"הם חשבו שצריך להעניש אותנו": אחד הסיפורים המדהימים והבלתי סבירים בפוליטיקה העולמית - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הם חשבו שצריך להעניש אותנו": אחד הסיפורים המדהימים והבלתי סבירים בפוליטיקה העולמית

יורגוס פפנדריאו כיהן כראש ממשלת יוון בשיא משבר החובות שפקד את אירופה והרס את כלכלת ארצו. למרות ביקורת נוקבת על ההתנהלות של הגרמנים וראשי האיחוד, הוא מקווה לעתיד מאוחד עוד יותר של אירופה, ואפילו לחזרה מחודשת לזירה הפוליטית בארצו

12תגובות
יורגוס פפנדריאו
אייל טואג

אם יורגוס פפנדריאו לא היה פוליטיקאי מנוסה, אפשר היה לזכות אותו בתואר מזוכיסט. פפנדריאו, שהתפטר ב–2011 מראשות ממשלת יוון בשיאו של משבר החוב, בעקבות לחצם של מנהיגי האיחוד האירופי בראשותה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, מוביל עתה יוזמה פוליטית חדשה. "עבדתי בחודשים האחרונים לאחד מחדש את הפלגים ביוון, שהתפצלו במשבר ממפלגות השמאל־מרכז", הוא מספר ומוסיף: "הממשלה שצברה את החובות וזייפה את נתוני הגירעון היתה הממשלה השמרנית, זו שכיהנה לפני שנבחרתי, בראשות מפלגת ניאו־דמוקברטיה. זה פגע באמון. נאלצנו לנקוט צעדים קשים.

כסוציאל־דמוקרטים, היה לנו קשה לקצץ בפנסיות ובשכר. אנשים רבים חשו שמי שהיה אחראי לא שילם — אזרחים שהשתמשו במקלטי מס, למשל. הדברים האלה פגעו במפלגה הסוציאליסטית, והיא התפצלה לכמה מפלגות חדשות. בשנה האחרונה עבדנו ליצור קואליציה של מפלגות מרכז שמאל, והצלחנו. יש שבעה פוליטיקאים שמתמודדים על ראשות התנועה. הצעד הבא שלנו הוא תוכנית שתהפוך את את יוון ליצרנית יותר, ותטפל בסיבות למשבר — קליינטליזם, חוסר שקיפות בכלכלה, שחיתות".

ההתעקשות של פפנדריאו לחזור לפוליטיקה, למרות הקשיים, קשורה כנראה במקום שממנו הוא בא. פפנדריאו, שביקר באחרונה בישראל כדי להשתתף בוועידה לחדשנות בערים שערכה עיריית תל אביב־יפו כחלק מפסטיבל החדשנות DLD, הוא בן לשושלת פוליטית מכובדת.

סבו היה יורגוס פפנדריאו, שכיהן שלוש פעמים כראש ממשלת יוון בגלות, במשך שלוש שנים בשנות ה–60. בנו של יורגוס הסב ואביו של יורגוס הנכד, אנדריאס פפנדריאו, ייסד את פאסוק — המפלגה הסוציאליסטית הפאן־הלנית, והוביל אותה לניצחון לאחר 50 שנות שלטון של מפלגות שמרניות. בסקר דעת קהל ב–2007 הוא נבחר לראש הממשלה החשוב ביותר בהיסטוריה של יוון, וממשלתו ב–1981–1985 נבחרה לטובה ביותר שהיתה ליוון מעולם. הוא כיהן ב–1981–1989 וב–1993–1996.

.

