סמי שמעון: "כשאני מתחיל משהו אני לא מפסיק" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סמי שמעון: "כשאני מתחיל משהו אני לא מפסיק"

הוא מחזיק בקרקעות יקרות ערך בישראל ומנהל עסקים חובקי עולם; סמי שמעון, שהונו מוערך ב-2 מיליארד דולר, בונה בית יתומים מפואר בנתניה וחולם להפוך לחקלאי; שמעון: "לחיצת יד חשובה מחוזה"

תגובות

"סיגריה בבקשה", יורה סמי שמעון לטלפון שלשמאלו, לאחר שלחץ על כפתור האינטרקום. לא חולפות 20 שניות, דלת החדר נפתחת, ומזכירתו נכנסת עם סיגריה בודדת. שמעון, לבוש חולצה ועניבה צהובות, לוקח את הסיגריה בעדינות, מגלגל אותה באצבעותיו כמה שניות - ומדליק.

הריטואל הזה חוזר על עצמו בכל 20 דקות. הטון - סמכותי ואבהי בו-זמנית - משלב הוראה חד-משמעית ובקשה ואינו מותיר מקום לספק. עם הבוס הזה אף-אחד לא יעז להתווכח, ובוודאי לא לומר לו "לא".

לפעמים נדמה כי הגבר המחוספס והנוקשה שממול מתרכך עם חיוך קטן, אבל מיד מתברר שהוא נשאר בשליטה מלאה. אומרים עליו שהוא איש עסקים קשוח מאוד, ואכן הקשיחות הזאת מבצבצת בתווי פניו וניכרת היטב בהתנהלותו.

משרדיו אינם מסגירים את עושרו, שמוערך בכשני מיליארד דולר. למיליארד אחד הגיע רק בזכות מניות טבע, שרכש בשנותיה הראשונות בכמה עשרות מיליוני דולרים ושאותן הוא מוכר וקונה לסירוגין.

"אני משקיע בחברה מאוד גדולה שגילתה גלולה נגד עישון", מספר שמעון, המעשן בשרשרת. "הם נתנו לי את הגלולה הראשונה, אבל אני לא משתמש בה. מה לעשות? אני אוהב לעשן".

"אבל הוא מעשן רק שליש מכל סיגריה", ממהר לסנגר עוזרו לענייני פילנתרופיה, מאיר דקל (ראו מסגרת). מבט מהיר למאפרה מגלה שלפעמים העישון אכן נקטע בשליש הראשון, אבל לפעמים הסיגריה נשאפת עד תום.

הרימון כאתרוג

בכלל נדמה כששמעון מתחיל משהו, הוא אינו אוהב להפסיק באמצע. המשפט האהוב עליו ביותר הוא "כשאני קופץ לבריכה, אני חייב לשחות - אחרת אטבע. ואני חייב לשחות עד שאצא ממנה".

סמי שמעון. תצלום: אייל טואג

כך, למשל, הוא מסביר את דבקותו בחברת יכין חק"ל, העיסוק המרכזי שלו בישראל, שרכש כחברה כושלת ב-1991 בעקבות פניות שקיבל מפוליטיקאים בכירים. יותר מ-125 מיליון דולר השקיע בחברה במשך 16 שנה, ורק לפני כשנה היא עברה לרווחיות קטנה.

יכין חק"ל מחזיקה בכאלף דונם אדמות חקלאיות, שיום אחד עשויות לעבור שינוי ייעוד למגורים ולהפוך את שמעון לעשיר אפילו יותר. הצעד הראשון לקראת השינוי התרחש באחרונה, כשעיריית תל אביב כללה את השטח שלו בתוכנית מתאר של קרקעות שעברו הסבה למגורים.

באחרונה אושר שינוי ייעוד לקרקעות של שמעון בנוה שרת, וההערכות הן כי הרווחים בגין ההליך הפרוצדורלי יגיעו ל-100 מיליון דולר. ביכין חק"ל טוענים כי ההערכות מופרזות.

