המערכה".

בתקשורת לא יצאת טוב מכל ההתרחשות סביב ויטה.

"אין מה לעשות אם התקשורת לא קונה את מה שאני אומר. התקשורת היא מראה ולא מהות. ?מה יגידו' הוא שיקול חשוב, אבל לא ראשי. באינטראקציה שבין התקשורת לפוליטיקה אתה כל הזמן חושב על רייטינג ופופולריות. כשאתה לא נמצא בעולם הזה, אתה שואל את עצמך על העולם הפנימי. לא כולם יאהבו אותי, מה לעשות. השאלה היא אם אני עושה את הדבר הנכון, ולא מרמה את עצמי".

ואתה לא?

"לא. אני יותר קשה לעצמי ממה שאתם יכולים לתאר".

"לא משתתף בלינצ'ים ציבוריים"

בורג, 54, נולד בירושלים לרבקה וליוסף בורג. הוא למד בישיבה תיכונית בירושלים, שירת בצנחנים בצה"ל, ולמד לתואר במדעי החברה באוניברסיטה העברית. ב-1979 הוא נפצע בתאונת צניחה במסגרת שירות מילואים והוכר כנכה צה"ל. בסוף 1982, לאחר מבצע שלום הגליל, החל בורג את דרכו הפוליטית בתנועת "שלום עכשיו". הוא אף נפצע בהפגנה שבה נרצח אמיל גרינצווייג, פעיל התנועה, ב-1983. חמש שנים לאחר מכן נבחר לכנסת ה-12 מטעם המערך. ב-1995 נבחר ליו"ר הסוכנות היהודית וארבע שנים לאחר מכן נבחר ליו"ר הכנסת.

שתי פרשות זכורות במיוחד מימיו הפוליטיים: באחת הוא הודיע בטעות על מותו של ח"כ אמנון רובינשטיין בעקבות הודעה שהתקבלה במזכירות הכנסת ולא נבדקה. השנייה נוגעת להתעקשותו לקבל מהסוכנות היהודית ג'יפ ונהג גם לאחר שכבר לא כיהן בתפקיד היו"ר, שהגיעה עד כדי עתירה מצדו לבית הדין האזורי לעבודה .

ב-2004 החליט בורג לנטוש את החיים הפוליטים ולעבור לעולם העסקי. הוא חבר לאיאן דיוויס ולאביב אלגור, אף שהיו כבר אז תחת חקירת רשות ניירות ערך בחברת צנורות המזרח התיכון שהיתה בשליטתם. טיב היחסים של בורג עם אלגור ודיוויס נותר מעומעם.

זמן קצר לאחר כניסתו של בורג לוויטה, הוא פעל לקבלת מימון של 10 מיליון שקל מהקרן לסיוע למפעלים במצוקה. בעקבות זאת קיבלה ויטה מימון של 10 מיליון שקל נוספים מבנק לאומי. בתוספת 10 מיליון שקל שהעמיד לה אלגור, התחילו לדבר בחברה על תוכנית הבראה. במאי 2005 מונה בורג ליו"ר החברה ובדצמבר 2007, עם עזיבתו את תפקיד היו"ר, פיזר הצהרות על השלמת הליך ההבראה של החברה. אלא שדיבורים לחוד ומציאות לחוד: החברה, שמוכרת בכרבע מיליארד שקל בשנה, המשיכה להפסיד. ב-2006 וב-2007 צברה ויטה הפסד של כ-24 מיליון שקל, ולא הצליחה לעמוד בהחזר חובותיה לבנקים.

בסוף 2008 הפסיקו הבנקים לכבד צ'קים של החברה. מאותו רגע החל כדור השלג לצבור תאוצה, עד שבתחילת 2009 הגישו הבנקים בקשה לכינוס נכסים, בטענה כי ויטה חייבת להם כ-160 מיליון שקל.