ההיסטוריה הסוערת של המשפחה היתה צריכה לאותת ליורגוס הנכד על דרכם של פוליטיקאים ביוון. אביו אנדריאס, ששב ליוון מארה"ב ב–1959, וכיהן כשר בכיר בממשלה, נכלא לאחר מרד הקולונלים שהביא ליוון את הדיקטטורה הצבאית ב–1967. הסבא, יורגוס, שהיה בא בשנים אז, נכלא במאסר בית, ומת תוך שנה. תחת לחץ ידידים אמריקאים מהרווארד שוחרר אנדריאס ממאסרו ויצא לגלות בשוודיה עם אשתו, ארבעת ילדיו ואמו. הוא הקים תנועה להתנגדות למשטר הרודני ביוון, והאשים את ה–CIA באחריות להפיכה ביוון. הוא חזר ליוון לאחר נפילת החונטה ב–1974.

יורגוס הצעיר למד באוניברסיטת אמהרסט במסצ'וסטס ובלונדון סקול אוף אקונומיקס, והתמחה בסוציולוגיה לינגוויסטית. כניסתו לפוליטיקה היתה מובטחת, וכשאביו היה ראש הממשלה הוא כיהן כשר החינוך. הוא היה הפוליטיקאי הראשון ביוון שפעל לטובת העדפה מתקנת, והקצה 5% מהמשרות באוניברסיטאות לטובת המיעוט המוסלמי בתראקיה, חבל ארץ שמתחלק בין יוון, טורקיה ובולגריה. כשר חוץ, הוא הידק את הקשרים עם טורקיה ואלבניה, ואף שימש כדיפלומט במגעים לפתרון הסכסוך בקפריסין. באוקטובר 2009 ניצחה מפלגתו, פאסוק, בבחירות הכלליות, והוא התמנה לראש ממשלת יוון.

מה שקרה כשפפנדריאו נכנס למשרד ראש הממשלה בסתיו 2009 הוא אחד הסיפורים המדהימים והבלתי סבירים בפוליטיקה העולמית. פפנדריאו קיבל את המתנה שאף ראש מדינה לא חפץ בה — ספרי חשבונות מזויפים שהותירו קודמיו.

יוון הצטרפה לגוש היורו ב–2001 והחלה להשתמש ביורו ב–2002, לאחר שהוכיחה שהיא עומדת בתנאי אמנת מאסטריכט, בין היתר, בתנאי שהגירעון שלה נמוך מ–3% מהתמ"ג. עוד לפני משבר החובות התגלה כי ספרי החשבונות שלה עברו מניפולציות בעזרתם של בנקי השקעות מוול סטריט, שבראשם גולדמן סאקס. התרגילים החשבונאיים להסתרת חובות לא היו שונים מאוד מאלה שנעשו בתרמיות של החברות אנרון ו-וורלדקום — הלוואות שהוסתרו כעסקות סחר במט"ח, והלוואות כנגד הכנסות עתידיות מהגרלות לוטו. כל אלה לא נרשמו במאזנים כחובות.

הממשלה שקדמה לזו של פפנדריאו פירסמה באפריל 2009 תחזית שלפיה הגירעון התקציבי ל–2009 יהיה 3.7% מהתמ"ג. עם השבעתה של הממשלה החדשה נחשפו חובות שלא דווחו, והגירעון האמיתי היה 12.7% — יותר מפי שלושה מהמדווח. מאוחר יותר התגלה שהגירעון היה אפילו גדול מכך. בן לילה התגלגל המשבר הגלובלי גלגול נוסף, ממאיר. השווקים הפנו גבם ליוון, תשואות האג"ח — שהן המחיר שהממשלה משלמת כדי ללוות כסף למימון התקציב — זינקו.

היית ראש ממשלה טרי. מה עבר לך בראש, מה מרגישים כשמגלים דבר כזה?

.

פפנדריאו: "בזמן הבחירות היתה לי סיסמה, 'נשתנה או נשקע'. מה שלא ידעתי זה שכבר שקענו. לא הבנו את עוצמת המשבר והיקפו. הגירעון היה גבוה בהרבה ממה שחשבנו, ותגובת השוק היתה בלתי צפויה".

