בלי פחד ועם המון תיעוב למדינת ת"א: מאי גולן והדרך להשאיר את נתניהו על כיסא ראש הממשלה - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
משפיעים מבחוץ

בלי פחד ועם המון תיעוב למדינת ת"א: מאי גולן והדרך להשאיר את נתניהו על כיסא ראש הממשלה

קל לפטור את מאי גולן כקוריוז, או להתעלם ממנה בגלל הופעותיה הבוטות בתקשורת, אבל הקול שהיא משמיעה חשוב בגלל הציבור הרחב שהוא מייצג, הנמצא בנקודת העיוורון של התקשורת והאליטות

27תגובות

אם מחפשים את המציאות של העולם שנמצא מחוץ ל"מדינת תל אביב", אפשר למצוא אותו בסיפורה של מאי גולן, ממובילות המאבק בהגירה של "פליטים" או "מסתננים" (תלוי את מי שואלים) מאפריקה לישראל. זהו סיפור כמעט הוליוודי, על מסעה של ילדה מזרחית משכונת עוני אל המרכז התרבותי – מסע שייתכן שהוא רק בתחילתו.

גולן נולדה לאם חד־הורית בחצר האחורית של תל אביב, וכבר בילדותה הופיעה בחדשות כאנקדוטה וכסמל של עוני ומזרחיות נחשלת. היא התארחה כאאוטסיידרית בתוכניתו של דן שילון, ושם סיפרה על קשיי היומיום של ישראל המוזנחת. לאחר מכן זוהתה כבעלת פוטנציאל גבוה מכדי ללמוד בשכונת עוני, והועברה ללמוד עם העשירים והשבעים של שכונות צפון תל אביב. באותן שנים התקבעה בה ההכרה של חוסר שייכות ורתיעה מאותה תרבות תל־אביבית, והיא פרשה מהתיכון והמשיכה את לימודיה בחינוך אקסטרני.

תומר אפלבאום

עם הזמן למדה גולן את שפת התקשורת ונהפכה למרואיינת קבועה בתוכניתו של ז'וז'ו אבוטבול ברשת ב'. היא גם החלה לכתוב בלוג שבו תיארה את מאבקיה במה שהגדירה כעצימת עיניים של ה"מדינה השמאלנית" בראשות "דיקטטורת בג"ץ" למצוקותיהם של מדוכאי הארץ, ענייה ומוזנחיה. בבחירות האחרונות הצטרפה לפוליטיקה במסגרת "עוצמה לישראל", מפלגה אולטרה־ימנית שדוגלת במימוש ההבטחה האלוהית ליהודים לשלטון מלא ובלעדי בארץ ישראל השלמה. כיום היא לא רק מובילה את המאבק נגד הפליטים בדרום תל אביב, אלא היא גם אחד הכוחות העולים והמובילים את דעת הקהל הרחב שמתעלם מכל תקינות פוליטית.

דעת קהל זו נמצאת בנקודת העיוורון של התקשורת והאליטה, ולכן היא מתגלה כל פעם מחדש בהפתעה: בכישלון הסוקרים לחזות את ניצחון הימין במערכות הבחירות; באסיפת הליכוד שאירגן דוד ביטן לכבוד נתניהו; בהפיכתו של אלאור אזריה לגיבור ישראל; בנכונות לקבל באהבה כל ביטוי אנטי־דמוקרטי או גזעני, בישראל ובעולם, כל עוד הוא מגיע מצד "אוהב ישראל" כמו דונלד טראמפ; ובעיקר בתיעוב כלפי השמאל, הקרן החדשה, האשכנזים, התקשורת וכל מי שמעז לדבר נגד ביבי וממלכתו היהודית.

עם עמדה מוצקה בכל אחד מהנושאים האלה, גולן צוברת בשנים האחרונות נפח תקשורתי ונהפכת למובילת דעה – בין השאר היא מגישה ופרשנית בערוץ 20, וכותבת טורי דעה ב"בחדרי חרדים". בראיון ל"הארץ" ב-2014 הבהירה שאין לה שום בעיה שיקראו לה כהניסטית, ובהתאם לכך גם דוחה את הקביעה שהיא שנויה במחלוקת. מבחינתה, מי ששנוי במחלוקת זו הבועה של תל אביב.

לאחר נאום הקומץ של יאיר גרבוז לפני הבחירות ב-2015, רבים התמקדו בתיאורו את המזרחים, אלו שמחוץ לתרבות הנאורה על פי תפישתו ("קומץ של גזענים... מנשקי הקמעות, עובדי האלילים והמשתחווים והמשתטחים על קברי קדושים"). אך באותו נאום באה גם ההכרה בכך שהקומץ הזה נהפך לשליט, ו"שבאין מרגיש ובאין מפריע הוא, הקומץ, נעשה לרוב". אכן, גם אם מאי גולן לא מייצגת ישירות את ה"קומץ" שגרבוז דיבר עליו, היא בהחלט מייצגת את אלה שנעשו לרוב, ומנסחת ברהיטות את התסיסה המתמדת של  אלה שרואים ב"מדינת תל אביב" מיעוט מבוטל ואת תרבותה כשקרית וכלא רלוונטית יותר לחיי הרוב בישראל. מי שרואה בה רק מנהיגת שכונות מקומית זניחה, מותיר אותה בנקודת העיוורון ומפספס לא רק את עלייתו של הכוח החברתי והתרבותי שהיא מייצגת, אלא גם את הרעיונות שקונים להם אחיזה רחבה בציבור הזה – ומשאירים את נתניהו בכיסא ראש הממשלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#