התקשורת עוינת — אבל נשלם לה כדי שתמשיך לבעוט - מדיה ושיווק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מיוחד: הזדמנות לשנות

התקשורת עוינת — אבל נשלם לה כדי שתמשיך לבעוט

גופי תקשורת עצמאיים פועלים בשנים האחרונות במודל אלטרנטיבי — גיוס כספים מהציבור כדי לממן פעילות ביקורתית ובלתי תלויה ■ האזרחים, מתברר, פותחים את הארנק — וכבר הזרימו מיליוני שקלים כדי לזכות בעיתונות נושכת

36תגובות
אירית דולב ועינת פישביין — המקום הכי חם בגיהנום
אייל טואג

התופעה הזאת כבר זכתה לכינוי "Trump bump", ארגוני חדשות גדולים שהיו על הכוונת בציוציו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, לא רק שלא נפגעו מהשמצותיו, אלא להפך. רשת החדשות CNN למשל, רשמה גידול של כ–20% בשיעורי הצפייה ב–2017 לעומת 2016, ואילו העיתון "ניו יורק טיימס" רשם זינוק משמעותי במספר המנויים הדיגיטליים בשנה האחרונה.

התיאוריה הרווחת לתופעה הזאת נשמעת פשטנית, אבל גם הולמת את המציאות: צרכני התקשורת בוחרים צד מול המתקפות הפרועות של טראמפ, ותגובת הנגד דוחקת את הקהל דווקא לכיוון המערכות העיתונאיות, שבהן הם בוטחים. במידה מסוימת, בכלי התקשורת הליברליים יכולים רק להודות לטראמפ על התנהלותו.

הזדמנות לשנות - פרויקט מיוחד >> נלחמים בשביל כולנו: האנשים שמנסים לשנות את המציאות בישראל || כלכלה אלטרנטיבית: מה אפשר ללמוד מהחרדים | נתי טוקר || אל תחפשו צדק: כאן באים להרוויח הרבה כסף | איתן אבריאל || בית הקלפים? זה קטן לעומת מה שקורה פה | צבי זרחיה  || הקווים האדומים של האנשים הירוקים | מירב מורן || המדריך להוזלת יוקר המחיה | איילה צורף || "קטמון זו מחאה חברתית שהצליחה, אבל הסיכון הוא בלתי נתפש" | עמרי זרחוביץ|| רוצים לספר לעולם על עצמכם? זו הדרך | בועז כהן

בישראל, שבה גם ראש הממשלה בוחר כטקטיקת הגנה לתקוף את התקשורת, המצב דומה. לצד הגידול במספר המנויים הדיגיטליים של "הארץ" (TheMarker הוא חלק מקבוצת הארץ) בשנה האחרונה, חלה תופעה חדשה: גופי חדשות עצמאיים באינטרנט מגייסים סכומי כסף משמעותיים המאפשרים להם לפעול ולייצר תוכן ביקורתי ובלתי תלוי. קהל הגולשים, מצדו, מוכן שוב ושוב לפתוח את הארנק ולהיענות לבקשה לתרום כספים לגופי תקשורת.

לפי בדיקה שערך TheMarker, גופי החדשות גייסו בארבע השנים האחרונות לפחות 3 מיליון שקל בתרומות ישירות מהציבור שנועדו לתפעול גופי תקשורת עצמאיים. סכום זה אינו כולל פעילויות נוספות, כמו מכירת חולצות או פעילויות אחרות שבמסגרתן נרתם הציבור לסייע לאחזקת גופי תקשורת.

גופי התקשורת המרכזיים בישראל שמתבססים על מימון מהציבור הם האתר החברתי המקום הכי חם בגיהנום; אתר ביקורת התקשורת העין השביעית; האתרים 972 ושיחה מקומית, המחזיקים בקו אידיאלוגי שמאלי מובהק; המיזם העיתונאי 100 ימים של שקיפות של תומר אביטל; מיזם נוסף בשם קרן התחקירים; ועוד גופי קטנים יותר, כמו אתר העוקץ והטלוויזיה החברתית.

