לב לבייב: אם אנסה להיכנס לפוליטיקה - מיד אוזמן לחקירה על מתן שוחד בשביל לקבל איזה עסק - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לב לבייב: אם אנסה להיכנס לפוליטיקה - מיד אוזמן לחקירה על מתן שוחד בשביל לקבל איזה עסק

הראיון המלא עם המיליארדר לב לבייב את התרבות הישראלית החילונית פוסל לבייב על הסף ■ הוא מתנגד למהלכיה של שרת החינוך, וחושב שאולמרט בוגד במדינה ■ ולמה מסובכת ישראל במלחמות? לא בגלל הערבים, בגלל ההתכחשות שלנו ליהדותנו

תגובות

לפני שבועיים חגג האוליגרך בוריס שפיגל, סנטור ואחד האנשים המשפיעים בפוליטיקה הרוסית, שהוא גם נשיא הקונגרס העולמי של היהודים דוברי רוסית, את יום הולדתו ה-55 בחגיגה רבת משתתפים באחד האולמות המפוארים במוסקווה. לכבוד לב לבייב, דאגו המארגנים שיהיה שם שולחן מיוחד עם מאכלים כשרים בלבד.

לבייב טוען שיהודים צריכים להפגין את יהדותם בלי להתבייש, ומשוכנע שרוב הישראלים מתביישים ביהדותם. הוא אף מייחס לכך את התגברות האנטישמיות: "אנחנו מתביישים במה שאנחנו, בגלל זה אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים להיפטר מהערכים של ההיסטוריה המפוארת שלנו ורצים ללמוד ממדינות חדשות אחרות. אני לא נראה לך איש העולם הגדול? אני לא אחד שמדבר עם אנשי עסקים המובילים ביותר בעולם? ולא מפריע שאני יהודי ויהודי גאה וחובש כיפה בכל מקום, וזה הסמל והזהות שלי. היו יהודים שאמרו לאנשים פה, אל תלבשו טלית, אל תלכו כמו יהודים, תתנהגו בשקט. אבל זה מה שמביא את האנטישמיות, כשיהודי מנסה להידמות לגוי. כשיהודי מתנהג כמו שהוא, יהודי, גם גוי מתחיל לכבד אותו. כשהוא לא מתבייש, אז מכבדים אותו. אני מגיע לאכול עם אנשים מאוד חשובים בעולם ואני אומר 'רק כשר', ותמיד עם כיפה. אני לא זוכר אי פעם שסבלתי מזה בעסקים שלי".

לפני חודשיים מלאה התקשורת הישראלית דיווחים על כך שלבייב עוזב את הארץ. הוא אכן קנה בלונדון ארמון ב-35 מיליון ליש"ט, והעביר לשם את אשתו אולגה ואת שלושת ילדיו הצעירים (מתוך תשעה). אבל כבר יותר מעשור קשה לומר שלבייב חי בישראל. לכל היותר הוא נמצא בה בסופי השבוע. מי שבעיקר נפגעו מהמעבר של משפחתו ללונדון היו קומץ עוזרים ישראלים שהסתובבו איתו בעולם, וכעת - בדרכם חזרה הביתה בערב שבת הם נאלצים לטוס בטיסות סדירות, במקום במטוס הפרטי של הבוס. בשביל לבייב ביזנס זה ביזנס, ועכשיו הוא צריך ללוות מקרוב את ההנפקה הגדולה של מניית אפריקה-ישראל בבורסה הלונדונית.

כיצד הרגשת עם כל ההתעסקות התקשורתית סביב המעבר שלך ללונדון?

"אני לא מרגיש כלום. אני יודע שלי יש השליחות שלי ואני יודע שהחיים לצערי הרב לא נצחיים: יש לנו זמן קצוב ואנחנו צריכים להספיק לעשות כמה שיותר, וזהו. וצריך לשמור על הבריאות".

