כך ביזבזה נתג"ז מיליארד שקל שיועדו לפרויקט גז טבעי - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך ביזבזה נתג"ז מיליארד שקל שיועדו לפרויקט גז טבעי

החברה הממשלתית נתג"ז אמונה על פרויקט לאומי ממדרגה ראשונה - הולכת גז טבעי למפעלים ותחנות כוח ברחבי ישראל, במטרה לחסוך בעלויות ובזיהום אוויר ■ ומה קורה בפועל? פיגור בלוחות זמנים, חריגה בתקציבים, סדקים בריתוכים, ניסיונות השתקה, ניפוח חשבונות והתחמקות מרכש גומלין ■ תחקיר Markerweek חושף את הסודות שפרויקט הנחת צינורות הגז הטבעי

תגובות

בבוקר יום שני השבוע, דווח לבורסה כי אספקת הגז הטבעי למתקניה של קבוצת כי"ל באזור הדרום תידחה בחצי שנה, לרבעון השני של 2009. כי"ל, אשר סיכמה במארס 2008 עם ספקית הגז ים-תטיס על רכישת גז טבעי בהיקף של 260-330 מיליון דולר במשך חמש שנים, ציפתה בכיליון עיניים להגעת הגז, שכן החיסכון הכספי לחברה במעבר לשריפת גז נאמד ב-100 מיליון דולר בשנה - בנוסף לתועלת הסביבתית. ואולם הנחת תשתית הולכת הגז בידי חברת נתיבי גז (נתג"ז) הממשלתית, שאמורה היתה להסתיים בינואר 2008, פשוט לא הושלמה בזמן.

לפני שנתיים הכל נראה אחרת."המשק הישראלי הביע את אמונו בחברת נתיבי הגז הטבעי ובפעילותה" - הכריזו ראשי חברת נתג"ז דאז, המנכ"ל דן ורדי ויו"ר הדירקטוריון עו"ד נחמה סנה. היה זה לאחר השלמת גיוס ההון הראשון עבור החברה באמצעות הנפקה פרטית של איגרות חוב לגופים מוסדיים, בסך 286 מיליון שקל. שנה מאוחר יותר גייסה החברה מן הציבור 260 מיליון שקל נוספים, וגם הפעם דיווחו ההודעות החגיגיות לעיתונות על גיוס מוצלח, חיתום יתר מעורר השתאות והבעת האמון של המשק הישראלי בחברה המנהלת בהצלחה את אחד מפרויקטי התשתית החשובים שבוצעו אי פעם בישראל: הקמת מערכת הולכת הגז הטבעי אשר תביא את בשורת הגז הזול והנקי, יחסית, אל תחנות הכוח ומפעלי התעשייה המזהמים. ורדי וסנה כבר לא בחברה. ואולם לו היתה נערכת בדיקה מעמיקה של פעילות החברה עוד בתקופה שבה כיהנו בה, אפשר היה לראות מה גדול המרחק שבין ההודעות האופטימיות לתקשורת לבין המציאות. פרויקט הנחת תשתית צינורות הגז בדרום ובצפון - שעלותו הוערכה תחילה ב-300 מיליון דולר - אמנם קורם עור וגידים ובחלקו כבר מזרים גז, אך מתחקיר Markerweek עולה כי הסכומים אשר גויסו מן הציבור ותוקצבו בידי המדינה לא תמיד הגיעו לייעודם המקורי, וכי ניהול הכספים לקה בחסר ולעתים אף נעשה תוך חריגה לכאורה מכללי המינהל התקין. האופטימיות ששידרו ראשי החברה חיפתה למעשה על חוסר הבקרה והשליטה על תפקודה של החברה הממשלתית, שייעודה היחיד בארבע השנים האחרונות היה לפקח על פרויקט של הנחת צינור המבוצע בידי קבלן מן המגזר הפרטי.

"אל תוציא את הדו"ח"

חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל, הנמצאת בבעלות מלאה של ממשלת ישראל, קיבלה באוגוסט 2004 רישיון לבנייה ולתפעול של מערכת הולכת הגז הטבעי בשלושה שלבים: שניים שיבוצעו בדרום, ושלב אחרון (לפי שעה) בצפון. לכאורה, מדובר פרויקט פשוט יחסית: חפירת תעלות - רובן המוחלט בשטחים פתוחים, הטמנת צינורות, ריתוכם וכיסויים חזרה בעפר.

