משבר האשראי של דני דנקנר - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

משבר האשראי של דני דנקנר

חצי שנה סוערת במיוחד עברה על דני דנקנר מאז מונה ליו"ר בנק הפועלים. היחסים עם היו"ר הקודם נותקו; הדירקטור אמיר ברנע הודח; מנהלים בכירים עזבו; והבנק הסתבך בהשקעות כושלות בארה"ב שהסבו לו הפסד של מאות מיליוני דולרים. עכשיו צריך דנקנר להוכיח שהוא יכול להחזיר את הבנק למסלול הנכון. פרופיל

תגובות

דני דנקנר גיל: 47 מגורים: תל אביב מצב משפחתי: גרוש + 3 תפקידים קודמים: מנכ"ל תעשיות מלח, סגן יו"ר בנק הפועלים, יו"ר פועלים שוקי הון וישראכרט עוד משהו: עסק בעבר בציד חזירי בר

המסלול של דני דנקנר

מהרגע הראשון הם נחשבו לזוג מוזר בנוף העסקים המקומי. שלמה נחמה הוא איש עסקים מעונב, מאופק ומחושב, שמעדיף אנדרסטייטמנט על פני מוחצנות; לעומתו, דני דנקנר הוא טיפוס ישיר, נטול גינונים ועממי משהו, שאוהב טיולים בטבע ובילויים בברים אופנתיים בתל אביב.

למרות השוני ביניהם, השניים הובילו יחד בשנים האחרונות את בנק הפועלים. נחמה היה היו"ר החזק והמוערך, ודני דנקנר כיהן בתפקיד יו"ר פועלים שוקי הון ושימש יד ימינו של הבוס. זאת לא היתה רק חברות עסקית. יחד הם בילו שעות בשיחות נפש, יצאו לארוחות משותפות ואפילו לטיול עם המשפחות.

ואז, בבוקר גשום אחד באמצע מארס 2007, הכל נגמר. בעלת השליטה בבנק, המיליארדרית שרי אריסון, החליטה להיפרד מנחמה - ידידה הוותיק, שומר הראש העסקי שלה ואיש סודה. דני דנקנר מונה במהירות במקומו ליו"ר זמני - וביוני נהפך המינוי לקבוע. הפיכתו של דנקנר ליו"ר בנק הפועלים הפתיעה רבים: גורמים בשוק ההון, בכירים בבנק, את נחמה - ולמרבית הפלא אפילו את דנקנר עצמו. נחמה הפגוע סירב לסלוח.

בשבועות שלאחר ההדחה ניסה דנקנר לפייס את ידידו, הבוס לשעבר. "שבע פעמים דנקנר בא לנחמה כדי לנסות ליישר את ההדורים", מספר בכיר בשוק ההון, "אבל נחמה לא התרצה. היו ביניהם שיחות מאוד קשות וטעונות. דני ניסה להסביר שלא היתה לו יד בעניין, שהוא לא קשור למהלך, אך ללא הועיל. אבל כשנחמה הציע לציון קינן, הממונה על החטיבה העסקית בבנק, ללכת אתו לבזק, דנקנר ראה בכך פגיעה אישית, כאילו נחמה ממש יורק לבאר שממנה שתה - ואז החליט להרפות. כיום השניים לא מחליפים מלה".

דנקנר, כאמור, לא היה המועמד הטבעי להחלפת נחמה. לא רק זאת, אלא שבתחילת מארס 2007 הוא היה דווקא בדרכו החוצה מהבנק, לאחר שהצליח למכור לשרי אריסון את תעשיות מלח, החברה שדרכה החזיק יחד עם בני משפחתו במניות בנק הפועלים.

העסקה נחתמה לאחר מאבק ממושך, שבו אף איים דנקנר על אריסון. "דני אמר לה שהוא יכול לשרת לצדה או לעשות לה בעיות", מתאר בכיר בשוק ההון את השתלשלות העניינים. "אבל זה לא היה עניין של בריונות או מלחמה אישית. שרי הבינה שדני היה יכול למרר לה את החיים אם היא לא היתה קונה ממנו את המניות".