מלבד היותו דירקטור בחברה, לבורג לא היה קשר לוויטה ב-2009. הוא כבר לא היה יו"ר ולא היה לו תפקיד ניהולי אחר. בורג אינו מחזיק במניות בוויטה, ובכל זאת הוא תפס את כל כותרות העיתונים והציג את עצמו כמי שיוצא להיאבק בבנקים לטובת עובדי המפעל. "מערכת הבנקאות לא מוכנה לעזור לקהילה. התנהלות לאומי ודיסקונט בפרשה - צבועה", הוא אמר. הבנקים השיבו אש: "צריך לשאול לאן הלכו 270 מיליון שקל שהזרימו הבנקים לחברה ומדוע הבעלים לא עשו די כדי להציל אותה", רמזו שם על בורג. בסופו של דבר הוחלט כי החברה תימכר לרשת "חצי חינם" שבבעלות זכי שלום, תמורת 50 מיליון שקל.

לא היית קשור בקשר של ממש לחברה, ובכלל הגעת מהצד של מי שרוצה לרכוש אותה. היו לך כאן אינטרסים.

"הייתי יו"ר החברה ואני דירקטור בה. אלגור ודיוויס היו בעלי השליטה הקודמים. הם לא התמודדו עקב עניינים שבינם לבין עצמם, ואני רציתי להתמודד. אני מאמין בחברה, רואה בה הזדמנות ומי שרכש אותה קיבל יהלום ביד. ראיתי את ההזדמנות והתמודדתי עליה במלוא כוחי. הגשתי יחד עם קבוצה של חקלאים מיודפת הצעה לרכישתה ב-17 מיליון שקל".

כיצד הגעת דווקא לעיסוק הזה, של רכישת מפעלים?

"רציתי לעסוק בתעשייה בפריפריה. מעטים האנשים שעוסקים בזה. תומר עמיר, חבר משותף, הכיר לי את אלגור ודיוויס. בפגישה הראשונה אביב אמר לי: ?מתקיימת נגדנו חקירה של הרשות, בדוק מה זה אומר לגביך'. הלכתי לעו"ד אלי זהר, ידידי ולימים בא כוחי, הוא חייך ואמר שאם וכאשר זאת תהיה יותר מבדיקה, הוא יהיה זה שייצג אותם בשימוע. הוא אמר לי - ?במקרה הגרוע אנחנו יוצאים בשלום מהשימוע. לך בלי היסוס'".

זהר טעה.

"כן, אבל לא במזיד. הפעילות בוויטה היתה כמעט מערכת של אבטחה כפולה, דווקא מפני שזאת חברה ציבורית. ידענו שיש חקירה ולכן בדקנו כל דבר פעמיים. חלק מהמצב הבריא של ויטה נובע מהנורמות המכבידות שנקטנו בשל החקירה".

דיוויס ואלגור הורשעו בתחילת 2009 בבית המשפט המחוזי בתל אביב בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובעבירות של דיווח בכוונה להטעות משקיע סביר. כתב האישום התייחס לבקשתם של אלגור ודיוויס, בעלי השליטה בחברת צנורות המזרח התיכון, לקבל דמי ניהול חודשיים מהחברה בסך 250 אלף שקל, בהחלטות שהיו טעונות אישור מיוחד של אסיפת בעלי המניות של החברה. לפי כתב האישום, כשראו שלא יוכלו לעמוד בתנאי זה בשל התנגדות המשקיעים המוסדיים, הם גייסו איש קש שרכש 6% מהחברה, החזיקו אותם על שמו והציגו אותו בפני החברה כמי שאינו נגוע בעניין אישי. אלגור ודיוויס מתכוונים לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון.

למה לא נפרדת מהם לאחר ההרשעה?

"אני לא בנוי מחומרים כאלה. נהפכנו לחברים עם השנים. אני לא עוזב חברים בעת צרה. יש בי זעם גדול על המציאות הנורמטיווית ואני נאבק בה. יש משהו פגום מאוד בנורמה הציבורית. היה לי בראש שאני חלק מהענישה. גם ככה יש ענישה סביבתית לא קלה. דיברתי על זה בבית המשפט - מבחינה ציבורית, הם נענשים במשך חמש שנים.

"אני לא משתתף בלינצ'ים ציבוריים. ההרשעה אירעה יחד עם נפילת ויטה. יש לי מחויבות כלפי העובדים וכלפי הבעלים. אני פועל מתוך פטריוטיות, כדי שיהיה פה טוב. אלגור ודיוויס הורשעו וזה תרם לנפילת החברה. מצד שני, נפילת החברה תרמה להרשעתם. אני לא יודע אם בימי חייכם אמרו עליכם דברים נוראים. זה לגיטימי שאומרים דברים בדוקים, אבל יש כאן תוצאות נוראות. אני לא רוצה לחיות בסביבה כזאת. אני לא רוצה לחיות בסביבה תליינית".

