"לפצח את תרבות הנהיגה וההליכה": האשה שתנסה למנוע מאות תאונות דרכים - דינמו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון TheMarker

"לפצח את תרבות הנהיגה וההליכה": האשה שתנסה למנוע מאות תאונות דרכים

למנכ"לית הטרייה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, תא"ל רחל טבת־ויזל אין 100 ימי חסד: עלייה במספר ההרוגים ושחיקת מעמד הרשות לא נותנים לה זמן להתאקלם ■ לדעתה המדינה מטפלת באכיפה ובתשתיות, ולכן הרשות צריכה להתמקד בשינוי התנהגות הנהגים

36תגובות
רחל טבת-ויזל
אמיל סלמן

"אם היית מדבר עם אנשים לפני פחות משנה, הם היו אומרים שבכלל לא בטוח שתמשיך להיות פה רשות לאומית לבטיחות בדרכים. היתה שאלה אם בכלל צריך להמשיך עם הרשות. היום, לשמחתי, אנחנו כבר נמצאים במקום אחר" - כך אומרת המנכ"לית הטרייה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, תא"ל (במיל') רחל טבת־ויזל.

לפני שלושה חודשים נכנסה טבת־ויזל לתפקידה החדש ומצאה מציאות סבוכה. במקביל לעלייה מתמדת ועקבית במספר ההרוגים בתאונות הדרכים מאז 2012, נשחקו מעמדו, תקציבו וכוחו - הדל מלכתחילה - של הגוף שנועד לנצח על המאבק הממשלתי בתאונות. טבת־ויזל היא המינוי השישי בתפקיד מאז שהוקמה הרשות במתכונתה הנוכחית לפני עשר שנים, כאשר כמה מקודמיה עזבו בטריקת דלת, על רקע סכסוכים פנימיים בארגון.

נתונים בכתבה

מצד שני, העיתוי בו מונתה טבת־ויזל הוא גם שעת הכושר של הרשות. בסוף השנה יפקע החוק שמתוקפו הרשות פועלת. חוק זה עיקר אותה מסמכויות והפך אותה ל"אוטו בלי מנוע" - לפי הגדרתו של יו"ר הרשות בשנה האחרונה, אלוף (במיל') גיורא רום. גם דו"ח מבקר המדינה קבע כי אין לרשות כיום סמכויות להוביל את הטיפול של הגורמים המעורבים במאבק בתאונות. החוק החדש הוא הזדמנות פז לחזק את עצמאותה של הרשות ולהצמיח לה שיניים, אולם ניסוח לא מוצלח שלו עלול לתקוע מסמר אחרון בארון הקבורה של הארגון.

בראיון ל-TheMarker, טבת־ויזל חושפת פרטים ראשונים על החוק החדש, שטיוטתו גובשה ברשות והועברה לאישור שר התחבורה והבטיחות בדרכים, ישראל כ"ץ: "אחד הדברים העיקריים שאנחנו רוצים שיהיה בחוק, הוא הגדרה של הרשות כגוף שמתכלל כל אירוע הקשור לבטיחות בדרכים. שאנחנו נהיה הגוף המקצועי ביותר מבחינת הידע, ויהיה ברור שהרשות היא המוקד שבלעדיו הגופים האחרים לא זזים. בין אם מדובר בטיפול במוקדי סיכון בכבישים, באכיפה או בכל דבר אחר".

אילו סמכויות יוקנו לרשות במסגרת החוק החדש? איזו השפעה תהיה לכם על גופים רלוונטיים, כמו משטרת התנועה או נתיבי ישראל?

טבת־ויזל: "אין לי את הסמכות נכון להיום להגיד למשטרה לעשות כך או אחרת, ונתיבי ישראל הם כנראה מומחים יותר גדולים ממני במה שקשור לכבישים אדומים (כבישים מסוכנים; א"ד). אבל חשוב שבכל דיון - למשל, על מוקדי סיכון בנתיבי ישראל - תמיד יהיה נציג של הרשות. כיום, יש נציגים שלנו אבל זה לא באופן רציף פורמלי וברור. אני צריכה שלא יתקיים דיון בלי אנשי המקצוע שלי, ואלה דברים שצריכים להיות מעוגנים בחוק.

