הזוג הלוהט של רשות השידור: ינון מגל ומירב מילר לא פוחדים שאנשים יזפזפו - מדיה ופרסום - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הזוג הלוהט של רשות השידור: ינון מגל ומירב מילר לא פוחדים שאנשים יזפזפו

שמונה חודשים לאחר שהתחילו להגיש את "מבט", למגל ומילר אין רגשי נחיתות לעומת מהדורות החדשות עטורות הרייטינג בערוצים 2 ו-10 ("אנחנו לא עושים חשבון לאף מפרסם ולאף בעל מניות") ■ עם זאת הם מודים: "בהרבה מקרים רשות השידור נראית כמו משרד הרישוי או משרד הפנים, הלוואי שהיה אפשר לסגור אותה ולפתוח מחדש"

תגובות

הראיון עם מגישי "מבט", מירב מילר וינון מגל, מתחיל במשבר. הפגישה נערכת ביום רביעי, ובמוצאי שבת אמור מגל להמריא לארה"ב כדי לסקר שם את הבחירות לנשיאות. אבל יש לו בעיה: אין לו מעיל ייצוגי שאתו יוכל להופיע בטלוויזיה. "קר שם, אני לא יכול לשדר בלי מעיל", הוא מסביר לאיש רשות השידור מעברו השני של הקו. עם סיום השיחה הוא תוהה: "מעניין אם יאשרו לי לרכוש מעיל".

לאחר כחצי שעה מגיעה שיחת הטלפון המיוחלת, שבה מתבשר מגל כי יוכל לרכוש מעיל על חשבון רשות השידור. התקציב, כך מוסבר לו, מוגבל לכמה מאות שקלים בודדים. וחשוב מכך: המעיל יהיה רכושה של רשות השידור ויוחזר כשישוב מארה"ב. עכשיו מגל יכול להירגע ולהתרכז בראיון. אבל זה לא קורה. "אני סובל מהפרעת קשב קשה", הוא מודה. "מזל שיש כתבות ארוכות ב'מבט', שמאפשרות לי לפרוק את השטויות שלי כשהמצלמות לא פועלות". בזמן הראיון הוא פולט בכל כמה דקות משפט לא ממש רלוונטי, בדיחה, או אמירה סרקסטית. בשלב הראשון אני מחייכת. בהמשך אני מאיימת שכל בדיחה תיכנס כתשובה אמיתית שלו לשאלה. הוא מבטיח להירגע, אבל לא מצליח. פחות משתי דקות לאחר מכן הוא שוב מתחיל.

"הוא עושה לי את זה באמצע שידור", מתלוננת מילר. "הוא מעיר הערות טיפשיות תוך כדי שידור. אני מפחדת שיום אחד הוא יצחיק אותי באמצע שידור, ואז הוא ייצא המקצוען הרציני ואני אצא המצחיקה. אבל את צריכה לסלוח לו - הוא עבר הלם תרבות מאוד קשה בשנה האחרונה. הוא עבד במערכת מאוד אגרסיווית ואז הגיע לרשות השידור".

עכשיו, בפעם הראשונה, מגל מצליח להתרכז במשך חמש דקות רצופות. פרצופו מרצין כשהוא מדבר על המעבר שלו מחברת החדשות הצעירה והדינמית של ערוץ 10 - שם נחשב לאחד הטלנטים הבולטים - לרשות השידור, אחד הגופים הארכאיים בישראל. "הגעתי ממערכת סופר תחרותית - אין יותר תחרותית ממנה בישראל", הוא אומר. "הייתי אחד החצים של המערכת: מביא הרבה סיפורים, חיית שטח, ההוא ששולחים אותו לכל משימה, זמין 24 שעות ביממה. הייתי חדור מוטיווציה במשך שנים. הרגשתי חלק מהחבורה שעיצבה את ערוץ 10 ונלחמה עם סכין בין השיניים בענקית ערוץ 2".