זרם התרומות לגופים האלה התעצם באחרונה. כך למשל, המקום הכי חם בגיהנום יצא בקמפיין נקודתי לגיוס של 200 אלף שקל במטרה לממן את העבודה העיתונאית של שרון שפורר, והצליח לגייס 280 אלף שקל בתוך כחודש. אתר שיחה מקומית יצא בקמפיין גיוס של 120 אלף לפעילותו — וכבר הגיע ל–140 אלף שקל. קרן התחקירים ביקשה לגייס במאי 50 אלף שקל — וקיבלה סכום כפול מכך.

"מי שעובד אתנו - לא נוגע לנו בתוכן"

באמצעות סכומי הכסף האלה מנסים בגופי התקשורת העצמאיים לעשות את מה שלטענתם גופי התקשורת הממוסדים לא רוצים או לא יכולים לעשות. ואולם למרות הכסף החדש שנכנס לשוק העיתונות, ניהול גופים מעין אלה הוא מעמסה כבדה ומדאיגה.

את המקום הכי חם בגיהנום מובילות שתי המייסדות, עינת פישביין והעורכת אירית דולב, העורך חיים הר־זהב שגם מפרסם כתבות באתר, ושפורר, שמפרסמת כתבות תחקיר. "תמיכת הגולשים מבחינתנו היא חלק חשוב במודל העתידי של האתר", אומרת פישביין. "אני מאמינה שיש כאן הסכם עם הציבור — אנחנו מוכיחות כבר ארבע שנים שאנחנו ממלאות את הצד שלנו. לא תהיה דרך לעשות את זה בלי התמיכה הכספית והגב הציבורי הכי רחב לעבודה העיתונאית שלנו".

תומר אביטל — מאה ימים של שקיפות
תומר אפלבאום

פישביין ודולב הקימו את האתר ללא מודל עסקי. כבר מהשלב הראשון הן הביאו כסף מהבית, בלי לדעת כיצד יכסו אותו, והעלויות גבוהות: כ–750 אלף שקל בשנה עבור צוות של ארבעה עובדים, וכמובן עבור עלויות טכניות שונות או ייעוץ משפטי.

הצבת לעצמך קו אדום שקובע כמה תהיי מוכנה להפסיד?

פישביין: "עברתי את הקו האדום שלי יותר מפעם אחת. היו לנו תוכניות להגיע לעצמאות כלכלית, אבל לא עמדנו בהן. כעת אני לא חושבת כיצד להחזיר את הכסף, אבל אני כן חושבת שהאתר צריך להגיע לעצמאות כלכלית, וזו לא דרך להפעיל אותו. עם כל האג'נדה החברתית, עיתונות עצמאית צריכה להיות מסוגלת להחזיק את עצמה. אני לא מאמינה בפילנתרופיה עיתונאית. זו לא דרך".

פישביין מקווה כי הקמפיינים השנתיים יממנו 20%–25% מפעילות המקום הכי חם בגיהנום, והיתרה תגיע ממבצעים שונים, ממכירת מרצ'נדייז ובאחרונה גם מסבבי הרצאות של צוות האתר. "אבל צריך להיות ברור שמי שעובד אתנו — לא נוגע לנו בתוכן", היא אומרת.

עדיין לא חשתן את טעמו של הלחץ המסחרי?

"גם לא נחוש. אי־אפשר להפעיל עלינו לחץ. אם שלדון אדלסון, למשל, ירצה לשים עלינו 60 מיליון דולר, הוא יקבל מכתב תודה — וזהו. לא תהיה לו יכולת להשפיע. היו לנו גם הצעות לתוכן שיווקי, אבל זה לא עבר אפילו את שלב השיחה הראשונית, גם כשהיה מדובר בתוכן שיווקי בנושאים חיוביים, כמו עמותות".

טאלנטים ולהקות רוק נרתמו לסייע

רוב העומדים בראש אותם גופי תקשורת עצמאיים הם עיתונאים בעצמם, ופעילות גיוס כספים, ובכלל ניהול טכני של גוף תקשורת, אינם כוס התה שלהם. לשוקי טאוסיג, עורך העין השביעית, לא היתה ברירה אלא ללמוד במהירות את הדרכים השונות לניהול האתר. ב–2015 הודיע המכון הישראלי לדמוקרטיה כי הוא מפסיק את התמיכה באתר, ובמקום זאת הוא המשיך לפעול באמצעות עמותה פרטית של אנשי ציבור ותקשורת.

