מה מחביא קובי מימון במרתפים האפלים של התחנה המרכזית? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה מחביא קובי מימון במרתפים האפלים של התחנה המרכזית?

קרוב ל-100 אלף איש עוברים מדי יום בתחנה המרכזית בתל אביב, שסובלת מזוהמה ומהזנחה ורק חצי מהחנויות בה פועלות. אם בודקים את המהלכים העסקיים של הבעלים, קובי מימון, מגלים טייקון שניצל הזדמנות פיננסית - על חשבון האוכלוסיות הכי חלשות בעיר

90תגובות
קומה 6 בתחנה המרכזית. "אי אפשר להשוות את התחנה הזו לקניון נורמלי"
אייל טואג

יום רביעי, 19:00. אני מחנה את המכונית בחניון הצמוד לקניון תל אביב בשדרות הר ציון, ומשלם לשומר 15 שקל - סכום שמאפשר להשאיר את המכונית במקום יום שלם. בקניון עזריאלי משלמים את הסכום הזה לשעה, אבל בתחנה המרכזית החדשה המחירים שונים. ביציאה מהחניה השומר רודף אחרי. "יש לך אולי פלסטר?", הוא שואל, "נחתכתי באצבע ואני פוחד ממה שיקרה לי בגלל הסוכרת שיש לי". אני מחטט במכונית, אבל לא מוצא משהו שיכול לסייע לו.

חגי עמית סאבטקסט
איור: שני דניאל

השלט הדהוי מעל הכניסה הוא שהזכיר לי ששמה האמיתי של התחנה הוא קניון תל אביב, שם שהיה אמור לייצג את המעמד המכובד שיועד במקור למה שהיה יכול להיות הלב הפועם של העיר.

החנויות הראשונות שאני נתקל בהן בכניסה מפתיעות אותי: חנות מזוודות ולצדה חנות למחשבים ניידים ומוצרי אלקטרוניקה נוספים. "אני מכין כתבה על התחנה בגלל פסק הדין שנתן היום השופט המחוזי בנימין ארנון. הוא קבע שם שהטייקון קובי מימון, הבעלים של התחנה, דירדר את מצבה של התחנה באופן מכוון כדי להרוויח ממנה כסף", אני מסביר למוכר באחת מהן.

"דווקא שמעתי על קובי מימון. אבל לא ידעתי שהוא הבעלים של התחנה", הוא משיב.

אתם חושבים שיש אמת בפסק הדין הזה? המצב של התחנה הידרדר בשנים האחרונות?

"אי אפשר להשוות את התחנה הזו לקניון נורמלי", פוסק השותף שלו, שנמצא פה כבר שמונה שנים. "זה לא קניון רגיל שבו אם אתה לא פותח את החנות בזמן מעירים לך או קונסים אותך, אם אתה פולש לשטח לא שלך תהיה לך בעיה, ואם אתה מחליף את סוג הסחורה שאתה מוכר אתה צריך לדווח. פה זה המערב הפרוע. התחנה גובה דמי ניהול, אבל לא משקיעה במקום. אתה מרגיש את זה, בזוהמה, בנרקומנים שיש פה בשירותים, בחוסר האכפתיות. כמעט כל יום יש פה מכות בכניסה. כדי לקבל שירותי תחזוקה אתה צריך לשלם עוד 100–200 שקל בעבור מה שהיו אמורים לעשות בעבורך בחינם. זה שוחד. אין פה עם מי לדבר. היית בקומות הסגורות?"

אילו קומות?

"קומות 0, 1 ו-2 לא נפתחו אף פעם. מעולם. אפשר לרדת לשם רק עם מעלית מיוחדת, וכשאתה מגיע זה כמו סרט עתידני של עולם נטוש. אין שם אוויר. מי שקנה שם חנויות התאבד. היה לאבא שלי חבר כזה, שמכר דירה בשביל לקנות שם חנויות, אבל הן לא פעלו אף פעם. הוא שלח יד בנפשו. תכל'ס רק קומות 4 ו–6 עובדות באמת".

"כל אחד פה לקח את הכסף וברח", אומר השותף שלו.

