הפערים בהודו רק מתרחבים - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפערים בהודו רק מתרחבים

התרחבות הפערים הכלכליים בין המדינות בהודו מבלבלת כלכלנים ■ האי־שוויון הזה, שבממשלה מכנים "תעלומה גדולה", עלול להוביל את הודו לאזורים מסוכנים פוליטית

תגובות
בלומברג

למדינות קל יותר לצבור עושר ברגע ששכנותיהן כבר עשירות. דפוס הצמיחה של מזרח אסיה הזכיר במשך עשורים להקת אווזים — מיפן החלוצה בראש ועד למדינות כמו מיאנמר שמשתרכות מאחור.

דפוס זהה אפשר לראות לעתים קרובות במדינות גדולות. המחוזות העניים יותר של סין, למשל, צמחו בעשור האחרון בקצב מהיר יותר משכניהם העשירים יותר.

ואולם בהודו המצב שונה. הפערים בין המדינות שבתוכה רק גדלים עם הזמן, ושינוי שהוכרז באחרונה במערכת המס במדינה צפוי אף להחמיר את המצב.

למעט כמה פנטהאוזים במומבאי ומשרדי סטארט־אפ בבנגלור, כל האזורים בהודו עניים בקנה מידה גלובלי. 1.3 מיליארד האזרחים שלה מהווים את עשירונים 3 ו–4 של אוכלוסיית העולם, עם הכנסה לנפש (במונחי שווין כוח קנייה) של 6,600 דולר בשנה. עם זאת, הנתון הזה מסתיר פער עצום. כך, במדינת קראלה שבדרום, לתושב הממוצע יש הכנסה שנתית של 9,300 דולר — מעל אוקראינה, למשל, ואילו לתושבי מדינת ביהר שבצפון, שבה חיים 120 מיליון איש, ההכנסה הממוצעת היא כ–2,000 דולר — קרוב יותר לאזרחי מאלי או צ'אד, שנמצאים בעשירון התחתון העולמי.

התמ"ג לנפש בשלוש המדינות העשירות בהודו, כשיעור מבשלוש העניות ביותר

לדברי ויווק דהג'יה ופראווין צ'קרווארטי ממכון המחקר IDFC, ב–1990 לשלוש המדינות הגדולות העשירות ביותר בהודו היו הכנסות שגבוהות ב–50% משל שלוש העניות ביותר — בערך כמו הפערים כיום בין המדינות בתוך ארה"ב או האיחוד האירופי, ויותר שוויון מאשר בסין. כעת, שלוש המדינות העשירות בהודו עשירות פי שלושה.

בחלק מהאזורים העשירים בעולם, פערי ההכנסות התרחבו בעשורים האחרונים, אבל הודו עדיין מבלבלת כלכלנים. אזורים עניים מרוויחים מטכנולוגיה שמפותחת באזורים העשירים — מרכבות ועד טלפונים ניידים. העובדים באזורים העניים מקבלים שכר נמוך יותר, כך שחברות מעדיפות לבנות שם מפעלים חדשים.

תהליך צמצום הפערים היה מהיר יותר אם המחסומים שעומדים בפני תנועת סחורות או אנשים היו נמוכים יותר. בסין, למשל, הפערים הצטמצמו הן הודות לשוק, מכיוון שמפעלים העבירו את הייצור למקומות שבהם הייצור זול יותר; והן הודות למאמצי הממשלה לעודד אזורים עניים באמצעות השקעה גדולה בתשתיות בהם.

ארווינד סוברמניאן, היועץ הכלכלי הראשי לממשלת הודו, כתב בתחילת השנה כי הפערים בין המדינות הם "תעלומה גדולה". פרץ הליברליזציה החולף ב–1991 כנראה תרם לכך בתחילה, משום שחילק באופן לא שווה את השלל של הצמיחה הכלכלית המהירה — אבל האי־שוויון הזה אמור היה כבר לתקן את עצמו עד עכשיו.

