"כתבתי, יזמתי, שיחקתי. עשיתי המון דברים בחיפוש אחרי הדבר הבא - עד שמצאתי" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דרך חדשה

"כתבתי, יזמתי, שיחקתי. עשיתי המון דברים בחיפוש אחרי הדבר הבא - עד שמצאתי"

יובל אברמוביץ' כיוון הכי גבוה ופעל בכמה עולמות במקביל - עד שהבין שחלומות צריך לצעוק

5תגובות
יובל אברמוביץ'
עופר וקנין

1994–2003 קריירה דו־ראשית בכתיבה ומשחק

"מאז שאני זוכר את עצמי עשיתי המון דברים במקביל. בגיל 17 וחצי כבר כתבתי במקומון חולון־בת ים של ידיעות תקשורת. זמן קצר לאחר מכן התחלתי לכתוב פרסומות ובמקביל שיחקתי בתפקידים שוליים בסדרות טלוויזיה.

"אחרי שירות צבאי בקורס מפקדים בעובדה, נרשמתי לבית הספר למשחק בית צבי, ובמקביל התחלתי לכתוב בעיתון 'אנשים'. את בית צבי עזבתי פעמיים, מפני שלא יכולתי לשאת את האופן שבו דברים התנהלו שם, ולא סיימתי את הלימודים. זה לא מנע ממני להתקבל כשחקן בסדרות טלוויזיה, כמו 'השיר שלנו', 'הפיג'מות' ו'השועלים', ובתיאטרון.

"מעיתון 'אנשים' עברתי לכתוב ב'פנאי פלוס', ולאחר מכן ב'טיים אאוט' ובמקביל השתתפתי בתוכנית רדיו עם טל ברמן ואביעד קיסוס, הגשתי עם אמיר פיי גוטמן את 'אבק כוכבים' בערוץ 10 ושיחקתי במחזה סלאח שבתי, הפקה פרטית של זאב רווח. לימים עברתי לכתוב ב'מעריב' ולאחר מכן השתלבתי ככתב במוסף סוף השבוע של 'ישראל היום'".

2003–2007 הזדמנויות עסקיות, שותפויות ומאבקי אגו

"ההתנסות היזמית הראשונה שלי היתה בגיל 26. הייתי אז בפגרה בין העונה הראשונה והשנייה של 'השיר שלנו', ומול הבית שלי, במרכז תל אביב, הקימו חנות חדשה. הסתקרנתי ושאלתי מה זה, וסיפרו לי שפותחים שם גלריה בשם 'אנונימי' שמטרתה לתת במה ליוצרים אנונימים. ביקשתי להצטרף כשותף והבטחתי להביא את כל הקשרים שלי. וכך עשיתי. תוך שבועיים היינו סגורים לתערוכות לשנה. זה היה מטורף, אבל בסופו של דבר, לאחר חצי שנה בלבד, סולקתי מהגלריה בגלל עניינים של אגו וקרדיטים.

"העולם העסקי הדליק אותי וחיפשתי הזדמנויות חדשות, כשכל הזמן הזה אני כותב ומשחק. זמן קצר לאחר שהשותפות ב'אנונימי' הופסקה, חבר הכיר לי יהודי בריטי שהתאהב בתל אביב ורצה להקים קניון וירטואלי המבוסס על החנויות ברחוב שינקין. נכנסתי כשותף בתור זה שמביא את הקשרים, אבל זה לא עבד ביחד והחלטתי לפרוש. ואז עלה לי רעיון לפתוח את Made in TLV, חנות מזכרות של העיר תל אביב. השקעתי בזה רבע מיליון שקל שלקחתי בהלוואה מהבנק היחיד שהסכים לתת לי, ויצאתי לדרך, גם הפעם בשותפות. ההצלחה היתה מיידית והעסק עבד, אף על פי שהיו בדרך אירועים בלתי צפויים שהכבידו עליו, כמו מלחמה, חורף קשה במיוחד וגניבה של רבע מיליון שקל על ידי אחד השותפים".

2007–2011 שחקן, עיתונאי, יזם — וסופר

"במקביל לכל עיסוקי, הוצאתי את הספר הראשון שלי, 'כאן יעל וייס, תל אביב'. העדפתי אז לצאת לדרך עם הוצאות ספרים. תחילה עבדתי עם סלע ספרים, שהיתה היחידה שהסכימה לעבוד אתי, ולאחר מכן עם כנרת זמורה ביתן. בכל המקרים הייתי מרוצה ולא מרוצה מההתנהלות מולי, וחשבתי שאפשר לעשות יותר.

"באותו זמן התחלתי להכיר בערכו של הכסף. הבנתי שהרצון להרוויח כסף הוא לגיטימי, ושאין סיבה להסתפק בזה שיכירו באמנות שלך. חיפשתי את הדבר הגדול שיזניק אותי הכי גבוה. עשיתי אז המון דברים, כתיבה, משחק, בית ספר לכתיבה שפתחתי עם הסופר אמנון ז'קונט וחנות חדשה שפתחתי בשם 'ממגנטת' — אבל המכנה המשותף לכולם היה האמנות.

"מאחר שעשיתי המון דברים, הרבה שנים סבלתי מדימוי של אחד שלא החליט מה הוא רוצה לעשות ומנסה להתפרסם. אני זוכר שבהתחלה הייתי מתנצל על ריבוי העשייה הזאת, ובשלב מסוים הפסקתי להתנצל. אני עושה את הכל די טוב ונהנה מזה, אז איפה פה הבעיה? לאט־לאט לא הרגשתי ששותפויות לא מתאימות לי כי הן בכל פעם נכשלות, אם בגלל ענייני כספים, אגו או קצב — והחלטתי לנהל את עסקי לבד".

2011-היום על חלומות, צעקות וקריירה חדשה

"לפני שש שנים פתחתי בלוג שנקרא 'הרשימה'. זה קרה אחרי שנתקלתי במקרה ברשימת חלומות שכתבתי כמה שנים קודם לכן. החלטתי להפיץ את רשימת החלומות שלי בבלוג ובפייסבוק ולראות מה קורה. משם הכל רץ, אנשים שלא הכרתי נרתמו לסייע לי להגשים את החלומות שלי, והרעיון שצריך לצעוק חלומות התחיל לתפוס תאוצה.

"לאט־לאט הוזמנתי להרצות על הרשימה, וזמן קצר מכן כתוצאה מביקוש, החלטתי להוציא ספר ברוח הבלוג וההרצאה, ששמו 'הרשימה', ובמהותו הרעיון שחלומות צריך לצעוק. העסק רץ והתרחב מהר מאוד, עד שנאלצתי לוותר בהדרגה על העיסוקים האחרים שלי. סגרתי את עסקי ולפני כמה שבועות התפטרתי מ'ישראל היום'.

"היום הרשימה היא עסק שמעסיק 15 עובדים. הספר מתורגם לשפות נוספות ואני מוזמן להרצאות בכל העולם. לפני שנה, בשיא ההצלחה, לאחר שחתמתי עם הוצאת ספרים צרפתית, חטפתי התקף חרדה. פתאום לא הייתי בטוח שהלכתי בדרך הנכונה, אבל אחרי זמן הבנתי שהרשימה היא ההזדמנות שחיפשתי. המשבר שעברתי והתובנות שהגיעו בעקבותיו היו הטריגר לספר החדש שאני מוציא בקרוב, שנקרא 'ההזדמנות'.

"היום אני מרגיש שאני חי את החלום, יש לי איזון בחיים, אני מתחיל להסתנכרן עם ההצלחה ולמצוא את עצמי בתוך הדבר הזה. ואם יהיו לי חלומות חדשים? אני בטוח שתשמעו עליהם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#