חלק גדול מהראיון עם לבייב נערך במקום שיכול להיחשב כמרכז החיים שלו. זהו המטה של ארגון החינוך הנושא את שם אביו, "אור אבנר", במוסקווה. לבייב מוכתר בתקשורת כאדם העשיר ביותר בישראל: ברשימת המיליארדרים של "פורבס" הוא ממוקם, עם 4.1 מיליארד דולר, אחרי שרי אריסון וסטף ורטהיימר, אבל הרשימה מתייחסת רק לאחזקותיו הפומביות, במסגרת חברת אפריקה-ישראל; עסקי היהלומים והזהב שבשליטתו מגדילים את הונו, ש"דה מרקר" מעריך ב-6.5 מיליארד דולר.

לבייב אינו מסתפק בעושרו, הוא ממלא גם תפקיד ציבורי: נשיא איגוד הקהילות היהודיות ברוסיה, שמשרדיו נמצאים גם הם בבניין של "אור אבנר". בעידן שבו המיליארדרים הישראלים החדשים מגלים את הפילנתרופיה ומתחילים לתרום מממונם לחברה הישראלית, לבייב ממקד את תרומותיו וזמנו ברוסיה ובמדינות אחרות שקמו על חורבות ברית המועצות.

אתה לא מרגיש שאתה בעצם שוחה פה נגד הזרם?

"תפיסת העולם שלנו מוטעית. קודם כל כתוב ש'כל ישראל ערבים זה לזה', ויהודי שגר בסיביר או בקמצ'טקה הוא לא פחות טוב מיהודי שהתמזל לו המזל והוא נולד בירושלים. אותו אחד שנולד וגדל בקמצ'טקה, כי אבא שלו לא היה אהוד בעיני סטאלין ששלח אותו לשם - הוא גדל שם בתור ילד שלא ידע שהוא יהודי, ואנחנו בתור יהודים מחויבים לדאוג לכל אחד מאיתנו, וגם לו. כתוב שכל ישראל הם חלק אלוה ממעל, אנחנו חלק מהקדוש ברוך הוא, אז אצלי אין הבדל בין יהודי בתוך הארץ ליהודי בחוץ לארץ. אני נותן כסף שאני עובד בשבילו קשה מאוד, ואני מאמין שבתור יהודי אני מחויב לעשות זאת. יש לנו עשרות מוסדות, עמותות, תחומים שאנחנו פעילים בהם וזה עולה לנו מאות מיליוני שקלים מכספים שלנו. לא לקחנו כספים ציבוריים".

בחדר שבו מתקיים הראיון, המכונה החמ"ל בפי בכירי "אור אבנר", פרושה מפה של מה שהיתה ברית המועצות על קיר שלם. בלחיצת כפתור נדלקות עליה מאות נוריות ירוקות, המשתרעות עד האי סחלין שבמזרח הרחוק, ליד יפן: כל אחת מהן מייצגת מקום שבו יושבים נציגי הארגון. נוריות אדומות מסמלות את 75 בתי הספר היהודיים שכבר הוקמו. לבייב, איש מאופק, מתקשה להסתיר חיוך של שביעות רצון.

יכול להיות שבגלל ההשקעה הגדולה שלך חיי היהודים כאן עכשיו נוחים כל כך, עד שאין להם כל רצון לבוא לישראל?