ואז הציעו לו להחליף את חיים יבין, ולהוביל, יחד עם גאולה אבן, תהליך של שינוי במהדורת מבט. "כשהגעתי לערוץ 1 ידעתי מסיפורים מה קורה ברשות השידור", הוא מספר. "ביום הראשון הייתי בשוק תרבותי רק מהבניין עצמו. זה כמו יקום אחר. באתי עם הרבה מאוד רעיונות, תובנות והצעות ייעול, כולל דברים מאוד בסיסיים, למשל לתת לפרשן שיושב באולפן אוזנייה. את מבינה? לפרשן באולפן אין אוזנייה, והוא לא יכול לשמוע את העורך. אנחנו, המגישים, צריכים לסמן לו מה אומר העורך. זה אלף-בית במקום שממנו הגעתי.

"הסבירו לי שאין כסף. זאת התשובה שקיבלתי בהרבה מקרים אחרים. באיזה שהוא שלב הבנתי שאני יכול להסתכל על החסרונות ועל חצי הכוס הריקה - וזה נכון שיש לא מעט חסרונות - אבל בחרתי להסתכל על הדברים החיוביים. בדיעבד, אני מאוד מרוצה מההחלטה שלי".

מהם הדברים החיוביים?

"זאת סביבת עבודה רגועה יותר, טובה יותר. התחרות מייצרת דברים לא חיוביים אצל אנשים".

מילר: "נכון שיש חולי ברשות השידור. גדלתי כאן, ואני מכירה את החולי הזה. זאת התרבות הארגונית היחידה שאני מכירה ולכן אני לא מופתעת מהמצב. מצד שני, יש כאן הרבה אנשים טובים שעובדים מאוד קשה".

מגל: "בסוף היום יש מטרה אחת: לעשות את המהדורה הכי טובה האפשרית תחת המגבלות הקיימות".

זה לא נכון שאין כסף. למעשה, יש הרבה מאוד כסף ברשות השידור: כ-700 מיליון שקל בשנה מכספי האגרה. התקציב פשוט מנותב רע: לטכנאים ופקידים שמרוויחים 30 אלף שקל בחודש, להפקות זניחות שמושקעים בהן מאות אלפי שקלים.

מגל: "לא איכפת לי מי מרוויח מה. חשוב לי שהמהדורה תצא על הצד הטוב ביותר. מהרגע שבו התחילו לנהל אתי משא ומתן ועד היום אני חי עם תקווה ואופטימיות שנצליח לערוך רפורמה ברשות השידור. יש כאלה שאומרים לי שאני תמים ושזה לא יקרה, ושמדברים על רפורמה ברשות הרבה מאוד שנים. אבל אני מדבר עם אנשים ברשות ומבין שיש התקדמות, ושבסופו של דבר הרפורמה תצא לפועל".

מילר: "יש רוחות של שינוי, ואנחנו מתחילים להרגיש את השינוי החיובי. הוא אמנם קטן, אבל קורה".

רייטינג זה לא הכל

מגל ומילר החלו להגיש את מבט בפברואר האחרון, לפני פחות משנה. הם נכנסו לנעליו של חיים יבין, שבמשך עשרות שנים הגיש את החדשות לבדו. עם פרישתו של יבין החליטו ראשי רשות השידור להפוך את מהדורת החדשות לצעירה יותר, כדי לפנות לקהלים שאינם צופים דרך קבע בערוץ 1. ואולם הרייטינג של מבט בימי חול לא עלה ולא ירד מאז שמגל ומילר החליפו את יבין. הנתונים מראים שמהדורת החדשות של ערוץ 1 נותרה במקום השלישי, בפער גדול מחדשות ערוץ 2 ובפער קטן מחדשות ערוץ 10.

מגל: "לדעתי זה יפה מאוד שאחרי שחיים יבין הלך לא היתה ירידה ברייטינג. היה חשש שזה יקרה, מפני שהעריכו כי יש צופים שרואים מבט רק בגללו. והנה, לא ירדנו".