אלא שעקב היעדר ניסיון בפרויקטים דומים בישראל, במכרז שפירסמה נתג"ז לביצוע הפרויקט היא דרשה מחברות התשתית המקומיות לצרף אליהן קבלן זר בעל ניסיון בתחום. בפברואר 2005 פירסמה נתג"ז את המכרז להנחת השלב הראשון של הצינור בקטע אשדוד-גזר-קריית גת-אשקלון, באורך כולל של 97 ק"מ. היקף המכרז הוערך אז ב-92 מיליון דולר - סכום שקרץ לחברות קבלן ישראליות רבות, אשר תרו אחר שותפויות בינלאומיות מתאימות.

גורם משיכה נוסף היה סעיף במכרז שאיפשר לנתג"ז להמשיך את ההתקשרות עם הזכיין בשלב הראשון גם לביצוע השלבים השני והשלישי, בעלות של כ-160 מיליון דולר נוספים - ללא מכרז. שבע קבוצות ניגשו למכרז האטרקטיווי, ובאמצע 2005 נבחרה הצעתן המשותפת של חברת סולל-בונה מקבוצת שיכון ובינוי וחברת גיזוני האיטלקית.

עבודות הנחת הצינור בקטע שבין אשדוד לאשקלון יצאו לדרך בסוף 2005, כשהשלמת הביצוע נקבעה לסוף 2006. בפועל, השלימו סולל-בונה וגיזוני את החיבור רק באמצע 2007, ואילו חיבור תחנת הכוח של חברת החשמל בגזר למערכת הולכת הגז הושלם רק במאי 2008 - איחור של כשנה וחצי. העיכוב גרם לשריפת דלק יקר בהרבה בתחנות הכוח ולנזק של עשרות מיליוני דולרים למשק, אם כי חברת החשמל עצמה איחרה באופן ניכר להשלים את הפרויקט, כשהשלימה רק באחרונה את הסבת תחנת הכוח לשימוש בגז.

את החריגה המשמעותית מלוחות הזמנים ניתן אולי לתרץ בגורמים חיצוניים לפרויקט, אך גם הביצוע עצמו לקה בפגמים. אחד השלבים המורכבים והרגישים שבפרויקט כלל את ריתוך חיבורי הצינורות המונחים זה לזה. כדי לוודא את תקינות הריתוכים ולשלול אפשרות עתידית לדליפת גז בנקודות החיבור - העלולה להביא לפיצוץ - נשכרו שירותיו של קבלן תצלומי רנטגן - חברת דיינסון-שקד, אשר סרקה את נקודות החיבור הרגישות במטרה לוודא את תקינות הריתוכים.

ב-2006 איתר קבלן הרנטגן באתר הנחה הסמוך לאשדוד מקטע בן 10 ק"מ עם סימנים מובהקים להימצאות סדקים בבסיסי הריתוכים. בשני ק"מ מתוך המקטע היה המצב חמור במיוחד, ובמחצית מהריתוכים אובחנו סדקים באופן חד משמעי. ההוראות בנושא ברורות וחד משמעיות: הימצאות סדקים בריתוכי צינורות הגז אסורה בהחלט. בכל מקרה של סדק יש לפסול את הריתוך, "לחתוך את הראש" בז'רגון המקצועי, ולרתך את חיבורי הצינורות מחדש.

ואכן, מיד עם גילוי סימני הסדקים העביר ג'קי בן-דיין, מנכ"ל דיינסון-שקד, את דבר הממצא החמור והנדיר יחסית לידיעת מעסיקיו. ואולם מעסיקיו לא היו אנשי נתג"ז, מזמינת העבודות, אלא חברת גיזוני - שביצעה אותן. כך נוצר לכאורה ניגוד עניינים מובהק - וזאת בלי כל בקרה מצד מזמינת העבודות, אשר סמכה ידיה על הדיווחים המגיעים מזכיינית הפרויקט.

למרות ניגוד העניינים המובנה במעמדו, התעקש בן-דיין לדווח על הממצאים - לשווא. "בגיזוני לא היו מוכנים לקבל את תוצאות הבדיקה שלי", אמר באחרונה בן-דיין ל-Markerweek. "אמרו לי: 'חכה. אל תוציא את הדו"ח. נבדוק קודם איך זה קרה'. חיכיתי שלושה ימים - ולאחריהם לא יכולתי עוד להסתיר את הממצאים. אמרתי להם שאני מוציא את הדו"חות, והם מאוד כעסו. בנקודה הזו כבר הבנתי שסיימתי את העסקים שלי אתם".

ניתן לשער כי הסיבה לכעסם של אנשי גיזוני היתה נעוצה בעלות התיקונים הגבוהה של הסדקים, ובעיכוב שעשוי היה להיגרם בזמן התיקון . אם עלות החלפת ריתוך אחד היא 1,000 יורו לכל הפחות, וכשבכל ק"מ מבוצעים כ-80 ריתוכים, הרי שהחלפת 800 ריתוכים משמעה הוצאה בלתי צפויה של 800 אלף יורו, לצד פיגור בן כמה שבועות בלוחות הזמנים של הפרויקט.

אנשי גיזוני יידעו את נתג"ז על הממצאים, אך טענו כי אין צורך בהחלפת כלל 10 הק"מ הבעייתיים, אלא ניתן להסתפק בהחלפת הריתוכים ב-2 הק"מ שמחצית מהריתוכים בהם נמצאו פגומים. לחיזוק טענה זו שלחה גיזוני את תוצאות הבדיקה למעבדה בחו"ל - שהשיבה בחוות דעת של מומחה התומכת בהשארת הריתוכים הסדוקים ב-8 ק"מ מתוך ה-10. שלא במפתיע, פועלת מעבדה זו באיטליה.

בנתג"ז קיבלו את חוות הדעת שהזמינה גיזוני ואישרו החלפת שני ק"מ בלבד. בתוך שבועיים הוחלפו הריתוכים הבעייתיים - והמקטע כולו כוסה. "אני לא מאמין שגיזוני קברו את הצינור בלא אישור - אבל כל סדק הוא פסול, לא משנה מה אורכו", אומר בן-דיין. "כולם היו באקסטזה לקדם את הפרויקט. זה לא עניין אף אחד ולא היה למי לפנות", הוא נאנח. לשאלה מדוע לא הוארך חוזהו גם לשלב השני של הפרויקט בדרום, השיב בן-דיין: "הרגשתי שמקשים עלי - ולכן עזבתי. עוד ברגע שאמרו לי: 'לא אדוני - אתה תחכה', הבנתי שאני בבעיה. במקום שנתג"ז ישלמו לי עבור העבודה - נוצר מצב שבו אני מעביר את הדו"חות לגיזוני. במבט לאחור אני חושב שזה אבסורד".

חברת דיינסון-שקד, אגב, עורכת כיום ביקורות רנטגן בפרויקט הנחת צינור הגז הטבעי לתחנת הכוח חגית בצפון. שם לא נתקלה ולו בסדק אחד במשך כל תקופת הפרויקט.

מנתג"ז נמסר בתגובה: "החברה ערכה בדיקות מקיפות לריתוכים אלה בסיוע של מומחה מהולנד שהביאה במיוחד לצורך זה, ופעלה בהתאם להנחיותיו המקצועיות שכללו בדיקות במעבדות מקצועיות, מבחני קבלה מחמירים במיוחד והחלפת ריתוכים שהיה קיים חשש לגביהם, על מנת להסיר כל חשש ביחס לבטיחות הצינור. החברה אינה מכירה כל ניסיון להשתיק את גילוי החשש לפגמים. הנושא דווח על ידי החברה לכל הגורמים הרלוונטיים. תוצאות תצלומי הרנטגן נשלחו למעבדה בינלאומית ידועה ובעלת שם עולמי באיטליה. המעבדה ביצעה אבחון מדוקדק לפגמים והציגה את תוצאותיה. לא קיימת מעבדה בעלת ניסיון בניתוח של פגמים מהסוג הנ"ל בישראל, וזאת לאור ראשוניות הנושא. כל הריתוכים הבעייתיים בקטע שלגביו היה חשש - הוחלפו. לא ידוע לנו על נסיבות של הפסקה לכאורה של עבודות של קבלן צילומי רנטגן".