פפנדריאו שומר על שלווה ורצינות במהלך רוב הפגישה. הוא לא מתבטא בחריפות, ולא חושף כל מצוקה כשהוא נזכר בשעותיו הקשות ביותר כמנהיג המדינה הקטנה. הוא היה משוכנע שגם במצב של חוב וגירעון גדולים, הוא יוכל לנהל את השינוי הנדרש "באופן הדרגתי ואנושי" — הוא מדגיש את המלה האחרונה. "אבל השוק השתגע. הוא היה כמו עדר פראי, ועם כל שמועה, העדר דרס אותנו עוד ועוד".

באותם שבועות ראשונים של המשבר, בנובמבר 2009, הגיעה משלחת בנקאים לאתונה, בראשותו של לא אחר מנשיא גולדמן סאקס, גארי קוהן, שכיום משמש יועצו הכלכלי הראשי של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, כדי לנסות לייעץ לממשלת יוון איך לנהל טוב יותר את מאזניה. למותר לציין כי גולדמן סאקס חזרו הביתה עם דמי הייעוץ ולא שילמו מחיר על הסיוע בתרמית.

פפנדריאו פנה, אם כך, לשותפיה של יוון באירופה — מנהיגי המדינות החברות בגוש היורו ובאיחוד האירופי. "היינו צריכים שהאיחוד האירופי יבלום את השוק באמצעות הבעת אמון, שייתנו ליוון לנהל את המשבר ולצאת ממנו. לא קיבלנו את הבעת האמון הזו. רוב שותפינו האירופים היו שמרנים בגישתם, והפעילו עלינו לחץ לקצץ בתקציב. רק ב–2012 יצא מריו דראגי, נשיא הבנק המרכזי של אירופה, בהצהרה שהוא מוכן לעשות כל מה שצריך כדי למנוע קריסת אג"ח של ממשלות היורו". אבל זה כבר היה מאוחר מדי עבור פפנדריאו — המשבר פרץ במשמרת שלו כבר ב–2009. "בשלוש השנים האלה היתה דהרה בשווקים ומה שלא עשינו, השווקים לא נרגעו".

"רציתי תמיכה פוליטית, לא כסף"

הדבר המדהים להבינו כעת הוא שהסכומים המפלצתיים שהבנק המרכזי של אירופה, קרן המטבע הבינלאומית והאיחוד האירופי הלוו ליוון — מאות מיליארדי יורו — לא היו נחוצים לממשלת יוון. מה שהיה נחוץ לה זה רק אמון מצד השווקים. "ניהלנו משא ומתן על החילוץ. לא רציתי לקחת את הכסף. רציתי שמרקל תעניק לנו תמיכה פוליטית ולא כסף, אבל כנראה שהאמונה שלה בשווקים היתה חזקה יותר, או שהיא לא בטחה בנו. אז לא היתה לנו תמיכה מלאה שלה".

אי האמון הזה יצר בעיה כפולה עבור יוון. בשווקים, היא לא היתה יכולה להמשיך לגייס כסף ללא הערבונות שהחילוץ היווה: הכסף שהוזרם ממנגנון החילוץ לא שימש לשלם משכורות לעובדי ממשלה או לממן בתי חולים, למשל. הוא שימש רק לפירעון החובות הקיימים שלה, מעין דלת מסתובבת של כסף שנכנס מהבנק המרכזי של אירופה לחשבון נאמנות, וחוזר לחשבון אחר של הבנק המרכזי שלו היתה יוון חייבת את הכסף.

הבעיה השנייה היתה פנימית: ללא צפירת הרגעה מצד מרקל ושאר ראשי האיחוד, התחזקו הדיבורים על האפשרות שיוון תצא מגוש היורו. היוונים החלו למשוך את כספם מהבנק ולהחביא אותו, מחשש שהחלפת היורו בדרכמות או במטבע יווני חדש אחר תחסל אותם כלכלית. "אנשים לא השתמשו בכסף, לא השקיעו, לא קנו, והפעילות הכלכלית שותקה", מסביר פפנדריאו. מאוחר יותר התעורר החשש כי מדינות אחרות יידבקו במחלה היוונית וישקלו לצאת מגוש היורו. פורטוגל ואירלנד היו ראשונות, והשווקים החלו לסרב להלוות להן כסף. אחרי כן זינקו גם התשואות של איטליה וספרד.

