כך יכולה המשטרה ללמוד מלהקות זאבים איך לנצח את הפשיעה - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך יכולה המשטרה ללמוד מלהקות זאבים איך לנצח את הפשיעה

המתמטיקאי פרופ' הנרי ברסטיצקי מסביר איך באמצעות מודלים מתמטיים אפשר לחזות התפשטות של מהומות, לאתר מוקדי פשיעה ולהשתמש בטבע כדי לנצח את הסטטיסטיקה ■ "מהומות לא פורצות באופן מיידי וסתמי, אבל המתח החברתי נצבר כל הזמן"

7תגובות
הנרי ברסטיקי
עופר וקנין

אוקטובר 2005. פרבר פריזאי הופך לזירת מהומות רחוב אלימות בין המשטרה המקומית למהגרים מוסלמים. במהרה עוברות המהומות מעיר לעיר בצרפת, ונראה כאילו כל המתיחות, ההזנחה והאלימות האצורה צפים ומציתים מדינה שלמה.

20 לילות נמשכו המהומות, שסוקרו בהרחבה בכלי התקשורת בעידן שלפני הרשתות החברתיות, ובסופן הגיע החשבון הסופי: שני אזרחים נרצחו על ידי המתפרעים, שני נערים שהתחשמלו למוות וגרמו לפריצת המהומות, 126 שוטרים נפצעו, 2,900 נעצרו, 9,000 כלי רכב נשרפו - וחברה צרפתית אחת נותרה שסועה, וברגעים מסוימים לא היה ברור איך תוכל לחזור לשגרה.

חוקרים מכל תחומי המחקר ניסו לנתח ולהבין איך יכול להיות שהמהומות במדינה התלהטו ועברו מעיר לעיר וממחוז למחוז תוך כדי שקהל משולהב מביע את מיאוס מתנאי המחיה שלו. מחקר של פרופ' הנרי ברסטיצקי, דקאן המחקר של בית הספר ללימודים מתקדמים באוניברסיטת המחקר PSL שבפריז, מצא דפוס מתמטי מעניין שגרם להתפשטות של המהומות ושממנו ניתן ללמוד כיצד ניתן לטפל טוב יותר בהתקוממות עממית דומה בעתיד.

בהרצאה שהעניק באחרונה כאורח המכון ללימודים מתקדמים על שם סאקלר באוניברסיטת תל אביב, הסביר ברסטיצקי איך גם בניתוח של מהומות - הכל עניין של מספרים, בסופו של דבר.

"צריך להבין שאירועים מהסוג הזה יכולים להיבחן בשיטה של מודלים", אמר ברסטיצקי ל–TheMaker, ומסביר את המסקנות היישומיות מהמחקר שערך בנושא. "אפשר להסתכל על האירועים גם בגישה מתמטית".

ברסטיצקי, יהודי־צרפתי שמבקר הרבה בישראל, ניסה להשוות את התלקחות המהומות מבחינה מסוימת למגיפה. כמו שיש כמה גורמים שמסייעים למחלה להתפשט במקומות מסוימים במהירות גבוהה, ולהדביק בעיקר אוכלוסיות פגיעות — כך גם במקרה של מהומות אזרחיות, יש גורמים שמעודדים את ההתפשטות שלהן ויכולים "להדביק" אוכלוסיות מסוימות. במקרה הזה היו אלה בעיקר צעירים נלהבים ללא משפחות שאין להם הרבה מה להפסיד.

ברסטיצקי מקפיד להבחין בין סוגי המהומות ובין הפיכות ומהפכות — שמעודדות לעתים קרובות על ידי גורמים חיצוניים — לבין מהומות ספונטניות שצומחות מתוך ייאוש — כפי שקרה בפריז. "זאת תופעה חברתית שאפשר לבחון אותה במודלים", הוא טוען, ומסביר כיצד המתמטיקה משרתת את העולם המציאותי באופן שמשפיע על חיי היומיום של האזרח.