מסולל-בונה נמסר בתגובה: "בפרויקט יושם מערך משוכלל ומעובה של מנגנוני בקרת איכות ואבטחת איכות, של גורמים שונים הן מטעם הקבלן והן מטעם נתג"ז, של גורמים מקצועיים ייעודיים מהארץ ומחו"ל, ופיקוח נוסף של גורמים מקצועיים מטעם רשות הגז. אנו בטוחים שכל תקלה, במידה שהיתה, טופלה על ידי גיזוני בתיאום עם נתג"ז והוסדרה לשביעות רצון הגורמים המפקחים והמבקרים בעת ביצוע העבודות". תגובת גיזוני לדברים לא התקבלה.

חריגות בעשרות מיליונים

האיחור הניכר בלוחות הזמנים של שלב א' לא גרם לנתג"ז להסיק מסקנות אישיות או אופרטיוויות משמעותיות, אך גם לא מנע ממנה לממש את האופציה שניתנה בידה לחידוש ההתקשרות עם סולל-בונה וגיזוני גם להנחת המקטע השני של תשתית הולכת הגז בדרום - בין קריית גת לסדום.

שלב ב' של הפרויקט, לאורך 135 ק"מ, החל בסוף 2006 בידי אותה שותפות בהיקף עבודות מוערך של 350 מיליון שקל. הנחת מקטע זה אמורה היתה להסתיים בסוף 2007, והשלמת חיבוריו ופרישתו באזורי התעשייה צפויה היתה כמה חודשים לאחר מכן. בפועל הושלמה ההנחה רק ביולי 2008 והפרישה צפויה להסתיים רק במחצית 2009. ואם לא די בכך, הרי שפרויקט זה אף הסתכם בחריגה תקציבית משמעותית - ומצוי כיום בהליך בדיקה מול משרדי הממשלה.

לפני כחצי שנה נחשף ב-TheMarker כי במהלך דיון שהתנהל בדירקטוריון נתג"ז נודע כי הפרויקט עתיד להסתיים בחריגה תקציבית משמעותית של 70 מיליון שקל, שבתנאים מסוימים אף תתפח לכדי 100 מיליון שקל. לפי הערכות בענף, נבעה החריגה מפיצויים חריגים שניתנו לבעלי הקרקעות הבדווים שבשטחם עבר הצינור, מעיכובים שנבעו מגילוי אתרים ארכיאולוגיים לאורך התוואי ומשינויים בתוכנית בעקבות דרישות רשות הטבע והגנים.

בנתג"ז טענו השבוע כי סכום החריגה הצפויה יעמוד על כ-40 מיליון שקל "בלבד", וזאת משום דרישות חריגות לכאורה מצד רשות הטבע והגנים, וכן מגבלות שהוטלו על נתג"ז כתוצאה ממעבר בשטחי אש של צה"ל ומשטחי הפזורה הבדווית. ואולם בחברה "שכחו" לציין כי סכום זה משקלל חיסכון בלתי צפוי של 30 מיליון שקל כתוצאה מהפחתה בעלויות הביצוע, כגון הוזלת חומרי גלם. "בשל היותה של החריגה קטנה יחסית להיקף הפרויקט", נכתב בתשובת נתג"ז, "אין קושי לכסות חריגה זו".

משנדרשה נתג"ז להתחיל בהליכי ההתקשרות לביצוע העבודות במקטע הצפוני (שלב ג'), נערכו בענף התשתיות בישראל לפרסום מכרז לביצועו. קבלנים בענף סברו לתומם כי ההיכרות המוקדמת עם השטח בדרום אינה רלוונטית. אלא שבנתג"ז חשבו אחרת. בסוף פברואר 2008 הודיעה נתג"ז כי החליטה לממש את האופציה להמשך ההתקשרות עם שותפות סולל-בונה וגיזוני - ולמסור לידיהן גם את פרויקט הנחת צינור הולכת הגז בצפון בלא מכרז.

