אמזון יקנו אותם? "תוך שנתיים נרים עיניים לשמים בעיר גדולה ויהיו מלא רחפנים באוויר" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אמזון יקנו אותם? "תוך שנתיים נרים עיניים לשמים בעיר גדולה ויהיו מלא רחפנים באוויר"

עדן אטיאס מנכ"ל חברת פאראזיר שמפתחת טכנולוגיות בטיחות לרחפנים: "כטייס אני אומר משפט בעייתי: תוציא את הטייס, זה יהיה יותר בטוח. גם במטוסי נוסעים. זה לא סוד גדול שככל שמזג האוויר קשה יותר, מי שנוחת זה טייס אוטומטי"

30תגובות
עדן איטאס
תומר אפלבאום

עדן אטיאס מנכ"ל חברת פאראזירו (ParaZero ). תא"ל במיל' וטייס בחיל האוויר, לשעבר נספח משרד הבטחון בקנדה. בן 51, נשוי ואב לשתיים, מתגורר בתל אביב

עדן אטיאס, ספר על עצמך.

נולדתי בקיבוץ רעים לאבא שעלה מפז במרוקו ולאמא שנולדה בישראל.

איך הם הכירו?

בתקופת הצנע של שנות ה-50 אמא שלי עברה עם הוריה לטנג'יר, שהיתה קולוניה צרפתית במרוקו, והם הכירו בגיל 16 בפעילות נוער יהודי. בגיל 18 הם אמרו להורים שהם יוצאים לטיול שנתי לסהרה, ולמעשה עלו על מטוסים לצרפת בדרך להכשרה. אחרי זמן הודיעו להורים שהילדים בסדר והם בדרך לישראל. כשהייתי בן שנתיים עברנו לאשדוד.

למה הם עזבו את הקיבוץ?

ההורים שלי היו אז בני 19 ו–21. הם היו חלק מקבוצה של נוער משכיל ותרבותי הרבה מעבר לצבר הממוצע, עם תפישה עצמית גבוהה. זה יצר התנגשות תרבותית עם החבר'ה בקיבוץ. אני לא חושב שזה היה ממקום רע, אבל הסתכלו על מי שבא מדרום צרפת כאילו שהוא פחות טוב, תפישה של מהגרים מול "ילדי השמש" של אז. בקיצור זה לא עבד, והרוב עזבו.

איך היה להם באשדוד?

כמו סיפור מהאגדות. הם הגיעו עם 200 לירות בכיס כשחברת אלתא של התעשיה האווירית בדיוק חיפשה עובדים. אמא שלי היתה אלקטרונאית בחברה ואבא מהנדס, כך שהם היו שכירים יחסית מבוססים. גם היום אבא מייעץ לי בעבודה. הייתי ילד אשדוד טיפוסי עם ילדות מדהימה, הרבה ים וחוף וחברים שהולכים אתי מהגן עד היום.

וכמו שההורים שלך עזבו את הקיבוץ, כך אתם עזבתם את אשדוד.

כן, רובנו כבר לא באשדוד. הלב שם. זו עיר מדהימה, אבל עם הרבה אתגרים.

בהמשך היית טייס בחיל האוויר.

טייס הרקולס במערך התובלה הטקטית של חיל האוויר. כילד תמיד אהבתי טיסה והשתתפתי בחוגי טיסנות, רק לא חשבתי שזה יתפתח לקריירה צבאית של 28 שנה במסלול פיקודי.

רחפן של המשטרה באוהיו ארה"ב. אוקטובר השנה
/אי־פי

על מה פיקדת?

על טייסות ובסיסים. התפקיד האחרון שלי היה מפקד בסיס נבטים אחרי ההרחבה שלו בעקבות מעבר צה"ל לנגב והשילוב של טייסות קרב ותובלה באותו בסיס. זה הבסיס שהיום יש בו את ה–F35. בסך הכל היה לי שירות מרתק, כולל השתתפות בהעלאת יהדות אתיופיה מהמדבריות בסודן ותכנון וביצוע של מבצע שלמה.

וכשהשתחררת?

מנכ"ל משרד הביטחון דאז, אודי שני, גייס אותי להקים את הנציגות הביטחונית של המשרד בקנדה. בחורף 2011 נחתנו באוטווה, וזו היתה גם הזדמנות משפחתית להתגבש אחרי שנים בצבא ובשבילי לנחות באזרחות בהדרגה. חזרנו אחרי שלוש שנים, ישר לצוק איתן. נחתנו בשישי, ובשבת כבר רצנו למקלט עם הבנות שחזרו מקנדה הזחוחה. ביום ראשון כבר הייתי בבסיס.

רחפנים - דלג

לא רצית להיות טייס באל על?

זה באמת מה שעושים בדרך כלל, וזאת היתה הדילמה הראשונה שלי. אני תא"ל משוחרר והשאלה לאן הולכים. אבל זה אף פעם לא משך אותי. קיבלתי גם הצעות מהתעשיות הביטחוניות, אבל החלטתי שבשלב זה אני לא הולך לגוף גדול, לא רציתי אלביט או תעשייה אווירית. גם אשתי אמרה לי: "הגיע הזמן לצאת לשמש", והיא צדקה.

אז הלכת להיות מנכ"ל סטארט־אפ.

לא תיכננתי את זה. בשלב ראשון הייתי נציג של משקיע מלונדון, שחיפש השקעות בישראל והקציב לי 15 מיליון דולר. אמרתי לו: "למה אתה חושב שאני מבין משהו בהשקעות", אבל הוא נתן לי פלטפורמה ואפשרות. הסתכלתי על הרבה טכנולוגיות, ואחד הדברים שתפס לי את הלב והראש היה טכנולוגיות של כלים בלתי־מאוישים ושלב הכניסה שלהם לעולמות המסחריים.

רחפן - דלג

רחפנים.

תמיד אמרתי שהכלי הקטן הזה, שהיו קונים בכמה מאות דולרים, זה קסם. אתה לוחץ על כפתור וזה מרחף מול העיניים, בלי שתהיה טייס או שתהיה לך הכשרה. הבנתי שאפשר לעשות מזה כסף. פגשתי את כל הסטארט־אפים בישראל שפיתחו משהו סביב זה, חברות קטנות דווקא, חלקן לא בשלות. בין השאר עשינו בדיקה לבליידוורקס, שהיתה אז החברה הבולטת בתחום. היה לה מגוון של רחפנים והיא נתנה שירותי צילום לחברות כמו חברת חשמל, הרכבת הקלה בירושלים ולערוצי טלוויזיה.

השקעתם בה?

לא השקענו בכלל בסוף, אבל היו שם שני בחורים שהתאהבתי בהם, רן קראוס ואמיר צליח, התפתחה מערכת יחסים, ואמרנו זה לזה - אמנם כסף לא ייצא מזה, אבל בואו נראה איך עובדים יחד. היתה להם פעילות קטנה בשם פאראזירו. בצורה הדרגתית השתלבתי, בהתחלה כיו"ר מלמעלה ובהמשך נהפכתי למנכ"ל ונכנסתי להיות שותף בחברה. כשהבאנו כסף הפרדנו את החברה מהעסק שלהם.

בגדול הקמתם חברה חדשה.

אני קורא לעצמי רי־פאונדר, כי אין קשר בין מה שהיה אז לחברה של היום.

מה היה החזון?

החזון התעצב במשך הזמן. העיקר היה שהבנו שיש מהפכה, ושצריך ליצור מצב שבסוף הרחפנים יטוסו מעבר לקווי הראייה.

סקוטלנד, השבוע
RUSSELL CHEYNE/רויטרס

מה הבעיה עם זה?

כיום אתה חייב להיות בקשר עין עם הכלי, אז הוא לא יכול לטוס רחוק. הדבר השני זה שיהיה אפשר לטוס מעל אזורים מאוכלסים.

וגם זה לא קורה?

כדי שהדבר הזה יקרה צריך שתהיה מעטפת של מענה בטיחותי, אחרת הרגולטורים, הממשלות ובעיקר האנשים לא יהיו מוכנים שיטוסו מעליהם. הרי כל היתרון היחסי של הענף הזה הוא לטוס נמוך, רק שצריך טכנולוגיות שיידעו מה קורה על הכלי ומה קורה בסביבה.

ואתם רוצים לפתור את זה.

הכוונה שלנו היא להיות הספק המוביל לפתרונות בטיחות. לדוגמה, בכלי רכב מובילאיי מספקת אמצעי בטיחות ויש גם כריות אוויר שנותנות עוד רכיב בטיחותי. חשבנו שאם נספק את כל חבילת הבטיחות, נשחרר את אחד מצווארי הבקבוק הגדולים של הענף ונאפשר לו לצמוח. אני תמיד נותן דוגמה על מצב ענף הרכב ב–1865.

היו מכוניות אז?

אמנם היו מכוניות שנסעו, אבל היתה להן מגבלה בתוך העיר כדי שאנשים לא ייפגעו: אדם עם דגל אדום הלך כמה מטרים לפני המכונית וסימן לאנשים שבאה מכונית. גם המהירות היתה חייבת לרדת באזור מיושב ל–6 קמ"ש. 30 שנה לקח להם להיפטר מזה. היום הכל הרבה יותר מהר כמובן, ועדיין צריך לערוך שינויים בבטיחות וברגולציה.

אז מה כרית האוויר שלכם?

כרית האוויר שלנו היא סוג של מצנח מיוחד, שגורם לכך שאם יש אנשים למטה הם לא ייפגעו.

כלומר, ברגע שיש תקלה המערכת מכבה את המנועים, פותחת מצנח והרחפן צונח לקרקע?

כן, כיום יש לנו כבר סל של פתרונות עם מחשב טיסה וסנסורים שמחפשים כל הזמן אם יש כשל בכלי או בסביבה, כדי שיוכלו לקבוע אם הרחפן יצא משלב הטיסה, והם יודעים להגיד אם צריך להוריד את הכלי בצורה בטיחותית לקרקע. בנוסף, אנחנו אוספים הרבה מידע חוצה פלטפורמות. הראשונות שבטח יתעניינו בזה הן חברות הביטוח.

תן בכמה מלים את המספרים של הענף הזה.

אלה מספרים אדירים. כיום נמכרים בארה"ב לבדה יותר ממיליון כלים חדשים בשנה, מתוכם מאות אלפי כלים מסחריים. תכפיל בארבעה ותקבל את התמונה העולמית.

אילו משימות הם ממלאים?

זה מגוון. כולם מכירים את הרחפנים שצילמו את החתונה של בר רפאלי, אבל כמובן שזה לא רק זה. משתמשים ברחפנים באתרי בנייה גדולים להערכת כמויות, במכרות לניטור נזילות ודליפות. יש מידע שהם מספקים שהיה עולה הרבה כסף או שלא היה קיים בכלל בלעדיהם. אלגוריתמים מנתחים את הצילומים ומספקים נתונים מדויקים, למשל על כמויות של חומרי גלם. למשל, גשר בטון שחייב לעבור מדי תקופה בדיקה, ולעשות את זה באמצעות רחפן ובלי לסגור את הכביש עולה הרבה פחות. הרבה חברות נותנות כיום שירותי ניתוח מידע, הרחפן הוא רק המתווך. זה כסף גדול. ועוד לא נגענו בעולם האבטחה. זו מהפכה של הרבה כלים קטנים ובינוניים שאוספים מידע. אין כיום מקום שלא עושים בו שימוש ברחפנים.

ניסויים לבחינת הסכנות הטמונות ברחפנים הקטנים, וירג'יניה ארה"ב
בלומברג

מה עוד?

למשל, לנקות לוחות סולריים. בעתיד יעבירו מטענים ממקום למקום בשדה הקרב במקום מה שעשיתי עם הרקולס במלחמת לבנון השנייה. צבאות כבר מכניסים את הטכנולוגיות האלה. כוחות משטרה יסתייעו בהם. משטרת ישראל קנתה 200 רחפנים, אלה רחפנים שלא יטוסו באחו, אלא מעל כבישים.

אתם עובדים עם המשטרה?

הם בקשר אתנו, אנחנו בקשר עם כל כוח משטרתי רלוונטי, כי אפשר להניח שהם יקבלו ראשונים אישור מהרגולטור. בעוד ארבע־חמש שנים רחפנים יעשו שליחויות. מרצדס כבר עושה אתם שליחויות בציריך, ו–Flytrex הישראלית עושה את זה באיסלנד. יש סופרמרקט שמעביר משלוחים מעל נחל בחמש דקות במקום בשעה במכונית. זה תופס נפח.

בקיצור, זה נמצא בכל תחום.

כן. כשגופים כמו אובר ואמזון נכנסים לענף - מי יכול לעצור את זה? זה יקרה. אי־אפשר להתנגד לכוחות השוק. גם ממשלות רוצות את זה כי הן מבינות שבראייה העסקית יש כאן מנוע צמיחה. רק לפני שלושה שבועות דונלד טראמפ הוציא צו נשיאותי ונתן למדינות בארה"ב מנדט לפתח טכנולוגיות רחפנים במעטפת רחבה יותר ממה שמספקת רשות התעופה האזרחית, כי זה לא זז מספיק מהר מבחינתו. תפקיד הרגולציה הוא לאפשר את כל זה. כרגע השוק עדיין חסום כי צריכים לקרות דברים כדי שנוכל לעבור לפתרונות אוטונומיים מלאים - מהמראה עד נחיתה.

באמת יש תאונות?

בוודאי. רק מהשבועיים האחרונים אני יכול לספר על שתי תאונות מתועדות ביפן - רחפן שהתרסק לתוך קהל ופצע שישה אנשים כולל ילדים, ורחפן אחר שהתרסק ביער, וכתוצאה מההתרסקות הוא עלה באש וגרם לשריפת יער. כאלה יש במספרים הולכים ועולים, ככל שהשימוש מתרחב. הסטטיסטיקה עובדת. עם המערכות שלנו התאונות האלה היו נמנעות.

בעתיד נראה גם רחפנים מאוישים?

כמובן, וזה לא יהיה רק לכיף. בעתיד יפנו פצועים מגורד שחקים שעולה בלהבות.

רחפן פולט אש בכדי לשרוף לכלוך שהצטבר על קווי החשמל. מחוז הוינאן בסין, נובמבר השנה
CHINA STRINGER NETWORK/רוי�

ותאונה שם זה אפילו יותר מסוכן.

למי שעל הרחפן בהחלט.

כבר יש דבר כזה?

יש כיום כלי של 360 ק"ג שיש לו גם גרסה מאוישת. הלקוחה הראשונה שלהם היתה משטרת דובאי. ישתמשו בזה לאזורי אסון ולפינוי פצועים מתאונות דרכים.

בלי טייס?

אוטונומית. זה קסם. אובר כובשת את הכותרות, אבל לחברת אייר־באס כבר יש מיזם בתחום. למעשה כולם בונים כלים ששוקלים יותר שמיועדים לקחת בין אדם אחד לארבעה. אתה תיכנס, תלחץ על כפתור ותגיע למקום שאתה רוצה.

רחפן 3 - דלג

לא צריך טייסים?

כטייס אני אומר משפט בעייתי: תוציא את הטייס, זה יהיה יותר בטוח.

אתה רציני?

אתה יכול לכתוב: בטוח יותר ללא טייסים.

גם במטוסי נוסעים?

גם במטוסי נוסעים. זה לא סוד גדול שברגע שהמטוס מתנתק מהקרקע כבר לא צריך טייס, וככל שמזג האוויר קשה יותר, מי שנוחת זה טייס אוטומטי. ויש מזג אוויר שבו התנאי לנחיתה הוא שיש במטוס טייס אוטומטי. נכון שעדיין הגורם האנושי חשוב ושעוד לא הגענו לעולם הרובוטים, זה ייקח כמה שנים, אבל כשרמת הדיוק חשובה וחוזרת על עצמה, אין מה לעשות - המכונה יודעת לעשות את זה טוב יותר.

לכם יש מצנח גם לרחפנים שמנים? כלומר עם אנשים?

זה כל הרעיון: הפטנט שלנו, היכולת לפתוח מצנח, מיועד לכלים האלה, שהם כבדים ואמורים לטוס בגובה נמוך. שם צריך זמני תגובה מהירים וצריך להיות אפקטיביים. אם אתה מטיס שני אנשים ממקום למקום מעל אזור מיושב, אתה צריך מערכת שתדע לזהות מהר מה קורה ושתדע להקטין את אנרגיית הפגיעה. בעיקרון זה אפילו פשוט יותר מאשר בעולם כלי הרכב האוטונומיים.

למה?

גם אצלם המכוניות צריכות לדבר זו עם זו כמו במקרה שלנו עם הרחפנים, ולהעביר מידע כדי למנוע תאונות, רק הבעיה היא שאצלם יש הולכי רגל - שאין להם סנסורים בראש. במקרה שלנו זה פשוט יותר, כי אנשים לא הולכים באוויר. כל פעם אני נשאל אם נראה כלים אוטונומיים לפני מכוניות אוטונומיות.

ומה התשובה?

שפשוט יותר לממש את הטכנולוגיה הזאת באוויר מאשר בכביש.

אבל צריך להיזהר לא לנחות למישהו על הראש.

ברור, אנחנו מסתכלים גם על מה שקורה למטה. זה מחייב שתהיה לנו יכולת לנהל את הכלי גם כשהוא לא טס.

איך?

מהרגע שהאלגוריתם זיהה שהטיסה יצאה משליטה הוא מבצע כמה פעולות, הכוללות גם הורדת סיכונים בדרך למטה באמצעות שליטה וניהוג במהלך נחיתת החירום.

זה הכל טכנולוגיה שלכם?

יש לנו פטנט על זה ועוד פטנטים, אבל חלק מהאסטרטגיה שלנו היא לא להמציא כל דבר, אלא לנסות לייצר חבילה שמאפשרת לקחת טכנולוגיות שכבר פותחו ולאמץ אותן. הרי כבר יש אלגוריתם של ניתוח תמונה שמאפשר לדעת אם יש מישהו חי למטה.

מה המטרה המרכזית שלך?

להיות אחד משלושת הגדולים בענף. אם השוק יתפרץ כמו שאנחנו מעריכים וזה יהיה שוס כמו שאני חושב, ואם באמת אני אתן מענה לבטיחות לכולם, זה יהיה עסק טוב ששווה הרבה כסף. החברה שלנו יכולה להיות שווה מאות מיליונים. ייתכן שנהיה ציבוריים לפני זה.

מה הכוונה אם השוק יתפרץ?

אם בשנתיים הקרובות הרגולציה תמצא את הדרך לתת מענה, וחברות הביטוח והממשלות יאפשרו לפוטנציאל למצות את עצמו, יהיו מיליוני כלים מסחריים כאלה, זה הכסף הגדול. כמה יחידות יעלו לאוויר - זה מה שחשוב.

כמה אתם שווים כיום? תן קצת מספרים על החברה.

זו חברה פרטית, אנחנו לא אומרים כמה אנחנו שווים. החברה הוקמה ב-2014, הושקעו בה עד כה 5 מיליון דולר. יש לנו 14 עובדים. עד היום מכרנו ב–2 מיליון דולר ואנחנו נמצאים בסבב גיוס נוסף שיושלם בקרוב.

יש שליטה מרכזית של כל הרחפנים שבאוויר?

פרוסת הגובה שאני מדבר עליה היא מגובה הקרקע עד 400 רגל. כיום יש בארה"ב חברה שמנהלת אזורים כאלה, שנותנת אישור המראה, מכוונת רחפנים למשימות ומשנה את המסלול שלהם לפי הנסיבות בשטח, אבל זה קיים עדיין רק באיים שמתנהלים ככה. אני צופה שהאיים האלה יגדלו ויום אחד יתחברו לתשתית אחת. אנחנו מסתובבים מול הרגולטורים באירופה ובארה"ב ויושבים בצוותים של ה-FAA (רשות התעופה האמריקאית). בטוח שמתישהו הם ימשטרו את הדבר הזה, כי אין להם ברירה. הרגולציה תמיד נמצאת בפיגור אחרי הטכנולוגיה. אתה יודע שכיום ברדיוס של 5 מיילים משדה תעופה אסור להמריא ושבגלל שדה דב אסור להטיס רחפן בפארק הירקון? זה מצחיק.

אי־אפשר לא להזכיר את הפרויקט של אמזון - אמזון פריים־אייר: לשלוח חבילות באמצעות רחפנים.

זה פרויקט ענק של 100 מיליון דולר ו–350 מהנדסים. הם בונים חלופה לשליחות המשאיות שלהם, שתהיה באותה רמת אמינות.

הם לקוחות שלכם?

כל מה שאני יכול לומר הוא שאנחנו עוקבים מקרוב אחרי המיזם שלהם ומקווים להיות אלה שיספקו להם את חבילת הבטיחות.

אולי הם יקנו אתכם?

אני לא בטוח שהם רוכש פוטנציאלי שהיינו רוצים, אבל אולי יום אחד חברה מהסוג שלנו יכולה להירכש על ידי חברת אירוספייס גדולה. המאבק שלנו הוא שהפתרון שלנו יהיה סטנדרט.

איפה ישנים טוב יותר בלילה - בחיל האוויר או בהיי־טק?

אמנם יש לי 14 מהנדסים ולא 3,000 חיילים, אבל אני ישן פחות טוב בלילה בשנים שבהן אני בסטארט־אפ. יש לי את כל הנכסים הנדרשים כדי להצליח, אבל כל היום אני צריך לחשוב איך ב-9 לחודש מעבירים את המשכורות לאנשים.

אתה חושש?

עולם הסטארט־אפים הוא בסיכון גבוה, אחד לעשרה שורד. אנחנו רצים כבר ארבע שנים כשאחרים כבר לא נמצאים, כולל כאלה שגייסו הרבה יותר מאתנו. אנחנו צריכים להמשיך להיות עקביים ונחושים. נשאלתי - מה אתה צריך את זה, אפשר ללכת לאחד האלביטים, לטוס ביזנס בכל העולם ולקבל משכורת יפה בלי דאגות. אבל זה אני, במקומות שיש שינוי, שם אני חי. גם בחיל האוויר הייתי סוג של יזם. אני פחות מתאים לארגונים עם צמיחה לינארית, למרות כל המתח מסביב. יש לי חזון משלי ואני משוכנע בזה.

שתהיו גדולים בעוד כמה שנים?

אני מקווה שנהיה בין השלושה המובילים בעולם בתחום הזה. אני מעריך שבטווח של שנתיים נרים את העיניים לשמים בעיר גדולה ויהיו מלא רחפנים באוויר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#