קובי מימון מציג: כך מגיעים מהמעברה לאחוזה בכפר שמריהו ו-28% מקידוח תמר 1 - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קובי מימון מציג: כך מגיעים מהמעברה לאחוזה בכפר שמריהו ו-28% מקידוח תמר 1

הוא הרבה פחות מוכר משאר הטייקונים בישראל אבל לא פחות עשיר, והמשבר מוצא אותו במצב טוב מתמיד ; סיפור ההצלחה של קובי מימון - עם הרבה מוטיווציה, עבודה קשה - וגם קצת עזרה מחברים

4תגובות

לפי כחודשיים המיליארדר קובי מימון היה על גג העולם: כמות מסחרית של גז התגלתה בקידוח "תמר 1", שחברות בבעלותו של מימון מחזיקות 28% ממנו. כמה שבועות לאחר מכן גרף מימון פעם נוספת את כל הקופה, כאשר זכה במכרז של מינהל מקרקעי ישראל לבנייה על שטח של כ-700 דונם בראש העין, ליד מחלף כפר קאסם - אחת מעתודות הקרקע הגדולות במדינה.

השם קובי מימון אולי לא אומר לכם הרבה, אבל מדובר באחד מהטייקונים הגדולים בישראל, שהונו מוערך ביותר ממיליארד דולר, והוא שולט בעסקים רבים חובקי עולם. יחד עם שותפו ואיש סודו חיים צוף, הוא בעל השליטה בחברת אקויטל הציבורית המחזיקה במגוון רב של עסקים בתחום התשתיות והנדל"ן. מלבד קידוח "תמר 1", מחזיק מימון גם בקידוח גז קטן ליד ישראל, במאגר הגז "זהר" שליד ערד, במאגר גז טבעי ליד אשקלון ובבארות נפט וגז בארה"ב.

בתחום הנדל"ן, מימון הוא הבעלים של קרית שדה התעופה (איירפורט סיטי) שליד נתב"ג ושל נכסים רבים ברחבי ישראל, חלקם הגדול במסגרת חברת נצבא שרכש מאגד לפני שלוש שנים. בנוסף, יש לו אופרציה בינלאומית של מכירת תמונות שמן ברחבי העולם ובמסגרתה הוא מעסיק, ישירות ובעקיפין, עשרות אלפי עובדים ברחבי העולם.

מקורב למימון מסביר: "כולם מדברים עליו כאילו הוא התעשר רק באחרונה, אבל כבר לפני 30 שנה הוא היה מיליונר עם בניינים בארה"ב ובתי מלון באמסטרדם. עכשיו, במשבר, החברות שלו הן היחידות שלא התרסקו. לב לבייב, שהוכתר בעיתונים כמספר אחת, נמחק. קובי מימון, זה שאף פעם לא ספרו אותו, נשאר הטייקון היחיד - האדם הכי נזיל בשוק".

ולמרות זאת, שמו של מימון אינו מוכר מחוץ לקהילת העסקים המצומצמת של תל אביב. הוא מתרחק מחשיפה תקשורתית ושמח על כך ששמו אינו מוזכר בנשימה אחת עם אליעזר פישמן, נוחי דנקנר, יצחק תשובה, חיים סבן ואחרים. הוא דומה להם לא רק בהיותו בעל הון, אלא גם בקשרים הענפים שיש לו בקהילה העסקית ובמערכת הפוליטית בה מתקבלות החלטות המשפיעות על עסקיו.

"כל פתח תקוה עבדה אצלו"

הרקע שממנו צמח מימון מזכיר את זה של איש העסקים יצחק תשובה. כמוהו, הוריו עלו מלוב מעט אחרי קום המדינה והתגוררו בתנאים לא קלים. באופן אירוני, הוריו של מימון הגיעו למעברת "מחנה ישראל" ששכנה בשטח שעליו נמצא כיום מתחם איירפורט סיטי שבבעלותו, ומשם עברו לפתח תקוה. אביו של מימון היה פועל במפעל "קרגל" ופעיל במפלגת חירות (לימים הליכוד) ואמו היתה עקרת בית.

מימון נמשך לעסקים כבר מגיל צעיר. כתלמיד בבית הספר היסודי למד את רזי הגינון מהמורה לחקלאות, ובתיכון כבר עבד כעצמאי בתחום. בעודו נער החל מימון לפתח את העסק שיהפוך אותו לאיש עשיר - מכירת תמונות שמן מבית לבית. לאחר התיכון התגייס לשייטת 13, אך לא סיים את המסלול ועבר למודיעין.

בצבא המשיך מימון בשיווק התמונות, ולאחר השחרור החליט לנסוע להונג קונג כדי לייבא את התמונות מעצמו. הוא שלט משם בתפעול של אלפי סוכנים ופועלי ייצור, שייצרו ומכרו את התמונות בישראל ובעולם, במסגרת חברת "ורנו". "כל פתח תקוה עבדה אצלו", נזכר אחד מסוכניו של מימון. על עובדיו לשעבר נמנים גם אלי קמיר, ראש המטה של שר התחבורה היוצא שאול מופז, ואבי לוזון, יו"ר ההתאחדות בכדורגל.