ההחלטה התקבלה בתום מו"מ ממושך בין נתג"ז לשותפות סביב תנאי ההעסקה, שכן עלויות הביצוע המדויקות לא נכללו בתנאי הזיכיון שלוש שנים לפני כן, ונשארו פתוחות למו"מ אלא שכעת התעקשו בנתג"ז לבצע מו"מ זה מול ספק יחיד - ולא לנסות לשפר את תנאיו באמצעות הליך תחרותי כלשהו, או לכל הפחות לקבל הצעות לייחוס גם מחברות אחרות. החלטה זו של נתג"ז היתה בין האחרונות שקיבל המנכ"ל היוצא, דן ורדי. ימים ספורים לאחר שפורסמה, בפברואר 2008 ולאחר ארבע שנים בראש נתג"ז, הוא מונה בלא תקופת צינון למנהל זרוע האנרגיה של כלל תעשיות מקבוצת אי.די.בי.

התקשרות מחודשת זו לא עברה בשקט - ובאי כוחו של הקבלן אברהם יצחק פנו למבקר המדינה בטענה כי נפלו ליקויים קשים בהחלטת נתג"ז להתקשר עם החברות בלא מכרז, וכי צעד זה שלל מן החברה את האפשרות לבצע את הפרויקט בתנאים נוחים יותר.

בתגובה לדברים השיבו בנתג"ז כי "לדעת החברה התקיימו נסיבות המצדיקות את ההתקשרות עם המיזם המשותף להקמת המקטע הצפוני, לאחר שהתקיים הליך בחינה מו"מ ממושך. זאת לאור המחירים התחרותיים שעליהם סוכם ביחס למקטע מסובך ומורכב זה, ולאור לוחות הזמנים המוכתבים לפרויקט לאומי חשוב ממדרגה ראשונה".

בנתג"ז טוענים כי התמחור למקטע הצפוני נעשה על בסיס הצעת סולל-בונה וגיזוני במכרז המקורי - שלדבריהם היתה זולה כמעט בחצי מהצעות המתחרים - וכי ייקור מחירי המרכיבים השונים של הפרויקט מאז הוביל למסקנה כי "קיים יסוד איתן להניח שלא יימצא מציע זול יותר לביצוע העבודות וכי יש מקום לממש את האופציה". עוד טוענים בנתג"ז כי "יכולות הביצוע המוכחות של הקבלן בשטח בשלוש השנים האחרונות, והעובדה כי זהותו של כל מציע חדש ממילא תכלול קבלן מבצע מחו"ל, הביאו את החברה למסקנה כי מימוש הסכם האופציה הקיים יחסוך את העלויות הרבות והזמן הנדרש להבאת ציוד חדש של קבלן שיבחר, בה בשעה שלקבלן המבצע מערך ציוד ותפעול קיים".

קונטיינר במחיר של משרד מפואר

בכך לא הסתיימו התמיהות סביב ההתקשרות המחודשת. בנתג"ז לא רק שלא פנו לקבלת הצעות מחברות נוספות, אלא לא ערכו כלל כתב כמויות - מסמך המכיל תיאור מפורט של העבודות הנדרשות - שישמש בסיס להצעת המחיר שתגיש גיזוני לביצוע הפרויקט, ואסמכתא לתקינות הבחירה בה. היעדר כתב כמויות עלול להוביל לניפוח מחירי עבודה וחיובים כפולים ומשולשים בגין עבודות שונות ומשונות.

