מה חושבת אחת הפילוסופיות הגדולות של זמננו על טראמפ, נתניהו והחיים עצמם? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה חושבת אחת הפילוסופיות הגדולות של זמננו על טראמפ, נתניהו והחיים עצמם?

פרופ' מרתה נוסבאום, מההוגות המשפיעות הפועלות כיום, מגנה בראיון ל-MarkerWeek על החשיבות של הפקולטות למדעי הרוח בעידן פייסבוק, חושבת שפיקוח פוליטי על השכלה גבוהה הוא דבר רע, מציעה לא להיבהל מדונלד טראמפ ומסבירה מדוע נתניהו אינו מנהיג שאפשר לבטוח בו

49תגובות
אמיל סלמן

מרתה נוסבאום התקשתה להתפנות לראיון הזה. סטודנטים רבים התגודדו סביבה בתום ההרצאה שהעבירה לפני כמה שבועות באוניברסיטה העברית בירושלים בפני אולם עמוס, והיא השיבה להם בסבלנות, באריכות ובלהט. נוסבאום, מההוגות הבולטות, המשפיעות והפורות במערב בעידן הנוכחי, לא מפגינה סימני עייפות גם כשהיא נכנסת לעשור השמיני לחייה. הדילוגים האסוציאטיביים שלה בין נושא לנושא במהלך הראיון משקפים את המגוון המרשים והאקלקטי של תחומי המחקר שלה לאורך השנים — מפילוסופיה יוונית ורומית, דרך אתיקה משפטית ופוליטית, ועד התפתחות כלכלית, אי־שיוויון וחלוקה הוגנת של משאבים.

נוסבאום, 70, פרופסור למשפט ואתיקה באוניברסיטת שיקגו שמאחוריה קריירה ארוכה באוניברסיטאות הרווארד ובראון, הגיעה לישראל בחודש שעבר כאורחת של מכללת סמינר הקיבוצים והאוניברסיטה העברית, לרגל השקת ספרה בעברית "לא למטרות רווח: מדוע הדמוקרטיה זקוקה למדעי הרוח", בהוצאת מכללת סמינר הקיבוצים, הקיבוץ המאוחד ומכון מופת. במהלך הביקור היא קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית — שהיתוסף ליותר מ–40 תארי דוקטור לשם כבוד שקיבלה ממוסדות שונים בקריירה אקדמית שנמשכת יותר מ–40 שנה.

בספר מגנה נוסבאום על חשיבותם של הלימודים הגבוהים בתחומי הרוח וטוענת כי פתיחות דעת ורוחב דעת, עושר תרבותי וחשיבה ביקורתית, אמפתיה חברתית והבנה אמנותית הן תשתיות הכרחיות לאזרחות דמוקרטית, לצדק חברתי ולאחריות גלובלית. בספר היא גם תוקפת את התפישה התועלתנית־כלכלית הצרה שנהפכה במקרים רבים לחזות הכול. לשיטתה של נוסבאום, התפישה הזאת מסבה נזק מתמשך לפקולטות למדעי הרוח ופוגעת ביכולת של החברה להתמודד עם סוגיות מורכבות וגלובליות.

מדוע הדמוקרטיה כה זקוקה למדעי הרוח? מה כל כך חיוני בהם? אפשר להבין מדוע תקשורת חופשית חיונית ככלב השמירה של הדמוקרטיה, אבל בסופו של דבר רוב האנשים אינם נחשפים באופן יום־יומי למאמרים ארוכים במדעי הרוח ולחשיבה אינטלקטואלית מעמיקה. למעשה, אולי בעידן הפייסבוק והטוויטר מתפתחים כלים חדשים עבור הדמוקרטיה שיכולים להחליף את תפקיד מדעי הרוח.

