"כשלנו באכיפת האתיקה הבנקאית" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מהות הפירמה

"כשלנו באכיפת האתיקה הבנקאית"

הבאנו על עצמנו ריכוזיות אדירה וכוח שהצטבר אצל מספר מוגבל של חברות, הרגולציה נחלשת והולכת, ולפוליטיקאים פשוט אין את הרצון להילחם. ראיון נוקב במיוחד עם אליוט ספיצר, התובע הכללי של ניו יורק לשעבר

4תגובות

למי שלא זוכר את השנים העליזות בוול סטריט, הנה תזכורת למי הוא אליוט ספיצר: הוא היה התובע הכללי של ניו יורק שהביא לדין דמויות מרכזיות בוול סטריט; הוא נבחר למושל של מדינת ניו יורק, הוזכר כמועמד עתידי לנשיאות, אך הקריירה שלו נקטעה בגלל פרשייה המערבת יצאניות צמרת – והוא פרש. לאחר קריירה קצרה כמגיש ופרשן טלוויזיה, הוא ניסה ב־2013 לחזור לחיים הפוליטיים והתמודד על תפקיד המבקר של ניו יורק, אך כשל. כיום הוא מנהל את חברת הנדל"ן המשפחתית שירש מאביו, וגם משקיע בחברות סטארטאפ – אחת מהן היא חברת טיפרנקס (TipRanks). ספיצר ביקר לאחרונה במשרדיה שנמצאים בתל אביב.

רבים מצופי סדרת הטלוויזיה "מיליארדים" (Billions) ששודרה גם ב־yes, משוכנעים כי הדמות של התובע צ'אק רודס מבוססת על הסיפור האישי של ספיצר (הוא טוען שלא צפה בסדרה). כיום, עוד יותר מבעבר, אליוט ספיצר הוא אדם בעל דעות נחרצות שלא חושש להביע אותן בפומבי, ולכן ישבנו עמו לראיון על וול סטריט של 2017, רגולציה, דונלד טראמפ, חברת טיפרנקס וכללי המוסר של הכלכלה האמריקאית.

Hiroko Masuike / NYT

כיצד, אם בכלל, השתנתה וול סטריט מאז המשבר של 2008, מחאת "אוקיופי וול סטריט", השנים של ממשל אובמה ובחירתו של דונלד טראמפ לנשיא?

"וול סטריט שונה כיום ממה שהיתה ב־1988 או 2008. היא ריכוזית יותר במונחים של 'גדולים מכדי ליפול', ואפשר לנהל דיון על האם העניין הזה טופל בחוקי דוד־פרנק, או לא. אבל אני גם חושב שהיו התפתחויות חיוביות במונחי דרישות ההון והפחתת הסיכונים (בתיקי הבנקים), מאחר שחלק מהמכשירים הנגזרים הרעילים ונהלי מתן האשראי חוסלו. המשבר הבא אף פעם לא דומה לקודם, ואף שטיפלנו בנגזרות ובחלקים של אשראי הסאב־פריים, מה שיתפוצץ בפעם הבאה הוא הדבר שאנחנו לא חושבים עליו כיום".

יש הטוענים כי ב–15 השנים האחרונות ארצות הברית איבדה את הרצון והיכולת שלה לתבוע מנכ"לים של חברות גדולות. אתה מסכים?

"אני לא בטוח שאיבדנו את זה, כי לא בטוח שהיה לנו את זה אי פעם. אני לא רוצה לשבת ולספר שלפני 15 שנה עשיתי דברים טובים וחשובים, אבל אני חושב שבתמונה הגדולה היה כאן כישלון, והמקרה של משבר ענף החיסכון היה היוצא מהכלל. היה כישלון באכיפה של חובות האתיקה במערכת הבנקאית. המצב הזה נמשך עד היום כי זה קשה. תראה את השערוריות שזורמות מבנק וולס פארגו, כמו ידיעות על מכירות ביטוחי רכב ללא שום הגיון. בכנות, אני רואה את העיוות של וולס פארגו ושל פולקסווגן (פרשת ההונאה בנתוני הפליטה והזיהום – א"א). כאלה שהם אולי הכי בולטים, כי אלה מקרים שבהם היו מעורבים אנשים רבים, ולכן הם מצביעים ישירות על תרבות תאגידית שיצרה תמריצים לפעול בצורה לא חוקית לחלוטין. בקונספירציות נוספות, למשל פרשות הליבור, המעשים הפלילים בוצו על ידי מספר מוגבל של אנשים שהיה להם מה להרוויח באופן ישיר. לכן שני המקרים הללו מדהימים אותי, במונחים של היקף הקונספירציה".

מתי היתה הפעם האחרונה שבה לארצות הברית היתה יכולת לבוא חשבון עם החזקים ביותר בסקטור העסקי?

