"נייצר כללים כדי שלא נגלה שוב שהטייקונים פושטים רגל וממשיכים לשוט ביאכטות" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"נייצר כללים כדי שלא נגלה שוב שהטייקונים פושטים רגל וממשיכים לשוט ביאכטות"

ח"כ איתן כבל, יו"ר ועדת הכלכלה, לא חושב שמי שיעמוד בראש מפלגת העבודה יכול להביא לבדו את השינוי, הפסיק לפנטז על שלום אולטימטיבי ולא מבין למה ליברמן צריך עוד מנדטים

21תגובות
איתן כבל
אמיל סלמן

ח"כ איתן כבל, מה דעתך על עלייתם של עמיר פרץ ואבי גבאי לסיבוב השני בפריימריז על ראשות מפלגת העבודה?

מצד אחד זה מפתיע, ומצד שני זה היה צפוי.

מה היה צפוי? הדחתו של יצחק הרצוג מתפקיד היו"ר?

כן. תומכי מפלגת העבודה והמתפקדים חשים אכזבה לגיטימית מהרצוג. לא שהם ציפו שהוא יהיה ראש ממשלה, אבל בקרב המתפקדים היתה כל הזמן תחושה שהוא לא באמת נלחם ותיפקד כאופוזיציה - וזו היתה הציפייה ממנו. הרצוג איש מדהים ורציני, אבל הסופרלטיבים לא משנים עכשיו. הוא לא הצליח לשכנע את הבוחרים לבחור בו לכהונה נוספת.

במה הוא טעה? בכך שהתרפס בפני בנימין נתניהו?

זה לא עניין של להתרפס או לא. המשבר האמיתי החל בהתנהלות במשא ומתן לכניסה לממשלה. גם אם זה היה נכון או לא היה נכון לקיים משא ומתן, הכל היה צריך להיעשות בשקיפות מלאה, כפי שהצעתי לו לעשות. שם התחיל השבר, כי אנשים לא ידעו באמת את חשיבות העניין. זה נראה אז כסוג של התרפסות. לבי עליו, אבל לא מעבר לכך. אני לא שיחקתי תפקיד בפריימריז האלה.

במי תתמוך בסיבוב השני?

זאת שאלה טובה. אודיע ביום ראשון.

אתה מתואם עם שלי יחימוביץ'?

שלי ואני מתואמים. היינו מתואמים גם בסיבוב הראשון כשהחלטנו לא להביע תמיכה פומבית באיש מהמועמדים. נעשה כל מאמץ להביע עמדה משותפת, אבל לא ניבהל אם עמדותינו יהיו שונות.

אבל יחימוביץ' הודיעה שתתמוך באבי גבאי, שתמך בה בבחירות לראשות ההסתדרות.

למה שאקבל החלטה כל כך מהר? הדם עוד רותח מהתוצאות. גבאי דיבר אתי לאחר היוודע התוצאות, סיכמנו להיפגש.

יחימוביץ' לא ממש מסתדרת עם פרץ. איך היחסים שלך אתו?

היחסים שלי אתו בסדר גמור. מתייחסים אל המועמד כמו "חיש גד" - אתה מגרד ורוצה לראות את התוצאה והזכייה. אבל יש משמעויות הרבה יותר עמוקות ויותר ארוכות טווח, והכוונה היא להשבת אמון של ציבורים שלמים שנטשו אותנו לפני שנים. אין כאן ניסיון אמיתי להתמודד פנימה ולראות את הדברים הרבה מעבר - למה ציבורים שלמים לא מצביעים לנו.

פרץ וגבאי יכולים להביא את העבודה לשלטון?

אני לא מסתכל כל כך רחוק, אלא שואל מי מהם יכול להרים את המפלגה מהמקום שבו היא נמצאת - והיא נמצאת במקום נמוך.

וזה מה שאתה מצפה מהיו"ר שייבחר?

מי שחושב שמי שיעמוד בראשנו - ולא משנה אם זה עמיר או אבי, שניהם ראויים - לבדו יעשה את השינוי וההמונים ינהרו לתמוך בנו, זו אמירה מופרכת שלא עובדת כבר 40 שנה. אנחנו זקוקים לתהליכים פנימיים משמעותיים במאבק על הדרך: מהי דרכנו בעניין המדיני, הביטחוני, יחסי דת ומדינה ועוד. יש פה שאלות שמונחות על השולחן, ואנחנו צריכים להוביל מהלכים. החברה הישראלית השתנתה.

מה צריך לעשות?

מהפכה גדולה. יש עכשיו הזדמנות לאמירות משמעותיות ואידיאולוגיות על הדרך שלנו.

מה קרה פתאום שהתחברת עם יחימוביץ'?

במידה רבה יש לנו פספוס ביחסים. אנחנו קרובים מאוד בהתנהלות ובאופן שבו אנחנו מבטאים את עצמנו. אבל לחיים יש את הדינמיקה והפוליטיקה. יאמר לזכותה שהרבה פעמים היא חיזרה וביקשה - והגיע הרגע.

איתן כבל ושלי יחימוביץ'. שאלת ההתמודדות תגיע כנראה לבית המשפט
תומר אפלבאום

במבחן הראשון של הברית שלכם, בבחירות לראשות ההסתדרות, נכשלתם.

בשורה התחתונה לא השגנו את התוצאה. אין לי ספק שגנבו לה את הבחירות. ההסתדרות צריכה לעבור טלטלה. היא משרתת רק את עצמה.

כבר שנים מפלגת העבודה משפיעה על זהותו של יו"ר ההסתדרות. מה זה נותן לה?

כלום. כמפלגה אנחנו לא קיימים בקרב העובדים.

ההסתדרות היא לא מכפיל כוח של מפלגת העבודה?

לא. על דלת היו"ר רשום אבי ניסנקורן ולא מפלגת העבודה. יש פה תהליך שפיספסנו. הוא לא אבוד. אני אומר בכעס, צריך לעשות ריסטארט ולייצר טלטלה. לא כולם אצלנו מבינים את התהליכים שעוברים על החברה הישראלית, ולכן הם משחקים בכלים לא נכונים. העם לא ימין הארד קור ולא אכפת לו מההתנחלויות. הרוב המכריע של הציבור, כולל בימין, לא רוצה מדינה אחת לשני עמים. הרי ברור שאין מצב שתהיה פה מדינת אחת גזענית עם אפרטהייד. אני לא ליברל אוניברסלי, אבל אני פוחד. המציאות מייצרת תהליכים. קראתי ארבע פעמים את ספרו של יוספוס פלביוס, "מלחמות היהודים", ועכשיו אני הולך לקנות את הספר החדש, שיצא בתרגום מודרני.

למה יוספוס פלביוס כל כך מעניין אותך?

כי הוא מזהיר אותך מסוג של קיצוניות משמאל או מימין. רוב העם רוצה לאכול בשוק, לעשות מנגל ולנסוע לחופשה בטורקיה. הם לא חושבים כל היום על הכיבוש. זה שאנחנו לא מצליחים להסביר לציבור, זאת בעיה. אני כבר הפסקתי לפנטז על שלום אולטימטיבי. ראיתי את אירופה הנאורה, אני לא יושב בחלון וממתין למשיח ואומר "זה לא החמור הזה, אלא החמור הבא". זה הרבה יותר גדול מאתנו, אבל חייבים להילחם כדי לא לייצר מצב בלתי הפיך.

אבל מפלגת העבודה לא מבינה את זה.

נכון, אצלנו במפלגה מדברים על שלום אולטימטיבי, פרחים בקנה ובנות בצריח. צריך לבוא לציבור ולומר - אנחנו לא יודעים אם יהיה שלום נצחי. התפקיד בעת הזו היא לוודא שלא תיסגר הדלת או חלון ההזדמנויות. אף אחד לא יכול להזיז את גושי ההתיישבות בשטחים. יש מציאות בלתי הפיכה. בנסיבות הקיימות התפקיד שלנו הוא לייצר מצב שבו הגושים - גוש עציון, הבקעה, מעלה אדומים - יישארו בריבונות ישראלית וכל מה שמעבר לכך יהיה חלק מהמשא ומתן העתידי.

בינתיים מפלגת העבודה יורדת בסקרים ויאיר לפיד עולה.

מדובר בכלים שלובים: כשהוא עולה - אנחנו יורדים, כשאנחנו עולים קצת - הוא יורד קצת. לפיד לא המציא פניצילין חדש. אני לא מרגיש את לפיד בכנסת. הוא שותק, לא אומר כלום. הוא גדל על חשבון האחר. על מה הוא נלחם? שהוא יהיה יו"ר אופוזיציה עם יותר מנדטים או שיקבל יותר קולות ויישב בקואליציה עם נתניהו?

ומשה יעלון?

בסוף הוא ייקח את הקולות של הקיבוצניקים והמושבניקים שנשארו לנו. הוא ימני והיה שר בממשלת נתניהו. אנחנו צריכים לפעול אחרת.