אתה מרוצה מעסקי הנדל"ן שלך בישראל?

"זה לא נדל"ן, זו חקלאות. באו אלי אז וביקשו שאציל את החברה מפשיטת רגל. לפני שקניתי, הייתי בפלורידה אצל אגרונומים. אחר כך באו לפה מומחים לגידול תפוזים שנתנו חוות דעת. הם אמרו לי שאם אעשה כך וכך, אוכל לשקם את החברה - אז קניתי.

"לא ידעתי אז מה זאת הביורוקרטיה הישראלית. לקח לי 15 שנים מחיי עד שהבאתי את החברה למעט רווח. רק ב-2006 היא התחילה להרוויח מעט. ברוך השם שלא סגרתי אותה".

למה המשכת להשקיע במשך כל השנים?

"קפצתי לבריכה. כשאני מתחיל משהו אני לא מפסיק. זה הטבע הארור שלי".

הדמייה של בית היתומים שמקים שמעון

זה השתלם לך, קיבלת בסוף שינוי ייעוד, לא?

"מעולם בחיי לא ביקשתי שום שינו ייעוד. הם שינו, אני לא יודע בדיוק מי".

מה אתה מעדיף, להיות חקלאי או נדל"ניסט?

"זו שאלה מאוד חשובה. אני באמת עוד לא יודע. אני נוטע רימונים בתל מונד".

לא מפתה יותר לעסוק בנדל"ן רווחי?

"לא. בחיי כבר עבדתי מאוד קשה באיראן, בפורטוגל, בדרום אפריקה ובאמריקה. היה מאוד קשה, אבל מאוד רגוע. פה יצאה לי הנשמה. לא ידעתי שזה יהיה ככה".

אתה מצטער שנכנסת להשקעה הזו?

"אני לא יכול להצטער. עכשיו מאוחר מדי להצטער. אני בבריכה ואני שוחה. אספר על הפרויקט האחרון שהתחלתי לעסוק בו: הייתי במכון וולקני ודיברנו שם על רימונים. אמרו לי שיש ישראלי אחד שמייצר מכונה שפותחת את הרימון ומוציאה ממנו את הגרגרים.

"זה מאוד הרשים אותי. אמרתי שרימון כיום מאוד חשוב בעולם. למיץ הרימונים, שהוא אדום כדם, יש תכונות שעושות אותו טוב לסוכרת. החלטתי לטעת רימונים. יכין נוטעת רימונים עכשיו בתל מונד.

"מעולם לא נטעתי דבר לפני שרכשתי את יכין. לא הכרתי את הביורוקרטיה בישראל, אבל אחרי שקפצתי לבריכה - הכרתי. אלוהים יעזור לכם. אני כבר לא מדבר עלי, אלא על הילדים שלנו, שיגדלו לתוך זה. זה גיהנום".

אתה לא חושב שהביורוקרטיה משתפרת לאורך השנים?

"כולם יודעים שיש כאן ביורוקרטיה, אבל לא עושים הרבה. אלה עובדות חיים".

איך נראית מפת העסקים שלך בישראל ובחו"ל?


אני לא מדבר על עסקים בחו"ל. אני יכול לומר שאני משקיע אקטיווי, וגם שהייתי בר-מזל. בעסקים מאוד צריך מזל

"אני לא מדבר על עסקים בחו"ל. אני יכול לומר שאני משקיע אקטיווי, וגם שהייתי בר-מזל. בעסקים מאוד צריך מזל. העסקים שלי נמצאים בפורטוגל, בדרום אפריקה ובארה"ב. אני עוסק בסחורות. בפורטוגל יש לי כמה מפעלים עם שותף. בישראל אני בעל המניות הגדול בגאון אחזקות ומחזיק גם בצינורות המזרח התיכון. גם הבאתי לכאן 126 מיליון דולר ליכין חק"ל".