"אני לא בטוח שעשינו את זה אי פעם, מעולם לא היתה רמה כזו של טיפול באשמים. כשהיה לחץ כבד על ממשל אובמה לפעול נגד המגזר הפיננסי, בשנים 2012 ו־2013, התשובה היתה מה שהייתי מכנה בשם 'סיבוב שני של OPM' (כסף של אנשים אחרים – Other Peoples Money). הסיבוב הראשון הוא מה שהביא לסקנדל – כך המשבר החל. הסיבוב השני היה כשהמנכ"לים עשו שימוש בכספים של בעלי המניות כדי לשלם קנסות עצומים – דבר שאפשר למשרד המשפטים לומר 'תראו, אנחנו עושים משהו'. האמת? זה רק כסף של בעלי מניות שמועבר לאחרים, מבלי שהאשמים נדרשו לתת דין וחשבון".

האם הכישלון הזה מחריף כיום, על רקע גילויי השחיתות ואי השוויון?

"הכוח של בעלי מניות נשחק לחלוטין, על פני 20, 30 ו־40 שנה. ההחלטות שהיו צריכות להיות בידי בעלי מניות עברו לידי המנהלים, ולכן אתה רואה כיצד חבילות התגמולים והשכר שלהם נהפכות למנותקות מהמציאות. קשה לדמיין שללא השילוב הזה של יועצים, ועדות תגמול ובעלי מניות ללא כוח – היינו רואים את שכר המנכ"לים מגיע למקומות הללו".

האם אפשר לעשות משהו?

"אנחנו צריכים לחשוב על דרך ליצור אחריות ברורה עבור מנכ"לים בחברות המעורבות בהונאה מבנית. לבנות מערכת של תמריצים שקושרת בין ההתנהגות של המנכ"ל לבין זו של העובדים בחברה. לא ראינו את זה. בעת המשבר של 2008 אמרתי שראוי וגם חכם שמשרד המשפטים יאמר, 'אנחנו נחלץ אותם'. חשבתי שזה נדרש ושאי אפשר לתת למערכת לקרוס – אבל שהמנכ"לים של החברות הללו יאבדו את המשרה שלהם וכל ההנהלה מרמה מסוימת ומעלה צריכה להחזיר את הבונוסים. כל זה היה צריך להיות תנאי לקבלת החילוץ. זה היה מכניס את המנכ"לים למצב מורכב, שבו לא יוכלו לדחות את ההצעה מבלי להפר את הנאמנות שלהם כלפי בעלי המניות".

במקרים הללו, כמו וולס פארגו, אנחנו לא מדברים על מנהלים בודדים - אלא על תרבות שלמה של הונאה. אמת?

"התשואות של ענף הבנקאות התפוצצו ב־20־15 השנים האחרונות, באופן שצריך לגרום לאנשים להבין שמשהו לא בסדר. זה ברור. אני אוהד גדול של בנקאות מנוהלת היטב, של שירותים פיננסיים, הם מערכת כלי הדם של הכלכלה. אבל כשהתשואות על ההון מגיעות לרמות כאלה, אתה מבין שנלקחים סיכונים ושמודלים עסקיים נמתחים עד דק. יש סיבה לכך שלאורך ההיסטוריה בנקאות הניבה תשואות חד־ספרתיות נמוכות, במונחים של דולרים מתואמי אינפלציה. זה מה שהיא צריכה לקבל אם היא עושה את העבודה שלה היטב. כשאתה עושה הרבה יותר מזה, אתה מתחיל לעשות דברים שאינם טובים לכלכלה".

רק בבנקאות? מה עם תעשיות וענפים אחרים? מה עם ענפי הטכנולוגיה והפלטפורמות הדיגיטליות?

"כן, פייסבוק, אמזון וגוגל כה חזקות בגלל מציאות שבה טכנולוגיה מאפשרת ריכוזיות בעסקים מסוימים. הגבלים עסקיים וטכנולוגיה לא מצטלבים היטב. הייתי עורך דין להגבלים עסקיים במשך כמה שנים ואני יכול לומר לך – אפילו אם אתה לוקח את המקרה של מיקרוסופט – עד שמתקבלת ההכרעה של בית המשפט בתיק טכנולוגי מורכב, הטכנולוגיה עשויה להיות במקום שבו הפסיקה כבר אינה רלוונטית. הדבר הנוסף הוא שכל המאזן בין עבודה לבין הון השתנה. העבודה היתה בצד המפסיד ב־20 השנים האחרונות. היא נהפכה לקומודיטי, ומול היכולת של ההון לעבור ממקום למקום ברחבי העולם, בעיקר בייצור, הרווחים של עובדים בתחומים תעשייתיים רבים נעלמו".

ומאחר שהיית שם - האם יש ירידה בכוח של מנגנוני ההגבלים העסקיים?

"יש ירידה וזה הביא לריכוזיות עצומה בהרבה ענפים חיוניים. בגל הראשון חשבו שזה בגלל הגלובליזציה. במילים אחרות, אכיפה של הגבלים עסקיים נתפשה, מנקודת מבט של ארצות הברית, ככמעט אנטי־אמריקאית כי המשמעות היתה הגבלה של תאגידים אמריקאיים, בעוד שלחברות אירופיות הורשה לגדול בתוך הגוש האירופי. כיום אכיפת ההגבלים באירופה הרבה יותר נחרצת מבארצות הברית, אבל הגל של גלובליות היה סיפור הכיסוי להיעדר אכיפה באמריקה".

זה היה רק סיפור כיסוי?

"נכון. ומה שהבאנו על עצמנו זו ריכוזיות אדירה וכוח שוק שהצטבר אצל מספר מוגבל של חברות. עכשיו, לא הרבה שנים אחרי משבר 2008, המוסדות הממשלתיים נסוגים מהצעדים המוגבלים שנעשו".

האם אנשים שמבקשים לבטל את מהלכי הרגולציה באמת מאמינים שהכלכלה תצמח מהר יותר בלעדיהם, או שהכל עניין של לחץ מצדה של התעשייה הפיננסית?

"האנשים הללו מאמינים בזה. אני מהסס כי אני שואל את עצמי את אותה שאלה, ואני אומר: 'תן לי דוגמה להלוואה אחת שלא הענקת בגלל חוק דוד־פרנק או פעילות כלכלית שהיתה מתבצעת ללא החוקים הללו'. יש כל כך הרבה כסף מסביב שמחפש מקומות השקעה, ושום דבר לא מונע ממנו להגיע לאן שהוא רוצה. אנחנו טובעים בהון. אז האם הם מאמינים? כן, הם מאמינים".

אם אנחנו מביטים על הרגולציה ועל השחיתות - במה היית מתמקד?

"קשה לאתגר את הסטטוס־קוו. קשה לעמוד מול מערכות קיימות, ורוב האנשים בממשל פשוט לא רוצים לעשות את זה. הסטטוס־קוו ממשיך קדימה ושורד משברים. למעט מאוד נבחרים או רגולטורים, או סוכנויות ממשלתיות, יש את היכולת להגיד: אנחנו צריכים לעשות משהו אחר באופן יסודי. פשוט אין להם את היכולת".

אז מי יזיז את הסטטוס קוו?

"אני רוצה להיות אופטימי ולא פסימי. מצד אחד מצבה של ארצות הברית מתקבל על הדעת, האבטלה יורדת, התוצר עולה קצת יותר מהר, והמגזר הפיננסי קצת יותר יציב – אבל העמידה במקום של השכר עדיין איומה. הנשיאות של טראמפ תאיץ את עלייתה של סין באיזה 50 שנה. טראמפ הרס את ההנהגה של ארצות הברית בעולם והשאיר חלל שמתמלא על ידי סין. פוטין הוא שחקן לטווח קצר, הוא פושע קטן שמצב הכלכלה שלו לא יאפשר לשאת את האג'נדה שהוא מוביל. סין יכולה. אני חושב שהנשיאות של טראמפ תהיה, לצערי, רגע של שינוי בדינמיקה הזו".

אבל טראמפ לא יכול להיות האשם היחיד - גם אובמה לא בדיוק טיפל בבעיות הכלכליות.

"אחת הסיבות למצב היא שהמפלגה הדמוקרטית כשלה בטיפול באתגרים המבניים ב־15 השנים האחרונות. נהפכנו למפלגה של הסטטוס־קוו. כשהייתי תובע כללי ועשינו את מה שמתואר כ'תיקי וול סטריט', היו מעט מאוד קולות בהנהגה הדמוקרטית שהיו מוכנים להיות קשורים לזה. הסטטוס־קוו חזק מאוד ומעטים באמת מוכנים להביט עליו ולקבוע שהמערכת לא עובדת ושצריך לעשות משהו. אם אתה בדרג הנבחר, מה שהביא אותך למסיבת הריקודים זה מה שאתה רוצה שיימשך. בהגדרה, אתה שם כתוצאה מהמערכת הקיימת – אז כמה גרועה היא יכולה להיות".

עכשיו אובמה מוכר הרצאת לבנקים ולקבוצות עסקיות.

"הלוואי שנשיא ארצות הברית, לאחר שעזב את התפקיד, יקבל שכר – נניח 5 מיליון דולר לשנה, ללא מס, לתמיד – וייאסר עליו לקבל תשלום. נשיא לשעבר זו עדיין פוזיציה מיוחדת בעולם. הייתי רוצה לראות את האנשים שהחזיקו במשרה הזו מתרחקים מהפיתוי של להרוויח כסף או ממראית העין שהם עושים משהו כדי להרוויח כסף".

יש מי שיאמר שכמי שמגיע ממשפחה אמידה אתה יכול להרשות לעצמך מסלול קריירה כזה.

"בדיוק. אז תוציא אותנו מהמשוואה. אולי זה לא מקרי שלכמה מהקולות הבולטים שביקרו את הממסד – למשל טדי רוזוולט או פרנקלין רוזוולט – היתה יכולת פיננסית שאפשרה להם לנהוג כך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#