אף אחד (כמעט) לא בטוח - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
עליית המכונות

אף אחד (כמעט) לא בטוח

מי מאיתנו חשוף ומי בטוח מפני השתלטות המחשבים והרובוטים על תחום עבודתו? התשובה המפתיעה היא שכולנו חשופים - אפילו המנהלים

8תגובות

כולם כבר מבינים ששוק העבודה עומד להשתנות דרמטית בעשור הקרוב. דו"חות חדשים היוצאים חדשות לבקרים, ומבשרים על היעלמותם הצפויה של מקצועות רבים, תולים את האשם בעיקר בהתקדמות בתחום הבינה המלאכותית, שבזכותה יוכלו מכוניות לנסוע בעצמן בכבישים, מחשבים יכתבו לעצמם את התוכנות ופקידי הממשל יפוטרו ברובם.

עד כה, מקובל היה לחשוב כי המטלות העיקריות שמכונות יכולות לקבל על עצמן הן מהסוג הרוטיני: כלומר, כאלו החוזרות על עצמן בלי שוני רב. נהיגה בכבישים, למשל, היא מטלה רוטינית כזו שהמכונות מתחילות לאמץ לעצמן כיום. באופן דומה, טלמרקטינג – שיווק טלפוני – עומד גם הוא לעבור לידי המחשבים, מאחר שזוהי מטלה פשוטה יחסית (בכלים הטכנולוגיים הקיימים) של הבנת מילותיו של הצד השני לשיחה והתאמת תשובות להן.

תומר אפלבאום

כשמקצוע מסוים עובר אוטומציה, הוא בדרך־כלל אינו נעלם לחלוטין. גם כשהמכונות החלו להחליף את הפועלים האנושיים במפעלים בזמן המהפכה התעשייתית, הן החליפו בעיקר את הפועלים בעלי המיומנות הגבוהה (יחסית לאותם הימים) – למשל באריגה. את האורגים המיומנים החליפו מכונות שאותן ניתן היה לתפעל, לתחזק ולתקן בקלות יחסית, וכך היו מופקדים על כל מכונה ילד או שניים, שלא היו בעלי מיומנות גבוהה, אך היתה להם היכולת האנושית־עד־מאוד לזהות מצבים שבהם המכונה יצאה משליטה, ולהתמודד עמם באמצעות פתיחה או סגירה של שסתום לחץ, בעיטה בגוף המכונה או קריאה למנהל העבודה.

באופן דומה, משרד של מנהל בכיר לפני 40 שנה הכיל יותר מעשר מזכירות שהיו צריכות לכתוב תזכורות, לתקן שגיאות כתיב זו של רעותה, להתמהמה ולתהות על פשרו של כתב יד לא ברור, ולתייק, לתייק ולתייק ערימות של מסמכים. כיום אפשר להחליף את כל המשרד הזה בעוזר אישי אנושי אחד, שיודע כיצד להשתמש בסט הכלים שמיקרוסופט מעמידה לרשותו. הלקח הוא שכשמקצוע מסוים עובר אוטומציה, מועברות חלק מהמטלות – שוב, בעיקר הרוטיניות – לידי המכונות, בניסיון להשיר את השומן העודף ולחסוך את העלות השולית הנחוצה לביצוע העבודה ביעילות המירבית.

מחקרם פורץ הדרך של קרל פריי ומייקל אוסבורן מאוניברסיטת אוקספורד, שפורסם ב־2013, הצביע על כך שהמקצועות הבטוחים יותר הם אלה המסתמכים בעיקר על מטלות שאינן רוטיניות. עם אלה נמנים מקצועות המחייבים הבנה של מדע וטכנולוגיה – כלומר, מדענים ומהנדסים – ולצדם גם מקצועות המחייבים הבנת האדם, כניהול ורפואה. אלה רעיונות יפים, אך הם מסתמכים על ההבנה הקיימת כיום של הבינה המלאכותית ויכולותיה, ולא פחות מכך – של סביבת העבודה המודרנית. סביבת עבודה זו מתחילה כבר כיום להשתנות, כפי שנראה מיד כשאסביר מדוע גם מקצוע הניהול נתון בסכנה.

הכירו את הבוס החדש

גלי איתן

שניים מהוגי הדעות הגדולים הדנים כיום בעתיד העבודה, אנדרו מק'אפי ואריק בריניולפסון, מאמינים שמקצועות הניהול יישארו בידי בני האדם בעשור הקרוב. הסיבה היא שמנהל טוב אינו פועל לפי רוטינה, אלא מבצע אינספור מטלות קטנות שטיבן המדויק משתנה מרגע לרגע. מנהלים צריכים לדבר עם בני אדם – לקוחות ועובדים כאחד – להבין אותם ואת צורכיהם, להסתכל קדימה לעתיד, לנהל חשבונות ולחדש כל העת.

כל זה טוב ויפה, אלא שקביעה זו מתעלמת מכך שגם מטלות מורכבות ניתן לפרק למספר רב של רוטינות פשוטות יותר. כשהחלה המהפכה התעשייתית, רבים האמינו שהמכונות המגושמות לא יוכלו ליצור כלים מורכבים. התברר שבאמצעות פירוק מלאכת היצירה לתת־מטלות פשוטות, ויצירת סרט־נע המעביר את התוצרים ממכונה למכונה (לעתים בסיוע אנושי), אפשר היה להעביר גם את תהליך הייצור המורכב אוטומציה – וזה בדיוק מה שמתחיל לקרות למלאכת הניהול כיום.

במאמר שפורסם ב־2015 ב"הרווארד ביזנס ריוויו", מתאר הכותב דווין פידלר "מנהל ממוחשב" שאותו הוא מכנה iCEO. המנהל הממוחשב התבקש ליצור דו"ח סקירה אודות טכנולוגיות להפקת גרפן – חומר העשוי יריעה דקיקה של אטומי פחמן – עבור אחת מחברות פורצ'ן 500. כדי לעשות זאת, הוזנו לתוך תוכנת המנהל הממוחשב הפרמטרים בנוגע לתוכן הדו"ח, וסדר העבודה הנכון. ואז – היא עשתה את כל היתר כמעט לגמרי בעצמה.

הסוד לפעולתו של המנהל הממוחשב הוא בתיאום מול עובדי פלטפורמה אנושיים – אנשים המציעים את שירותיהם בפלטפורמות מקוונות כמו פייבר, מכניקל טורק ואחרות. התוכנה שכרה את שירותיהם של עובדי פלטפורמה בעלי מיומנות נמוכה כדי שימצאו את כל הכותרים הדנים באותו תחום בתוך 24 שעות. הרשימה הועברה למומחים ברמה גבוהה יותר, שנמצאו גם הם על גבי פלטפורמות דומות, ואלה עברו על המאמרים, סיכמו ומיצו אותם, והחזירו את הטקסט למנהל הממוחשב. טקסט זה הועבר באופן אוטומטי ולפי הסדר למסגננים, לגרפיקאים, למעצבים, ולבסוף גם למומחים בעלי ידע רציני ומתקדם בתחום, שיכלו לנכש מהדו"ח טעויות קטנות וטיפשיות.

בזכות הבינה המלאכותית שקישרה בין 23 עובדים שונים, נוצר דו"ח מפורט שכלל גם עשרות תמונות וגרפים. כמעט כל פעולות הניהול בוצעו באופן אוטומטי וביעילות מרשימה, והמחקר שהופיע בדו"ח התבצע תוך שלושה ימים – בזמן שהכנת דו"ח כזה אמורה לארוך חודשים. יתרה מכך, ניתן בקלות לחשוב על שיפור שבו עובדי הפלטפורמה היו מתבקשים גם לדרג את ביצועיהם של חבריהם באופן אנונימי – וכך היתה התוכנה יכולה לערוך ביקורת עמיתים אוטומטית ולסנן את העובדים שאינם עושים עבודתם נאמנה.