האם זה לא לגיטימי שאנשים לא ירצו לעבוד עם מי שחשודים בפלילים?

"לגיטימי שאנשים לא ירצו לעבוד אתם, אבל אני מדבר על חמש שנים של חרב מתהפכת. צעקת השחיתות גדולה מדי. המדינה מסואבת, תקועה ולא מתפקדת. יש פחד מפני הדין - כל הפקידים פוחדים והמערכת לא עובדת. אין כאן שחיתות גדולה ממה שאני מכיר במקומות אחרים".

אתה לא רואה שישראל מושחתת?

"הסיפור של ליברמן, אולמרט וקצב מוציא אותי מדעתי. אנשים אומרים לי ?במשפט של אולמרט' - אבל לא היה משפט. משה טלנסקי העיד במשטרה והציבור טועה לחשוב שהיה משפט. במקרה של ליברמן לא ידוע מה הראיות, אבל החרב נשלפה שבוע לפני הבחירות. במקרה של יעקב נאמן ואביגדור קהלני, למשל, המשפט נגמר בזיכוי. מערכת צדק צריכה להיות הגונה ולא מניפולטיווית. היתה שחיקה עצומה במעמד של מערכת הצדק בישראל. יש כאן שימוש יתר לא זהיר. הדיחו כאן ראש ממשלה בלי הליך. בסוף יהיה משפט והוא יזוכה או לא, אבל האדם למטה שואל ?מה אתי?' יש עשרות מעצרי שווא".

ומה זה אומר לאדם למטה אם אם ראש הממשלה שלו או בכירים אחרים גונבים? הוא גם יכול לשאול עצמו "למה שאני לא אגנוב"?

"זה הצד השני של המטבע, ולכן צריך כלים לטפל - לא צריך לחקור במהלך הקדנציה. מרגע שגומרים - חוקרים. ארבעה ראשי ממשלה היו בחקירה תוך כדי תפקודם. זה כלי תקשורתי ופוליטי. אני לא חלק מהשיח של כנופיית שלטון החוק. אם המדינה מושחתת, צריך כלים אחרים כדי לטפל בזה. אני לא איש ציבור, אני חי בעולם אחר. אני לא מוכן לחיות בחברה שבה שמועה היא חרב. לא רוצה לחיות שם. אחר כך זה גולש למערכת האקדמית, למערכת העסקית ולמערכת הבנקאות, ובסוף יש משבר אמון כלפי המערכת. המערכת צריכה הגינות וכללי משחק. אנחנו חיים במצב שכבר אין אמון.

"אבא שלי נהג לומר ?איך אתה יודע ששמועה היא טובה? תפיץ אותה ואם היא תחזור אליך בתור עובדה, תדע שזו היתה שמועה טובה'. תבדקו את השמועה. אני לא שופט. פעם הייתי צרכן כבד של מידע ציבורי, אבל היום אני לא צריך אותו ולא מאמין בו. אני קורא עיתונות ולא מאמין לכלום".

מהם הקשרים העסקיים שלך עם אלגור ודיוויס? אילו עסקים יש לכם?

"לאיאן יש עסקים בבריטניה וגם לאביב יש כל מיני פעילויות. ביחד יש לנו שותפויות. בכל חברה אנחנו שותפים בנפרד ואני מחזיק בדרך כלל בשליש מהשותפות. אנחנו הבעלים של 80% בחברת טרפלקס מקיבוץ רשפים, שעושה צנרת מקצועית להשקיה, למכוני חליבה ולקווי חשמל. רכשנו את השליטה לפני שנתיים מהקיבוץ ומבנק הפועלים בהסדר הקיבוצים".

מהי האסטרטגיה?