"גם מבחינת אגף התנועה וראשי המחוזות, הכל ייצטרך להיעשות בשיתוף פעולה אתנו. בנוסף, בתוך חוק הרשות אנחנו מציעים שתהיה כאן סמכות של חקירת תאונות, שהמשטרה תוכל להשתמש בממצאיה. אני לא מחליפה את המשטרה ולא קובעת אשמה, אבל אוכל להוסיף לה את הידע המקצועי.

"כמובן שהיה הכי טוב אם היו אומרים לי שאני ממונה על הכל ומחליטה את הכל, אבל זה לא יקרה. בוא נהיה ריאליים. אני רוצה שבסוף 2017 יהיה חוק. אם אגיד שאני ממונה על הכל, התהליך ייקח שנים ולא נרוויח כלום".

תאונה בצומת נבטים. בשבוע אחד במאי — 6 מתוך 8 הרוגים היו מהחברה הערבית
אליהו הרשקוביץ

מבקר המדינה מצא שפקידים במשרד התחבורה התערבו בשנים האחרונות בפעילות הרשות ובתקציביה, למרות שאתם אמורים להיות כפופים ישירות לשר. איך תשמרו להבא על הרשות כגוף עצמאי?

"אני יכולה להגיד שאני עדיין רוצה לראות את עצמי נמצאת במשרד התחבורה. זה בסדר גמור מבחינתי. לפחות בתקופה הקצרה שבה אני יושבת שם, יצא לי להיות בפגישות עם השר כ"ץ לא אחת. בכל שבוע הוא נפגש עם ראשי רשויות. בכל פגישה כזאת אנחנו נמצאים, בודקים לפני כן מה קורה בעיר. יש מקרים שבהם אנחנו אומרים לעירייה מה צריך לעשות. אז אתה יכול להגיד, בוא לא נהיה כפופים למשרד, אבל אז אתה גם לא חשוף לשום דבר ולא נמצא במוקדי קבלת החלטות.

"אני הולכת עם הקו שלי יחד עם משרד התחבורה, זוכה לשיתוף פעולה ולא מרגישה שמצרים את צעדי. להפך. הצגנו לשר את הצעת החוק שלנו ואנחנו מוצאים אצלו אוזן קשבת".

איך השר הגיב להצעת החוק?

"הוא הגיב מתוך אחריות ומודעות לזה שצריכה להיות רשות. לא יודעת מה היה עד עכשיו, אבל לא היו מביאים את גיורא ואותי אם היו רוצים להחליש את הרשות. לגבי המיקום של הרשות, לשר היו רעיונות מצוינים, שאני לא יכולה עכשיו להוציא אותם, באשר לעיגון מעמדה של הרשות כקובעת סדר היום ומובילת תוכנית העבודה הממשלתית בנושא הבטיחות. ישיבה של שעה עם השר התארכה לשעתיים".

"מעבר החצייה מסומן - אבל הנהג לא עוצר"

טבת־ויזל הגיעה לרשות מעולם תוכן אחר. בשנה שעברה השתחררה משירות ארוך בצה"ל, לאחר ששימשה בתפקידה האחרון כיועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר. לפני כן היתה שופטת בפרקליטות הצבאית.

"אני מגיעה מעולם תוכן חברתי. יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר זה לגרום לשינוי חברתי, לראות מי השותפים, איך אתה מרים תוכנית ומגייס אליה את כולם ואיך אתה אוכף את ההחלטות. זה מבחינתי הסיפור גם כאן ברשות. איך אתה לוקח את כל הגופים ובונה קואליציות, ואיך אתה מביא בסופו של דבר לשינוי תרבותי, שמבחינתי הוא יהיה שובר השוויון במאבק בתאונות", מסבירה טבת־ויזל את הכישורים העומדים לרשותה בתפקיד החדש.