עכשיו יש לכם שני מועמדים מזרחים לראשות המפלגה. זה יעשה משהו בפריפריה? בקרב ליכודניקים?

זאת סיטואציה, לא אמירה. לא בשל כך ינהרו המזרחים להצביע עבור מפלגת העבודה. הלוואי שזה היה קורה. מה שקורה לנו הוא שמפלגה צובעת את המנהיג, ולא להפך. בציבור, מפלגת העבודה עדיין נתפשת מפלגה אשכנזית שבעה, אף על פי שזה מופרך.

גם אתה מזרחי. כמי שגדל בראש העין, איך אתה זוכר את סיפור ילדי תימן החטופים?

במשפחה שלי זה לא קרה, אבל כמובן שהסיפור היה מדובר בכל מקום. אצל שכנים שלנו היו מקרים כאלה, אני מכיר עשרות מקרים. גדלתי עם זה. לשמוע את הדיווחים כיום זה אפילו עוד יותר מזעזע אותי. כשנבחרתי לכנסת לפני הרבה שנים ניסיתי לטפל בנושא אבל זה היה קשה. כנראה שכל דבר צריך את התזמון שלו.

הפגנה ילדי תימן
אמיל סלמן

מה היה קשה?

הנושא נתפש אז כהתעסקות עדתית או כפולקלור. היה ברור שאין לזה ממשות וגם לא היה דיון ציבורי אמיתי. בקיצור, זה לא התרומם.

אז מה קרה עכשיו שהנושא תפס תאוצה?

היו כמה דברים. הכתבות החזקות שהובילה רינה מצליח בערוץ 2, הוועדה שהוקמה בכנסת לעניין, והשר צחי הנגבי שלקח את הנושא בשיא הרצינות. אני קצת פוחד שאחרי כל הכאב, לאחר פתיחת המסמכים והתיקים והתקווה שנוצרה, עלול להיות שברון לב גדול.

כי המשפחות מצפות למצוא את יקיריהן?

כן. אני משוחח עם המשפחות וחלק מהן מצפה שבסוף ימצאו את הילד/ה הנעדר/ת שלהן. אם ימצאו ילדים כאלה שהם חיים - הלוואי, אבל קשה להאמין. יש פה שאלות שאני לא מעז לצלול לתוכן. אני מסיר את הכובע בפני הממשלה הנוכחית.

עד כדי כך?

מה שמגיע לנתניהו מגיע לו.

מגיע כמובן, אבל יכול להיות שנתניהו זיהה כאן בנוסף סיכוי למהלך פוליטי נגד מפלגת העבודה - מפא"י של אז?

זה לא יהיה מופרך אם הוא יעשה בפרשת ילדי תימן שימוש ציני מכוער, אני לא אפול מהכיסא. אבל זה שאני בא ממפלגה שהיתה אז בשלטון, זה אומר שאני צריך לקחת עלי את כל חטאי העבר? להפך. אני מבקש סליחה. הדברים שנעשו בזויים בלי קשר למפלגה. בכל מקרה, כבן להורים יוצאי תימן ברור שהעניין הזה הוא פצע פתוח בקרב העדה, ושהמדינה צריכה למצוא דרך לפצות את המשפחות האלה.

פיצוי כספי?

כן.

זה נושא שכבר עלה?

צריך להתחיל לדבר על זה, זה סוג של הכרה. אני לא יכול להעמיד את עצמי במקומן של אותן משפחות מרוב זעזוע ממה שקרה.

איך עם כל זה, יכולתם אתה ומשפחתך להיות מפא"יניקים?

השאלות קשות. אני לא מאלה שמתגעגעים לימי מפא"י. אני באמת לא מפא"יניק במובן הקלאסי של המלה. אבל במשפחה שלי, כמו אצל רוב התימנים אז, דוד בן גוריון היה סוג של משיח. אבא שלי היה עסקן בליגה למקומות עבודה וחבר מרכז. אל תחשבו שילדי תימן לא עלו בתוך הנשמה שלי. אבל הייתי ילד, וזה לא היה קרוב אלי ממש.

בכלל למדת בישיבה תיכונית.

כן, וב-1974, כשהייתי בן 15, לקחו אותנו לביקור בהתנחלות בסבסטיה. זוכרים את התמונות המפורסמות שבהן נערים נושאים את חנן פורת והרב משה לוינגר על כפיים? אלה בני הכיתה שלי.