איני מתכוון לטעון שהמנהל הממוחשב מסוג iCEO מתעלה ביכולותיו על המנהל האנושי. זוהי בסך הכל תוכנה – ואפילו לא חכמה במיוחד – שמנהלת את סדר העבודה לפי הנחיות שתוכנתו לתוכה מראש. עדיין יש צורך במנהלים בכירים כדי לקבוע את מדיניות החברה, את התחומים שבהם היא מתמקדת וכן הלאה, אך מה עם המנהלים הזוטרים יותר? לא ברור כלל שתהיה דרישה לשירותיהם.

אוסבורן ופריי הדגישו במחקריהם כי המקצועות המסתמכים על המגע האנושי עמידים יותר מאחרים בפני אוטומציה. קרוב לוודאי שהם צודקים – מקצועות כמו פסיכולוגיה ורפואה בוודאי יעברו לאט יותר לרשות המחשבים, אך גם בהם ניתן למצוא ניצנים של שינוי. פסיכולוגים, למשל, מתחילים לספק כיום את שירותיהם דרך הרשת באמצעות ממשקים כמו זה של חברת טוקספייס (Talkspace) שפיתחו הישראלים אורן ורוני פרנק, המאפשרים להם לנהל שיחות טקסטואליות עם המטופלים, בכל מקום ובכל עת. האם השירות מספק את המגע האנושי שמציע הפסיכולוג המסורתי יותר, את המבט העמוק בעיניים או את הנוכחות האנושית החמימה? כנראה שלא, אבל הוא מגיע במחיר של 100 דולר בערך לחודש – ומאפשר למטופלים לשוחח עם הפסיכולוג שלהם ללא הגבלת מיקום וזמן. זה מספיק טוב לכ־500 אלף משתמשים שהחליטו לעבור לשיטת הטיפול החדשה.

talkspace.com

האם נזדקק לפחות פסיכולוגים כתוצאה מכך? כנראה שלא, מאחר שכאשר המחיר יורד – הביקוש גדל. אך הנקודה החשובה באנקדוטה זו היא שהמגע האנושי אינו תופס כבר אותו מקום חשוב שאותו תפס בעבר. אנו רואים שלקוחות מעוניינים בטיפול נוח, יעיל וזול – מהסוג שהמחשבים יוכלו לספק כבר בעשור הקרוב. ואז, כשהמחשבים יוכלו לנהל שיחות עם מטופלים כאילו היו פסיכולוגים, או לתקשר עם החולה כפי שאחות מיומנת ואמפתית עושה זאת, גם בעלי המקצועות ה"רכים" וה"אנושיים" יותר עלולים לגלות שהמכונות יכולות לקחת על עצמן חלק גדול מעבודתם.

ובכן, אם גם מקצועות שנחשבו בטוחים, כניהול ופסיכולוגיה, עוברים אוטומציה – מי בטוח? התשובה, בטווח הקצר, היא שרובנו עדיין בטוחים, בשל תופעה המכונה "עבודות בולשיט".

עבודה בהסוואה

לפני 60 שנה בדיוק טבע ההיסטוריון הבריטי נורת'קוט פרקינסון את מה שידוע כיום כחוק פרקינסון. ההיסטוריון הבחין כי בארגונים ביורוקרטיים "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה". ואכן, חשבו לרגע על יום העבודה שלכם. הוא משקף היטב את חוק פרקינסון, מאחר שגם אתם בוודאי אינכם עובדים יותר משלוש או ארבע שעות ביום, במקרה הטוב, אלא אם אתם אנשים יעילים באמת ובתמים. אתם מגיעים לעבודה, מפעילים את המחשב, קוראים חדשות, מנקים אימיילים בעצלתיים, מדברים עם שכניכם לקיוביקל, אוכלים כריך, צופים בסרטון משעשע ביוטיוב ואז בעוד שניים, אוכלים ארוחת צהריים במשך שעה וחצי, חוזרים למשרד לשעה מנומנמת ואטית של פוסט־ארוחת־צהריים ואז, בשעתיים האחרונות ליום העבודה, אתם מבינים כמה עוד לא עשיתם. תחושת האשמה שוטפת אתכם, ובשעתיים של עבודה יעילה אתם מספיקים לבצע את כל העבודה המשרדית שלפני 20 שנה היתה דורשת מאמץ של יום שלם מכמה פקידים גם יחד. נשמע מוכר?

"יותר ויותר עובדים מוצאים עצמם עובדים 40 או אפילו 50 שעות בשבוע על הנייר, אך למעשה עובדים 15 שעות", אמר האנתרופולוג דייוויד גרייבר, "מאחר ששאר זמנם מוקדש לארגון או לנוכחות בסמינרי מוטיבציה, לעדכון פרופיל הפייסבוק שלהם או להורדת סרטים". אלו הן "עבודות הבולשיט" לפי הגדרתו של גרייבר. זוהי אינה דרך עבודה יעילה, אך כשהמכונות ישפרו את הפריון שלנו, זוהי דרך העבודה שתישאר פתוחה עבורנו.

דפוס עבודה זה מסוגל להגן על העובדים האנושיים בטווח הקצר, כי הוא מסווה את העובדה שאין צורך ברבים מהם כדי לבצע את המטלות הנדרשות. נוכל לראות אותו בעיקר בארגונים ממשלתיים – שהם למעשה סוג של מונופול שאינו נתון בתחרות אמיתית ולכן אינם מתייעלים עם השיפור בטכנולוגיה. גם בחברות תעשייתיות ניתן יהיה למצוא את עבודות הבולשיט, אך אלו ייאלצו להתייעל עם בוא המשבר הגדול הבא – ממש כפי שבזמן המשבר הכלכלי האחרון בארצות הברית פוטרו מיליוני אנשים מעבודתם, אך התפוקה הכוללת נותרה זהה. פשוט, לא היה בהם צורך יותר. הם היו שיירים מתקופה שבה המכונות ביצעו פחות מעבודתם.

ומה בטווח הארוך?

עד כה התייחסנו לפרק זמן של כעשר שנים קדימה, לכל היותר. אך מה יקרה בטווח הארוך יותר? בעוד כמה עשרות שנים אנו צפויים כבר להיות עדים למכונות שיוכלו לבצע כמעט את כל המטלות האנושיות ביעילות גבוהה. בעולם עתידי זה תישאר רק השאלה כיצד יחולקו פירות העבודה הרובוטית והממוחשבת בין בני־האדם, אם אין כמעט צורך בעבודתו של אף אדם.

הוגי דעות וכלכלנים מתחילים לנסות להבין כיום כיצד להתמודד עם מצב זה. חלקם, כביל גייטס, מציעים להטיל מס על רובוטים. אחרים תומכים ברעיון של הכנסה בסיסית – מתן סכום כסף לכל אדם, שיאפשר לו לחיות בכבוד בסיסי, וחשוב לא פחות – להמשיך לקנות מוצרי יסוד כדי שהכלכלה לא תתמוטט (ראו כתבה בעמ' 50).

ברור שאף אחד מהפתרונות הללו אינו מושלם – רחוק מאוד מכך – אך חשוב להבין את העתיד שהם מנבאים לנו: עתיד של שפע בשירותים שיסופקו לנו על־ידי מחשבים חכמים, ושפע בסחורות שייוצרו עבורנו על־ידי רובוטים. אנו, בני־האדם, נצטרך למצוא מחדש את משמעות קיומנו בעולם כזה, ולנתק אותה מהעבודה כפי שהיא מוכרת לנו כיום. המילים "אני רופא" או "אני מהנדס" לא יספיקו עוד כדי להצדיק את קיומנו ולהסביר את מהותנו. נצטרך למצוא הגדרות חדשות לעצמנו, בתקווה שאלו יסתמכו על הטוב שאנו מביאים לעולם, על התחושה הטובה שאנו מעניקים לאחרים ועל עזרה הדדית לנו ולסובבים אותנו.

וזהו עתיד ששווה לעבוד עבורו.

 

ד"ר רועי צזנה, חוקר במרכז למחקר סייבר בינתחומי ע"ש בלווטניק באוניברסיטת תל אביב, מחבר הספר "השולטים בעתיד: הון–שלטון, טכנולוגיה, תקווה" שעוסק בהשפעת הטכנולוגיה על מדינות ועל העבודה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#