מה לא מוסרי בסחר באיברים? - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה לא מוסרי בסחר באיברים?

מתי כבר נפנים כי האדם העני אינו מחסן לחלקי חילוף וכי מכירת איברים אינה ביטוי לחירות הפרט, אלא לשעבודו?

תגובות

"מה לא מוסרי בסחר באיברים", שואל דורון טייכמן במאמרו "סחר באיברים ראוי ומוסרי", שבו הוא מתנגד לעמדת ההסתדרות הרפואית לפיה "תגמול לספקי איברים יפתח פתח לסחר בלתי מוסרי ויגדיל את הפערים בין עשירים לעניים".

אני חוששת שאם עמדתו של טייכמן תקובע בחקיקה, אנו עלולים למצוא עצמנו עדים לסחר איברים בחסות הממשלה. וזאת למרות החוק שיזמתי האוסר על סחר בבני אדם, הכולל גם איסור לסחר באיברים, ולמרות הנורמה הבינלאומית השוללת באורח חד-משמעי מכירה וקנייה של איברים לצורך השתלה. אין ספק שקיימת מצוקה אמיתית של מחסור באיברים להשתלה. עד כה באה אספקת האיברים בישראל מתורם מת או מקרוב משפחה חי, והיא נעשתה על בסיס אלטרואיסטי טהור, ללא כל תגמול כספי. ואולם חולים רבים הממתינים זמן רב להשתלה פונים מתוך ייאוש לתורמים אחרים, זרים ואנונימיים, מתוך רצון לרכוש איבר מגופם.

מחריד שהשיח על המצוקה של הממתינים להשתלות יצר מעין השלמה בקרב הציבור עם הרעיון של סחר באיברים. שיח זה מייפה את ההכשר המסחרי בכסות של אתיקה ולשון נקייה, שמנצלת את מצוקת הנזקקים. הדבר בא לידי ביטוי בדוגמה המקוממת שנותן טייכמן, המשווה אדם שמוכר איברים ל"אדם שמוכר את בית מגוריו מכיוון שהוא זקוק למזומנים, בעוד הקונה זקוק לקורת גג".

להבדיל ממכירת הבית שבה "מצבם של שני הצדדים הוטב בזכות העסקה", מי שמוכר את איבריו אינו עושה זאת מתוך בחירה חופשית אמיתית, אלא כתוצאה ממצוקה כלכלית קיצונית, השוללת אפשרות של שיקול דעת רציונלי. מדובר באנשים קשיי יום ואמהות חד הוריות רבות שהופקרו על ידי המדינה, ולא נותרה להם דרך אחרת למלט את משפחותיהם וילדיהם מחרפת רעב. בוודאי שמצבם אינו משתפר בזכות העסקה, ובוודאי שזהו אינו "הדבר המוסרי והראוי לעשותו". מתי נפנים שהאדם העני אינו מחסן לחלקי חילוף, ומכירת איברים אינה ביטוי לחירות הפרט אלא לשעבודו?

רק באחרונה היינו עדים להגשת שני כתבי אישום המתייחסים לסחר בבני-אדם למטרת נטילת אברים מן הגוף. מכתבי האישום ניתן ללמוד כי מדובר בתוכנית שיטתית של סוחרים הפועלים בקרב אוכלוסייה פגיעה. עם מאפייניה אפשר למנות תרמית של התחזות לרופאים ותרמית לגבי השלכות הניתוח, איומים, לחץ פסיכולוגי, הגבלות תנועה ופעולה חובקת גבולות המפילה ברשתה אנשים הנמצאים במצוקה איומה.

אם יתקבל החוק שיאשר מתן תגמול כספי, תהיה בכך משום הלבנת סחר באיברים. במדינה שבה כבוד האדם הוא ערך חוקתי, אסור להפוך את חלקי הגוף לחפצים סחירים, למטבע עובר לסוחר. תרומת איברים מהמת היא חובה מוסרית, היא מעשה נאצל המציל חיים, ועל המדינה להשקיע מאמצים בהסברה ובחינוך ולפעול לעידוד תרומות מהמת. האיסור על מכירת איברים מבטא תפישה לפיה האדם הוא בעל כבוד אנושי ואינו סחיר בשוק.

הכותבת היא חברת כנסת מטעם מרצ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#