המנכ"ל שמנגן עם אהוד בנאי וברי סחרוף עשה עסקת ענק - וחושף את סוד ההצלחה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המנכ"ל שמנגן עם אהוד בנאי וברי סחרוף עשה עסקת ענק - וחושף את סוד ההצלחה

אחרי ההודעה על ההסכם הגדול בתולדותיה, מאמין מנכ"ל HP־אינדיגו אלון בר שני ששוק הדפוס העולמי ימשיך לצמוח למרות המעבר לעולם הטכנולוגי. וגם: מה כל כך חשוב בצבע האדום של קוקה קולה?

23תגובות
אלון בר שני. "לא איבדנו את
רוח המקום, אבל זה היה קרוב"
אילן אסייג

לפני כמה חודשים הופיע אהוד בנאי בפני עובדי HP־אינדיגו, חטיבה בחברת HP שעוסקת בדפוס דיגיטלי. כשהוא החל לשיר את "טיפ טיפה", ליווה אותו בגיטרה אורח לא שגרתי — מנכ"ל החטיבה אלון בר שני. בר שני לא הסתפק בזה: הוא מנגן בכל אירועי החברה, ויצא לו כבר להופיע עם ברי סחרוף, עם נגני בלוז בארה"ב ועוד.

לבר שני יהיו כנראה עוד הרבה הזדמנויות לנגן במסיבות החברה. אינדיגו הודיעה באחרונה על ההסכם הגדול בתולדותיה, עם חברת שאטרפליי האמריקאית, שעשוי להניב לה הכנסות של 650 מיליון דולר בחמש השנים הקרובות.

"זאת עסקה גדולה וייחודית", הוא אומר. "עבדו עליה הרבה אנשים זמן רב, וזה קיבל חשיפה גדולה בעולם הדפוס כי נכנסנו לעסקה עם שאטרפליי במקום זירוקס. העובדים מתלוננים לפעמים שאנשים לא מכירים את HP־אינדיגו, והאמת היא שלא קל לנו לגייס עובדים בארץ".

אינדיגו, שהוקמה ב–1977 על ידי היזם בני לנדא, היתה מחלוצות הדפוס הדיגיטלי בעולם כשהצליחה לייצר מכונות דפוס קטנות, יעילות ומהירות המדפיסות בצבעים שונים. החברה פיתחה דיו אלקטרוני שהחליף את אבקת הדיו, והיתה מהראשונות שחיברו את המדפסת למחשב — טכנולוגיה שחוללה מהפכה בענף, הוזילה משמעותית את עלויות ההדפסה והחדירה את המדפסות לעסקים קטנים. בר שני הגיע לחברה לפני 22 שנה והחל את דרכו כסמנכ"ל כספים. מאז התקדם לתפקיד המנכ"ל. אינדיגו היתה במקור חברה ישראלית, שלפני 16 שנה נמכרה ל–HP וכיום משתייכת לחברת .HP Inc שפוצלה מ–HP ומתמקדת בשוק הצרכני ובמכירה של מחשבים אישיים ומדפסות. כיום החטיבה הזאת נמצאת מתחת לרדאר, לפחות באופן יחסי לכך שהיא מעסיקה כ–2,500 עובדים בישראל במפעל בקרית גת ובמטה החטיבה בפארק המדע ברחובות (מתוך 3,500 עובדים בעולם). כל פעילות הפיתוח והייצור שלה נעשית בארץ, והיא נחשבת לאחת היצואניות הישראליות הגדולות.

מייסד אינדיגו, בני לנדא
קובי קלמנוביץ

הדפוס הדיגיטלי שפיתחה אינדיגו מאפשר להדפיס על מוצרים שונים בסדרות קצרות — ספרי תמונות, כרטיסי ברכה, לוחות שנה, ניירות מכתבים, מזכרות, תוויות ועוד. בעוד שדפוס אנלוגי מצריך הוצאות גבוהות על הכנה לדפוס ולכן צריך להדפיס בכמויות גבוהות כדי שעלות ההדפסה של כל מוצר תהיה נמוכה ותצדיק עצמה מבחינה כלכלית, בדפוס דיגיטלי עלות ההדפסה לא יורדת אם כמות המוצרים המודפסים גדלה. מספר המוצרים שבו עדיף לייצר בדפוס דיגיטלי משתנה בהתאם למוצר עצמו. הדפוס הדיגיטלי גם מהיר יותר. המדפסות הנוכחיות של אינדיגו הן הדור הרביעי של החברה, הן מהירות ואיכותיות יותר ביחס לדורות הקודמים.

ההסכם הגדול בתולדות החברה מהחודש שעבר היה עם שאטרפליי, שמאפשרת ללקוחות לעצב בעצמם ולהדפיס מוצרים כמו אלבומי תמונות או ספרים. שאטרפליי, שנסחרת בנאסד"ק לפי שווי של 1.5 מיליארד דולר, רכשה כ–45 מערכות שמחיר כל אחת מהן הוא כ–1–1.5 מיליון דולר, ובסך הכל — כ–55 מיליון דולר. ואולם אינדיגו מקבלת את מרבית ההכנסות שלה מהשימוש במדפסות שהיא מוכרת, ולכן הכנסותיה בחמש השנים הקרובות עשויות להגיע לכ–650 מיליון דולר.

רוב הלקוחות של אינדיגו הם בתי דפוס שמדפיסים בעבור מותגים, או בתי דפוס קטנים יותר, שאותם מכנה בר שני "דפוס אוהד" ו"דפוס יוסי". "רוב בתי הדפוס הקטנים קונים מאתנו ציוד במיליון דולר ואפילו פחות. הם גם מייצרים פחות, עובדים משמרת אחת ביום, חמישה־שישה ימים בשבוע. לקוח ממוצע של אינדיגו קונה מאתנו במיליוני דולרים במהלך החיים שלו. אנחנו פועלים ב–120 מדינות — ארה"ב הכי גדולה, סין היא השוק מספר 2 שלנו. גם הודו גדולה", אומר בר שני.

אינדיגו מוכרת ביותר ממיליארד דולר בשנה, אך הסכום המדויק אינו ידוע מכיוון שהפעילות שלה אינה מהותית בעבור HP, חברה ששווייה 35 מיליארד דולר, והאנליסטים צופים כי תציג הכנסות של יותר מ–50 מיליארד דולר ב–2017 — עלייה של כ–7% לעומת ההכנסות ב–2016. עם זאת, הם פסימיים יותר לגבי 2018 וצופים כי לא תצמח כלל. ההכנסות של אינדיגו אמנם לא משמעותיות בעבור HP, אך החברה מציינת כי החטיבה צומחת בשיעור דו־ספרתי, והאנליסטים התחילו באחרונה להתייחס אליה בסקירות שלהם.

אינדיגו מוכרת אמנם לבתי דפוס, אך עובדת צמוד גם עם המפרסמים עצמם, חברות כמו קוקה קולה ופרוקטר אנד גמבל. מהקשר הזה אפשר ללמוד רבות על שוק הפרסום ושיטות השיווק של העולם המסורתי, המודפס, בעידן של שיווק דיגיטלי, רשתות חברתיות וריבוי מסכים, שמקשים על משיכת תשומת הלב של הצרכנים.

"השינוי הכי גדול שאני רואה הוא שהמותגים מתחילים להסתכל על אריזות בתור אמצעי פרסום — במקום לפרסם בטלוויזיה ובעיתונות. לפני כמה שנים הם היו אובססיביים לפרסום ברשתות חברתיות, אבל הם מתחילים להבין שאפשר לשווק דרך האריזות. מתחילים להשתמש בדפוס לצרכים שלהם — למשל, יש מותג קוריאני שמייצר קרם פנים שעולה איזה 20 דולר. מכיוון שהמותג סובל מהרבה זיופים, הלקוח יכול לסרוק את הברקוד על האריזה ולוודא שהוא לא מזויף.

"המותגים בעולם שמרניים מאוד, אף שבארץ גופים זזים מהר יותר. קוקה קולה, למשל, רוצה שהצבע האדום שמאפיין אותה יהיה זהה בכל המדינות. לאשר את הצבע שלנו להדפסה לוקח במקרה הטוב כמה חודשים, או במקרה הרע יותר משנה. יש לנו אנשים שבאו מעולם העיצוב והמיתוג שפועלים עם המותגים כדי לעבוד על חינוך שלהם, כמעט כל שבוע יש לנו ביקור של מישהו ממותג גדול בעולם".

בר שני מספר כי גם שיטות השיווק הדיגיטליות מתורגמות לדפוס: "כיום אחת מיצרניות המכוניות בודקת על אילו דגמים אתה מסתכל באתר האינטרנט שלה, מדפיסה חוברת שמותאמת באופן ספציפי לטעמים שלך, ושולחת לך אותה. אפשר לשלוח חוברת במייל, אבל כשאתה מקבל את זה בדואר רגיל זה מעורר יותר תגובה. הביקוש למערכות שלנו נובע גם מהיבטים של איכות הסביבה: כיום גופים נמדדים בכמות הייצור ובמרחק שהם מטיסים את המוצר שלהם. זה בא לידי ביטוי באריזות אקולוגיות יותר, בהדפסה במקום שקרוב יותר פיזית לצרכן הסופי ובהדפסה של מה שצריך בלבד".

מפעל אינדיגו בקרית גת
אילן אסייג

מתחרה במייסד החברה

המודל של אינדיגו דומה לזה של HP — המדפסות זולות יחסית, ועיקר ההכנסות מגיעות מהשימוש בהן. במקרה של המדפסות הביתיות ההכנסות מגיעות מדיו, ובמקרה של אינדיגו ממכלי הצבע. כך הם מבטיחים שיהיה שימוש בדיו שלהם, והלקוחות שלהם לא יחפשו דיו זול יותר. המודל גם מאפשר ללקוח לשלם אחרי ההדפסה, ולא לפניה, וכן מאפשר להעניק הנחה ללקוחות שהשימוש שלהם גדול במיוחד.

"זה יוצר סוג של שותפות בינינו לבין הלקוחות — אנחנו מחויבים להצלחה שלהם, ומשקיעים הרבה מאמצים בפיתוח עסקי כדי לגרום להם להדפיס יותר. אנחנו מפתחים תוכנות שמאפשרות לעשות דברים חדשים, עובדים עם יצרני הנייר, ממציאים סוגי דיו חדשים, למשל דיו זוהר — כל דבר שיאפשר ללקוחות שלנו, בתי הדפוס, לעזור למותגים להמציא קמפיינים חדשים. עזרנו ליזמים לפתח ספר ילדים שאתה יכול להכניס אליו מראש את הכתובת והשם של הילד, ואז אתה מקבל ספר במשלוח שמותאם בדיוק לילד. אפשר למכור ספר כזה במחיר גבוה יותר". אינדיגו גם יכולה לסייע ללקוחות כאלה במימון בתחילת הדרך, אם היא חושבת שהדבר יוביל בעתיד לרכישת מוצרים ושירותים מהחברה.

מי שמנצלת את היכולת להדפיס בסדרות קצרות ובמהירות היא ענקית הקמעונות אמזון, אחת הלקוחות הגדולות של אינדיגו. אמזון מספקת את הספרים שהוזמנו באתר שלה לפי דרישה. כך, אם אתה מזמין ספר שלא במלאי, הם מדפיסים אותו במיוחד ושולחים אותו למחרת. אמזון גם השיקה אתר להדפסת תמונות.

מפעל אינדיגו בקרית גת
אילן אסייג

לפי בר שני, "שוק הדפוס העולמי צומח ב–1%–2% בשנה — וגודלו 800 מיליארד דולר בשנה. חצי מהתעשייה מתמקדת באריזות — עולם צומח במדינות המתפתחות, כי אנשים עוברים מקניות ברחוב לקניות בסופרמרקטים. השוק הדיגיטלי צומח ב–5%–10% בשנה, ואנחנו צומחים מהר יותר".

שוק הדפוס הדיגיטלי נמצא בחיתוליו — אמנם בתחום אלבומי התמונות 90% מהשוק הוא דיגיטלי, אבל באריזות, למשל, המצב הפוך לגמרי — רק 0.4% מהשוק דיגיטלי. "אנחנו עדיין מתחרים בחברות המייצרות ציוד אנלוגי, שיודע לעשות ריצות ארוכות יעילות מאוד. הם מורידים את המחירים אבל אנשים מבינים שזה העולם של אתמול", אומר בר שני. "אנחנו צריכים לחדור לתחום האריזות, לחנך את השוק, לעמוד בדרישות של הלקוחות — למשל, להגן על האריזה מפני מים. המוצרים צריכים לעמוד בתקנים, למשל שתהיה אפשרות לחמם אותם במיקרוגל".

אינדיגו מוכרת קרוב ל–1,000 מערכות בשנה, וייצור שלהן לוקח בין שבוע למערכות הקטנות לכמה שבועות למערכות הגדולות. לחברה יש שמונה־תשעה סוגי מדפסות, שהמאפיינים שלהן משתנים בהתאם לסוג המוצר ולגודלו. התערוכה הגדולה והחשובה בעולם הדפוס היא הדרופה, שמתקיימת מדי שנה בגרמניה, והחברות מתזמנות את הוצאת המוצרים החדשים לתערוכה. מערכת חדשה יכולה להיות מהירה, להתאים לפורמט רחב יותר או להיות מתאימה להדפסה על חומרים נוספים. גם דרישות האיכות משתנות במהלך השנים, והיצרניות מנסות להתאים את עצמן.

מה שמפתיע הוא שאחת המתחרות של אינדיגו בעולם הדפוס הדיגיטלי היא חברה שהקים לנדא, מייסד אינדיגו, שקרויה "לנדא". היזם הישראלי עזב את אינדיגו כשהחברה נמכרה ב–2002 ומונה ליועץ ללא שכר לכמה שנים. ניכר בדברי בר שני שאזכור התחרות עם לנדא אינה נוחה לו: "אנחנו חברים. צריך לדעת להפריד בין הצד העסקי לזה החברתי, ונתגבר גם על התחרות".

בהתייחסות לפן המקצועי מסביר בר שני כי לנדא "מתמקדת כרגע בקרטונים או בדברים עבים יותר, רק על אריזות ועל צד אחד בלבד. הם הודיעו עכשיו שהתקינו את המערכת הראשונה, וממה שאני יודע אלה מערכות שנמכרות ב–3 מיליון דולר. המטרה של לנדא היא לצאת לריצות ארוכות יותר, מכיוון שהמכונה יקרה יותר, אז צריך להצדיק את הרכישה שלה על ידי הדפסה של כמות גדולה יותר. אין אף טכנולוגיה שעושה את הכל, תמיד יש מקום לטכנולוגיות נוספות והלקוחות יבחרו. גם לקוחות שלנו מתעניינים בהם, כי לקוחות תמיד מתעניינים בכל טכנולוגיה חדשה".

אתה לא מוטרד?

"אני לא לוקח שום דבר כמובן מאליו, אבל יש לנו טכנולוגיה צעירה, שלפניה עוד הרבה שנים של גידול וחדשנות".

מפעל אינדיגו בקרית גת
אילן אסייג

"ב-HP גרמו לנו לחשוב מה יהיה כשנמכור במיליארד דולר"

אינדיגו נכנסה לתחום המדפסות רק 16 שנה לאחר הקמתה, ב–1993, ולאחר שנה כבר הונפקה בנאסד"ק לפי שווי של 100 מיליון דולר. המניה זינקה למחיר של 60 דולר, רק כדי לצלול ב–90% תוך שנתיים. הנפילה הגיעה בעקבות קשיים בעיות אמינות בתהליכי הייצור וכמעט הגיעה לפשיטת רגל, אז גם היתה הפעם האחרונה שבוצעו פיטורים נרחבים בחברה.

"הגעתי לאינדיגו מחברת כיל אחרי ששאול אייזנברג קנה אותה ב–1995. באתי מרקע של פיתוח עסקי ורכישות, וכשהגעתי היה משבר ענק מפני שהמוצרים לא היו מספיק יציבים, נגמר לנו הכסף, המניה התרסקה, הלקוחות לא הדפיסו כמעט ולכן לא שילמו לנו. בסופו של דבר החלטנו שאנחנו מסתפקים בלקוחות הקיימים ועוזרים להם להצליח בכל מחיר, גם במחיר של הורדת משכורות, הפסקת פיתוח עתידי ודחייה של תשלומים לספקים. התחננו לבנקים שייתנו לנו ארכה, וגייסנו קצת כסף ממשקיעים חיצוניים. היינו צריכים לפטר עובדים. אבל למדנו הרבה — בעיקר שכשמטפלים בלקוחות כמו שצריך, נוצרת נאמנות שנשארת כמעט לנצח".

אינדיגו הצליחה לחזור לעצמה, וב–2000 רכשה HP כ–13% ממניות החברה. שנה לאחר מכן השלימה ענקית הטכנולוגיה האמריקאית את רכישת כל מניות החברה לפי שווי של 830 מיליון דולר. "היינו אז 500–600 עובדים, רק התחלנו להקים את המפעל בקרית גת והיו לנו הכנסות של 140 מיליון דולר בשנה. בהתחלה HP איפשרו לנו לקבל מימון, והכניסו קצת ידע ומוצרים, אבל אז החליטו לרכוש את כל החברה. השנים הראשונות היו מאוד מסוכנות, לא רק עסקית אלא גם מבחינה תרבותית. זה מעבר לא טריוויאלי. יש הבדל גדול בין להיות אחראי לגורלך ולקבל את כל ההחלטות, לבין להיות כפוף לחברה אמריקאית שיושבת בקליפורניה. צריך הרבה סבלנות כדי להיות כפוף לניהול ב–HP. בהתחלה לא הבנו את השינוי, חשבנו שאנחנו מקבלים החלטה ופשוט מוציאים אותה לפועל, אבל בחברה כזאת שכירת בניין חדש, למשל, היא תהליך שיכול לקחת שנה. בדיעבד לא איבדנו את רוח המקום אבל זה היה קרוב, בהחלט היו יכולים לסגור אותנו ב–2004–2005.

"חברות ישראליות טובות מאוד בפיתוח טכנולוגיה והגעה לרמת הכנסות של עשרות מיליוני דולרים בשנה. ב–HP הכניסו לנו את התפישה של לחשוב איך נהיה כשנמכור ב–1 מיליארד דולר בשנה. הם נתנו לנו את הביטחון שנהיה פה הרבה שנים".

מפעל אינדיגו בקרית גת
אילן אסייג

אחת הסוגיות שחוזרות על עצמן בתעשיית ההיי־טק הישראלית היא הבחירה של חברות להימכר, ולא להמשיך לפעול כחברה עצמאית. אינדיגו דווקא בחרה ללכת להנפקה, ונמכרה רק בשלב מתקדם יותר ולאחר שהתמודדה עם קשיי מימון. ואולם כיום — כשהחברה מעסיקה אלפי עובדים והיא אחת מהיצואניות הגדולות בישראל — נשאלת השאלה מה היה קורה אם החברה לא היתה נמכרת ל–HP.

"אני חושב על זה הרבה", מודה בר שני. "אני לא חושב שהיינו מגיעים לאן שהגענו אלמלא HP, וזה לא רק הכסף. גם אם היינו מצליחים לגייס 100 מיליון דולר, עם כל הקשיים התרבותיים — חברה קטנה מול גדולה, ישראלית מול אמריקאית — יש משהו בחברה שבנתה עסק של מיליארדים ופיתחה שווקים מאפס, וידעה לתכנן חמש־עשר שנים קדימה, שהיה קשה לעשות את זה לבד. אנשי המכירות שלנו עצמאיים, אבל זאת המחשבה האסטרטגית של תהליכים כמו איך להגדיר את השוק, איך לעבור מסטארט־אפ למשהו גדול. מצאנו שילוב לא רע של תהליכים סטארט־אפיסטיים ותרבות של חברה גדולה".

אז למה זה מעסיק אותך?

"כי המחיר של שייכות לגוף גדול הוא לא טריוויאלי. העובדה שהמנהלים שלך מתחלפים כל כמה שנים, שאתה תלוי במשתנים שלא קשורים אליך כמו פיצול חברה — של שנה שלמה שבה החברה מתעסקת בפיצול. המימון של HP עזר לנו מאוד. למדתי היסטוריה ואני אוהב היסטוריה, ואני תמיד שואל את עצמי 'מה אם' וגם מה גרם לזה. מעניין אותי באופן אינטלקטואלי מה היה קורה אם היינו נמכרים לחברה אחרת או לא נמכרים בכלל. אני אוהב לעצור מדי פעם ולראות מה הייתי עושה שונה אם הייתי יכול".

זה מלחיץ להיות הרבה שנים בתפקיד המנכ"ל?

"כן, בעיקר בגלל האחריות — אתה יודע שאם תפשל יהיו לכך השלכות על הלקוחות, על הספקים, על העובדים. אבל אני אופטימי בנפשי, מקפיד לשמור על אופטימיות גם בתקופות קשות. בתקופת המשבר העולמי של 2008–2009 היה מלחיץ מאוד. לפטר עובדים זו חוויה נוראית. בסופו של דבר מי שמשלם לנו את המשכורות אלה הלקוחות שלנו, אנחנו לא איזה מרכז פיתוח שמקבל צ'ק מהחברה האם. מצד שני, אנחנו חלק מחברה מסודרת מאוד עם שווי של עשרות מיליארדים, ואם נעשה את העבודה שלנו כמו שצריך, אין סיבה שלא נהיה פה מחר בבוקר. כל עוד הלקוחות שלנו גדלים, הם ימשיכו לקנות מאתנו".

מפעל אינדיגו בקרית גת
אילן אסייג

"הצעירים מחפשים את הסטארט־אפים יותר מאת החברות הבינלאומיות"

אינדיגו־HP מעסיקה בישראל כ–2,500 עובדים והיא מהמעסיקות הגדולות ביותר בתעשיית ההיי־טק המקומית. לשם השוואה, צ'ק פוינט מעסיקה כ–2,000 עובדים בישראל. עובדי אינדיגו מתחלקים כך: כ-1,000 בפיתוח, יותר מ–1,000 בייצור והשאר באדמינסטרציה, כספים ורכש. בעולם יש לה כ–1,000 אנשי מכירות ושירות.

"מלבד מתכנתים, אנחנו מגייסים גם מהנדסי מכונאות, פיזיקאים, כימאים ועוד", אומר מנכ"ל החברה אלון בר שני. "בפיתוח יש לנו בעיקר מהנדסי תוכנה, יש עשרות כימאים ופיזיקאים ומעל 100 מהנדסי מכונות. יש לנו מתכנתים שעובדים בענן כי אנחנו מחברים בין מכונות הדפוס ללקוחות הסופיים. אנחנו מתחרים על העובדים מול אינטל, פייסבוק, התעשיות הביטחוניות, וזה קשה מאוד. השוק די תחרותי, והחבר'ה הצעירים מחפשים את הסטארט־אפים התל־אביביים יותר מאשר את החברות הבינלאומיות. התחלופה אצלנו נמוכה אבל אנחנו מגייסים מאות עובדים בשנה. פה אתה ממש מפתח מוצר שאפשר לחוש בידיים ושבסוף פוגשים את הלקוח שמפעיל אותו".

לגבי המיקום של הייצור בישראל, ולא במדינות שבהן כוח העבודה זול יותר, אומר בר שני כי "בכל פעם שסוגרים מפעל בקרית גת, יש דפיקה בלב שזה לא יקרה לנו. אני לא לוקח שום דבר כמובן מאליו. גם שער החליפין של השקל לא עוזר לנו. צריך כל הזמן לחדש. אנחנו מייצרים דיו בסינגפור בגלל מכסים שנובעים מהסכמי סחר חופשי עם מדינות אחרות באסיה, וגם בגלל הקרבה למדינות אסיה. עם זאת, כל עוד אנחנו מצליחים לייצר ערך מוסף ולהביא מוצרים מהר לשוק, אז ישראל היא מקום טוב לייצור. אין הרבה מדינות בעולם שיש להן יכולות ייצור באיכות גבוהה בסדרות קצרות ברמה של ישראל".

מפעל אינדיגו בקרית גת
אילן אסייג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#