גיל-עד חריש: "קו העוני מלאכותי ומעוות; חובת העזרה לחלשים מוטלת קודם כל על החברה" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גיל-עד חריש: "קו העוני מלאכותי ומעוות; חובת העזרה לחלשים מוטלת קודם כל על החברה"

אנשי יחידות צבאיות וגמלאים של אל על מתנדבים בארגון "לשובע", שייסד עו"ד גיל-עד חריש, במטרה לסייע לבני נוער במצוקה ולהחזירם למסגרת חינוכית ■ אריה (לובה) אליאב מרצה להם על היסטוריה ■ חריש סבור שבשל הקריטריונים הנוקשים של משרד הרווחה, יש הנופלים בין הכיסאות - ותפקידנו לעזור להם

תגובות

השעה שמונה בבוקר. גיל-עד חריש מנסה לשכנע בטלפון את אחד התורמים לארגון שלו להתלוות אליו לנסיעה למצפה רמון. "היום יש טקס סיום של קורס המדריכים הצעירים שלנו, 150 נערים שהגיעו לרשת בתי הנוער שלנו בתור חניכים ולאחר מכן נהפכו לחונכים", הוא מספר לבן שיחו בגאווה. שפת הגוף של חריש לא משאירה מקום לספק: תשובה שלילית לא באה בחשבון. "זה חוק אצלנו, קבל אם אתה צריך, תן אם אתה יכול", הוא מסכם, ומסיים את השיחה.

זה יותר מ-20 שנה עומד חריש בראשו של הארגון רב הזרועות שאותו ייסד - "לשובע". הארגון מפעיל ארבע "מסעדות" הפתוחות לכל ומספקות כ-2,000 מנות ביום, שלושה מעונות לדרי רחוב "גגון" שבהם לנים כ-60 איש, איסוף וחלוקה של בגדי יד שנייה לנזקקים - והיהלום שבכתר, על פי חריש: רשת בתי הנוער "קדימה".

רשת קדימה - "אין קשר למפלגה, אנחנו היינו קודם", אומר חריש - כוללת 27 מרכזים שאליהם מגיעים כיום כ-850 נערים. המרכזים, הפועלים "מדי יום, כל השנה ובכל השנים", משמשים בית שני לילדים משכבות מצוקה, ומעניקים להם סיוע בלימודים, חוגי העשרה וחינוך ערכי. לרוב מגיעים החניכים למרכזים כבר בגיל בית הספר היסודי, ונשארים בהם עד לגיוסם. בבתי הנוער עובדים מנהלים בשכר לצד מתנדבים בשנת שירות, המלווים את הנערים בזמן התבגרותם ומנסים לשלב אותם בחברה.

אלעד, 20, משרת כיום ביחידה מובחרת. בילדותו גדל בחלק הפחות טוב של רמלה, והוא מעיד כי בית הנוער של קדימה שינה את חייו. "כשהייתי בן שנתיים אמא שלי התגרשה מאבי שהיה מעורב בסמים. היא נאלצה לגדל לבדה אותי ואת שני האחים הגדולים שלי. היא אשה מדהימה שעבדה בשבילנו כל יום מ-8:00 ועד 24:00 ולא היה מי שיישאר אתנו ויגדל אותנו".

בגיל 11 הופנה אלעד לבית הנוער על-ידי מחלקת הרווחה בעיר. כשהגיע לשם כבר היה עם רגל אחת מחוץ למערכת החינוך, ונמשך אל חיי הרחוב. הוא מספר כי קדימה העניקה לו מסגרת והכריחה אותו להילחם על עצמו. "כל צהריים היה מי שחיכה לי שם עם ארוחה חמה ומחויבות ללמידה ולסדר יום מלא בפעילות ערכית", הוא אומר. אם בבית הספר הייתי במלחמה יום-יומית, בקדימה חיכו לי החונכים שלי, צעירים בני 18 שעטפו אותנו בחיזוקים, חום ואהבה ובעיקר סבלנות. הם האמינו בי ולא היו מכניים וקרים כמו המורים שלי בבית ספר".

מלבד המתנדבים הצעירים תורמים למרכזים של קדימה אישים ומוסדות שנרתמים לפעילות החינוכית, ובהם יחידות צבאיות, קבוצת גמלאים גדולה של אל על - המסייעת לנערים בשיעורי בית ואף שיפצה באחרונה אחד מבתי הנוער - וכן אריה (לובה) אליאב, איש מפלגת העבודה וההגנה, שמכניס קצת היסטוריה ציונית בהרצאות שהוא עורך בארבעה מבתי הנוער.

