שטרום: אם כאל לא תוביל את התחרות, היא בדרך המהירה להפרדה מהבנקים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון TheMarker

שטרום: אם כאל לא תוביל את התחרות, היא בדרך המהירה להפרדה מהבנקים

דרור שטרום עדיין לא יכול להכתיר כהצלחה את הרפורמה שהוביל במערכת הבנקאות ובענף כרטיסי האשראי ■ הוא חושש שהיישום אטי, טוען כי "האוצר ובנק ישראל קצת חפיפניקים" בגיבוש הרגולציה, ומבהיר: "המטרה היא שלא יעבדו על משקי הבית עם ריביות גבוהות"

2תגובות
דרור שטרום
תומר אפלבאום

האם אשראי הוא טוב או רע? לכאורה זו שאלה פשטנית עד כדי גיחוך, אבל בשנה האחרונה מצא דרור שטרום את עצמו מתמודד עמה משני צדדיה.

כיו"ר הוועדה להגברת התחרות במערכת הבנקאות הופקד שטרום על גיבוש המלצות שיגדילו את זמינות האשראי למשקי בית ולעסקים קטנים, ויורידו את מחיריו. החזון של הוועדה היה לפתוח תחרות על האשראי הזה - בין הבנקים, ובינם לבין ספקי אשראי חדשים. חלק ממבקרי הוועדה הזהירו כי כבר כיום האשראי הצרכני בישראל גדל בקצב מהיר מדי, וכי משבר עתידי במשק עלול להביא עשרות אלפי משקי בית או יותר לחדלות פירעון - ולגרור כלפי מטה גם את המוסדות שהלוו להם כספים. למרות זאת, המלצות הוועדה קודמו ונהפכו לחוק, מתוך הבנה של המחוקקים כי נדרשת רפורמה משמעותית כדי לזעזע את השוק ולעורר בו תחרות.

בימים אלה, הימים הראשונים ליישום החוק, עשוי שטרום לעסוק במקרה שבו אשראי שחולק בפזרנות, ואולי בפזיזות, הוביל לנפילה מהדהדת. שטרום, העומד בראש המכון לתכנון כלכלי, מונה למשקיף בהליך חשיפת המסמכים הנוגעים להלוואות של 1.8 מיליארד שקל שנתן בנק הפועלים לאיש העסקים פושט הרגל אליעזר פישמן, שסיבך את הבנקים בפרשת חדלות הפירעון הגדולה בתולדות המשק.

בראיון ל-TheMarker, כששטרום נשאל אם אינו חושש שהגידול באשראי הצרכני יביא גם הוא למשבר, הוא מצטט את הפילוסוף ג'ורג' סנטיאנה: "מי שאינו זוכר את ההיסטוריה נידון לחיות אותה מחדש - וזה מה שעלול לקרות פה", אומר שטרום. "הבעיה העיקרית באשראי הצרכני היא אפליה בינו לבין האשראי העסקי. האשראי הצרכני הוא בעיה - אבל לא בגודל שלו, אלא במחירים שבהם הוא ניתן בבנקים. תנאי ההלוואה נקבעים בין הבנק ללווה, והבנק יכול לערוך אפליית מחירים, בניגוד לסחורות כמו דלק או חיטה, שבהן אין אפליית מחירים, והן נמכרות במחיר זהה לכל הלקוחות.

"במחיר האשראי עדיין קיימת אפליה משמעותית בין משקי בית לעסקים גדולים, וכיום, על רקע פרשת פישמן, המצב שבו לווים פרטיים שאינם מסוכנים ישלמו ריביות גבוהות פי שניים או שלושה אינו יכול להימשך. הרפורמה באשראי הצרכני באה לפתור את הסוגיה הזאת - כדי שלא יעבדו על משקי הבית. היא באה להגיד לצרכן: 'אל תיתקע בבנק שלך. הוצא את ההלוואה שלך החוצה'. אם נגיע למצב שבו כספי ההלוואות לצרכנים ולעסקים קטנים יהפכו לסחירים - כמו דלק - והצרכנים ייקחו הלוואות בלי קשר לשאלה באיזה בנק מתנהל חשבון העו"ש שלהם, זה יהיה ההישג הכי גדול של הרפורמה".

"בינתיים אין כל כך ממה להיות מרוצים"

הדיונים של ועדת שטרום, שהורכבה בעיקר מאנשי בנק ישראל ומשרד האוצר, נמשכו יותר משנה וחצי, וכללו בין השאר שינויים רבים בהמלצות המתוכננות ומאבקי כוחות בין בנק ישראל, משרד האוצר וחברי כנסת. הבנקים עצמם, במאמציהם מול חברי הוועדה ואחר כך מול חברי הכנסת, ניסו (די בהצלחה) למזער את הנזקים שיספגו, עד שבסופו של דבר בסוף ינואר 2017 גובש הנוסח הסופי של חוק שטרום, והוא אושר בכנסת.

החוק הקרוי על שמו של שטרום, שבמרכזו ההפרדה של חברות כרטיסי האשראי מהבנקים הגדולים המחזיקים בהן, הוא מהרפורמות הגדולות והמורכבות ביותר שהיו במערכת הבנקאית־פיננסית בישראל. עדיין מוקדם לדעת אם היא תשיג את המטרה העיקרית שלשמה הוקמה ועדת שטרום - הורדת המחירים שמשלמים הצרכנים, משקי הבית ועסקים קטנים בעיקר עבור אשראי ושירותים בנקאיים אחרים.

"בינתיים אין כל כך ממה להיות מרוצים. אמנם הדברים הגורליים עדיין לא היו אמורים להתממש, אבל אני פחות מרוצה מקצב ההתקדמות של הדברים", אומר שטרום. "הכיוונים ברורים, אבל הבעיה היא שהמוזיקה שמתנגנת סביב יישום סעיפי הוועדה אטית וכבדה. זה נראה כמו אדאג'יו, בתקווה לרקוויאם. לא חשבתי שזה יהיה כך בשלב הזה, וכדי שזה לא יקרה - מחשש שהדברים ישתהו, יתמסמסו - הקמנו את ועדת היישום, שתעקוב אחרי ההתקדמות ותכניס שינויים במידת הצורך".

נתונים בתכבה

כדי לעשות זאת, ועדת היישום - שבראשה עומדים מנכ"ל האוצר, שי באב"ד, ומנהל חטיבת המחקר בבנק ישראל, נתן זוסמן, שצפוי לפרוש מתפקידו בקרוב - עורכת בדיקות תקופתיות על מצב התחרות בשוק האשראי ומאתרת חסמים בהתפתחותה. הוועדה גם ממליצה לשר האוצר ולנגידת בנק ישראל בכל הנוגע להפרדת חברת כרטיסי האשראי כאל מהבנקים דיסקונט והבינלאומי, שלפי החוק אמורים להיוותר עם האחזקה בכאל עד 2021 לפחות.

מדוע היישום אינו צובר תאוצה? אם היית חבר בוועדה דברים היו זזים מהר יותר?

"אני לא צריך להיות חבר בוועדה הזאת, אבל חשבתי שיהיה בה מקום לנציגי ציבור. אנחנו חיים בתקופה שבה המוסדות עדיין לא הפנימו שהציבור מהווה חלק בתהליכים, והוא לא יישב בצד. אחרי 20 שנים של עבודה עם הממשלה ומולה אני יכול להגיד שאסור שהציבור יוריד את הזרקור מעל הביורוקרטיה, כי בלי הציבור המצב היה טוב פחות. אור השמש הציבורית הוא הבטוחה העיקרית שהמצב ישתפר. בהחלט היה אפשר לצפות להתקדמות ולשקיפות גדולות יותר, וזה מפריע שהדברים לא מדווחים באופן ברור ולא מותנעים כמו שצריך".

אילו נושאים אינם מטופלים כמו שצריך?

"למשל, בנושא ההרשאה מסוג read only עדיין לא נקבעו כללי ייפוי כוח - אילו חברות יהיו מורשות לפעול ומהם אופני ההתקשרות עם הלקוחות, שהם הצרכן הסופי. זה נמצא בידיים של משרדי האוצר והמשפטים".

ההרשאה שאליה מתייחס שטרום היא הקביעה בחוק כי אם לקוח מבקש זאת, שחקנים טכנולוגיים, כמו חברת וובי - שבין היתר משווה מחירים של ביטוחי רכב - יוכלו לקבל גישה לנתוני הבנק על הלקוח כדי לבצע השוואה של התנאים שמקבל הלקוח בבנקים המתחרים, לרבות תנאי הריבית בהלוואות.