מהומות באתונה, מאי 2010. "השימוש בסטריאוטיפים גרם לאנשים לשאול — אם היוונים רעים והגרמנים טובים, למה לא להתגרש?"
רויטרס

"אם היה שיתוף פעולה, היינו מצליחים לפתור את המשבר", אומר פפנדריאו. "האליטה האירופית לא רצתה לעזור ליוון. היתה גישה מוסרנית — שצריך להעניש אותנו על חטאינו. זה ממש לא עזר. קיצצנו עוד לפני שקיבלנו סיוע, אבל רצינו שבשלב מסוים יפסיקו להעניש אותנו. אתן לך דוגמה. החלטנו שכל הוצאה ממשלתית חייבת להיות רשומה באינטרנט, לשם שקיפות. מיד, כשהכל עלה לרשת, העלויות ירדו. אוניברסיטאות שילמו 2 מיליון יורו בשנה לשירותי ניקיון. עם פרסום הנתונים, העלויות צנחו ל–600 אלף יורו.

במערכת הבריאות ידענו שרופאים רושמים יותר מדי תרופות מפני שהם מקבלים טובות הנאה מחברות התרופות. הממשלה שילמה, כמובן, את החשבון. דרשנו מכל הרופאים להעלות לאינטרנט כל מרשם שהם נותנים. כל רופא שעובד עם מערכת הבריאות חייב לעשות כן. הרופאים התנגדו — אמרו שהם לא מבינים במחשבים. אז אמרנו להם שמי שלא יעשה את זה יסולק מרשימת הספקים הממשלתיים. תוך שבועיים רובם התחברו ופתאום ידעו להשתמש במחשבים. עלות המימון של המרשמים נפלה ב–50%, ל–3 מיליארד יורו בשנה".

הבעיה היא, חוזר פפנדריאו על טיעון שברבות השנים נשמע אפילו מפי כלכלנים בקרן המטבע — אחת הנושות של יוון, שצנע לא פותר משבר כלכלי. הוא מחמיר אותו. הפתרון הנדרש, לדעתו, לשחיתות, לחוסר השקיפות ולבעיות הממוסדות בתרבות היוונית, היתה שינוי מבני. "אבל זה דורש זמן, תמיכה מהאירופים והרבה פחות קיצוצים".

בהתבוננות לאחור, לא היה דבר אחר שיכולת לעשות? לא יכולת פשוט לסרב לתכתיבים מברלין?

"יכולנו להגיד לא, אבל למחרת היינו פושטים רגל. מי שהיה לו הכוח האמיתי זה השוק, ועמו אי אפשר לשאת ולתת. היינו חשופים. הממשלה שנבחרה אחרינו עוררה עוד יותר חששות בשוק, ויוון נאלצה ללוות עוד. וגם הם נכנעו לתכתיבים".

אולי פשיטת רגל היתה עולה ליוון פחות מהשפל הכלכלי הנוראי שנקלעה אליו? שליש מהתוצר אבד, עשרות אחוזי אבטלה.

"עסקנו בניתוח תיאורטי בשלב הראשון במשא ומתן. היו לנו כמה אפשרויות. באחת, קיצוצים וחזרה לשווקים תוך שנתיים וחצי. זה מה שחשבנו שיהיה. אפשרות שנייה היתה פשיטת רגל, שמונעת גישה לשווקים. השלישית היתה עזיבת גוש היורו. עזיבת גוש היורו לא היתה עוזרת לנו, כי יוון מייבאת יותר משהיא מייצאת. זה נכון שיש לנו חקלאות ותיירות, שהן תעשיות יצוא, אבל אפילו בהן אנחנו תלויים ביבוא, כמו במוצרי אנרגיה.