בערוץ 10 לא היו מוכנים להסתפק באמירות כמו "בואו נגיד תודה שהרייטינג לא ירד".

"נכון. אבל הידיעה שאנחנו עושים את המהדורה כמו שצריך לעשות אותה חשובה לי יותר מרייטינג. אנחנו הולכים הביתה בסיפוק ויודעים שעשינו מהדורה טובה, שהציבור קיבל את מה שהוא ראוי לו".

מילר: "אנחנו לא בהכרח המהדורה השלישית. בקיץ היינו מאוד צמודים לערוץ 10, ועברנו אותם לעתים. מה גם שהרייטינג הוא לא חזות הכל בשידור ציבורי. ניגשים אלינו ברחוב, מדברים אתנו, רואים אותנו. אנחנו קיימים".

בעוד שהאתגר של מגל היה להיכנס לנעליו הגדולות של יבין, בפני מילר עמד אתגר לא פחות מורכב: אף שהיתה חסרת ניסיון בהובלת מהדורה מרכזית היה עליה להתמודד עם מיקי חיימוביץ' הוותיקה ועם יונית לוי, המובילה לבדה את המהדורה הכי נצפית בישראל. "זה לא שהייתי חסרת ניסיון", אומר מילר. "ישבתי על הכיסא הזה בעבר, בתור מחליפה. היה לי הרבה ניסיון בהגשה, אבל לא הייתי מורגלת ברמת החשיפה הזאת. אני מרגישה שהתפקיד הזה יותר תובעני מבחינת חשיפה. מבחינתי, כל יום אני צריכה להוכיח את עצמי מחדש. גם על יונית אמרו בהתחלה שהיא צעירה מדי - ותראי איזה יופי היא מגישה לבד, עושה עבודה מדהימה. גם חיים יבין לא נולד כמגיש מבט.

"אני לא מרגישה שום נחיתות מול מיקי ויונית. אני מסתכלת עליהן בגובה העיניים. את מדברת על חוסר ניסיון? רק בשבוע האחרון כמעט היתה לנו ממשלה חדשה ואז הוחלט שהולכים לבחירות, אמריקה תקפה בסוריה ושוטר רצח את כל המשפחה שלו. אני עוד לא שנה במבט, וכבר הכל קרה לנו: פיגועים, החזרה של חטופים, התפרקות ממשלה. אני מרגישה שבשנה אחת צברנו ניסיון של שנים ארוכות".

ואתם מאמינים שכיום מבט היא מהדורה טובה?

מילר: "אנחנו עושים דברים אחרת מאשר במהדורות המסחריות. בניגוד אליהן, אנחנו יכולים להתעסק במה שאנחנו רוצים, למשל בעניינים חברתיים. אנחנו לא עושים חשבון לאף אחד - לאף מפרסם ולאף בעל מניות".

מגל: "החשש הגדול בערוץ מסחרי הוא מהזפזופ. יש שם תחושה שחייבים להיות כל הזמן מעניינים וקורצים. אבל אנחנו לא חוששים להרחיב על סיפור שהוא חשוב בעינינו. לא פוחדים מזה שאנשים יזפזפו. יש לא מעט מהדורות שאני הולך אחריהן הביתה בתחושת סיפוק".

יש אנשים שינסחו את הדברים אחרת, ויאמרו שלפעמים אתם פשוט עוסקים בעניינים שלא מעניינים אף אחד.

מגל: "ממש לא. מי קובע מה מעניין? 'האח הגדול' זה מעניין? איזה סוג של עניין זה? לא הכל זה 'האח הגדול'. יש דברים שחשובים באמת, נושאים חברתיים למשל. בערוצים המסחריים מתעסקים כל היום בלדלג, אנחנו יותר מרחיבים".