"השאלה הזאת מבטאת תפיסת עולם מוטעית, כי ברגע שיהודי הוא עני בנשמתו היהודית בוודאי שהוא לא יבוא לישראל. אנחנו רוצים לתת לו תוכן. חלום חיי שזה יהיה תפקידו של משרד החינוך בישראל. אם לא, צריך לקרוא לו משרד ההשכלה. כי יש הבדל גדול בין חינוך להשכלה: ברגע שאנחנו לא משקיעים בחינוך של ילדי ישראל על ברכי שורשים שעליהם חונכנו במשך אלפי שנים, אנחנו לא נקראים מחנכים אלא משכילים. החזון שלי הוא שנחיה במדינה יהודית, שבה לא יהיה כתוב רק על הדגל מדינת היהודים - כי עוד מעט כבר יגידו שיש אצלנו רוב ערבי וכבר לא יהיה יפה לכתוב שאנחנו מדינה יהודית. כמו שמוסלמי לומד את האיסלאם, היהודי צריך ללמוד את היהדות. כל אחד צריך ללמוד על המורשת של המשפחה שלו וההיסטוריה בת אלפי השנים.

"אריק שרון אמר לי, 'אתם עושים חיים טובים ליהודים והם לא יבואו לארץ'. אני מאוד התפלאתי. אמרתי לו, 'לא באתי לקבל ממך מדליה על השקעתי ביהדות הגולה, כשאני עושה את התפקיד שלך למעשה, אבל לפחות את הכרת הטובה היית צריך להגיד לי ולא לבקר אותנו'. וזה רק מראה, בזה שהוא דיבר ככה, שגם אריק שרון לא קיבל חינוך יהודי".

אבל בשנות התשעים באו מכאן מיליון עולים, בלי כל החינוך היהודי שאתה מדבר עליו.

"הם באו כי השערים היו סגורים, ואז נפתחו. ומדינת ישראל פיספסה את ההזדמנות ולא קלטה אותם כראוי, ואז הפסיקו להגיע גם כשהשערים נשארו פתוחים. אין פה כמעט יהודי שלא נסע לביקור בארץ, והם ראו שהקליטה לא טובה, שאין עבודה וכולי. כשלפני עשר שנים, כשכבר נפסקה העלייה, עשו מאמצי יתר להביא מפה גם את הלא יהודים, אני התנגדתי".

300 אלף עולים, שאינם יהודים על פי ההלכה, לא זכאים לכך שיימצא להם פתרון?

"ראש הממשלה שרון ביקש בזמנו שנקים מכוני גיור. אמרתי לו, מה אנחנו, בית חרושת? תלך לרבנים. אם צריך תרומה אני פה. אבל להחליט מי יהודי ומי לא יהודי, לזה אני לא מוסמך. בדיוק כמו שאני לא מוסמך להטיס את המטוס לרוסיה, גם אם אני חושב שאולי אני יכול. אותו דבר, מי יהודי, לא ראש ממשלה יכול לקבוע ולא נשיא המדינה, בשביל זה יש מומחים ברבנות".


אנחנו צריכים יהודיזציה

בעולם העסקים מתואר לבייב כאדם יצירתי, מהפכן. האיש שהעמיד את ענף היהלומים הבינלאומי על הראש כשסגר עם ממשלת רוסיה ומדינות באפריקה בריתות לכריית יהלומים וליטושם, כדי לשבור את המונופול של תאגיד דה-בירס. כך גרף את המיליארדים שאיפשרו לו לרכוש את חברת אפריקה-ישראל ולהקים אימפריית נדל"ן חוצת יבשות. הוא חושב שכולנו מפסידים משום שאיננו הולכים בדרכו היהודית.

"למה אנחנו במדינת ישראל לא חיים בשלום? למה יש לנו צרות ומלחמות, וכל הבלגן הזה? אם היינו חיים כמו יהודים, על פי התורה, היינו צריכים להיות העשירים ביותר, השקטים ביותר, במדינה הבטוחה ביותר", הוא אומר. ולמה זה לא קורה? "בגלל ההתנהגות שלנו, ההתבוללות שלנו, ההתכחשות שלנו ליהדותנו. כל יהודי בישראל או בגולה צריך לדעת מה השורשים שלו, מה המסורת של אבותיו, ומי שחושב אחרת אני אומר שהוא פשוט מסכן".

אבל יהודים תמיד ביקשו להיות גם חלק מעולם רחב יותר. אתה בעצם רוצה להילחם בגלובליזציה.