"מה שהיה קורה זו אינפלציה נוראית. זה לא פשוט לשום מנהיג לומר במשמרת שלו — אנחנו נפשוט רגל. חשבנו לערוך משאל עם, אבל לא היה זמן לחוקק חוק. זה עוד דבר שקורה בגלובליזציה — משברים מתרחשים כל כך מהר, שזה חותר תחת האפשרות לקבל החלטות באופן דמוקרטי".

"הכסף משחית וחותר תחת המוסדות הדמוקרטיים"

קאנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל. פפנדריאו מסרב למתוח עליה ביקורת
TOBIAS SCHWARZ/אי־אף־פי

ב–10 בנובמבר 2011 התפטר פפנדריאו, לאחר שניסיונו להכריז על משאל עם נתקל בהתנגדות כה קשה מנושיה של יוון, שממשלתו הצליחה בדוחק לעבור הצבעת אי־אמון. עם זאת, הוא מסרב למתוח ביקורת נוקבת על מרקל. הוא מאמין שהיא תנצח בבחירות הקרובות שיתקיימו בגרמניה בסתיו, ואפילו מקווה שהיא תראה את הדברים באור שונה ותאפשר עוד קיצוץ בחוב של יוון, "אבל שויבלה עדיין קשה", הוא אומר בהתייחסו לוולפגנג שויבלה, שר האוצר של גרמניה, שהוביל את הקו הנוקשה במשבר.

הוא כן מותח ביקורת על החתירה של ראשי האיחוד תחת מנהיגות ריבונית. "כשהצעתי משאל עם ביוון, ניקולא סרקוזי, נשיא צרפת דאז, ומנהיגים אחרים חתרו תחתי ואמרו שזה נורא, ונאלצתי להתפטר". ליוון התמנה ראש ממשלה טכנוקרט — לוקאס פפדמוס. מריו מונטי התמנה לראש ממשלת איטליה לאחר התפטרותו של סילביו ברלוסקוני, גם הוא תחת לחץ של סרקוזי ומרקל.

"איני מתנגד לטכנוקרטים, הם יכולים לעשות עבודה טובה, אבל התחושה שמחלחלת לבוחרים היא שאין נשיאה באחריות. צריך לעשות דמוקרטיזציה של האיחוד — לבחור את הנשיא שלו, במקום שהמדינות החזקות יכופפו ידיים לחלשות וימנו אנשים כמו ז'אן־קלוד יונקר או דונלד טוסק (נשיאי הנציבות האירופית; ד"מ)".

אתה מגבש מחדש את השמאל־מרכז הפוליטי ביוון. האם אתה יכול לצפות לזכות באמון הבוחרים? לדעתך הם מאמינים בכלל שיש הבדלים בין שמאל לימין אחרי כל מה שקרה?

"השאלות שצריך לשאול קשורות לכלכלה הגלובלית. מצד אחד היא מייצרת יותר הזדמנויות, ומצד שני אנשים חשים פחות בשליטה. הכוחות גדולים ומשפיעים, וההון זורם מהר בעולם. ההון לא שועה לחוקי החוזה החברתי שיש באירופה".

החוזה החברתי הוא ההסכם הבסיסי, שלדבריו קיים אפילו בארה"ב מאז ימי פרנקלין רוזוולט — בין המעסיקים, העובדים והממשלה. חוקי המשחק של החוזה החברתי מאפשרים למעסיקים לגרוף רווחים, תוך הבטחת סטנדרט בסיסי של רמת חיים בחברה באמצעות שירותי בריאות, פנסיה חינוך וסביבה, תשתיות.

בעידן גלובלי, אומר פפנדריאו, "להון אין בית, אין לו מדינה. אין לו מחויבות לחוזה החברתי. הכסף אמנם זרם לשווקים המתעוררים והוציא המון אנשים מעוני, אבל זה גם גרם במערב לאבטלה גדולה, חוסר ביטחון בעבודה וצמיחה אטית. החוזה החברתי מקוצץ מכל הכיוונים, תחת הרציונל שחייבים להיות תחרותיים. אבל איך אפשר להיות תחרותיים מול אסיה? אין שם סטנדרטים של תנאי עבודה וסביבה! אנחנו לא צריכים לחקות אותם".