נוסבאום: "ראשית, אני לא מדברת בהכרח על קריאת מאמרים ארוכים אלא על יכולת ביטוי של המחשבה, כך שנער צעיר יוכל להיות מסוגל לדעת אם טיעון הוא טוב או לא, אם הוא תקף או לא, ואילו טיעונים שגויים ההורים שלו הציגו. אחר כך אותו ילד יוכל להיחשף לאפלטון ואריסטו ולטפח סקרנות בריאה להרחבת דעת. כיום יותר מתמיד יש צורך בזה, בדיוק בגלל הכוח של מדיה חברתית, כי היא מחייבת לפרסם טיעונים מהירים וקצרים, לא טיעונים אטיים ועמוקים, ואנחנו זקוקים לטיעונים עמוקים פשוט כדי להסביר למה אנחנו מאמינים ברעיונות שלנו".

ובגל הימין הלאומני הנוכחי שעולה בשנה־שנתיים האחרונות בעולם וצובר כוח, את חושבת שמדעי הרוח יכולים לשגשג?

"אני חושבת שזה קשה, גם כי בארה"ב למשל, מושלים ומדינות מנסים כל הזמן לקצץ בתקציבים של מדעי הרוח. מהבחינה הזאת אני מרגישה שפיקוח פוליטי על השכלה גבוהה הוא דבר רע, משום שלפוליטיקאים יש תמיד תמריץ שלילי כי הם צריכים להיבחר מחדש ובזה הם עוסקים. מצד שני, כשיש מימון ממשלתי תמיד קשה לשמור על עצמאות. לכן אני שמחה שאני, למשל, עובדת במוסד אקדמי שמבוסס על מימון תרומות. אמנם תורמים עשירים יכולים להשפיע גם הם בקביעת תוכניות הלימודים, אבל מוסדות אקדמיים צריכים להבהיר באופן חד־משמעי שתורמים לא יכולים להשפיע על החופש האקדמי".

מה דעתך לגבי תוכנית טראמפ לקיצוץ בתחומי המדעים וההשכלה הגבוהה? הצעתו קוראת לקיצוץ 9.2 מיליארד דולר — 13.5% בתקציב החינוך הפדרלי — מתוכם קיצוץ של כמיליארד דולר במימון הקרן הלאומית למדעים, וביטול מימון הריבית על הלוואות שכר לימוד לסטודנטים בסכום של מיליארד דולר.

ברק אובמה עם ריצ'רד ברנסון, בחופשה באי הפרטי של המיליארדר
Jack Brockway/אי־פי

"טראמפ אומר שהוא רוצה לקצץ בתקציבי ההשכלה הגבוהה, אבל חשוב לזכור שמלכתחילה מוסדות אקדמיים מקבלים חלק קטן מאוד מהתקציב שלהם מהממשל הפדרלי — כ-10%. לכן ההשפעה קטנה מלכתחילה. אני גם מוכנה להתערב שהקונגרס לא יאשר את ההצעות האלה. טראמפ יכול להטיל וטו כנשיא על תקציב שהוא באמת מתנגד לו, אבל אני בספק שהוא יעשה את זה. במובן האישי, אני חושבת שהגישה שלו מסוכנת מאוד. הוא אדם לא משכיל והוא לא מפגין שום סימן שהוא למד היסטוריה. באחרונה הוא התייחס לרפורמטור השחור פדרריק דאגלס מהמאה ה–19, מחבר הספר 'עבד מודרני', כאדם חי. גם בגישתו למדע — כל ההתנגדות שלו לשינויי האקלים היא פשוט עניין מגוחך".

"הקוד האתי של נפתלי בנט הוא טעות גדולה"

ביקורה של פרופ' נוסבאום בישראל התרחש בצל סערת הקוד האתי לאקדמיה שניסח פרופ' אסא כשר בהזמנת שר החינוך נפתלי בנט, הקורא להגביל פעילות פוליטית של מרצים ובכללה התבטאויות בפני סטודנטים.

"אני חושבת שזאת טעות גדולה במובנים רבים", אומרת נוסבאום. "אם מרצה נמצא בעמדת כוח ומבטא את העמדות שלו, זה עשוי להשתיק קולות אחרים, אבל אם העמדות שלו לא ידועות והוא מלמד נושא מורכב כמו הפלות או זכויות אדם, סטודנטים ירגישו חופשי יותר לבטא אותן. גם מרצה שעמדותיו ידועות, אבל מאפשר להם נוחות לבטא את העמדות שלהם, יעזור מאוד לסטודנטים. אני מבטאת את העמדות שלי בכיתה, אבל אני מודה שלעתים אני מרגישה שסטודנטים שמרנים לא משתתפים בשיעורים שלי בגלל העמדות הליברליות שלי, ולכן יש קורסים שאני חולקת עם חוקרים בעל עמדות שמרניות".