חברים ונכסים בראש העין

"מימון יקים שם מגה קניון", אומרים בגאווה מקורביו על השטח שבו זכה בראש העין, ומפרטים: "מרכז מסחרי בשטח של 120 אלף מ"ר שיכלול את כל אפשרויות הבידור - מסעדות, בתי קולנוע, משטחי סקי מלאכותי. הוא יביא לשם את האדריכלים הכי טובים בעולם".

למרות השמחה, זכייתו של מימון במכרז מעלה כמה סימני שאלה, כפי שחושף Markerweek. נפתח ביגאל ינאי, מנכ"ל החברה הכלכלית של ראש העין שהיתה מעורבת בהליכי שיווק הקרקע. אותו ינאי הוא חבר קרוב של קובי מימון, שהיה מעסיקו ב-2004-1998, שלוש שנים מתוכן כמנכ"ל חברת פוליגון שבשליטת מימון.

בעבר, יש לציין, אפשר היה לשווק את הקרקע ללא מכרז, בהתאם להחלטת מינהל מקרקעי ישראל שהיתה תקפה אז. בין 2003 ו-2006 ניהלה עיריית ראש העין בראשות משה סיני מו"מ עם קובי מימון, כמו גם עם יזמים אחרים. בניהול המגעים היה מעורב החבר ינאי, שזה עתה סיים לעבוד אצל מימון. ביוני 2005, לדוגמה, התקיימה במינהל מקרקעי ישראל פגישה שבה נכחו ינאי, מימון, סיני ובכירים במינהל.

ינאי, מצדו, לא מכחיש שניהל מגעים עם מימון בעבר ושהחברה הכלכלית שבראשותו היתה מעורבת בהליכים הקשורים למכרז, אך רואה את הדברים אחרת. "לא הייתי מעורב בניסוח המכרז, אלא מינהל מקרקעי ישראל. החברה הכלכלית רק אחראית לפיתוח", הוא אומר. "אני חבר של מימון ועבדתי אצלו שש שנים, אז מה? נכון, ניהלתי בעבר מגעים עם מימון, אבל ניסיתי לשכנע גם יזמים אחרים בעניין. אין כאן ניגוד עניינים, אני רק מעודד אנשים לבוא למכרז, אני לא גוף שמוסמך לאשר".

ינאי החל לעבוד בשירותו של מימון מיד לאחר שהפסיד בבחירות לראשות העיר ראש העין שנערכו ב-1998. סגנו של ינאי במערכת הבחירות הזו היה סיני, ראש העיר הנוכחי של ראש העין, ובבחירות 2003 תמך ינאי בסיני ואף היה פעיל במטה שלו. מערכת בחירות זו מלווה את סיני עד היום שכן לאחרונה הודיעה פרקליטות המדינה על כוונתה להגיש כתב אישום נגד סיני, בכפוף לשימוע, בחשד לשוחד בחירות בקמפיין שלו.

מימון זכה במכרז לאחר שהציע לשלם 137 מיליון שקל - 27 מיליון שקל יותר מההצעה השנייה שהוגשה. על השטח ניתן לבנות כ-1,000 דירות, לצד 210 אלף מ"ר של שטחי מסחר.

המכרז יצא בראשונה בספטמבר 2008, וכלל דרישה למחיר מינימום של 204 מיליון שקל. אלא שאף יזם לא ניגש למכרז וכעבור כמה חודשים הוא פורסם שנית, עם הקלות משמעותיות ליזמים, ובראש ובראשונה - הורדת מחיר המינימום ל-105 מיליון שקל. הטבה נוספת נגעה לפינוי פולשים. על השטח המיועד יש מחסנים ומוסכים רבים, שמינהל מקרקעי ישראל מבקש לפנות. המכרז המקורי התיר ליזם לבנות על 10% בלבד מהשטח כל עוד לא טיפל בפינוי הפולשים. במכרז המתוקן הוקל תנאי זה ונקבע שיזם יוכל לבנות על 50% מהשטח עוד בטרם הפינוי.

מימון מעוניין בעיקר בשטחי המסחר, וכאמור, כבר יש לו תוכניות מוגדרות בנושא. האיש שתופס חזקה בחלק משטחים אלה הוא שמשון דורני, ראש אגף שיפור פני עיר בעיריית ראש העין ולשעבר יו"ר ועד העובדים בעירייה.

עיריית ראש העין היתה מעורבת בהכנת שני המכרזים. ירון ביבי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל, מעיד כי "הן בנוגע למכרז הראשון והן בנוגע למכרז השני הוחלפו טיוטות בין העירייה למינהל. כל העניין של היטלי הפיתוח נעשה מול ראש העין". ההתכתבות נעשתה גם מול עו"ד עפר שפיר שהיה מעורב בניסוח המכרז עבור עיריית ראש העין והחברה הכלכלית שלה. שפיר מסר בתגובה: "לא היה במעורבותו של ינאי כדי לתת עדיפות למישהו מהמציעים".

סעיף ישראמקו

בליכוד, מפלגת השלטון הבאה, יש שני חברים טובים של מימון: ח"כ משה כחלון, הצפוי להתמנות לשר כלכלי, וח"כ חיים כץ. מימון סייע לכחלון בבחירות המקדימות ב-2003, שבהן נבחר לליכוד. ב-2006, אז הגיע כחלון למקום הראשון, אף שכר כחלון משרד במתחם איירפורט סיטי של מימון, שם ניהל אחיו, קובי, את קמפיין הבחירות. קובי כחלון הוא "המנוע" הפוליטי שמאחורי אחיו משה ופוליטיקאי בזכות עצמו, כסגנו של ראש העיר ירושלים ניר ברקת.