ולא רק זה, אומר פפנדריאו. "ההון נע סביב העולם כל כך מהר, שהוא חומק ממס בקלות. משמעות הדבר היא ריכוז עצום של עושר ברמה הגלובלית. המדיניות המוניטרית שעזרה למנוע שפל באירופה ובארה"ב, ייצרה המון־המון כסף. אבל הכסף אינו מושקע בפעילות יצרנית. הוא מושקע בשוק המניות, בכלכלת קזינו. זה נתן כוח עצום לאנשים שיש להם את הכסף. כתוצאה מכך נוצר אי־שוויון, וגם שחיתות. הכסף משחית: הוא קונה פוליטיקאים, שופטים, מדיה. זה חותר תחת המוסדות הדמוקרטיים.

"כל זה יצר תגובת נגד לגלובליזציה — בצורה לאומנית ושמרנית, שלא תעזור לפתור את הבעיה. הייתי רוצה להיות מסוגל לחיות באי יווני יפה וקטן שאני מכיר, שיש בו 180 תושבים. אבל יש בו גם 500 פליטים — כי אנחנו לא יכולים להיות אי מנותק. אנחנו חייבים לפעול ביחד ולשתף פעולה. סגירת גבולות והקמת חומות אינן הדרך לפתור בעיות. צריך גלובליזציה הומנית יותר — שתכלול רגולציה של הון ומקלטי מס. באירופה היינו צריכים להשקיע במקום להכריז על צנע. אין רע בללוות כסף אם משקיעים אותו בדברים הנכונים — עוד לפני הסכם פריז הצעתי שנשקיע בטכנולוגיות חדשות ובשינוי המודל הכלכלי שיהיה יותר בר־קיימא".

בחזרה לשאלות של שמאל וימין, אומר פפנדריאו, "להיות שמאלני משמעו להיות פרוגרסיבי. ברמה הגלובלית להסכים על ערכים בסיסיים משותפים לזכויות אנוש ופיתוח בר־קיימא ולהילחם באי־שוויון, אבל גם ברמה המקומית, לא להתחבא מאחורי לאומנות ושבטיות כוזבת. הימין משתמש בשנאת זרים, פחד, פוליטיקת זהויות שלילית, התנגדות למהגרים והגבלת חירויות".

אתה מדבר על שיתוף פעולה ואחדות. האם הגרמנים בגדו ברעיון של סולידריות באירופה?

"אי הסולידריות היתה אחד הגורמים למשבר באירופה. אם היה יותר שיתוף פעולה בנוגע לבנקים ולחוב הממשלתי, אם היינו פועלים יחד נגד המיתון, היינו יכולים לפתור את כל הבעיות — וכל מה שקרה היה הרבה פחות כואב. אבל כל אחד דאג לבית שלו. זה נכון שצריך להיות לקבל אחריות על טעויות, אבל אנחנו קהילה וצריך אחריות קולקטיבית. כל מבנה גוש היורו היה בעייתי מלכתחילה, ובגלל זה השווקים הבדילו בין מדינה למדינה. קל לומר שהיוונים אשמים, לצחוק על היוונים שהם שותים אוזו ורוקדים זורבה, שהם עצלנים. היה קל להתבסס על שנאת זרים וסטריאוטיפים במקום לבדוק את הבעיה לעומקה.

"זה לא שהאיחוד לא עזר. אירופה כן סייעה עם מנגנון החילוץ בסופו של דבר, והיינו צריכים את הכסף. הם הלוו לנו את הכסף כדי לבלום את נפילת השווקים. אבל הם לא הצליחו ליצור את הביטחון בשווקים. כל הרטוריקה שלובתה על יציאת יוון מגוש היורו יצרה בעיה קשה ליוון".

