"זו לא טעות אדריכלית, אבל מבחינה אורבנית כיכר אתרים היא כישלון מהדהד" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"זו לא טעות אדריכלית, אבל מבחינה אורבנית כיכר אתרים היא כישלון מהדהד"

שנים ספורות אחרי שהוקמה כיכר אתרים כפנינה אדריכלית בלבה של תל אביב, היא נהפכה למפגע ■ היא ניתקה רחובות אלה מאלה ואת העיר ותושביה מהים. לכל המעורבים ברור שצריך להרוס את המבנה ולהקים תחתיו פרויקט אחר, אך המיקום האסטרטגי מלהיט את הוויכוח ומעכב את הפיתוח

56תגובות
כיכר אתרים ב–1980. תהילה זמנית, "קווי התכנון שלה היו שגויים מיסודם"
משה מילנר / לע"מ

היא נבנתה כפאר הפיתוח של אותם ימים, חגיגה עירונית שסילקה צריפי מגורים מיושנים והביאה במקומם אדריכלות מעודכנת ששילבה בטון עם משאב ייחודי — כיכר רחבת ידיים המשקיפה על חוף ימה של תל אביב. המסמכים המתעדים את הקמתה מדברים על מבנה חדשני ("מודרני" בלשון אותם ימים) בתכנון האדריכל הנערץ יעקב רכטר, שייתן מענה לצרכיה של עיר מתפתחת (שוב, "מודרנית") הזקוקה לתשתיות תחבורה מתקדמות, חנויות עם סחורה משובחת ומקומות בילוי מושכי לב. השאר היסטוריה: כבוהק החלום, כך עומק שברו שנבקע תוך זמן קצר, ושהביא את שלמה להט ביושבו כראש העיר לייחל בפומבי להחרבתה של כיכר אתרים בטיל סקאד שישים קץ למחדל.

"קווי התכנון שלה היו שגויים מיסודם", מסביר את מקור הצרות ד"ר יודן רופא, מתכנן ערים ומרצה בכיר במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת בן גוריון, המתמחה בניידות עירונית ובמרחב ציבורי. "הכיכר משתרעת על שטח גדול מדי, המבנה המסחרי הראשי יועד למשוך לתוכו אנשים במקום שימלא את הכיכר בקהל, אזורי המסחר התת־קרקעיים חסרי סיכוי כי הם עומדים בדרך משום מקום לשום מקום ולכן איש לא עובר בהם, והמעבר משדרות בן גוריון המוצלות אל רחבת השמש הקופחת, שרק במזל לא נוקעים קרסול בהליכה עליה, הפך אותה לבלתי־מזמינה כמסלול בדרך לחוף, לא כל שכן בחזרה ממנו — שהיתה כרוכה בטיפוס מדרגות רבות".

במקום לחבר את סביבותיה, כמו שעושות כיכרות טובות, אתרים ניתקה וניכרה אותם. "זו לא טעות אדריכלית", טוען האדריכל פרופ' צבי אפרת, שעמד בראש בית הספר לאדריכלות בבצלאל עד 2010. "הכיכר אינה תוצאה של רשלנות, היעדר מעוף או יכולת, להפך — היא יצירה של אדריכל מוכשר, שיצר מבנה ברוח זמנו עם איכות פיסולית שאנשי מקצוע יודעים להעריך. הבעיה היחידה היא שמבחינה אורבנית מדובר בכישלון מהדהד.

"במקום לפשט את הקשר בין העיר לים, כיכר אתרים סיבכה אותו באמצעות לבירינת רב־מפלסי, לא נגיש, לא נעים ובסופו של דבר גם לא מתפקד. מה שהתחיל כאמביציה אדריכלית להחליף את הרחוב המסורתי, נהפך מהר מאוד לחורבה מפוארת. אני אוהב את כיכר אתרים, את התעוזה המגושמת שלה, אבל בהחלט מסכים שהגיע הזמן להרוס אותה, בתנאי כמובן שלא נחליף אותה ביומרה אדריכלית הרבה יותר גדולה ונועזת, שתסבך לאין שיעור את הקשר הפשוט והנוח בין העיר לחוף הים".

כיכר אתרים משקפת סגנון בינוי שהתפשט בעולם ושיאו בשנות ה–60 וה–70, כשאדריכלים התיימרו לתכנן מבני־על (מבננים או מגה־סטרוקטורות בז'רגון המקצועי) — ששילבו מגורים, מסחר, עסקי בילוי, משרדים, רחובות פנימיים ואף מסילות רכבת. הרחוב נתפש כמסוכן, ומבני העל היו הזדמנות לברוא עולם טהור, בלי אילוצים ומגבלות סביבתיות, שיפתור את כל החיכוכים בעיר. הם יגוננו מפני מזג האוויר בחלל סגור, הם יגנו על הולכי רגל ויאפשרו לכלי רכב לנוע במהירות באמצעות דרכים ייעודיות לכל סוג תנועה, והם ירככו את ההתנגשות בין צרכים על ידי הקצאת אזורים מוגדרים ונפרדים למסחר, לבילוי ולמגורים.

"כיכר אתרים היא חלק בזרם פיתוח אורבני שביקש באופן תמים ומגלומני גם יחד להחליף את הסביבה הטבעית ולתת מענה לכל צורכי האדם במקום מחבק וסגור. ציפו שבמבנים מאורגנים כאלה תתפתח קהילה אנושית", אומרת האדריכלית והחוקרת הדס שדר, שמתייחסת לכיכר אתרים במאמריה. "כולם טעו. החיבוק התברר כחיבוק דב, ותיאוריות ההפרדה וההגנה התגלו כגורם שמפחית את הכוח העירוני ופוגע באדם".

"כשמתבוננים בשרטוטי התוכניות ההיסטוריות לכיכר, הכל נראה מצוין. לעומת זאת, כשעומדים פיזית בשדרות בן גוריון, מבינים מיד מה גרם להידרדרות", אומרת ד"ר אלס ורבקל, ראש התוכנית לתואר שני לעיצוב אורבני בבצלאל. הכיכר באמת נדמית כתוצר של תכנון בהתכתבות — תקלה אופיינית של מתכננים המקבלים החלטות מבלי להשתמש בעצמם במושא תכנונם. "כשנמצאים בשטח רואים שהנתיב הטבעי והישר נגמר באוויר, הרחבה מנותקת מהים במערב וחוסמת את סביבותיה ממזרח, התנועה מכוונת להגיע מלמטה — לחניה, העלייה מהחוף היא אתגר לכל, גם לצעירים ובריאים. זה מנוגד לכל היגיון במרחב שמתוכנן למעבר אנשים ולפעילות מסחרית, והפוך לגמרי מעקרונות החיבור לים שנקבעו בתוכנית גדס (פטריק גדס, הגיאוגרף הסקוטי שתיכנן את המתאר הראשון לתל אביב; מ"מ)".

כיכר אתרים כיום
עופר וקנין

ורבקל, שמשרד התכנון שהיא שותפה בו מייעץ לעיריית תל אביב בפיתוח התוכנית האסטרטגית לעיר, מסכמת: "זו עוד דוגמה ליצירות של אדריכלים מוכשרים שתיכננו מבנים נהדרים, אך היו חסרים ידע בתכנון אורבני. יש הרבה דוגמאות כאלה בעולם, כמו אזור הפורום בברצלונה, שאדריכלים בינלאומיים נודעים הקימו בו מבנים מרשימים שלא קורה ביניהם דבר והם מנותקים מהעירוניות ומההצלחה של ברצלונה. אדריכל שמבין בעיצוב אורבני לא היה חותם על תוכנית כיכר אתרים, כי הוא היה מזהה את הכישלון מראש".

המיזם גדל ומתנתק מסביבתו

פליטת הפה של להט בימי מלחמת המפרץ נגד הכיכר היתה ביטוי לתסכול על כישלון שאינו בר־תיקון בדרכים מקובלות. מעדותו של דן דרין, שעמד בראש ועדת תכנון ובנייה בתל אביב בשנות ה–90, משתמע שהדבר לא היה רחוק מהאמת במשך שנים: "עמדנו מול מצב מקומם באופן בלתי־רגיל: חורבן כללי. הדבר היחיד שעבד בכיכר היה קולנוע שחף, כל היתר היו נכסים בבעלות גורמים נעלמים שאי־אפשר היה ליצור אתם קשר ולהידבר. היו ביניהם יהודים שחיו כאן תקופה קצרה והמשיכו הלאה למדינות אחרות. אני מופתע שהצליחו לאסוף אותם ולהזיז משהו סוף־סוף".

ואולם מה שדרין מגדיר כהצלחה — עוד רחוק ממימוש. העירייה אמנם גיבשה השנה תוכנית ל–27 הדונמים שעליהם משתרעת הכיכר והוכנה במשרדים של האדריכל הבריטי נורמן פוסטר והאדריכל הישראלי אבנר ישר, וקידומה התאפשר כתוצאה מהשתלטות איש העסקים זאב שיף על רוב השטחים הפרטיים בכיכר ומכירתם כאחד לחברה היזמית JTLV — אך היא נתקלת בקשיים.

התוכנית החדשה כוללת את הריסת המבנה הקיים, ביטול הגשר להולכי רגל והרמת כביש ברוחב שישה נתיבים למפלס הקרקע. מצדו השני של הכביש מתוכנן מתחם שבסיסו חניון תת־קרקעי, מעליו קניון עם אלפי מ"ר למסחר ומעליו מגדלי מגורים ומלונות בגובה 30 קומות, וביניהם כלואות גינות שיהיו בלתי־שימושיות בשל הבדלי גובה המפרידים אותן מרחובות העיר.

"כמעט כל פרויקט גדול שאינו מצליח יסביר את הכישלון שלו בכך שלא היה גדול דיו", אומר אפרת. "לגודל יש ליבידו אינסופי. קשה לרסן אותו בנימוקים קטנוניים כמו מרקם אורבני. זהו הממד הספקולטיבי של גודל אדריכלי: ככל שהוא גדל ומבטיח יותר רווח ליזמים והכנסות לעירייה ממסים והיטלים, כך הוא נוטה להתנתק מתבנית השכונות, מהרחובות, משטחים ציבוריים פתוחים ומתשתיות עירוניות. הוא נותר לעצמו, להצליח בגדול או להיכשל בגדול, להאיץ את העיר או לסכן אותה.

חשיפת התוכנית של העירייה לשינוי הכיכר בקיץ האחרון בהליך יידוע תושבים, שאינו מאפשר להשפיע על החלטות גורמי התכנון, הציתה מהומה. כצפוי משילוב בין אייקון עירוני במיקום אסטרטגי לערכי הנדל"ן הנגזרים ממנו, הציבור החזיר אש: התקפות אישיות כלפי בכירים בעירייה ברשתות החברתיות ואירועי מחאה יצירתיים בכיכר, ייסוד עמותה בשם "לא למגדלים בכיכר אתרים" המרכזת את ההתנגדות, והגשת עתירות לבתי משפט המאשימות את העירייה בהזנחה מכוונת ובשירות בעלי ההון.

כיכר אתרים כיום
עופר וקנין

המתנגדים טוענים, בין היתר, כי העירייה הפסיקה לתחזק את הכיכר כדי לסייע לשיף לקנות בזול את השטחים משותפיו הקטנים, שהנכס שלהם נהפך לנטל שמשלמים עבורו ארנונה, אך אינו מניב דמי שכירות. כמו כן, לדברי המתנגדים, אותה הזנחה חיזקה את עמדת בעלי הקרקע במשא ומתן עם העירייה. מדובר בשיטה, טוענים המתנגדים: ניסיונות עבר מוכיחים שככל שמצב הנכס ירוד, מזיק ומטריד את סובביו, מנגנוני התכנון נדחפים להגדיל את זכויות הבנייה כתמריץ ליזם להזדרז ולקדם את הפיתוח, ולפטור את העיר מהמפגע. זה קרה בדולפינריום, בתחנה המרכזית החדשה — וגם בכיכר אתרים.

תמי גבריאלי, מתכננת ערים שהקימה את המחלקה לתכנון אסטרטגי בעיריית תל אביב ועמדה בראשה עד 2013 וכיום מתכננת במשרד עצמאי, הודפת את הטענות: "העירייה עמדה שנים מול הפצע שמכונה כיכר אתרים וידיה קשורות. מבנה הבעלויות מקשה על משא ומתן וצריך לחכות לשעת כושר שבה יהיה גורם אחד שאפשר להגיע אתו להסכמות בשביל להניע מהלך טוב והגון לשיפור המצב". היא מזכירה שהעירייה השקיעה משאבים רבים בסידור רצף הטיילת בתחתית הכיכר כדי לשפר מה שאפשר בשטחים שבבעלותה.

דבריה אינם משכנעים את ד"ר רופא: "אפשר היה לעשות יותר כדי למנוע מהכיכר ליהפך לאסון האורבני שהיא. העיצוב שלה רע ופגע בפיתוח הכלכלה המקומית. יש דרכים רבות לנהל אזור כך שיטריד פחות וישרת יותר את סביבתו. הזנחה של שטח בעיר היא דבר פסול, לא כל שכן כשהיא נהפכת לכלי בידי הרשויות להצדקת התערבויות שלהן בתחום שיפוטן".

בעמותת "לא למגדלים" טוענים כי מתקבל הרושם שתוכנית העירייה נוצרה כלאחר יד, "עוד מגדל ועוד קניון, כאילו שמדובר במגרש נוסף בגוש הגדול", כלשונה של מאירה מור, האדריכלית המייסדת. "הפרויקט שייבנה בכיכר אתרים ישפיע באופן מכריע על אופי העיר", אומר דניאל סימן טוב, אחד הפעילים בעמותה. "הכיכר תקבע את היחס והקשר בין העיר לים וכתוצאה מכך את אורח החיים בתל אביב, לפחות בחלק שממערב לאבן גבירול: אם בניתוק מהים על ידי מגדלים ומכירה דה־פקטו של הקשר בין העיר לים עבור כסף, או אם בהכרה בחשיבות של הכיכר כמקום ציבורי, ובחשיבות התכנון עבור הציבור".

"התל־אביבים לא ייכנעו"

תוכנית המגדלים נבלמה לעת עתה בהשפעת גורמים רבים, אחד מהם הוא חשיפה מהחודש החולף של כתבת האדריכלות של "הארץ" נעמה ריבה כי הקמת המגדלים עומדת בניגוד לתוכנית שימור "העיר הלבנה" שלה התחייבה העירייה כלפי אונסק"ו. תחקיר של אתר Xnet מצא כי התוכניות עומדות בניגוד למגבלות הבנייה על החוף, ובעקבותיו פנה ח"כ דב חנין כראש השדולה החברתית־סביבתית בבקשה לבדוק את חוקיותה. לפני פרסום הכתבות האלה ערכה העירייה סקר מקוון ששיקף את עוצמת ההתנגדות לתוכנית המגדלים בקרב תושבי העיר, וממצאיו לא היו נוחים, בעיקר בפתח שנת הבחירות למועצת העיר ולראש העירייה, וזה מחסום גדול.

תגובת העירייה היתה פעולת ריכוך: המתנגדים הבולטים, ובהם נציגי עמותת האדריכלים שמתחה ביקורת חריפה על התוכנית, תושבים ובעלי נכסים באזור הכיכר שהוטרדו מהשלכותיה, הוזמנו ללשכת מהנדס העיר להליך שהוצג כ"שיתוף ציבור", אף שהציבור אינו מוזמן אליו בפועל וכלל לא ברור מי יכול להשתתף בו. המפגשים החלו על מי מנוחות, אך מהר מאוד הגיעו לטונים צורמים, אחרי שהמשתתפים הרגישו שהזמינו אותם לשמש חותמת גומי לתוכנית. אז הודיעו כי יפסיקו לשתף פעולה, ודרשו לקיים דיון פתוח שאינו מתבסס על התוכנית של פוסטר וישר, שהוכנה במימון העירייה. בעקבות זאת, שלח מהנדס העיר את המשתתפים להשיג תוכניות חלופיות על חשבונם ולהציגן בפניו בתחילת ינואר.