"עבדנו כמה חודשים בלי שכר. אחרי זה פתחנו בתהליך שנמשך עוד כמה חודשים כדי לפתח את האפשרות של מערך סליקה. זה היה סיפור ארוך. הבנו גם את המשמעות של הריכוזיות במערכת הבנקאות. זה לקח לנו המון משאבים", אומר טאוסיג.

העין השביעית העלה באותה תקופה קמפיין בהובלת עיתונאים בולטים, ובהם אילנה דיין ומוטי קירשנבאום, ויצא לדרך. "אנחנו ממש גרועים בשיווק עצמי, או בשיווק בכלל, אבל אנשים אוהבים אותנו ותורמים לנו. העין השביעית לא היה יוצא לדרך עצמאית אם לא היינו מקבלים מראש שירותים בחינם, למשל, מחברת אינטרנט (עבור שירותי אחסון וניהול) ומסוכנות צילום. הם אמרו לנו שהם מוותרים לנו על התשלום", מספר טאוסיג. עלות הפעלת האתר מגיעה כיום לכ–700 אלף שקל בשנה. כ–200 אלף שקל מהם מגיעים מתורמים פרטיים — והשאר מתרומות מקרנות פילנתרופיות או שיתופי פעולה.

חגי מטר — 972 ושיחה מקומית
תומר אפלבאום

אפיק הכנסה נוסף של חלק מהארגונים הוא מכירת מרצ'נדייז. העין השביעית והמקום הכי חם בגיהנום, לדוגמה, מוכרים חולצות ממותגות עם לוגו של גוף התקשורת. בשני גופים אלה, מי שעמל לקבל את ההזמנות, לארוז את החולצות ולהוציא אותם למשלוח — הם חברי המערכת עצמם.

"היינו יושבים שעות ארוכות ואורזים את החולצות למשלוח. זה לא היה קל", אומרת פישביין. "עד כה, במשך שנתיים וחצי, נמכרו כ–4,000 חולצות של המקום הכי חם בגיהנום. חלק גדול מהן אפשר היה לראות במחאות חברתיות, כולל בהפגנות מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה בפתח תקוה". עד כה הכניסו החולצות הממותגות כ–80 אלף שקל לקופת המקום הכי חם בגיהנום.

העין השביעית אף ערך מופע מיוחד של כמה מלהקות הרוק הגדולות של שנות ה–90 — מוניקה סקס, אבטיפוס, איפה הילד, בלאגן ונקמת הטרקטור — שהתנדבו להופיע, כמו גם חברות הציוד וההגברה. הכסף ממכירות הכרטיסים הועבר לאתר.

מי רוצה לעקוב אחרי חבר כנסת?

אחד המגייסים הבולטים בישראל במימון המונים למטרות עיתונאיות הוא העיתונאי תומר אביטל, שמוביל את המיזם 100 ימים של שקיפות. עד כה גייס אביטל כ–400 אלף שקל מהציבור למימון פרויקטים עיתונאיים שונים. באחרונה יצא אביטל בגיוס לפרויקט נוסף — מעקב אחר עשרה חברי כנסת במהלך הפגרה, כדי לבחון אם באמת נכונה טענתם כי הם עובדים גם במהלך הפגרה הארוכה. מטרת המיזם היא לחשוף היכן הח"כים מבלים ועם מי הם נפגשים בפגרה.

"אני מאוהב במנגנון של עיתונות מעצימה ציבור, ולא יכול לחזור אחורה", אומר אביטל. "המיזמים מאפשרים לציבור להיות חלק מתהליך קבלת ההחלטות העיתונאיות. הציבור הוא הבוס והעורך הראשי. זה מאפשר עצמאות מלאה, התעסקות בנושאים שלא עוסקים בהם במדיה המסורתית או שלא סקסיים בעיני העורכים מהעולם הישן. והכי חשוב — כשהציבור הוא חלק מהתהליך, אז הוא לא רק מצקצק למול הממצאים. הוא מפיץ, מעיר ועוזר בפעולות אקטיביסטיות משלימות".

חלק מהגיוס של אביטל נועד למיזם בשם קרן התחקירים, שאיגד כמה גופי תקשורת עצמאיים ופועל במודל שבו ציבור התורמים עצמו מחליט אילו תחקירים להוציא לפועל. האתר יצא במארס במיזם גיוס כספים וביקש מהציבור 50 אלף שקל, ובסופו של דבר קיבל כ–103 אלף שקל.

