האיש שהקים בית חולים נגד כל הסיכויים: "צריך חוק נגד מיטות במסדרון" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האיש שהקים בית חולים נגד כל הסיכויים: "צריך חוק נגד מיטות במסדרון"

יו"ר אסותא שייפתח בקרוב באשדוד, שוקי שמר, מבטיח שלא רק המבנה יהיה חדשני, אלא כל הגישה כלפי החולים ■ עכשיו נותר לראות איך הוא יצליח לעשות את זה עם מערכת בריאות חשדנית שסובלת ממחסור חמור ברופאים ובאחיות

34תגובות
שוקי שמר
אייל טואג

החולה הראשון שייכנס בשערי חדר המיון של בית החולים אסותא באשדוד בעוד פחות מחצי שנה עדיין לא יודע זאת, אך כבר כיום הוא מוגדר "החולה היקר ביותר בתולדות אסותא". "בית החולים כולו יעמוד לרשותו עם 1,200 עובדים, 500 אחיות, 250 רופאים, 450 עובדי מנהלה ולוגיסטיקה שמוכנים לטפל בו", מסביר פרופ' שוקי שמר, יו"ר אסותא והמנוע מאחורי הקמת בית החולים. "לכן תיאורטית הוא יהיה הכי יקר. ככל שינקוף הזמן, ההוצאות יתחלקו על פני הרבה יותר חולים".

נשמע יקר.

"הקמת בית חולים חדש היא דבר יקר. מיטה עולה בממוצע 3 מיליון שקל, ובנוסף בית החולים יוסיף למדינה ולקופות החולים הוצאה של 500 מיליון שקל לשנה בעבור השירותים שהוא מספק - אבל זה בסדר, כי אין ויכוח שהגיע הזמן להקים את המיטות החסרות".

החולה הראשון באסותא אשדוד לא רק יהיה יקר, הוא גם יצעד לשם כמעט נגד כל הסיכויים. מאז חוקקה הכנסת ב-2002 את החוק להקמת בית החולים בעיר בהובלת ח"כ סופה לנדבר, נעשו אינספור ניסיונות לטרפד את הקמתו - החל בדחייתו בחוק ההסדרים שנה אחר שנה על ידי האוצר, ועד התנגדות מאורגנת של מנהלי בתי חולים שהתריעו כי הקמתו מיותרת ותמיט עליהם אסון.

רק לאחר מאבק ציבורי ממושך וקולני של תושבי אשדוד, ולאחר שבג"ץ הורה לקיים את החוק, נאלצה המדינה לבצע את ההחלטה בניגוד לרצונה והוציאה את המכרז להקמת בית החולים לדרך. גם המכרז כמעט נכשל, המדינה, שמאוד לא רצתה להקים בית חולים חדש בעצמה, הוסיפה עוד ועוד מענקים לאסותא, בסך כולל של כמעט 900 מיליארד שקל, ובלבד שתסכים לקחת על עצמה את הקמתו.

תושבי אשדוד משוועים כבר עשרות שנים לבית חולים בעירם, כך שאת החולים לא תהיה לבית החולים בעיה להביא. לעומת זאת, לגייס רופאים ואחיות לבית חולים בלתי מוכר - זאת כבר אופרה אחרת.

.

השר"פ היה אמור להיות הכלי שבאמצעותו אתם מושכים רופאים לבית החולים. ברגע שהוא בוטל, איך משכנעים רופאים לעזוב את המשרות הבטוחות שלהם בבתי החולים הוותיקים ולעבור אל הלא נודע בבית חולים חדש בעיר פריפריריאלית?

שמר: "תתפלאי, אבל כמעט לא פנינו לרופאים - הם פנו אלינו. נכון שברגע שוויתרנו על השר"פ, חלק גדול מהרופאים הסירו את המועמדות שלהם, אבל הדבר היפה הוא שהרופאים שבאו - באו בזכות החזון, הדרך, המודל המיוחד של בית החולים. אנשים התגייסו כי ראו שיש פה מקום חדש שבו הם יכולים להפעיל את כל המאווים המקצועיים שלהם. לא כל הרופאים חומרניים - יש רופאים שרוצים לעשות רפואה טובה. אם אתה נותן להם אמצעים פיזיים וטכנולוגיים ראויים ויכולת לעשות רפואה כמו שהם חלמו עליה - הם קופצים על זה".

בעבור חלקם זה גם קידום: רוב מנהלי המחלקות, למשל, לא היו מנהלים לפני כן.

"ודאי שיש קידום, אבל רופאים לא ממהרים לעזוב את מרחב הנוחות שלהם ולבוא לעיר כמו אשדוד רק לטובת קידום. החידוש, החדשנות, המודל החדש, גם הנוחות של המבנה, איתגרו את הרופאים ומשכו אותם. רוב מנהלי המחלקות הם רופאים באמצע שנות ה-40 שלהם, והם הולכים לפתח פה את הקריירה המקצועית ולא הפיננסית שלהם".

הם גם לוקחים סיכון. הכל פה חדש ולא ידוע.

"החיים הם אמנות לקיחת הסיכונים, ובחיים כל אחד מקבל החלטות עם סיכון. כשהרופאים ראו את ההנהלה, החזון, ההתלהבות - הם חשבו שכדאי לקחת את הסיכון. הם ראו גם את היכולות של אסותא - גוף חזק שמנוהל היטב, ואני מקווה שלא נאכזב אותם".

אתם חברה פרטית ולא כבולים להסכמי השכר הקיבוציים. אתם משלמים לרופאים סכומים גבוהים בהרבה מההסכם הקיבוצי כדי למשוך אותם?

"לא, כי אין לנו פריווילגיה לעשות את זה. החלטנו שהמשכורות יהיו טובות אבל בטח שלא חריגות. אנחנו לא מסוגלים ולא רוצים להיכנס לסחרור הזה של שכר גבוה. אני לא יכול לשלם אפילו שליש מהמשכורות שקראתי בדו"ח השכר שרופאים מקבלים בבתי החולים במרכז. לחלק מהרופאים באמת היו ציפיות שכר שלא עברו, ואחרים שהיו אתנו במשא ומתן קיבלו מבית החולים שלהם הצעות להגדלת שכרם. בסופו של דבר, בית חולים צריך להתקיים כלכלית ולהיות מאוזן, ואין לנו פריווילגיה לשלם משכורות כאלה שיגרמו לבית החולים להיות בגירעון. אם לא נהיה סגפנים ומדודים מאוד - לא נקיים בית חולים".

והגישה הזאת עבדה עם כל המקצועות הרפואיים?

"יש אתגר בנוגע לרופאים המרדימים (המרדימים הם צוואר בקבוק בהפעלת בית חולים בכלל וחדרי הניתוח בפרט; רל"ג). התחום הזה סובל ממחסור ברופאים. ההשתכרות של מרדימים בישראל היא כזו שאנחנו לא יכולים לממש אותה".

ומה לגבי האחיות? המחסור באחיות גדול אפילו יותר מאשר המחסור ברופאים.

"החלטנו שאחיות יקבלו את השכר שקיבלו במערכת הציבורית. מכיוון שבאשדוד גרות הרבה אחיות וכיום הן עובדות מחוץ לעיר - היה לנו יתרון. אנחנו מציעים להן גם שיפור בתנאי העבודה: פחות עומס, יותר תקנים".

"מגייסים רופאים מהאין"

עשית טעויות בדרך?

"בטח. ויש לי הרבה מאוד לקחים. השגיאה הראשונה היא ברמה הלאומית - היום לא אגש לפתיחת בית חולים ציבורי חדש בלי שמראש נסכם את השיטה והגיוס של כוח אדם. הדבר הזה מורכב, בעייתי ולא צודק כלפי בתי החולים האחרים".

באיזה מובן זה לא צודק?

"אתה בונה בית חולים, ואז צריך לגייס 250 רופאים ו-500 אחיות. ומאיפה אתה מגייס אותם? מהמחסור. ממצב שבו אין אחות בישראל מחוסרת עבודה, ושכל רופא עובד בשלוש משרות בערך, ושההשתכרות של כולם במרכז מאוד גבוהה. אתה צריך לגייס רופאים מהאין. כדי לייצר רופא צריך 12–15 שנה. אז גם היום אם מדינת ישראל חושבת להקים בית חולים בעוד 10 שנים, היא צריכה להכשיר את הרופאים והאחיות שעוד לא קיימים".