בתגובה לשאלה מדוע בכלל יש צורך ברשות אם לא עומדות לרשותה סמכויות ברורות, משיבה טבת־ויזל: "אני מגיעה מעולם שבו אתה אחראי על תוכנית, גם אם אתה לא אחראי על כוח האדם. אתה מגיע עם כל הרעיון והתוכנית, למשל, איך להוסיף יותר לוחמות בצה"ל, גם אם אינך הגוף המשבץ. ברגע שמחליטים בחוק שאתה הגוף המקצועי המייעץ, צריך להביא בחשבון את דעתך כשמחליטים על כל דבר שקשור לבטיחות בדרכים".

לדבריה, "החוק החדש הוא חשוב בעיני, אבל הוא ממש לא הכי חשוב. כשמדברים על בטיחות בדרכים מדברים על מלא אלמנטים. אחד זה תשתיות והשני אכיפה. אלה שני נושאים גדולים שמדברים עליהם כל הזמן. האלמנט השלישי - ומבחינתי בו הרשות צריכה לשים את כל הכוח - זה תרבות הנהיגה, התרבות האזרחית, ולקיחת אחריות על ידי הנהגים, הרוכבים והולכי הרגל. הרי, המדינה כבר עובדת על תשתיות בטירוף. גם עובדים על האכיפה, למרות שאני עוד לא מספיק בקיאה אם עושים מספיק או לא בתחום הזה. אבל בסוף, שליש מההרוגים הם הולכי רגל וחצי מהם על מעברי חצייה. מעבר החצייה מסומן ובכל זאת הנהג לא עוצר לפניו. שוטר על כל מעבר חצייה זה לא פתרון ריאלי, אז הסיפור הוא לגרום לנהג לעצור. צריך לפצח איך משנים את תרבות הנהיגה וגם את תרבות ההליכה. כאן אנחנו רוצים לעשות את השינוי וכאן נמצאת האג'נדה שלי".

ישראל כ"ץ (משמאל) ובנימין נתניהו
הדס פרוש / פלאש90

איך יוצרים את השינוי התרבותי?

"צריך לבדוק קודם את הנתונים ולראות איפה נקודות התורפה. פילחנו את הסטטיסטיקות והגדרנו את האוכלוסיות הכבדות ביותר שפוגעות ונפגעות. בנינו תוכניות אב לכל אחת מהן.

"הראשונה היא החברה הערבית. המצב שם פשוט לא הגיוני. זה שנה שיש ירידה מתמדת בכמות ההרוגים היהודים ועלייה מתמדת בהרוגים הערבים. בשבוע אחד בחודש מאי, מתוך 8 הרוגים בתאונות - 6 מהחברה הערבית. זה מטורף לגמרי ויש כאן עניין חברתי. נכון שמצב התשתיות בכפרים הערביים אינו פשוט, אבל 70% מההרוגים במגזר הם מחוץ לכפרים, בכבישים בין־עירוניים.

"מזעזע לומר זאת, אבל הסיכוי של ילד ערבי עד גיל 4 למות במשהו שקשור בתאונת דרכים, גבוה פי 20 ביחס לילד יהודי. זה נובע מהרבה תאונות חצר. בנוסף, בחור ערבי בן 18–24, הסיכוי שלו לאבד את חייו בכביש גבוה פי 9.6 בהשוואה לבחור יהודי. רוב האוכלוסייה היהודית חוגרת חגורת בטיחות. 50 אחוז, במקרה הטוב, לא חוגרים בחברה הערבית. זה משהו שהוא לא קשור לתשתיות אלא לאחריות אישית. צריך להיות ברור שכשהילד שלך נכנס לאוטו אתה חוגר אותו".

גם ההתעסקות הגוברת בסמארטפונים תוך כדי נהיגה היא סוגיה תרבותית. איך פותרים את הבעיה?

"מינינו ועדה שמטרתה מיגור תאונות הדרכים הנגרמות עקב שימוש אסור של נהגים בסמארטפון. אנחנו פונים ליזמים כדי לקבל רעיונות טכנולוגיים. רצינו שיישבו שם גם מהדור הצעיר, גם בנושאי סטארט־אפ וגם בשיווק. יש ים רעיונות מכל מיני סוגים. למשל, היה כאן מישהו שהציג איך אתה מנטרל רק את האזור של הנהג משימוש בסמארטפון בנהיגה, מבלי לשבש את השימוש של הנוסעים".

האם צריך לחייב אנשים להשתמש בטכנולוגיות כאלה, שמשביתות את המכשיר הנייד בנהיגה?

"אני עוד לא יודעת. יכול להיות. הוועדה יושבת על זה. אבל הסיפור הוא מודעות והסברה. למשל, הנושא של 'אם שותים - לא נוהגים' או חגירת חגורות בטיחות, זה משהו שממש נכנס לאנשים לראש. לא חושבת שאנשים חוטפים היום הרבה דוחות על חגורות. אני מכוונת לדברים כאלה. הצפצוף שמשמיעות מכוניות חדשות כשלא חוגרים הוא גאוני".

באחרונה העלו את הקנסות לעבירות שימוש בסמארטפון בנהיגה. הצעד הזה יכול לצמצם את התופעה?

"הסיפור של הקנסות חשוב להרתעה, אבל בזה אנחנו ממצים את הפוטנציאל של קנסות. בשלב מסוים, אם אתה מעלה יותר מדי, אנשים פשוט יערערו לבית המשפט. זה הופך את הענישה לפחות אפקטיבית, מכיוון שהתשלום על העבירה רחוק מביצוע העבירה עצמה.

"יותר משפיע שהגדילו את הנקודות על העבירה, כי בסוף החשש לאבד את הרישיון משפיע מאוד על הנהגים. הייתי שופטת בית דין לתעבורה בתחילת דרכי, והמלחמות הגדולות שם היו על שלילת רישיון. אנשים מוכנים לשלם קנס גבוה ורק לא לקבל פסילה. היו הרבה מלחמות על זה, והרבה עסקות טיעון שנחתמו בפסילות ל–364 ימים, כי משנה ומעלה הנהג צריך להוציא רישיון מחדש ולעשות טסט".

אבל החשש של הנהגים מתקיים בעיקר אחרי שהם נתפסים. מי שנמצא מאחורי ההגה ומסמס חושב שלא יתפסו אותו.

"זה בדיוק נושא שאנחנו בודקים. קיבלתי ממצאים ראשוניים ממחקר על תרבות הנהיגה בישראל במגזר היהודי. מה שהדהים אותי הוא חוסר המודעות. הסיפור של הטלפון הפתיע אותי, כי אנשים אפילו לא מודעים לזה שהם משתמשים בו. השיעור שאמרו שמשתמשים במכשיר בנהיגה היה נמוך בהרבה ממה שלדעתי יש בפועל. זאת מן הכחשה של העובדה שהטלפון מסיח את הדעת. אני לא מסמסת אף פעם בנהיגה, אבל אין מצב שאני לא אסתכל לכיוון הטלפון כשקופצת הודעה. זה אינסטינקט. גם התעסקות באפליקציות כמו ווייז היא הסחת דעת. אנשים משחקים בו גם בזמן נהיגה".

ההתעסקות בווייז ובאפליקציות תוך כדי נהיגה נפוצה גם באופן חוקי, באמצעות מסכי מגע שקיימים ברוב המכוניות החדשות. האם הסחת הדעת הזאת לא מסוכנת באותה מידה?

"כן, ועדת הסמארטפון אמורה לגעת גם בזה. בכל מה שנוגע למסיחי דעת שזמינים בסביבת הנהג, ובתוך כך גם מערכות מולטימדיה בכלי הרכב. מ–2012 רואים עליה בכל העולם בתאונות שנגרמות בשל היסח דעת.

תאונת דרכים כביש 232
אליהו השקוביץ

"התקציב נמוך משנים קודמות, ובצדק"

לצד ערימות דו"חות ונתונים על מצב הכבישים, מונח על שולחנה של טבת־ויזל פטיש שופטים, מזכרת מימיה שכשופטת צבאית.

האם הניסיון המשפטי שלך עוזר בתפקיד?

"להיות משפטן או שופט זה הלך רוח. כל תיק אתה לומד, ואם יש תאונת טנק אז אתה לומד איך עובד טנק מהתחלה עד הסוף. הניסיון שלי כשופטת הוא בלמידת האירוע. הניסיון עוזר גם כשמדברים אתי על פישוט הליכים, נגיד בהפקת דו"חות של המשטרה, אז אף אחד לא יכול למכור לי כלום. כשמגישים לי הצעת חוק, אני יכולה להגיד אם היא רלוונטית או לא.

"בנוסף, אני יכולה להצביע על נקודות, כמו למשל בתחקירים. אני רוצה לחדש ולהגיד שיהיה חסיון על התחקירים שיתקיימו כאן ברשות, באופן שיהיה דומה לתחקיר המבצעי, שיתרונו שמי שאומר דברים בתחקיר לא חשוף אחר כך לבית משפט כי הדברים חסויים. את זה אני מביאה מהניסיון המשפטי. יש פה אפשרות לחקירה, שלא רצים איתה לבית משפט, אלא שמטרתה באמת למצוא ליקויים ולתקנם. לא הייתי יודעת להגיד את זה אם לא הייתי באה מבית משפט".

ב-2008 תוקצבה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ב-550 מיליון שקל, אך בפועל היא ניצלה רק מעט יותר ממחצית הסכום. כיום, תקציב הרשות עומד על כ-100 מיליון שקל בשנה.

מה צריך להיות גודלו של תקציב הרשות?

"קודם כל, אני צריכה להצדיק את התקציב שיש לי היום. התקציב היום נמוך מכפי שהיה בשנים קודמות, ובצדק. כי חלק מהתקציב היה צינור להעברת כספים לגופים שונים. זה חסר משמעות ובאמת מטופש שהתקציב להצטיידות בניידות תנועה, למשל, יהיה כאן. אני לא הולכת לבקש מעבר לתקציב שיש לי ולפיו אני בונה את התוכניות. כרגע אני מפנטזת מה אני רוצה לעשות הלאה, וברגע שתהיה לי תוכנית שמצדיקה את עצמה, אני אבקש תוספת תקציבית. לצערי, אני עדיין לא שם".

האם מערך מצלמות המהירות של המשטרה מצדיק את עצמו?

"ההמלצה שלנו היא מעבר ל'מצלמות מקטע', שלא יבדקו נקודה אחת בכביש אלא ימדדו מהירות ממוצעת במקטע מסוים. התחילו לבדוק את זה במשטרה. לא שומעת שיש התנגדויות מצד המשטרה לשיטה החדשה. זה יהיה יותר יעיל, אבל אני רוצה שבינתיים יהיו יותר מהמצלמות הקיימות. כל גורם הרתעה הוא חשוב".

ההחלטה שהתקבלה להוריד את רוכבי האופניים החשמליים מהמדרכות לכבישים היתה נכונה?

"הסיפור של האופניים, ולא נעים לומר, הוא קודם כל אחריות הורית. אני שומעת מרופאים שהילדים שנפגעים זה בפגיעות ראש. באופן חד־משמעי, אם הם היו חובשים קסדה, זה היה פותר חלק ניכר מהפגיעות. אבל צריך עוד להקדיש כאן מחשבה. למשל, הכלי החדש יחסית, ההובר־בורד, צריך להתגלגל לדעתי על המדרכה ולא על הכביש".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#