אחרונות בין שווים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אחרונות בין שווים

אחרי מאבקים קשים שנמשכו שנים הצליחו הטניסאיות המובילות בעולם להשיג שוויון בשכר מול הגברים. ועדיין, יש כאלה שמתקשים לקבל זאת

7תגובות
סרינה וונוס וויליאמס
אי־פי

יום לפני שהתמודדה בגמר טורניר ווימבלדון 2005 מול לינדזי דבנפורט, לוונוס ויליאמס חיכה קרב חשוב לא פחות. הוא לא התקיים על הדשא במגרש המרכזי בווימבלדון, תחרות הטניס היוקרתית בעולם, אלא באולם הישיבות שנמצא במתחם. ניצחון בו אמנם לא היה שווה לה 600 אלף ליש"ט — הסכום שאותו הרוויחה למחרת, כשזכתה בתואר בטורניר — אבל במובנים מסוימים הוא היה שווה הרבה יותר, בטח עבור ענף טניס הנשים.

כשוויליאמס נכנסה לישיבה של חבר המנהלים באול אינגלנד קלאב, הארגון שמנהל את הטורניר, איש לא ידע מה היא עומדת לומר. גם לא לארי סקוט, אז יו"ר סבב הנשים (WTA) ושותפה למאבק לשוויון בין טניסאים לטניסאיות בכספי זכייה בטורנירים. באופן כללי, הנוכחים — כמעט כולם גברים — היו מופתעים מנוכחותה של שחקנית בקנה מידה כזה. זה היה אירוע מעונב עבור מנהלי טורנירים, מפגש שמקיימים בגראנד סלאמים (טורנירי הטניס היוקרתיים) בכדי לסמן וי לפרוטוקול ולהמשיך בעניינים כרגיל. אלא שזה בדיוק היה העניין עבור ויליאמס: "כרגיל" כבר לא היה מספיק, לא בשבילה ולא בשביל הענף. כשהגיע תורה לדבר, היא ביקשה מהנוכחים לעצום עיניים.

"דמיינו שאתם ילדה קטנה", אמרה, "אתם מתאמנים הכי חזק שאפשר, מול בנות ובנים. יש לכם חלום. אתם נלחמים, מקריבים כדי להגיע לבמה הגדולה. אתם עובדים קשה יותר מכל מי שאתם מכירים, ואז, כשאתם כבר מגיעים לבמה, אומרים לכם שאתם לא משתווים לבן. כמעט טובים באותה מידה, אבל לא ממש אותו דבר. תחשבו כמה הרסני ומדכא זה יכול להיות". כעבור שנים, בראיון לרשת הטלוויזיה ESPNW, טענה ויליאמס כי לא חשבה פעמיים לפני שהוציאה לפועל את התרגיל המחשבתי. "עבורי, נקודת משחק בווימבלדון מלחיצה בהרבה מאשר להיכנס לחדר ולומר את האמת", הסבירה.

"טורניר ווימבלדון שלח לי מסר: אני אלופה סוג ב'"

האמת אכן נזקקה לדוברת, ועדיף כזו שאחרי משחקה הראשון בווימבלדון ב–1998 — כמה ימים אחרי יום הולדתה ה–18 — תהתה מדוע נשים אינן "עושות משהו בעניין במקום לקבל את המצב כפי שהוא". באותה תקופה הפערים בין פרסי הזכיות בטורנירי הגברים והנשים בווימבלדון אמנם כבר היו נמוכים מאוד — רוג'ר פדרר, שניצח בגמר 2005 את אנדי רודיק, גרף 630 אלף ליש"ט — אבל זה רק העצים את התמיהה סביב ההתעקשות לשמור על הפערים האלה. יו"ר טורניר ווימבלדון, טים פיליפס, תלה אותם בזמנו במאמץ הגופני הגדול יותר שמשקיעים הגברים, שמשחקים בגראנד סלאמים בשיטת הטוב מחמש מערכות — בניגוד לטוב משלוש אצל הנשים.

בשביל לשבור מסורת בווימבלדון, טורניר טניס שהציג אלוף ראשון ב–1877 ואלופה ראשונה ב–1884, צריך להיות עקביים כמעט כמו ההיסטוריה עצמה. אחרי שגם ב–2006 נשמר פער של אחוזים בודדים בפרסי הזכייה לטובת הגברים, היה נדמה שתותים מהונדסים גנטית עם שמנת בתוכם יומצאו לפני שראשי הטורניר ייכנעו ללחץ הציבורי הגובר. אבל ויליאמס — מגובה בשחקניות בולטות נוספות כמו קים קלייסטרס ומריה שראפובה — היתה עקשנית מחוץ למגרש בדיוק כפי שהיתה עליו.