בקיצור - לא היה פה תכנון לאומי.

"לא. ויותר מזה - גם אם היום יוסיפו רופאים ואחיות, הם רק ימלאו את החוסר שקיים. חייבים להציף את המדינה ברופאים. זה יגרום גם להורדת משכורות, גם למילוי השורות בפריפריה וגם לשירות רפואי טוב יותר ופחות עומס על הרופאים הקיימים".

אז בעצם נאלצתם "לגנוב" רופאים ואחיות מבתי חולים אחרים.

"נכון. אבל במצב של מחסור ברופאים ובאחיות לא היתה ברירה אלא למשוך רופאים מבתי חולים קיימים. המסקנה שלנו היא שחייבים לעשות כאן תכנון כוח אדם ושישראל תצטרך לעשות את חשבון הנפש לפני שהיא בונה את בית החולים הבא. או שהיא 'תייצר' יותר אחיות או שתייבא אחיות מחו"ל".

אתה רציני? המצב קשה עד כדי כך שצריך לייבא אחיות מחו"ל?

"זה דבר לא רצוי, אבל אם אין ברירה והמדינה לא מסוגלת להגדיל את מספר האחיות - אז אולי זה הפתרון היחיד".

איך הגענו למצב שהמדינה לא מסוגלת "לייצר" הרבה יותר אחיות?

"כי בתי הספר לסיעוד לא מלאים, אין מספיק ביקוש למקצוע. זה מקצוע קשה ושוחק. הוא מקצוע נהדר אבל מאחר שהתקנים בישראל במחסור, כל אחות נדרשת לעבודה כל כך אינטנסיבית שהיא לא מצליחה לממש את הייעוד שלה עד הסוף. אני משוכנע שככל שיהיו יותר תקנים, המקצוע יהיה יותר מבוקש".

בית החולים אסותא באשדוד. "מנוע צמיחה אדיר"
אייל טואג

"אני לא משלים עם המציאות"

מה יהיה שונה בבית החולים הזה?

"שאלנו את עצמנו איזה בית חולים אנחנו רוצים שיהיה פה, ואז החלטנו - קהילה שיש לה בית חולים. המשמעות היא שרופאי בית החולים יעבדו בקהילה, ולרופאי הקהילה תהיה אפשרות לעבוד בבית החולים. בנינו מערכות מידע משותפות למרפאות בקהילה ולבית החולים, כך שיהיה רצף טיפולי ביניהם: כאשר חולים יופנו לבית החולים המידע הרפואי שלהם כבר יהיה שם — ולהפך, כשהם ישתחררו מבית החולים התיק הרפואי כבר יהיה במרפאה. זה ימנע כפל טיפול, וישפר את איכות הטיפול. בתוך כל מחלקה יהיה Case Manager - עובד סוציאלי, אחות בכירה או פסיכולוג רפואי שיתאמו את כל הטיפולים בעבור החולה במסגרת האשפוז. לפני שהחולה ישתחרר כל המשך הטיפול יתואם כבר מבית החולים, כך שהחולה ייצא מבית החולים עם כל מה שהוא צריך להמשך: החל במרשמים לתרופות וכלה בתיאום מראש של המשך הבדיקות והטיפולים בקופת החולים. המכלול הזה יביא לרפואה נכונה יותר, פחות 'רפואת יתר', וראייה הרבה יותר הוליסטית של המטופל".

וכל הקופות משתפות עם זה פעולה?

"הצענו את המודל לכל הקופות שבהתחלה דווקא הביעו נכונות להצטרף, אבל לצערי כרגע רק מכבי (הבעלים של אסותא; רל"ג) תהיה חלק מהמודל. אני מאמין שעם הזמן שאר הקופות יהיו חייבות להצטרף".

תן דוגמה לאיך זה ייראה בשטח.