משה כחלון טוען שהחברות בינו לבין מימון אינה קשורה להון ולשלטון: "קובי ואני ידידים מאוד טובים כעשר שנים, עוד לפני שהתחלתי לכהן בכנסת. מן הסתם, אני מניח שאם הוא מכיר אנשים שהיו מתפקדי הליכוד, הוא ביקש מהם לתמוך בי כאקט חברי".

חבר נוסף שבו תמך מימון הוא ח"כ חיים כץ. בבחירות המקדימות של 2003 ו-2006 סייע יגאל ינאי, מיודענו, לפקוד עבור כץ עובדים מהתעשייה האווירית, שם מכהן כץ כיו"ר ועד העובדים. כץ, מצדו, טוען כי "אני חבר של קובי מימון, אך הוא מעולם לא עזר לי בפעילות פוליטית". וינאי מסביר: "עזרתי לכץ כחבר אישי, אני מכיר אותו 20 שנה".

קשר אחר של מימון לליכוד הוא עם האחים ראובן ושוני גבריאלי, שאתם יש לו גם קשרים עסקיים. האחים גבריאלי, כזכור, הריצו בבחירות המוקדמות של 2003 בליכוד את הח"כית לשעבר ענבל גבריאלי.

מימון מחובר גם למפלגת העבודה דרך חברו ינאי, שבשנות ה-90 היה פעיל במפלגת העבודה ובעבר אף התמודד בתמיכתה על תפקיד ראש העיר ראש העין. בתקופה מסוימת היה ינאי במחנה של בנימין בן אליעזר. כאמור, ב-2003 תמך ינאי במשה סיני לתפקיד ראש העיר ראש העין, ואותו סיני, כיום חבר קדימה, היה במשך שנים חבר במפלגת העבודה ונחשב אז מקורב של שמעון פרס.

גם בש"ס יש למימון קשרים טובים, ולטענת מקורביו הוא חבר קרוב של השר אלי ישי. ב-2003 סייע מימון למפלגה לרכוש את העיתון "יום ליום" שכמעט נסגר אז, לאחר שנקלע לקשיים. במקרה או שלא במקרה, היה זה חצי שנה בלבד לאחר שחברי הכנסת של ש"ס הצביעו בוועדת הכספים של הכנסת נגד תשלומים של חברות הנפט למדינה.

הצבעה משמעותית נוספת היתה בדצמבר 2001, כאשר נחקק חוק הגז, שבו נכלל סעיף שכונה לאחר מכן "סעיף ישראמקו" (אחת החברות שבשליטת מימון). לפי סעיף זה יוכל שר התשתיות להורות לחברה ממשלתית לרכוש גז מכל ספק גז טבעי. באותה תקופה המשמעות היתה שניתן יהיה לחייב את חברת החשמל לרכוש את הגז הטבעי שיוצר אז על ידי ישראמקו בקידוח ליד אשקלון. כיום, לאחר גילוי הגז ב"תמר 1", הסעיף מקבל משנה תוקף.

והרשימה לא נגמרת כאן, שכן למימון, איש רעים להתרועע, יש גם חברים בקרב מפלגת קדימה. לוי שטרית, יו"ר סניף קדימה בפתח תקוה הידוע כקבלן קולות במפלגה, הוא חבר ילדות של מימון. שטרית, המקורב לצחי הנגבי, משכיר את בית קדימה בעיר לשימוש המפלגה. "מימון אף פעם לא התנתק מהשטח", מסביר שטרית את הקשר ביניהם. "יש לו חברים בקדימה, בליכוד, בש"ס. כולם מכירים אותו ומעריצים אותו".

מקורביו של מימון מודים שיש לו יש חברים בפוליטיקה, אך טוענים שהדבר לא קשור לפעילותו העסקית. "לא תמצא אותו מערב פוליטיקאים במטרות כאלה ואחרות, זה לא האיש", הם מבהירים. לדבריהם, מדובר באיש עסקים רודף שלמות ומאוד ממוקד. "כשקובי לוקח מטרה לביצוע, הוא הולך עליה בגדול כדי להגיע למקסימום רווחיות. זאת דרכו. יש לו מטרה, ואז כל האמצעים כשרים".

ואכן, מימון מוכר בקהילה העסקית כשליט ריכוזי. "בכל חברה קובי לקח את הניהול בהתחלה, הביא אותה להתנהלות כפי שהוא רצה, ואז הביא מנכ"ל שהמשיך את רוח הדברים", מסבירים מקורביו. "כל חברה מתנהלת עם עין מפקחת מלמעלה של קובי".

דואג לחברים

חיים צוף, חבר ילדות של מימון המתגורר רוב הזמן באמסטרדם, שם יש לשניים מפעל לייצור תמונות שמן, הוא שותפו לעסקים בשותפות שטיבה אינו ברור. באופן רשמי, מימון הוא יו"ר החברות הציבוריות וצוף הוא בעל השליטה המחזיק ברוב המניות, אך מעבר לכך השניים מסרבים לומר מה חלוקת התפקידים ביניהם. האחזקות המהותיות של צוף הן בשלוש חברות: יחידות ההשתתפות של ישראמקו, שנסחרות בתל אביב, מניות ישראמקו אינק, שנסחרות בניו יורק, ומניות אקויטל, שנסחרות בתל אביב. שווי האחזקות של צוף בשלוש החברות האלה הוא 174 מיליון דולר, וזה פחות או יותר השווי שמיוחס לקובי מימון.

שותפים קטנים יותר של מימון הם אברהם לבנת, מבעלי השליטה באי.די.בי, ומשה גאון, יו"ר גאון אחזקות. לבנת מחזיק, בשרשור, בכ-11% ממניות אקויטל, וגאון בכ-2%. רונית בן יעקב, אחותו של מימון, היא יו"ר אקויטל.

עסקי התמונות של מימון איפשרו לו, בין השאר, להחזיק כסף רב במזומן, דבר שהוביל אותו גם לשוק ההלוואות. כך, לדוגמה, הלווה כספים למשפחת קבלנים מפתח תקוה שנקלעה למצוקה, מהלך שהובילו אותו בסופו של דבר להשתלטות על מאות דונמים של נדל"ן באזור גוש דן. במקרה אחר הלווה מימון כספים לטייס קרב לשעבר.

בשנות ה-80 מימון הסתבך עם רשויות המס שעצרו אותו ואת צוף בקשר להעלמות מס, והשניים אף ישבו זמן קצר במעצר. פרקליטו דאז היה עו"ד אורי סלונים, שנותר חבר של מימון עד היום. מאז מימון מקפיד לעבוד בצורה חשאית ככל שניתן. רוב הנכסים הקשורים אליו אינם רשומים ישירות על שמו אלא דרך חברות אחרות, שחלקן הגדול לא רשומות בישראל.

"הוא אחד האנשים הכי מבריקים שאני מכיר, עושה את העבודה עם הרבה חכמה והרבה צניעות, דבר חריג בנוף העסקי של מדינת ישראל", אומר עו"ד סלונים על מימון.

חברי ילדות אחרים שלו הם מאמן הכדורגל אברהם גרנט ושופט הכדורגל דני קורן. איש העסקים מאיר שמיר מיודד אף הוא עם מימון, דרך החבר המשותף אברהם גרנט.

חבר נוסף מהשכונה הוא מנכ"ל גן אורנים לשעבר, יוחאי פלג, שנמלט לפני כמה שבועות מישראל לאחר שעסקיו התמוטטו. עם פלג, אומרים מקורבי מימון, לא נשמר קשר במשך השנים - באורח יוצא דופן ביחס למימון. "הוא לא התנתק מחברי הילדות שלו", אומר אבי לוזון, בן כיתתו. "לחברים שצריכים עזרה הוא דואג לפרנסה, לוקח אותם לעבודה בחברות שלו". חבר נוסף של מימון הוא יוסי בר-מוחא, מנכ"ל אגודת העיתונאים בתל אביב ולשעבר עיתונאי ב"הארץ". בר-מוחא, שהכיר את מימון באירוע חברתי, מכהן כדירקטור חיצוני בחברת איירפורט סיטי.

מימון, כך מספרים החברים, נשאר צנוע למרות העושר הרב שצבר במהלך השנים. אחד שיעדיף את מסעדות החומוס והשווארמה בקריית אריה שבפתח תקווה, שם נמצאים משרדיו, על פני מסעדות יוקרה מפוארות. הם גם מדגישים את היותו איש עבודה, ומספרים כי הוא עשוי להגיע למשרד ב-5:00 בבוקר ולהישאר בו עד חצות הלילה.

עם זאת, מימון אוהב גם את החיים הטובים: הוא מתגורר באחוזה ענקית בכפר שמריהו, המוקפת חומה ומצלמות אבטחה. הוא נוסע כמה פעמים בשנה לחופשות משפחתיות במדינות אקזוטיות ונוסע לחו"ל גם בשביל תחביבו המרכזי: כדורגל. מימון, שבנעוריו שיחק בקבוצת הכדורגל של הפועל פתח תקוה, הוא אוהד שרוף של כל קבוצה שאברהם גרנט מאמן, ונודד אחריו. בשנה שעברה נסע עם המשפחה למוסקווה לצפות בגמר ליגת האלופות - שם הדריך גרנט את קבוצת צ'לסי במשחק מול מנצ'סטר יונייטד.

מימון נשוי לכרמלה, עקרת בית, ולהם שלושה ילדים. דווקא קשריה של כרמלה הם שסיבכו באחרונה את מימון בכותרות שליליות. כרמלה, כך מסבירים מקורבי מימון, היא חברה טובה של בתו של ישראל פרי, עו"ד שהורשע בגניבה מניצולי שואה. פרי החל לרצות את מאסרו לפני כמה שבועות, לאחר שהמשטרה גילתה מזימה שלו לברוח מישראל. במסגרת החקירה התגלה כי לפני שניסה להימלט פרי סעד ארוחת בוקר של שבת בביתו של מימון. במסגרת הדיון בבית המשפט העליון העלתה המשטרה טענה שמימון ניסה לסייע לפרי, חברו הטוב, להימלט. מקורביו של מימון דוחים את הטענה ומדגישים שמימון לא הוזמן למשטרה.

מחכה לנפט

אחד האנשים החזקים בסביבתו של מימון הוא מוטי בן-ארי, יועץ השקעות. ב-2003 היה בן-ארי אחד הערבים לשחרורו של אילון צברי, שבשנות ה-90 היה מנהל קופות הגמל בבנק הפועלים והורשע בלקיחת שוחד ועבירות נוספות. בן-ארי היה בסביבתו של מימון בשנות ה-90, כאשר פרצה שערוריית "קווי אשראי" - שהכניסה את מימון לבורסה.

קווי אשראי היתה קבוצה של חברות בורסאיות בשליטת יובל רן, ילד שמנת תל-אביבי שב-1997 ברח מישראל לאחר שהקבוצה התמוטטה. קובי מימון וחיים צוף היו חלק מחבורת אנשי עסקים שפעלו ליד רן באותה תקופה, ולאחר בריחתו של רן השיגו השניים את השליטה בחברת פספורט, שהיתה חלק מקבוצת קווי אשראי. מאוחר יותר נהפכה פספורט ליואל, חברה שעד היום מחזיקה בשרשור חלק נכבד מעסקיהם של מימון וצוף.

מפרקי קווי אשראי, עו"ד יצחק מירון ורו"ח חיים רבינוביץ', העלו טענות חמורות כלפי מימון וצוף בתביעה שהגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לטענתם, השניים היו בעלי תפקיד בקווי אשראי, אך ניסו להסוות זאת. לדבריהם, חברת יואל, שבקופתה היו אז מאות מיליוני שקלים, נמכרה בנזיד עדשים למימון - דבר המצביע על אפשרות למעשה רמייה.

באחרונה דחה בית המשפט את התביעה בטענה של התיישנות, אך השניים עירערו לבית המשפט העליון. מקורבים למימון דוחים בתוקף את הדברים וטוענים כי מדובר בתביעת סרק שמטרתה היא להשיג שכר טרחה עבור המפרקים. רבינוביץ' ומירון, מנגד, מדגישים שגם אם יקבלו את מלוא שכר הטרחה, הדבר לא יכסה את שעות העבודה הרבות שהשקיעו בתיק. יובל רן חי כיום ביוסטון שבטקסס, לאחר שבשנים הראשונות שלו בארה"ב עבד כמשווק תמונות שמן בעסקיו של מימון.

כך או כך, בסוף שנות ה-90 ניצב מימון בעמדת זינוק מצוינת להמשך הדרך. אחד הנכסים המרכזיים שלו היה מתחם איירפורט סיטי, חברה בת של יואל שהיתה שותפה בפרויקט מאז תחילת אותו עשור. ב-2001 רכש מימון את חלקה של חברת הנדל"ן אדמוב - שבעלי השליטה בה היו אברהם אדמוב ומוטי קירשנבאום (אין קשר לאיש הטלוויזיה) - והוא נהפך יחד עם צוף לבעלי שליטה יחידים בחברה. כיום בנויים במתחם 160 אלף מ"ר של משרדים, וכשבנייתו תושלם הוא צפוי לכלול 400 אלף מ"ר.

לפני כחודשיים רשם מימון שיא נוסף כאשר התגלה גז בכמות מסחרית בקידוח "תמר 1". ישראמקו קיבלה את הרישיון לקידוח ב-2000, ולאורך כל הדרך הצליחה לשמור על אחיזתה בפרויקט, גם כאשר יצאה ממנו השותפה המרכזית, חברת בריטיש גז. "קובי הוא מאמין גדול בעסקי הגז ובחיפושי הנפט. הוא סבור שהוא עוד ימצא כמויות לא מבוטלות של נפט בים", אומרים מקורביו. לדבריהם, גם בתחום הנדל"ן יש למימון דרך ברורה: "כאן האסטרטגיה של קובי היא מינימום פרויקטים במקסימום גודל. לעולם לא ימצאו אותו ב-20 פרויקטים בו זמנית. זאת כדי שהוא יוכל לשלוט בכולם".

מחוץ לסביבתו של מימון האסטרטגיה נראית קצת אחרת. כמה מאנשי העסקים שעבדו עמו סבורים שסוד ההצלחה שלו טמון ביכולתו להשתלט על חברות ולהכניס תחת כנפיו נכסים שהיו בעבר ציבוריים. אחת הדוגמאות לכך היא נצבא, שעד 2006 היתה חברת הנכסים של אגד. כשמימון רכש אותה ב-2006, היתה זו הפעם החמישית שבה אגד ניסתה למכור אותה. ב-2003 עזב עפר בן דור, אז מנכ"ל נצבא, את החברה על רקע חילוקי דעות שהיו לו עם אריק פלדמן, אז יו"ר אגד, שנבעו בין היתר מכוונת המכירה למימון.

בכירים לשעבר בנצבא טוענים שהמחיר שבו קנה מימון את החברה היה נמוך משמעותית משוויה דאז. לדבריהם, בין מימון ופלדמן - שפרש במפתיע מתפקידו לפני כשנה וחצי - היו קשרים אישיים יוצאי דופן, שחרגו מכל נורמה מוכרת במגזר העסקי. פלדמן, הם מזכירים, אף החליט על העתקת בית אגד למתחם איירפורט סיטי שבבעלות מימון. בנוסף, מציינים הגורמים כי לפני שהיה הבעלים ביקש מימון למכור לנצבא 50% מחברת איירפורט סיטי, אך נתקל בהתנגדות הדרג המקצועי בנצבא שסבר שהמחיר גבוה מדי.

רכישת נצבא גם סיבכה את מימון עם ראש ארגון הפשע אסי אבוטבול. זאת לאחר שמימון ביקש לשנות חוזי רכישת דירות בפרויקט "שער הים" שמול חוף הים בנתניה. לרוע מזלו, אחד מרוכשי הדירות היה ג'ונתן לחיאני, חבר בארגון הפשיעה של אבוטבול. לפי חשדות המשטרה, אבוטבול ואנשיו דרשו ממימון לקבל פיצוי בגין הביטול. אנשי אבוטבול נפגשו עם מימון 14 פעמים, אבל בחקירתו במשטרה אמר מימון כי הוא לא הרגיש מאוים.

עסקה נוספת בין אגד לבין מימון בתקופתו של פלדמן כיו"ר נגעה לספינת ההימורים והנופש "מג'יק 1" שיצאה לשיט תענוגות מנמלי חיפה ואשדוד. מדובר בספינה שאותה מכרו האחים ראובן ושוני גבריאלי לחברת ישראמקו שבשליטת מימון. אגד, באמצעות חברה בת, חתמה עם ישראמקו על הסכם לשיווק חבילות הנופש של מג'יק 1 והתחייבה להעביר לחברה סכום מינימום גם במקרה של כישלון בשיווק - שאכן התרחש. כך הפסידה אגד כ-10 מיליון שקל מהעסקה. לאחר פרישת פלדמן החליטה אגד להשתחרר מהחוזה, אף שהדבר היה כרוך בתשלום קנס.

עתיד ורוד

פוטנציאל הצמיחה של נצבא נמצא רק בראשיתו. למימון יש תוכניות רבות עבור הקרקעות של נצבא הנמצאות במרכזי הערים, בסמוך לתחנות המרכזיות של אגד. אותן קרקעות מספקות למימון - שכבר כעת מצבו טוב הרבה יותר מזה של טייקונים אחרים - עמדת זינוק מצוינת לימים שאחרי המשבר הכלכלי.

עם זאת, מאז שרכש את נצבא הוגשו נגד מימון כמה תביעות משפטיות מצד חברות הטוענות להפרת הסכמים מהתקופה שלפני שליטתו. באחרונה הגישה חברת דור-אלון שבשליטת דודי ויסמן תביעה נגד נצבא, שבה נטען כי מימון נהג בחוסר תום לב בעניין הפרת חוזה שחתמה נצבא עם דור-אלון להקמת תחנת דלק בירושלים. לטענת החברה, מדובר בדפוס התנהגות מוכר של מימון. "על פי דרך התנהגות זאת התיימרה נצבא לבטל עסקות שנעשו עם גופים שונים קודם לרכישת השליטה, במכלול טענות ובאופן שנהפך כמעט לסמל המסחרי של מר מימון. הדברים היו כה בוטים ומקיפים, עד שנצבא נאלצה לציין זאת בתשקיף מדף שפירסמה במאי", נכתב בכתב התביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בפתח תקוה. נצבא דוחה את הדברים וטוענת כי דירקטוריון החברה דחה את העסקה, דבר שהיה מותר לו לפי תנאי החוזה.

נכס ציבורי נוסף שהגיע לידי מימון הוא הקרקעות שעליהן נבנה מתחם איירפורט סיטי. שנים רבות לפני כן היתה זו קרקע חקלאית בבעלות המדינה ששימשה את מושב ברקת. הקרקע הופשרה לבנייה בשנות ה-90 לאחר מו"מ בין המושב, שיוצג על ידי עו"ד שרגא בירן, לבין מינהל מקרקעי ישראל, שעליו היה אחראי באותה תקופה שר התשתיות דאז אריאל שרון. ההצדקה להפשרה היתה הקמת שטח שיהווה עורף לוגיסטי לנתב"ג: בניית האנגרים ומחסנים.

חברת יואל היתה מעורבת בפרויקט כבר ב-1991, כשותפה של חברת אדמוב. ב-2001, כשמימון וצוף כבר שלטו ביואל, יצאה אדמוב מהפרויקט ומימון נשאר בעל השליטה היחיד במיזם. ב-2007 פירסם מבקר המדינה דו"ח חריף לגבי הקמת איירפורט סיטי ולא חסך את שבטו מכל הגורמים המעורבים: ועדות התכנון והבנייה, המועצה האזורית חבל מודיעין והחברה היזמית. מבקר המדינה מצא שרק 10% מהמבנים במתחם אכן ממלאים את יעודם המקורי, וכל השאר הם משרדי היי-טק או מבני אכסון של חברות הפצה מהגדולות בישראל.

כמו כן מצא המבקר שבניינים מסוימים במתחם נבנו ללא היתר או בסטייה ממנו, ובאחרים נעשו שימושים חורגים בהיקף נרחב. כך, לדוגמה, היו בניינים שנבנו על חשבון שטח החנייה והגינון. המבקר מצא גם מחסור של 1,000 מקומות חנייה במתחם, וכן חשף כי איירפורט סיטי ביצעה עבודת פיתוח בעלות של 120 מיליון שקל, מבלי שנחתם הסכם פיתוח.

מימון, כפי שמעידים מקורביו, היה מעורב מאוד בבניית איירפורט סיטי. "קובי שלט בכל בניין שנבנה ובכל פרח שנשתל באיירפורט סיטי", אומר אחד מהם.

מה שלא מופיע בדו"ח מבקר המדינה הוא הקשרים של מימון במועצה האזורית חבל מודיעין, שבשטחה נבנה איירפורט סיטי. בתחילת שנות ה-2000, שנות התנופה בבניית המתחם, היה טימי ברנרד סגן יו"ר המועצה האזורית. התפקיד הבא שלו היה מנכ"ל בחברת "קש"ת ניהול ואחזקה", האחראית על ניהול ותחזוקת המתחם. כשברנרד היה מנהל החברה, הוא המשיך לכהן כחבר בהנהלת המועצה האזורית. ברנרד אמר בעבר שאין בעובדה זאת משום ניגוד עניינים.

גיבנת נוספת שאותה סוחב מימון מהעבר היא סכסוך רב שנים עם איש העסקים שמואל פלאטו-שרון. בתביעה שהגיש בבית המשפט המחוזי בתל אביב טען פלאטו-שרון כי באמצע שנות ה-90 סייע לנפטא-קונגו - חברה בת של נפטא, אחת החברות שבשליטת מימון - לזכות בזיכיון לקידוח נפט בקונגו, אך החברה לא שילמה לו בעבור שירותיו. "אפעל לעיקול רווחיו של מימון מקידוח 'תמר 1'", אמר פלאטו-שרון ל-Markerweek.

כחלק מהתביעה הגיש לפני שנתיים פלאטו-שרון בקשת פירוק נגד נפטא-קונגו. לחברה מונה מפרק זמני, עו"ד זהר גרינברג. ביולי 2007 הגיש גרינברג דו"ח מפורט ובו תיאור ניסיונותיו לאתר סכום של מיליון דולר, שאותו היתה חייבת נפטא-קונגו לחברת רומפור האמריקאית בעבור עבודות קידוח שביצעה בקונגו. "כמסקנת ביניים נראה למפרק הזמני כי קיימות ראיות לכאורה להעברה במרמה של לפחות מיליון דולר... קיים חשש שמדובר בקשר להונאת נושי החברה ורשויות מס הכנסה בישראל, בטכניקה שייתכן ששימשה גם במקרים אחרים", כתב גרינברג בדו"ח.

בדיווח נוסף שהגיש בנובמבר ציין גרינברג שהאפשרות הסבירה ביותר היא שהסכום הועבר לכיסם של קובי מימון וחיים צוף. כמה שבועות לאחר מכן בוטלה בקשת הפירוק של חברת נפטא-קונגו, וכיום החברה עדיין קיימת מבחינה משפטית. הצדדים הסכימו שיש לפטר את גרינברג מתפקידו, אך הפקידו בידיו 800 אלף דולר בנאמנות, למקרה של תביעות חוב עתידיות.

בנפטא דחו השבוע את הטענות שהעלה גרינברג. בנוגע לטענה של פלאטו-שרון אומר יוסי לוי, מנכ"ל החברה, שפלאטו-שרון אמור היה להיות מתוגמל רק במקרה של הצלחה, אך הקידוח נכשל. "לא מגיע לו אפילו שקל אחד", אמר לוי. בתצהירי ההגנה בתביעת פלאטו-שרון, סירב לוי להתייחס לטענות שעלו בדו"ח. "על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי", כתב לוי בתצהיר התגובה, "הדו"ח של המפרק הזמני אינו ראיה קבילה ודינו להיות מוצא מתצהיר פלאטו. פלאטו כמובן עושה בו שימוש להשחיר את פנינו".

עם הרגל על הגז

לפני חודשיים, כאשר פורסמה תגלית הגז במאגר "תמר 1", הסתובב יצחק תשובה בין ערוצי הטלוויזיה והתגאה בסיפור ההצלחה. מי שלא נחשף למצלמות היה קובי מימון, אף שלחברת ישראמקו שבשליטתו יש יותר אחוזים בקידוח - 28%, לעומת כ-20% בלבד לחברות שבשליטת תשובה. עם זאת, חלק ניכר מהכסף שברשות ישראמקו גויס מציבור המשקיעים בבורסה. מניית החברה עלתה ב-370% מאז התגלית.

גם ללא תמר 1, מימון הוא טייקון גדול בתחום תשתיות הגז הטבעי והנפט. ליד מאגר ים-תטיס שמול חופי אשקלון מחזיק מימון בארות בקידוח "אור", באמצעות ישראמקו. מלבד זאת הוא מחזיק בשדה "זהר" שמול ערד, שהפוטנציאל המוערך שלו הוא 50 מיליון שקל. באחרונה גם קיבלה ישראמקו רישיון לחפש גז בשטח היתר בשם "דניאל", משבצת שטח ימית באורך של 1,900 מטר, האחרונה בישראל הנחשבת בעלת פוטנציאל למציאת מאגר גדול. בסמוך למשבצת זו נמצאת משבצת "שמשון", המוחזקת אף היא בידי חברות שבשליטת מימון.

בסך הכל מחזיק מימון באמצעות החברות שבשליטתו בשישה רשיונות לחיפוש נפט וגז, כולל קידוח תמר. חלק מהרישיונות הם באמצעות חנ"ל - חברת הנפט לישראל, שהופרטה ב-1996. למימון יש גם עסקי גז ונפט ענפים בחו"ל, ומלבד חיפושי נפט בקונגו מחזיקות החברות שלו במאות בארות נפט וגז בדרום ארה"ב.

תגובת מימון: זכיתי בגלל ההצעה הגבוהה ביותר

תגובתו של קובי מימון הועברה על ידי פרקליטו, דב פישלר: "אין כל בסיס בטענה לגבי מכרז קאסם. היא אבסורדית על פניה ומעידה על בורות וחוסר הבנה של התחום. מכרז קאסם פורסם על ידי מינהל מקרקעי ישראל לציבור הרחב, כך שכל מי שחפץ להתמודד בו היה חופשי לעשות כן. השינוי שנעשה בין תנאי המכרז הראשון ותנאי המכרז השני נבע מכך שאיש לא ניגש למכרז הראשון ושתנאי השוק השתנו. מיותר לציין כי השינוי בתנאים כוון כלפי כולי עלמא ולטובת כל מציע פוטנציאלי. לא ברור מדוע הורדת מחיר המינימום והשינוי בתנאים לגבי הפולשים מתאימים לדעת הכתב דווקא למר מימון ולא לאחרים. יש לציין שחברת נצבא זכתה במכרז משום שהציעה את ההצעה הגבוהה ביותר, גבוהה ב-27 מיליון שקל מזו שבאה אחריה.

"איירפורט סיטי - עיקר ביקורתו של מבקר המדינה היתה כי מרבית שטחי הפרויקט אמורים להיות מוחזקים על ידי דיירים אשר לעיסוקם זיקה ישירה לנתב"ג. לאחר פרסום דו"ח המבקר, דנה הוועדה המחוזית מרכז בעניין ואישרה את עמדתה של איירפורט סיטי.

"נצבא - אין כל שחר לטענה כי מר מימון ביקש למכור לנצבא 50% מאיירפורט סיטי. יש לזכור כי נצבא נמכרה למעשה לחברה אחרת (מישור הולדינגס) ורק לאחר שזו לא עמדה בהתחייבות ולא שילמה את הסכום שהתחייבה לשלם על פי חוזה המכר, הסכימה איירפורט להיכנס לנעלי הקונה האמורה ורכשה את נצבא באותו סכום. זאת ועוד, במועד הרכישה שילמה איירפורט סיטי פרמיה של כ-300 מיליון שקל מעל מחיר השוק.

"המשא ומתן עם דור-אלון לא נוהל על ידי מר יעקב מימון, המכהן כיו"ר דירקטוריון החברה ואינו בעל השליטה בה. בחוזה עם דור-אלון, כמו ביתר הסכמי ההתקשרות של נצבא, צוין במפורש כי החוזה כפוף לאישור הדירקטוריון. דור-אלון הגישה תביעה לאכיפה ולצו מניעה זמני, ובית המשפט דחה את תביעתה, וקבע כי הדירקטוריון מילא את חובתו וכי באי אישור העסקה אין כל חוסר תום לב".

מעיריית ראש העין נמסר בתגובה: "כל נושא מכרז ?לב ישראל' התבצע בשקיפות מלאה על ידי מינהל מקרקעי ישראל, שבחרו ביזם הזוכה. המינהל הוא שפירסם את המכרז והזוכה נקבע על ידו".

דובר אגד, רון רטנר, מסר בשם אריק פלדמן: "המעבר של בית אגד מתל אביב לקריית שדה התעופה נעשה משיקולים כלכליים, לאחר שנבדקו כמה הצעות. מכירת נצב"א היתה תהליך ארוך ומורכב. הצעתו של קובי מימון היתה הגבוהה מכל ההצעות שקיבלנו ועל כן החברה נמכרה לו. לעניין היחסים האישיים בין קובי מימון לבין מר אריק פלדמן אין לי מידע ואינני עוסק ברכילות".

ירון ביבי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל, מסר בתגובה: "אנחנו גוף ציבורי, יש לנו אינטרס להוציא יחידות דיור לבנייה. החלטנו להוריד את המחיר כדי שעם היציאה מהמשבר יהיו מחירי דירות נמוכים בשוק. החלטה זו נכונה גם למקומות אחרים בישראל. ההחלטה לגבי הפולשים התקבלה מתוך כוונה להקל על הליכי הבנייה".

לגבי הפגישה שהתקיימה במינהל מסר ביבי: "אני לא יודע מדוע יגאל ינאי נכח בחדר. מבחינתי, הוא בא לשם מטעם העירייה".

תצלומים: ישראל הדר, אייל טואג, אלברטו דנקברג, ניצן שורר, ספי מגריזו, אלבטרוס, אלי דסה, זאב שטרן, אי-פי, גבריאל בהרליה, שרון ב.ה, לימור אדרי, תומר אפלבאום / באובאו, ראובן קסטרו, אלון רון, דניאל בר און ואמיל סלמן / ג'יני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#