הדמיה של כיכר אתרים לפי שוקן אדריכלים
שוקן אדריכלים

ואולם גם אם הכל יסכימו על חשיבותה וייחודיותה, השטחים הבנויים בכיכר אתרים הם נכס שקנו אנשים פרטיים, הקרקע בבעלותם, כולל זכויות הבנייה עליה המוקנות להם בחוק. וכל עוד הקרקע פרטית — לציבור אין זכות להקפיא את הבנייה, בדיוק כפי ששכנים לא יכולים למנוע ביצוע שיפוץ במסגרת תמ"א 38 במגרש הצמוד לבניין שלהם רק משום שהוא מסתיר להם את הנוף. הדרך היחידה לבטל את התוכניות כליל ולצמצם את זכויות הבנייה בכיכר אתרים באופן משמעותי היא בהליך הפקעה הכרוך בתשלום לבעליה את שוויה כמקובל, ושינוי ייעוד המגרש מפרטי לציבורי.

"הפקעה לא תעבור בקלות את הביקורת השיפוטית", מזהיר השמאי אוהד דנוס, ראש לשכת השמאים בעבר, שכיום מייעץ לעירייה כשמאי. "העירייה תצטרך להביא לבית המשפט נימוקים משכנעים שיסבירו איך ולמה התעורר האינטרס הציבורי בקרקע אחרי 40 שנה, ומהו השינוי שקרה שמצדיק לפתע את הפקעתה מידי בעליה. איני בטוח שיהיו לעירייה תשובות טובות בעניין".

דנוס מעריך כי שווי השטחים הוא חצי מיליארד שקל, וכי עם הקרקע וזכויות הבנייה מטפס הסכום ל–4 מיליארד שקל, שיכולים לרדת ל–2 מיליארד שקל כפשרה, שאותם תצטרך העירייה לשלם לבעלים כפיצויי הפקעה. "אם צריך לבחור בין הכנסה של 1.5 מיליארד שקל לקופה הציבורית בהיטל השבחה כשהתוכנית תאושר, לבין הפסד של 2 מיליארד שקל בכספי ציבור כפיצויי הפקעה, עוד לפני שמחשבים את עלויות השיפוץ, ההחלטה אינה חד־משמעית", מחדד דנוס את הדילמה. "מה שהיה בכיכר לא יכול להישאר בה, ולכן צריך למצוא שילוב של תכנון שממצה את הפוטנציאל העירוני עם מיצוי זכויות הבנייה של הבעלים, ויש יותר מדרך אחת לעשות זאת".

לדברי ד"ר רופא, אנשים נוטים להעריך הערכת יתר את הפוטנציאל של מקומות על חוף הים. "בהרבה מקומות חופי הים מתאפיינים במסחר זול ועסקים צולעים, וזה לא מקרה. החוף הוא אזור גבול, תנועת האנשים מגיעה ממקום אחד, לא מכמה כיוונים, ולכן היא דלילה. בנוסף, הכמות אינה קבועה ומושפעת ממזג האוויר. כשיש מעט אנשים על שטח גדול, מתקבל רושם של נטוש. אנשים לא אוהבים להיות במקום נטוש ולא מגיעים אליו".

אחת האפשרויות להתמודדות עם עונתיות היא יצירת מוסד ציבורי שמתפקד תמיד בשעות היום וגם הערב: גני ילדים, בית ספר ומכללה שאנשים מגיעים אליהם באופן יום־יומי, תוך חיבור כמה שיותר מהרחובות שכיום הכיכר היא הגבול שלהם, כדרכים שיובילו מתוך העיר באופן ישיר לתוכה. "גודל הכיכר צריך להיות שליש מגודלה הנוכחי, וממש לא כדאי להוסיף באזור שטחים פתוחים — יש די פארקים וגנים, חוף הים הוא שטח פתוח אחד גדול. תוספת לא תועיל אלא תזיק, כי היא תפזר את תנועת האנשים ונקבל שוב את השממה שיש בה כבר כיום", אומר רופא.

אפרת סבור שניתן לדון באחוזי בנייה מוגברים, במלונות ומסחר בשטחים הפרטיים, "בתנאי שקודם מגדירים את האינטרס הציבורי ומבטיחים את שמירתו". לכן, הוא מציע להפוך את היוצרות: להפריד את התכנון לשני שלבים — קודם המרחב הציבורי ורק אז לעבור לפיתוח השימושים האחרים בשטחי היזמים. גישתו מבטאת כנראה את החשש הבוער בקרב המתנגדים ומתמצה בשלושה דברים: צמצום שטחי ציבור, מיצוי זכויות בנייה ותוספת שטחי מסחר ויחידות דיור וביטול ההפרדה בין כלי רכב להולכי הרגל.

האירוניה היא שהחשש הוא גם לב הטעות שדירדרה את הכיכר: הפרדת משתמשים ועודף בשטחים פתוחים באזור דליל במגורים גרמו להפחתה בתנועה העוברת, וכל אלה יחד המיתו את המסחר והובילו לנטישה, להזנחה ולשממה גם בשטחי הציבור. התיקון לפיכך צריך להתמצות בניצול זכויות הבנייה כדי להזרים לכיכר הרבה יותר משתמשים, לחבר בין שימושים שונים, וכך תתמלא הכיכר מעצמה בחיים.

הדמיה של כיכר אתרים לפי שוקן אדריכלים
שוקן אדריכלים

משרד שוקן אדריכלים מבקש להעלות לסדר היום הציבורי הצעה אחרת לכיכר אתרים, המגדירה את המרחב הציבורי במדרכות מקיפות, טיילת חוף וגרם מדרגות שרוחבו כרוחב השדרה ומהווה כניסה ומעבר אל החוף, שבכך יהפוך למעין אמפי־תיאטרון לקהל היושב על המדרגות וצופה על ההתרחשות שלפניו בטיילת, בריכת גורדון ומעברם — אל אופק הים. התוכנית מעלה את הרחוב למפלס הקרקע, ומושכת את שדרות בן גוריון בקו ישיר ופשוט אל מדרכה וגרם מדרגות. הולכי הרגל יחצו את הכביש במעבר חצייה שייתן להם עדיפות על פני כלי הרכב.

בכל העולם כבר מכירים בכך שהולכי הרגל ותנועה מוטורית יכולים וצריכים לתפקד במרחב משותף תוך מתן העדפה", אומרת החוקרת שדר. התעדוף הוא בהתאם להקשר: ברחוב עירוני מתעדפים את ההולכים, ואילו בכביש בינעירוני את כלי הרכב. כך מיתון התנועה המוטורית בדרך הנוסעת לאורך הים בתל אביב היה מייתר לחלוטין את הצורך בהפרדת התנועה המוחלטת שיצרה כיכר אתרים.

בתוכנית של שוקן, לאורך הרחוב החדש שנוצר מהרמת הכביש, יש חנויות שהולכי הרגל ותנועת כלי הרכב מזינים אותן. אותה כמות של שטחי מסחר שמתכננת העירייה פרושים לאורך הירקון והטיילת כחנויות הפונות לחזית הרחובות, ויחידות הדיור, שמספרן אולי אף יכול לעלות בחלוקת שטחים אחרת, יהיו בקומות נמוכות — מעל הטיילת ומעל הקומות המסחריות ברחוב הירקון שבו עוברת תנועה ונגזרים מהם מחירי דיור נמוכים, בנוסף לקומות גבוהות של בניינים, שמהם נגזרים מחירי יוקרה.

"כיכר אתרים היא הזדמנות לניסוח של מדיניות חדשה לבינוי ולשימושים לאורך רצועת בתי המלון. לא עוד מגדלים נטועים לאורך כביש שירות, מנותקים זה מזה ומיועדים רק למתגוררים בבתי המלון ומבקריהם, אלא אפשרות לעיבוי ועירוב שימושים שיחזיר דופן חשובה זו גם לשאר תושבי העיר ומבקריה", אומר האדריכל ומתכנן הערים הלל שוקן (גילוי נאות: הוא בעל מניות בקבוצת "הארץ"). "איננו מתחרים על הפרויקט כאדריכלים, אך מקווים שההצעה תזכה לדיון ציבורי ותגרום למהנדס העיר ולוועדה המקומית לאמץ עקרונות של עירוניות נכונה עבור עתידה של העיר תל אביב וכל תושביה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#