מסמכים אשר נוגעים לסיכומים הכספיים שהושגו בין נתג"ז לגיזוני והגיעו באחרונה לידי Markerweek רק חיזקו חשש זה. כך למשל, תחת סעיף "התארגנות" התחייבה נתג"ז לשלם לגיזוני סכום חודשי של כ-400 אלף שקל לחודש (4.8 מיליון שקל לשנה), וזאת לצורך העברת הציוד הטכני המשמש את העבודות בדרום - לצפון הארץ. בסעיף נוסף התחייבה נתג"ז לשלם 25 אלף שקל לחודש (300 אלף לשנה) עבור פינוי אותו הציוד בתום הפרויקט. עוד התחייבה נתג"ז כי תשלם לגיזוני עבור אחזקה ושירותים באתר העבודות סכום של 670 אלף שקל לחודש, או יותר מ-8 מיליון שקל בשנה, במידה שהעבודות יתמשכו הרבה מעבר ללוח הזמנים המתוכנן. במידה שפיגור זה אמנם יתרחש - תתייקר עלות זו עוד יותר, ולפי קצב העבודות כיום - אפשרות זו סבירה בהחלט.

ביקור באתרי החברה מגלה שמדובר במתחם ארעי שבו אין כמעט מה לתחזק, מלבד כמה קרוואנים המשמשים משרדים למהנדס באתר, חדר ישיבות, מקלחות, שירותים ומטבחון - שעליהם מקבלת גיזוני בסעיף נפרד 170 אלף שקל לחודש. מדובר בקונטיינרים בגודל מקסימלי של 65 מ"ר, הנשכרים לפיכך בסכום בלתי הגיוני של כ-2,700 שקל למ"ר לחודש. הסכום המצטבר לתקופת החוזה עולה על 2 מיליון שקל - סכום שבו ניתן היה לרכוש מבנה קבע למשרדים מפוארים .

וכשישנם משרדים, נדרש מן הסתם גם ציוד משרדי - שעלות רכישתו מופיעה אף היא בחשבונות שהגישה גיזוני לנתג"ז, ומסתכמת בלא פחות מ-280 אלף שקל למשרד אחד. בגיזוני, כך מתברר, זקוקים לציוד משרדי בכל ארבעת אתרי הפרויקט - ולכן הסתכמה הדרישה ב-1.12 מיליון שקל. הסכום כולל מחשב, פקס ומכונת צילום שממילא נכללו בציוד אשר מומן עבור השותפות כבר בשלבים הקודמים, וגם אם נדרשה השותפות לרוכשו שוב כעת - בוודאי לא היה מגיע לרף חיובים זה.

עוד סעיף תמוה בחשבונות הוא חיוב בסך 1.1 מיליון שקל עבור התארגנות ב-28 אתרי עבודה בשטח הכוללת "גידור, יישור השטח שבו מאוחסנים הצנרת וחומרי עבודה נוספים", ויותר מ-1.5 מיליון שקל נוספים עבור מתקני סככות טיפולים במחנות הזמניים שמקימה גיזוני לאורך תוואי העבודות. בחישוב כולל מדובר ב-25-30 מיליון שקל, שאותם אמורה לקבל גיזוני מעבר לתשלום הבסיס עבור ביצוע העבודות.

מנתג"ז נמסר בתגובה: "ב-2005 לא היו תוכניות הנדסיות להקמת המקטע ולא היו כתבי כמויות כלשהם, אלא רק ברבעון השני של 2007, לאחר שהחברה התקדמה בתהליך התכנון ההנדסי. המחירים המופיעים מבוססים על תוצאות המכרז המקורי מ-2005 ונלקחו מתוך הסעיף הכללי בכתב הכמויות, שמפרט את סך כל העלויות הכוללות של סעיפי ההתארגנות והניהול הכלליים ואשר פירוטם המלא מופיע במכרז. התשלום לסעיפים המקבילים עבור המקטע הצפוני נעשה לאחר ביצוע התאמות לתוואי השטח, היקף ומהות העבודה וכדומה.

"התשלומים הכוללים האמורים מיועדים בין היתר לכיסוי הוצאות העברה ושינוע של כל ציוד הקבלן שהובא במיוחד מחו"ל, הקמה מחודשת וגידור של 28 אתרי ריכוז חומרי עבודה, הקמה של משרדים בשטח עבור מנהלת הקבלן והקמה מחודשת של מבני תפעול עבור הקמת תוואי של עשרות ק"מ. באשר לסעיפים האמורים בדבר הציוד המנהלי, אלה כוללים את החלפתו ההכרחית של ציוד ישן רב כתוצאה מבלאי טבעי גבוה שאופייני לפרויקטים בסדר גודל כזה לאחר כמעט שלוש שנות עבודה. בנוסף כולל הסעיף האמור גם את הקמתם מחדש של רשתות תקשורת הכרחיים וציוד מנהלי שוטף לאורך תוואי של עשרות ק"מ".

