"לא מרפים העלוקות, כולם צריכים למות. צריך אפידורל לנטרול קרציות" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"לא מרפים העלוקות, כולם צריכים למות. צריך אפידורל לנטרול קרציות"

הטחת עלבונות, התפרצויות זעם, פגיעה בתנאים ומשימות משפילות - 13% מהעובדים במשק סובלים מהתעמרות באופן קבוע, ו–42% יחוו הצקה כלשהי במהלך הקריירה ■ "בגלל הלחץ, שעה אחת של עבודה מרגישה כמו יום שלם. המנהלת נותנת הוראות - ואנשים לא מדברים אתי"

30תגובות
איור בוס צועק על עובדים

ב–2013 ישבה באומץ ד"ר ליאנה בני־עדני, מומחית לנוירוכירורגיה ילדים, מול מצלמות תוכנית התחקירים "עובדה", וסיפרה על שחיתות בכל הנוגע לתיירות המרפא באיכילוב, שעליה דיווחה לטענתה להנהלת בית החולים שנתיים קודם לכן. בתחקיר תועדו שלוש קולגות שלה — פרופ' שלמה קונסטנטיני, פרופ' צבי רם וד"ר יוסי פז — מקבלים כסף מתחת לשולחן בתמורה לניתוחים של תיירים רפואיים. במארס 2016 המליצה המשטרה להעמיד את השלושה לדין בגין שוחד, וכיום הם ממתינים להחלטת הפרקליטות בעניינם.

הפרשה עוררה הדים והיכתה גלים, אך מה שפחות ידוע הוא מה שעבר על בני־עדני בשנים שלפני ואחרי שידור התוכנית. בתביעה על סך 3 מיליון שקל, שמתנהלת בימים אלה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, טוענת בני־עדני באמצעות עוה"ד סיגל פעיל ומיכל הולצמן, כי במהלך 2015 נאלצה להתפטר (בדין מפוטרת) מעבודתה באיכילוב, בין היתר בעקבות "התעללות" ו"טרור תעסוקתי" שחוותה מצד הממונים עליה, ובכללם קונסטנטיני.

ד"ר ליאנה בני-עדני
רונן מאיו / עובדה

בכתב התביעה מתארת בני־עדני את היכרותה ארוכת השנים עם מי שהיה המנטור שלה כאשר היתה מתמחה בבית החולים הדסה בסוף שנות ה–90 ושיכנע אותה לעבוד לצדו באיכילוב. לטענתה, במקום עבודה משותפת בהקמת מחלקת נוירוכירורגית לילדים, היא מצאה עצמה פעמים רבות לבד במחלקה — בעוד קונסטנטיני נוסע באופן תכוף לחו"ל, גם בתקופות הפיגועים הקשות של האינתיפאדה השנייה, כשהיתה בהריון מתקדם.

בפעם ספציפית אחת, היא טוענת בתביעה, ביקשה ממנו שיישאר בארץ בתקופת שלושת חודשי הריונה האחרונים — אך הוא בכל זאת נסע ללונדון, והיא נשארה לנתח ילד שנפצע בראשו באופן קשה בפיגוע. הניתוח ארך עשר שעות, ובעקבות אפיסת הכוחות שאליה הגיעה ילדה מוקדם מהצפוי לאחר שהתאומות שבבטנה נקלעו למצוקה עוברית. לאחר מכן, כאשר ביקשה להאריך את חופשת הלידה מעבר לשלושה חודשים, קונסטנטיני סירב.

"פרופ' קונסטנטיני נתן משימות משפילות (כגון משימות הגהה שמזכירות מבצעות עבור רופאים אחרים), הפעיל בקרת יתר וניתור יתר, פעל תוך התעמרות בדרך של יחסי מבזה ומשפיל וניסה לנקוט פעולות שיש בהן להכפיש את שמי בפני צוות רופאים ואחיות", טוענת בני־עדני בתב התביעה. לפי התביעה, בספטמבר 2007, לאחר אחת הפעמים שחזר קונסטנטיני מחו"ל, ביקשה ממנו לקחת אחריות על המחלקה מכיוון שהיא עייפה — ו"הוא זעם על עצם בקשתי והטיח בי שעלי לחפש מקום עבודה אחר", היא מתארת.

