האם האימוג'ים הם שחקני הקולנוע של המחר ;) - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם האימוג'ים הם שחקני הקולנוע של המחר ;)

הרעיון לסרט "אימוג'י" עלה במוחו של הבמאי טוני ליאונדיס בעקבות מסרון שקיבל מאמא שלו ■ האתגר: לסיים את הפקת הסרט לפני שהטכנולוגיה תהפוך את הדמויות למיושנות ■ "מי יודע מה יקרה בעוד חמש שנים? אולי יהיה לנו שבב במוח ולא נשתמש בכלל בסמארטפון"

תגובות
טי.ג'יי מילר, שמדבב את הדמות הראשית בסרט, עם כמה קולגות בפסטיבל קאן האחרון
STEPHANE MAHE/רויטרס

עסקי השעשועים מעולם לא היו קשים ומסוכנים יותר מאשר בשנים האחרונות - במיוחד בכל הקשור בהפקת שוברי קופות ובשאיפה להרוויח מהם כסף. הבעיה אינה רק מספרם ההולך ויורד של צופים שפוקדים את אולמות הקולנוע, וגם לא הקריסה המוחלטת של הכנסות מרכישת עותקים מהסרטים לצפייה ביתית (גם בגלל העלייה בשיעורי הצפייה הפיראטית וגם עקב הביקוש הגובר לתכני VOD)

הבעיה מתחילה הרבה לפני שהשחקנים נפגשים עם הבמאי, או שאנשי ההפקה מתחילים לתכנן את סט הצילומים, בשאלה כיצד מממנים את ההפקה המיוחלת. אפילו לא "מתי הכסף ייכנס לחשבון הבנק" - אלא מי בכלל יהיה מוכן להתחייב להשקיע עשרות ומאות מיליוני דולרים בהרפתקה, נוצצת ועתירת כוכבים ככל שלא תהיה.

אולפני סוני, למשל, נקלעו השבוע לבעיה שאף אולפן לא רוצה לחוות: עצירת מימון שהובטח להפקת סרט, ימים אחדים לפני הקרנת הבכורה שלו. בשבוע שעבר הודיעה קרן אל־סטאר קפיטל (LStar) כי היא לא מתכוונת לעמוד בהתחייבות שלה לכסות 25% מהסכום שהוקצב להפקת "אימוג'י: הסרט", סרט הקיץ החשוב ביותר של האולפנים, ולא העבירה 12.5 מיליון דולר לכיסוי הוצאות ההפקה.

אף שכבר לפני ארבע שנים נחתם ההסכם, שלפיו הקרן תשקיע 200 מיליון דולר בהפקות של כמה סרטים מובילים של סוני פיקצ'רס - מנהלי שני הגופים האלה איבדו אמון זה בזה ואל־סטאר משכה את ידיה מכל ההתחייבויות. הסיטואציה הבעייתית הזאת היא רק דוגמה אחת למערכת היחסים המתערערת בין אולפני ההפקה ההוליוודיים לבין מקורות המימון שלהם.

מתוך הסרט "אימוג'י"
Courtesy of Sony Pictures/אי־

כמעט כל האולפנים הגדולים, בהם יוניברסל, וורנר ברדרס, פרמאונט וסוני, מסתמכים על השקעות שמגיעות מגורמים חיצוניים לאולפן כדי לממן לפחות חלק מהתקציב שמיועד לסרטים ובעיקר לכאלה שמיועדים ליהפך לשוברי קופות. בעשורים האחרונים מובילות את ההשקעות קרנות מיוחדות שמגייסות את הכסף להפקות קולנועיות. בקרנות האלה משתתפים גופים פיננסיים גדולים כמו בנקי השקעות - שיכולים לספוג פה ושם גם נפילה של סרט בקופות.

גורם כלכלי משמעותי ביותר שזרח בשמי תעשיית הקולנוע בתחילת העשור היה השקעות עתק שהגיעו מסין. ההיגיון שעמד מאחורי שיתופי פעולה בין חברות סיניות לאולפנים ההוליוודיים היה שבעוד שבארה"ב ובאירופה ההכנסות ממכירת כרטיסי קולנוע נמצאות בירידה, בסין הן זינקו מתחילת העשור בעשרות אחוזים בשנה. אבל גם גלגל ההצלה שנשלח מכיוון בייג'ין התברר בשנתיים האחרונות כמשענת קנה רצוץ, לאחר שהמשטר החל להאט את הקצב של הוצאת כספים מהמדינה.

כמו בתעשיית ההיי־טק שנסמכה במשך כמה שנים על השקעות הון־סיכון סיניות, גם בתעשיית הסרטים חוששים כעת שהתחייבויות להשקעת מאות מיליוני דולרים בהפקות משותפות להוליווד ולסין כלל לא יגיעו ליעדן. אף שמפיקים אמריקאים היו מוכנים להתיישר לפי כל התנאים המחמירים של הממשל הסיני, לשלב כמויות מופרזות של פרסומות למוצרים סיניים בסרט, לצלם באתרים מועדפים על הסינים ואפילו לשנות את התסריט על פי תכתיבים מקומיים - דבר עדיין לא מובטח. באולפני פרמאונט, למשל, שחתמו על עסקה להשקעה סינית של מיליארד דולר - חוששים כעת שחלק גדול מהסכום הזה כלל לא יגיע לחשבונות הבנק של האולפנים האמריקאיים.

תעשיית הקולנוע משחררת לשוק מאות סרטים בשנה, שעשרות רבות מהם מיועדים ליהפך לשוברי קופות, לגרוף מאות מיליוני דולרים - אחדים בשאיפה לעבור את רף מיליארד הדולר - ובכך להחזיר למשקיעים תשואה נאה על הכסף שהם מזרימים לאולפנים. מקור נוסף של מימון שהולך ומצטמצם הוא בעלי הון פרטיים ששמים את כספם, כל אחד מסיבותיו הוא ולרוב לא רק כהשקעה, אלא כדי לזכות בהשפעה בתעשיית הקולנוע ודרכה לזכות גם בהשפעה פוליטית. אחד מהם הוא שר האוצר האמריקאי סטיבן מנוצ'ין שנאלץ לוותר באחרונה על אחזקותיו בחברת וורנר־דיון שהשקיעה באחרונה, בין היתר, באחד הלהיטים הגדולים של השנה - "וונדר וומן". גם המיליארדר האוסטרלי ג'יימס פאקר (שמוכר לישראלים בעקבות מערכת היחסים שלו עם בני משפחת נתניהו) יצא מהשקעותיו בהפקת סרטים הוליוודיים ומכר את אחזקותיו בחברת ראטפאק שהקים ב–2012.

שר האוצר האמריקאי, סטיבן מנוצ'ין. ויתר על אחזקותיו בוורנר־דיון
ALESSANDRO BIANCHI/רויטר

מכיוון שמימון של משקיעים פרטיים הוא סוג של דלת מסתובבת בהוליווד, לתוך החלל שהותירו מנוצ'ין ופאקר בתחום נכנסה דמות אחרת שגם היא אינה זרה לישראלים - המיליארדר הרוסי לן בלווטניק, מבעלי ערוץ 10. זאת לא הפעם הראשונה שבלווטניק מנסה לגעת בזוהר ההוליוודי, וכבר ב–2010 הכריז על השקעה בקרן השקעות לשלוש שנים (שלבסוף לא יצאה לדרך), השקיע בסרטים כמו "המשרת" בכיכובו של פורסט וויטאקר שהופק בהשקעה של 30 מיליון דולר וגרף מעל 170 מיליון דולר בקופות, ו"שתיקה" של הבמאי מרטין סקורסזה שנכשל לחלוטין בקופות.

מסע של אימוג'י בדרך להכיר את עצמו

אלה זמנים לא כל כך טובים להיכנס להשקעות בהפקות קולנוע יוקרתיות, ולכן האולפנים יעשו הכל כדי למזער את הנזקים האפשריים ולמקסם את ההכנסות. זאת הסיבה שהצופים זוכים ליותר ויותר סרטי המשך - כמו "הנוקמים", "באטמן וסופרמן", "הארי פוטר", "משחקי הרעב", "כוכב הקופים" או אפילו "מלחמת הכוכבים". הגישה הזאת חוסכת לאולפנים סכומי עתק בבניית דמויות חדשות ועולמות חדשים ובחשיפה שלהם לקהל חדש. זאת היתה גם אחת מהנחות היסוד של אולפני סוני, כאשר הם בחרו להפיק סרט אנימציה על דמויות האימוג'י המוכרות לכל הצופים בכל הגילים ובכל התרבויות.

"לפני שנתיים ניסיתי למצוא נושא לסרט. ראיתי לנגד עיני את ההצלחה של סדרת סרטי 'צעצוע של סיפור' וחשבתי לעצמי: 'מה הדבר הבא שילדים אוהבים ומזדהים אתו ומשחקים בו עכשיו', משהו שכולם מכירים'", מספר טוני ליאונדיס במאי "אימוג'י: הסרט" בראיון בלעדי ל-Markerweek. "הצצתי לשנייה בטלפון הסלולרי שלי רק כדי לגלות שאמא שלי בדיוק שלחה לי מסר של כמה אימוג'י, פרצופים עם עיני לבבות ונשיקות מכל הסוגים. באותה שנייה הבנתי שזהו זה - זה בדיוק הבסיס לסרט הבא שלי. "הבעיה העיקרית היתה שנושא כזה עלול לבוא עם תאריך תפוגה. האימוג'ים מקושרים כיום לטכנולוגיה ספציפית - הטלפונים הסלולריים שלנו - וחששנו שעד שנצא עם הסרט לבתי הקולנוע הטכנולוגיה כבר תשתנה. הרי מי יודע מה יקרה בעוד חמש שנים? אולי יהיה לנו שבב במוח ולא נשתמש בכלל בסמארטפון".

במאי הסרט, טוני ליאונדיס. אחת המשקיעות לא העבירה 12.5 מיליון דולר לכיסוי הוצאות ההפקה
David Giesbrecht

בדרך כלל שנתיים הן פרק זמן סביר בהחלט להשקת סרט, גם בקנה מידה הוליוודי, אבל לא כשמדובר בהפקה של סרטי אנימציה. באולפני האנימציה הגדולים כמו דיסני, פיקסאר או דרימוורקס מקובל לעבוד על סרטי קולנוע באורך מלא גם במשך חמש ואפילו שש שנים. במשך התקופה הזאת היוצרים בונים את הדמויות, מאפיינים אותן ומשנים את העלילה שוב ושוב בהתאם לתגובות של קבוצות ביקורת. האנימטורים הרי לא תלויים בלוחות הזמנים של שחקנים בשר ודם, בשכירת אתרים או צילום מחודש של סצנות שלמות - הכל נעשה במחשב ולכן קל יותר להסס ולשנות.

"בתעשיית האנימציה קוראים לזה 'התהליך'", אומר ליאונדיס, "אתה חושב שאתה נכנס לעשות סרט אחד, אבל בסופו של דבר עבדת על סרט אחר לגמרי. כל הזמן אתה מנסה משהו אחר, ומאחר שבדרך כלל גם יש לך זמן - אתה יכול לנסות כל מיני דברים. לנו לא היה הלוקסוס של למרוח את ההפקה על פני חמש שנים, לכן הקצבנו לו בדיוק שנתיים. כדי לעמוד בזמנים נעזרנו בכל המתקנים של אולפני סוני אנימיישן, שהבינו את המחויבות שלהם לסייע לנו לסיים את הכל במהירות.

"שותפי לכתיבה אריק סיגל ואני נצמדנו לתסריט המקורי, ולכל אורך הדרך ידענו שאנחנו מספרים את הסיפור של אימוג'י שהרגיש שמשהו מקולקל בו ורוצה לתקן את עצמו. נצמדנו למסלול הזה בצורה הדוקה ולא סטינו מהמסלול. בשלב כלשהו הועסקו בעבודה על הסרט כ–500 איש מסטודיו האנימציה של סוני. הורדנו את הראש למטה ונצמדנו לרעיון הבסיסי: מסע של אימוג'י חביב בדרך להכיר את עצמו ואת הייחודיות שלו".

ביקורת עדינה על טראמפ

עלילת הסרט מספרת על העולם הנסתר של טקסטופוליס, העיר שבה חיים כל סמלי האימוג'י של אפליקציית המסרים. בעולם הזה לכל אימוג'י יש רק הבעת פנים אחת - למעט ג'ין (שאת קולו מדובב השחקן טי.ג'יי מילר), אימוג'י המסוגל להביע מגוון הבעות ורגשות. ג'ין, שמשוכנע שהוא חייב להיות נורמלי כמו כל סמלי האימוג'י האחרים, יוצא עם שני חברים למסע בין היישומים השונים שבתוך הסמארטפון כדי למצוא את הקוד שיתקן אותו. אבל כאשר סכנה גדולה מאיימת על הטלפון, גורלם של כל האימוג'ים תלוי בשלושת החברים, שחייבים להציל את העולם שלהם לפני שבעל המכשיר יתקין מחדש את מערכת ההפעלה שלו וימחק אותם.

העלילה, לדברי ליאונדיס, היא סוג של אלגוריה לכל מה שקורה בעולם שלנו, שבו לכל אחד יש נישה משלו ותפקיד ספציפי משלו. למשל, כשמצפים מנשים למלא תפקיד של נשים, שלעתים קרובות מדי אין לאחר מקום בחברה שלנו, שלאנשים הרבה יותר קל להיות אפתיים לכל מה שקורה סביבם. "אני לא רוצה להיכנס לכל מיני סוגיות פוליטיות", אומר ליאונדיס, "אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שבעולם של היום יש מי שרוצה לשייך אותך לכאן או לכאן, או מנסה למנוע מסוג מסוים של אנשים להגיע לכל מיני מקומות". ליאונדיס מתנסח בזהירות, אבל רומז לטון הסקסיסטי ולאפליה שעולים מההתבטאויות הרבות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כלפי זרים, נשים וכל מי שלא חושב כמוהו.

העולם שבנה ליאונדיס עם עמיתיו בסוני אנימיישן מורכב מהפרטים הקטנים והשוליים כביכול שהשתלטו על חיינו בעשור האחרון - אפליקציות הסלולר. בהתחלה הוא חשב להביא את הדמויות אל תוך המציאות היום־יומית של הצופים, אבל בהתייעצות עם מפיקת הסרט מישל קויאטה הם החליטו להכניס את הצופים לעולם המסתורי שבתוך הטלפון שלהם. הגישה הזאת איפשרה להם לתת לצופים הצצה למה שקורה בתוך הטלפון שלהם בזמן שהם בוחרים להשתמש באפליקציה כזאת או אחרת. המסע של הדמויות כולל שיטוט בין יוטיוב, ספוטיפיי, אינסטגרם, דרופבוקס, קנדי קראש ואפילו פח המיחזור.

מתוך הסרט "אימוג'י"
/אי־פי

"אימוג'י: הסרט" הוא הפרויקט ההוליוודי הגדול ביותר שבו משתתף ליאונדיס, בן ה-45, שגם כתב את התסריט, גם ביים וגם תרם את קולו לאחת הדמויות בסרט. לפני כן הוא עבד כאנימטור באולפני דרימוורקס, באולפני דיסני - שם ביים סרט באורך מלא מסדרת "לילו וסטיץ'", ואולפני אם־ג'י־אם - שעבורם ביים את "איגור", סרט האנימציה העלילתי הראשון שלו.

"הרבה אפליקציות רצו להיות חלק מהסרט ולהשתתף בו, אבל היה לנו חשוב לבחור אך ורק את אלה שמקדמות את הדמויות הלאה בעלילה מבחינה רגשית במסע שלהן", הוא מסביר. "זאת הסיבה שבאחרנו למשל בקנדי קראש שאיפשרה לג'ין להתמודד עם הפחד הכי גדול שלו - להימחק מפני שהוא לא מתאים לאף שורה או קבוצה. או למשל הבחירה דווקא באפליקציית וויצ'אט שהיא הפופולרית ביותר בסין, אבל העולמות שהיא מייצגת שונים מהעולמות שהמשתמשים בארה"ב רגילים אליהם. רצינו להדגיש בכך את העובדה שלא כל אפליקציות המסרים חייבות להיות זהות".

בהפקת הסרט היוצרים לא נעזרו באנשי טכנולוגיה בניסיון לפצח את העולם הפנימי של הטלפונים הסלולריים, אבל הם דווקא פנו לעזרת מומחים לעיצוב אמוג'ים, כדי להיות בטוחים שכל הבעה תשדר בדיוק את מה שכתוב בתסריט ושחלילה הם לא יתפרשו בצורה אחרת בגלל הבדלים תרבותיים. "בהתחלה חשבנו שאחת מדמויות המשנה תהיה זו של תנועת היד שמסמלת 'אוקיי', אבל כשהסבירו לנו שלצירוף האותיות OK יש משמעות שלילית בתרבויות אחדות במזרח, החלפנו אותה ב'היי־פייב'", מסביר ליאונדיס.

"אימוג'י: הסרט", שייצא לאקרנים בסוף השבוע בישראל ובעולם, לא צפוי להרעיד את הקופות, אבל אם להסתמך על הרקורד של סרטי אנימציה אחרים מאולפני סוני אנימיישן - כמו "הדרדסים", "מפלצת של מלון" ו"גשם של פלאפל" - מכירות הכרטיסים בבתי הקולנוע יפצו על הסכסוך עם קרן אל־סטאר. בסך הכל מדובר בסרט ילדים מרענן, עם אוסף של דמויות משעשעות, כמה בדיחות טובות ועלילה שבונה עולם דמיוני, אבל כזה שנמצא בכיס של כל אחד מהצופים. אם היה צריך לדרג את הסרט בעזרת אימוג'י סביר להניח שהוא היה מקבל את הדמות הזאת :).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#