אבל אתה נשארת בצד השמאלני.

היו אצלנו שני וקטורים: האחד - בוגרי ישיבת מרכז הרב שהצמיחה מתוכה את גוש אמונים ואת המחתרת היהודית. מנחם לבני שהיה ראש המחתרת וזאב חבר (זמביש), מראשי הגוש, הם בוגרי הישיבה. מולם היו הרבנים־מחנכים שהגיעו מישיבות סלבודקה, מיר, פוניבז'. אני בא מהצד הליטאי, וכך גם ההורים שלי שהיו אמנם דתיים מאוד, אבל מפא"ניקים. באותם ימים השיח על הבנייה בשטחים והכיבוש לא היה כמו היום. מבחינתי, זאת היתה תחילתה של הגאולה. זה היה גם רומנטי במידה מסוימת.

תסביר.

זה היה נחמד כנערים. היינו בורחים דרך החלונות של הישיבה, מחכים ליד גבעת שמואל, והיו לוקחים אותנו באוטובוסים לשם.

זה קרה לא הרבה אחרי 1967, עם כל האופוריה ששררה כאן.

כן, שבע שנים בסך הכל, זה כלום. לפני שמונה שנים, כשהייתי בן 50, עשיתי סדר עם עצמי ונזכרתי שכשהגעתי לישיבה הייתי ימין לייט ומה שלקח אותי שמאלה הוא המשיחיות. זה הבהיל אותי, כי זאת לא היתה הדת שהייתי רוצה להיות חלק ממנה. באמת זה היה סוג של פרשת מים. נזכרתי גם שהתקבלתי לישיבת ההסדר בגוש עציון אבל החלטתי ללמוד בישיבת הנגב בנתיבות. אני חושב שאם הייתי הולך ללמוד בגוש עציון, כנראה שהייתי נשאר דתי.

אמיל סלמן

ובמקום זה נהפכת לחילוני.

אני לא מגדיר עצמי חילוני אלא אורתודוקסי־מודרני לייט.

נוסע בשבת.

כן, אבל עושה קידוש עם המשפחה ולא צופה בחדשות. אני רואה בשבת אלמנט של ביחד.

אתה יודע יידיש?

קצת מהלימודים בישיבה. הרבה היה צועק עלי. בסוף זה נכנס לראש. אבל אני גם דובר תימנית כמעט שוטפת.

עכשיו באופנה לשאול את מתמודדי העבודה: הצבעת אי־פעם לליכוד?

כל חיי הצבעתי למפלגת העבודה. לא חשבתי אפילו להצביע למפלגה אחרת. גם בבחירות 1977, כש-90% מתושבי ראש העין תמכו בליכוד. אחי ואני עשינו אז מלחמת עולם למען המערך, אבל מחצו אותנו.

בוא נדבר על פרשת שאול אלוביץ'.

לצערי, אני לא מופתע. יש פה תרבות שהתנהלה בשנים האחרונות, ומערכת יחסים עם קשר שהוא הרבה מעבר לקשר הון־שלטון. מועדון חזק יותר מהשלטון ומהרגולטור. מועדון של טייקונים, בנקאים, רגולטורים לשעבר. בשורה התחתונה הם חזקים יותר מהפוליטיקאים, שאמורים להיות מנגנון הוויסות.

אתה רואה את זה גם בכנסת, בוועדת הכלכלה?

בוודאי, למשל בדיוני הועדה על הגפ"מ (גז בישול). דפקתי על השולחן ושאלתי את הח"כים את מי הם מייצגים. בכלכלה הישראלית יש קבוצה שהיא חזקה מאוד.

מאיימים על הח"כים?

לא יודע.

מופעלים עליך לחצים? לוביסטים מחפשים אותך?

לא מופעלים עלי לחצים. אין לי בעיה עם לוביסטים. הם עושים את עבודתם.

השאלה היא אם הח"כים עושים את עבודתם. הרי הם זקוקים ללוביסטים כדי שיעזרו להם להיקלט במגזר העסקי לאחר שיפרשו מהכנסת. אולי לך אין את הבעיה הזאת כי אתה יודע שתיבחר שוב.

כשהייתי ח"כ צעיר לא ידעתי שאבחר שוב, אבל נלחמתי נגד ערוץ 7 וגרמתי לסגירתו.

סגרת כלי תקשורת.