יש לך תוכניות להשקעות נוספות בישראל?

"בישראל כבר קפצתי לבריכה. אם אראה איזו השקעה הגיונית - אכנס. כמו נטיעת הרימונים. מכון וולקני הראה לי את המכונה, ואני אעשה כלי פלסטיק קטן מלא גרעינים ליצוא. אעשה גם מיץ רימונים טרי ליצוא. אשקיע הרבה כסף במפעל הרימונים. אני עוד לא יודע בדיוק כמה. וגם יהיה צורך להקים בית אריזה. אי-אפשר כך סתם לשלוח רימונים לחו"ל. צריך לטפל בזה כמו באתרוג".

עובר ושב

שמעון נולד בבגדאד, עלה לישראל בנעוריו, ולאחר השירות הצבאי עזב לאיראן, אז פרס. הוא נמלט ממנה לפורטוגל עם עליית חומייני לשלטון וכיום מתגורר לסירוגין בלונדון ובישראל.

אילו זיכרונות ילדות יש לך מעיראק, מאיראן?

"למדתי בבית ספר שלא היה יהודי, עם מוסלמים ונוצרים. הרגשתי טוב מאוד שם. יש לי זיכרונות מאוד טובים משם. חיינו טוב בבית, זה היה בית שמח. היינו חמישה אחים ושלוש אחיות. האח הצעיר מת בינתיים. עזבתי אותה בן 15. לא היתה בעיה לקיים אורח חיים דתי. כל החברים שלי היו מוסלמים, וכתלמידים לא היו בינינו הבדלים.

"הקמת המדינה ב-1948 לא שינתה הרבה ביחס ליהודים בעיראק. באתי לפה, הלכתי לבית ספר של נוצרים ביפו, שנחשב לטוב מאוד. אמי המנוחה שמה אותי שם - אבל לא הלכתי לכנסייה".

איך הגעת לאיראן?

"אחרי הצבא עברתי לפרס. לא חזרתי משם 22 שנה, פרט לפעם אחת, כשבאתי להתחתן. אני זוכר שלא יכולתי לדבר אז מלה אחת בעברית. בפרס עבדתי עם אבי המנוח ביבוא-יצוא, לכן אני טוב ביצוא. החיים היו מאוד מאוד טובים. לא רק שלי, של כל היהודים".

היית רוצה לחזור?

"אחר כך חומייני תבע אותי בבית משפט. אם הייתי חוזר לפרס הוא היה הורג אותי. כשעזבתי, ניקיתי את המשרד, אבל שכחתי שהיה לי מסמך בכספת. המסמך הסגיר שאני ציוני. הם ידעו שאני פרסי, ואכן הייתי פרסי. אז חומייני האשים אותי בציונות".

מה אתה עכשיו?

"הייתי פרסי. עכשיו אני פורטוגלי ויהודי. אדם צריך להיות לויאלי ללאומיות שלו".

לפני כחמש שנים התקבלה רפורמה במס שהפכה את שיטת המיסוי מגיאוגרפית לפרסונלית. משמעות השינוי היא כי מי שנחשב תושב ישראלי חייב לדווח למס הכנסה גם על השקעותיו בחו"ל. כל מי שחי בישראל לפחות שישה חודשים בשנה נחשב ישראלי. שמעון היה אחד מבעלי ההון היהודים שלא אהבו את החוק. חלקם פנו, כל אחד ביוזמתו, לפוליטיקאים הבכירים ביותר ושטחו את טענותיהם.

לימים הוכנס בחוק מס ההכנסה סעיף מתקן, שקבע כי לשר האוצר תהיה אפשרות לתת פטור במקרים חריגים. סעיף זה זכה לשם "תיקון סמי שמעון". ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, עודד את התיקון, ונציבת מס ההכנסה דאז, טלי ירון-אלדר, נעתרה לו.