מהומות בפריז ב–2005. לחזות היכן יפרצו אירועים אלימים
אי־אף־פי

ללמוד את תנועת המדיה

ברסטיצקי לקח את הנתונים המשטרתיים על המהומות, פיזר אותן על מפת צרפת ועל ציר הזמן, וראה בבירור כיצר המהומות פעלו באותו דפוס על פני טווח דומה בזמן מרגע שהן התפשטו. אם נשווה זאת שוב למחלה, ניתן לראות איך הגוף נדבק, כעבור זמן מסוים המחלה מגיעה לשיא — ואז מתחילה לדעוך. וכך, המחלה עוברת מאדם לאדם. בדומה להתפשטות מחלות, כך גם בהתפשטות של מהומות, אם יש היערכות מתאימה — כמו זו שנמדדת במודל — ניתן למנוע את התפשטות המהומות, או לפחות לעמעם מעוצמתן.

"יש דינמיקה מסוימת שנמדדה כאן, ואפשר לראות שהמהומות יגוועו אחרי זמן מה. הדינמיקה הזאת מראה שהתגובה של המשטרה למשל יכולה לקבוע איך יתפתחו המהומות", אמר ברסטיצקי.

"בנוסף, אפשר לחזות לאן המהומות יתפשטו, ואז להתכונן, כדי שאפשר יהיה להשקיט אותן. הכוונה היא לא לפעול איפה שקרו הדברים, אלא איפה שהם יתרחשו בעתיד. איפה כדאי להציב למשל הרבה משטרה. גילינו שהגיאוגרפיה חשובה".

המודל גם מביא בחשבון את התפשטות המהומות בהתאם לדיווח בכלי התקשורת. המחקר אמנם התפרסם ב–2015 בעקבות המהומות ב–2005, אבל מאז עולם התקשורת השתנה ללא היכר. הסמארטפונים כבשו את חיינו, החדשות זמינות לכל אדם בכל רגע, והרשתות החברתיות משמשות קהילה שעשויה להפוך לכר פורה להפצה של רגשות כעס ומרמור.

יכול להיות שהמודל השתנה מ–2005 בגלל העלייה של הרשתות החברתיות וקשה יותר להגביל מידע ואת הפצתו המהירה?

"כנראה שכן. אבל אני משוכנע שמרחק גיאוגרפי עדיין מכריע. יש כמה פרמטרים שכנראה צריך לשנות במודל, אבל ככל הנראה הבסיס של המודל נשאר דומה.

"אחד מהפרויקטים שאנחנו חושבים עליו הוא ללמוד את תנועת המדיה, כדי שנוכל לכמת איפה וכמה התקשורת דיווחה על המהומות. המטרה היא לדעת מה היה משך הדיווח על המהומות בתקשורת המקומית, או מה היה המקום שהוקדש לדיווח בעיתונים ובאילו עיתונים. השלב הבא יהיה לשקלל את הנתונים במודל", הוא אומר ומוסיף שהמהומות באחרונה בארה"ב, אחרי שהמשטרה ירתה למוות בנער שחור, מראות שהמודל עדיין תקף וכי קיים מרכיב גיאוגרפי בהתפשטותן.

"יש מודל נוסף שבו אנחנו מנסים לבחון את שדה המתח החברתי, שצריך להיבנות לפני שהוא מופעל. המתח החברתי יכול להיבנות על ידי דברים מסוימים שיכולים להיתפש כלא הוגנים, כמו הרג של מישהו, או כשרואים בטלוויזיה שאותו אדם נהרג ללא סיבה. המהומות לא פורצות באופן מיידי וסתמי. יש מקומות שזה מתפרץ רק כעבור שנה, אבל המתח החברתי נצבר כל הזמן. אני חושב שזו המהות של העניין".

מהומות בפריז ב–2005. לחזות היכן יפרצו אירועים אלימים
רויטרס

המתמטיקה יכולה לזהות פשיעה עתידית

המודלים המתמטיים שבהם עוסק ברסטיצקי קשורים גם למחקר קודם שערך בנושאים של פשיעה והאופן שבו היא מתפשטת במחזוריות שניתנת לצפייה מראש. לדוגמה, "יש אלמנטים שמראים כי סביר יותר שתשתתף בפשיעה אם תראה עוד אנשים שעושים זאת מסביבך, וקיים סיכוי פחות שתעסוק בפשיעה אם תתגורר במקום שבו לא עושים את זה ושבו הפשיעה נתפשת כשלילית, אמר ברסטיצקי.