ערוץ 7 היה בלתי חוקי. אני לא אמא תרזה, אבל הייתי במילואים ביישוב פסגות שמעל רמאללה, ניסיתי להאזין לרדיו ואפשר היה לשמוע רק את ערוץ 7. בסופו של דבר סגירת הערוץ יצרה אסדרה בכל השוק.

בהמשך רצית גם לסגור את "ישראל היום".

מעולם לא ביקשתי לסגור את "ישראל היום". רציתי שיגבו מחיר על העיתון, אפילו שקל אחד.

חלוקת "ישראל היום" באשקלון
© Amir Cohen / Reuters

זה היה גורם להחלשתו.

סיטואציות כלכליות הורגות את העיתונות המודפסת. "ישראל היום" ריסק את שוק הפרסומות על ידי הורדת המחירים, כך שאף כלי תקשורת אחר לא יכול לעמוד בכך. זה מחסל את העיתונות, שמתבססת כיום יותר על מינויים ופחות על מכירה בדוכנים. "ישראל היום" שינה את כללי המשחק בצורה לא הוגנת כדי להשיג השפעה פוליטית. גם אם זה היה עיתון שמאלני, הייתי עושה אותו דבר. אני בעד הבעת חופש דעה מכיוונים שונים, כל עוד אתה לא חורג. אתה לא יכול להיות ליברל רק לצד מסוים. בנסיבות האלה נדרשת התערבותו של הרגולטור.

אתה מרגיש שלם עם החוק ההוא?

לא כתבתי אותו במחשכים. אני מרגיש שלם עם הצעת החוק הזו, וגם לאחר התקופה שחלפה הייתי מגיש שוב את הצעת החוק.

גם כשידוע שהיה לך קשר עם "ידיעות אחרונות".

לא היה לי קשר עם "ידיעות אחרונות".

נפגשת עם המו"ל נוני מוזס.

מעולם לא הכחשתי שנפגשתי עם מוזס, אבל לא היתה לי מערכת יחסים אתו. הוא לא חבר שלי ולא היה חבר שלי. לכן גם נעלבתי עד עמקי נשמתי שהוא צוטט בהקלטות בפגישותיו עם נתניהו כאומר "נדבר עם כבל". ונתניהו אמר לו שצריך לשכנע אותי. סליחה? מי אתה חושב שאתה? השפעת עלי? אני פועל בוועדת הכלכלה, אני לא חייב כלום לאף אחד - זה הכוח הכי גדול שלי פה. כשיצאתי לדרך עם הצעת החוק הזו לא הכרתי את מוזס. לא הרשיתי לאף אחד לפגוש אותי, כי ידעתי שיום אחד יבוא איזה שטרקמן אחד שיגיד לי שנפגשתי. רציתי שגם אם ייקחו אותי למכונת אמת - אוכל להגיד "אמת דיברתי". גיבשתי את הצעת החוק כמו שאני מגבש הצעות חוק אחרות.

איך היה להעיד במשטרה אחרי חשיפת ההקלטות של שיחת נתניהו־מוזס?

אף פעם לא נעים להיות במשטרה, אבל מסרתי עדות ואני לא מרגיש בעיה עם החוק. הייתי בערך שעתיים ברוטו במשטרה. השיחה היתה תמציתית. הם רצו לברר מה המשמעות של מה שנאמר בהקלטה. שאלו שאלות רקע מסביב. אני אומר, כמו נתניהו - אין כלום כי לא היה כלום. לא היה לי מה להסתיר.

אם אתה כל כך שלם עם חוק "ישראל היום", למה שלא תגיש אותו מחדש?

היום אין סיכוי לחוקק אותו. הקואליציה הנוכחית חזקה בטירוף. כנראה שצריך לתקוף את הנושא מזווית אחרת, למשל, דרך הממונה על ההגבלים העסקיים או מבקר המדינה.

שיבדוק אם זאת תרומה אסורה לנתניהו?

כן. יש כאן מגמת השתלטות של נתניהו, הרבה יותר מהסוגיה הכלכלית. הקמת "ישראל היום" היא רק העוגן של נתניהו בדרכו להשתלט על כל התקשורת. פתאום חלק מהמקומות נסגרו: ערוץ הכנסת מחליף זכיין, ערוץ 2 מתפצל, ערוץ 1 נסגר ונפתח מחדש. במהלך המשא ומתן הקואליציוני לפני כשנה אמרתי לנתניהו שייתן לי את תיק התקשורת ואשאיר בתפקידו את מנכ"ל המשרד שלמה פילבר. הוא לא הסכים, הוא לא היה מוכן לזוז ממשרד התקשורת. הבן אדם ניהל מלחמת חורמה נגד רשות השידור, כינה בכינויים את העובדים, קרא להם חמאסניקים - ואז התהפך.

איך אתה מסביר את העובדה שתוך שנייה גם כל הקואליציה התהפכה והסתדרה מאחורי נתניהו גם במאבק נגד התאגיד?

ערוץ 1 לא מעניין את הפוליטיקאים. אף אם אף אחד מהם לא מושפע מסגירתו או אי־סגירתו של הערוץ הראשון, ועבור נתניהו זה היה עוד כלי.

זה פשוט לא עניין את חברי הקואליציה.

למפלגות הקואליציה טוב בממשלה. זו הממשלה החזקה זה שנים רבות, לאף אחת מהן אין אינטרס ללכת לבחירות. אם אתה לא קורא תיגר אמיתי על השלטון, אתה לא יכול להחליף אותו. אין טעם ללכת לבחירות רק אם אתה חושב שתקבל יותר מנדטים.

למה? אולי הבית היהודי תקבל יותר מהשמונה שיש לה כיום? או ישראל ביתנו?

מה זה ייתן להם? ריבוי המנדטים הוא רע. נניח שבנט יקבל 14 מנדטים, אז מה? זה אומר עוד כמה ח"כים שישגעו אותו. אביגדור ליברמן לא צייר בפנטזיות של עצמו שהוא יהיה שר הביטחון. מה הוא יעשה עם עוד שלושה מנדטים? ייתן תיק לרוברט אילטוב?

ומה עם שר האוצר משה כחלון?

בממשלה הנוכחית יש לו כוח רב. הוא לא יוכל לקבל יותר כוח מזה בממשלה אחרת. אם יהיה לו יותר מנדטים? מקסימום יהיה לו גלנט אחר במשרד השיכון.

בוא נדבר על ועדת החקירה הפרלמנטרית שהקמת בעקבות הקריסה של אליעזר פישמן. הקמתם את הוועדה אחרי שפישמן, נוחי דנקנר ומוטי זיסר קרסו.

מספיק עם פישמן. הוא כבר נגמר. כל העניין הוא להוביל מהלך מרכזי כדי להבין איפה כשלו הבנקים והרגולטורים. לכנסת יש הזדמנות ענקית להראות באמת מה היא יכולה לעשות.

אתה יכול להבטיח שזה יהיה יותר מרעש תקשורתי?

תנו לי את הקרדיט. כשמקימים ועדת חקירה זו קודם כל אמירה. חוץ מזה, אוביל בוועדה את הדיון הכי מקצועי והכי נוקב. בסוף נצטרך להתמקד ולהחליט מה עושים. נבדוק את תהליכי קבלת ההחלטות של כל הגופים: הבנקים, בנק ישראל, רשות שוק ההון. אנחנו רוצים לראות איך מתן האשראי לטייקונים התרחש וכיצד הוא לא יתרחש שוב. אם יידרש - נציע תיקוני חקיקה ותקנות כדי שיהיו הוראות מיוחדות של בנק ישראל. נבדוק איך מייצרים מצב שבו מונעים הישנות תהליכים מהסוג הזה. אם נצליח לייצר כללים חדשים בחקיקה, תקנות שיגרמו לכך שב-20 השנים הקרובות דבר כזה לא יישנה - זה יהיה הישג. אנחנו צריכים לייצר כללים כדי שלא נגלה שוב שהטייקונים פושטים רגל וממשיכים לשוט ביאכטות ולגור בדירות פאר. על זה צריך לתת את הדעת.

תזמינו את פישמן?

אני מניח שכן. נזמין את כל מי שיכול לסייע להבנת התהליך. חובתם של ראשי הבנקים בעבר ובהווה לבוא ולהציג את הנושא. אם הם לא יגיעו אז לא תהיה ברירה אלא לייצר את הכלי שיגרום להם לבוא. אני לא מוכן שמחר יהפכו אותנו לחוכא ואיטלולא. ישבתי עם יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, והוא שותף לדעתי.

אמיל סלמן

מה, תסתבך עם הבנקים?

החשבון הפרטי שלי חרג. צילצלו מהבנק וביקשו שאכסה את החריגה. זה לא שאני בחריגה של מאות מיליונים. אמרתי לפקיד - אתה חי מהריביות שאתה גובה ממני על ההלוואות. אני כל יום מתעסק בפינויים של אזרחים קשי יום מבתיהם על ידי הבנקים. מטריף אותי העניין הזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#