"ההתנדבות ממכרת, ובשנים האחרונות רואים יותר ויותר אנשים שמצטרפים אליה", מגלה חריש. "מי שמתחיל בה לא מסוגל להפסיק, זה כבר נהפך לטרנד". אלעד מספר כי "מיד לאחר שסיימתי את הבגרויות התחלתי להקדיש את הזמן שלי כדי לתת בחזרה. קיבלתי קבוצה בבית הנוער והייתי מדריך מן המניין, עד ליום הגיוס שלי". כיום מגיע אלעד לבתי הנוער יחד עם מאות חיילים מיחידתו שגייס להתנדבות. "זה נותן להם משהו", הוא אומר בשמחה. "הנתינה הזאת ממלאת את הלב".

קדימה, לדברי אלעד, היא משפחה שהולכת ותלך אתו לכל החיים. המשפחה הגדולה הזאת מתגבשת במגוון אירועים. באחד המרכזים נהנו השנה הנערים מפסטיבל שירה עברית, הפנינג סוכות, טיול פסח שכלל פעילויות אקסטרים, ביקור במוזיאונים, הרצאות מיוחדות וכמובן טקסים ביום השואה ויום הזיכרון. הנערים מכל המרכזים נפגשים במשך השנה באירועים כמו אולימפיאדת קדימה ותחרות כישרונות צעירים.

העמותה מקיימת את הפעילויות בעזרת המתנדבים הרבים, וכן בסיוע תרומות מאנשים שהיו עדים לפעילותה. לשובע לא ניהלה מעולם מסעות התרמה, ולטענת חריש הדרך שלה למשוך תורמים היא פעילויות מיוחדות ושקיפות מוחלטת בהתנהלות העמותה, שהדו"ח שלה מפורסם באינטרנט.

אלעד טוען שהוא אינו יוצא דופן, וכי כל חניך של קדימה עבר שינוי. לדבריו, "לפני כן לא חשבתי ללמוד, אבל בבית הנוער למדתי לראשונה מקצועות כמו אנגלית ומתימטיקה והבנתי שאני יכול להצליח. אבל בעיקר בנו לי את הביטחון העצמי והובילו אותי לשליטה עצמית. החברים הישנים שלי לא התגייסו לצבא ורובם מעורבים בפעילות עבריינית. כיום קשה לי לראות אותם - אני מסתכל עליהם מהצד ומפחד לחשוב כמה קרוב הייתי להיות באותו מצב".

לאלעד יש חלומות רבים. "בעתיד אני רוצה לפרוש כנפיים, לצאת מרמלה ולבנות לעצמי חיים עצמאיים, הרחק מהשכונה", הוא אומר. "נכון להיום אני רוצה ללמוד משפטים. זה יכול להשתנות אבל בדבר אחד אני בטוח: אני אמשיך לסייע בכל דרך שאוכל לבתי הנוער, לילדים שבאו מהמקום שממנו אני באתי. אני יודע שזה יכול לשנות להם את החיים".

אסף, שסיים לפני כשבוע שנת שירות כמדריך בבית נוער ברחובות, יצר קשר עמוק עם החניכים. "לא חשבתי שהם ייהפכו לחלק כל כך מרכזי בחיים שלי", הוא אומר. "הם היו מגיעים לבית הנוער כל יום אחרי הלימודים ונשארים אתנו עד הערב. הרגשתי שבפעילות ההדרכה אני מביא את עצמי לידי ביטוי, ויש לזה חשיבות עצומה בעבודה עם הילדים. ברגע שהם מבינים שאתה מעביר ערכים שאתה באמת מאמין בהם - סובלנות, ציונות, דמוקרטיה או קבלת השונה - הם מאמצים אותם".

אחד משלושה המעונות של "גגון"

הפעילות העניפה של העמותה התרחבה במשך השנים. "ב-1981, שנה לאחר שפתחתי את הפרקטיקה הפרטית, לקחתי בהתנדבות תיקים של הומלסים מעיריית תל אביב, אנשים שפשוט נזרקו לרחוב, וככה התוודעתי בפעם הראשונה לתופעה", מספר חריש. "ב-1985 האחים נקש רכשו את מלון לרום באילת, זרקו את הריהוט הישן ונתנו לי אותו. שכרתי בית קטן בכרם התימנים מתרומות שקיבלתי ושיכנתי שם כ-20 איש. זה היה המעון הראשון שלי".

