סיליקון ואדי - גלובל ווולסטריט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סיליקון ואדי

ישראל היא היצואנית השנייה בגודלה בעולם של חברות סטארט אפ, אחרי ארה"ב. לא מדובר בהכרח בתפקיד רע, אך מה יקרה כשהסינים יצטרפו לשוק?

תגובות

אם כביש 101, העורק הראשי של עמק הסיליקון, היה מתחבר בצורה מסתורית לאחד הכבישים הסובבים את תל אביב, ספק אם רבים מהנהגים המקומיים היו שמים לב לשינוי. קשה להבדיל בין בנייני המשרדים עם החלונות הגדולים, המאכלסים חברות סטארט אפ בתחום הטכנולוגיה, בשני המקומות. רבים אף עשויים לטעון כי ישראל, המכונה בפיהם "סיליקון ואדי", או קהילת הטכנולוגיה השנייה בחשיבותה בעולם, היא שיבוט מדויק של המקור.

ככל שהדברים נוגעים לתשתיות יזמות, קווי הדמיון בין "סיליקון ואלי" ל"סיליקון ואדי" הם בהחלט מרשימים. בשני המקומות שורר תיעוב להיררכיות תאגידיות. נטילת סיכונים היא מעשה המלווה בתגמול וכישלון הוא דבר שעמו ניתן להשלים.

ישראל נהנית גם ממספר אוניברסיטאות מובחרות בתחומן, כמו הטכניון, ומרכזי מחקר מצליחים המנוהלים על ידי חברות טכנולוגיה גדולות כמו סיסקו ואינטל. ליזמים במדינה יש מבחר שופע של ספקים, במידה שהם זקוקים לסיוע משפטי או לשירותים אחרים, וכמו בקליפורניה, ישנן המון קרנות הון סיכון ממומנות היטב המספקות להן כסף מזומן.

עם זאת, בין עמק הסיליקון לישראל יש גם הבדלים רבים, בעיקר בתחומי ההון סיכון. קרנות הון סיכון השקיעו 1.75 מיליארד דולר בישראל ב-2007. למרות שמדובר בסכום הגדול ביותר שהשקיעו חברות בתחום בישראל מאז התפוצצות בועת ההיי-טק ב-2001 ובעלייה של 8.5% לעומת 2006, עדיין מדובר בפחות מחמישית מסכום של 10 מיליארד דולר שהשקיעו בשנה שעברה חברות הון סיכון בעמק הסיליקון.

באירופה, לעומת זאת, השקיעו קרנות הון סיכון סכום של 7.2 מיליארד דולר ב-2007, ירידה של 5% לעומת 2006. הקרנות המקומיות בישראל אמנם מבצעות יותר ממחצית מהעסקות, אך רובו המכריע של הכסף מגיע מחו"ל, בעיקר אמריקה, ורובו מושקע בחברות סטארט אפ המפתחות שבבים ייחודיים או ציוד טלקום מתקדם, ולא בחברות תוכנה או חברות המפתחות יישומי רשת אופנתיים.

היזמים הישראלים נוטים להתעסק יותר בטכנולוגיות מתקדמות, בעיקר מפני שהשוק שבו הם פועלים קטן כל כך. מכירת הסחורה שלהם בחו"ל קשה יותר בתחומים שבהם החברות צריכות להחזיק בקרבה מסוימת למשתמשים, כגון אתרי "ווב 2.0", המהווים תופעה חברתית ותרבותית באותה מידה שהם תופעה טכנולוגית. סיבה נוספת היא שרבים מהיזמים האלה עשו את צעדיהם הראשונים בצבא, שתמיד נסמך על יכולתו לפתח טכנולוגיות חדשנות, במיוחד בתחומי התקשורת, כדי לפצות על המחסור במשאבים או כוח אדם.

כתוצאה מכך, חברות ההיי-טק הישראליות חזקות במיוחד בתחומים כמו טכנולוגיות של תקשורת אלחוטית, כדוגמת טכנולוגיות המשלבות אותות אנלוגים ודיגיטלים בשבב אחד. חברת הסטארט אפ הישראלית Wisair, למשל, מפתחת שבבים אלחוטיים לחיבור בין מוצרי אלקטרוניקה שונים המבוססים על טכנולוגיית Ultra Wideband, טכנולוגיה אלחוטית חדישה הצפויה להתחיל להחליף את החיבור הקווי בין שני מכשירים מאוחר יותר השנה. דויד יעיש, מנכ"ל החברה ומייסדה, היה מנהל מחקר ופיתוח אלחוטי במשרד הביטחון.

אופן החשיבה של היזם הישראלי הטיפוסי סייעה גם בעיצובו של העסק. היזם הישראלי הוא - ולרוב מדובר ב"הוא", משום שנשים בתחום היזמות הן נדירות בישראל אפילו יותר מאשר בעמק הסיליקון - לרוב חדשן או ממציא העוסק בפיתוח הטכנולוגי יותר מאשר בשיווק מתוחכם.

לאחר שנהנה מהיתרון של התבגרות בחברה מולטי-תרבותית אמיתית, הוא לרוב מסוגל להתמודד היטב עם גיוון ועם עמדות שונות, למשל במכוני תקנים. היות שהוא מורגל לרוב בהתמודדות עם מימון פחות נדיב, הוא יודע כיצד לאלתר.

רבים מהישראלים רואים את עבודתם כמעשה של פטריוטיות, הדבר המסביר כיצד הם מסוגלים להישאר אולטרה-תחרותיים, אך עדיין לסייע אחד לשני. והם לרוב גם מעוניינים יותר להמציא דברים, מאשר להגן עליהם באמצעות פטנטים. "זה כמו לצייר ציור טוב, כדי שאחרים יוכלו לראות אותו", אומר ציון חדד, מייסד רנקום, מחלוצות טכנולוגיית ה-WiMax.

כל זה, פירושו גם שיזמים ישראליים עשויים להתקשות להיפרד מתפקיד המנכ"ל כאשר חברת הסטארט אפ שלהם מגיעה שלב שבו השיווק וההנהלה הופכים לחשובים יותר. הם לרוב עובדים מסביב לשעון, כמו גם מסביב לעולם. יומו של חדד, למשל, מחולק לשלוש משמרות. בבוקר הוא מטפל בעסקיו בישראל. באחר הצהריים ועד חצות הוא מנהל שיחות טלפון עם אנשים באמריקה, שם נמצאים רוב לקוחותיו, ולאחר מכן הוא מפנה את תשומת לבו לאסיה, שם מיוצרים שבביה של החברה. בין לבין, הוא מנסה גם לישון מעט.

ההתקדמות בחדשנות ובטכנולוגיה, וחוסר עניין מסוים בניהול ובשיווק, מסבירים מדוע יזמים ישראלים נוטים למכור את חברותיהם בשלב מוקדם, לרוב לחברות זרות גדולות, במקום לבנות את חברותיהם. לישראל יש רק חברות טכנולוגיה ספורות שניתן לומר כי הן גדולות באמת. לדברי זאב הולצמן, יו"ר קרן ההון סיכון גיזה, ישנו לחץ עצום על חברות סטארט-אפ בישראל למכור ולבצע 'אקזיט', אולם אחדות, בהן אמדוקס וצ'ק פוינט, כבר למדו לשמור על עצמן מספיק זמן כדי להתפתח באמת.

אף על פי כן, ישראל היא בעיקר יצואנית של סטארט אפים, ולכן משמשת בעיקר כמרכז מחקר ופיתוח עבור חברות טכנולוגיה גדולות. לא מדובר בתפקיד רע בהכרח, אולם כאשר הם פועלים במדינה קטנה המרוחקת מהשווקים שאליהם הם פונים, יזמים ישראלים לא תמיד מקבלים את הצעת המחיר הטובה ביותר עבור פירות עבודתם.

יום אחד, בקרוב, גם מהנדסים אחרים, במיוחד הסינים, יהיו טובים באותה מידה בהקמת חברות סטארט אפ - כך מזהיר זוהר זיסאפל, יו"ר חברת רד תקשורת. אחרי הכל, הוא אומר, "האם הסינית היא כמו האמא היהודייה - מאוד תובענית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#