עד כה יצא המיזם בתחקיר משותף אחד בלבד, שעסק בטיס"א — הסכם הסחר הבינלאומי של ישראל. חלק מהאתרים שהיו שותפים במיזם כבר זנחו אותו, אך היזם החברתי גיא מרגלית, שהוביל את המיזם, אומר כי "בקנה יש שני תחקירים נוספים שאמורים להתפרסם בקרוב".

האתר שרושם ככל הנראה את היקף התרומות הגבוה ביותר הוא שיחה מקומית ואתר 972 באנגלית — שניהם אתרים בעלי אג'נדה שמאלנית מובהקת שפועלים תחת עמותת 972, ובמקרה של שיחה מקומית, לצד ארגון ג'אסט ויזן. התקציב הכולל של האתרים הוא כמיליון שקל בשנה. מחצית מהתקציב מגיעה מקרנות שונות והיתר מתורמים פרטיים. 972 מתבסס על תורמים רבים מחו"ל, שרואים חשיבות בהפעלתו וקוראים אותו, בשונה מהאתרים המקומיים שלרוב מתבססים רק על תורמים ישראלים.

שיחה מקומית מונה צוות של שלושה עובדים שמקבלים שכר, ואתר 972 מעסיק שני עובדים. מלבד זאת, יש מערכת נרחבת של מתנדבים — בלוגרים שמאמינים בפרויקט, השותפים באתר ומספקים לו ידיעות ודעות. "יש לנו מערכת שמעניקה את המעטפת העיתונאית — לא כדי למנוע ממישהו להתבטא, אבל כן לבדוק עובדות, לוודא שאין לשון הרע, וכדי להצליב מקורות", אומר חגי מטר, מנהל האתרים. עד כה, במשך ארבע שנות פעילותו, הצליח האתר לגייס בסך הכל כ–1.5 מיליון שקל מתורמים פרטיים.

שוקי טאוסיג — העין השביעית
תומר אפלבאום

"מי שנותן לנו כסף לא תורם לצדקה"

מאז המצאות העיתונות, מקור ההכנסה העיקרי שלה היה קוראי העיתון, ששילמו עבורו סכום מסוים. מאז אמצע המאה ה–19 הוסיפו גופי התקשורת מודל כלכלי נוסף — שילוב של פרסומות בעמודי העיתון. באחרונה חל שינוי במגמה הזאת, ושיעור ההכנסות של העיתונים מדמי מנוי עולה ביחס להכנסות מפרסומות (ראו מסגרת). יש מי שרואה במודל התרומות הנוכחי חזרה לעידן שבו הציבור הוא זה שמימן את ישירות את פעילות העיתונים — באמצעות רכישתם.

"באחרונה התקיים אצלנו דיון בסוגיה אם נכון להשתמש בכלל במושג תרומה", אומר טאוסיג. "אני מסתייג מכך. מי שנותן לנו כסף לא תורם לצדקה. אני מספק מוצר שהוא צורך או שהוא סבור שהוא חשוב. אני גם לא חושב שזה נכון שהמודלים הכלכליים אינם מחזיקים מעמד. למעשה, אנחנו מדברים על אותו מודל כלכלי הכי בסיסי של עיתון: אנשים שצורכים אותו משלמים עליו, כמו כל מוצר צריכה אחר. זה הכי בריא שיש. בכל עיתון שיש לו מפרסמים גדולים, תמיד יש פתח לשחיתות. ההשפעה של גופים גדולים משמעותית. אתה תלוי בתאגידי ענק. לכן, זה טוב שחוזרים למקורות למימון ישיר של הקהל".

מטר, לעומת זאת, סבור כי גם על גופי תקשורת עצמאיים מוטל לגוון את מקורות ההכנסה שלהם. "אנחנו לא בוחרים במודל שהוא רק תרומות, אלא גם וגם וגם", הוא אומר. "אנחנו מתנגדים לחומת תשלום כי חשוב לנו שהתוכן שלנו יהיה זמין לצרכני תקשורת בארץ ובעולם. מצד שני, ב–972 יש פרסומות והעמותה גם מגייסת כספים ממקורות אחרים. יש גם ארגונים ששותפים באתר. נכון לקיים מגוון כמה שיותר רחב של מקורות תקציביים, ולא להתבסס על תורם אחד או מפרסם אחד שעשויה להיות להם השפעה על התוכן. ההתבססות על מודלים שונים נותן לנו חופש מוחלט".