"ההומלסים צריכים מקום לאכול אז באופן טבעי פתחתי ב-1988 מסעדה, שאליה הגיעו גם ילדים ורצינו לתת להם קצת יותר. בהתחלה סידרנו להם צ'יפס והמבורגר, אחרי זה העברנו אותם אחורה כדי שיאכלו אחד עם השני, בהמשך סידרנו להם מחשב ובסוף הוספנו גם מדריך ומסגרת חינוכית. ב-1998 הקמנו את בית הנוער הראשון בשכונת שפירא, ליד המסעדה וכיום, עשר שנים אחרי, אנחנו מתכוונים להגיע ל-1,000 ילדים כשנפתח את בתי הנוער בגבעת אולגה ובבית שאן".

יוזמה נוספת של העמותה היא "כרטיס לשובע". "עם הכרטיס הזה יכול הנזקק לרכוש מצרכים ברשתות השיווק הגדולות ב-250 שקל בכל חודש", אומר חריש. הסכום אינו מקרי, לדבריו: "זה שקול לשני עופות בשבוע".

אין רעב

מאחורי הברק בעיניים וההתלהבות הנערית של חריש מסתתר ניסיון של יותר מ-30 שנה כעו"ד, שלדבריו מסייע לו בפעילות ההתנדבותית. "כעורך דין ההתמחות שלי היא פשיטות רגל, כך שאני מכיר את כל הטריקים. אני עוסק בתיקים של הוצאה לפועל ויודע מהי חדלות פירעון אמיתית", הוא מתייחס לקריטריונים שמנחים אותו בהענקת כרטיסי ההטבות.

כל נזקק המבקש לעצמו כרטיס נדרש לענות על שאלון של העמותה. "משרד הרווחה שואל אם יש לך אוטו או בית מגורים בבעלותך, אני שואל באיזה אוטו אתה נוסע ואיפה אתה גר", אומר חריש. "אני מכיר את כל השטיקים, כמו אלה שנוהגים ברכב שרשום על שם האבא או האשה".

"יש עניים ומצבם קשה", הוא טוען בכאב, "אך מתחזים מקשים עליהם יותר. יש נגישות יתר של אנשים למוסדות הרווחה שלא יודעים לבדוק את מצבם, וכך בגלל הקריטריונים הממלכתיים והנוקשים של משרד הרווחה יש אנשים שיושבים על שני כיסאות ויש אנשים שנופלים בין הכיסאות".

חריש טוען כי קו העוני הוא גימיק. "אני חושב שקו העוני מלאכותי ומעוות", הוא מסביר. "הוא מגדיר כעני כל אדם המרוויח מחצית מהחציון וכך הופך יותר מעשרות אלפי אנשים לכאלה המוגדרים כעניים מרודים. בכל פעם שיש גאות בהיי-טק החציון זז ונוספים אלפי עניים. עוני צריך להימדד ביכולתו של האדם לקנות סל מוצרים בסיסי בלי קשר למה שקונה העשיר".

ומה עם השוויון? "שוויון אינו ערך - שוויון הזדמנויות הוא ערך. עוני הוא תופעת לוואי הכרחית של חברה תחרותית, חברה נורמלית צריכה להכיר בכך ולדאוג למינימום הדרוש. עוני הוא רע הכרחי", סבור חריש. ומכיוון שכך, לדעתו חובת העזרה לחלשים מוטלת קודם כל לפתחה של החברה.

"אני בעד שהמדינה תעסוק במדיניות תקצוב, רישוי ופיקוח, אבל לא בביצוע מעשי כי למדינה אין יכולת ביצוע. מלבד זאת, גם אם היא היתה יכולה, המדינה לא צריכה לעשות את הכל. טבע האדם לעזור לאחיו. 'איש את אחיו יעזור, איש את אחיו יאמר חזק' כתוב במקורותינו. זו תכונה בסיסית, שבעל היכולת יעזור לחלש, ולפיכך יש לאפשר לאדם לעזור לשכנו. זה טוב לכולם - לא כי זה חוסך כסף, אלא כי זה מעודד חמלה וחברה טובה יותר. אם המדינה תעשה את הכל היא תחבל בדבק החברתי שמחבר בינינו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#