כתבים נעלמים, ציוד מיושן

בזמן שברשות השידור חיפשו מחליפים ליבין, מילר כלל לא תיארה לעצמה שהיא תהיה מועמדת לתפקיד. "באותה תקופה אמנם החלפתי את חיים במהדורה המרכזית מדי פעם, כשעוד הייתי מגישת 'מבט לכסף', אבל ידעתי שברשות השידור כבר החליטו שגאולה אבן תגיש את מבט לצד ינון", היא מספרת. "יום אחד, כשהייתי בדרך לירושלים כדי להגיש את 'מבט לכסף', התקשר אלי מנהל חטיבת החדשות אורי לוי ואמר: 'כשאת מגיעה, תיכנסי אלי'. לא ידעתי מה הוא רוצה לומר לי. כשבאתי הוא הסביר לי שהתפקיד נפתח שוב, ושאני יכולה לקבל אותו אם ארצה. הייתי בשוק. זה היה תלוש לגמרי. לא הייתי מודעת לקשיים במו"מ עם אבן. זה היה ממש דקות לפני שהייתי אמורה להגיש את מבט לכסף. כמו אסירה, נתנו לי לעשות מהר שלושה טלפונים כדי להודיע למי שאני רוצה, ומיד עליתי לשידור. זה היה מאוד מסובך להגיש את אותו משדר".

עם פרסום הידיעה כי מגל יעזוב את ערוץ 10 ויעבור לרוממה החלה חרושת שמועות אודות השכר שיקבל ברשות השידור. ממסמכים שהגיעו אז לידי "הארץ" עלה כי לאחר שיעבור לערוץ 1 יקבל מגל 61 אלף שקל בחודש. עוד פורסם אז כי גאולה אבן דרשה שכר חודשי דומה לזה שמקבל מגל, אך ברשות השידור סירבו.

"את לא באמת מצפה שאדבר אתך על השכר שלי", אומר מגל. האמת - אני כן מצפה. בכל זאת, שידור ציבורי.

מגל מתרצה, אך מסרב להתייחס למספרים עצמם. "אני חושב שאני מרוויח שכר שהוא בסדר גמור", הוא אומר. "לצערי, הרבה מאוד אנשים בתעשיית התקשורת לא מתוגמלים כראוי.

"בכלל, מעמד השכירים בישראל מאוד נשחק. יש כל הזמן אינפלציה. זה נכון שיש חישובים שהאוצר עושה שמראים שאין אינפלציה, אבל אלה תוצאות שלא משקפות את המציאות. שלא תביני לא נכון, אני לא מתלונן על השכר שלי. אבל לצערי אני חריג בתוך מציאות של הרבה שכירים בתעשייה, שמקבלים משכורות שאינן משקפות את מה שבאמת מגיע להם".

מילר: "אם הרפורמה תצא לדרך אני מניחה שיהיו הסכמי שכר הוגנים יותר ברשות השידור. יש צעירים רעבים שעובדים מאוד קשה ומקבלים שכר נמוך מאוד".

ומה לגבי אלה שמקבלים שכר מאוד גבוה בשביל לא לעשות כלום?

מילר: "בואי נגיד שאנחנו מסכימות שצריך לעשות סדר במערך השכר של הרשות".

את מרוויחה פחות מינון בעבור אותה עבודה?

"אני לא יודעת כמה הוא מרוויח, ולכן לא יודעת אם אני מרוויחה פחות ממנו".

יש הצדקה להמשך הקיום של השידור הציבורי בישראל במתכונתו הנוכחית?

מילר: "ברור שצריך שידור ציבורי, כדי שלא יהיה כאן רק 'האח הגדול', שלא נהיה עבדים לרייטינג. זה שאתה לא עבד של המפרסמים נותן לך את אפשרות לשדר עוד תכנים שלא מונעים רק מכסף".

מגל: "המערכת הכלכלית שהלכה לקיצוניות קפיטליסטית קרסה, וזאת ההוכחה שלא הכל זה כסף ורייטינג".