קשה לעשות בישראל עסקים? בעבר התלוננת גם על המיסוי.

"מיסוי זה חשוב. חשמל ברחובות זה לא בחינם. נוסעים בכביש טוב, זה עולה כסף. הכל ממסים. אבל ההחלטה ב-2003 זה הדבר הכי גרוע שהיה אי-פעם בישראל, כי המשקיעים היהודים ברחו. כולם. זו היתה שגיאה גדולה".

החוק תוקן, והתיקון אפילו נושא את שמך. זה לא שיפר את המצב?

"אני לא רוצה טובות. 'לא' זה לכולם. אבל משקיעים בחו"ל לא יבואו לכאן. לפני כן הגיע המשקיע היהודי. עכשיו הוא יכול להשקיע בכל מקום אולי אפילו יותר טוב מכאן".

מה הממשלה צריכה לעשות כדי להחזיר אותם?

"קודם כל, שתבטל את החוק הזה. יש מדינות שכל מה שאתה משקיע מחוץ לגבולותיהן לא מעניין אותן. הן מתעניינות רק בהשקעה בתחומן. אתה משלם מס בכל מדינה על ההשקעות בה. אני לא חושב שצריך משהו נוסף.

"מענקים זה אקסטרה, סובסידיות. זה תלוי ביכולת העושר של כל מדינה. אף-פעם לא לקחתי מהממשלה סובסידיה. יש לי מפעל בפתח תקוה. אם הייתי חושב לקחת מענק, הייתי אומר לעצמי שבטח ייקח למדינה כמה שנים לתת אותו, אז כבר עדיף שאתניע את המהלך מיד בעצמי".

מה דעתך על ההנהגה הכלכלית בישראל?

"ההנהגה הכלכלית כאן מאוד טובה. אני מסתכל מנקודת המבט של העסקים שלי, לא לעומק. אבל הביורוקרטיה היא משהו פחד".

לבייב מתמקח

יכין חק"ל, שהיתה בבעלות הסוכנות היהודית מאז הקמתה בשנות ה-20, נמכרה לשמעון ב-1991 תמורת עשרה מיליון דולר כשהיא נושאת חוב של 46 מיליון דולר. החברה עוסקת בחקלאות וביזמות נדל"ן ומחזיקה קרקעות בהיקף של כ-12 אלף דונם מאשקלון ועד נתניה - רובן חקלאיות.

ההערכות היו כי הרכישה התבצעה מתוך המתנה להפשרת הקרקעות לבנייה ומתן אפשרות לשמעון ליהנות מהפירות, ואולם שמעון טוען במרץ ובעקשנות כי רכש את החברה למטרות חקלאיות.

הוא שולף צרור ניירות מערימה קטנה שעל שולחנו. האחד, מ-1996, הוא תשובת עורך דינו, דב ויסגלס, לפנייה של עיריית תל אביב. השני, מ-1998, הוא פנייה נוספת של עיריית תל אביב. ככל הנראה, גם ב-1996 התקבלה פנייה דומה - בקשה שיסכים לשינוי ייעוד הקרקע שבבעלותו בתל אביב. על כך השיב ויסגלס בשלילה: "אנחנו רוצים להמשיך להפעיל את השטח כחקלאי עד תום תוכנית החכירה".

המכתב מעיריית תל אביב, בחתימתו של דן דרין, ממלא מקום ראש העיר דאז, כלל ניסיון שכנוע קצר: "כידוע לכם, תוכנית בניין עיר מס' 2680 נוה שרת מזרח נמצאת בוועדה המחוזית לבחינה ואישור. מאחר וזה חשוב - נודה אם תשקלו שוב את עמדתכם ותאפשרו שינו ייעוד המקרקעין".

שמעון משועשע. במשך כל השנים נטען כי שליחיו התאמצו להשיג שינוי ייעוד על-פי הבטחה שקיבל, לדבריו, מאריאל שרון. איש לא חלק על כך שניתנה הבטחה, אלא על החוקיות שלה. לבסוף נפסק כי ההבטחות להטבות לא ניתנו בסמכות. מבחינתו של שמעון, המכתבים האלה הם עדות לכך שהוא לא ביקש דבר.

ב-2002-2003 התפתח מאבק עקרוני ומשפטי בין עורך דינו ויסגלס למדינה בנוגע להבטחות שלטענתו קיבל שמעון משרון. הטענות, שהועלו מצד שמעון, גרסו כי הובטחו לו בעל פה ובכתב ממינהל מקרקעי ישראל הטבות בתנאי החכירה וביצוע יזמויות בקרקע - מבלי שיצטרך להחזיר את הקרקע למדינה בתום תקופת החכירה. המדינה קבעה כי ההבטחות ניתנו ללא סמכות.

בתחילת 2003 דיווחה אפריקה ישראל, שבשליטת לב לבייב, כי היא מבצעת סקר כדאיות כלכלי במטרה לרכוש את החברה. המהלך התרחש על רקע הרפורמה במס, ושמעון אמר אז כי אם הוא לא יכול לשבת במשרדי החברה בתל אביב ולנהל אותה בגלל הרפורמה במס - הוא מעדיף למכור.

גם לקיצוץ במכסות המים והתעקשות מינהל מקרקעי ישראל לא לאפשר לו לשנות גידולים היה חלק בהחלטה לבחון מכירה. בנוסף דווח אז כי ליכין חק"ל חובות של כ-100 מיליון דולר לבנקים. מחלוקת על המחיר טירפדה את העסקה.

על-פי הפרסומים, שמעון דרש אז 200 מיליון דולר, ואילו לבייב רצה לרכוש אותה בסכום נמוך בהרבה. חילוקי הדעות נבעו מהערכת שווי הקרקעות והמועדים שבהם יופשרו לבנייה. בשוק קיימת הערכה כי הרווחים מכל ההפשרות עשויים להגיע למאות מיליוני דולרים, ואולם הסכום המדויק אינו ידוע.

אף שאפריקה ישראל פירסמה כי היא בוחנת את רכישת יכין חק"ל - שמעון הכחיש. "לחברים אני לא מוכר", הוא מסביר. "אני לא עושה עסקים עם חברים ומשפחה. אבל הוא איש עצום. אנשים חושבים שהאף שלו למעלה - אבל זה לא נכון, הוא ביישן וצנוע. אני מאוד מחבב אותו. אנחנו לא עושים עסקים. עדיף להישאר חברים".

אתה עדיין מעוניין למכור את החברה?


אני כאן 15 שנה. מעולם לא לקחתי שכר ולא דיווידנד. עכשיו קפצתי לבריכה ואני צריך לשחות עד הסוף

"אני כאן 15 שנה. מעולם לא לקחתי שכר ולא דיווידנד. עכשיו קפצתי לבריכה ואני צריך לשחות עד הסוף. האם אני עדיין חושב למכור? אני לא יודע. קשה להגיד בעסקים. לגבי מה שהיה - לא שקלתי למכור את החברה. אלה היו רק שמועות. ככה זה בישראל.

"גם אומרים עלי שאני איש קשה בעסקים. אני לא חושב שבעולם יש איש נוח בעסקים כמוני. אבל מה, אני חייב לבטוח בבן-אדם שאני מדבר אתו. לחיצת יד זה יותר חשוב מחוזה. חוזה אפשר לשנות. הסכמה בלחיצת יד - לא".

מהם העקרונות העסקיים שלך?

"אני משקיע לטווח ארוך. מעולם לא קניתי משהו היום ומכרתי מחר. זה קשה, אבל זה טוב. הטבע שלי הוא שאני חייב להצליח. אני לא צועק. אני צריך לשחות עד שאני יוצא החוצה".

איזה המלצות תוכל לתת לאנשי עסקים צעירים?

"הם צריכים להיות סבלניים. אנשים צעירים לא יכולים להיות עם כל הסבלנות שנדרשת מול כזו ביורוקרטיה. הביורוקרטיה היא כמו גיהנום".

מי החברים שלך מהמגזר העסקי?

"יש את בני גאון, שאני סומך עליו בעיניים עצומות. וישנו גם יוסי רוזן, שעליו אני גם סומך, אבל לא כמו על בני גאון. אותו הכרתי מהקו-אופ. את בני אני פוגש הרבה".

תרומות של עשרות מיליוני דולרים

בימים אלה מקים סמי שמעון בית יתומים מפואר במיוחד בנתניה. המבנה יהיה מצופה שיש שאותו ייבא מסין. אולם הכניסה יקושט בציור קיר של צייר פורטוגלי ("כזה ציור, שאנשים יגיעו במיוחד כדי לראות אותו"). "חשבתי שאם הייתי יתום והייתי מזמין חברים, הייתי רוצה להביא אותם למשהו מיוחד, שיגרום לי להיות גאה", מסביר שמעון.

לעצמו הוא מקים דירת ארבעה חדרים במרומי בית היתומים. עד כה, בביקוריו בישראל, הוא התגורר בשתי דירות בנות שני חדרים בסי-אנד-סאן שלחופי צפון תל אביב. הוא אינו מתכוון למכור אותן. בלונדון הוא מתגורר כשישה חודשים בשנה בדירה שרכש ממשפחת רוטשילד בשווי משוער של 10 מיליון דולר.

"בעיראק היתה מסורת של מתן בסתר", מסביר עוזרו של שמעון לענייני פילנתרופיה, מאיר דקל. "כשבאתי לעבוד עם סמי אמרתי לו שיש אפשרות אחרת. כשאנשים אחרים רואים אותך תורם - הם יחקו אותך.

"סמי לקח על עצמו ארבעה דברים עיקריים: חינוך, בריאות, ילדים וקשישים", אומר דקל. "יש לנו מערכת שלמה של מקומות שהוא תורם להם בחינוך, בבריאות ובסיוע לנזקקים. תרמנו באחרונה לבתי ספר ברחובות, באופקים, בקרית מלאכי, באשקלון וביבנה. בסך הכל סמי תרם קרוב ל-41 מיליון דולר.

"יש לשמעון 3,000 סטודנטים בבאר שבע, בקולג' על שמו - 'המכללה האקדמית להנדסה על שם סמי שמעון'. הוא גם פתח שלוחה באשדוד עם אלף סטודנטים שנבחרו מתוך 10,000. לחלק מהסטודנטים הוא מעניק מלגות. הוא תרם גם הרבה לאוניברסיטת בר-אילן. זה התחיל בתרומה לבניין לחקר המוח. אחר כך הציעו לו להקים בניין - מרכז סמי שמעון ללימודי פילוסופיה, אתיקה ומחשבת ישראל. העיצוב הפנימי נעשה על ידי יעקב אגם".

שמעון גם הקים עם אדמונד ספרא את קרן אייסף, העוסקת בצמצום פערים בחברה. תרומות נוספות הוא מעניק לשמירת המורשת היהודית של יוצאי תימן וספרד.

סמי שמעון

גיל: 72

מצב משפחתי: נשוי + 1

מגורים: לונדון, ישראל

עוד משהו: אחד הרגעים המרגשים בחייו היה כשראה פג שעבר ניתוח לב

5 תחנות

סמי שמעון

1: את בר המצווה חגג בבגדאד עם חברים מוסלמים

2: למד בבית ספר נוצרי ביפו

3: לאחר השירות הצבאי הצטרף לאביו באיראן

4: עם עליית חומייני לשלטון ברח מטהראן וקיבל דרכון פורטוגלי

5: לפני 16 שנה רכש את יכין חק"ל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#