מסולל-בונה נמסר כי לא יתייחסו לעניינים מסחריים, וכי אלה טופלו מול נתג"ז בידי גיזוני. בגיזוני סירבו להתייחס לשאלות בנושא. "על פי החוזה אנו מנועים מלמסור פרטים כלשהם בנוגע לפרויקט מלבד למזמינת העבודות", מסר מריו פוסרי, נציגה של החברה בישראל.

שותפה מלאה - ב-3%

על פי החוק בישראל, בכל עסקת רכש שמבצעים ממשלת ישראל, חברות ממשלתיות או גופים ממשלתיים אחרים עם חברות זרות - מחויבות אלה ברכש גומלין בישראל או בהעסקת קבלנות משנה מקומית בשיעור שלא יפחת מ-35% מהיקף העסקה שחתמו, כדי לעודד רכש מתוצרת ישראלית והעסקת כוח אדם מקומי. עם זאת, במקרה של שותפות מקומית וזרה שחלקה של החברה הישראלית בה עולה על 35%, פטורה החברה הזרה מהצורך ברכש גומלין שכזה.

עם חתימת חוזה העבודה עם שותפות סולל-בונה וגיזוני, דיווחה נתג"ז לרשות לשיתוף פעולה תעשייתי (רשפ"ת) שבמשרד התמ"ת הממונה על אכיפת חובת רכש הגומלין, כי הפרויקט יבוצע במסגרת שותפות בחלקים שווים בין סולל-בונה לגיזוני. משום כך, הוסבר, לא נדרשת גיזוני ברכש גומלין. ברשפ"ת הסתפקו בדיווח זה, אך בקיץ 2006 פנה אליה הנספח הכלכלי במילאנו, ובידו מידע שהטיל ספק באמיתות דיווח זה. אנשי הרשפ"ת ביקשו מנתג"ז לבדוק שוב את הנתונים, ויצאו לביקור בשטח העבודות על מנת להתרשם מהיקפי העבודה המקומית מול הזרה באתר.

לדברי סמנכ"ל רשפ"ת, גבי גולומב, הצהירה גיזוני בפני הרשפ"ת כי העבירה כ-30% מהיקף העבודות בשלב א' של הפרויקט לידי סולל-בונה. בנוסף ציינה גיזוני כי את מרבית עבודות הנחת הצינור שהיו תחת אחריותה העבירה לביצוע בידי קבלני משנה מקומיים, וכי לפחות 60 מתוך 120 העובדים באתר העבודות היו עובדי קבלן ישראלים. משום כך, אומר גולומב, התרשמו הוא ואנשיו כי ייתכן ששיעור העבודות המבוצעות באמצעות קבלנות משנה מקומית עולה על 50% מהיקף הפרויקט - ומכאן שלא נדרשת התערבות הרשפ"ת בהתקשרות.

ביקור זה שערכו אנשי הרשפ"ת בליווי נציגי נתג"ז באתר היה הראשון - אך גם האחרון. במשך השנתיים שחלפו מאז לא נדרשה עוד רשפ"ת לבחינת טיב ההתקשרות בין סולל-בונה לגיזוני, למרות שאלה זכו להמשיך את הפרויקט גם לשלב ב' ו-ג'.

מסמכים אשר הגיעו לידי Markerweek מאירים את ההתקשרות שבין שתי חברות הקבלן באור שונה. בין המסמכים נכלל גם החוזה שנחתם בין סולל-בונה לגיזוני לביצוע שלב ג' של הפרויקט, וממנו עולה כי בסיכום שהושג בין השתיים נקבע כי סולל-בונה תהיה זכאית רק ל-3%-4% מהתמורה שתקבל השותפות עבור הביצוע - ולא ל-30%. לכל יתרת הסכום, כך נקבע, תהיה זכאית גיזוני. מכאן שהדיווח אשר הועבר לרשפ"ת אינו רלוונטי כלל כיום, ולמעשה מחפה על כך שאין מדובר בחברת קבלן מקומית החוברת אל קבלן מומחה מחו"ל כדי לעמוד בתנאי המכרז - אלא בחברה זרה העושה שימוש בציון שמה של החברה המקומית, בתוספת הפניית עבודות בהיקף מזערי, על מנת לזכות במכרז ולפטור עצמה מחובת רכש הגומלין. זאת, תוך עבירה לכאורה על תקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת ישראל) והשגת יתרון פסול על פני יתר המתמודדות במכרז.