בזמן הסכסוך עם אריסון קיים דנקנר לא מעט התייעצויות. הוא שוחח בעניין גם עם אלי יונס, כיום מנכ"ל מזרחי-טפחות ומי שהיה בעבר מנכ"ל בנק הפועלים. בנוסף, שקל דנקנר לערב את בנק ישראל בסוגיה, אך החליט בסופו של דבר לוותר על כך - והשיג את שלו ללא התערבות חיצונית.

לאחר פרשה זו אף אחד בבנק, כולל דנקנר עצמו, לא חשב שהוא יישאר בצמרת - אבל אריסון חשבה אחרת.

"באותו יום אף אחד לא ידע שנחמה יודח, זה פשוט התגלגל שם בשיחה", אומר בכיר בבנק. "נחמה לא המליץ על אף אחד, והיה צורך לקבל החלטה. היה מדובר בשאלה תדמיתית, אף פעם אי אפשר לדעת איך יגיבו להחלפת יו"ר בולט ודומיננטי אחרי עשר שנים. לכן חשוב היה שתהיה המשכיות. היה טוב שדני נמצא שם, מישהו זמין לחלוטין. דני כבר עשר שנים בבנק, מוערך מאוד, אבל אפשר להגיד שכן - גם שיחק לו מזלו".

נכנס לנעליים גדולות

ואולם המזל התהפך לאחר זמן קצר. בקיץ פרץ בארה"ב משבר הסאב-פריים ומניית בנק הפועלים החלה לרדת. במקביל, מבנה ההנהלה החל להתערער: מנהלים בכירים ומוערכים, בהם שי טלמון ויעקב רוזן, עזבו; חטיבת ניהול הסיכונים החליפה שלושה מנהלים תוך שנה; ובסניף בניו יורק, החיוני במיוחד בתקופה זו, לא יושב מנהל כבר כמה חודשים מאז עזיבתו המפתיעה של שלמה בראון.

ואולם דומה שהנזק הגדול ביותר נגרם דווקא עם הדחתו מהדירקטוריון של פרופ' אמיר ברנע, שהתבקש במפורש על ידי דנקנר להתפטר לאור התנגדותו לפיטורי נחמה.

באוגוסט הצהירו מנכ"ל הפועלים צבי זיו והיו"ר דנקנר בראיון ל"פייננשל טיימס" הבריטי כי לבנק אין חשיפה למשבר הסאב-פריים. ואולם בנובמבר נאלץ הבנק למחוק מהונו העצמי כ-120 מיליון דולר בשל הפסדים שנגרמו מהמשבר. עקב כך פרצה מלחמת האשמות בין דנקנר לנחמה סביב השאלה מי אחראי למחיקות.

בשוק ההון מצביעים על כך שרק דנקנר היה מאחורי ההגה כשפרץ המשבר. ניהול המשבר, כך נטען, היה כושל - דבר שהגביר את חוסר האמון של המשקיעים וגרם לירידת המניה של בנק הפועלים.

"נחמה הוא פיגורה יותר נחשבת, ולדנקנר היו נעליים גדולות להיכנס אליהן", מסביר אנליסט העוקב מקרוב אחר הבנק. "במשבר עצמו ההתנהלות מול שוק ההון היתה גרועה מאוד, ממש נוראית. אצל נחמה זה לא היה קורה. הוצג מצג שהכל בסדר, ותוך כמה ימים התגלה שהם הטעו בדיווח. בתחילת נובמבר הם אמרו לכמה אנליסטים שאין שום בעיה בבנק, אבל אחרי כמה זמן יצאו עם הודעה לבורסה על מחיקות. פה הפאול הגדול".

"יכול להיות שכשאנשים מקבלים תפקידים חדשים הם רוצים להראות שולחן חדש", מוסיף בכיר לשעבר בבנק. "הם אומרים שלא מעניין אותם שום דבר, ושימחקו כל מה שצריך. אם הייתי בעל מניות, הייתי מוטרד מזה. רגע אחד אומרים שאין צורך למחוק, וחודשיים אחרי זה המצב מתערער ופתאום מוחקים מאות מיליוני דולרים?"

לפני כשבועיים פירסם בנק הפועלים הודעה דרמטית, שבה נאמר כי הוא מוחק 350 מיליון דולר נוספים מהונו העצמי. בסך הכל איבד הבנק בשלושת החודשים האחרונים 17% משוויו הבורסאי - יותר מ-4 מיליארד שקל - ובפעם הראשונה זה שנים עקף אותו המתחרה הגדול, בנק לאומי, בשווי השוק. אופן ניהול המשבר עורר בשוק ההון תהיות לגבי יכולתו של דנקנר לנהל את הבנק בעת הזאת.

רבים מטילים ספק בנוגע להבנה העסקית שלו, ליכולתו להוביל אסטרטגיות, להתוות מדיניות ולפצח אירועים כלכליים מורכבים כמו אלה שאתם מתמודד כיום הבנק. עם זאת, גם מבקריו הגדולים של דנקנר מסכימים כי מדובר באיש עבודה חרוץ מאוד, נבון ונדיב.

חבריו של דנקנר בשוק ההון מזדרזים לצאת להגנתו. בועז צ'צ'יק, מנכ"ל ויזה כאל המכיר היטב את דנקנר מתקופת כהונתו כמנכ"ל אלרן (חברת אחזקות בבעלות משפחת דנקנר), אומר: "לדני יש ראש מאוד יצירתי לעסקים. הוא לא מכיר את עולם הבנקאות, אבל את עולם העסקים הוא מבין בצורה טובה מאוד. הוא מתמודד עם המשבר בדרך היחידה שהוא מכיר.

"צריך היה לעשות את הדברים כמה שיותר מהיר, באופן שקוף ותוך כדי גילוי נאות. הוא פשוט הוריד את הקוף מהגב שלו. כל עיכוב של יום היה עושה לו נזק אישי".

עידו דיסנצ'יק, דירקטור בבנק הפועלים, מוסיף: "דנקנר ראוי לרשת את נחמה בתפקיד. הוא פשוט יזם בנשמתו. בנק, שהוא בדרך כלל מוסד יותר שמרני, יכול להתברך לפעמים במנהיג שמגלה תכונות מובהקות של יזמות עסקית".

מחוף עתלית לדירקטוריון של בנק הפועלים

דנקנר, 47, גרוש ואב לשלושה ילדים, מתגורר כיום עם חברתו בפרויקט יוקרה בלב תל אביב. הוא נולד וגדל בחיפה, ברחוב שדרות הנדיב שבשכונת אחוזה, אך העיירה עתלית היא חלק בלתי נפרד מנוף ילדותו. שם גרו דודיו ובני דודיו, שם שכן המפעל המשפחתי תעשיות מלח, ושם מתגוררים עד היום אחיו הבכור אלון ובני משפחה נוספים.

שי שפירא, חבר ילדות, נזכר בימי החופש הגדול בעיירה הקטנה שלחוף הים: "עתלית היתה אז מקום מאוד פתוח. היינו הולכים לים לרחצות ליליות, דני היה צד יונים עם רובה טוטו והיינו מבשלים אותן על האש. עשינו הרבה שטויות של נערים, דברים שאי אפשר לעשות בעיר הגדולה".

כיום מחזיק דנקנר בבית ביישוב נווה ים שליד עתלית, לשם הוא מגיע בעיקר בסופי שבוע כדי להיפגש עם ילדיו. את שעות הפנאי הוא אוהב לבלות בטיולי ג'יפים ובנסיעה על טרקטורונים בשפת הים. ביום שישי לפני שבועיים, למשל, יום לאחר ההודעה על המחיקה הגדולה בסך 350 מיליון דולר, לקח דנקנר את הילדים לצימר בכפר יובל שבגבול הצפון, ולמחרת יצא לטיול ג'יפים בנחל דישון. בעבר הוא עסק תקופה קצרה בציד חזירי בר ברמת הגולן. חוץ מזה, הוא אוהב לצלם ולפסל בעץ.

את לימודיו התיכוניים סיים דנקנר בתיכון הריאלי בחיפה. בצבא הוא שירת בחיל השריון כמפקד טנק, וכשהשתחרר עבד קצת במפעל המשפחתי בעתלית. לאחר שהתחתן בילה חמש שנים בארה"ב, שם טייל ולמד לתואר ראשון בכלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת מסצ'וסטס - מוסד קטן, הנמצא הרחק מאחור בדירוגי האוניברסיטאות בארה"ב.