בובי ריגס, מנופף. אלוף ווימבלדון לשעבר ושוביניסט מוצהר בהווה
אי.פי

ערב פתיחת הטורניר ב–2006 התפרסם ב"טיימס" הלונדוני מאמר פרי מקלדתה תחת הכותרת "טורניר ווימבלדון שלח לי מסר: אני אלופה סוג ב'". בין היתר, הודתה כי היא "מאוכזבת מכך שהבית של הטניס מבהיר לנשים בכל העולם שהן נחותות", וסיכמה כי "חבל ששמו של הטורניר, אירוע שצריך להיות סמל חיובי עבור הספורט, מוכתם בצורה כזו".

בכך שהציבה את ווימבלדון "בצד הלא נכון שלא ההיסטוריה", הבליטה ויליאמס עוד קצת את הכתם, וכל פוליטיקאי ופוליטיקאית בבריטניה פיענחו בצורה דומה את המציאות החדשה. התוצאות לא בישרו טובות עבור פרנסי הטורניר: שרת התרבות והספורט של בריטניה כתבה מכתב חריף; שרת המסחר והתעשייה טענה כי "ווימבלדון נתקע עשורים בתוך המאה הקודמת"; ואפילו ראש הממשלה דאז, טוני בלייר, תמך בהשוואת סכומי הזכייה.

בפברואר 2007 נשברה מסורת עתיקת יומין בווימבלדון. השמים לא נפלו וציפורים לא הפסיקו לצייץ כשפיליפס בישר על כך ש"הבשיל הזמן לשים סוף לנושא בעזרת מסקנה הגיונית ולבטל את הפערים. בקצרה, זה יהיה טוב עבור השחקניות, עבור הטורניר ועבור הטניס".

חודש לאחר מכן, כשגם מארגני אליפות הטניס רולאן גארוס בצרפת הודיעו על השוואת סכומי הזכייה, כל ארבעת הגראנד סלאמים כבר היו חפים מאפליה בתחום. ויליאמס — שזכתה בתואר באותה שנה וקיבלה צ'ק על סך 700 אלף ליש"ט, בדיוק כמו מנצח טורניר הגברים פדרר — היתה מהראשונות לברך על כך, ובמקביל מיהרה לברך את חלוצת המאבק. היא אולי היתה זו שסיימה את העבודה, אבל לרגע היא לא שכחה שנעמדה על כתפי ענקים שהניחו את התשתית. במקרה הספציפי הזה, היה מדובר בכתפי ענקית — אגדת טניס הנשים בילי ג'ין קינג.

הימור על כל הקופה

בראיון ל"גרדיאן" ב–2013, סיפרה קינג על שיחת הטלפון שקיבלה מאחיה ערב המשחק המפורסם בקריירה שלה, בספטמבר 1973. בגיל 29 כבר היו באמתחתה עשרה תארי גראנד סלאם, אבל האתגר שקיבלה על עצמה היה יכול לבנות או להרוס — גם את המוניטין המקצועי שבנתה, אבל יותר מכך את האג'נדה השוויונית שעליה עמלה רבות. המשחק הבא שלה קיבל את הכינוי "קרב המינים", ובצד השני של הרשת המתין לה בובי ריגס בן ה–55 — אלוף ווימבלדון לשעבר ושובינסט מוצהר בהווה. כשאחיה של קינג שאל אותה אם היא עומדת לנצח, תשובתה היתה: "אתה מוזמן להמר על הבית שלך".

סרינה וונוס וויליאמס
אי־פי

הימורים היו יותר תחום מומחיותו של ריגס — בטורניר ווימבלדון האחרון לפני מלחמת העולם השנייה הוא הימר על עצמו כמנצח וגרף סכום עצום — אבל את הסיכון האמיתי לקחה קינג. במשך שלוש שנים דחתה את ריגס, אבל מי שעזרה לטניס הנשים לעבור מהעידן החובבני למקצועני ונאבקה למען שוויון, לא ראתה ברירות אחרות. ארבעה חודשים לפני כן, ריגס — שדעתו הפומבית על נשים היתה תמצית הרדידות ("מקומה של האישה הוא בחדר המיטות ובמטבח, בסדר הזה") — הצליח לפתות בעזרת כסף גדול את מרגרט קורט, המדורגת ראשונה בעולם, להתמודד מולו. "אין לך מושג כמה חשוב שתנצחי", אמרה קינג לקורט לפני המשחק. האחרונה הובסה 6-2, 6-1, במה שקיבל את הכינוי "הטבח ביום האם".

בסיום אותו משחק חזר ריגס לאתגר את "המנהיגה לשחרור האישה" של טניס הנשים, אלא שהפעם הנרטיב הבהמתי המוצלח שלו נתקל בטוויסט: קינג הסכימה. "חשבתי שזה יחזיר אותנו 50 שנה לאחור אם אפסיד"בו, סיפרה בדיעבד ל–CNN. בפועל, הקידמה ניצחה. קינג גברה על ריגס 4-6, 3-6, 3-6, לעיני 30 אלף איש באסטרודום ביוסטון ועשרות מיליונים בטלוויזיה. "מבחינה אתלטית, לא הרגשתי שזה היה הישג יוצא דופן", אמרה לאחר מכן, "אבל מבחינה פסיכולוגית ומנטלית זה היה ביג דיל. ידעתי שזה יכול לשמש קרש קפיצה עבור נערות ונשים בספורט".

המאבק לשוויון בין טניס הגברים לנשים לא התחיל והסתיים ב"קרב בין המינים", אבל החשיפה העצומה היתה שווה יותר מכל ישיבת מנהלי טורנירים או הבטחת שווא "להקדיש לנושא מחשבה רצינית". קינג לא היתה זקוקה לעקיצות השוביניסטיות של ריגס כדי להיזכר עד כמה ארוכה הדרך: כשזכתה ב–1967 בתואר המשולש בווימבלדון (יחידות, זוגות וזוגות מעורבים), קיבלה כפרס תלוש קנייה בסך 45 ליש"ט. שנה לאחר מכן, הפעם הראשונה שחולקו פרסים כספיים אמיתיים בווימבלדון, קיבלה קינג 750 ליש"ט על זכייתה בטורניר היחידות. המנצח, רוד לייבר, קיבל 2,000.

על פי הספר "האייקונים של הספורט הנשי", על כל דולר שהרוויח טניסאי ב–1971 הרוויחה טניסאית 58 סנט בלבד. קינג, שנהפכה באותה שנה לאתלטית הראשונה שחוצה את רף ה–100 אלף דולר בשנה מרווחים מטניס ואפילו זכתה לשיחת טלפון מפרגנת מנשיא ארה"ב דאז ריצ'רד ניקסון, היתה היוצאת מן הכלל שאינה מעיד עליו. בטורנירים רבים נשים אפילו לא קיבלו הזדמנות לשחק. "היו שחקנים גברים שאמרו לי 'אף אחד לא ישלם אפילו פרוטה בשביל לראות אתכן'", סיפרה קינג ל"גרדיאן", "חלק מהם היו חברי, אנשים שאהבתי, אבל זה שבר את לבי".

ב–1970 הובילה קינג שמונה טניסאיות נוספות במחאה נגד מארגן טורניר שהציע לנשים יחס של דולר לכל 12 דולר שהרוויחו הגברים. זה כלל תמונת מחאה מפורסמת, שבה נראית כל אחת מהן מחזיקה שטר של דולר. הן החרימו את הטורניר, הופיעו בטורניר נפרד ובדיעבד הניחו את היסודות להקמת סבב הנשים. "היינו מחויבות לחלום והיה לנו חזון אחד לענף שלנו — רצינו שכל ילדה, לא משנה באיזה מקום בעולם היא נולדה, תזכה להזדמנות שווה להתחרות", כתבה קינג ב"פליירס טריביון" ב–2015. "רצינו שיכירו בה בזכות ההישגים שלה ושהיא תוכל להתפרנס מטניס".

באותה תקופה, המאבק התודעתי של קינג וחברותיה אפילו לא התמקד בבובי ריגסים של העולם — אלא בלייברים. ב–1973 החליטו באליפות ארה"ב להשוות את סכום הזכייה בטורניר הנשים לזה של הגברים — הגראנד סלאם הראשון שעשה זאת, 27 שנה לפני שבאליפות אוסטרליה הלכו בעקבותיו. לייבר, לא אדם חשוד במיזוגניה, הודה לימים כי היה המום מהסכומים הגבוהים שהרוויחה קינג. "בילי ג'ין הרוויחה 117 אלף דולר ב–1971 ו–113 אלף ב–1972", אמר, "האם חשבתי שאחיה מספיק זמן כדי לראות אישה מרוויחה יותר ממני באותו סוג עבודה? היה מגוחך אפילו לחשוב על זה". 35 שנה אחר כך, כבר היה מגוחך לחשוב שזה לקח כל כך הרבה זמן. לפחות עבור רוב האנשים.

בילי ג'ין קינג, ב"קרב בין המינים" ב–1973 . ריגס התגרה, קינג ניצחה
ASSOCIATED PRESS

הנשים צריכות להודות לגברים?

עשור שלם חלף מאז החליפו בווימבלדון מסורת בהיגיון בריא, אבל הדיון בנוגע לשוויון ממשיך לצוץ מדי פעם מעל פני השטח. בזמן שיש כאלו שמהלכים בזהירות בין הטיפות — פדרר, למשל ("זה דיון שלא יסתיים, כל אחד דבק באמונתו") — יש את אלה ששפכו דלי מים קרים על הנושא. ב–2012 טען ז'יל סימון, שבשיאו דורג במקום השישי בעולם, כי "טניס הגברים הרבה יותר מתקדם מהנשים", וכי "הגברים מעניקים שואו הרבה יותר טוב". לסיכום הזכיר כי "גברים מבלים פי שניים על המגרש מאשר נשים בגראנד סלאמים", הטענה שכמעט תמיד עולה בדיון הזה.

"זה לא שהטוב מחמישה מערכות הוא ערובה למשחק מהנה יותר", השיבה לו אלופת ארה"ב לשעבר, סמנתה סטוסור, "ראינו מספיק משחקי גברים שהגיעו לחמש מערכות והיו משעממים מאוד. אני חושבת שאנשים באים לצפות בנו כי הם רוצים לעשות זאת ומקבלים איכות טובה". שחקניות אחרות, כמו דריה גברילובה, נוקטות קו אחר. "נשים מתאמנות באותה תדירות ואינטנסיביות כמו הגברים", אמרה לאתר טניסמאש. "אם היינו נדרשות לשחק חמש מערכות, היינו מסוגלות לעשות זאת".

ההתקדמות של טניס הנשים בעשורים האחרונים היתה עצומה — מקינג, כריס אוורט ומרטינה נברטילובה ועד שטפי גראף וסרינה ויליאמס — אבל לא כולם מעריכים אותה. בשנה שעברה התכוון ריימונד מור, מנהל טורניר אינדיאן וולס היוקרתי, להעביר ביקורת על ראשי WTA — ומה שיצא לו זה מניפסט שוביניסטי לתפארת. "ב–WTA נאחזים בזנב המקטורן של הגברים", אמר, "יש להם הרבה מאוד מזל. אם הייתי טניסאית, הייתי יורד על ברכי כל לילה ומודה לאלוהים שרפאל נדאל ורוג'ר פדרר נולדו, כי הם סוחבים את הענף הזה".

קצת לפני שהתנצל והתפטר מניהול הטורניר שבו עבד 29 שנה, פתח מור מחדש תיבת פנדורה שמעולם לא נסגרה באמת. "איני חושבת שאף אישה צריכה לרדת על ברכיה ולהודות למישהו", אמרה בתגובה סרינה ויליאמס, שטענה כי אינה יכולה לספור את כמות הפעמים שאנשים ניגשו אליה ואמרו לה שלא היו צופים בטניס לולא היא ואחותה ונוס היו משחקות. "אני מסתכלת על מישהי כמו בילי ג'ין קינג — שעשתה דברים גדולים לא רק עבור הטניסאיות, אלא בשביל אתלטיות באופן כללי — והערות כאלה מזלזלות בה. למעשה, הן מזלזלות בכל אישה על הפלנטה שאי־פעם דבקה בעקרונותיה".

כשהטניסאי הסרבי נובאק ג'וקוביץ' ניסה להסביר שגם גברים צריכים לדבוק בעקרונותיהם, מה שיצא לו זה מעין תמיכה בדבריו של מור. "אני מריע לנשים על המאבק שלהן להשוואת סכומי הזכיות", אמר מי שדורג אז במקום הראשון בעולם. "מצד שני, בסבב הגברים צריכים להילחם כדי לקבל יותר, כי הסטטיסטיקה מוכיחה שיש יותר צופים במשחקי גברים. כל עוד יש מידע מדויק, הסכומים צריכים להיות מחולקים בצורה הוגנת".

סרינה וויליאמס ומריה שראפובה
רויטרס

הדיון בנושא לא תמיד מתנהל בצורה הוגנת. בווימבלדון האחרון הפסידה אלנה וסנינה לסרינה ויליאמס בחצי הגמר תוך 49 דקות בלבד. מאחר שהמשחק התנהל במעמד צד אחד בלבד והמפסידה קיבלה 500 אלף ליש"ט, הדיווחים בבריטניה התעסקו בעיקר בכיס של וסנינה. ב"טלגרף" אף הגדילו לעשות והבליטו את ה–10,204 ליש"ט שהרוויחה על כל דקת משחק באמצעות מונה שמקפיץ את המספר מדי שניה. סקר מצורף מצא כי 71% מהמצביעים אינם חושבים שהטניסאיות הבכירות צריכות להרוויח כמו הטניסאים הבכירים.

סרינה ויליאמס, שהרוויחה בקריירה שלה כבר יותר מ–84 מיליון דולר מטניס בלבד, היתה הראשונה לצאת להגנתה של וסנינה. כשנשאלה על ידי אחד העיתונאים בתום המשחק אם למפסידה מגיע אותו סכום כמו לגברים שהפסידו בחצי הגמר, ענתה: "ועוד איך. אם במקרה תצא לך כתבה קצרה יותר, אתה חושב שאינך זכאי לתשלום זהה כמו לקולגה שמאחוריך?".

בספטמבר הקרוב הדיון צפוי להתעורר שוב, הפעם באדיבות המסך הגדול של הוליווד, כאשר סטיב קארל יגלם את בובי ריגס ואמה סטון תחליף את נעלי הריקוד מ"לה־לה לנד" בנעלי הטניס של קינג. גם כיום, מתברר, "קרב המינים" בטניס עדיין רלוונטי: אפילו אם על פני השטח הוא הוכרע סופית כבר לפני שנים, הקרב התודעתי נמשך כל הזמן.

באולימפיאדה רצים אחרי השוויון המוחלט

לפני שנבחר לעמוד בראש הוועד האולימפי הבינלאומי בספטמבר 2013, הבטיח תומאס באך להיות "הנשיא של כולם". המצע שלו עסק, בין היתר, בקידום ספורט הנשים בתנועה האולימפית, ולפחות על הנייר הכיוון של באך הוא נכון.

22 נשים בלבד השתתפו במשחקי הקיץ בפריז 1900, שהיוו 2.2% מכלל הספורטאים. שיעור זה טיפס בהדרגה בעשורים הבאים עד שהגיע ל–45% מכלל הספורטאים באולימפיאדת ריו 2016 (4,700 ספורטאיות). על פי הקו שמתווה באך, אולימפיאדת טוקיו 2020 תציג את המשחקים המאוזנים ביותר אי־פעם. השינויים שנערכו בתקופה האחרונה בתפריט האולימפי לטוקיו מציעים יותר תחרויות לנשים (על חשבון תחרויות גברים שבוטלו), כמו גם יותר מקצועות שבהם יתחרו נשים וגברים. הרמת משקולות גברים, למשל, תאבד קטגוריית משקל, בעוד שבבריכה ישחו נשים גם למרחק 1,500 מטר. כך צפוי שיעור הספורטאיות להגיע ל–48.8% מכלל המשתתפים במשחקים.

האתגר הבא של באך הוא לא רק לשריין מקומות לספורטאיות בהצגת הספורט הגדולה בתבל, אלא גם לדאוג שהמדינות השונות יקדמו את השוויון ביוזמתן. במארס האחרון הודיע הוועד האולימפי הבינלאומי על "יוזמה לשוויון מגדרי", ששמה לה מטרה "להגביר את מודעות החשיבות של שוויון מגדרי בתנועה האולימפית". המלצות של כמה ועדות, שהתאחדו ויבצעו סיעור מוחות שתוצאותיו יוגשו בסוף השנה, יציגו את הדרכים הטובות ביותר לקדם את השוויון בהיבטים שונים — ממימון ועד נראות ציבורית.

"הוועד האולימפי הבינלאומי לוקח את תפקיד ההנהגה בעולם הספורט כדי לדחוף לשוויון מגדרי גלובלי ולשינוי אמיתי", הסביר באך בהצהרה, "ומהתוצאה ירוויחו כולם, כולל הוועדים המקומיים במדינות השונות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#