במקרה אחר טוענת בני־עדני כי ב–2011 התכוונה לנתח תינוק שנולד עם שבר בראשו, בעקבות בקשה שהגיע מהפגייה, אך אז התקשר אליה קונסטנטיני ובלשון בוטה אמר לה "תורידי את הידיים מהתינוק הזה". לטענתה, "ראיתי כי פרופ' קונסטנטיני פונה מאחורי גבי לצוות הפגייה ומודיע בצורה משפילה, בוטה ומלבינת פנים כלפי כי הניתוח מבוטל". בתביעה מוסיפה בני־עדני כי קונסטנטיני מנע את קידומה במשך השנים ובפרט ב–2014, כאשר היה שותף בעיצוב מכרז למשרה ניהולית בכירה באיכילוב עבור רופא אחר.

פרופ' שלומי קונסטנטיני
דודו בכר

לטענתה, לאחר פרסום תחקיר "עובדה" גבר היחס הפוגעני כלפיה מצד קונסטנטיני והנהלת איכילוב. "החל מסע הזוי של ממש, שלא היה כמוהו, של פגיעה בחולים המטופלים על ידי, מתוך נקמנות גרידא בי", טוענת בני־עדני. "משפחות חולים נאלצו בפועל ללכת להנהלה ולדרוש ניתוח נחוץ...והכל כדי לנקום בי ולא לאפשר לי לבצע את חובתי כרופאה בכירה".

בכתב ההגנה דוחים הנהלת איכילוב וקונסטנטיני בתוקף את הטענות. "התביעה נולדה לאחר שהתובעות לא זכתה בתפקידה שבו חפצה", נכתב בכתב ההגנה. "מאז ניהלה התובעת מלחמת חורמה ממש נגד איכילוב...היא לא בחלה להטיח האשמות נטולות בסיס כלפי מנהליה ועמיתיה למחלקה, לרבות האחיות והצוות האדמיניסטרטיבי, התעלמה במפגיע מנוהלי העבודה ומההנחיות שניתנו לה, והפגינה חוסר לויאליות וחוסר קולגיאליות. התובעת איבדה את עשתונותיה והתנהגה באופן פרובוקטיבי ושערורייתי ממש. הפריעה לדיונים רפואיים, ירקה, צרחה וקיללה". לפי כתב ההגנה, בני־עדני "חסרת יכולת להפריד בין עניינה האישי לבין טובת המחלקה, ואינה מסוגלת לתפקד במערכת רפואית היררכית".

"החברה נהגה עם העובדת כאילו היתה חפץ"

בני־עדני לא לבד בטענותיה על התעמרות בעבודה. ממחקר בקרב 900 נשאלים שערכו לפני שנתיים עבור משרד הכלכלה ד"ר יריב איצקוביץ', ראש המחלקה ליחסי אנוש במכללה האקדמית כנרת, ופרופ' סיביל היילבורן, דיקנית בית הספר למדעי החברה במכללה, עולה כי 13% מהעובדים במשק סובלים מהתעמרות באופן קבוע. לפי המחקר, לאורך קריירה שלמה 42% מהעובדים יחוו הצקה כלשהי בעבודה.

בשנתיים האחרונות, לצד ההד התקשורתי הרב שגוררות התביעות השונות שעובדים במעון ראש הממשלה מגישים נגד שרה נתניהו, האחרונה שבהן הוגשה לפני כחודש על ידי שירה רבן, צעירה חרדית שתיארה עצמה בכתב תביעה חריף כמי שעברה התעללות קשה מצד אשת ראש הממשלה (המכחישה את הטענות), עולה המודעות הציבורית לסוגיית ההתעמרות וההתנכלות במקומות עבודה. הצעת חוק שהגישה בנושא ח"כ מרב מיכאלי — שהתעמרות בעבודה תיחשב עוולה אזרחית שניתן לפסוק בגינה פיצוי שלא יעלה על 120 אלף שקל, ללא הוכחת נזק — אמנם לא צלחה את שלב הקריאה הטרומית (לטענתה, בשל התביעות נגד שרה נתניהו), אך פסק דין של השופטת דיתה פרוז'ינין מבית הדין לעבודה בירושלים, שפסקה בפברואר 2016 לטובת אב בית ראש הממשלה לשעבר, מני נפתלי, בתביעתו נגד המדינה ושרה נתניהו, נחשב כמשפיע על היחס לטענות של עובדים על התעמרות.