"אני מזהה הזדמנות והמחויבות שלי היא להחזיר את הכסף לאנשים. הפוטנציאל בקיבוצים הוא שאנחנו יודעים לשחרר את הפלונטר של הסדר הקיבוצים. אנחנו קונים מפעל מהקיבוץ וזה מוריד ממנו את נטל החוב. משלמים שכר דירה וזה עוזר להם בפנסיה וגם נשארים שותפים עם הקיבוץ. זה קורה תחת המעטפת של ההסדר, וזה מסדר גם את העולם הפיננסי וגם את התעשייתי. בנוסף, נכנסנו לפני שנה לשותפות עם קיבוץ סוללים בתעשיות בעלי כנף - תרנגולות לביצים, לפיטום ולאכילה. אנחנו מחזיקים כיום שליש בחברה עם אופציה להגיע ל-50%".

אבל אתה צמחוני, לא?

"אני לא פנאט. בכל זאת זה קשה לי, ולכן אני כמעט לא מעורב בזה. כמובן שהייתי מעדיף שאלה יהיו תרנגולות מטופו, אבל אנשים צריכים גם לאכול חלבונים. לא כולם אוכלים כמוני".

השקעתם כסף בחברות האלה?

"ברשפים הכנסנו 25 מיליון שקל לחברה ובסוללים הכנסנו 21 מיליון שקל. חלק מהכספים הגיעו מגיוס של החברות עצמן וחלק מהון עצמי שלנו. מדובר בחברות טובות עם פוטנציאל גדול. אני לא יודע מה יקרה עכשיו ,לאור המשבר ולאור העובדה שאנשים אוכלים פחות במסעדות ויותר בבית, אבל החלק הגדול שלנו הוא בשוק המקומי ולכן אנחנו פחות נפגעים מהמשבר. גם ביצוא הצנורות אנחנו בסדר גמור".

קניתם את החברות האלה במחירי הגאות?

"אין כאן משמעות לשווי. אנחנו נמצאים במקומות הכי קשים לכלכלה, מתעסקים עם מפעלים שהולכים להיסגר. זו עבודה יום-יומית שלא רוויה בכסף. לכן כשמגיעים לשווי מסוים, אם החברה יכולה לשרת את החוב - שווה לקנות. זה לא השתנה. בינתיים לא נפגענו בזה".

מאיפה יש לך כסף?

"זאת שאלה לא לגיטימית ואני לא אענה. אני לא מיליארדר".

אתה מיליונר?

"לא. אני עובד קשה בתעשייה שלא מרוויחים בה כסף. מרבית העסקות בתחום הזה נעשות באמצעות חוב שהחברה משרתת. אם החברה לא יכולה לשרת את החוב אין טעם לקנות אותה. החברה צריכה להיות כזו שאפשר להבריא אותה. ברור שעושים עסקות כאלה עם כסף, אבל אתה לא מביא מהבית 100% מהכסף.

"אני מתפרנס מדברים רבים: אני מפרסם ספרים, מרצה ונותן ייעוץ. יש לי פנסיה מהסוכנות ומהכנסת".

בוויטה פרי הגליל לא הצלחתם להחזיר חובות.

"ויטה החזירה בשנים האחרונות 20 מיליון שקל קרן ו-80 מיליון שקל ריבית לבנקים. הם לא סגרו את החברה בעבר ולכן לא הפסידו, וגם אם עכשיו הם הולכים למחיקה מסוימת, הם ירוויחו יותר מאשר אם היו סוגרים את החברה לפני 20 שנה. אף אחד לא הפסיד על ויטה".

גם לא דיוויס ואלגור?

"הרווח הגדול של דיוויס ואלגור היה אם החברה היתה נמכרת - אבל הם לא הרוויחו. לפעמים מרוויחים ולפעמים מפסידים".

מה מצבם כיום?

"מבחינה עסקית הם בסדר אבל יש להם תחושה לא נוחה. קשה להיות כאן במהומת אלוהים כזאת, הם לא בנויים לזה. אני ואביב אחראים ועובדים סביב השעון. איאן כבר מנותק מכאן עשר שנים. אנחנו יושבים בחברות יומיים-שלושה בשבוע. בכל פעם שאני נוסע אליהן, זה כמו טיול שנתי. אלה אנשים שנותנים בך אמון ואתה בהם. זאת לא שיחה תל-אביבית, זה מקום נהדר להיות בו. יש אמון ביחסים. כל היום אנחנו יושבים ומטפלים בחברה, בתזרים וכו'".