האם אפשר להניח שהטיפול הקשה הזה שיוון ושאר המדינות שצברו חובות קיבלו, וחוסר הסולידריות המופגן והנטייה להעניש באופן מופגן, השפיעו על תוצאות הברקזיט בבריטניה?

השושלת: הסב יורגוס פפנדריאו (במרכז), הבן אנדריאס פפנדריאו והנכד יורגוס פפנדריאו
Andrea G Papandreou Foundation /

"אני מסכים עם זה. השימוש בסטריאוטיפים גרם לאנשים לשאול — אם היוונים רעים והגרמנים טובים, למה לא להתגרש? התחושה היתה שגוש היורו והאיחוד נשלטים על ידי הגרמנים. אנשים כמו נייג'ל פראג', מנהיג המפלגה הלאומנית הבריטית UKIP שהוביל את התמיכה בברקזיט — השתמשו בזה כדי לטעון שהאיחוד אינו דמוקרטי".

פפנדריאו אומר שהוא מתנגד לברקזיט. הוא היה רוצה שבריטניה תישאר באיחוד, ותפעל לשנות אותו מבפנים.

הגרמנים הרוויחו מאוד מהגדלת גוש היורו — יש להם שוק יצוא גדול יותר במטבע חלש יותר, והכלכלה שלהם היא החזקה ביותר באירופה כיום. האם זו ראייה צינית של המצב?

"אל תשכחי שבסוף שנות ה–90 גרמניה היתה האיש החולה של אירופה. קנצלר גרמניה לשעבר, גרהרד שרדר, עשה רפורמות שהפכו את גרמניה לתחרותית יותר, אבל בזמן השקת היורו מצבה לא היה טוב. אין ספק שהיורו חלש יותר ממה שהיה יכול להיות המארק הגרמני, אבל העובדה שיש מיתון ממושך באירופה לא עוזרת לכלכלה הגרמנית".

אתה אופטימי לגבי העתיד של אירופה והאיחוד?

"הייתי רוצה להיות אופטימי, כי אנחנו צריכים אירופה מאוחדת. אני לא מבוגר מספיק כדי לזכור את מלחמת העולם השנייה, אבל ראיתי את המלחמה ביוגוסלביה, וכמובן, גדלתי עם הזיכרון והסיפורים הורי וסבי על הכיבוש הנאצי ואפילו מלחמות הבלקנים. הגענו למצב של שיתוף פעולה בדרכי שלום, כבוד הדדי, ערכים של דמוקרטיה, שווקים חברתיים אך פתוחים, זכויות אדם. אני חושב שזה ייהרס במידה רבה אם אירופה תתפרק. הכישלון הזה יהיה גם איתות נורא לשאר העולם. אנחנו כוכב לכת גלובלי ומשולב, וחייבים להסכים על ערכים, אחרת תתעורר תחרות שעלולה להוביל לפערים".

כמי שנולד והתחנך בארה"ב, האם אתה רואה את השינויים שמחולל הנשיא טראמפ כזמניים, או ככאלה שמעצבים מחדש את פני החברה?

"יש כמה בעיות בסיסיות בארה"ב, ולא הייתי אומר שטראמפ הוא הפתרון להן. יש אי־שוויון עצום, יש אנשים שמרגישים חסרי עתיד וחלשים, שאיבדו ביטחון, שאיבדו בתים ועבודה ופנסיות. בעיה שנייה היא שיש הרבה כסף בפוליטיקה, יש השפעה של לובינג, המון כסף נדרש להיבחר, ואפילו להיות מועמד.

"טראמפ הצליח לעורר את הנושאים האלה, אבל נתן להם מענה גזעני. קל מאוד להאשים את המקסיקאים, המוסלמים והסינים — זה מביא קולות בבחירות ולא נותן פתרונות. אי אפשר לדעת אם זאת תופעה זמנית. החששות והרגש האנטי־ממסדי הם לגיטימיים — אם זה יימשך יהיו התנגשויות ועלולה להתעורר אלימות. זה יערער את השלום הגלובלי. מצד שני, הערכים הגלובליים הליברליים עשויים לנצח — יש הרבה אנשים שמתאגדים עכשיו להילחם בזה".