מני נפתלי בדיון בבית המשפט
אוליבייה פיטוסי

במקרה זה נפתלי זכה בפיצויים מלאים כשטען כי העסקתו היתה פוגענית. "הובאו עדויות רבות המצביעות על כך שבמעון שררו תנאי העסקה פוגעניים בגין התנהגותה של גברת נתניהו", נכתב בפסק הדין. לדברי תמר גולן, אחת מעורכות הדין הוותיקות והבכירות בישראל בתחום יחסי העבודה, "מאז הפסיקה בעניין מני נפתלי, אני שמה לב שביותר ויותר מקרים מופיעה המלה התעמרות, אף על פי שהצעת החוק בעניין לא התקבלה. זה נכנס דרך הפסיקה. אבל כל העניין הזה עדיין בראשית דרכו, כמו שפעם הטרדה מינית ביחסי עבודה היה דבר חדש. שם לקח כמה שנים מחקיקת החוק למניעת הטרדה מינית עד שהחלו להיות מוגשות תביעות, שהוגשו בעשרות ובמאות. תחילה צריכה להיות מודעות לכך של העובדים והמעסיקים, דבר שבסופו של דבר מוליד את התביעות".

דוגמה לעלייה במודעות היתה השבוע, כאשר חייל משוחרר, עובד רשת הנעליים פוט לוקר, סיפר בפייסבוק — בפוסט שנהפך במהרה לוויראלי — שהתפטר מעבודתו לאחר שהממונה עליו לא אישרה לו להיעדר כדי ללכת ללוויה של סבתו.

דבר זה מעלה את השאלה של עצם ההגדרה: מהי התעמרות? לדברי ד"ר אפרת סלטון־מאיר, פסיכולוגית, יועצת ארגונית ומרצה במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת בן גוריון, ניהול פוגעני מוגדר כ"התנהגות הכוללת לעג, התעלמות של מנהל מעובדיו, השפלה בנוכחות עובדים אחרים, להזכיר ללא הרף טעויות וכישלונות מהעבר, וכמובן מנהל שמתפרץ ומוציא את הכעס שלו כלפי עובדים ומתנהג כלפיהם באופן גס רוח. צריך להבחין שאם דברים כאלה נעשים באופן חד־פעמי, אז לא מדובר בניהול פוגעני. התעמרות ניהולית מתוארת כאשר דברים כאלה חוזרים ונשנים באופן תכוף לאורך זמן".

אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, בדיון בבית הדין לעבודה בירושלים
אוליבייה פיטוסי

המקרה של רובי קפר, אם יחידנית לשני ילדים בוגרים, ממחיש את הדקויות השונות בתופעת ההתעמרות. במאי 2016 זכתה קפר בפיצויים של 30 אלף שקל, כאשר בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את טענתה כי הממונה עליה התעמר בה, בנוסף לפיצויים הרגילים שלהם היתה זכאית. קפר עבדה במשך ארבע שנים בחברה קטנה בשם סקאן־דוק שעסקה בסריקת מסמכים. בשלב מסוים האשים אותה בנו של בעל החברה, כי שוחחה בטלפון במשך שלוש שעות — טענה שאותה קפר הכחישה. לאחר המקרה היא הושמה בחדר נפרד וריק, והיתה צריכה לדווח על כל יציאה שלה מהחדר, כולל הליכה לשירותים, בזמן שבעל החברה ישב בחדר הצמוד. כך היה במשך כשלושה חודשים — עד שהיא עזבה.