"התבלבלנו לגמרי. אנחנו עוסקים במה שאנחנו לא צריכים לעסוק בו, גלובליזציה, דמוקרטיזציה - אנחנו צריכים יהודיזציה. קודם לדעת שאנחנו יהודים ושיהודים צריכים לחיות. וברגע שנבין מה הערכים הפנימיים שלנו, הכל יסתדר לנו".

אבל מי קובע מהם ערכים יהודים?

"מה זאת אומרת? יש לנו את הספרים הקדושים שלנו, מה זאת אומרת מי קובע? יש לנו את ההיסטוריה והמסורת שלנו".

ומה בדבר תרבות יהודית חילונית?

"מה זה יהדות חילונית? אתה מכיר דבר כזה?"

יצאה עכשיו לאור אנציקלופדיה שלמה, "זמן יהודי חדש", על תרבות יהודית חילונית.

"מבחינתי מה שיצא עכשיו ומה שיצא בקובה זה אותו דבר. שם כתב סופר ושם כתב סופר, אני לא מתייחס לזה".

יש עתיד לציונות בגרסתה החילונית?

"ברגע ששואלים ילד בישראל מה אומר לך יום כיפור, והוא עונה מלחמת יום הכיפורים, או יום כיף על אופניים, אז אני לא יודע אם זה ציונות או מה שתקרא לזה, אבל זה בוודאי פשט את הרגל. ובזה אשמים קודם כל אנחנו, ברגע שאנחנו מנסים לייבא את הדת החדשה, האמריקאית, ומתרכזים רק בדברים החדשים שממציאים בדורנו, ומתנערים מעצם יהדותנו".

מה דעתך על הניסיון הציוני ליצור יהודי חדש שלא יעורר אנטישמיות?

"בספרים שהשאירו לנו אבותינו כתוב בדיוק איך יהודי צריך לחיות ולהתנהג, איזה ביטוח אנחנו צריכים לעשות לעצמנו ולמשפחתנו. כתוב 'וישנא עשו את יעקב' - אומות העולם לא צריכות סיבה. גם אם נלך עם כיפה, בלי כיפה, עם שיער ארוך, נצבע את עצמנו בצבעים שונים - אנחנו יהודים. וישנא עשו את יעקב, זה כנראה דרכו של עולם. אנחנו מוכשרים, אנחנו יפים, אנחנו חרוצים, אנחנו חלוצים בכל דבר - ולא אוהבים אותנו, זאת עובדה. לכל מקום בעולם יהודים הגיעו אחרונים והם תמיד ראשונים בכלכלה, בהשכלה ובכל דבר, זה הגנים שלנו. צריכים להבין מאיפה הדברים האלה מגיעים, לא צריך להתבייש. אותו הדור צעיר שחושב שישנה את פני היהדות, צריך להבין שהוא משמיד את היהדות: מי שמתכחש לאמונה לא יישאר יהודי בדורות הבאים".


יהודים מקולקלים

אבל למרות הדימוי שלו בעיני עצמו, של איש העולם הגדול, לבייב מעולם לא התערה בקהילת העסקים הישראלית, אבל את דעותיו הלא-מחמיאות על עמיתיו-יריביו הוא מביע רק לאחר שהוא מודיע ש"זה לא לציטוט". גם בלונדון הוא לא מתערה, אפילו לא בקהילה היהודית. שכונת המפסטד, שבה הוא מתגורר, משופעת בבתי כנסת, אך הוא מעדיף להתפלל בבית כנסת שהקים בתוך ביתו החדש. אפילו במוסקווה, כאן הוא משתלב בזירת העסקים באופן הטבעי ביותר, הוא אינו נוהג כאחד האוליגרכים.

לפני שבועיים נערך במרכז הקהילה היהודית במוסקווה טקס בר מצווה לבנו של הרב הראשי של רוסיה, ברל לזר. אל הרחוב הצר נדחקו בזו אחר זו מכוניות רולס רויס, בנטלי ומייבאך, אל כל אחת צמוד ג'יפ מאבטחים שחור. אחד אחד יצאו האוליגרכים וה"מיניגרכים", אלה ששווים רק כמה מאות מיליוני דולרים, נושאים בידיהם מתנות בארגזי עץ מהודרים, מוקפים בשומרי ראש לבושי שחורים. אף שהרב לזר נחשב בן חסותו, לא הקדים לבייב לבוא ולהתחכך. הוא לובש חליפות שמרניות, נוסע ברחובות העיר במרצדס שחורה, גם לו יש זוג שומרי ראש, אבל הם לא לובשים חליפות כהות ומצליחים להיבלע בקהל.

הוא מסרב לומר כמה כסף השקיע עד היום בפעילות הפילנתרופית שלו, או מה עלות התפעול השנתי של 75 בתי הספר שלו בחבר המדינות, שאליהם התווספו בשנים האחרונות מוסדות נוספים בישראל, מזרח אירופה, גרמניה ואף בריכוזים של יהודים יוצאי רוסיה בארצות הברית. "אני לא מבקש מהמדינה שתצטרף אלי", מחייך לבייב כשהוא נשאל על כך, "אני לא מבקש כסף. ברוך השם, כל שנה זה גדל ואני מאוד מאושר".

בשביל לבייב, ליהדות יש משמעות אחת: חב"ד. לפני שהתחיל לפתח את עסקי היהלומים שלו ברוסיה, בסוף שנות השמונים, הוא נסע לניו יורק לבקש את ברכתו של הרבי מלובביץ'. הרבי נתן את אישורו, אבל אמר לו שעליו לדאוג גם ליהודים שם. מאז הוא רואה את עסקיו ואת הפילנתרופיה שלו שזורים יחד. עוזריו הנאמנים ביותר הם מאות שליחי חב"ד שפזורים כיום ברחבי חבר המדינות ומפעילים את מוסדות החינוך שבמימונו.

בציבור החרדי אומרים שמכל בתי הספר שלך עוד לא יצא אפילו בחור ישיבה אחד.

"אתה מתבלבל בין שני דברים: אתה רגיל לחרדי בישראל שלא עובד אף פעם ולומד בישיבה כל הזמן ואומר שצריך רק לימוד, מאז שהוא ילד. אין יהודי דתי בחו"ל שלא עובד. אני תומך בהכשרה מקצועית לחרדים, נתתי לזה הרבה כסף ואמשיך לעזור להקים תוכניות כאלו ולתת עבודה, כי לפי דעתי יהודי צריך להתפרנס בכבוד ולא בדוחק, ולא להזדקק לתרומות".

אבל הרבנים החרדים מתנגדים לכך שבחורי הישיבות יצאו לעבודה.

"זה לא כל הרבנים, זה פלח מסוים, אלה לא חסידים בעיקר, אלא ליטאים. אם יהודי חושב שיהודי טוב זה רק היהודי החרדי, אז הוא צריך לחזור בתשובה: כל חייו הוא ביזבז את זמנו לבטלה, אם לא הבין את זה. אם יהודי שקורא לעצמו חרדי חושב שיהודי שהוא לא חרדי הוא לא יהודי, אז הוא צריך להיוולד מחדש, כי הוא יהודי מקולקל לדעתי".

הציבור החרדי נושא בחלק מהאחריות לכך שישראלים רבים לא מתעניינים ביהדות שלהם?

"יש חצרות סגורות, שהחליטו להסתגר ולדאוג לגידול הפנימי של האוכלוסייה שלהן. מתחתנים בינם לבין עצמם, יש להם מוסדות משל עצמם. זה בדיוק ההפך מהרבי מלובביץ', שאמר שאסור לנו לדאוג רק לעצמנו, אלא לכל היהודים בכל מקום בעולם. לכן הוא שלח את טובי הבנים שלו סביב כדור הארץ, החבר'ה הצעירים שאתה פוגש בכל מקום, שרצים ועובדים לשם שמים".

אתה מרגיש שליח של חב"ד?

"אני מרגיש כיהודי שמחויב לעשות את זה ומודה לרבי מלובביץ' שאמר לי לעשות את מה שאני עושה. לא האמנתי שזה יגדל לממדים כאלה, כל העסקים. אני מאמין גדול מאוד בזה שאם יהודי חי כמו יהודי וכמו שכתוב מפריש מעשרות או חומש מהכנסותיו, אז הקדוש ברוך הוא מחזיר לו חזרה. אני יודע את זה מניסיוני האישי. כמה שאני נותן יותר, כמה שאני נותן כל שנה, יש לי רק יותר. אני נותן צדקה, הקדוש ברוך הוא מחזיר לי, נותן מאה, מקבל אלף בחזרה".

לבייב נולד בטשקנט, בירת אוזבקיסטאן. אביו, חסיד חב"ד, היה מוהל בסתר. הוא עצמו עלה לארץ בגיל 15. "זה נכון שארץ ישראל לא נקנית בקלות, כפי שכתוב. אבא שלי ז"ל היה אומר שצריכים להזיע הרבה. כשזרקו אותנו בקרית מלאכי, בקומה רביעית והיינו צריכים לחיות 11 נפשות בשישים מטר, אבא שלי היה יושב ומנשק את הבלטות ואומר 'ארץ הקודש, ארץ הקודש' - אבל זה כי כל חייו הוא היה יהודי מאמין. מה יחשוב פרופסור מנובוסיבירסק, שנוחת בישראל, אין לו עבודה והוא צריך לטאטא רחובות?"


המלך אולמרט הראשון

איגוד הקהילות היהודיות ברוסיה, שלבייב הוא נשיאו, הוקם לפני עשר שנים ונחשב מקורב מאוד לממשל, ובמיוחד לנשיא ולדימיר פוטין. הרב הראשי מטעם האיגוד, הרב ברל לזר, ספג על כך ביקורת מחוגים יהודיים בכל העולם. השבוע נערכו ברוסיה בחירות לנשיאות. בחירתו של דימיטרי מדוודב, המועמד של פוטין, היתה מובטחת מראש.

יש לך קשרים מצוינים עם הנשיא היוצא פוטין, למרות שהוא נתפס במערב כסוג של דיקטטור. איך אתה מסכם את תקופת הכהונה שלו?

"אני חושב שפוטין היה מנהיג נהדר בכל מה שקשור לאמונה וחופש דת, לכל האומות כאן. הוא עודד את האיסלאם והיהדות והבודהיזם, ובכל ההתבטאויות שלו תמיד אמר שכל עם צריך לכבד את הערכים והשורשים שלו, ואם הוא לא מכבד אותם - אז סימן שהוא לא מכבד את עצמו. אני חושב שאנחנו צריכים לשמוח שמנהיג של מדינה כה גדולה חושב ומתבטא בצורה כזאת. בכל זאת, לא נשכח שפוטין הוא יוצא בית ספר סובייטי, ולמרות החינוך שקיבל הוא מדבר בצורה כזאת ומעודד את ראשי המחוזות וכולם מתיישרים אחריו ועוזרים לקהילות היהודיות".

מה דעתך על יורשו המיועד מדוודב?

"כמו שפוטין היה נשיא נהדר ליהודים, אני חושב שמדוודב גם יהיה. מיוזמתו הוא ביקש לבקר במרכז היהודי, בילה שם שעתיים וחצי וגילה התעניינות גדולה. מכיוון שהוא גדל על ברכי הדמוקרטיה, אני לא חושב שנרגיש יחס שונה, אלא נמשיך באותה צורה".

מה אתה חושב על השמועות שהוא יהודי?

"אם לא היית מקליט אותי הייתי עונה לך משהו. אבל הוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, אדם נהדר. אגב, פוטין תמיד אומר, אני גאה בכך שיש לי כל כך הרבה מכרים יהודים. הלוואי שהיהודים בעצמם היו מעריכים את היהודים, כמו שפוטין יודע להעריך את היהודים. זאת הבעיה שלנו בארץ".

כאזרח ישראל, אתה חי בשלום עם הצורה שבה מתנהלות הבחירות ברוסיה?

"אני לא חי בשלום עם זה שבארץ אין לנו ראש ממשלה כי הוא כל הזמן בחקירות. לא ראש הממשלה הזה, לא הקודם ולא זה שבא אחריו. זו תוצאה של העובדה שהתבלבלנו קצת בדמוקרטיה שלנו, אנחנו שכחנו שכדי שיהיה ראש ממשלה במדינה, צריך לתת לו להנהיג את המדינה. הוא גמר את הקדנציה שלו - תעשו חקירה ומשפטים, הוא לא בורח לשום מקום. הוא ראש ממשלה, בחרתם בו, העם בחר בו, לטוב או לרע צריך לכבד את זה. הוא מלך, צריך לתת לו לעבוד ולא לשתות את דמו יומם ולילה בחקירות".

אם אתה כל כך מודאג מהצורה שבה מתנהל השלטון בישראל, מדוע אינך מנסה להיכנס לזירה הפוליטית, לתרום לאחת המפלגות או למועמד שיקדם את הרעיונות שלך?

"אם אני רק אנסה לעשות את זה, אני מיד אוזמן לחקירה על מתן שוחד בשביל לקבל איזה עסק אולי, או איזו באסטה של פלאפל. בגלל זה אני לא מתכוון להיות שם".

יש לך דעות פוליטיות מוצקות, אבל סירבת תמיד לפרט אותן.

"גם היום אני מסרב. אין לי דעות פוליטיות על איך לנהל את העיר, או איך לנהל משרד כזה או אחר, אני אומר דברים עקרוניים בשביל עם ישראל".

מאשימים אותך שכדי לקדם את רשת החינוך היהודי שלך בחבר המדינות, אתה עושה כל מיני הסכמים עם שליטים מקומיים.

"בוודאי שאם יש בעיה ליהודי בכל מדינה, אני גאה לעזור ולהיות בחזית, למה לא? ובארץ לא צריך לעשות הסכמים? חוץ מזה, אני כבר מזמן הפסקתי להתרגש ממה שאומרים. אני יודע שיש לנו מטרה, שמעשינו צריכים להיות לשם שמים, ואני לא עושה את זה בשביל לקבל פרס. אני לא מתכונן, בניגוד למה שכתבו עלי, להיות ראש הממשלה או ראש העיר או חבר מועצה בעיר כזאת או אחרת. זה לא מעניין אותי. לא רוצה שום תפקיד ולא רוצה שום כבוד, אני עושה את מה שאני עושה ומשקיע בזה, ברוך השם, אמצעים רבים, רק כי אני מאמין שזו הדרך, שיהודי צריך לעשות צדק עם כספו, זאת צדקה. תמיד מחפשים, למה הוא עוזר? למה הוא עושה?"


ראיתי תלמידים מאושרים

הכעס של לבייב נובע בין השאר מהתכחשותה של שרת החינוך, יולי תמיר, לסיכום שהושג לדבריו על הכנסת תוכנית לימודים שפיתחה קרן שלו ושל אשתו אולגה, הנקראת "זמן מסע", לעשרות בתי ספר יסודיים, חילוניים. התוכנית כוללת הסברים על התפילות, על ההיסטוריה והערכים היהודיים מנקודת מבט אורתודוקסית. יו"ר המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך, פרופ' ענת זוהר, קבעה שהתוכנית אינה מתאימה לבתי ספר ממלכתיים, מכיוון שאינה כוללת תפיסות פלורליסטיות של יהדות המתאימות לתלמידים שבאים מבתים לא-דתיים. למרות ההתנגדות, התוכנית עדיין מופעלת בבתי ספר ממלכתיים בגבעתיים ובפתח תקוה באמצעות תלמידות דתיות להוראה.

לבייב טוען שלא נתקל בשום התנגדות לתוכנית. "ראיתי ש-99 אחוז, יותר אפילו, מהלומדים וההורים, כולם מאושרים", הוא אומר. "הכל ממשיך לעבוד כרגיל, אבל למה להתנער ממעשה פטריוטי? בהיותנו יהודים גאים, לא ביקשנו להכניס בודהיזם לבית ספר - אם הייתי מבקש את זה, היו מקבלים את זה בברכה. זאת גם לא תוכנית דתית בכלל. המטרה היא לתת לכל ילד וילדה מושגים ביהדות. לתת לו גאווה עצמית בכך שהוא יהודי, להבין את המסורת שלנו. לדעת מה להגיד כששואלים אותו מה זה יהודי. יש מי חושבים שמסורת האבות שלנו זה כמו סמים מסוכנים לילד, ישנם הורים פשוט מסכנים, שחושבים שאם ילד לומר מסורת זה מעביר אותו על דעתו. שאם הילד בא הביתה ואומר, בואי אמא נעשה קידוש בשבת, בואו ניטול ידיים לפני האוכל, מזדעזעים ומתחילים לשלוח מכתבים לכל מקום ועיתונאים מעודדים אותם ואומרים שמשהו רע קרה, ילד רחץ ידיים לפני האוכל".

כמי שרואה שוויון בין יהודי בירושלים ויהודי בקמצ'טקה, מה דעתך על הצעתו של נשיא הקונגרס היהודי האירופי, משה קנטור, להעניק לכל יהודי בעולם זכות הצבעה בישראל?

"לפי דעתי, יהודי שלא גר בישראל אין לו שום זכות לקבוע את עתידה. רק יהודים שגרים בארץ, לטוב ולרע".

לאחרונה אמרו כמה אישים יהודים שדיון בסוגיות עקרוניות כמו עתיד ירושלים הוא עניין לכל היהודים בעולם.

"בשבילי ישראל, ירושלים וחיפה זה הכל אותו דבר. גם רמת הגולן. מבחינתי ארץ ישראל כל כולה קודש. לקבוע את עתיד ירושלים? היא שייכת לעם ישראל, מה יש לקבוע? ירושלים זה לא נושא לדיון בכלל".

ראש הממשלה כנראה חושב אחרת.

"אז יש לו בעיה. זו בגידה בעם ישראל אם ראש הממשלה חושב כך".

בשבועות האחרונים, התקיימו הפגנות של ארגונים פרו-פלסטיניים בניו יורק ובלונדון, שקראו להחרים את חנויות התכשיטים של לבייב בגלל הבנייה שמבצעת חברת דניה סיבוס, שבבעלות אפריקה-ישראל, מעבר לקו הירוק. לבייב חושד שמאחורי ההפגנות עומדים אינטרסים כלכליים. "אני לא יודע מה זה, הרי אם הם רוצים להפגין, אז למה נגדנו? הרי חברת דור אלון, שלאפריקה-ישראל יש בה 26 אחוז, היא היחידה שמוכרת דלק לפלסטינים. אני חושב שזה יותר גופים שממומנים על ידי מתחרים עסקיים".

יש לך בעיה לבנות בשטחים?

"לא אם מדינת ישראל נותנת רישיונות כחוק. אבל דניה סיבוס בכלל קבלן משנה שם, לא ידעתי אפילו שהיא בונה שם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#