תקצוב דיפרנציאלי יצמצם פערים

שינוי אמיתי יתחולל רק אם החינוך יהיה הנושא שעליו נצביע בקלפי, ושלגביו נדרוש ממועמד פוליטי להציג מצע וחזון ברורים

חנה דורסמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תלמידים בבית ספר תיכון. אילוסטרציה
חנה דורסמן

היש עוד מי שמופתע מנתוני המיצ"ב שפורסמו באחרונה? הנתונים מעידים על פערים בלתי נסבלים בהישגים הלימודיים בין תלמידי הפריפריה החברתית־גיאוגרפית בישראל, לבין אלה המתגוררים בערים החזקות. הכתובת היתה ועודנה על הקיר — לא מדובר במדד הראשון המעיד על פער זה.

נראה שהתרגלנו לכתבות הנוחתות עלינו אחת לכמה חודשים, שבהן נתונים המעידים על כך שילדים הגדלים בעיירת פיתוח בפריפריה, או בשכונות שבהן מתגוררת אוכלוסייה מחתך סוציו־אקונומי נמוך, אינם זוכים לאותן ההזדמנויות שמקבלים ילדים בני גילם ממרכז הארץ. באחרונה התברר עוד יותר עד כמה המשבר עמוק, והנושא עולה לכותרות — לאחר שבעשורים האחרונים היה נוח להשאיר את הפריפריה מאחור.

כיום ישראל נמדדת בתחומי הלימודים השונים גם במדדים בינלאומיים. התוצאה חוזרת על עצמה שוב ושוב — פער עמוק בין אוכלוסיות שונות — שראוי שידיר שינה מעיניהם של כל מנהל, מורה, הורה וכמובן מקבלי ההחלטות בישראל.

כ–70% מ–20 היישובים שנמצאים בתחתית של דירוג המיצ"ב, משתייכים לחתך סוציו־אקונומי נמוך. ביישובים אלה הרשויות המקומיות חלשות מבחינה תקציבית, ולהורים אין יכולת כלכלית לשלם עבור שיעורים פרטיים או חוגי העשרה. כך למעשה נוצר הפער בהישגים הלימודיים — כמו גלגל שממשיך להסתובב ולהזין את עצמו.

כמובן שכל תלמידה ותלמיד הם עולם ומלואו, וקיימים אינספור סיפורי הצלחה של מנהלים בכירים שהחלו את דרכם מלמטה והגיעו מאותן ערים. אך האם מכאן נסיק שראוי להשאיר המצב כמות שהוא?

זאת ההזדמנות לחזור ולהדגיש כי קיים פתרון אחד ראוי, יעיל, הוגן ומהימן לסוגיה: תקצוב דיפרנציאלי. יש לחלק את עוגת התקציב בהתאם ליכולותיה הכלכליות של כל רשות מקומית ועל פי מצב החינוך בה, כך שתקציבים רבים יותר יופנו לחינוך במקומות הזקוקים להם — המקומות שבהם כספי הארנונה אינם מספיקים; המקומות שבהם שיעורים פרטיים הם בגדר מותרות. לשמחתנו, משרד החינוך צועד במסלול זה באחרונה, ונראה כי אנחנו בכיוון הנכון — התייחסות פרטנית לצורכי התלמיד ולצורכי הרשות, ותקצוב בהתאם.

כמו תמיד, גם בהקשר זה מדובר בסדר עדיפויות. היום שבו נוכל להבחין בשינוי אמיתי בשטח, יהיה היום שבו החינוך יהיה הנושא שעליו נצביע בקלפי, ושלגביו נדרוש ממועמד פוליטי להציג מצע וחזון ברורים. כשם שהובהר כי כעת מופנים המשאבים להעלאת רמת הלימודים במתמטיקה — עלינו לראות בעיני רוחנו את הפער החברתי נסגר, ולפעול בהתאם.

מזה זמן מה נראים ניצנים של שינוי, ומפעם לפעם עולה לכותרות עיר שבה מערכת החינוך איכותית. מדי שנה אנחנו שומעים על ערים נוספות שבהן מקבלי החלטות הציבו את החינוך כיעד אסטרטגי, והובילו — בעזרת מורים מצוינים — את השינוי.

הנוסחה אינה מורכבת, וכוללת שני משתנים מרכזיים: ציבור שיחליט להציב את החינוך כיעד מרכזי עבור מקבלי ההחלטות, ומקבלי החלטות שיובילו שינוי. כך אולי נזכה לראות בשנים הקרובות כותרות המבשרות על סגירתו של הפער בהישגים הלימודיים, ונגיע ליום שבו כל ילד וילדה בישראל יקבלו הזדמנות שווה.

הכותבת היא מנכ"לית עמותת חינוך לפסגות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker