מה שאדם סמית לא הבין: הכלכלה הסודית של בעלי החיים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה שאדם סמית לא הבין: הכלכלה הסודית של בעלי החיים

פטריות תת־קרקעיות שסוחרות בזרחן, זבובי סקורפיון שמציעים לנקבות "מתנת חתונה" לפני שהם מזדווגים אתן וצרעת פלך שמגייסת "עוזרות" לקן שלה כדי לסייע לה בגידול צאצאיה. מתברר ששוק תן וקח ומשא ומתן עסקי הם לא רק מנת חלקם של בני האנוש

13תגובות
דולפין
vdorse / Getty Images

צרעת הפלך, שנפוצה במזרח התיכון, אימצה לה מנהג משתלם. הצרעה הנקבה מגייסת "עוזרות" לקן שלה כדי לסייע לה בגידול צאצאיה, והעוזרות יכולות לבחור באיזה קן לעבוד באזור מסוים. הצרעות, בעיקרון, עושות עסקה: הנקבה המנהיגה מציעה לעוזרות חברות בקן שלה בתמורה בסיוע לגידול הילדים, ויכולה לגרש עוזרת שלא עובדת כמו שצריך.

מה שיוצא מהרגיל בעסקה הזו הוא שתנאיה נקבעים על ידי ביקוש והיצע. כשמחברי המחקר, שפורסם בינואר ב"נייצ'ר קומיוניקיישנס", הגדילו את מספר הקינים בשדה, הם גילו כי המגייסות הסכימו לקבל תפוקה נמוכה יותר מהעוזרות. הצרעות התנהגו כמו בעלי קרקעות שמבקשים שכר דירה, בדיוק לפי תיאוריות כלכליות. היצע מוגדל של קיני צרעות מפחית את מחיר הכניסה לקן יחיד. "כדי לחזות את כמות העבודה שסיפקו העוזרות, חיוני להביא בחשבון את מצב השוק באזור", כתבו מחברי המחקר.

"אף אחד לא ראה מעולם כלב מחליף עצם עם כלב אחר בצורה מכוונת והוגנת", הפטיר הכלכלן אדם סמית ב"עושר האומות". היכולת "להחליף דבר בדבר אחר", הוא הכריז, "משותפת לכל בני האדם, ולא ניתן למצאה בגזע אחר של בעלי חיים". כלכלנים מאוחרים יותר, עדיין תחת השפעת תחושת העליונות שהפגין סמית, הכתירו את האדם בשם "הומו אקונומיקוס" מתוך אמונה שאינטרס עצמי רציונלי מגדיר את המין האנושי. אפילו ג'ון מיינרד קיינס, אבי הכלכלה המודרנית, ייחס את בחירותינו הלא רציונליות ל"רוח חייתית".

בבון מצרים ממין נקבה אוחזת בבנה בן ה-3 שבועות, בספארי רמת גן
Ariel Schalit/אי־פי

אם אדם סמית היה לובש חליפת דבוראים, מקטורן ספארי או מסיכת צלילה, הוא היה יכול לגלות כי ממלכת החי היא סוג של לשכת מסחר. "שווקים ביולוגיים נמצאים בכל מקום", אומר רונלד נואה, ביולוג הולנדי מאוניברסיטת שטרסבורג, שהציג לראשונה את הקונספט של שוק ביולוגי ב–1994. מאז זיהו מדענים שווקים ביולוגיים בסוואנה האפריקאית, ביערות הגשם של מרכז אמריקה ובשונית המחסום הגדולה מול אוסטרליה. בבונים ופרימטים חברתיים אחרים מציעים טיפוח תמורת יחסי מין. צמחים וחרקים מתגמלים נמלים בתמורה להגנה. דגי נקאי אוכלים טפילים מדגים אחרים ומתנהגים בעדינות יתרה כשל"לקוח" יש הצעות מתחרות מדגים נקאים אחרים.

התגליות האלה לא רק הוציאו את הרוח ממפרשי האנתרופוצנטריות (התמקדות באדם) של הכלכלנים, אלא גם עירערו דוגמות ביולוגיות. "למדנו שאין עלינו להתייחס לבעלי חיים בצורה אנתרופומורפית (מאנישה), ושתיאוריה שנוצרה כדי להסביר התנהגות אנושית היא גם בעלת חשיבות בביולוגיה", אומר פיטר המרסטין, שותפו של נואה לכתיבת המחקר ופרופסור לביולוגיה תיאורטית באוניברסיטת הומבולדט בברלין. "למעשה, אני חושב שחלק מזה עובד טוב יותר בביולוגיה מאשר בבני אדם".

סטו הבבון מתמרן את כולם

נואה החל להרהר בנושא כלכלה בביולוגיה ב–1981 כשלמד לפוסט־דוקטורט בקניה. "בבון גדול העלה בי את הרעיון", הוא אומר. בבונים חיים בקבוצות היררכיות גדולות, ונואה רצה לדעת מתי ואיך זכרים נמוכי דרג חוברים זה לזה כדי לקרוא תיגר על זכר דומיננטי יותר ולהזדווג עם נקבה.

שיתוף פעולה הוא דבר נפוץ בטבע — לא רק בין בעלי חיים מאותו מין אלא בין מינים שונים (למשל, פרח ומאביק). ואולם מקורות שיתוף הפעולה הם מסתוריים. כיצד יכולים שני בעלי חיים לעבוד יחד כשתורת האבולוציה של דרווין לימדה אותנו על הישרדות החזקים? האם הברירה הטבעית לא תמיד מעדיפה את מי שפועל ללא מעצורים לטובת עצמו? "זאת רק אחת מהשאלות המוקדמות בביולוגיה התנהגותית", אומר המרסטין. "מדוע בעלי חיים לא תמיד הורגים זה את זה? מדוע האגרסיביות מוגבלת?"

כשנואה החל את עבודת השדה שלו, ביולוגים התנהגותיים הציעו שתי תיאוריות לשיתוף פעולה. הראשונה, שנקראת ברירת שארים (Kin Selection), טוענת כי אורגניזם יכול לשפר את סיכויי הפצת הגנים שלו באמצעות סיוע לקרובי משפחה להתרבות במקום להתרבות בעצמו. מושבת נמלים, לדוגמה, היא בעלת מספר עצום של פועלות נקבות עקרות שמסייעות לגדל את צאצאי המלכה הצעירה, שהיא קרובת משפחה שלהן. ואולם ברירת שארים לא יכולה להסביר מדוע דג כמו הנקאי יכול לנקות טפילים משיני ברקודה בלי כל סיכון ליהפך לארוחה בעצמו. אין להם גנים משותפים, והטורף יכול להרוג שתי ציפורים במכה אחת אם הוא יאכל את השיננית שלו אחרי הניקוי.

זולתנות הדדית (Reciprocal Altruism) היתה התיאוריה האבולוציונית העיקרית השנייה להסברת שיתוף פעולה. ביולוגים טענו כי ברירה טבעית מעודדת שיתוף פעולה בין שני אורגניזמים שמקיימים קשרים באופן חוזר במחזור חייהם. אחד מעניק תועלת לשני, ביודעו כי יקבל תשלום בהמשך. המהות של זולתנות הדדית היא הרעיון של שליטה בשותף. כיצד יכול הזולתן להבטיח ששותפו יחזיר לו את הטובה?

דג נקאי. דרך חדשה להבין שיתופי פעולה בטבע
Elias Levy ,Dicklyon

כדי לענות על שאלה זו השתמשו הביולוגים בתורת המשחקים, שמתארת מודלים של אסטרטגיות של קונפליקט ושיתוף פעולה בין פרטים שיש להם אינטרס עצמי. הדוגמה המפורסמת ביותר היא משחק לשניים שנקרא דילמת האסיר, וביולוגים השתמשו בה כדי לכתוב נוסחאות מורכבות לתיאור התפתחותה של הזולתנות ההדדית. "ערימות של מאמרים תיאורטיים בלי שום ראיות אמפיריות", מתאר זאת נואה. "אני מעדיף לראות איך בעלי חיים אמיתיים מתנהגים".

בקניה הבחין נואה שבבון גדול בשם סטו היה חזק מזכרים נחותי מעמד ולא השתמש באסטרטגיה מורכבת כדי לשלוט בקופים אחרים. אם הוא לא היה מרוצה מהשותף, הוא פשוט עבר לעבוד עם בבון אחר. באמצעות תמרון שני שותפים שונים זה נגד זה, סטו הצליח לקצור את רוב הפירות: השותף היה מקבל פחות מחצי מזמן ההזדווגות עם נקבה, במקום להפסיד כליל ליריב ולא לקבל זמן הזדווגות בכלל. נואה הבין שעמיתיו שמדברים על דילמת האסיר מעולם לא שאלו את עצמם שאלה פשוטה: "אף אחד לא חשב איך הם משתפים פעולה? איך הם נפגשים?" בלבו של כל שיתוף פעולה, הבין נואה, נמצאת לא השליטה בשותף — אלא בחירה בו.

התובנה של נואה גרמה לשינוי הפרדיגמה — מדילמת האסיר לשוק. בעלי חיים לא תקועים בניסיון להוציא את העסקה הטובה ביותר משותף אחד; הם חופשיים "לעשות קניות" ולחפש את השותף הטוב ביותר בסביבת המחיה שלהם. אם שותף "רימה", הוא הוחלף בשותף הוגן יותר. "בחירת שותפים היא הדבר העיקרי שמניע כל שוק", הוא אומר.

נואה חזר לאירופה ופגש את המרסטין, שלמד מתמטיקה והתמחה בתורת המשחקים האבולוציונית. "היה טבעי מאוד עבורי לחשוב על בעיות ביולוגיות במונחים שאולים מהכלכלה", הוא אומר. המרסטין האמין שאקולוגיה התנהגותית עוסקת יותר מדי ב"סתם צפייה וספירה של דברים". הוא רצה להטמיע מתמטיקה בצורה טובה יותר בתחום, אך המודל המתמטי היחיד שעניין את רוב עמיתיו היה דילמת האסיר. הרעיון של בחירת שותפים שהציע נואה פתח מסגרת עבודה חדשה לגמרי. "בחיים הרגילים, אפשר לבחור עם מי להיות בקשר", אומר המרסטין. "ברגע שמכניסים את זה לתיאוריה, היא משתנה לגמרי".

המונופול של הדגים הנקאים

ב–1994 הציגו נואה והמרסטין את "תורת השווקים הביולוגיים" שלהם במגזין Behavioral Ecology & Socialbiology. המאמר שילב בין סגנונותיהם השונים של שני הביולוגים: המרסטין פיתח את המודלים המתמטיים, ונואה חפר בספרות המדעית למצוא נתונים מהשטח.

דוגמאות יש מרחבי ממלכת החי. זבובי סקורפיון זכרים מציעים "מתנת חתונה" לנקבות לפני שהם מזדווגים אתן — טרף. בכמה מיני ציפורים, כמו סנונית סגולה, זכרים מאפשרים לאחרים לתפוס חלק מהטריטוריה שלהם בתמורה לסיוע בגידול הגוזלים. זחלי פרפרים כחליליים מפיקים "מיץ" מתוק שמטרתו היחידה היא למשוך נמלים שאוכלות את המיץ ומגנות על הזחלים מטורפים.

בכל דוגמה "שער החליפין" אינו קבוע, אלא תלוי בהיצע השותפים. "זו תיאוריית היצע וביקוש, בעיקרון", אומר פרנס דה ואל, פרימטולוג מאוניברסיטת אמורי ולשעבר מנטור של נואה.

ככל שיותר זבובי סקורפיון נמצאים בשוק, כך גדולה יותר מתנת החתונה שהנקבה תדרוש. סנונית סגולה ממין זכר תבחר לחלוק את הטריטוריה עם דייר צעיר למראה וכמה שפחות מאיים. הזחלים מתאימים את כמות המיץ שהם מפיקים למספר הנמלים שנמצאות בסביבה.

נואה והמרסטין הרגישו שהמאמר שלהם פורץ דרך רדיקלית חדשה להבנת שיתוף פעולה בטבע, אבל לא זכו להתלהבות מיידית מעמיתיהם. "המאמר לא פורסם במגזינים הגדולים, ולכן המריא לאט מאוד", אומר נואה. התיאוריה החדשה עוררה השראה בקרב חלק מהסטודנטים שלהם, והם יישמו אותה בשטח.

למור ביער במדגסקר. מינים המקיימים שווקים ביולוגיים
Via Bloomberg

"חשבתי שזו דרך ממש שונה לבחון שיתוף פעולה, וזה גם היה אינטואיטיבי", אומר רדואן בשארי, פרופסור לאקולוגיה התנהגותית באוניברסיטת נוישאטל בשווייץ. אף שלמד פרימטולוגיה עם נואה, בשארי למד לצלול כדי שיוכל לחקור את בעל החיים שהקסים ביולוגיים שלומדים על שיתוף פעולה: דג הנקאי.

נקאים הם דגים קטנים ודקיקים עם פסים לאורך גופם מהעין עד הזנב. הם אינם הדגים המרהיבים ביותר בשונית, אך הם כנראה הפיקחיים ביותר. כל נקאי תופס "תחנה" על אלמוג, שאותו מבקרים דגים אחרים כשהם מרגישים מלוכלכים. הנקאי אוכל את העור המת והטפילים ששורצים על הלקוחות שלו, אך לא כל הלקוחות מקבלים טיפול דומה. יש מהם שצריכים לחכות יותר בתור, והנקאי מתבל לעתים את תזונתו בנגיסה כואבת שהוא נוגס בקשקשים וברקמות בריאות.

בשארי מאמין כי כוחות השוק מסבירים את ההבדלים באיכות השירות. הוא החל במחקר בים האדום, שם חילק את הלקוחות של הנקאים לשתי קבוצות: דגים צפים ששוחים למרחקים ארוכים, שיכולים להגיע לכמה תחנות ניקוי; והדיירים המקומיים, ששוחים למרחק קצר, שלא יכולים להגיע ליותר מתחנת ניקוי אחת. הצפים היו יכולים לערוך סקר שוק בין התחנות, הסביר בשארי, והדיירים לא. ואכן, בשארי גילה שהצפים כמעט תמיד קיבלו טיפול מהיר ועדין יותר. הנקאים אילצו את הדיירים המקומיים לחכות יותר לתור לניקוי, ונטו יותר לנגוס בקשקשים הבריאים שלהם, בהפגינם חוק ידוע היטב של הכלכלה: מונופוליסטים הם מנוולים.

בשארי פירסם את המחקר הראשון שלו על דגי הנקאי ב–2001 ומאז גילה שלל תופעות שוק בקרבם. נקאי אינו מועד לנשוך את הלקוח כשדג אחר צופה בהם. "הם כל כך גמישים", אומר בשארי. "לכל דג כזה יש 2,000 אינטראקציות ביום. כל אינטראקציה היא ייחודית, והנקאי מתאים את איכות השירות לגורמים כמו 'האם זה דייר או טורף? האם צופים בי או לא? האם אני עובד עם שותף?'. מדהים עד כמה נתיבי קבלת ההחלטות שלהם מתוחכמים".

במחקר אחד גילה בשארי כי נקאים מצליחים יותר משימפנזים ואורנג־אוטנים במבחנים קוגניטיביים למקסום של תגמול במזון לטווח הארוך. בשונית האלמוגים משתלם להיות כלכלי: בכל שנות התצפית שלו, בשארי ראה רק נקאי אחד שנטרף על ידי דג לאחר שהתרחק מעמדתו ותעה לים הפתוח.

"זה כמו מכונה מתמטית ענקית"

סביב הזמן שבו החל בשארי במחקר הנקאים שלו, שני פרימטולוגים בשם לואיז בארט ופיטר הנזי בחנו מקרוב שווקים ביולוגיים בלהקות בבונים. הם טענו כי בבונים מנקים זה את זה בתמורה למוצרים ושירותים, כולל ניקוי הדדי, פינוי מקום באתרי אכילה, הזדמנויות הזדווגות וטיפול בתינוקות. "לכן נראה הגיוני להניח שקבוצות פרימטים מתפקדות כמו שווקים חברתיים", הם כתבו ב–2001.

פרימטולוגים אחרים שעו לקריאתם של בארט והנזי ותיארו שווקים ביולוגיים בשימפנזים, למורים, קופי עכביש וקופי ורווט. שווקים ביולוגיים גם תוארו או נדונו בשנים האחרונות בהקשר לחיות כמו סוריקטות, דולפינים, דגי ציקליד, סוגי עשים, עורבים ודיונונים. "כתבנו את זה ב–1994", אומר המרסטין. "ועכשיו זה תחום פורח".

אדם סמית

אחת הדוגמאות החביבות על נואה מהזמן האחרון היא פטריות תת־קרקעיות, שסוחרות בזרחן תמורת פחמן עם שורשי צמחים, ויכולות לשנות את כמות הזרחן שהן מספקות כך שיתאים לכמות הפחמן שהן מקבלות. "כל מה שאנחנו אוכלים תלוי בעסקות האלה", אומר נואה.

לצמחים אין מוח, זה ברור, אולם המנוע של רוב העסקות הביולוגיות אינו בינה — אלא ברירה טבעית. "זה כמו מכונה מתמטית ענקית", אומר המרסטין. כל דור חדש מפיק מגוון סוגי התנהגות. יש מהן שמתגלות כמיטיבות ומובילות לפריון גבוה יותר. "בסופו של דבר", אומר המרסטין, "מתקבל משהו שעבור כלכלן נראה רציונלי".

תורת השוק הביולוגי נהפכה לפופולרית כל כך בפרימטולוגיה, עד שיש מדענים שחושבים שמפריזים בשימוש בה. "זו תיאוריה נהדרת", אומרת פדריקה אמיצ'י, ביולוגית במכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית. "הבעיה היא הדרך שבה היא מיושמת. כל אחד משתמש בנתונים בדרך שונה". נואה והמרסטין מודים שאחד החלקים הקשים בתיאוריה שלהם היא חישוב כמויות ושערי חליפין: בדרך כלל הם יכולים לומר כיצד שינוי בהיצע וביקוש משפיע על עסקה, ותו לא. הם גם נזהרים מהשוואה בין שווקים ביולוגיים לשווקים אנושיים. בעלי חיים אינם יכולים להשתמש במטבעות או לחתום על חוזים. בממלכת החי אין מוסדות צד שלישי שמענישים רמאים. האבולוציה אולי יצרה דגים שהם רופאי שיניים, אבל לא דגים שהם עורכי דין.

אדם סמית, עם זאת, צריך להיות אסיר תודה לביולוגים כמו נואה והמרסטין שמקעקעים את הגבולות בין עולם האדם לעולם הטבע. מושג "היד הנעלמת" שטבע סמית אולי אינו באמת מתפקד בשווקים אנושיים — כי אנשים מתנהגים באופן לא רציונלי מדי — אך נואה והמרסטין חושבים שהוא מטאפורה טובה לתפקיד האבולוציה בשיתוף פעולה. "בשוק ביולוגי", אומר המרסטין, "כל מי שדואג לאינטרס של עצמו עושה את הדבר הנכון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#