מלבד החופש העיתונאי, מטר מסביר כי גיוס התרומות מעביר מסר חשוב לציבור. "אחרי שנים שבהן התרגלנו לצרוך תוכן בחינם באינטרנט, צריך לחנך את הציבור ולהרגיל אותו לשלם שוב על תוכן. החשיפות על מאחורי הקלעים בעיתונות, במיוחד בשנים האחרונות, והחשיפות על הקשרים בין הון לשלטון, למשל ב–TheMarker ובעין השביעית, הבהירו לאנשים שאולי הם לא משלמים על התוכן, אבל הם עצמם המוצר — שאותו מוכרים כקהל שבוי שאפשר לדחוף לו פרסומות בצורה לא שקופה".

אצל אביטל, המעורבות של הציבור עמוקה יותר. אביטל למשל, פונה לגולשים ושואל אותם אחרי איזה ח"כ לבצע מעקב כדי לבחון כיצד הוא מתנהל ועם מי הוא נפגש. "כשהציבור הוא זה שמחליט — זה מחזיר לו את האמון בתקשורת", הוא אומר. "הרבה פעמים הציבור גם יודע יותר טוב מאתנו מה צריך לחקור ובמה צריך להתמקד. חוכמת ההמונים עובדת".

העיתונים הגדולים בעולם עוברים למודל בתשלום — וגם מנסים לגייס תרומות

מודל גיוס ההמונים לא נעצר רק באתרי אינטרנט חלוציים או נישתיים. אתר "הגרדיאן" הבריטי מפעיל זה זמן רב מודל שבו במקום להגביה את חומות התשלום ולאפשר קריאה רק למנויים, הוא פונה לקוראים וקורא להם לתמוך בו באופן קבוע או לתרום תרומה חד־פעמית.

באחרונה "הגרדיאן" הרחיב את מודל התרומות. העיתון הקים ארגון חדש ללא מטרות רווח שיגייס תרומות בעולם לפעילות העיתון. החטיבה החדשה קיבלה מימון של מיליון דולר מכמה קרנות פילנתרופיות, כמו קרן סקול. עם זאת, שיעור הכנסות החברה מתרומות מכלל ההכנסות עדיין נמוך — כ–4.9 מיליון דולר מתוך הכנסות בסך 276 מיליון דולר ב–12 חודשים שהסתיימו באפריל.

לפני כחודש התברר כי גם "ניו יורק טיימס" לוטש עיניים לכספי תרומות, בעיקר של קרנות פילנתרופיות. העיתון הקים זרוע פילנתרופית חדשה, ארגון ללא כוונת רווח, שאמור לגייס כספים למימון הפעילות העיתונאית מיחידים או מארגונים, ובהובלת שיתופי פעולה שונים. בעיתון הסבירו כי עם תמיכה כלכלית אפשר יהיה לקדם מיזמים כמו טיפוח דור חדש של עיתונאים.

מודל עיתונות המתבסס על תרומה פועל כבר יותר מעשור בצורה מיטבית במיזם האמריקאי פרופבליקה, ארגון ללא כוונת רווח שהוקם לפני כעשור במימון בני זוג בנקאים לשעבר. השניים תורמים 10 מיליון דולר בשנה להפעלת המערכת שמפרסמת תחקירים בשיתוף פעולה עם ארגוני חדשות.

ואולם גם ללא מודל התרומות, גופי התקשורת בעולם מתבססים יותר ויותר על הכנסה ישירה מציבור הקוראים, שניאות לשלם עבור תוכן איכותי. ניתוח של מכון המחקר Pew מעלה כי העיתונים הגדולים בארה"ב, כמו "ניו יורק טיימס", "וול סטריט ג'ורנל" ו"שיקגו טריביון" רשמו גידול של עשרות אחוזים במספר המנויים הדיגיטליים שלהם בשנה האחרונה.

בפועל, בשל היחלשות העיתונות המודפסת, יש כמובן ירידה בהיקף ההכנסות הכולל לעיתונות, בעיקר בשל ירידה דו־ספרתית שנתית בהיקפי הפרסום בעיתונות. אלא שהירידות האלה רוסנו במעט בעקבות גל המנויים הדיגיטלי החדש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם