מלחמות בוץ בענף המלט - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מלחמות בוץ בענף המלט

אחרי שנים של שליטה מוחלטת של נשר בשוק המלט, נכנסה לענף מתחרה חדשה, סימנט, והורידה מחירים - מה שהוביל לתלונות הדדיות על היצף ושיתוף בין מתחרים, שנבדקות במשרד הכלכלה והתעשייה וברשות ההגבלים ■ אייל הכט, מנכ''ל סימנט: "החזרנו את מחיר המלט לרמתו האמיתית, לכן היצרניות לא אוהבות אותנו" ■ מקורבים לנשר: "אין ירידת מחירים, הנתונים מטעים"

4תגובות
מערבל בטון, אילוסטרציה
בלומברג

על הכביש העוקף את רמלה, בדרך המהירה שבין מזרח גוש דן לדרום הארץ, הוא ניצב, גדול, צבעוני, בולט: מפעל המלט של נשר, שהיה במשך שנים מונופול, שליט בלעדי בתחום הנדל"ן והתשתיות בישראל, שבעליו, כלל תעשיות, הצליחו למנוע תחרות ממשית.

עד לפני שנה וחצי. אז נכנסה לענף חברת סימנט שבבעלות מספנות ישראל, חתכה, כך על פי מנהליה, את המחירים בשוק בכ-30%, והוציאה את מונופול המלט נשר משלוותו, יחד עם יצרנית המלט הקטנה הר טוב, שבבעלות משפחת וייל והחברות שמשון ומירב מאיה. מאז הוכרזה מלחמה. בסוף 2016 הובילה הר טוב מהלך להגבלת המתחרה החדשה, בטענה שהיא מוכרת את המלט במחירי היצף. בשלב מאוחר יותר תמכה נשר בתלונה, מה שהוביל לכך שמשרד הכלכלה והתעשייה פתח בחקירת הנושא.

במשרד הכלכלה והתעשייה הבהירו כי נשר הצטרפה מיוזמתה לתלונה ואף שיגרה מכתב לצורך זה. ללא פניית נשר, ספק אם היתה נפתחת חקירה, מכיוון שהחוק מאפשר לפתוח בחקירה אם לפחות 25% מהשוק נפגע מההיצף, והר טוב מחזיקה כ–7% ממנו בלבד. עם זאת, מקורבים לנשר הבהירו כי לא הצטרפו לתלונה, אלא רק תמכו בה, וגם זאת לאחר בקשה של משרד הכלכלה. המקורבים הוסיפו כי אמנם לא ערכו בדיקה לצורך הוכחת ההיצף, אולם היכרותם עם המחירים באגן הים התיכון מובילה למסקנה כי המכירות בישראל מתבצעות בהיצף. כך או כך, ההכרעה אם היבוא בהיצף תיקבע בתום חקירת משרד הכלכלה והתעשייה.

סימנט לא נשארה לשבת בחיבוק ידיים, ובשבועות האחרונים הגישה שתי תלונות לממונה על ההגבלים העסקיים. הראשונה עוסקת בחשד להיעדר תחרות בין נשר להר טוב עד כדי חלוקת לקוחות ביניהן - טענה שנשר מכחישה בתוקף. השנייה עוסקת בהתנהלות מכון התקנים, שלטענתה ניסה לחסום את יבוא המלט שלה. בהתייחסות ראשונה לפרשה אומרים בסימנט: "החברה אינה מוכרת בהיצף, הנתונים שעליהם מתבססת התלונה נגדנו אינם נכונים".

מכירה בהיצף מתבצעת כאשר מחיר המלט בארצה של המייבאת נמוך ממחירו בשער המפעל במדינה המייצאת. ההיצף אסור על פי כללי הסחר העולמי רק אם הוא פוגע בתעשייה המקומית. ההיגיון מאחורי האיסור הוא שהחברה המייצאת מורידה מחירים כדי לחסל מתחרה, ולאחר מכן תעלה אותם בשיעור חד.

תלונת ההיצף החזירה את המשק יותר מעשור אחורה, אז הגישה נשר תלונה על יבוא בהיצף נגד חברת לה פארג' הצרפתית. שר הכלכלה באותה תקופה, אהוד אולמרט, אישר להטיל היטל היצף שייקר את המלט, הוציא את לה פארג' מהשוק ובכך למעשה הגן על נשר, שכתוצאה מכך נהנתה עד 2016 משוק לא תחרותי. המונופול היה באותו זמן בשליטת אי.די.בי, כאשר זו היתה בבעלות משפחות דנקנר, לבנת ומאור. בהמשך, כשאולמרט פרש מתפקידיו הממלכתיים, הוא מונה ליו"ר קבוצת תעבורה של משפחת לבנת. מקורבים לנשר טוענים כי החלטת ההיצף התקבלה בתמיכת שרים נוספים.

זמן קצר לאחר מכן, ב–2011, פרצה המחאה החברתית, והממשלה הקימה את ועדת טרכטנברג, שסימנה את היטלי ההיצף על המלט כפוגעים בתחרות, והמליצה שלא לאפשר הגנת היצף למונופולים ולחברות הפועלות בשווקים שבהם התחרות דלה וכוללת שניים־שלושה שחקנים. התאחדות התעשיינים פעלה לטרפוד ההמלצה וזכתה לתמיכת שר הכלכלה באותה תקופה, שלום שמחון. בתקופת כהונתו של נפתלי בנט כשר הכלכלה נקבע כי יש להביא בחשבון שיקולי תחרות בהטלת היטלים. עתה, שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן צפוי לשקלל את נושא התחרות, אם הממונה על ההיטלים במשרדו ימליץ בתום הבדיקה להטיל היטל על יבוא המלט של סימנט.

אייל הכט
רמי שלוש

"זה לא קיים בשום תחום אחר"

מאז ומתמיד שלט מונופול נשר בשוק המלט בישראל. תחילה שליטתו היתה בשיעור של יותר מ–90%. בהמשך נכנסה לענף יבואנית המלט לב ברון, שהחזיקה בממוצע בכ–10% מהשוק. ועדת המלט הממשלתית, בראשות גל הרשקוביץ, שהוקמה ב–2013 במטרה לפתוח את שוק המלט לתחרות, כתבה אז כי לב ברון לא ממש מתחרה בנשר ולמעשה חיה בסוג של סמביוזה עמה. מקורבים לנשר, מנגד, טוענים כי היו שנים שבהן התחרות ביניהן היתה עזה. בניסיון לשבור את מונופול נשר אימצה הממשלה ביוני 2013 את המלצות ועדת הרשקוביץ, שאסרה בין היתר על מתן רישיונות חציבה חדשים לנשר, למעט במחצבה שבאזור רמלה, ואסרה עליה לייבא מלט וקלינקר (חומר הגלם לייצור מלט), אלא בתנאים קיצוניים בשוק ובאישור ממשלתי.

כבר אז ההערכה היתה שמגבלת רישיונות החציבה תאלץ את נשר למכור את המפעל בהר טוב לשחקן חדש שייכנס לייצור מלט ויתחרה בה — או לסגור אותו. ועדת הרשקוביץ הבהירה שהממשלה מעוניינת בתחרות בענף המלט במיוחד על רקע השקעות עתק מתוכננות בתשתיות, לצד הרצון להוריד את מחירי הבנייה למגורים. עיקר עלות המלט משפיעה על תשתיות כמו כבישים וגשרים, בעוד שבבנייה היא מגיעה, על פי הערכות בענף, לכמה עשרות אלפי שקלים לדירה שעולה כ–2 מיליון שקל.

במקביל לעבודת ועדת הרשקוביץ, התכוונה רשות ההגבלים העסקיים לאסור על נשר לתת הנחות מפליגות ללקוחות גדולים, מכיוון שבכך גרמה נשר ליצרניות בטון גדולות להימנע מיבוא עצמי שעשוי היה להתחרות בה. מה גם שברשות חששו שקיים סבסוד צולב בין מחירי נשר ללקוחותיה, שבמסגרתו מפצה החברה את עצמה במחירים גבוהים יותר שהיא גובה מלקוחות קטנים יחסית. על רקע שני המהלכים הגיעה רשות ההגבלים להבנות עם נשר, שלפיהן החברה תוכל להמשיך להעניק הנחות מפליגות ללקוחות גדולים, דוגמת יצרניות הבטון הנסון ורדימיקס, אולם בתמורה תמכור את מפעל הר טוב. ברשות טענו, כי בכך הקדימו את מימוש התחרות על פי המלצות הרשקוביץ (בסעיף מכירת הר טוב).

ב–2015 מכרה נשר את מפעל הר טוב בכ–185 מיליון שקל למשפחת וייל (65%), לחברת שמשון (24%) ולחברת מירב מאיה (11%) שבבעלות משקיע פרטי. הבעיה עם העסקה היתה הסכמים נלווים שצורפו אליה בהמשך, באישור רשות ההגבלים העסקיים, שבראשם הסכם המאפשר לשמשון להמשיך להיות גם מפיצה מרכזית של נשר, בד בבד עם היותה המתחרה היחידה שלה בייצור. הסכמים נוספים שאושרו ברשות ההגבלים איפשרו להר טוב לרכוש במשך שנים חומרי גלם מנשר.

על רקע זה הגישה באחרונה סימנט תלונה מפורטת לרשות ההגבלים העסקיים, שאותה ניסח דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים. מנגד, את הר טוב ייצג דוד תדמור, שגם הוא היה בעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, כדי להתמודד עם טענות סימנט.

"מי שחשב שהר טוב תחולל תחרות בשוק המלט אולי לא הבין את העובדה המהותית שמאחר שהר טוב מוכרת 90% מהתוצרת שלה, כך לפחות על פי ההסדר מול ההגבלים העסקיים — ללקוח השלישי בגודלו של נשר בעצם לא נוצרת תחרות", אומר אייל הכט, מנכ"ל סימנט, בראיון ל–Markerweek. "הר טוב מוכרת את התוצרת שלה לחברת שמשון, שהיא גם בעלים בהר טוב והיא המשווקת הגדולה ביותר של נשר. דבר מעין זה — שלאותו יש קשר משמעותי עם שני היצרנים המקומיים — לא קיים בשום תחום אחר. פנינו להגבלים העסקיים בדרישה לפסול את ההסכם הזה, הסכם שלדעתנו רק פוגע בתחרות בשוק המלט. אני מניח שרשות ההגבלים בוחנת את כל הכשלים ביישום החלטות ממשלה להגברת התחרות בענף המלט".

מקורבים לנשר דוחים את הטענות האלה מכל וכל: "אין לנו שום תיאום מכירות עם הר טוב. כל הקשרים עם הר טוב הם בהתאם להנחיות ההגבלים, שעיקרן תמיכה במפעל במעבר ומוגבל בזמן".

מפעל המלט הר־טוב
גיל כהן-מגן

"החזרנו את מחיר המלט לרמתו האמיתית"

מספנות ישראל, שהחליטה להיכנס לתחום המלט תוך ניצול הנמל שבבעלותה באזור חיפה, הקימה ב–2016 את סימנט כחברה ליבוא מלט ולייצור תערובות לצרכנים מקומיים. החברה מוחזקת על ידי מספנות ישראל (70%), החברה השווייצית FSP (25%) שבבעלות אנשי עסקים הפעילים בתחום המלט באירופה ובאפריקה ומנכ''ל החברה הכט (5%). עם כניסת סימנט לתחום המלט, נסללה הדרך חזרה של חברת לה פארג' לישראל, הפעם לא במכירה ישירה לצרכנים, אלא באמצעות מכירת מלט מיוון לסימנט.

"היטל ההיצף שהוטל ב–2002 חיסל את התחרות בענף, עד שוועדת הרשקוביץ ניסתה לפתוח אותו", אומר הכט. "באה קבוצת יזמים, שהבינו שהשוק בישראל בצמיחה ויש מגמה ממשלתית לפתוח אותו לתחרות, והחליטה להרים את הכפפה. מאז שנכנסנו לענף ירד מחיר המלט, והמשק חסך כ–350 מיליון שקל בשנה.

"כתוצאה מהעובדה שלראשונה מזה עשור החלה תחרות במחירי הבטון, לאחר שחברות כאביעד בטון ומואסי תעשיות בטון קיבלו מחיר דומה לזה של הנסון ורדימיקס, הורידו רדימיקס והנסון את מחיר הבטון ב–80 שקל לקוב. מאחר שבישראל נמכרים בשנה כ–15 מיליון קוב בטון — מדובר בחיסכון נוסף של בין 1 ל–1.3 מיליארד שקל. יוצא שירידת המחירים בתחום הבטון והמלט עקב התחרות הביאה לחיסכון של יותר מ–1.5 מיליארד שקל. זה מסביר מדוע יצרניות מקומיות לא מעוניינות בתחרות שאנחנו יוצרים. אנחנו באנו ופשוט החזרנו את מחיר המלט לרמתו האמיתית".

לדברי הכט, כשנשר מעניקה הנחות ענק לחברות כמו הנסון ורדימיקס, מה שנותר לסימנט הוא להתחרות על שחקני הביניים בשוק, בהם סולל בונה שקונה גם מנשר, מחצבות כפר גלעדי, איטונג, כרמית, מיסטר פיקס ואביעד תעשיות בטון. שפיר, שנחשבת שחקנית גדולה בשוק, רוכשת מנשר, מסימנט ומלב ברון. "המודל העסקי שלנו אמר שניכנס לשוק הביניים וניתן ללקוחות אותן הנחות שנשר נותנת ללקוחות הגדולים שלה, כשאיכות הסמנט שלנו גבוהה מאוד", אמר הכט. "כתוצאה מכך, יצרני הבטון הקטנים היו יכולים לראשונה להתחרות ביצרנים הגדולים, ומחיר הבטון ירד ב–100 שקל לקוב, מ–340 ל–240 שקל".

מקורבים לנשר דוחים את טענות סימנט שלפיהן הורידו מחירים ב–30%: "אין ירידת מחירים, הם לא מוכרים ב-30% פחות מאתנו. הנתונים מטעים. אנחנו לא הורדנו מחירים, ואנחנו מחזיקים בכ–70% מהשוק".

הכט חושף חסם נוסף ביבוא מלט — מכון התקנים. לטענתו, המכון קובע את תקן המלט, ונתון למניפולציות של יצרניות מקומיות המעוניינות לחסום יבוא מתחרה. יתר על כן, הוא טוען שכמו שהרבנות שולחת שליחים לחו''ל לאשר כשרות של בשר מיובא, כך שולח מכון התקנים את אנשיו לאשר שיצרני מלט בחו''ל עומדים בתקינה הנהוגה בישראל. זאת, כאשר בוועדות התקינה של המכון יושבים נציגי נשר והר טוב, שאינם מעוניינים ביבוא מתחרה — בדומה לוועדות תקינה בענפים אחרים.

במה עוסקת התלונה שלכם לרשות ההגבלים ביחס למכון התקנים?

הכט: "המצב בענף המלט גרוע מזה שבשוק הכשרות, מכיוון שיש בו ניגוד עניינים קשה. זה כאילו שבוועדה ברבנות המאשרת יבוא בשר, יישבו נציגי תנובה ודבאח, שתי יצרניות הבשר המקומיות. כלומר, מכון התקנים נגוע בניגודי אינטרסים. ועדות הבטון והבנייה במכון נשלטות בידי חברות כגון נשר, הנסון ורדימיקס. באמצעות חברי ועדת הבטון יכולות נשר, הנסון ורדימיקס לחסום את כניסתם של סוגי צמנט חדשים, כמו גם את כניסתן של חברות שמנסות להתחרות בהן. חשוב להבין שבמצב האבסורדי השורר כיום, כדי לקבל אישור ליבוא סוג מסוים של מלט אי אפשר להסתפק באישורים האירופיים והאמריקאיים המחמירים: נציגי המכון נוסעים למפעל בחו"ל לאשר את עמידתו בתקן, ורק שם הם עורכים את הבדיקות. זאת כמובן ללא התחייבות ללוחות זמנים. אם לא מתאים לעובדים לטוס במועד מסוים, אנחנו צריכים להמתין שיתאים להם, ועד אז לא יכולים לייבא מאותו מפעל.

"בנוסף, עם כניסת סימנט לשוק, פעלו גורמים בתוך מכון התקנים בניגוד למינהל תקין, וניסו לבלום אותנו באמצעות תיוג סוגי מלט שבבעלות החברה כחסרי ניסיון בשוק, מה שמרתיע לקוחות חדשים, בעוד שסוגי מלט שעדיין לא אושרו על ידי המכון, שבשימוש נשר והר טוב, נותרו ללא כל פגע. הנושא נבדק כיום ברשות להגבלים עסקיים וכן הגשנו תלונה למבקר הפנים של מכון התקנים".

ממכון התקנים נמסר בתגובה: "לסימנט היתה בעיה ספציפית שטופלה מיד עם פנייתה למכון התקנים. הרפורמה בוועדות התקינה שהמכון מיישם מקטינה עוד יותר את מעורבות יצרנים מסחריים בתקן העוסק בתחומם. בימים אלה נמצא המכון בגיוס חברים לוועדות התקינה שישנו את תמהיל הוועדות. המכון פועל מתוך שיקולים ענייניים ואינטרס של שמירה על בריאות ושלום הציבור".

סימנט. "אנחנו שולטים בשרשרת האספקה, מה שמוריד עלויות"

האם אתם מייבאים מלט בהיצף?

הכט: "אם החקירה תתנהל בצורה ראויה, נוכיח שאנחנו לא מייבאים בהיצף, ושהנתונים שהועברו לממונה על ההיטלים מגמתיים. אנחנו הלקוח הכי גדול ביוון של מלט, ולכן הנחות היצוא שלנו גדולות. אנחנו נקנה מיוון כמיליון טונה מלט בשנה, כשכל השוק היווני עומד על 2 מיליון טונה וכל מכירות לה פארג' ביוון הן 800 אלף טונה. אנחנו לא קונים בהנחות השונות מהמקובל בתחום, בכלל זה בישראל. בתקופה קצרה הוכחנו כי אפשר להוזיל את עלויות המלט בישראל בצורה משמעותית תוך שמירה על רווחיות. היה לנו ברור שמי שנח על זרי הדפנה במשך עשרות שנים לא יעבור על כך בשתיקה.

"התלונה נגדנו היא תלונת סרק שכל מטרתה למנוע את התחרות בתחום. מעבר לניסיון לפגוע בנו, התלונה נועדה להפחיד את הלקוחות הקיימים והעתידיים של סימנט ולייצר אצלם חוסר ודאות לגבי רציפות האספקה שלנו. המחיר שלנו נמוך מהמחיר של הר טוב, מכיוון שטכנולוגיית הייצור של הר טוב מיושנת. בעלי הר טוב כיום קנו את המפעל בהנחה משמעותית, כי היה ידוע שלמפעל יש טכנולוגיה מיושנת ועלויות ייצור גבוהות. אם יוחלט על היטל, למעשה תושת על המשק עלות חוסר התחרות של המפעל המיושן".

לפי מה אתם קובעים שנשר גובה פרמיה של 30%?

"המחיר ירד ב–30% לאחר שנכנסנו לענף. בנוסף, מחיר המלט בישראל גבוה ב–30% ממחיר המלט בגדה — זה אותו מלט שמיוצר על ידי אותן יצרניות, נשר והר טוב, אך משום מה הן בחרו לתת את ההנחות הגדולות ביותר לא לתושבי מדינת ישראל אלא לתושבי הרשות הפלסטינית. היות שאנחנו גם מוכרים ברשות הפלסטינית ואין לנו בעיה להתמודד גם עם מחירים אלה, לא ברור לי למה הצרכן הישראלי לא זכאי לאותן הנחות ולאותם מחירים".

נשר, מקבוצת כלל תעשיות, החזיקה עד לפני כחודש במספנות ישראל, גם כשהחברה הבת של מספנות, סימנט החלה להתחרות בה. חברי הדירקטוריון של נשר לא הורשו להשתתף בדיונים שעסקו בסימנט, ולא מן הנמנע שזו היתה אחת הסיבות ליציאת נשר ממספנות ישראל.

האם כניסתה של סימנט לתחרות מול נשר הובילה לפרידה בין נשר למספנות ישראל?

"סימנט הוקמה, כחברה פרטית, על רקע כשל שוק המלט בישראל וכתחרות למונופול ששלט בו. לחברת משאב היתה החזקה היסטורית של 19% במספנות ישראל. מאז שהוחלט על הקמת פעילות המלט במספנות ישראל בוצעה הפרדה עסקית מוקפדת ולאחרונה אף חוסלה אחזקתה של משאב במספנות ישראל. לסימנט אין קשר עם נשר, אולם נוכחנו לראות שגם נשר הורידה מחירים ללקוחות שלהם הצענו מחירים נמוכים".

מקורבים לנשר אומרים כי היציאה ממספנות ישראל נבעה משיקולים כלכליים.

כיצד אתם מצליחים להוריד עלויות?

הכט: "אנחנו שולטים בשרשרת האספקה, מה שמוריד עלויות. האוניות שחכרנו לשלוש שנים עברו התאמה לפריקה עצמית מהירה של המלט בדחיסה לצינור שמחובר אליהן, וכך עלויות הפריקה נמוכות. האונייה פורקת כ-10,000 טונה מלט ביום. בנוסף יש לנו צי משאיות הובלה, שהושקעו בו 10 מיליון שקל. יש לנו 20 משאיות ועד סוף השנה יהיו 30. בסימנט הושקע עד היום כ–70 מיליון שקל ובחודשים הקרובים יושקעו כ–20 מיליון שקל נוספים. עיקר ההשקעה נעשתה בטרמינל שמורכב ממגורות מלט בעלות כושר קיבול של כ–22 אלף טונה, מערכי פריקה אוטומטיים, קו אריזה מתקדם לשקים ומערך ייצור ייחודי שיודע לתת מלט בהרכב על פי דרישת הלקוח. נרחיב את כושר האחסנה שלנו, והתוכנית בשלב הבא היא גם לטחון קלינקר".

מהם הנתונים העסקיים של החברה?

"היקף המכירות ב–2016 היה 117 מיליון שקל, ובכמות מכרנו 350 אלף טונה מלט. ברבעון הראשון של 2017 היינו 8%–10% מהשוק הישראלי והפלסטיני. אנחנו מתכננים לייבא לישראל ב–2017 בין 850 אלף למיליון טונה מלט, ובכוונתנו לגדול ב–2018 לכ–1.25 מיליון טונה. את התוצאות כספיות של מספנות ישראל אפשר לראות בדו"חות חברת גולד בונד הציבורית, ועל פי הדו"ח שפירסמנו ב–2016 מגזר המלט הרוויח רווח תפעולי של כ–6 מיליון שקל. מעבר לכך, אנחנו מתחילים בפעילות לייבא צמנט לבן, מלט שלא מיוצר בישראל כלל אך כיום רק יבואן אחד מייבא אותו בצובר ואנו מתכננים להרחיב את סל המוצרים שלנו".

כיצד אתה רואה את עתיד שוק המלט בישראל?

"הוא יעבור שינוי מהותי. מאז כניסתה של סימנט החלו לפעול עוד שני יבואנים ביבוא מלט אפור, וככל שיפעלו יותר גורמים, השוק ייהפך לשוק משוכלל שבו הלקוחות יוכלו לקבל מוצרים מכמה ספקים וישפרו את כוח הקנייה שלהם. כתוצאה מכך יוקמו מפעלי בטון נוספים, כי שחקנים חדשים, גם בהיקף קטן יחסית, יוכלו ליהנות מאותן הנחות שניתנו לשני היצרנים הגדולים. כל זה יחלחל לשוק הבנייה, ויהפוך אותו ליעיל, תחרותי וזול יותר".

מנשר נמסר בתגובה: "נשר אינה צד בתלונת ההיצף. החברה לא הגישה תלונה ולא יזמה פנייה בנושא, לא למשרד הכלכלה ולא לאף גורם אחר. עם זאת, לפניית משרד הכלכלה השיבה נשר כי לאור היכרותה העמוקה עם שוק המלט האזורי ובהתייחס להגדרת היצף בחוק היטלי סחר, מחירי המלט נסחרים בהיצף. משום כך, לא התנגדה לבירור התלונה שהוגשה על ידי חברת מלט הר טוב".

ממלט הר טוב נמסר בתגובה: "משרד הכלכלה בדק ומצא שיש ראיות מספקות לקיומו של יבוא בהיצף, ובעקבותיהן פתח בחקירה — עובדה העומדת ומדברת בעד עצמה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#