"קחי לדוגמה חולת סרטן השד: כשמגלים את הגידול עולה השאלה מה עושים עכשיו. אחרי האבחנה והבדיקות הפתולוגיות צריך להחליט מה לעשות - כריתה, הקרנות או כימותרפיה. בשלב הזה הרבה נשים נופלות בין הכיסאות ונאלצות לעבור טרטור מרופא לרופא, מקופת חולים לבית החולים, כשלפעמים הן גם שומעות דעות סותרות. אצלנו כל הדברים האלה יהיו מסודרים בין הקהילה לבית החולים. החזון שלנו הוא שלעיר יהיה אונקולוג ראשי, קרדיולוג ראשי ושאר מומחים שלוקחים אחריות על כל התהליך ומייצרים מדיניות רפואית משותפת לבית החולים ולקהילה. בנוסף, לכל חולה יהיה מישהו שינהל את כל המכלול של הפעולות שעליו לעבור".

וזה מה שמשך את הרופאים?

"זה החלום של כל איש רפואה, כי איפה הבעיה ברפואה בישראל? יש לנו רופאים מצוינים, מהטובים בעולם. נקודתית - כל מטופל שמגיע לכל אחת מנקודות המגע עם הרופאים מקבל את האבחנה והטיפול הכי טובים שיש לרפואה להציע. הבעיה היא שאף אחד לא מדבר עם אף אחד, ואנשים, מטופלים, נופלים בדרך. הם לא יודעים למי לפנות. מישהו צריך לתכלל את כל העסק הזה. וזאת בדיוק המטרה שלנו: אנחנו יוצרים מערכת שבה לא צריך לרוץ מרופא לרופא. מישהו מטפל בך".

מה עוד יהיה שונה בבית החולים?

"אני לא משלים עם המציאות בחדרי המיון. חדר המיון שלנו יהיה יעיל ולא פקוק. לא יהיה מצב שחדר המיון יהיה סיוט".

אבל זה לא לגמרי בשליטת בית החולים. לפעמים חדרי המיון פשוט מוצפים במטופלים, ולבית החולים אין מספיק תקנים כדי לאפשר טיפול מהיר ונורמלי במטופלים. איך בדיוק תתגברו על זה?

"נכון שיש עומס על חדרי מיון, אבל העומס צריך להיפתר על ידי תשתית פיזית ואנושית נכונה, כך שמשך השהייה במיון יהיה קצר מאוד. נכון שאין מספיק כוח אדם, אבל שם בדיוק אנחנו נשקיע - כי זה הפקק של בתי החולים. אני מאמין שעצם העובדה שיהיה לנו קשר עם הקהילה יעזור מאוד, כי כשיבוא חולה יהיה קשר בלתי אמצעי רציף בין חדר המיון לקהילה, לא יהיה מצב שמישהו מגיע כדף חלק".

ההמתנה הממוצעת בחדר מיון בישראל היא ארבע־חמש שעות. כמה זמן מטופל ישהה אצלך במיון?

"זמן ממוצע במודל הזה צריך להיות בין שעתיים לשלוש. זה אפשרי, אם יש תכנון נכון. המצב של המתנה של שעות על גבי שעות במיון הוא לא נכון, לא צודק ואסור להשלים אתו. צריכים להשקיע בעניין הזה הרבה יותר תשומת לב כי זה הפקק של בתי החולים. באופן פרדוקסלי, ככל שנהיה טובים יותר ונייצר מיון יעיל יותר, כך יגיעו אלינו יותר אנשים ויהיה יותר עומס, אבל אנחנו נעמוד בזה".

אולי זה לא חוכמה, כי אתם בית חולים עירוני עם אוכלוסיה בהיקף מוגבל.

"אני צופה שזה עניין של זמן עד שאנשים מחוץ לאשדוד ייקחו את המכונית ויבואו לפה להיות מטופלים. כשאתה יודע שיש מקום עם שירות יותר טוב, שנבנה לרווחת האדם, שאין בו מצב של מיטות פרוזדור - אתה תגיע אליו".

בלי מיטות פרוזדור - סמל מערכת האשפוז הישראלית? איך אתה יכול להתחייב על דבר כזה?

"אותי באופן אישי מאוד מטריד שמאשפזים אנשים במסדרון. זה לא נכון, זה לא צודק, זה משפיל".

וזה רווחי - כל מיטת פרוזדור מייצרת לבית החולים עוד הכנסה בלי להגדיל כמעט הוצאות בהתאם.

"נכון, ולדעתי היה צריך לחוקק חוק שאוסר על זה. הבעיה עם מיטות פרוזדור היא שרק מי ששכב שם יודע מה זה, ומי שלא שכב שם - לא יודע".

