ויכוח על כוח, איכות סביבה וארנונה: האם ניתן היה למנוע את האסון הנורא באשלים? - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ויכוח על כוח, איכות סביבה וארנונה: האם ניתן היה למנוע את האסון הנורא באשלים?

בחודש שבו זרמו עשרות אלפי מ"ק של חומצה לנחל אשלים, חלוקים משרד הפנים והשלטון המקומי בשאלה אם מועצה מקומית תעשייתית, שבמקום תושבים יש לה רק מפעלים, היא הפתרון לבעיית המפעלים המזהמים ■ הוויכוח הוא על איכות סביבה, על כוח - וגם על כספי ארנונה

15תגובות
הזיהום בנחל אשלים
אליהו הרשקוביץ

ב–30 ביוני קרסה הדופן של בריכת אגירה המכילה שפכים חומציים במפעל רותם אמפרט, ועשרות אלפי מ"ק של חומצה זיהמו את נחל אשלים — באחד האסונות האקולוגיים הכבדים של השנים האחרונות בישראל. הזיהום עורר את זעמם הצפוי של ארגונים ירוקים, בשל הנזקים שמסבים מפעלי תעשייה לסביבה, וגרר דרישה להעניש מפעלים מזהמים.

מהדיון הזועם נעדר מרכיב חשוב אחד: השאלה אם האסון יכול היה להימנע לו מפעל רותם אמפרט, הממוקם באזור התעשייה מישור רותם, השייך למועצה האזורית תמר, היה נמצא תחת פיקוח ובקרה של מועצה המתמחה בפיקוח על מפעלי תעשייה מזהמים. יש מועצות כאלה בישראל, אפילו שתיים וקוראים להן מועצות מקומיות תעשייתיות.

בעיתוי יוצא דופן, האסון בנחל אשלים התרחש בזמן שמשרד הפנים ומרכז השלטון המקומי נמצאים בעיצומו של דיון עקרוני בדבר נחיצותן של המועצות התעשייתיות בישראל.

כיום פועלות בישראל המועצות התעשייתיות תפן בגליל ונאות חובב בנגב, ששתיהן הוקמו בסוף שנות ה–80. בחלוף כמעט 30 שנה מהקמתן התחדש הוויכוח על נחיצותן. המנעד בוויכוח נע בין הגדלת מספר המועצות התעשייתיות בישראל משתיים לארבע — באמצעות הפיכת מישור רותם ובית הזיקוק בחיפה למועצות תעשייתיות נוספות — לבין פירוק שתי המועצות הקיימות. המקרה של נחל אשלים יכול להיות גורם מכריע בוויכוח הזה.

"תפקידנו לקדם את תקנות איכות הסביבה"

מועצה תעשייתית היא גוף מעט מוזר בשלטון המקומי בישראל: מדובר במועצה מקומית לכל דבר ועניין, אלא שבמקום להיות אחראית על תושבים, יש לה מפעלים. בפועל, מועצה תעשייתית היא סוג של פארק תעשייתי גדול, אבל כזה שאינו מסופח לאף מועצה מקומית בסביבתו, ולכן דרך הניהול שלו והמטרות שלו שונות. הפארקים התעשייתיים מנוהלים בידי הרשות שבתחומה הם נמצאים, ומטרתם היא להניב הכנסות לרשות המקומית, כדי שזו תוכל להשתמש בכסף כדי לשפר את מערכות החינוך או הרווחה של תושבי הרשות.

פארק תעשייתי, לכן, הוא זרוע הכנסות עסקית של המועצה המקומית. לעומת זאת, מועצה תעשייתית מנוהלת בידי מועצה הממונה על ידי משרד הפנים, וכל הכנסותיה הם קודש לניהול המפעלים הנמצאים בתחומה — בהיבטים של איכות סביבה ובטיחות בעיקר. המיקוד בין רווחת התושבים לרווחת המפעלים שונה מהותית.

פער המיקוד הזה מעורר חשדנות טבעית: התפישה הרווחת היא שמועצה תעשייתית היא כלי שרת בידי המפעלים היושבים בתחומה. המציאות, עם זאת, מורכבת מכך. המועצה התעשייתית מונה תשעה חברים, בהרכב מאוזן להפליא: שלושה נציגי ממשלה (פנים, כלכלה, בריאות), שלושה נציגים למועצות המקומיות הגובלות במועצה התעשייתית, ושלושה נציגים למפעלים היושבים בתחומה.

"אין דבר כזה שהממשלה והמפעלים עושים יד אחת כדי לשרת את האינטרס של התעשיינים", אומר אמנון בן דהן, מנכ"ל מועצת נאות חובב. "אנחנו מועצה שתפקידה לקדם את תקנות איכות הסביבה, ואנחנו עוסקים רק בכך. נכון שהמפעלים מרגישים בנוח אתנו, אבל זה מפני שאנחנו אנשי מקצוע שמתמחים בדבר אחד: להבין את צורכי התעשייה, ואיך מוודאים שמפעלי תעשייה פועלים בישראל בלי להפר את החוק".

בן דהן מתגאה בכך שיחידת איכות הסביבה שלו היא הטובה מסוגה בישראל ("יותר טובה מזו של המשרד להגנת הסביבה", כדבריו), וכי מתוקף סמכויותיו הרחבות הוא נותן היתרי בנייה ורישיונות עסק, וגם מוציא צווי סגירה למפעלים שחורגים מרישיון ההפעלה שלהם. "בזמן שראש עיריית חיפה, יונה יהב, מתפתל בניסיון להוציא צו סגירה יחיד לבזן, אני הוצאתי בשש שנים יותר מעשרה צווי סגירה למפעלים, מבלי שאיש שמע על כך".

עיריית חיפה נלחמת על מפעל בזן

נכון אמנם שבן דהן הוא בעל אינטרס להציג את עצמו כמועצה קפדנית ומקצוענית, אבל ככל הנראה יש צדק בדבריו. אם תשאלו את רוביק דנילוביץ', ראש העיר באר שבע, שהיא אחת משלוש הרשויות המקומיות החברות במועצה התעשייתית נאות חובב, הרי שנאות חובב היא אכן מועצה שמתפקדת היטב וממלאת כהלכה את תפקידה בשמירה על תקני איכות הסביבה של המפעלים המסוכנים הפועלים בתחומה.

הוכחה לכך היא שלפני שנתיים ויתר דנילוביץ' מרצונו על הזכות לספח לבאר שבע את תחנת הכוח ומפעלי התחמושת באזור רמת בקע, אף שהיתה מניבה תוספת נכבדה של הכנסות ארנונה לעיר, והעדיף להעביר את המפעלים של רמת בקע לאחריותה של נאות חובב. "לנאות חובב יש את המעבדות ואת הידע המקצועי הנדרש כדי לפקח על המפעלים של רמת בקע", הסביר את החלטתו.

בן דהן אינו מהסס לרמוז כי המקצוענות של נאות חובב היתה יכולה אולי למנוע תקלה כמו זאת שאירעה למפעל רותם אמפרט. "איזור התעשייה מישור רותם יושבת עשרות ק"מ מהיישובים של המועצה האזורית תמר, והיא עוד נושא שנמצא על שולחנו של ראש המועצה האזורית. אנחנו, לעומת זאת, יושבים יחד עם המפעלים באותו אזור תעשייה. כלי פיקוח והבקרה שלנו הם הדוקים מאוד, וכל הקשב והריכוז שלנו ממוקדים בזה — בפיקוח על המפעלים".

מפעל רותם אמפרט
אליהו הרשקוביץ

הטענה של בן דהן אינה נופלת על אוזניים ערלות: משרד הפנים שוקל כיום להפוך את מישור רותם למועצה תעשייתית, וכך גם את אזור התעשייה הפטרוכימית שסביב בית הזיקוק בחיפה.

אלא ששתי ההצעות צפויות להיתקל בהתנגדות עזה. עיריית חיפה כבר הגישה עתירה לבג"ץ נגד הכוונה להוציא את מפעל בזן מתחום אחריותה, ולהעבירו לניהול של מועצה תעשייתית. "ראינו עד 2006 את הנזקים לאיכות הסביבה שעשה ניהול של הממשלה בבתי הזיקוק", אומר גדי מרגלית, מנכ"ל עיריית חיפה. "היה שם חוסר שליטה מוחלט, ועם כל הכבוד לנאות חובב, שיושבת בלב המדבר, בזן יושבת בלב אזור אורבני של 700 אלף איש".

החשש של חיפה הוא כי העברת בזן לידי מועצה תעשייתית תביא לאובדן שליטה שלה על נושא השמירה על איכות הסביבה, ועלולה להביא להעדפת האינטרסים של השלטון המרכזי על פני האינטרס של השלטון המקומי באזור — כפי שניתן היה לראות בהתנגשות בין עמדתה של עיריית חיפה לעמדת הממשלה בנוגע לסוגיית פינוי מכל האמוניה של חיפה כימיקלים. העובדה שמאז 2006 תקנות איכות הסביבה בישראל התקדמו באופן ניכר, ובמפרץ חיפה באופן ספציפי מופעלת תוכנית לאומית להפחתת זיהום של המשרד להגנת הסביבה, לא מרגיעות את החששות של עיריית חיפה, שטוענת שמכיוון שתושביה חשופים לזיהום, הם צריכים לקבל את ההחלטות לגבי הדרישות הסביבתיות מבתי הזיקוק.

מי שאמון על יישום המדיניות הסביבתית, המשרד להגנת הסביבה, מדבר בשני קולות. הצוות המקצועי במשרד תומך, ככל הנראה, במודל של מועצה תעשייתית — מכיוון שמדובר במועצה שמקדישה את כל מרצה וכל הכנסותיה ליישום תקנות המשרד. לעומת זאת, השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, תומך בהפיכת מישור רותם למועצה תעשייתית, אבל מתנגד לכך במקרה של בזן. "כשהתעשייה יושבת בתוך ריכוז אוכלוסייה", אומר אלקין, "אפשר להבין את חששות התושבים מפני אובדן השליטה בתעשייה. צריך להתחשב בכך".

גם בן דהן מגלה הזדהות עם עמדת עיריית חיפה: "מישור רותם לא דומה לבתי הזיקוק שנמצאים בתוך יישוב עירוני. אם היו שואלים אותי, הייתי מייעץ להגדיל את הייצוג של הרשויות המקומיות במועצה התעשייתית של בתי הזיקוק, אפילו ליותר מ–50%, כדי שתהיה ודאות שהמפעלים אכן כפופים לאינטרס הסביבתי של האזור".

שאלה של ארנונה

אלא שגם ההצעה הזאת אינה מספקת את חיפה, אולי משום שהסוגיה אינה רק איכות הסביבה. 96 מיליון שקל בכספי ארנונה, שנחלקים בין חיפה לבין כמה רשויות נוספות במפרץ, יאבדו להן אם מפעל בזן יעבור לאחריותה של מועצה תעשייתית.

הכסף הוא אכן חלק חשוב מהסיפור: בנאות חובב משלמים מפעלי התעשייה ארנונה בשיעור שהוא כשליש מזה שהם היו נאלצים לשלם בבאר שבע, מהסיבה הפשוטה שנאות חובב עוסקת רק באיכות סביבה ובטיחות, ואינה מסבסדת באמצעות הארנונה של מפעלי התעשייה את מוסדות החינוך או הרווחה של הרשות המקומית. זאת עוד סיבה, כמובן, לכך שמפעלי התעשייה ששים להיות מאוגדים תחת מועצה תעשייתית — זה פשוט הרבה יותר זול להם.

זאת גם עוד סיבה להתנגדות העקרונית המועלית נגד מועצות תעשייתית. "אין חולק על כך שמפעלי המועצות התעשייתיות גורמים למפגע סביבתי. דווקא משום כך כספי הארנונה צריכים לשרת את צורכי הנפגעים מהם — התושבים", נכתב בהצעת חוק של ח"כ דב חנין לביטול המועצות התעשייתיות, הצעת חוק שלא אושרה.

הכסף יכול אולי להסביר את העובדה שדנילוביץ', שרק לפני שנתיים ויתר על המפעלים של רמת בקע לטובת נאות חובב, מתכוון עתה להעלות דרישה לפירוקה של נאות חובב כולה וצירופה לעיר באר שבע.

האם יכול להיות שהוא נושא עיניים להכנסות הארנונה העצומות מהמפעלים בנאות חובב? דנילוביץ' מכחיש, ואומר שהוא מוכן שנאות חובב תיהפך לחברה עירונית של באר שבע, אבל תנוהל כמשק סגור, כלומר כל הכנסותיה יהיו ייעודיות לאיכות סביבה ובטיחות בלבד. "זה לא הכסף", הוא אומר. "זה האינטרס הכולל של האזור. הרשויות האיתנות התקדמו כבר מספיק, שהן יכולות לנהל תוך הסתכלות על הרמה האזורית, עם שיקולים של קיימות והגנת הסביבה. תנו לנו לעשות את העבודה. לא צריך יותר את המינהלה הייחודית של רשות תעשייתית".

העמדה לגבי הרשויות התעשייתיות כוללת יותר אי־הסכמות מהסכמות. משרד הפנים, בתמיכה חלקית או מלאה של המשרד להגנת הסביבה, רוצה להקים עוד שתי מועצות תעשייתיות חדשות במישור רותם ובבזן. הרשויות המקומיות בשני המקומות מתנגדות כמובן, כאשר בבזן ההתנגדות עזה, ואילו במישור רותם ההתנגדות חזקה פחות, ובוודאי שנחלשה על רקע אסון אשלים.

גם לגבי שתי הרשויות הקיימות המצב נזיל: באר שבע עומדת להעלות הצעה לספח את נאות חובב לשטחה, ומשרד הפנים עצמו שוקל לספח את תפן לרשויות הצמודות לה, מאחר שתפן אינה מטפלת במפעלים מזהמים ולכן לא ברור מה הצידוק לקיומה. מה ייצא מכל זה — אפס מועצות תעשייתיות, שתיים או ארבע — מוקדם לדעת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#