לא מתגעגע לפוליטיקה

נראה כאילו התחלת בגדול לתקן את העולם ולעשות שלום, ועכשיו אתה מתעסק בשולי החיים העסקיים.

"עברתי הרבה תחנות בחיים, ולא הייתי מאמין שאגיע אליהן. אבל אם אני מחפש חוט מקשר בין כל התחנות זה דווקא נראה לי טבעי כי מה שעניין אותי זה שני דברים - תיקון עולם ועבודה קשה. פוליטיקה או כלכלה, התנדבות או כתיבה - זה אותו דבר. אני רואה מציאות ואני לא יכול לשתוק. אחד הדברים שמדהימים אותי הוא שבעבר ייצגתי את מפלגת העבודה - אבל בפעם הראשונה פגשתי עבודה בחמש השנים האחרונות. פתאום אני נמצא במקומות האמיתיים. אני סוציאל-דמוקרט. אני מנסה לעשות הכל עם העובדים ובסיועם".

אתה מתגעגע לפוליטיקה?

"לא, בכלל לא. אני שמח איפה שאני נמצא. לעשות עסקים זה גם סוג של אחריות. 600 עובדים בחצור או 600 חברי מרכז - ההבדל לא גדול. אני חי חיים מלאים ומהנים. אין דמוקרטיה בלי פוליטיקה. בחיים הפוליטיים האגו מאוד חשוב ועכשיו האגו פחות חשוב. לא אחזור לפעילות כזו. תמיד יהיה אכפת לי אבל לא כחלק מפעילות פוליטית.

"נכנסתי לפעילות ציבורית בגיל צעיר. כיום אני משמש כיו"ר אגודת הידידם להקמת פארק איילון על שם אריאל שרון, יו"ר אגודת הידידים של הפועל תל אביב ויו"ר פעילות החינוך שלה".

יש בעיה רצינית בממלכת התרומות והעמותות.

"בהחלט. היום זה קשה מאוד. זה עולם שאתה לא יודע מה עומק המשבר בו. הסוכנות קיצצה 50 מיליון דולר ויש קרנות ייעודיות שנמחקו לגמרי. אבל חשבתי שהפגיעה תהיה יותר אנושה. אני רואה מפוטרי היי-טק ומפוטרי וול סטריט ולא יודע אם אנחנו חיים על האנרגיה של השנה הקודמת, אם יהיה יותר גרוע ואם פתחו קרנות חרום. מהחברים שלי אני שומע שיהיה מאוד קשה מאוד".

הכרת את ברנרד מיידוף בתפקידך כיו"ר הסוכנות היהודית?

"אני מכיר באופן אישי 25% מנפגעיו אבל לא את מיידוף עצמו. עזבתי את הסוכנות ב-1999, ומאז נכנסו אליה כספים חדשים של היי-טק ושל וול סטריט".

אנחנו בנקודת משבר כלכלית ובעיצומם של שינויים פוליטיים. מה לדעתך עומד להיות כאן?

"אנחנו נמצאים בצומת מרתק. היכולת להמשיך את האשליה של השליטה בשטחים או להתפכח ממנה היא כמעט להיות או לחדול. אי אפשר להמשיך לחיות בארץ ישראל השלמה כמדינה עצמאית שנתפשת כאיום על העולם. השאלה היא אם אנחנו חלק מקואליציה עולמית או ניצבים לבד. והתשובה - אם אתה לא חלק מקואליציה עולמית, אתה נהפך לפונדמנטלי.

"התהליך הפוליטי אינו נתון בידינו. ללא התערבות חיצונית של הנשיא ברק אובמה, כלום לא ייפתח. כשיבוא ראש ממשלת ישראל לבקש מארה"ב הגנה מפני איראן, אובמה ישאל ?מה אתה נותן בתמורה?'. אם ביבי לא ייתן דבר, ויתנהג כפי שליברמן מטיף לו - נגזר דיננו. האינטרס שלנו הוא להיות חלק מקואליציה עולמית".

אז מה יציל אותנו כאן?

"רק אובמה יכול להציל אותנו. השיח האמיתי הוא בין ליברמן לאובמה".

ומי ינצח?

"אובמה. Yes, we can".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#