אתה רומז לפוליטיקאים, פקידים וכל מקבל החלטות שנהנה משירות VIP כשהוא מתאשפז.

"נכון, ולכן חלק מהאנשים האלה מדברים על זה באופן תיאורטי, ויש שלוות נפש כלפי הנושא הזה. אצלנו זה לא יהיה. אם נצטרך לאשפז יותר אנשים במצב של עומס, יש לנו חדרים מספיק מרווחים שיש בהם הכנה למיטה נוספת בכבוד. אבל אני מקווה שלא נגיע לזה".

רשמנו בפנינו. ועדיין עולה התהייה - מה יקרה בחורף, כששיעורי התפוסה עוברים את ה-120% ואפילו את ה-140% בחלק מבתי החולים?

"המערכת העמוסה בחורף מביאה לכך שאין זמן לאבחן לעומק את הבעיה של המטופל, אז קודם כל מאשפזים אותו. אילו היה מיון יותר טוב ויעיל וגם תמריץ לא לאשפז - היה הרבה פחות עומס על המחלקות הפנימיות".

איך מייצרים תמריץ שלילי לאשפוז?

"למשל, לעבור למודל של תמריץ גלובלי לאשפוז - בית החולים יקבל מראש סכום כסף שלא תלוי במספר האשפוזים שהוא מבצע. זה אפשרי, ובעוד שלוש שנים אראה לך שעשינו רפואה יותר נכונה, יותר כלכלית, ומדדי האיכות ושביעות הרצון של המטופלים אצלנו גבוהים בצורה בולטת".

כיום המצב במחלקות הפנימיות הוא שהמשפחה לא יכולה להשאיר את החולה לבד בלילה, בלי לחשוש שבבוקר שהיא תמצא אותו בבוקר עם חיתול מלוכלך או סובל מכאבים שלא טופלו. אנשים שוכרים אחיות בכסף או עוזבים הכל וישנים ליד החולה.

"נכון. נחרט בזכרוני איש בכיר מאוד שאמא שלו אושפזה במחלקה פנימית והוא לא היה זז מהמיטה שלה. ברור שאם היו מספיק תקנים של אחיות בלילה - זה לא היה קורה. מספיק שתהיה אחות שיהיה לה זמן לעבור פעם אחת בלילה אצל כל חולה - וזה יעשה שינוי משמעותי. לזה אנחנו חותרים".

איך כל החזון הזה מסתדר עם ה"צונאמי" של ההזדקנות שישראל עומדת לפתחו?

"אחד הדברים החשובים שמערכות בריאות צריכות להיכנס אליהם הוא טיפול ביתי, כולל שיקום ביתי, כמובן אם יש לאדם מערכת תומכת. כיום אדם שעובר ניתוח בעקבות שבר צוואר ירך יכול לשכב חודשים בבית חולים כי אין לו 'סידור'. לפעמים פשוט אומרים למשפחה 'קחו אותו' - ושהם ישברו את הראש. אבל אם אתה מתאם, ולא מפיל את זה על המשפחה, אלא מסדר למשפחה תוכנית של שיקום ביתי, אפשר לחסוך כך למערכת ימי אשפוז ועלויות אדירות. לא יהיה אצלנו מצב שזורקים הביתה חולה קשיש. אנחנו נדאג לכל החולים מכל הקופות לטיפול ההמשכי, בין אם בבית ובין אם במחלקה סיעודית. בשלב הבא אנחנו רוצים להקים מחלקת שיקום גריאטרית".

.
תמר כרמלי

"לא תהיה שום פעילות פרטית"

רופאים ואחיות מבתי חולים שונים עם תרבות ארגונית שונה ושיטות עבודה שונות אמורים לעבוד יחד. איך גורמים להם לעבוד יחד מהיום הראשון?

"לדעתי זו דווקא הזדמנות פז לייצר דנ"א ארגוני טוב מההתחלה. אמנם אנחנו מביאים עובדים מהרבה מאוד מקומות אבל יש לנו יכולת לעשות כאן כור היתוך. אני חושב שהרבה יותר קשה למנהל בית חולים קיים לעשות שינויים מפליגים. אבל כשאנחנו כבר בפגישות הראשונות מדברים על שירות, על חיוך, אנשים אוהבים את זה. אנשים בסך הכל רוצים שיהיה יותר טוב. רוצים מקום שמייצר אווירה טובה".

אנשים יכולים לשנות הרגלים של שנים?

"אני מאמין שאנשים משנים התנהגות אם מייצרים להם תשתית אנושית אחרת. אם תיקחי אנשים שמתנהגים באלימות ותשימי אותם באולם קונצרטים מפואר - הם יתנהגו אחרת. הקמנו באסותא בית ספר למקצוענות, שכבר עברו בו אלפי עובדים. השקענו בזה 15 אלף ימי עבודה. אנחנו מדברים אתם על יושרה, אמפתיה, תקשורת. לימדנו אנשים להגיד שלום, כולם עוברים יום של כשירות תרבותית. באשדוד גרה אוכלוסיה שעלתה מ-99 מדינות".

בפעם הראשונה בישראל יוקם בית חולים שהוא במימון ציבורי מלא אך בבעלות פרטית. האם העובדה שהבעלות פרטית עלולה לגרום לכך ששיקולי רווח והפסד יגברו על שיקולים קליניים בהתנהלות בית החולים?

"אנחנו חברה בע"מ וחלים עלינו כל חוקי החברות, וזו אכן פעם ראשונה שחברה פרטית מפעילה בית חולים ציבורי. אנחנו מודעים לכך שזה סוג של ניסוי, ושמשרדי הבריאות והאוצר מסתכלים עלינו כדי לבחון איך נפעיל את בית החולים. לא יהיה מצב שבו לא נעשה פעולה בגלל שיקולים כלכליים. חשוב להבין שכל בתי החולים מתנהלים בצורה כלכלית, ואנחנו לא פועלים בעולם מופקר. ניבחן על עמידה במדדי איכות, יש פיקוח לאומי וקופות החולים עושות עלינו בקרה".

מה לגבי מצב של ניגוד עניינים?

"אין מצב שחולה שנבדק בבית החולים אסותא באשדוד יישלח לאסותא רמת החייל. ואנחנו יודעים שעלינו יסתכלו במיקרוסקופ אלקטרוני".

אבל חלק מהרופאים האלה מנתחים כיום באסותא.

"נכון, והם ימשיכו לנתח שם את תושבי תל אביב, ירושלים וערים אחרות. לא את תושבי אשדוד. הרופאים שהגיעו לפה הגיעו עם הבנה שפעילות הבוקר חייבת לנטרל יצירה של תורים ארוכים שדוחפים אנשים לרפואה הפרטית. זאת שאלה של ניהול ומנהיגות. אנחנו מפעילים פה את מרב הלקחים שקיימים במערכת. הדיאלוג שלנו עם הרופאים הבהיר את הרצונות שלנו, והם בחרו בכך מהסכמה".

אז לא תהיה שום פעילות פרטית באסותא אשדוד? לא נגלה שיש לכם "קלאס קליניק" כזה שמבצעים בו ניתוחים פלסטיים פרטיים כמו שקרה בשיבא?

"חד־משמעית - לא יהיה קלאס קליניק ולא תהיה שום פעילות פרטית".

מרפאה בבי"ח אסותא מכבי באשדוד
אייל טואג

"חייבים עוד בתי חולים בישראל"

היתה התנגדות גדולה להקמת בית החולים. הטיעון המרכזי היה שזו תהיה מכה קשה לבתי החולים השכנים ששירתו עד היום את תושבי אשדוד - ברזילי באשקלון וקפלן ברחובות.

"אלה חששות שווא. אנחנו מדברים על מצב שבישראל חסרות בדרום מאות מיטות אשפוז, מספר הרופאים לנפש קטן יותר מכל מקום בארץ. כך שגם אם כעת נוספו 300 מיטות באשדוד שבעתיד יגדלו ל–700 מיטות, לא תישאר אף מיטה פנויה בברזילי ולא בקפלן, וכמובן לא בסורוקה. זה יעשה רק טוב לתושבי הדרום ולציבור בישראל: באשדוד 250 אלף תושבים יקבלו עכשיו שירותי בריאות ברמה גבוהה יותר. ברמה הלאומית נוספו פה עשרות תקנים למתמחים במציאות של מחסור בתקנים, ונוספו שדות קליניים להוראת סטודנטים לרפואה, כך שזה יאפשר לאוניברסיטת בן גוריון להכשיר עוד עשרות סטודנטים לרפואה. זה מנוע צמיחה אדיר".

צריך עוד בתי חולים בישראל?

"חייבים. בעוד 10 שנים לא יהיה לנו מקום בבתי חולים. נתעורר ונראה שאין לנו מיטות לאשפז חולים בגילים מתקדמים ועם מחלות מורכבות. אי אפשר לעצור את גידול האוכלוסיה, את הזדקנותה ואת העובדה שככל שהאוכלוסיה מבוגרת — יש לה תחלואה נלווית. מישהו צריך להקים את התשתית הזאת כבר מהיום. כשמקימים בית חולים בונים אותו ל–100, 200 ו–300 שנה. באופן גס מרגע קבלת ההחלטה ייקח שבע עד עשר שנים עד שבית החולים החדש יתחיל לפעול. ולכן אנחנו עומדים בפני שוקת שבורה בנושא האשפוז".

אבל למה חייבים להקים בתי חולים חדשים? מה עם הרחבת הקיימים?

"יש עניין של גודל אופטימלי של בית חולים, שהוא בין 700 ל–1,000 מיטות. מעבר לכך זה כבר גדול מדי. בנוסף, היתרון של הקמת בית חולים חדש הוא שאפשר לתכנן הכל מההתחלה. 40 שנה לא פתחו בישראל בית חולים, וגם כשפתחו לפני 40 שנה (את בית החולים כרמל של הכללית; רל"ג) זה היה עולם רפואי אחר לגמרי. פעם כדי לפתוח בית חולים לא היה צורך להקים את כל מערכת האינטרנט, הדיגיטציה של הרפואה, המכשור המתקדם".

מה הצעד הבא שלכם?

"ניתוחי לב. כירורגיית הלב מתבצעת כיום עם טכנולוגיות חדשות, פרוצדורות זעיר־פולשניות, ניתוחים שלא מחייבים את כל התשתיות שהיו בעבר. מאחר שאנחנו מתכננים בנייה של עוד 150 מיטות, נרצה הרחבה של מיטות אונקולוגיות (סרטן). באופן כללי נפתח מחלקות רק אם נראה שיש בזה צורך לאומי־מקומי. אם, למשל, מספר הילדים חולי הסרטן באזור קטן מ–50, אין מקום להקים מחלקה כזאת באשדוד. כך גם בנוירוכירורגיה — בשנים האחרונות ניתנו רישיונות לפתיחת מחלקות נוירוכירורגיות, אבל במציאות של מדינת ישראל, שבה אין מספיק אנשי מקצוע בתחום, צריכה להיות חשיבה ומדיניות לאומית וראוי לחשוב פעמיים לפני שפותחים עוד מחלקה. בעולם יש מגמה של צמצום מספר המחלקות כדי לאפשר התמחות והתמקצעות במחלקות הקיימות".

איפה תהיה אסותא אשדוד בעוד 50 שנה? מה החזון?

"החזון הוא להיות מאיו קליניק הישראלי (המרכז הרפואי המוביל בארה"ב; רל"ג) - שילוב בין רמת שירות גבוהה ואיכות רפואית מצוינת. הרופאים פה יהיו פולטיימרים שעובדים רק בבית החולים, ומשתכרים נכון על פי תפוקות ומשתתפים בחלק מהרווחים ומההכנסות של בית החולים. זה אפשרי".

אתה מפזר הצהרות שאפתניות, אולי אפילו יומרניות, לגבי בית החולים שעוד לא התחיל לפעול. אתה מרגיש שמפרגנים לכם או שהרבה אנשים רק מחכים שבית החולים השאפתני הזה ייפול או יהיה בדיוק אותו הדבר כמו בתי חולים אחרים?

"אני מאמין שבסוף כולם מחפשים את הטוב. אנחנו מייצרים פה מודל חדש. ברור לי שאנשים במשרד הבריאות והאוצר מחכים לראות אם אפשר להפעיל בית חולים ציבורי עם תרבות של חברה פרטית בהצלחה. כולם מחכים לראות איך היצור הזה מתקיים".

קבלה באחת מהמחלקות באסותא באשדוד
אייל טואג

"בטווח הקצר הפסדנו כסף, אבל בטווח הארוך קיבלנו בית חולים משודרג"

סיפור ה"כמעט שר"פ" באסותא אשדוד ייחרט ככל הנראה כאחת מנקודות הציון במאבק המתמיד על דמותה של מערכת הבריאות הציבורית בישראל. בקצרה נזכיר כי המדינה החליטה להעניק לאסותא את האפשרות להפעיל שר"פ (שירותי רפואה פרטית) בהיקף של 25% מפעילותה כפיתיון שיגרום לה לקבל על עצמה את בניית בית החולים, לאחר ששאר הקבוצות המתמודדות על הקמת בית החולים פרשו מהמכרז מחוסר כדאיות. על הקמת בית חולים ממשלתי נוסף בכלל לא רצו לשמוע באוצר — וכך תפח המענק שקיבלה אסותא בעבור ההקמה, ונולד רעיון השר"פ. השר"פ היה אמור להגדיל את הכנסותיה של אסותא, ובעיקר לסייע לה למשוך רופאים בכירים - משימה קשה במיוחד לבית חולים חדש ולא מוכר.

כבר מהיום הראשון גרר רעיון השר"פ באשדוד ביקורת מכל עבר — הן מצד בתי החולים האחרים שנאסר עליהם לקיים שר"פ ועד למתנגדים האידיאולוגים לשר"פ, כמו האגודה לזכויות האזרח, שאף הגישה ב–2012 עתירה לבג"ץ נגד קיומו באסותא אשדוד. העתירה אמנם נדחתה בטענה טכנית של שיהוי, אך הביקורת ואי־שביעות הרצון מהפעלת שר"פ באשדוד לא נרגעו. בדו"ח ועדת גרמן שפורסם ביוני 2014 המליצו רוב חברי הוועדה כי משרדי האוצר והבריאות "יפעלו לשנות את ההסכם שנחתם עם אסותא", תוך הכרה בכך שייתכן כי השינוי ידרוש "מתן פיצוי אחר, שיאפשר את הקמת בית החולים ואת הפעלתו". וכך אכן קרה: ב–2016 הגיעו אסותא והאוצר להסכם שלפיו השר"פ באשדוד יבוטל, ובתמורה תקבל אסותא מענק של 364 מיליון שקל ושורה של רישיונות להפעלת שירותים רפואיים חיוניים ובהם: שני מאיצים קוויים להקרנות בחולי סרטן, מכשיר MRI, רישיון לצנתורים, PET CT ויחידת IVF (הפריה חוץ־גופית).

השבוע, כאשר שר האוצר משה כחלון ביקר בבית החולים לקראת פתיחתו הסופית, המהפך הושלם: כחלון הצהיר כי ביטול השר"פ הוא הישג אדיר מבחינתו, והוסיף: "אנשים מתים בבתי חולים כי הם לא זוכים לראות מנהל מחלקה אפילו פעם אחת במהלך תקופת האשפוז שלהם. גם לאוכלוסיות החלשות מגיע לקבל טיפול רפואי הולם ויחס מכבד בבית החולים".

איך קרה שוויתרתם על השר"פ - ה"פיתיון" שבאמצעותו האוצר גרם לכם להתמודד במכרז להקמת אסותא אשדוד? זאת עסקה משתלמת מבחינתכם?

פרופ' שוקי שמר: "בטווח הקצר אולי הפסדנו קצת כסף וזה הקשה על גיוס הרופאים, אבל בטווח הארוך קיבלנו בית חולים משודרג ויכולת לגייס את מיטב הרופאים שלא היו מגיעים לפה בלי זה. ברגע שהוצעו לנו טכנולוגיות חדישות, נוצרה לנו יכולת להקים פה בית חולים ברמה גבוהה ומרכזי מצוינות בתחום האונקולגיה והקרדיולוגיה. הדבר הזה הוביל לכך שאנחנו נקים מחלקה אונקולוגית ברמה הכי גבוהה שיש — כמו המחלקות המובילות בארץ. ומכיוון שבית החולים חדש — המכשירים פה יהיו הכי מתקדמים שיש בשוק. בין סורוקה לתל אביב אין כיום טיפולי הקרנה. עכשיו יהיו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#