אחד משיתופי הפעולה של נוסבאום עם חוקרים הוליד את מה שנהפך לימים לעבודה הבולטת ביותר שלה. במהלך שנות ה–80 עבדה נוסבאום במשותף עם הכלכלן ההודי חתן פרס נובל אמרטיה סן בחקר סוגיות בהתפתחות כלכלית ומוסר, שמתוכן התפתחה "גישת היכולות" — גישה הוליסטית שמחברת בין כלכלה, רוח ומוסר. לפי גישה זאת, באחריותה של המדינה לספק לאזרחיה את התנאים והמשאבים שבעזרתם הם יוכלו לפתח יכולות שיעניקו להם עצמאות, רווחה כלכלית ויכולת מימוש בחברה, כמו פעילות פוליטית וחברתית. הגישה רואה בעוני מצב השולל את יכולות האדם, ומנוגדת להשקפות תועלתניות־מסורתיות שבוחנות פיתוח כלכלי רק על פי מונחים כמו צמיחה כלכלית והכנסה.

העבודה המשותפת של נוסבאום וסן הביאה לפרסום הספר "The Quality of Life" ב–1993 בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד, ולהקמתו כעבור עשור של ארגון אקדמי אינטרדיסציפלינרי ייחודי — The Human Development and Capability Association — שמטרתו לקדם מחקר רב־תחומי מדיסציפלינות שונות בסוגיות כמו עוני, צדק חברתי, רווחה אישית ופיתוח כלכלי. לפי נוסבאום, צדק חברתי יתאפשר רק כאשר בני אדם יזכו למימוש מיטבי של היכולות האנושיות הגלומות בהן, ועל החברה המודרנית להיות מחויבת לשיוויון אנושי ולחלוקת משאבים הוגנת יותר.

ואולם בלא מעט מובנים, נדמה שהמציאות הכלכלית בעשור האחרון טפחה על פני התפישה הכלכלית של נוסבאום. בעקבות המשבר הפיננסי ב–2008, פערי ההכנסות בארה"ב הגיעו לשיא של 100 שנה, שנגרם בשל כוחם האדיר של התאגידים הפיננסיים. המאיון העליון בארה"ב נהנה מגידול חד בעושרו, שעה שמעמד הביניים מתמודד כבר שלושה עשורים עם קיפאון בשכר וירידה ריאלית בהכנסות משקי הבית. נראה כי הזכות לקיום בכבוד מתגמדת בהשוואה לרצונם העז של בעלי העוצמה להגדיל רווחים, כפי שניתן לראות, למשל, בגל הפיטורים האחרון של ענקית השבבים אינטל, שהחליטה השנה בלחץ בעלי המניות לפטר כ–12 אלף עובדים ברחבי העולם, מתוכם מאות בישראל, אף שב–2016 היא רשמה רווח נקי של יותר מ–10 מיליארד דולר.

עוד דוגמה בולטת מהחודשים האחרונים היא החלטתה של ענקית הקמעונות וולמארט לשלוח הביתה 16 אלף עובדים השנה כתוצאה מסגירת סניפים, בזמן שהמנכ"ל דאג מקמילן זכה לתוספת שכר וקיבל כמעט 20 מיליון דולר ב–2016 והחברה רשמה רווח נקי שנתי של קרוב ל–13 מילארד דולר.

בנימין נתניהו ודונלד טראמפ. "מדיניות תנודתית ונתונה להשפעות"
Ariel Schalit/אי־פי

"הזעם כיום בארה"ב שייך ברובו לקבוצה מרכזית אחת — גברים מהמעמד הבינוני הנמוך", אומרת נוסבאום. "נתונים הראו שההכנסות של קבוצת האוכלוסייה הזאת דרכו במקום בזמן שאחרים התקדמו. בנוסף, הכלכלה השתנתה באופן חד, והאנשים האלה לא יכולים להרשות לעצמם לרכוש השכלה גבוהה שתעניק להן משרות בשכר מתגמל. ברק אובמה כנשיא עשה עבודה נהדרת בשיפור התעסוקה — יש כיום תעסוקה מלאה בארה"ב, אבל לאנשים האלה, שהוכשרו למשרות ייצור שעברו למדינות אחרות כמו סין והודו, אין אפשרויות תעסוקה.

"בנוסף, תהליך האוטומציה העלים ועוד יעלים הרבה מהמשרות שלהם, והאנשים האלה ומשפחותיהם סובלים כיום. הבריאות שלהם נמצאת בדעיכה, ובקהילות שלהם התפתחה התמכרות למשככי כאבים שהיא אסון לאומי. ההתמכרות הזאת היא תוצאה ישירה של תעשיית התרופות, שנתנה כדורים ממכרים לכל אדם בכל מצב והיא עשתה את זה רק כדי לעשות כסף. רפורמת אובמה־קייר נועדה למנוע חלק מהבעיות האלה, אבל התמודדה עם התנגדות אדירה של חברות התרופות והבריאות הגדולות. ברגע שאובמה ירד מהשלטון, האנשים שאדישים לבריאותם של העניים ביטלו את הרפורמה, וזה יוביל לפערים אדירים בשירותי בריאות".

מה היו השגיאות של אובמה? בכל זאת, נשיא שנבחר פעמיים הודות לקולות העניים והבטיח לשפר את חייהם, ובתקופתו פערי ההכנסות רק צמחו.

"אני חושבת שצריך לבחון אי־שוויון במובן רחב יותר — את האי־שוויון בבריאות, למשל, אובמה צימצם משמעותית בזכות רפורמת אובמה־קר, וגם את האי־שוויון בתעסוקה — האבטלה היתה גבוהה מאוד כשהוא נכנס לתפקיד, וכיום היא בשפל של 4.4%. גם האי־שוויון הגזעי, שזאת עדיין בעיה גדולה מאוד בארה"ב, הצטמצמה במובנים רבים, בעיקר הודות למדיניות שהוא הכתיב למשרד המשפטים לנקוט קו קשוח בחקירות של שוטרים שהיכו שחורים וכדומה, וגם שינה את מדיניות הכליאה ההמונית — למדיניות כליאה חכמה, כדי לצמצם את מספר השחורים בבתי סוהר.

"צריך גם לזכור שאובמה עזב את התפקיד כשהוא פופולרי מאוד, וסביר שהיה מנצח ללא תנאי אם הוא היה מתמודד ב–2016. אפרו־אמריקאים פשוט לא יצאו להצביע בבחירות האחרונות, ולו אובמה היה מתמודד במקום הילרי קלינטון, הם היו יוצאים להצביע לו כמו בבחירות הקודמות".

מה את חושבת על סגנון החיים שלו מאז שעזב את התפקיד? את החופשה המשפחתית הראשונה שלו הוא עשה על חשבונו של מיליארדר, באי הפרטי של ריצ'רד ברנסון, ומאז ראינו אותו בעיקר באירועים ראוותניים. נראה שהוא חי את חיי האלפיון.

"אובמה מקים עכשיו קרן פילנתרופית על שמו כדי לשפר את היחסים הבין־גזעיים בארה"ב ולפתח הזדמנויות ותוכניות לקהילה השחורה, ובשביל לגייס כסף צריך להיפגש עם מיליארדרים ולהכיר אותם. ככה זה עובד. אני אישית לא חושבת שיש לו איזו העדפה מיוחדת להימצא בחברתם של בעלי הון, ואני חושבת שהוא אדם פשוט למדי בהליכותיו. אני כן יכולה להבין ביקורת כלפיו על כך שהוא גובה הרבה כסף עבור הרצאות".

לאן לדעתך ארה"ב צועדת כעת תחת טראמפ? יש כאן טלטלה זמנית שתוביל לתיקון של הממסד הפוליטי, או שאנחנו עדים לשינוי עמוק בפוליטיקה של המאה ה–21, כפי שניתן לראות בעולם עם גל של עליית מנהיגים פופוליסטים לאומניים?

"אני חושבת שיש שני סוגים שונים בתכלית של מנהיגי ימין פופוליסטי — האגואיסט מול האידיאולוג. אני כותבת עכשיו מאמר עם חברתי החוקרת ההודית זויה חסאן, על ההבדלים בין טראמפ לראש ממשלת הודו נרנדרה מודי. טראמפ הוא אגואיסט. בגדול, אין לו אמונות אידיאולוגיות. הוא צועד עם הרוח. הוא אוהב לעשות קמפיין לעצמו. הוא מקבל שביעות רצון מהפופולריות שלו, אבל אין לו אידיאולוגיה. הוא היה דמוקרט לפני עשר שנים, ועדיין מוצא שותפות עם הדמוקרטים בלא מעט נושאים. הוא איש עסקים חסר סבלנות שעמדותיו לא יציבות. זה עשוי להיות מסוכן, אבל במובן מסוים זאת גם הקלה, כי הוא לא חלק מתנועה אידיאולוגית שעשויה לשנות את האומה.

"לעומת זאת, מודי הרבה יותר מסוכן לטעמי, הוא אידיאולוג שלא מרוכז בעצמו, והוא חלק מתנועה רחבה שמנסה כבר יותר מ–100 שנה להצר את צעדי הנוצרים והמוסלמים בהודו ולהפוך אותה למדינה לאומנית הינדית. מבחינה זאת, אם אמריקאים היו מצביעים לסגן הנשיא מייק פנס ולא לטראמפ, זה היה מעיד על שינוי הרבה יותר עמוק — תמיכה בעמדות שמרניות מאוד, כמו התנגדות לנישואים חד־מיניים והפלות".

"נתניהו הוא כמו טראמפ"

פרופ' אסא כשר
תומר אפלבאום

אנחנו רואים קבוצה גדולה של מנהיגים פופוליסטים לאומניים — טראמפ, מודי, פוטין, ארדואן, מארין לה פן, חירט וילדרס בהולנד, נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה. הם תוקפים את הממסד הפוליטי ונהפכים לאיום ממשי על קבוצת המנהיגים דמוקרטים־מתונים, כמו אנגלה מרקל, תרזה מיי, עמנואל מקרון וג'סטין טרודו. באיזו קבוצה היית מציבה את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו?

"ראשית, אני לא בטוחה שאני מסכימה עם ההבחנה לגבי הקבוצה הראשונה, כי היא לא הומוגנית. חלקם גם ספגו תבוסות, כמו וילדרס בהולנד ולה פן בצרפת. אני חושבת שנתניהו נדחף משני הצדדים של המפה — יש הרבה כוחות בישראל שדוחפים אותו חזק ימינה ולכיוון של לאומנות, על ידי המפלגות הדתיות ולאומנים כמו אביגדור ליברמן. מצד שני, טראמפ דוחף אותו שמאלה בנוגע להסכם שלום עם הפלסטינים. עמוק בלב אני חושבת שנתניהו יודע מי הוא באמת. אבל הוא בוודאי לא פוליטיקאי אמין, ואני לא חושבת שהוא אדם בעל עקרונות עמוקים. הוא קצת יותר כמו טראמפ, בכך שהמדיניות שלו תנודתית ונתונה להשפעות".

מה את חושבת על המתקפה של נתניהו על התקשורת? יש הטוענים כי הוא אימץ שיטות של טראמפ, כמו לתקוף אישית עיתונאים מובילים, להאשים אותם בשמאלנות קיצונית במטרה לערער את אמינותם בציבור.

"אני חושבת שזה מסוכן מאוד. יש לי חששות בנוגע לתקשורת בישראל, משום שמדובר במדינה קטנה שבה המנהיג תוקף אותה. זאת סיטואציה גרועה מאוד לתקשורת החופשית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#