במקביל להתבגרותו של דנקנר צמחה גם אימפריית העסקים של המשפחה. היא נוסדה כשאביו, אברהם, החל לרכוש עם חמשת אחיו (דודיו של דני) נדל"ן בנתניה. בהמשך קנתה המשפחה את מפעל תעשיות מלח, ובשנות ה-90 נהפכה לתמנון עסקי ענק עם אחזקות בתחומי הנדל"ן, התקשורת, האנרגיה והבנקאות. בזכות כל אלה נחשבה משפחת דנקנר לאחת מחמש המשפחות המשפיעות במשק הישראלי.

בתחילת שנות ה-90 חזר דנקנר לישראל לאחר שאביו ביקש ממנו להשתלב בעסקים המשפחתיים, שבראשם עמד אז שמואל דנקנר. במשך כמה שנים הוא ניהל את מפעל המלח, עד שב-1997 רכשה המשפחה יחד עם תד אריסון חלק מגרעין השליטה בבנק הפועלים באמצעות חברת תעשיות מלח. לאחר הרכישה החל דנקנר למלא תפקידים בפועלים: תחילה היה דירקטור, אחר כך סגן יו"ר הבנק, ובהמשך יו"ר פועלים שוקי הון וישראכרט.

במקביל הלכו עסקי משפחת דנקנר מדחי אל דחי. זה התחיל בעזיבתו של נוחי דנקנר, שמכר לבני המשפחה את חלקו ב-80 מיליון דולר. בהמשך הגיע המיתון של 2002-2003, שהקשה על משפחת דנקנר להחזיר את הכספים שלוותה לצורך רכישת בנק הפועלים וחלקו של נוחי דנקנר בעסקים. בשלב מסוים הצטברו החובות לבנק לאומי לסכום של 300 מיליון דולר, ובתיהם של בני המשפחה מושכנו לטובת הבנק. בני המשפחה הסתכסכו, ולא ידעו איך לצאת מהבוץ.

נו נונסנס

מי שפעל במרץ לסיום המשבר המשפחתי היה דני דנקנר, שהיה אז בעמדה נוחה מאוד בצמרת בנק הפועלים. "דני, מטבעו, הוא אדם ממוקד מטרה. הוא אחד שלא מתעסק בשטויות - נו נונסנס", מספר אחד מבני המשפחה. "הוא היה מאוד תכליתי לאורך כל הדרך, על אף שמדובר בבני משפחה. אצלו עסקים זה עסקים - ובעסקים הרגשות לא משחקים אצלו תפקיד".

בסופו של דבר נמכרו כמעט כל עסקיה של המשפחה - מלבד חברת אלרן החזקות, שבה יש לדנקנרים אחוזים בודדים. לאחר מכירת תעשיות מלח לשרי אריסון נחלצו בני המשפחה סופית מחובות ושעבודים.

איש העסקים מאיר שמיר, שהיה עד לחלק ממצוקות המשפחה כאשר שקל לקנות 50% מתעשיות מלח, אומר: "בסופו של דבר זו היתה קבוצה של אנשים שמחזיקים נכס במשותף, והיו צריכים לצאת מנקודה אחת ולהגיע לשנייה. דני היה זה שעזר להם להתגבש ולהגיע למטרה".

לאחר שהמשפחה איבדה את מעמדה המרכזי במשק הישראלי נשארו בכותרות רק שניים מבניה: דני ובן דודו נוחי. מאז שיצא מהעסקים המשפחתיים, נוחי דנקנר צבר הון עצום כיו"ר אי.די.בי והשאיר את חברי השבט שלו הרחק מאחור.

דני ונוחי אמנם לא הכירו היטב בילדותם (נוחי מבוגר מדני בשש שנים), אך השניים התקרבו זה לזה לאחר רכישת בנק הפועלים ב-1997. כיום הם חברים קרובים, שמתייעצים זה עם זה בכל עניין.

"לדני יש הבנה מצוינת בבנקאות ובעולם העסקי", פירגן לו השבוע נוחי. "הוא חכם ואמיץ, נותן גיבוי לאנשים, מנהיג שאנשים הולכים אחריו. אדם דוגרי, שאומר מה שהוא חושב - לטוב ולרע. הוא יודע לקבל החלטות, גם בעתות משבר ובמצבים קשים. אין ספק שיש לו את כל האיכויות שנדרשות בתקופה זו כדי לעמוד בראש מערכת מורכבת כמו בנק הפועלים".

ואולם עם כל הכבוד לקשר המצוין בין בני הדודים, קשה שלא לתהות אם דני אינו מקנא בבן דודו, שהצליח יותר משאר בני המשפחה. "אני לא יודע אם הייתי משתמש במלה הזאת בדיוק, אבל אין ספק שנוחי עשה הרבה מאוד כסף, והוא במקום אחר כיום", אומר פעיל בשוק ההון המכיר את דני דנקנר.

אדם שמכיר את השניים מציין שדני פשוט מעריץ את נוחי ואת האופן שבו הוא בנה את האימפריה שלו. מקורב לנוחי דנקנר מוסיף: "יכול להיות שדני מכיר בכך שהיה יכול לעזוב את עסקי המשפחה המשותפים יחד עם נוחי, ואז זה היה אולי יותר מוצלח בשבילו. אבל אין ביניהם קנאה במובן השלילי".

לא בגלל האישיות

אנשים בבנק הפועלים, המכירים את דנקנר היטב, אומרים כי הוא טוען שאינו פוליטיקאי. אלא שבמהלך השנים הוא דווקא גילה יכולת תמרון לא רעה, שהוציאה אותו מכמה תסבוכות.

לפני כמה שנים, כשהיה סגן יו"ר הבנק, נקלע דנקנר למלחמת חורמה עם המפקח על הבנקים דאז, יואב להמן, שמאוד לא אהב את העובדה שנציג הבעלים מקבל תפקיד ביצועי. בשלב מסוים, עקב דרישות המפקח, עבר דנקנר לחדר המרוחק ממשרדו של המנכ"ל צבי זיו. בסופו של דבר, לאחר חודשים ארוכים של משא ומתן, ניאות דנקנר, שטען כי לבנק אין זכות להתערב בעניין, לעזוב את המשרה - והתמנה לתפקיד יו"ר פועלים שוקי הון ויו"ר ישראכרט.

אלא שגם בבנק ישראל ידעו שהוא הצליח לסדר את הדברים בדיוק לרוחו. בכיר לשעבר בבנק ישראל: "בסך הכל הוא עבר לתפקיד אחר, וקיבל את אותה משכורת. הדברים נתפרו בצורה כזו, שההסכם כאילו כובד, אך בת'כלס לא התבצע הרעיון שחשבנו עליו. אני לא חושב שהוא קיבל את התפקידים בגלל אישיותו, אלא מפני שהיה חלק מקבוצת הבעלים. זו בדיוק היתה הבעיה שלנו עם חלוקת התפקידים".

דנקנר הגיע שוב לכותרות עקב פרשת הבונוסים בבנק הפועלים. ב-2005, שנתיים בלבד לאחר שפוטרו מהבנק 800 עובדים, גזרו לעצמם היו"ר שלמה נחמה, המנכ"ל צבי זיו ודנקנר בונוסים שערורייתיים בהיקף עשרות מיליוני שקלים. הבונוס של דנקנר עצמו היה 12 מיליון שקל.

בעלי המניות לחצו על השלושה לוותר לפחות על חלק מהבונוס, עד שנחמה וזיו נכנעו והחזירו חלק מהכסף. דנקנר סירב להצטרף להסכם, ובסופו של דבר החזיר 7 מיליון שקל מתוך הבונוס רק לאחר שמונה לתפקיד יו"ר הבנק.

מקור בשוק ההון: "לדנקנר, בניגוד לאחרים, היו את כל האישורים לבונוס. הוא לא רצה להחזיר כדי שהדבר לא יתפרש כאילו עשה משהו לא תקין. זה היה עקרוני, הרי את הכסף עצמו הוא היה מוכן לתרום לקהילה. אבל הוא מוכן להקשיב לרחשי הציבור".

אח של אמזלג

בתקופה האחרונה, על רקע המשבר והחילופים התכופים בצמרת, שוב ניכרת תסיסה בקרב עובדי הבנק, שחשים כי ההנהלה עוסקת במינויים ובפוליטיקה פנימית במקום לנווט את העסק. דנקנר, המודע לבעיות, קיים שיחה של שלוש שעות עם ועד העובדים - אולי בתקווה שדרכם יעורר את שאר עובדי הבנק.

בין השאר, אמר דנקנר לחברי הוועד שהוא ידאג לכך שחברי ההנהלה יתחילו לעבוד ויפסיקו לעסוק בפוליטיקה. בתמורה, הוא מצפה מחברי הוועד כי יעודדו את העובדים לחזור למסלול של עשייה. אלא שלא כל עובדי הבנק מיישרים קו, ובבנק עדיין קיימת ביקורת פנימית על רקע המשבר האחרון.

בכיר בבנק: "כל חברי ההנהלה עסוקים בעצמם ובחונטה שלהם. מנהל חטיבת סיכונים, דורון קלאוזנר, היה צריך להיענש בגלל כל מה שקרה עם המחיקות, אבל במקום זה הוא קודם לתפקיד מנהל משאבי אנוש של כל הבנק. ומי עומדים מאחורי זה? דני דנקנר וצביקה זיו. דנקנר רחוק ממה שהיה שלמה נחמה. הוא היה יכול לבלות כמה שנים בבנקים זוטרים לפני שבא לבנק שמתיימר להיות המבין והגדול במדינה".

בבנק גם מסתכלים בעין ביקורתית על הקשרים ההדוקים בין דנקנר לשרלי אמזלג, יו"ר ועד העובדים. קרבה זו בלטה כבר ב-2003, כשאמזלג סייע לדנקנר להעביר בבנק את פיטורי 800 העובדים.

"דני הוא איש שאוהב בילויים, פאן ודרינקים", מסביר מקור בבנק. "מן המפורסמות שהוא יוצא מדי פעם עם אמזלג להרים כוסית, ולכן אמזלג קורא לו 'אח שלי'. מי שאמור לטפל בענייני הוועד זה ההנהלה, אבל דני עושה את זה כי הוא 'אח של' יו"ר הוועד".

אמזלג עצמו אינו מתבייש בקשריו עם דנקנר. לדבריו, "כשיש פלונטרים, אנחנו יושבים אתו, יודעים לדבר ולפתור יחד את הבעיות. זה בן אדם שהולכים אתו עד הסוף. מפקד טוב, שאחריו הולכים לקרב".

הפוליטיקה הקטנה שבה דנקנר טובל את ידיו מעלה סימני שאלה גם לגבי האופן שבו הוא רואה את התפקיד. "דני הוא אדם של תפקידים ביצועיים, ונשאלת השאלה אם בתור יו"ר הוא לא בעצם מנהל-על", אומר בכיר בשוק ההון המכיר את הבנק מקרוב. "כשאיתן ברגלס היה יו"ר ועמירם סיוון מנכ"ל, זה היה שילוב אופטימלי. ברגלס היה אחד שאפשר להתייעץ אתו - הוא מבקר, רואה את הדברים באופן אסטרטגי, ופחות מעורב בניהול השוטף. ככה זה גם אצל איתן רף וגליה מאור. מי שעוסק בניהול השוטף מאבד את התפקיד של המבקר, ודני בהחלט נחשב למנהל ביצועיסט. התחושה היא שהיחסים הקלאסיים בין יו"ר דירקטוריון למנהל קצת משתבשים פה".

עם זאת, בבנק הפועלים נשמעים גם קולות אופטימיים המעריכים שבעוד שנה הדברים ייראו לגמרי אחרת, והחזון של דנקנר בדבר הפיכת הפועלים לבנק גלובלי יקרום עור וגידים. אלא שעד אז, כפי שהראו השבוע הנפילות בבורסות העולם, מצפה לדנקנר שנה קשה שבוודאי תהיה מלאה טלטלות. ואולם עם בעלת שליטה כמו שרי אריסון, קשה לומר אם הוא בכלל יהיה בתפקיד בעוד שנה.

סמי פרץ מתחיל ונגמר בהתנהלות

מינויו של דני דנקנר לתפקיד יו"ר בנק הפועלים נולד בחטא. הוא יודע את זה, שרי אריסון יודעת זאת, וכך גם העובדים והמנהלים בבנק הפועלים. מיום שמונה כל ההתנהלות של הבנק נבחנת דרך הפריזמה של ההדחה החפוזה של היו"ר הקודם, שלמה נחמה, והמינוי המפתיע של דנקנר במקומו. זו נקודת פתיחה לא פשוטה לבנק הגדול בישראל, בעיתוי שהוא ממילא רגיש עקב הטלטלה הפיננסית בעולם בכלל ובבנק בפרט. כדי להצליח צריך הרבה יותר מכישורים ומזל. צריך לדעת להתנהל ולהוביל.