לו הייתם יכולים לסגור את רשות השידור, על כל הסכמי השכר המעוותים שלה וכוח האדם המנופח, ולפתוח אותה מחדש - מה הייתם עושים אחרת?

מגל: "צריך לדאוג שהמערכת תפעל למען המטרה ולא למען עצמה, כפי שקורה היום. כיום יש מבנה אנכרוניסטי. בהרבה מקרים זה נראה כמו משרד הרישוי או משרד הפנים. רואים שהם לא מעודכנים במה שקורה בשוק מבחינת השירות ללקוח, היעילות של העבודה, המחשוב. זאת הבעיה של השידור הציבורי. הלוואי שהייתי יכול לסגור ולפתוח את רשות השידור מחדש, לטובת מערכת שעובדת למען שידור ראוי ומקצועי. לצערי כיום זה לא ככה".

מילר: "אבל חשוב לי להדגיש: בהתחשב בכל המגבלות שיש לנו אנחנו עושים מוצר טוב מאוד. אני לא מתביישת במהדורה. גם בלי לסגור את רשות השידור ולפתוח מחדש, כל פעם יש עוד קצת שינוי ועוד חידוש ועוד שיפור".

מגל: "מה שחשוב לי זה שהמערכת תהיה טובה. שתתפקד כמו שמערכת חדשות צריכה לתפקד. כיום יש הרבה קשיים שלא מאפשרים את זה. ממה שאני שומע מהעורכים יש להם בעיה של כתבים שאינם זמינים, אין כתבים לכיסוי תחומים מסוימים ויש בעיות לוגיסטיות ובעיות שכרוכות בציוד מיושן. שעות העבודה של צוותי הצילום מוגבלות בהיקפן. מערכת חדשות צריכה לגייס את כל האמצעים לטובת המטרה. ברגע שאתה מתמודד עם כל מיני תפישות עתיקות שמגבילות אותך, וצריך לעשות זאת עם ציוד ישן ומערכת שלא מחדשת את עצמה, אתה לא מגיע למטרה".


מגל: "התקשורת לא מייצגת את כל חלקי עם ישראל"

ביוני 2005, בעיצומן של ההכנות לקראת יישום תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה, האשים ינון מגל את התקשורת בכך שהיא שמאלנית ואינה מסקרת את האירועים באופן אובייקטיווי. מגל, שהיה אז כתב צבאי בערוץ 10, ידוע כבעל דעות פוליטיות ימניות וכמי שמחובר היטב למקורות בהתנחלויות. הוא אדם מאמין, שבשנים האחרונות מתקרב אל הדת יותר ויותר. דבריו התקבלו אז בחוסר שביעות רצון אצל לא מעט מאנשי התקשורת בישראל.

"קשה מאוד לצאת נגד הברנז'ה שלך", אומר מגל. "היו שרצו לרסן אותי, גם בתוך מערכת החדשות של ערוץ 10. אבל בתקופת רם לנדס (מקים חברת החדשות של ערוץ 10 והמנכ"ל הראשון שלה - א"צ) קיבלתי גיבוי מלא ומוחלט להשמיע עמדות ימניות מאוד.

"מבין כל האנשים שפגשתי בתקשורת הוא אחד הבודדים שמבינים את המשמעות של לתת לעיתונאי ללכת עם האנרגיה שלו, למען העבודה העיתונאית, מתוך הבנה שאדם המחובר לעשייה שלו מביא את התוצאות הכי טובות. לצורך יצירת איזון יש למהדורה עורכים, אבל בתקופתו לא הרגשתי שחותכים אותי. אחר כך התחלף מנכ"ל (לתפקיד נכנס אבי ברזילי - א"צ) והדברים השתנו", הוא אומר ומסרב להרחיב.

אמרת אז שהתקשורת חוטאת לתפקידה. איפה הרגשת שזה קורה?