"במחקר מנסים לחזות ביום נתון איפה יש את הסבירות הגבוהה ביותר לפריצות או לשוד, כדי להשפיע באופן פרקטי על עבודת המשטרה. קיים דיון במשטרה מהי אסטרטגיית הפטרול הטובה ביותר, ואת זה ניסתה לבחון גם קבוצת חוקרים ב–UCLA. בעבר חשבו שצריך לעשות פטרולים רנדומליים, והחליטו באופן שרירותי לאן ללכת. ההגיון מאחורי זה הוא שכך הפושעים ירגישו סכנה בכל מקום. "התברר שזו אסטרטגיה לא יעילה. הסיבה היא שפשע לא שווה בין מקום למקום, יש התפלגות הטרוגנית. קודם כל, יש אזורים מועדים יותר לפשיעה, ויש תופעות שמשפיעות על פשיעה. לדוגמה, אם פורצים לבית אחד, בימים שאחר כך אותו הבית והשכנים שלו יהיו בסכנה הרבה יותר גבוהה".

לדבריו, המתמטיקה יכולה לזהות מוקדי פשיעה, שיהיו בסכנה הרבה יותר גבוהה גם לפשיעה עתידית - ולאפשר למשטרה להתמקד באזורים אלה.

ברסטיצקי מקפיד להבחין בין המודל לניתוח פשיעה, לבין ניתוח המהומות. את הפושעים הוא משווה לזאבים במסגרת מחקר נוסף שהוא עורך בימים אלה. "יש מודל מתמטי מעניין גם באקולוגיה: למה יש חיות שנהפכות לכל כך טריטוריאליות? למה יש חיות שמעדיפות לחיות בלהקות?"

ומה התשובה לכך?

"חיות מקימות להקות כדי לשתף פעולה, אבל אצל זאבים למשל, אם יגיע זאב מלהקה אחרת - הם ינסו להרוג אותו. נשאלת השאלה למה זה קורה? למה החיות שומרות על טריטוריה ומחלקות את עצמן ללהקות שהורגות זו את זו?"

זאבים בגרמניה, ב-2012
אי־אף־פי

"מספר הזאבים גדל כשהם בלהקות"

במחקרו החדש העלה ברסטיצקי שאלה מרכזית: מה היה קורה אילו הזאבים היו חיים בלהקה אחת, ולא מתחלקים לכמה להקות? האם מספרם הכללי היה עולה? "אחד מהדברים שהוכחנו מבחינה מתמטית זה שבנסיבות מסוימות שתלויות בפרמטרים גיאוגרפיים, אקולוגיים וביולוגיים, מספר הזאבים הכללי גדול יותר במצב שבו זאבים חיים בלהקות והורגים אלה את אלה, מאשר במצב שבו הם היו חיים בקבוצה אחת גדולה. זה פרדוקס".

יש לך הסבר לזה?

"זאבים מתחרים על טרף. אם יהיו באזור אחד הרבה זאבים, אוכלוסיית הטרפים תרד ולא יהיה להם מספיק אוכל. בעזרת חלוקה לאזורים, אוכלוסיית הטרפים תעלה וכך גם הטורפים".

בעצם, ללהקה אחת גדולה יהיה יותר מדי כוח.

"בדיוק. יש אלמנט גיאוגרפי. הטרפים ישרדו במספר מספק רק במתחם מסוים עם שמירה על איזון עם טורפים: חלוקה של הטריטוריה לכמה להקות של זאבים, יוצרת בעצם אזורי חיץ שבהם חיות יכולות לשגשג. באופן כללי, זה המצב. וכך, אפילו אם זאבים הורגים זה את זה - באופן פרודקסלי האוכלוסייה הכלכלית מרוויחה מזה.

"אפשר לראות את זה עם כנופיות פשע. למה אין כנופייה אחת גדולה ששולטת בכל העיר ומנצחת את כל האחרות? למה יש תחרות קשה בין הכנופיות וחלוקה לאזורים?

אני חושב שהתשובה היא דומה. אם כל העיר תישלט על ידי כנופייה אחת, הפעילות הכלכלית שלה תיחלש ואז הכנופייה תיחלש. ולכן יש מערכת שיוצרת כמה כנופיות שלכל אחת יש גבולות של כמה רחובות וביניהן אזורי חיץ".

"אם מסתכלים על כנופיות בערים עם פשיעה, אפשר לראות שהן בערך באותו גודל כלכלי וגיאוגרפי", מסכם ברסטיצקי. "אם הן גדולות מדי, אין מספיק פעילות כלכלית בעיר - ובכך הן דומות ללהקות הזאבים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#