מהומות באתונה
רויטרס

הידידות עם נתניהו ושיתוף הפעולה עם ישראל בתחום הגז

כראש ממשלת יוון שבר יורגוס פפנדריאו שנים של קיפאון ביחסים עם ישראל. "חשתי שצריך לנרמל את היחסים", הוא מסביר. יוון תמכה במשך שנים בצד הפלסטיני בסכסוך במזרח התיכון. לדברי פפנדריאו, הוא תומך בפתרון שתי המדינות, אך חשב כי לישראל ויוון אינטרסים משותפים. הממשלה הנוכחית ממשיכה לטפח את היחסים עם ישראל, אף שהיו חששות שהדבר ישתנה עם עלייתה לשלטון של מפלגת סיריזה, הנחשבת לשמאל רדיקלי.

"פגשתי את בנימין נתניהו בדאבוס לפני שנים, כשהוא היה ראש הממשלה בפעם הראשונה, ואני הייתי שר החינוך של יוון. מאז לא ראיתי אותו, עד שנפגשנו במקרה במסעדה במוסקבה, מאוחר בלילה. הוא היה עם אשתו ואני עם יועצי", מספר פפנדריאו על הפגישה, שהתקיימה בפברואר 2010, במסעדת פושקין. "דיברנו על המשבר באירופה, וגם על יחסי המדינות".

דו השיח בין השניים התפתח למה שתואר על ידי רבים כידידות. "אישית, היה בינינו שיח פתוח ופורה", הוא אומר. לשניים, אומר פפנדריאו, היו חילוקי דעות בנוגע לנושא הפלסטיני, אבל היו נושאים אחרים שעניינו את שני הצדדים — שיתוף פעולה בתחום הגז והאנרגיה, החלפת ידע בנוגע לתיירות, וכמובן, סטארט־אפ ניישן, שהיוונים התעניינו בה לא פחות מכל אומה אחרת בעולם.

ב–31 באוגוסט הכריזו יוון, ישראל וקפריסין על האצת תוכניות לפיתוח צינור המוביל גז לאירופה מהמאגרים בים התיכון. יוון, המשוועת למקורות צמיחה, מקווה שתוכל לייצר משרות ופעילות כלכלית ממתקנים ושירותים לגז שיזרום מחופי ישראל לאירופה — ובכך תסייע למערב אירופה להשתחרר מתלותו בגז רוסי. לפני שנה נכנסה לתחרות עם מונופול הגז הישראלי חברה יוונית, אנרג'יאן, מפעילת קידוחים בים האגאי, שקנתה את הזכויות למאגרי כריש־תנין מידי יצחק תשובה.

"הרעיון לשותפות הזו יצא לדרך עוד כשהייתי ראש ממשלה, אבל לא היינו בטוחים מה הפוטנציאל. בשלב מאוחר יותר היינו רוצים לראות אינטגרציה של כל האזור, עם מצרים, טורקיה ועוד מדינות. אני שמח שזה התפתח וממשיך", אומר פפנדריאו.

אתה מעורב במיזמים עסקיים לאחר פרישתך מהממשלה?

פפנדריאו: "אני מנסה להביא אנשים להשקיע ליוון, אבל עושה זאת בהתנדבות. למרות הקשיים של יוון, יש לה הזדמנויות רבות להציע למשקיעים — החל בתיירות ונדל"ן, ועד היי־טק ודיג — תחומים שיש בהן חברות מוצלחות ביוון. יש לנו דור משכיל, יש פיתוח בתחום האנרגיה הירוקה, בזכות השמש, הרוח, הגלים, וגם אנרגיה גיאותרמית. מישראל אנחנו צריכים ללמוד כיצד לעשות חקלאות מודרנית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#