דנקנר אמר באחרונה בשיחה פרטית כי במאי 2007 הוא לא חלם להיות יו"ר בנק הפועלים. היה זה בעיצומו של המאבק שניהל נגד בעלת השליטה, אריסון, אשר שיכנע אותה בסופו של דבר לרכוש את מניותיהם של בני משפחת דנקנר בבנק. הדנקנרים חששו כי אריסון, שרכשה מניות מהמשקיעים האמריקאים בבנק, תהפוך אותם לבעלי מניות מיעוט לא רלוונטים, לא תתחשב בדעתם, ותעשה בבנק כרצונה.

דני דנקנר הכניס את עורכי הדין לעניין והבהיר לאריסון שאולי הוא יישאר כבעל מניות מיעוט, אבל הוא עדיין יוכל למרר את חייה כבעלת השליטה. האסטרטגיה הצליחה. אריסון רכשה את מניות משפחת דנקנר ונדמה היה שהיא מוכנה לעשות הכל כדי לסלק את בני המשפחה מדרכה. לכן היה זה מפתיע לגלות חודש לאחר מכן, ביוני 2007, שהיא ממנה את דנקנר ליו"ר.

אין טעם לצלול אל הנסיבות שגרמו לאריסון להחליף בחטף את יו"ר הבנק ולבחור באופן כל כך לא צפוי את דנקנר. יש טעם לשאול אם בעיתוי הזה דנקנר הוא האיש הנכון במקום הנכון. מבחינת כישוריו והיכרותו עם הבנק, דנקנר לא נופל מקודמו בתפקיד. הוא מכיר היטב את הבנק, את יחידותיו השונות ואת אנשי המפתח. המינויים האחרונים בבנק, ובכלל זה הצערת ההנהלה, היו במקומם.

גם היכרותו עם עולם העסקים ועם מערכת הבנקאות טובה מספיק. בעסקיהם הפרטיים הדנקנרים היו בין הלווים הגדולים של לאומי, הבנק המתחרה, והם ידעו ביחסיהם עם הבנק עליות ומורדות. הגיעו הדברים לידי כך שביתו של דנקנר היה משועבד לטובת בנק לאומי על רקע חובות אישיים.

גם על האסטרטגיה שמתווה דנקנר קשה לערער. הוא סבור שהבנק טעה כאשר הפקיר את הזירה המקומית וסלל לבנק לאומי את הדרך לצמצום הפער עמו, עד כדי כך שלאומי נסחר כיום בשווי גבוה מזה של הפועלים. לכן, דנקנר מתווה אסטרטגיה אגרסיווית יותר לשוק הישראלי. במקביל הוא ממשיך את הקו של קודמו בפיתוח הפעילות הבינלאומית של הבנק, באמצעות רכישות של בנקים בעולם ופתיחת סניפים.

סימני השאלה הגדולים ביותר הם לגבי יכולתו של דנקנר להתנהל בצורה נכונה, ולנהל את הסיכונים שנוטל על עצמו הבנק. בחודשים הראשונים של דנקנר בתפקיד נראו סימנים מדאיגים לגבי התנהלות הבנק תחת הנהגתו. אם בדיווחים הלקויים על הפסדי ההשקעות בארה"ב, אם בהדחתו הבעייתית של הדירקטור פרופ' אמיר ברנע ואם במפגן המכוער של הטחת האשמות לכל עבר בעניין ההפסדים בארה"ב. ככה לא מרגיעים את המשקיעים. להפך.

נראה שהבנק זקוק בעיתוי הנוכחי למנהיגות ווינרית, שקולה וסולידית, ולהתנהלות אישית ללא רבב, תחת בעלת שליטה שמפתיעה אף היא בהתנהלות לא צפויה. זהו מבחנו הגדול של דנקנר כעת. הוא יעמוד בו רק אם יצליח להחזיר את אמון המשקיעים ולקבע את מעמדו של הפועלים כבנק המוביל בישראל.

דנקנר יסדר

אלון דנקנר אינו מעורה בקהילה העסקית כמו אחיו הצעיר דני, על אף שהוא משמש יו"ר תעשיות מלח. ואולם הוא הרוח החיה שמאחורי קשרי הדנקנרים עם פוליטיקאים ובעלי השפעה אחרים.

במשך שנים הזמין אלון אישים רבים למסיבות שהתקיימו בסופי שבוע באחוזה רחבת הידיים של משפחת דנקנר בעתלית. המפגשים כללו שעות ארוכות של דיג, רכיבה על טרקטורונים וטעימות נוספות מהחיים הטובים בצל קורתם של הדנקנרים.

בין היתר, נכחו במפגשים האלה אנשי משטרה רבים: יוסי לוי, ראש אגף החקירות לשעבר; אביטל למברסקי, שהיה ראש מפלג במשטרת חיפה ונהפך לחוקר פרטי מבוקש בקרב האלפיון העליון; הניצבים לשעבר דוד צור ויעקב גנות; ורב-ניצב לשעבר משה קראדי.

אלון דנקנר נודע גם בזכות קשריו הפוליטיים עם אנשי ליכוד, בהם דוד לוי ומשה קצב, שאף היה דירקטור בחברת תעשיות מלח. חבר טוב נוסף של האחים דנקנר הוא אלון אלרואי, בעל רשת מקומונים בנתניה הנחשב מקורב לליכוד. את ביתו של דנקנר פקדו גם אנשי ש"ס: מקורבים של אריה דרעי, מחותנים של הרב עובדיה וח"כ דוד טל, שהיה אז יו"ר ועדת הכלכלה.

ראש מועצת עתלית לשעבר, מרדכי עמר, היה גם הוא אורח מכובד בבית דנקנר. עמר היה חבר אז בפורומים לתכנון ובנייה, שדנו בבקשתה של משפחת דנקנר לאפשר בנייה בשטח בריכות המלח שלה באילת ובעתלית.

שינוי הייעוד עורר ביקורת ציבורית חריפה על ההסכם שהושג אז בין מינהל מקרקעי ישראל למשפחת דנקנר. הקרקעות, אגב, שימשו את המשפחה כערובה לקניית בנק הפועלים. כיום ממתינה העסקה להכרעת בג"ץ, עקב עתירות שהוגשו נגדה.

במקרה אחר, הקשרים החברתיים הענפים הולידו גם מינוי נחשק בבנק הפועלים. הסיפור החל לפני שלוש שנים, אז המליץ דני דנקנר למנות לתפקיד ראש אגף לוגיסטיקה בבנק את תנ"צ בדימוס איקי צור, שהתארח לעתים בפורום עתלית. צור, שמכיר את דנקנר 20 שנה, מילא שורה של תפקידים במחוז הצפוני של המשטרה.

מאחורי הקלעים של המינוי פעל אורח קבוע אחר בפורום, מרדכי עמר. כעבור זמן מה עמר הונחת בתפקיד ניהולי בחברת שירותים וניקיון שעבדה עם אגף הלוגיסטיקה בבנק. הוא קיבל מכונית חדשה והטבות שכר, אך התייצב לעבודה רק בשליש מהזמן, במקרה הטוב. בקיץ 2006 עזב במפתיע את התפקיד.

בינתיים, גם צור הפסיק את עבודתו בבנק הפועלים. לפני ארבעה חודשים העביר הבנק הודעה לקונית לבורסה המדווחת על כך שצור החליט לסיים, מרצונו, את תפקידו בבנק. בהודעה לא הוזכר דו"ח ביקורת פנימי חמור בנוגע לתפקוד אגף הלוגיסטיקה שבראשו עמד צור בשלוש השנים האחרונות.

בבנק הפועלים אישרו השבוע את קיומו של דו"ח הביקורת, אך סירבו לחשוף אותו בפני TheMarker. עמר מסר בתגובה: "את העבודה עשיתי כטובה לחבר, שהיה צריך מישהו בתפקיד מפקח בחברת ניקיון. עזבתי מרצוני הטוב את התפקיד. לא פעלתי למינוי של צור בבנק הפועלים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#