במהלך אותם חודשים נדרשה קפר לעשות "משימות שחורות" של פריקת ארגזים, בעוד שקודם לכן עבדה כשווה יחד עם חברתה לעבודה בסריקת המסמכים. "ברגע שהעבירו אותי לחדר הריק, פרקתי את החומר והייתי צריכה להגיש אותו לנילי, שעבדה יחד עמי. זאת השפלה בפני עצמה", תיארה בעדותה.

בית הדין קבע כי סקאן־דוק נקטה דרך "שלא ניתן אלא לראותה כמשפילה, מבזה ופוגעת בזכויות התובעת כעובדת וכאדם. בפרט אמורים הדברים בכך שהתובעת נדרשה לשהות ימים ארוכים לבדה, בחדר ריק מציוד עבודה, ללא מעש, במעקב צמוד. התובעת נדרשה לדווח על כל יציאה, לרבות לשירותים, משל היתה תלמידת בית ספר יסודי הנדרשת לאישור המורה...הנתבעת נהגה עם התובעת כאילו היתה חפץ, המונח לעת עתה בפינה נסתרת עד למועד שבו תתקבל ההחלטה מה לעשות עמה".

לדברי סלטון־מאיר, מנהלים שמזהים את הבעיה יכולים גם לשנות את המצב. "בארגונים קיימים סוגים שונים של אקלים אתי", היא אומרת. "במחקר שלי, שנערך בארגון הפועל בתחום הבריאות, מצאתי שביחידות בארגון שבהן היה אקלים אתי ואכפתי, כלומר הרווחה הנפשית של העובדים הובאה בחשבון בעת קבלת החלטות יום־יומיות ומדיניות בכלל, היו פחות דיווחים על ניהול פוגעני. לעומת זאת, ביחידות שבהם היה אקלים אתי אינסטרומנטלי, שבו הנורמות מעודדות קבלת החלטות והשגת יעדים וביצועים מנקודת מבט אגואיסטית המשרתת יחידים, קבוצות או הארגון כולו בלי להתחשב בפגיעה אפשרית באחרים, היו דיווחים רבים יותר על ניהול פוגעני. זה ממצא חשוב, כי הוא מעיד על כך שלארגונים יש מה לעשות ברמת האקלים שאפשר כדי לייצר אווירה שבה תהיה פחות התעמרות".

קשה לשכנע נפגעי התעמרות לספר באופן גלוי את מה שחוו

ובכל זאת, נראה שעניין ההתעמרות במקומות העבודה רחוק מלהיות במודעות הציבורית, בוודאי בהשוואה להטרדה מיניות, עניין שבחודש האחרון עלה לכותרת בעולם ובארץ בעקבות קמפיין Metoo#. לצורך כתבה זו, למשל, דיברנו עם שתי עובדות שסיפרו על מקרה התעמרות בעובדים בחברה ציבורית גדולה ומוכרת בישראל, שאותה עזבו באחרונה. עובדות אלה התחרטו ברגע האחרון וביקשו שלא נפרסם את שם החברה מחשש שהפרסום עלול לפגוע בהן, גם אם הן לא מזוהות בשמן. אחת מהן אמרה לנו: "בסיפור הזה, פעם ראשונה הבנתי למה לקורבן לוקח זמן להבין שהוא קורבן. עברה חצי שנה בערך עד שהבנתי שאני חווה התעמרות".

פעמים רבות, בדפוס שאולי דומה למקרים של הטרדות מיניות, מועלות טענות נגד עובדים שכן מספרים את הסיפור בשמם. הדבר בלט בתביעות נגד שרה נתניהו: כמעט נגד כל אחד מהעובדים שתבעו את נתניהו בשנים האחרונות עלתה טענה כזו או אחרת על המניעים שמאחורי התביעה, פוליטיים או אחרים.