הוא לא יודע כמה הוא צודק. העולמות שבהם מתרחשים המשחקים הפיננסיים של עשירי ישראל נדמים בדרך כלל כמנותקים מהמציאות היום־יומית של כולנו. כשנוחי דנקנר נאלץ להיפרד מהאימפריה שלו בגלל הנדסת חובות חסרת אחריות, מרבית הסניפים של רשת שופרסל לא נסגרו, ומכשירי הסלולר של סלקום שהיתה בשליטתו לא הפסיקו לפעול. כשאליעזר פישמן קרס תחת להטוטיו הפיננסיים, הנדל"ן שבבעלותו פשוט עבר לידיים אחרות. כולנו שילמנו על התספורות וההתנהגות הפיננסית המופקרת שלהם דרך הפנסיות שלנו, אבל קל להדחיק זאת. המקרה של מימון מוחשי יותר, ואת התוצאות של המשחק הפיננסי שלו אפשר לראות, למשש ולהריח בכל דרום תל אביב. הסובלים הם האוכלוסיה החלשה ביותר.

אולי זאת חוצפה לכוון כך את האצבע אל מימון. אחרי הכל, הוא ומקורביו טוענים שהוא לא קשור כלל לאימפריה העסקית ששולטת בתחנה המרכזית, באיירפורט סיטי, בחלקים ממאגרי הגז הגדולים של ישראל ובנכסים רבים אחרים. מצד שני, בפסק הדין השבוע, שבו דחה השופט את הערעור של חברת נצבא על הסדר החוב שגיבשו הנאמנים של התחנה המרכזית, התייחס השופט למימון כאל בעל השליטה בנצבא. גם שר האוצר משה כחלון מונע מעצמו מלעסוק בנושא מאגרי הגז כבר שנתיים בגלל קרבתו למימון, אף על פי שזה שהאחרון טוען שהוא לא קשור לעסקי הגז. אם כך, אולי מותר לי בכל זאת להתייחס למימון כאל בעל הבית של התחנה בשמונה השנים האחרונות.

הניצול הציני של התחנה

בני 40 ומעלה זוכרים את יום פתיחת התחנה המרכזית כאירוע משמעותי. "הייתי חיילת שעוברת בתחנה כל שבוע, ופתאום היה קניון שאפשר לעצור בו ולשתות קפה. זה היה עדיין יפה נקי ומסודר", נזכרה השבוע מכרה בת גילי. "אבל מהר מאוד זה השתנה".

ב-2009 רכשה חברה בת של מימון את השליטה בתחנה המרכזית. מימון קיבל לידיו נכס בצרות עם חובות של מאות מיליוני שקלים. לפעמים מהלך כזה נובע מראייה קדימה של הרוכש: הוא ירכוש את הנכס בזול, יגיע להסדר חוב וישקם את המקום כך שיהיה שווה הרבה כסף.

למימון היה חזון - אבל כזה שכלל ניצול ציני של המצב. בסדרה של מהלכים הוא קנה את החובות של התחנה לבנקים ולבעלי האג"ח. כך לדוגמה, התחנה היתה חייבת לבנק דיסקונט 193 מיליון שקל. אבל מימון, הבעלים של החברה שחייבת את הכסף, שילם לדיסקונט דרך חברה אחרת שלו רק 138 מיליון שקל, וקיבל בעלות על החוב הזה. הוא עשה זאת רק כדי להגיש מיד אחר כך לתחנה המרכזית תביעת חוב בסכום המקורי - 193 מיליון שקל. ב–2011 הודיעה נצבא שהיא לא תזרים כסף לתחנה המרכזית, והכניסה אותה להקפאת הליכים.

החל מרגע זה המטרה של מימון היתה שערך התחנה יהיה נמוך ככל האפשר כדי שיוכל להשתלט עליה במחיר הנמוך ביותר. כפי שקבע השופט בפסק הדין, "נצבא נהפכה בנוסף לבעלת השליטה גם הנושה המובטחת היחידה, ונהפכה אדישה לערך המניות שלה באופן שאיפשר לה לפעול באופן המשרת את האינטרסים שלה ומנוגד לאינטרסים של התחנה". וכפי שקבע במקום אחר: "יש ממש בתיאוריית הקונספירציה שלפיה נצבא תיכננה להשתלט על התחנה כבר ב-2009 ובמקביל לקנות את חובותיה כדי לנקוט בבוא הזמן הליכי חדלות פירעון נגד התחנה, ובמסגרתם להשתלט על נכסיה או מניותיה במחיר מופחת משוויים הריאלי". וכפי שקבע בשלישית, "תוכניותיה של נצבא לאורך כל הדרך היתה להביא לכך שהתחנה תקרוס ולא תשוקם, והאינטרס העסקי שלה התמצה בנדל"ן ופיתוחם".

התחנה המרכזית החדשה
אייל טואג

בחזרה אל האוויר החופשי

אני ממשיך בסיור. קומה 4, קומת הכניסה לתחנה משדרות הר ציון, שוקקת. גרביונים, צעצועים, בגדים ותחפושות במערומים צפופים גודשים את שני צדי השבילים בלי סדר, והתחושה היא של סיבוב בשוק בדלהי.

בקומה 5 מרבית החנויות נטושות, ואני מזהה בה שני עסקים בלבד. האחד הוא י.ד שלוס, מרכז לארומה תרפיה מסורתית שנמצא כאן כבר 20 שנה. השני הוא ארוס, חנות אביזרי המין. אני נכנס אליה ומנסה לנהל עם המוכר במקום שיחה בזמן שאיברי מין מגומי סובבים אותי מכל הכיוונים.

המיקום של התחנה המרכזית לא חורץ את גורלה?

"המיקום דווקא טוב", מסביר לי המוכר. "האזור התעורר קצת מבחינת אוכלוסיות בשנים האחרונות. התושבים החדשים של שכונת שפירא ושכונות אחרות מסביב היו נכנסים לפה אם היית מציע להם קצת יותר. אם תלך היום לשוק בצלאל תראה שם גם נשים שמסתובבות בין הדוכנים. פה זה לא יקרה. זה מרכז תחבורה שיכול להפיק תועלת מהיותו אזור מסחרי. הוא לא חייב להיות במצב כל כך גרוע עד שהוא מזמין רק אוכלוסיית מהגרים".

הוא צודק. השכונות שמסביב משנות את פניהן לאט־לאט. יוקר הנדל"ן דוחק את הצעירים ממרכז העיר לכאן ומפלורנטין מזרחה לכיוון התחנה. אבל פה בפנים דבר לא משתנה.

סמוך לארוס נמצא משרד שמספק שירותים לתושבי הפיליפינים. "11 שנה אני פה, והתחנה הזו תמיד היתה חצי סגורה", אומר לי אבי, אחד מהיושבים במשרד. לדבריו, הוא אינו משלם שכירות, אלא רק את דמי אחזקת המקום - 2,000 שקל בחודש. "היה אפשר לעשות פה ניקיון וצבע ולפתוח את המשרדים. כרגע יש פה רק שיכורים ונרקומנים. יש פה סוחרי סמים פעילים שכולם יודעים מי הם ולא מטפלים בהם. אנשים פוחדים לבוא, והמצב מקצין משנה לשנה. לא נכון להתייחס אל המקום כאל מרכז תחבורה. תחנות האוטובוס נמצאות למעלה ובחוץ. בקומות האלה יש קניון רגיל. 100 מאה אלף איש עוברים כאן בכל יום. זו חולשה? צריך להגביר את הביטחון ואת הניקיון, לצבוע הכל בלבן, לאייש את החנויות. תשכירו את החנויות הריקות בחינם לשלוש שנים ראשונות, לדוגמה". אפשרות אחרת היא לקיים בתחנה פעילויות קהילתיות, כמו הגינה האקולוגית שפועלת בה.

אני יורד לקומה 3. כאן כבר אין אף חנות פתוחה. כל חלונות הראווה מכוסים בנייר דבק אוטם. גברים חסרי מעש משוטטים פה הלוך ושוב.

אני ממשיך דרך גרם המדרגות לקומה 2, גם כאן הכל סגור, אבל לפה אפילו התמהוניים לא מגיעים. אני דורך בשלולית שתן. האמוניה חונקת אותי וכמות החמצן יורדת. הקומות האלה נסגרו לפני יותר מ-15 שנה, כי רמת זיהום האוויר בהן היתה גבוהה מהמותר.

אני עושה סיבוב קטן ומחליט לרדת לקומה 1. בקצה גרם המדרגות יש אפלה מוחלטת. הצחנה גוברת, ואני מרגיש חולשה וסחרחורת. בקומה הזאת חיה להקת עטלפים גדולה, ואני חושש שאחד מהם יתקוף אותי. אם היה לי פרוז'קטור הייתי ממשיך, אבל אפילו הפנס במכשיר הסלולרי שלי לא עובד. אני בורח החוצה לאוויר החופשי. הסודות שמחביא מימון במרתף יישארו במקומם. בדרך החוצה אני נזכר בתיאוריית החלונות השבורים, הגורסת כי הזנחה של חלק אחד בסביבה העירונית תגרור אחריה השחתה של כל הסובב אותה. התחנה המרכזית היא החלון השבור של כל דרום תל אביב.

מנצבא נמסר בתגובה: "עמדת נצבא היא שבפסק הדין נפלו שגיאות עובדתיות ומשפטיות, לרבות ביחס לטענת הקונספירציה הנזכרת על ידך, והיא צפויה לערער על ההחלטה. למותר לציין, שנצבא פעלה בעניין התחנה המרכזית בהגינות ובתום לב מלא".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#