"ככתב שסיקר את ההתנתקות ונפגש עם האנשים בשטח, הרגשתי שאני מבין את התחושות שלהם כי נעשה להם עוול. רציתי להביא יותר אנשי ימין לידי ביטוי על המסך. אבל לצערי לתקשורת יש אג'נדה ברורה. יש בון טון שמאלני. באופן כללי, התקשורת היא תל-אביבית, חילונית, ליברלית ואשכנזית והיא לא מייצגת את כל חלקי עם ישראל.

"זה נכון שחלקים ממני מחוברים לברנז'ה גם במקומות האלה, אבל מתוך אידיאולוגיה אני חושב שהתקשורת צריכה להיות יותר מגוונת ובעלת מאפיינים שונים. אורח החיים שלי שונה - בהגדרה - מזה של עמיתי בתקשורת: אני מתגורר בירושלים, ולא בתל אביב, וכך היה גם בתקופה שבה עבדתי בערוץ 10. אני גר ליד השוק והולך לבית כנסת על בסיס קבוע כדי להיפגש עם אנשים שהם לא האנשים שיושבים בבית הקפה בתל אביב. לשמחתי, ערוץ 1 הוא כלי התקשורת הבולט ביותר שמייצג באופן נכון ואמיתי את הציבור הישראלי".


"כולם נהפכו לעבדי הערוצים המסחריים - אפילו החמאס"

כל הגופים הגדולים בישראל, החל ממשרד ראש הממשלה וכלה בצבא, מקפידים בשנים האחרונות לפרסם הודעות דרמטיות ולערוך מסיבות עיתונאים ב-20:00 - השעה שבה מתחיל שידורן של מהדורות החדשות בערוצים 2 ו-10. לינון מגל ומירב מילר זה מפריע.

"אפילו החמאס מתאים את עצמו לערוצים המסחריים", הם צוחקים. עם זאת, בעבור מגישי מבט - המשודרת ב-21:00 - יש בכך גם יתרון. "אנחנו יושבים ביחד, רואים את הכותרות בערוץ 10 ומיד אחר כך עוברים לערוץ 2", מספרת מילר. "אם יש אצלם משהו דרמטי אנחנו מתאימים את עצמנו. זה נכון שאנחנו לא תמיד מספיקים להביא את הסיפור שיש אצל אחרים, אבל מנסים כמה שיותר".

עד כמה מפריעה לכם העובדה שהאירועים נקבעים לפי זמן השידור של מהדורות החדשות בערוצים המסחריים?

מילר: "זה מרגיז. אפילו המשטרה, שבמשך יום שלם הודיעה לכלי התקשורת שתפרסם עוד באותו את המסקנות שלה על אולמרט, במקרה יצא לה לשחרר את ההודעה בדקה לשמונה בערב. כולם נהפכו לעבדים של הערוצים המסחריים".


מירב מילר

גיל: 37

מצב משפחתי: חיה עם בן זוג

מגורים: תל אביב

תפקידים קודמים: מגישת "מבט לכסף" בערוץ 1, מגישת "צבע הכסף" ברשת ב', מגישת חדשות מקומיות בכבלים

עוד משהו: שני חברים טובים מהתעשייה - לילך סונין (מגישה בערוץ 2) ואיתי בן ניסים (עורך התוכנית "משפחה חורגת" בערוץ 2)

ינון מגל

גיל: 39

מצב משפחתי: נשוי + 2

מגורים: ירושלים

תפקידים קודמים: כתב צבא ושטחים בערוץ 10, מחליפו של רפי רשף בתוכנית "חמש עם", מגיש תוכנית הבוקר בערוץ 10

עוד משהו: שני חברים טובים מהתעשייה - צבי יחזקאלי (ראש דסק ערבים של ערוץ 10) ועמית סגל (כתב פוליטי וכנסת של ערוץ 2)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#