ההגירה הפנימית נתקלת במחסומים

אחת הטענות היא כי הפערים נוצרים בשל הבידוד היחסי של המדינות העניות יותר בהודו — כתוצאה מתשתיות רעועות, ביורוקרטיה ומחסומים תרבותיים. ההגירה הפנימית, שהיתה יכולה ליצור צמיחה, נבלמת בשל מחסומים של תרבות ושפה: המדינות העניות בצפון דוברות הינדו, בניגוד למדינות הדרום, העשירות יותר. בנוסף, לתושבים שעוברים למדינה אחרת קשה יותר להשיג גישה להטבות ולסובסידיות שניתנות במקום שבו לא נולדו. אפילו המאכלים המסורתיים שונים כל כך מאזור לאזור עד שהמהגרים מתלוננים עליהם.

סוברמניאן סבור שטיעונים כאלה מוגזמים. לדבריו, ההגירה בתוך הודו אולי לא מגיעה להיקף ההגירה שחוללה את המהפכה בסין — אבל היא עדיין בסדר גודל נאה, והסחר בין המדינות בתוך הודו בריא.

תיאוריה אחרת מסתכלת על מודל הפיתוח של הודו. הצמיחה נשענה על מגזרים עתירי כישורים מקצועיים, כמו טכנולוגיית מידע (IT), יותר מאשר על ייצור, ולדברי סוברמניאן, ייתכן כי הדבר בלם את סגירת הפערים שאפשר לראות במקומות אחרים.

בנוסף, ייתכן שלא משנה כמה עלויות כוח האדם בהם נמוכות — המקומות העניים יותר חסרים את הבסיס המקצועי כדי לקחת משרות מהאזורים העשירים יותר.

תסבוכת ביורוקרטית

הסבר סביר יותר הוא שהסיבות להשתרכות של מדינות מסוימות מאחור מלכתחילה — שנוגעות לממשל גרוע — עדיין עומדות בעינן. עלויות השכר הנמוכות של ביהר גורמות לה להיראות פחות אטרקטיבית על הנייר כמקום להקים בו מפעל.

אם הרעיון הזה נכון, ייתכן שהצגתו של מס הסחורות והשירותים החדש (GST) ב–1 ביולי רק החריפה את המגמה הזאת. המחסומים בפני סחר בין המדינות בתוך הודו נהפכו לנמוכים הרבה יותר, אבל מדינות איבדו חלק מהאוטונומיה התקציבית שלהן, כמו האפשרות להציע הטבות מס שימשכו משקיעים. לדברי צ'קרווארטי, הדבר עלול להקשות עוד יותר על המדינות העניות להדביק את הקצב ולסגור את הפער.

עם זאת, סוברמניאן מציין שבכל זאת בחלק מהאזורים נסגר הפער. למרות ההשתרכות מאחור בכל הנוגע להכנסות, המדינות העניות בהודו מדביקות את הקצב בהורדת תמותת התינוקות והעלאת תוחלת החיים. שיעורי הפריון בחגורת ההינדו הצפונית צונחים לרמות שאליהן כבר הגיעו מדינות כמו טאמיל נאדו שבדרום הודו. ה"דיווידנד הדמוגרפי" של הודו הוא בעיקרו הזדמנות למדינות העניות יותר — אם יוכלו לייצר מספיק משרות כדי לנצל אותו.

סגירת הפערים הזו היא דבר חשוב להודו, שבאזורים שמשתרכים מאחור בה מתגוררים כמה מהאנשים העניים ביותר בעולם. במקביל, היא עשויה לסייע לה להימנע מסכנה פוליטית: שהמדינות העשירות בהודו יתחילו לתהות אם המדינות העניות אינן פוגעות באינטרסים שלהן, ויחתרו לבדלנות.

במדינות רבות, המפלגות הפוליטיות האזוריות מתחרות במפלגות הלאומיות שהצליחו להשתיק את השיח הזה בעבר. כעת השאלות בנוגע לפערים בין המדינות בהודו מבלבלות. בעתיד הן עלולות להיהפך לבוערות יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#