רפי פרסיץ - ידע, עומק, חוכמה, שנינות וטוב לב - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רפי פרסיץ - ידע, עומק, חוכמה, שנינות וטוב לב

הספד לפרסיץ - מומחה לשפה העברית ולכלכלה בינלאומית

תגובות

>> לפני כמה שבועות נכנס רפי לחדרי.

תמיד כשרפי היה נכנס אלי - הייתי מחייך מיד. למה? קודם כל כי רפי היה מחייך. ושנית - כי ידעתי שתכף תבוא הקריאה המצחיקה, הרגילה.

"הם נוכלים! הם רמאים! הם לא מבינים כלום!"

"הם" אלה כמובן אנשי הכספים, הבנקאים המרכזיים, האנליסטים, הבנקאים, הברוקרים - הממסד הפיננסי, הכלכלי, שרפי לעג לו.

אמרתי לעצמי שרפי, שאותו לא ראיתי זמן רב, נראה בדיוק כפי שפגשתי אותו לראשונה לפני 18 שנה.

כמה ימים לאחר מכן שאלה אותי רעייתי מה שלום רפי. אמרתי לה שהוא נראה בדיוק כמו תמיד. אצל רפי הזמן עצר מלכת, והוא תמיד נראה בן בלי גיל.

לפני שבועיים, ביום שבת, אמרנו שחייבים לפגוש את רפי. אבל לא עשינו את זה. עכשיו אנחנו עצובים. מתברר שהזמן לא עצר מלכת.

רפי נהג להגיד שהוא לא מתלהב מהמאה ה-21. גם לא מהמאה ה-20 ואפילו לא מהמאה ה-19. "הייתי צריך להיוולד ולחיות במאה ה-18" - התקופה של באך ומוצרט - "רגע אחרי קריסת המערכת הפיאודלית ורגע לפני המהפכה התעשייתית", אמר. יש אנשים שמתגעגעים לתקופה שבה היו צעירים. רפי התגעגע לתקופה של 200 שנה לפני שנולד.

אבל הזמן לא עצר מלכת, ורפי נלקח מאתנו בהפתעה מוחלטת - והאובדן קשה והחלל עצום והכאב גדול.

רפי היה עבורי לא רק ידיד אלא מורה דרך ומודל חיקוי. הכרתי אותו בימים שבהם עשיתי את צעדי הראשונים בעיתונאות הכלכלית. למדתי אתו את רזי השווקים הפיננסיים והכתיבה העיתונאית.

בשנותי הראשונות ככותב, ולמעשה עד היום, הייתי נתקף לעתים חרדה לפני שהייתי שולח את הטור או המאמר שלי לעריכה. ככלות הכל, אני צעיר ויש לי פרספקטיווה קצרה ודלה על העולם בכלל ועל כלכלה בפרט.

מי שכותב בעיתון, בעיקר בעיתון כה מכובד, ראוי שתהיה לו פרספקטיווה היסטורית. שיקרא 1,000 ספרי כלכלה והיסטוריה לפני שיכתוב 1,000 מלים ראשונות.

אבל אני לא קראתי עוד 1,000 ספרים כאלה, ולמחר צריך למלא עוד 1,000 מלה.

"השועל יודע דברים רבים והקיפוד יודע דבר אחד גדול" - היה רפי נוהג לצטט את ישעיהו ברלין, המצטט את המשורר היווני ארכילוכוס.

וכאן היה רפי בא לעזרתי. הייתי מעביר לו מדי פעם את הטקסט לעיונו. וכשהוא אמר שזה מצוין, לבי היה מתרחב ואנחת רווחה גדולה ובלתי נשמעת היתה עולה בקרבי.

אם רפי, בור סוד, השועל הגדול, חושב שזה ראוי לדפוס - זה כנראה ראוי לדפוס.

כמובן, הוא היה מוסיף, אולי ראוי להסביר את הביטוי הזה, ואת המשפט הזה - ואולי אפילו לא צריך לחזור פעמיים על המשפט ההוא.

וכמו שרפי תמיד היה אומר לי שוב ושוב את המשפט שבו אני נזכר כל אימת שאני מתיישב על המקלדת: הקוראים יסלחו לך על הכל - רק על שני דברים לא יסלחו לך: אם תהיה משעמם או בלתי מובן.

לפני כ-15 שנה, אחרי המפולת הגדולה, שלח לי אחד מהקוראים מאמר ארוך על גדול הכלכלנים של המאה הקודמת - ג'ון מיינרד קיינס. מיד נדלקתי והתיישבתי לכתוב מאמר: מה היה עושה קיינס אם היה חי היום.

אבוי. הסיפור מסובך ואחרי יומיים של כתיבה מצאתי עצמי עומד מול 4,000 מלה מסורבלות עם ספק גדול אם בכלל הבנתי מה היה עושה קיינס.

גרוע מזה. השעה היא חצות, יום רביעי בלילה. מחר אני אמור לצאת לחופשה - המאמר אמור להתפרסם ביום ראשון. אני לא יכול להגיש את הדבר הזה.

ידעתי מי יציל אותי. התקשרתי ביום חמישי בבוקר מהדרך לעורכת ואמרתי לה - יש מאמר בתא שלי. רפי חייב לקרוא אותו.

ביום ראשון בערב שבתי מהחופשה. הודעות רבות ציפו לי. כולם עם שבחים גדולים למאמר על קיינס. במשך שבועות פנו אלי קוראים ושיבחו אותי על המאמר.

לא פלא. רפי סרק את המאמר במשך שעות רבות, הפך כל מלה, ניכש, ניקד, דייק, החסיר והוסיף. מלאכת עריכה כזאת לא היתה ולא תהיה. התוצאה עלתה עשרות מונים על המקור.

ביום שני בערב הוא הגיע למערכת. "עשית עבודה מדהימה", אמרתי לו. "אני בכלל לא שיניתי", הוא הצטנע.

רפי הוא שריד אחרון לדור שהולך ונעלם - אנשי ספר, המלה הכתובה ובעלי ידע רחב ועצום - בלי גוגל ובלי ויקיפדיה, ובעיקר בלי סיסמאות נבובות שאין מאחוריהן שום עומק, שום ידע, שום הבנה ושום פרספקטיווה היסטורית.

רפי היה שריד אחרון לדור שכה אהב וכה כיבד את השפה העברית. לא פלא שהוא היה חבר באקדמיה ללשון העברית. ספק אם היה עוד איש אחד בישראל שהיה לו את השילוב המוזר של ידע אדיר בפיננסים בינלאומיים וידע עצום בעברית. שהרי רוב אנשי הפיננסים של דורנו הם דיליטנטים ובורים מדאורייתא.

אבי נהג תמיד לומר לי שאני צריך ללמוד לכתוב כמו רפי. הייתי אומר את זה לרפי והוא בצניעותו מיד היה מחמיא לי שהלוואי והיה יודע לכתוב כמוני. אבל רפי ואני ידענו שאני הקיפוד והוא השועל.

רפי היה שריד אחרון לדור של אנשי רנסאנס, בקיאים בכל - ממוסיקה קלאסית שידיעותיו של רפי בה היו אדירות, דרך ספרות יפה, פילוסופיה, ש"י עגנון, ישעיהו ברלין ועבור במדיניות הכושלת של בנקים מרכזיים, מרווחי הריבית והפרשי השער וכלה במתמטיקה הגבוהה ביותר - סדרות פיבונאצ'י וגלי אליוט וחיתוכי הזהב - כולן תורות שממנו למדתי אותן לראשונה.

ב-92' רפי הראה לי לראשונה את הניתוח הטכני של ניירות ערך. צחקתי. זה נראה לי כמו עבודת אלילים. אבל מהר מאוד גיליתי שעבודת האלילים המצחיקה הזאת יושבת על יסודות מתמטיים שרפי שולט בהם ללא מצרים, ושיש לזה קהל מעריצים אדיר בכל העולם.

"רפי, אתה כותב לי טור שבועי", אמרתי לו. הוא כמובן הצטנע ואמר שהוא לא מבין בזה מספיק. תוך שבועות התברר עד כמה הוא מבין בזה, ורפי נהפך לגורו הגדול ביותר בישראל של ניתוח טכני שגידל עשרות מומחים ואלפי מעריצים.

בוקר אחד באמצע שנות ה-90 התקשר אלי בבהלה מקור, סוחר ניירות ערך, והודיע לי רשמית שפרסיץ הפיל או העלה את הבורסה בניתוח הטכני שלו שאותו הייתי מפרסם במדור. כאשר סיפרתי זאת לרפי, הוא כמובן צחק. על עצמו, על הבורסה, על הבלי העולם הזה וכסילותם של אנשים.

לא נותרו לנו אנשים כמו רפי ב"הארץ", לא נותרו לנו אנשים כמו רפי ב-TheMarker, לא נותרו לנו כמעט אנשים כאלה בכלל - שכולם ידע, עומק, חוכמה, שנינות וטוב לב.

אוהבים אותך רפי - אני וכל הכתבים והעורכים שגדלו לידך ב-TheMarker. אוהבים אותך ומבטיחים לא לשעמם אף פעם, להיות מובנים, לא להתרפס בפני הממסד, הבנקים, הנגידים, השועים והרוזנים ולנסות להיות צנועים ושוחרי טוב כמוך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#