מנתג"ז נמסר בתגובה: "שתי החברות חבות כלפי נתג"ז ביחד ולחוד ביחס לכלל ההתחייבויות בחוזה עם החברה. למיטב ידיעתנו, מרכיב גדול של פעילות הקבלן מבוצע במדינת ישראל וכולל, בין השאר, העסקת עובדים ישראלים, העסקת חברות וקבלנים ישראלים, שכירת מגורים לצוותים זרים העובדים בארץ וכן ציודים, משרדים וכיוצא בזה. החברה פועלת בשיתוף פעולה הדוק עם הרשפ"ת". מרשפ"ת נמסר בתגובה כי אינם מודעים לנושא חלוקת האחוזים בין השותפות וכי "אם נעשה שינוי אשר הביא לתכולת חסר של עבודה מקומית - הרי שיש להודיע על כך לרשות".

מסולל-בונה נמסר בתגובה: "המיזם המשותף החליט כי מי שיהיה אחראי על ניהול המשא ומתן בשלב השלישי של הפרויקט, ובכלל זה על ההתמחרות, הינה חברת גיזוני". גם בנושא זה סירבו בגיזוני להגיב.

בתנועה לאיכות השלטון, שם התקבל לפני כמה חודשים מידע בנושא, פנו לשר התמ"ת אלי ישי ואל מנכ"לית הרשפ"ת בינה בר-און בדרישה שייערך בירור מקיף בנושא דרכי ההתקשרות והסדרי התשלומים בפרויקט.


עיכובים וחריגות - גם בצפון

עד שיבדוק משרד מבקר המדינה את הטענות שהועלו בפניו ואת הנתונים הנחשפים בתחקיר זה, החלו בינתיים עבודות שלב ג' הכוללות הנחת צנרת גז בין תחנת הכוח חגית (סמוך לצומת אליקים) לאלון תבור, ובין חגית למפרץ חיפה - ובסך הכל 68 ק"מ. הפרויקט אמור להסתיים עד סוף 2009, בעלות כוללת של 60 מיליון דולר ואולם לפי הערכות, צפוי גם שלב זה להסתיים באיחור ובחריגה משמעותית מן התקציב.

שינוי תוואי הפרויקט כתוצאה מכישלון המגעים להפקעת הקרקעות מיישובי הדרוזים שעל הכרמל, צפוי להביא להכפלת תקציב הפרויקט ולייקור העבודות בסכום של עוד 60 מיליון דולר. התדיינות סטטוטורית מול מינהל התכנון בעיריית חיפה על התוואי עלולה להביא לעיכוב נוסף.


8 מיליון שקל בשנה תשלום לחברת גיזוני בעבור אחזקה ושירותים בארבעת אתרי העבודות

6.6 מיליון שקל בשנה להפעלה ואחזקה של המשרד הראשי באתר העבודה, שבו יושבים שלושה עד חמישה אנשים

4.8 מיליון שקל בשנה בעבור העברת הציוד הטכני המשמש את העבודות מדרום לצפון

2 מיליון שקל בשנה לשכירת קרוואנים - כ-2,700 שקל למ"ר בחודש

1.5 מיליון שקל בעבור מתקני סככות וטיפולים במחנות הזמניים שמקימה גיזוני לאורך תוואי העבודות

1.12 מיליון שקל לרכישת ציוד משרדי בכל ארבעת אתרי הפרויקט

1.1 מיליון שקל בעבור גידור ויישור השטח שבו מאוחסנים הצנרת וחומרי עבודה נוספים

300 אלף שקל בעבור פינוי ציוד בתום הפרויקט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#