עו"ד נעמי לנדאו, שמייצגת שלושה מהתובעים נגד שרה נתניהו (מני נפתלי וגיא אליהו, שזכו בתביעה, ושירה רבן) ולצד זאת עוד לא מעט מקרים אחרים של התעמרות, מכירה היטב את הטענות. "את נפתלי שאלו — אם היה כל כך רע, למה לא עזבת מוקדם יותר? על רבן אומרים עכשיו — 'היה לך רע, אבל בכלל לא עבדת מספיק זמן במעון'. צריך להבין שבדברים האלה אין קשר לזמן העבודה. כל פגיעה, כל מעשה של בריונות, עומד בזכות עצמו. יש כאלה שאומרים 'זה יעבור', ונשארים בעבודה. יש כאלה שמחליטים מיד לנקוט צעד. לנפתלי ואליהו, למשל, היתה מטרה: הבטיחו להם שיהיו עובדי מדינה. נפתלי חיכה לזה, כי אז היה יכול לבקש העברה ולקבל, ובכך לעזוב את המעון. הוא חיכה וחיכה, ואז נשבר. הוא לא חווה חצי ממה שרבן חוותה, במיוחד שהיא משתייכת למגזר המוחלש ביותר של החברה הישראלית".

לדברי רינת אורן, לשעבר סגנית מנהלת מינהל החינוך בעיריית תל אביב, שייסדה השנה את המרכז הישראלי למניעת התעמרות בעבודה, ארגון ללא מטרות רווח שמטרתו לסייע לנפגעי התעמרות ולמגר את התופעה, קשה לשכנע נפגעי התעמרות לספר באופן גלוי את סיפורם. "אנשים שנפגעו מהתעמרות במקום עבודתם פוחדים להודות בעובדה שמתעמרים בהם. זאת, בשל הבושה והחשש מסטיגמה, אבל בעיקר כי לוקח להם זמן לזהות ולהבין מה מתחולל סביבם", היא אומרת. "כשהם כבר מבינים, הם לרוב כל כך פגועים וחסרי אונים שהפחד משתלט עליהם ביתר שאת והם חוששים מעשיית צעד אקטיבי או מחשיפת הסיפור והמתעמר בפומבי. תחושת הפחד נובעת גם מהצורך בביטחון כלכלי וחשש מפיטורים או מפגיעה קשה בתנאים".

לדברי אורן, "את תחושת הפחד ניתן למצוא גם אצל הצופים מהצד שעדים לתופעת ההתעמרות. הם חוששים להיות הבאים בתור. לכן הם מעדיפים להתעלם ולא להיות חלק מהסיטואציה סביבם. הפחד של הצופים רק מגביר את תחושת הבדידות וחוסר האונים של נפגעי ההתעמרות".

"במעלית אומרים 'הנה הגבר שלא פוחד', אבל בחוץ לא מדברים ככה"

לפחות חלק מהדברים שעליהם מדברת אורן מכיר היטב רפי גלילי, פקיד במחלקת חיים של חברת הביטוח מנורה־מבטחים, שדווקא החליט לצאת בגלוי נגד מקום עבודתו. גלילי עובד במחלקה שמונה שנים, ולטענתו, בשנתיים וחצי האחרונות, מאז החל להיות פעיל בהתארגנות להקמת ועד העובדים בחברה, מנהלת המחלקה, י"ז, מתעמרת בו. אל גלילי ופעילים אחרים בהתאגדות הגיעו תכתובות ווטסאפ פנימיות של מנהלים במנורה, בימים של תחילת ההתארגנות במאי 2015, שם הם השמיצו את מובילי ההתארגנות. בין היתר, כתבה י"ז על מארגני הוועד כי "הם כולם עומדים למות...שבוע שעבר עוד ניסו להראות חוזק...עוד שבוע־שבועיים הם ייעלמו". כעבור יום כתבה שם י"ז כי "לדעתי חייבים שיהיו לנו איזה שתי תלונות נגדם כדי שיהיה באמתחתנו כלים...אם נגיע אתם לבית משפט".

מנהלת אחרת בחברה כתבה כעבור כמה ימים באותה קבוצת ווטסאפ: "תביאי לגלילי עבודה, תגידי לו שבמשך היום הוא לא עבד, אז עכשיו משמרת שנייה". לטענת גלילי, כעבור כמה חודשים הוא אכן זומן לבירור על מה שהוא מכנה תלונת שווא — מצב שבו לא נתן אישור מסוים לסוכן, דבר שנחשב פעוט, וקורה לדבריו ללא מעט פקידים בחברה. במקביל, לטענתו הועמסה עליו יותר עבודה, ובניגוד לשאר העובדים במחלקה הוא לא קיבל תוספת של כ–500 שקל, כ–9% מהשכר, בשל מעבר המחלקה מראשון לציון לתל אביב. לפי גלילי, מנהלת צוות במחלקה אישרה בפניו שקיבלה הוראה מי"ז "לחפש אותו". לדבריו, חבריו במחלקה תומכים בו, אבל בסתר. "כשפוגשים אותי במעלית הם אומרים לי 'הנה הגבר, זה שלא פוחד'. אבל הם עצמם פוחדים על מקום העבודה, ולא מדברים ככה בחוץ".

התנהלות פוגענית לכאורה במנורה היתה גם נגד פעיל אחר בהקמת הוועד. אותו עובד החליט לעזוב וקיבל פיצויים של 40–50 אלף שקל, כפשרה בינו לבין הנהלת החברה, מעבר לפיצויים הרגילים. לדברי אותו עובד, לפני שהחלה ההתארגנות הוא זכה להערכה מצד י"ז, שאף אמרה שתקדם אותו. לאחר שגילה על דברי י"ז בווטסאפ על כך ש"הם כולם עומדים למות", הוא פנה אליה ושאל למה כתבה דבר כזה. בתגובה, לדבריו, היא הרימה את קולה ואמרה לו בנוכחות עובדים נוספים אמירות כגון "מי אתה בכלל", "אני לא חייבת לך שום דבר". "זו ממש הרגשה של השפלה", מספר אותו עובד. "כשאדם בדרג גבוה יותר מרשה לעצמו להתנהל מולך בצורה כזו, רק כי יש לו הכוח — בא לך לקבור את עצמך".

האמירות של המנהלים בקבוצת הווטסאפ הפנימית במנורה שהגיעו לידי גלילי וחבריו יכולות להעיד על האווירה הקשה בימי הקמת הוועד. מלבד האמירה ש"כולם צריכים למות", היו אמירות נוספות כלפי מובילי ההתארגנות, כמו "צריך אפידורל לנטרול קרציות", "לא מרפים, עלוקות", "שתהיה להם עקמת", "כל המחלקה שלי הכינה שקיות מים, ביצים ועוד הפתעות". בעניין זה נעשתה פנייה למנהלת משאבי האנוש בחברה, אך לטענת גלילי וחבריו, דבר לא נעשה.

בשבועות האחרונים היה גלילי במשא ומתן עם הנהלת החברה בנוגע לעזיבתה או עזיבת המחלקה. לדבריו, הוא לא יוותר על מה שנעשה לו. "שנתיים וחצי י"ז מתעללת בי", הוא אומר. "באחרונה חשבתי על התביעה של שירה רבן, ובמובן מסוים אני מרגיש דומה. בגלל הלחץ, שעה אחת של עבודה מרגישה כמו יום שלם. י"ז נותנת הוראות — ואנשים לא מדברים אתי. אתה פתאום מגלה שאתה במקום שלא רוצים אותך. אבל לא אתן לה לנצח אותי. אם צריך, אלך גם לבית משפט". אתמול, לאחר שפנינו למנורה־מבטחים לתגובה בעניינו של גלילי, הוא קיבל מכתב פיטורים.

במנורה־מבטחים אמרו בתגובה: "החברה דוחה את ההאשמות המופרכות המיוחסות לה. החברה מנהלת יחסי עבודה טובים והוגנים מול כל העובדים. לחברה טענות קשות על אופן התנהלותו ותפקודו של גלילי, והוא היה בהליך שימוע לקראת פיטורים עוד לפני פנייתכם. מטעמי צנעת הפרט לא נרחיב בנושא".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#