"גם הנושא של ביטוח פיקדונות, שמטרתו להגן על מפקידים במקרה של קריסת בנק, עדיין לא הוסדר", אומר שטרום. "סוגיה מהותית נוספת שעדיין לא ראינו בה התקדמות קשורה לפרסום קול קורא למכרז של הקמת לשכת שירות - גוף חיצוני שיעניק שירותי מחשוב לגופים בנקאיים ולאגודות אשראי. הוא היה צריך כבר להתפרסם, וזה לא קרה".

את הצורך בהוזלת שירותי המחשוב לבנקים קטנים מדגים שטרום באמצעות מצבו של בנק אגוד: "עד היום בנק אגוד מקבל שירותי מחשוב יקרים מבנק לאומי, ומחפש פתרונות להוזלת השירותים האלה", אומר שטרום. "העיכוב הזה עלול להוביל את אגוד לאמץ פתרונות בעייתיים מבחינת התחרות, כמו מיזוג לתוך בנק דיסקונט או בנק מזרחי טפחות. להעלים בנק זה לא פתרון תחרותי וזה יהיה חבל, כי אגוד הוא בנק שמנסה ליצור תחרות בתחום הקמעונות. הייתי מצפה שהדברים יזוזו מהר יותר, לפני שיבוצעו מהלכים אנטי־תחרותיים".

"חברות האשראי זריזות ויעילות יותר מהבנקים"

נושא נוסף שמפריע לשטרום הוא גורלן של הפלטפורמות למתן הלוואות ישירות בין אנשים, ללא תיווכם של הבנקים (P2P). לדבריו, "החוק אמנם עבר בשבועות האחרונים, ועל הבנקים נאסר להקים פעילות כזאת בשלוש השנים הבאות, אך יש בעיה עם חשבונות הנאמנות של אותם גופים בבנקים. הבנקים יכולים לסרס את הצמיחה של הפעילות הזאת, בין השאר באמצעות קביעה מי עומד בדרישות של תקנות הלבנת הון. אין סיבה לעכב את חברות הפינטק שעוסקות בפעילות הזאת כל עוד הן תחת הסדרה של רשות שוק ההון".

שטרום מתלונן גם על העיכוב ביצירת כללים המתבססים על כללי PSD2 באירופה להכנסת שחקנים חדשים לתחום התשלומים באשראי, ובקידום ממשקים טכנולוגיים שינגישו לצרכנים מידע פיננסי.

קרנית פלוג
אוליבייה פיטוסי

היית חבר גם בוועדת בכר, שבעקבותיה נמכרו קרנות הנאמנות ונכסי החיסכון לטווח הארוך, כמו קופות הגמל, מהבנקים לגופים מוסדיים. גם אז דברים זזו כל כך לאט?

"במקרה של ועדת בכר העסקות הגיעו די מהר - וכבר אחרי שנה היו מכירות של קרנות וקופות. אבל יש הבדל גדול בין הרפורמות: ברפורמת בכר היתה תחושה של רצון למכור מהר, ובמקרה הזה, מפני שזהות הקונים מוגבלת, ההוצאה לפועל של העסקות נראית לא טריוויאלית".

האם הצלחת הרגולציה תלויה בהפיכת חברות כרטיסי אשראי המופרדות לבנקים, או שבעידן שמתפתח כיום בעולם - עם יוזמות של בנקאות פתוחה וכללי PSD2 - החברות האלה יכולות להביא לשינוי משמעותי גם בלי רישיון בנקאי?

"זה לא סוד שהמפקחת על הבנקים רוצה שיהיו פה בנקים חדשים. בנוסף, ידוע כי חברות כרטיסי האשראי המופרדות והרוכשים הפוטנציאליים מתחבטים בשאלת הכדאיות של הפיכה לבנקים, בעיקר בגלל סוגיית הרגולציה. במעבר לבנקים יש ערפל גדול - לא ברור אם אכן יהיה ביטוח פיקדונות ואם יוקלו דרישות ההון, מה יהיה המודל העסקי העתידי של החברות אם הן ייהפכו לבנקים, ומתי יוקם מאגר נתוני אשראי.

"חברות כרטיסי האשראי התחילו את דרכן כחברות תשלומים, והתפתחו לנותנות אשראי. הן מבינות טוב את צורכי הלקוחות. המפקחת על הבנקים, חדוה בר, מבינה שאפשר להעניק להן כלים לפתח מוצרים אחרים ולא רק לגייס פיקדונות, שזה תפקידו של בנק. חברות כרטיסי האשראי יכולות לתת פילוח ומידע על לקוחות, לבצע מעקב אחרי יתרות העו"ש שלהם ולתת מימון ביניים.

נתונים בכתבה

"אני רואה את חברות כרטיסי האשראי כחיל הפרשים - הן זריזות ויעילות יותר מהבנקים, שהם מסורבלים יותר, כמו חיל השריון. צריך לתת לחברות אופק וכלים לפעול, ובהחלט צריך לתת לחברות המופרדות עדיפות על פני כאל, באמצעות כניסה לתחומי עיסוק נוספים".

למה אתה מתכוון?

"באחרונה אני נפגש עם רוכשים פוטנציאליים מאירופה, והם מספרים ששם לא מגבילים אותם - מאפשרים להם לתת שירותי מידע שונים, עסקות תשלומים, שירותי ניהול של הלקוח, כמו ניהול התקציב והתזרים שלו, ועסקות שונות של אשראי. אין סיבה שחברות כרטיסי האשראי בישראל לא יעשו דברים דומים.

"הבנקים נערכים לעידן אחר. בסופו של דבר, הכוח יעבור מהידיים של מוכרי המוצרים לידיים של הקונים. כאן בדיוק נכנסות חברות כרטיסי האשראי - באמצע. הן הרי הפרשים שמסוגלים לרוץ מהר ולעשות עבור הלקוחות את הפעולות. השאלה הגדולה היא מי ינהל את הקשר הכי טוב עם הלקוח. בנקים, חברות כרטיסי אשראי וחברות P2P יתחרו על הלקוח, ומי שיעטוף את הלקוח טוב יותר ויהיה זמין אליו יותר - ירוויח. התחרות תהיה על הקשר עם הצרכן, ומי שלא יבין זאת - יאבד את הרלוונטיות".

עם זאת, לדבריו, "יש הבדל בין להבין את זה לבין ליישם ולפעול בשטח. הפועלים ולאומי לא ייחלשו בעקבות הרפורמה. בסופו של דבר היא תביא להתחזקות המערכת. הבנקים יפסיקו להיות מסבסדים צולבים וימשיכו להתייעל. בינתיים הבנקים מושכים זמן, וזו אסטרטגיה של חברות שנהנות מחוסר תחרות. מי שמקבל שם את ההחלטות הם הדירקטוריונים, והם מוכוונים להעביר את הקדנציה כמה שיותר טוב".

ההחלטה להפריד את ישראכרט ולאומי קארד מהבנקים השולטים בהן, אבל לא לעשות כך לכאל - חברת כרטיסי האשראי שגובה מלקוחותיה את הריבית הממוצעת הגבוהה ביותר בין השלוש, של כ-11% בשנה, ונהנית מרווחים גבוהים בגין מונופול הסליקה על כרטיסי דיינרס - נכונה בעיניך?

"במקרה של כאל, בנק ישראל בא ואמר שהיא אינה צריכה להיות מופרדת בנקודה זו. בבנק ישראל הוסיפו כי אם בנק דיסקונט (המחזיק 72% ממניות כאל) יתחרה בבנקים בינוניים, כאל תהיה הכלי שיאפשר לו לעשות זאת. כך הגענו לפשרה, שלפיה כאל אינה מקבלת פטור מלא מההפרדה (בחוק נקבע כי ב–2021 ייבדקו נתח השוק שלה ותרומתה לתחרותיות; מ"ר).

גרף: מה צפוי לקרות בענף כרטיסי אשראי לפי ההערכות בענף

"עם זאת, כמו שהדברים נראים כיום, ואני מסתכן בניבוי - אם כאל תמשיך לפעול כפי שהיא פועלת כיום, עם הריביות הגבוהות ביותר בענף, היא בדרך הבטוחה - באוטוסטרדה - להפרדה. הכוונה היתה שכאל תהיה חלוצה בתחרות, ולא להפך. ההפרדה שלה יכולה לקרות עוד לפני 2021 אם שר האוצר ונגידת בנק ישראל יחליטו על כך, ובוועדת היישום יתייחסו לזה. מכאל מצפים להראות אסטרטגיה תחרותית, התנהגות של מי שמושך את המחירים בשוק כלפי מטה. אם היא לא תעשה כלום - אין ספק שהיא תופרד".

בדיוני הוועדה דובר על כך שלכאל יוכנס שותף שיחזיק 20%–30% ממניותיה. למה גם זה לא יצא אל הפועל?

"החלטנו שבמתכונת הנוכחית, כשהיא נשלטת בידי דיסקונט והבינלאומי, כאל צריכה להיות אחראית להתנהלותה - והקטנת האחזקות של הבנקים היא לא מה שיכריע זאת. הכדור נמצא בידיים של כאל, אך אם לא יהיה שינוי בהתנהלותה, זה לא יימשך זמן רב".

"אם שר האוצר לא יעשה את השינוי - הכנסת תעשה זאת"

אחת הסוגיות שזכתה לדיונים רבים בעת עבודתה של ועדת שטרום היתה המונופול על הסליקה של עסקות בכרטיסי דיינרס (האחראים ל-4% מהעסקות בכרטיסי אשראי במשק) ואמריקן אקספרס (כ-7.5%). סליקה זו נשלטת באופן בלעדי על ידי שתי חברות: כאל, שהיא הסולקת הבלעדית של עסקות בכרטיסי דיינרס, וישארכרט, שלה מונופול על סליקת עסקות בכרטיסי אמריקן אקספרס. בשנה האחרונה הוצג בפני שר האוצר דו"ח שהכינה לאומי קארד, שלפיו אפשר לחסוך כ-140 מיליון שקל בשנה בעמלות סליקה לעסקים קטנים ובינוניים אם שני המותגים ייפתחו לתחרות".

איך מתקדמת הפתיחה לתחרות של הסליקה? נראה שאת המפקחת על הבנקים ואת שר האוצר הנושא לא ממש מדאיג, אף שמדובר בעסקים קטנים ובינוניים.

"בדיונים שנערכו בכנסת תמכתי בהפרדה של דיינרס מכאל ושל אמריקן אקספרס מישראכרט. אפשר, ניתן וצריך לעשות זאת, וזה גם יגביר את התחרות. העובדה שלכאל וישראכרט יש אפשרות להציע ללקוחות חבילה - כלומר להתנות הנחות בעמלות הסליקה בגין אמריקן אקספרס ודיינרס בכך שבתי העסק ישתמשו בהן כדי לסלוק גם את שאר הכרטיסים - יוצרת מגרש משחקים בעייתי יותר. הן צריכות להימכר ולהתנהג כמו זכיין נפרד. זה כמו שלא תשים מכוניות מדגמי סובארו, טויוטה וניסאן באותו אולם תצוגה - צריך להפריד גם את דיינרס ואמריקן אקספרס.

"הכדור בנושא הזה נמצא אצל שר האוצר, שיכול לתקן את החוק, ויש גם הצעת חוק בכנסת שהולכת בכיוון הזה. אם שר האוצר לא יעשה את השינוי - הכנסת תעשה זאת. כבר היתה הצעה ממשית על השולחן לקראת סיום דיוני ועדת שטרום, שבה יו"ר ועדת הרפורמות דאז (אלי כהן) הותיר את ההחלטה לאחר כך, בטענה שגם בנק ישראל צריך להסכים על כך שהתנאים בשלים, ושכשזה יעלה על הפרק שוב, אף אחד לא יגיד שזו הפתעה - אלא התפתחות טבעית ואף הכרחית".

שר האוצר, משה כחלון
אוליבייה פיטוסי

ומה עם האיומים שהמותגים האלה יעזבו את ישראל?

"אני ממש לא מתרגש מזה. שמעתי את זה עשרות פעמים, עוד מאז שמוניתי לממונה על ההגבלים ב-2001. אין סיבה להתקפל בפני החברות. גם אין סיבה שהצרכנים הישראלים יתרגשו מכך - יש מותגים בעולם שעדיין לא נמצאים בישראל, והם יוכלו להיכנס במקומם".

האם בעקבות האי־הפרדה של כאל, החברות שיופרדו צריכות לקבל עדיפות בתחומי עיסוק חדשים?

"החברות המופרדות צריכות לקבל אופק משמעותי ולהתרחב, מפני שיונפקו הרבה כרטיסים שונים כי כרטיס אשראי כמוצר בודד (standalone) הופך לקומודיטי. לבנקים גם ניתנה אפשרות להנפיק כרטיסים ולכן החברות יצטרכו לשנות פרדיגמות ולהעז יותר".

"צריך להתכנס למספרים של אירופה: עמלה צולבת של 0.3%"

באחרונה נשמעו בקרב מנכ"לי חברות כרטיסי אשראי המופרדות, לאומי קארד וישראכרט, כי בשל האפליה שנוצרה מול כאל, שתמשיך ליהנות ממקורות המימון הבנקאיים הזולים יותר, הן יתקשו להתחרות ולהוריד ריביות לצרכנים. אתה מסכים עם הטענות האלה? אילו השלמות ושינויים צריך להכניס כדי להבטיח שהמחירים לא יעלו?

"נושא מקורות המימון, שמשפיע על היכולת של החברות להוריד מחירים לצרכן, עלה רבות בדיוני הוועדה. כוונת המשורר לא היתה שהמחירים יעלו, אבל צריך לזכור שמקורות המימון אינם הגורם שיקבע מה תהיה התחרות.

"האם עלות מקורות מימון צפויה לעלות באופן דרמטי? זה תלוי בחוק נאוי (שבמסגרתו נאסר על גופים שמעניקים אשראי לגייס אג"ח ציבוריות בסכומים של יותר מ-2.5 מיליארד שקל במטרה להעמיד אשראי לציבור; מ"ר). נוצר כאן מצב אבסורדי. חוק זה נועד ליצור מגבלות על גופים שאינם מפוקחים, בעוד שלחברות מפוקחות, כמו חברות כרטיסי האשראי, צריך להוריד את המגבלה הזאת. זה גם מתיישב עם הרצון של האוצר לפתח את החברות המופרדות, ואמור להביא תנועה רבה יותר לבורסה. לכן, ועדת היישום, בנק ישראל ומשרד אוצר חייבים לפתור את הסוגיה הזאת.

נתונים בתכבה

"אני לא חושב שתהיה בעיה של מקורות, מפני שהבנקים יתחרו ביניהם מי יציע לחברות קווי אשראי - כי מדובר בחברות עם מוצר טוב, עם מחזורי פעילות ענקיים, במיוחד ישראכרט, ועם בטוחות טובות, כמו שוברים של כרטיסי אשראי. כך, כשצרכן בוחר לבצע רכישה בכרטיס אשראי, חברת האשראי בעצם מלווה כסף לצרכן ומשלמת את החוב שנוצר לסוחר. הצרכן מצדו מביע נכונות לשלם את החוב למנפיק כרטיס האשראי באמצעות חתימה על שובר או באמצעות מתן אישור דיגיטלי או אחר.

"אם המגבלות שהטיל חוק נאווי יבוטלו, לא יהיה צורך לתת הקלות בכל הקשור לבנקים וליכולתם לתת אשראי ללווה בודד של לא יותר מ-15% מהונם העצמי של הבנקים. לחברות המופרדות יהיו מקורות שונים, כמו בנקים, הלוואות מגופים מוסדיים, גיוס חוב רגיל בשוק ההון - וזה עוד לפני שמביאים בחשבון אפשרות של מקורות גיוס זרים, אם יהיו קונים בינלאומיים עם נגישות למקורות האלה".

המפקחת על הבנקים צפויה להכריע בקרוב על שיעור העמלה הצולבת - העמלה שהסולק משלם לחברת כרטיסי האשראי שהנפיקה את הכרטיס שבאמצעותו נעשתה העסקה. זו אחת הסוגיות החשובות בתמחור של חברות כרטיסי האשראי. העמלה עד 2018 היא 0.7%. מה לדעתך צריך להיות שיעורה בעתיד?

"זו נקודה קריטית להמשך ההתפתחויות, וכולם מדברים באוויר. זה לא מספר קסם שנועד להאיץ תהליכים וגם לא לכסות יציבות של חברות כרטיסי אשראי, אלא לכסות עבורן עלויות לניהול הסתבכויות ובעיות. צריך להתכנס למספרים של אירופה — 0.3%. העמלה באירופה לא נקבעה באופן קפריזי, אלא אחרי לימוד אינטנסיבי של הדברים. על קצב ותוואי ההתכנסות, מי שצריך להחליט הוא בנק ישראל. אפשר לתת אורך נשימה בתקופת המעבר, ואם זה ייעצר באזור 0.4%–0.45% זה בסדר, כל עוד מתקבעים בכיוון הנכון".

"יש כאן חוסר בהירות של הרגולציה"

אתה פוגש מתעניינים שונים בחברות כרטיסי אשראי המופרדות. מה הרושם שנוצר אצלך, האם יהיו קונים לחברות האלה?

"המתעניינים מגיעים אלי לא מפני שאני בנקאי השקעות, אלא מכיוון שלא ברורים להם הרבה תנאים שנקבעו בחוק. ישראל צריכה להציג אופק ברור יותר. הסוגיה הראשונה היא העמלה הצולבת. דבר נוסף הוא הסכמים עם הבנקים. הם שואלים אם הם יכולים להבטיח לעצמם היקפי הנפקה, כלומר כמה כל בנק יוכל להנפיק בעבור חברת כרטיסי אשראי שהם יקנו. האם זה יהיה בהסכם? האם זה ייתקל בהתנגדות הרגולטור?

"המדינה היתה צריכה להקים צוות שיסביר מה מותר ומה אסור, ונראה שהאוצר ובנק ישראל קצת חפיפניקים בנקודה הזאת. חשוב למתעניינים לדעת מה ניתן יהיה לקבל מהרגולטורים. הם רוצים לדעת אם תינתן להם אפשרות להרחיב את השירותים, מה הבנקים יכולים לעשות ומה הכדאיות של המודל העתידי. ככל שתהיה יותר בהירות, כך יבואו קונים רציניים יותר".

מנכ"ל כאל, דורון ספיר
עופר וקנין

מה פרופיל המתעניינים שאתה פוגש?

"מדובר בגופים מתחומי הסליקה והתשלומים, כאלה שכבר עשו עסקות בענף בעולם, קרנות פריווט אקוויטי (קרנות השקעה פרטיות), והיו גם ישראלים שפעילים בשוק ומחזיקים חברות שונות. בעיני, שילוב מנצח של קונים הוא מוסדיים ישראליים יחד עם גופים זרים. הזרים יכולים להראות מה קורה בעולם, והמוסדיים מביאים הון — שכן הם יושבים על כרית הון בלתי־נגמרת. אני חושב שגם גורם זר ירצה לדעת שיש לו שותף מוסדי ישראלי, שכן יש פרמיה למידע והיכרות.

"אם לא יהיו רכישות, אז לא תהיה לבנקים פרמיית שליטה, והחברות המופרדות יונפקו בבורסה - וגם זה יכול לעבוד יפה, שכן לחברות כמו ישראכרט ולאומי קארד יש קיבולת טובה בשוק ההון (כלומר, למניות יהיה ביקוש; מ"ר)".

אבל אם החברות האלה יגיעו לבורסה ויתנהלו ללא בעלי שליטה, הפועלים ולאומי יוכלו לשמר אצלם יותר כוח בכל הקשור להסכמים העתידיים עם הבנקים. יש לזה ערך כלכלי לא מבוטל, שסביר להניח שהבנקים מביאים בחשבון.

"אני לא מסכים. ההסכמים בין הבנקים לחברות כרטיסי האשראי יעברו לבדיקה של המפקחת על הבנקים. זה כמו להגיד שלאומי טוב פחות מאגוד כי בלאומי אין בעל שליטה ובאגוד יש. זה לא תואם את המציאות. אני חושב שיהיו עסקות, כי אלה חברות מעניינות. העניין הוא שיש כאן חוסר בהירות של הרגולציה, שחייבת לעבוד הרבה יותר מהר ולייצר בהירות מוחלטת יותר לגבי הדברים המהותיים".

יש טענות שונות מחברי הכנסת ששר האוצר, משה כחלון, לאחר העברת החוק להפרדת חברות כרטיסי אשראי, ניתק את עצמו מהמחויבות להמשיך לדחוף ולתמוך ביצירת השינוי. לראיה, ועדת הכלכלה של הכנסת זימנה דיון ליום שני הבא כדי לדון בסטטוס של ועדת שטרום.

"אני נמצא בקשר שוטף עם שר האוצר, וגם אם לפעמים נדמה אחרת לגבי כחלון, לא התרשמתי שזה פחות מעניין אותו. מבחינתו, הרפורמה הזאת היא הישג אסטרטגי. זו תהיה טעות לשמוט אותו. זה גם היה הישג מבחינת הממשלה, ויש להמשיך ביישום הרפורמה. הבעיה של כחלון מוטת שליטה: קשה מאוד לשמור על מגע. התמונה מורכבת, וזהו אתגר לשמור על קצב והתקדמות בלי להיכנס לתמונת המיקרו".

אם היית היום בכיסא של המפקחת על הבנקים, מה הצעד הראשון שהיית נוקט כדי להבטיח יישום מוצלח של החקיקה הנושאת את שמך?

"הרפורמה הזאת היא מיזם משותף. המפקחת מודעת לכך שהתחרות והיעילות במערכת הבנקאות הן שטר שרשום על שמה. היא יודעת את העבודה ומקבלת גיבוי מבנק ישראל. היא צריכה להגביר את סוגיית ביטוח הפיקדונות, לסייע ב-API (Application Programming Interface - ראו מסגרת) ובמתן הקלות להקמת בנקים חדשים עבור מי שרוצה לרכוש חברות כרטיסי אשראי, היא צריכה לפקח ולראות מה קורה בכאל שנמצאת תחת שרביטה, והיא יכולה להשפיע שם מאוד, וכמובן - היא קובעת את שיעור העמלה הצולבת".

"האיום הכי גדול על הבנקים" עדיין רחוק מישראל

"אם עד כה האפשרות העיקרית לצרכן היתה להפקיד כסף בבנק ולקבל עליו ריבית אפסית, ייפתחו בפניו אפשרויות חדשות", אומר דרור שטרום, שרואה את חברות כרטיסי האשראי משתלבות בעתיד טכנולוגי, שבו לצרכן יונגש מידע באופן שמאפשר לו לשפר את קבלת ההחלטות הפיננסיות שלו.

"בחוק שטרום דובר על כך שהבנקים יחויבו לאפשר גישה לממשק API (Application Programming Interface, המנגיש ללקוחות את מאגרי המידע של הבנקים, שכיום סגורים בפניהם; מ"ר). הגישה של הלקוחות שייתנו את הסכמתם לכך תתאפשר על ידי גורם מוסמך, שיהיה נתון לרגולציה", אומר שטרום. "זה אולי האיום הגדול ביותר על הבנקים בכל הקשור להורדת מחירים ולפתיחת התחרות, שכן כל נתוני הלקוחות והמחירים שלהם ייחשפו לצד שלישי, שינסה להציע ללקוחות הצעות טובות יותר. התחום הזה מתחיל לצמוח באירופה - בבריטניה למשל, וגם באוסטרליה ובסינגפור".

שטרום אומר כי הרפורמה בענף הבנקאות אמורה לאפשר ללקוחות להבין מהו המחיר שהם משלמים לבנקים, באמצעות ה-API. אם בנק ישראל יאפשר לחברות פינטק להציע פתרונות כאלה, הצרכן יוכל לראות, למשל, מהו המרווח הפיננסי בסוגי ההלוואות השונות, ומהן אפשרויות ההשקעה העומדות בפניו.

לדברי שטרום, "את כל האפשרויות החדשות יכולות לספק חברות כרטיסי אשראי, ממשקי API וחברות שירצו להיכנס לפה, ויהיו בתפקיד דומה לזה של וובי. מי שמשתמש בממשקי API הן למעשה חברות אינטגרטור, ומותר שאלה יהיו גם חברות כרטיסי אשראי. כך תהיה תחרות בין בנקים, גופים מוסדיים וחברות כרטיסי אשראי".

עם זאת, לדבריו, הדרך למציאות כזאת עדיין ארוכה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#