שחיקת שכר וחוסר יציבות: ענף ראיית החשבון על פרשת דרכים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שחיקת שכר וחוסר יציבות: ענף ראיית החשבון על פרשת דרכים

ענף ראיית החשבון עובר כיום שני תהליכים מקבילים: לצד טענות על הצפת המקצוע, שכר נמוך, שעות עבודה רבות ואף התעמרויות מצד הממונים, רואי חשבון ותיקים נהפכים למנהלים־כוכבים במשק. האם יש באמת עתיד במקצוע השוחק?

79תגובות
עובדי ארנסט אנד יאנג מפגינים מחוץ למשרדי החברה, במארס האחרון

ב-1 במארס נפל דבר במשרד רואי החשבון הגדול בישראל, ארנסט אנד יאנג, המעסיק כ-2,000 עובדים: כ–1,000 איש נטשו את המשרדים וירדו לרחבת הבניין המרכזי בתל אביב, לאחר שיום לפני קיבלו הודעות ווטסאפ על האסיפה המתוכננת, שהיתה שיאו של שבוע שבו נקטו העובדים עיצומים בתקופה העמוסה בשנה - הכנת הדו"חות השנתיים עבור החברות הציבוריות.

באסיפה לא היו הרבה שלטים, מגפונים או צמיגים בוערים, אבל כן היו בלונים לבנים. לאחר מכן יו"ר הוועד, אהד כהן, עלה על כיסא והזהיר שהגשת הדו"חות - ארנסט אנד יאנג מבקרת יותר מ–200 חברות ציבוריות, בהן חברות דלק, אלביט מערכות ובנק לאומי - עומדת בסכנה. לפני שלושה שבועות, ארבעה חודשים אחרי אותה אסיפה, נחתם לראשונה הסכם קיבוצי בענף ראיית החשבון, הכולל בין היתר את העלאת שכר המתמחים, קרן השתלמות החל בשנה השלישית, סבסוד ארוחות צהריים, הוספת ימי חופשה ותקציב רווחה.

הקמת הוועד בארנסט אנד יאנג היתה מהלך היסטורי בענף. "רעיון ההתאגדות נבע מכך שתנאי העבודה ותנאי שכר ירודים. נלחמנו על דבר בסיסי כמו קרן השתלמות, שכיום גם מאבטחים ומנקות מקבלים", אומר כהן. "לשמחתי הצלחנו להניע לפעולה קהל די אדיש. אנשים פה לא מתכננים להישאר בפירמה הרבה זמן, הם רוצים להתקדם בחיים, גם אני. ובכל זאת היה נכון לעשות את המהלך הזה, שהוא טוב לעובדים של היום ושל מחר, ויעזור להצעיד את החברה קדימה. יש לי חברים שעזבו את המקצוע, בין היתר, כי חשו על בשרם עד כמה הוא לא מתגמל. לא באנו כאן לדחוף מקלות בגלגלים, אלא לעזור למשוך את העגלה קדימה, להיות צינור של מידע וזכויות עבור העובדים. אם החזון שלנו יתממש, עוד יגידו לנו תודה".

תחילת ההתארגנות בארנסט אנד יאנג החלה ב–2015, ובאותה תקופה היו ניסיונות דומים גם בשתי חברות גדולות מתחרות - סומך־חייקין וקסלמן וקסלמן, שלא צלחו. באי־מייל אנונימי שנשלח לעובדי סומך־חייקין לפני כשנתיים נכתב: "כבר שנים שאנו שומעים דורות של עובדים במשרד מלינים על התגמול, על תנאי ההעסקה ואורחות החיים בפירמה. דורות של עובדים סובלים ומפחדים להתלונן פן יאבדו את מקום עבודתם או יתנכלו להם ברמה האישית והמקצועית לאחר שיסומנו כעושי צרות. אנו מבקשים מכם להפסיק לפחד כדי שתיתנו לנו את הכוח להשמיע את קולכם ולפתוח ערוץ הידברות מול הנהלת הפירמה כדי לקדם נושאים שחשובים לכולנו, כמו שמירה על חוקי עבודה ומנוחה - לא עוד ימי עבודה של 14 או 17 שעות".

אלא שהמהלך בסומך־חייקין לא צלח, וכך קרה גם בקסלמן. "ההנהלה לא אהבה את המהלך, אבל זה לא נכשל בגלל זה", אומר מקור שהכיר אז את הדברים בקסלמן. "היה גם פחד אצל העובדים וגם פני שרבים מהם ראו את המשרד כתחנה. בסוף עובד אומר, 'השם שלי, זה מה שהולך אתי, ואני צריך את ההמלצה של השותף'". יוסי פילוס, מנכ"ל קסלמן וקסלמן, אומר: "באותו זמן אמרתי שהעובדים יקרים ללבנו ולא נעמוד בדרכם. אנו ערים למצוקות ולצרכים של העובדים, ובאופן תדיר משפרים את תנאי עבודתם".

הדיבורים על ההתאגדות בענף ראיית החשבון עוררו בשנים האחרונות פליאה אצל כל מי שמכיר את התחום, הנחשב תחרותי מאוד, שבו גם שותפים ומנהלים באותה חברה מתחרים זה בזה עד זוב דם. "הצעירים מתאגדים כי הם זקוקים לזכויות וזה צודק ולגיטימי", אומר רו"ח שלומי שוב, ראש התוכנית לחשבונאות במרכז הבינתחומי הרצליה (שוב כותב טור שבועי ב–TheMarker). "זו תעודת עניות למקצוע שבכלל יש צורך בהתאגדות. לאן הגענו שאם מעלים את שכר המינימום, יש לזה השפעה כל כך גדולה על המשרדים. זה רק מראה באיזה נקודת שפל אנחנו נמצאים. אין לי ספק שבטווח הארוך השינוי שמתרחש במקצוע ישנה לחלוטין את תמונת השכר של המתמחים ורואי החשבון, וימשוך לתחום את החזקים ביותר".

נשיא לשכת רואי החשבון, יזהר קנה, וסגניתו איריס שטרק
אייל טואג

"חלק מהמתמחים עובדים בתנאי עבדות"

מקצוע ראיית החשבון אכן נמצא בפרשת דרכים, והתארגנויות העובדים במשרדים הגדולים הן רק פן אחד של המשבר שבו נמצא המקצוע. בשבוע שעבר אירע אירוע נוסף המזכיר את המשבר בתחום. מאות סטודנטים שנבחנו בבחינה הפיננסית של לשכת רואי החשבון (אחת הבחינות בדרך לקבלת רישיון) התלוננו על בחינה קשה מדי ולא הוגנת. הם אף התארגנו בקבוצת פייסבוק, גייסו כ–100 אלף שקל בהדסטארט ושכרו את עו"ד אילן בומבך, שצפוי לפנות בעניין למשרד המשפטים, האחראי על הבחינה, לפני הפנייה לבג"ץ.

"המרצים המומים יותר מאתנו", כתבה אחת הסטודנטיות בקבוצה, שמונה יותר מ–1,300 חברים. "השאלות היו ארוכות, מסורבלות... הזמן של הבחינה לא מאפשר בכלל להבין מה רוצים, שלא לדבר על לענות על הנדרש. הנתונים היו לא ברורים ונרשמו בעברית לא ברורה. אני המומה מהבחינה, שלא באה לשקף ידע או טיפול חשבונאי בסוגיות חשבונאיות. אני מבקשת מלשכת רואי החשבון לבוא להגנתנו".

ואולם נשיא לשכת רואי החשבון, יזהר קנה, לא מתרגש. "תפקידם של הסטודנטים זה להתלונן", הוא אומר. "הבחינה היתה קשה מאוד, אבל צריך ללמוד מה בדיוק היה שם. המערכת תלמד את פרטי האירוע ואיפה שצריך לעשות תיקונים - זה ייעשה".

אלא שגם אם סיפור הבחינה ייפתר, כלל לא בטוח שהעתיד יאיר פנים לסטודנטים. מדי שנה מסיימים כ–1,500 בוגרים את לימודי החשבונאות, שאורכים ארבע שנים - שלוש שנים שבהן המקצוע נלמד לצד מקצוע נוסף, ושנה נוספת שבה הם לומדים חשבונאות בלבד. בדרך כלל, כמחצית מהבוגרים יעברו לעבוד בעשרת המשרדים הגדולים, ומחציתם יעברו למשרדים הבינוניים והקטנים. אם מצב המתמחים במשרדים הגדולים אינו מלבב, בלשון המעטה, הרי שמעדויות שמגיעות מהשטח עולה שבמשרדים הקטנים המצב גרוע אף יותר. סיפורים על שכר נמוך, שעות עבודה רבות ואף על התעמרויות מצד הממונים הם לא דבר נדיר במשרדים אלה, ואפשר לראות זאת גם בתביעות שמוגשות מפעם לפעם לבתי משפט.

לדברי ח"כ עיסאווי פריג' (מרצ), שעומד בראש שדולה חדשה בכנסת העוסקת בנושא מתמחים, זו בעיה שמחייבת טיפול. "לפני שנהייתי ח"כ היה לי משרד ראיית חשבון קטן, וראיתי במו עיני מה קורה במשרדים האלה. מכניסים אותך לחדר סגור ואומרים 'לך תעשה עבודה שחורה'. יש מקומות שבהם לא נותנים בכלל את הכלים להיות מוכשר במקצוע הזה. בחברה הערבית זה גרוע עוד יותר, כי לאנשים שם קשה להתקבל להתמחות במגזר היהודי, וחלקם עובדים בתנאי עבדות".

מנגד, קנה טוען כי "אני לא מכיר מקרים של ניצול. אם יש מקרים שמתבצעים בניגוד לחוק, שיתבעו. בכל מקצוע יש את זה. מה, ברפואה אין את זה? אם יש דברים שהם לא בסדר - צריך לתקן אותם".

שלומי שוב. "לאן הגענו שאם מעלים את שכר המינימום - יש לזה השפעה כל כך גדולה על המשרדים"
אייל טואג

ההסכם הקיבוצי עלה לשותפים 20 מיליון שקל

המתמחים והעובדים הצעירים במשרדים הגדולים עובדים קשה מאוד תמורת שכר נמוך יחסית. המתמחה מתחיל עם שכר קצת יותר גבוה מהמינימום (5,000 שקל בחודש), שאמנם עולה מדי שנה, אבל בקצב איטי. המצטיינים פונים כעבור כמה שנים לעבודה כחשבים בחברות ציבוריות גדולות, שם מציעים שכר גבוה יותר, ומקווים שבהמשך הדרך יתברגו למשרת ניהול.

לעומתם, השותפים במשרדים מרוויחים משכורות גבוהות, בעוד גובה השכר נשאר בגדר סוד כמוס. השבוע העריך גורם הבקי בתחום שההסכם הקיבוצי בארנסט אנד יאנג משמעותו העברת 20 מיליון שקל מכספי השותפים לדרג הנמוך יותר בחברה, כדי לממן את ההטבות שבהסכם הקיבוצי.

בארבעת המשרדים הגדולים - ארנסט אנד יאנג, סומך־חייקין, דלויט ישראל וקסלמן וקסלמן - נוצר מצב שמבחוץ נראה אבסורדי: הסטודנטים מסיימים את הלימודים ויש עליהם תחרות חריפה בין החברות, אבל אותם משרדים נותנים להם שכר נמוך, והם עוזבים כעבור ארבע־חמש שנים.

עובד לשעבר באחד המשרדים הגדולים, כיום חשב בחברה גדולה, מנסה להסביר: "כשאתה מסיים את הלימודים, אתה מיד מוכן לעבוד. כשאני התחלתי, לא הייתי צריך מישהו שינחה אותי. הייתי כוח עבודה זול בעל ידע גבוה. זה כמו שמעבירים עבודות היי־טק להודו. העבודה לא משתנה בהרבה משנה לשנה, והשותפים הבכירים יכולים לסמוך על החדשים במשרד שיעשו אותה, בעוד הם מטפלים רק בסוגיות המורכבות. אין יותר מדי מה לבדוק את עבודת המתמחה. אבל עם הזמן השכר שלי עולה, ואז אני שווה פחות לחברה. השותפים יודעים שכל שנה באים חדשים, בשכר נמוך יותר, ולא מפריע להם שכעבור ארבע־חמש שנים אנשים עוזבים. באיזשהו מקום הם מעודדים את זה, כי זה נוח להם מבחינה כלכלית".

ענבל אור בבית המשפט. היכן היו רואי החשבון שלה?
עופר וקנין

מהפך: רואה החשבון האפור נהפך לכוכב

מקצוע ראיית החשבון עבר עם השנים שינויים רבים. אם פעם רואה חשבון היה תפקיד אפור, כיום רבים מהם ממלאים את שדרות הניהול בחברות הציבוריות הגדולות, וכמה מהם אף נהפכו למנהלים בכירים במשק או ליזמים, כמו ארז ויגודמן, יגאל אהובי ורקפת רוסק־עמינח.

לפי החוק, ומכאן גם חשיבותו, רואה החשבון הוא האיש שאמור לפקח שהמאזנים של החברות תואמים את הנעשה במציאות - שמה שכתוב בשורת המלאי, למשל, תואם את מה שנמצא במחסני החברה, וכך גם לגבי הכספים וכל שאר הנתונים המופיעים בדו"ח הכספי. כמעט הכל בחברה עובר דרך מחלקת החשבונאות - שכר ופנסיה, הערכות שווי, רווחיות וכדאיות השקעה, תכנוני מס ודיווידנדים. העובדה שבתוך כל זה יש גם המון אינטרסים מעצימה את חשיבותו של בעל המקצוע. "כמעט כל פרשה שאתה מכיר, ובזק זו רק דוגמה אחרונה, יש מאחוריה סיפורים חשבונאיים כבדי משקל. זה מקצוע אחר לגמרי ממה שהיה לפני עשור, וצריכים להפנים את זה", אומר שוב.

ברקע עומדת גם השאלה של הצפת המקצוע, כלומר העלייה במספר הפונים ללימודי חשבונאות. אמנם בשנים האחרונות יש ירידה במספר הפונים ללימודים, אך בהסתכלות רחבה יותר לעשור האחרון, חלה עלייה במספר הסטודנטים, גם בשל פתיחת מסלולים חדשים שנפתחו ללימודי חשבונאות, בין היתר במכללות שונות, וכיום יש כ–20 מסלולים כאלה ברחבי המדינה. לפי נתוני לשכת רואי החשבון, ב-2005 היו 750 בוגרי לימודי חשבונאות, לעומת 1,750 בוגרים ב-2015.

"בשנים האחרונות נפתחו חוגים לחשבונאות תחת כל עץ רענן. היו גם מוסדות ותיקים ששברו קירות והרחיבו את הכיתות, וקיבלו בסיטונות אנשים שלא בהכרח מתאימים לתחום", אומר שוב. "קלטו אותם גם מאינטרסים כלכליים קצרי טווח ולדעתי חסרי אחריות, ולא חשבו על כך שבעוד כמה שנים לא יהיה להם מה לחפש בחזית המקצוע. סביר להניח שמוסדות יצטרכו לשים דגש על תכונות המועמדים שהם מקבלים, ולשנות לגמרי את תוכניות הלימודים. מי שלא יצליח לעשות זאת - לא ישרוד".

ואולם מספר העוסקים בתחום בקרת המאזנים קטן והולך, בהשוואה למספרם של אלה הנכנסים למקצוע. אפשר לראות זאת בארבע הפירמות הגדולות, שמעסיקות 1,000–2,000 עובדים, כולל מחלקות ענק לייעוץ כלכלי ומיסוי, שבשנים האחרונות נכנסו לעבוד בהן גם מהנדסי תעשייה וניהול, אנשי סייבר ויועצים ארגוניים. זאת, משום שהמשרדים הפכו עצמם לחברות שנותנות שירות כמעט בכל דבר הנוגע לשירותי ייעוץ לחברות גדולות. לפי הערכות, רק כ-40% מהפעילות של משרדי רואי החשבון הגדולים עוסקים בבקרה על המאזנים, וכל השאר הוא פעילות נלווית.

המהפך בתחום קורה במקביל לשני שינויים גדולים המתחוללים בענף בשנים האחרונות. הראשון הוא כניסת שפה חדשה למקצוע - תקנות IFRS, הנותנות לרואי החשבון שיקול דעת נרחב יותר בעבודתם. עבודה לפי תקנות אלה משמעותה שרואה החשבון לא מביט רק במספרים הקונקרטיים של החברה, אלא בנתונים אחרים הקשורים גם למצב שמחוץ לחברה, ועל סמך זאת צריך להסיק מסקנות ולנתח את מצב החברה.

שנית, תוכנות שפותחו בתחום מייתרות את העבודה המייגעת של מעקב אחר מספרים. כלומר, רואה החשבון נדרש כיום להיות יצירתי יותר וחושב בבואו להסביר את מצב החברה לבעלי המניות. הוא אולי כבר לא נדרש לעבור על כל מספר ומספר בספרים, אבל יש לו אחריות בהצגת מצבה הכלכלי האמיתי של החברה, תחזיות לעתיד, סיכונים וכדומה, על סמך הסתכלות במנעד נתונים רחב הרבה יותר, ומתוך מתן מקום לתפישה שלו את הנתונים.

השינוי מהווה גם סיכון: היצירתיות הזאת מעודדת לעתים תעלולי שוק ההון, שבהם שווי של נכסים יכול לעלות או לרדת בן רגע. המציאות הזאת עשויה להשתלב עם המוטיבציות של הצעירים עצמם. כלומר, מי שהולך כיום למסלול המפרך של ראיית החשבון - שכולל ארבע שנות לימוד ושנתיים התמחות - לא עושה זאת דווקא כדי לעבור על ספרים ולחפש מקצוע יציב, אלא כדי לשדרג את מעמדו כמנהל בעולם העסקים.

במקומות מסוימים באקדמיה מחפשים בדיוק את זה. "כראש התוכנית לחשבונאות בבינתחומי, אני מעורב בתהליך הקבלה לתוכנית ומקיים ראיונות עם מועמדים שעברו את שלב המיון הראשוני, כדי להתרשם מהאישיות שלהם ולהעריך את פוטנציאל היצירתיות המחשבתית שלהם, כמו גם יוזמה, יכולות שכנוע והתמודדות עם שינויים", אומר שוב. "זה שמישהו גאון במתמטיקה, למשל, לא אומר שיש לו חשיבה עסקית. אגב, כשאני שואל מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים, אני מצפה לשמוע תשובות בכיוון של מנהלים, יזמים ואנשי עסקים. ראיית חשבון בעיני היא בראש ובראשונה כלי, לא בהכרח מטרה. אבל האתגר האמיתי שלנו הוא בעיקר לאחר מכן - המאמץ שלנו במהלך הלימודים להקנות להם את שפת העסקים כשפת אם, לפתח אצלם גישה ביקורתית ולחזק את היכולת להתמודד עם שינויים, לרבות מתן כלים טכנולוגיים עדכניים".

לדברי קנה, "בעשור האחרון הוכפל מספר בעלי הרישיונות במקצוע. מצד שני, היקף עבודת ראיית החשבון הקלאסית לא גדל באותו קצב, וזה גרם לכך שהמקצוע עוסק כיום לא בראיית החשבון הקלאסית, אלא בהרבה עיסוקים נלווים. מכיוון שיש שחיקה גדולה בשכר הטרחה, בפרט בחברות ציבוריות, רואים פחות אנשים טובים שמגיעים לעולם הביקורת ויותר כאלה שמגיעים לעיסוקים הנלווים".

אבל קנה רואה בעיסוקים הנלווים גם דבר חיובי: "רואי חשבון שיצאו מהמשרדים הגיעו לתפקידים בכירים בניהול כספים בכל השדרה של הכלכלה הישראלית. לימודי החשבונאות מקנים חינוך ערכי מיוחד להתנהלות עסקית, וככל שיהיו יותר כאלה בשדרה הניהולית, אז זה רק ייטב לכלכלה הישראלית".

תמרור אזהרה בשם ענבל אור

לא כולם רואים את התהליך שעובר התחום באופן חיובי. לדברי רואה חשבון ותיק, בעבר בכיר באחת מארבע הפירמות הגדולות, "המקצוע בישראל בבעיה לעומת מה שקורה בחו"ל. הוא איבד את דרכו, ואין אף אחד שמטפח אותו. זה נכון, המקצוע יכול להיות כרטיס כניסה לתפקידי ניהול בכירים בשוק ההון, אבל יש כאן בלבול מוחלט בין מה שחשוב למה שלא חשוב. אף אחד לא שואל את עצמו את השאלות הכי בסיסיות - איך משפרים את המקצוע כדי שהבסיס, העברת מידע אמין בין מנהלים לבעלי המניות, יישאר איתן וטוב. אז הולכים וגדלים מספר היזמים והמנהלים, אבל שוכחים שצריך לטפח ולחזק את רואה החשבון, שהוא שומר הסף הכי חשוב במערכת הכלכלית. מלבד שופט, אין עוד מקצוע אחד שהבסיס לקיומו הוא היותו בלתי תלוי. יש רואי חשבון שחושבים שהאי־תלות הזאת מכבידה עליהם לעשות קומבינות בשוק ההון, ושוכחים שהם מתפרנסים ממנה".

ואכן, במקביל לעליית המעמד של רואה החשבון, נראה שנשחקה יוקרתו ומעמדו המסורתי כשומר סף שאמור למנוע תקלות. בשנים האחרונות התפוצצו כמה פרשות שפגעו עוד יותר במעמדו כמבקר. למשל, בשנה שעברה התפוצצה פרשת ענבל אור, שבה עלתה באופן מובהק השאלה היכן היו רואי החשבון שלה - משרד עמינח־שטיינמץ, שבראשו עומד ראם עמינח (בעלה של רקפת רוסק־עמינח, מנכ"לית בנק לאומי), שספג ביקורת רבה על תפקודו בפרשה.

המפרק של החברות של אור, עו"ד איתן ארז, טען בהליך הפירוק שהדו"חות של החברות הפרטיות שלה לא שיקפו את המצב הכספי האמיתי שלהן, ואף אמר שכדאי לרואי החשבון לרענן את פוליסת האחריות המקצועית שלהם. המשרד טען בתגובה כי פעל לפי כללי החשבונאות המקובלים והסתמך על חומר שנמסר לו ממנהלי החברה. "אלה דברים שמלמדים כי חייבים לחזק את המעמד של רואה החשבון המבקר", אומר רואה החשבון הבכיר. "בסוף נפגעים מזה לא רק בשוק ההון, אלא כל מי שנמצא בסביבה של חברה שמתבררת כרעילה, כמו במקרה של אור".

בנוסף, אחת הבעיות הגדולות שעמן מתמודד הענף הוא השחיקה בשכר הטרחה, שכיום הוא 150 שקל לשעה - שכר נמוך מאוד יחסית לזה שגובים עורכי דין. השכר הזה נמוך גם לעומת שכר טרחה של חברות ציבוריות בחו"ל. לדברי קנה, שכר הטרחה הנמוך נובע מהתחרות בענף. "לפני כמה שנים, רשות ניירות ערך דרשה לפרסם את שכר הטרחה של רואי החשבון בחבורת הציבוריות, והתחילה תחרות פרועה ובלתי הגיונית. מכיוון שלהיות רואי חשבון של חברות ציבוריות זה סמל סטטוס מסוים ומסייע בכל מיני מכרזים, אז יש עבודות של ראיית חשבון לחברות ציבוריות במחירי הפסד, וזה גרר את כל השוק למטה. זו בעיה שמשפיעה על כל הענף - שכר הטרחה הנמוך דוחף את המשרדים לעסוק בשירותים הנלווים, ויש בעיה להשיג את האנשים הטובים לעבודת ראיית החשבון עצמה".

מנגד, רואה החשבון הבכיר סבור שהירידה בשכר הטרחה נובעת מהאופן שבו שוק ההון מסתכל על עבודתם של רואי החשבון. "הכל מתחיל ונגמר באי־ תלות. בישראל יש בעיה: שיעור החברות שיש בהן בעל שליטה ברור הוא 90%, לעומת אחוזים בודדים או שברי אחוזים בחו"ל. המציאות הזאת מכתיבה שבעל השליטה דומיננטי מאוד בניהול החברה, וגם בבחירות הדירקטוריון. בעל השליטה או נציגים מטעמו יושבים על הוורידים של הדירקטורים, וזה מצב לא בריא ושונה ממה שקורה בחו"ל.

"זה משפיע גם על רואי החשבון. לדעתי, עניין הירידה בשכר הטרחה משקף את יחס שוק ההון לרואי החשבון. השוק מבין שהם לא ממש בלתי תלויים, אלא באופן כזה או אחר משמשים זרוע של בעלי השליטה בחברות. אתה יכול להיות החשבונאי הכי טוב, אבל אם אין לך את האי־תלות, אם לא מאמינים לך שאתה באמת בלתי תלוי, אז אין לך כלום".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#