4 מיליארד שקל - בזכות איש אחד שלא יכול להזיז כמעט אף חלק מגופו - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

4 מיליארד שקל - בזכות איש אחד שלא יכול להזיז כמעט אף חלק מגופו

בתוך הרעש סביב תוכנית כחלון, נבלעה החלטה משמעותית לכרבע מיליון ישראלים - הקצאת 4 מיליארד שקל להעלאת קצבאות הנכים ■ אחד החתומים על ההישג הוא אלכס פרידמן, המרותק לכיסא גלגלים בגלל מחלת ניוון שרירים. והוא לא מתכוון לעצור כאן

63תגובות
אלכס פרידמן. "אמרתי שלא ישתיקו אותנו עם 300 מיליון שקל"
אוליבייה פיטוסי

אלכס פרידמן צפה במסיבת העיתונאים החגיגית שנערכה ביום שלישי, שבמהלכה הציג משה כחלון את בשורת תוכנית "נטו למשפחה", מדירתו ביבנה. כמעט אף אחת מההטבות שפורטו בה לא נגעה אליו. לפרידמן, המרותק לכיסא גלגלים בגלל מחלת ניוון שרירים שממנה הוא סובל מלידה, לא תעזור העובדה שמס הקנייה עבור נעליים יוזל, הצהרונים יסובסדו, מענקי העבודה יועלו והתשלום בגין נקודות הזיכוי עבור מספר הילדים יעלה. אבל משפט אחד שהפטיר כחלון בתחילת האירוע, שבו הזכיר שהוא עומד להפנות 4 מיליארד שקל לטובת העלאת קצבאות הנכים בימים הקרובים, היה רלוונטי עבור פרידמן יותר מכל דבר אחר.

אם הדבר אכן יקרה, יוכל פרידמן — שלא מזיז כמעט אף חלק מגופו מתחת מכתפיו, יכול לאכול רק בשכיבה ומתקשה בדיבור ממושך — לרשום לעצמו קרדיט על חלק משמעותי במהלך. פרידמן הוא זה שאחראי במידה רבה לקמפיין הגדול שהוביל, להעלאת מצב הנכים בישראל על סדר היום. הוא זה שישב עם אנשי משרד האוצר והוא זה שפנה לפרופ' ירון זליכה וקישר בינו לבין כחלון, קישור שבסופו של דבר הוליד את ועדת זליכה שהמלצותיה אמורות להניע את המהלך.

יותר מכל בולט במפגש עם פרידמן הפער העצום בין מבע פניו החזק והנחוש והמסרים שהוא מבקש להעביר לבין גופו הצנום והשברירי. לא צריך יותר מכמה דקות בחברתו כדי להבין שלמרות חולשתו הפיסית פרידמן יודע בדיוק באיזה עולם הוא מסתובב ומבין שבישראל של היום מי שמתנהג כמו ילד טוב לא משיג הרבה. כשאנחנו שואלים אותו בנוגע לקולות באוצר היוצאים נגד העובדה שרפורמה כה משמעותית הוצאה ממנו החוצה לגורם שאינו משתייך לאגף התקציבים, והחשש מפני חוסר האחריות התקציבית שבהעברת סכום כה גבוה לטובת הנכים, הוא אומר: "זה פשוט מאוד. בתחילת הדרך באנו לאגף התקציבים בטוב. אני והצוות שלי הצענו להם להעלות את הקצבה, אבל הם עשו לנו את המניפולציות הרגילות שלהם ואמרו שאין להם כסף. אחרי משא ומתן של שנה הם נתנו לנו בספטמבר האחרון הקצאה של 300 מיליון שקל, שמשמעותה היא תוספת של 44 עד 150 שקל לחודש בלבד. ישבנו שם, כל הצוות שעבד על הנושא שנה שלמה, עם מנכ"ל האוצר שי באב"ד ומנכ"ל הביטוח הלאומי שלמה מור יוסף, וגילינו שהגענו ל–300 מיליון שקל האלה שדחפו לנו, ושהם בסך הכל הזמינו אותנו כדי לשבח אותנו על פעילותינו. אמרתי מיד שלא ישתיקו אותנו עם 300 מיליון שקל, ויצאתי מהחדר".

"המאבק שלנו לא פוליטי"

פרידמן, 29, נולד בבלארוס. בגיל שנתיים עלה ארצה עם הוריו ואחיו הגדול ממנו בעשר שנים. בישראל נולד אחיו הקטן, הצעיר ממנו בעשר שנים. "ביום חמישי הוא ייהפך רשמית לקצין בצה"ל", אומר פרידמן בגאווה. "אנחנו מוזמנים לטקס בבה"ד 1".

כבר בגיל צעיר הוריו שמו לב שמשהו לא בסדר אצלו, מספר פרידמן. "אפשר לומר שעלינו ארצה ישירות לבית חולים. בקושי שרדתי את הטיסה. הרופאים כאן אמרו להורי שיש לי מחלה סופנית ולא אחיה מעבר לגיל 3. בגיל 8 אובחנתי רשמית כחולה בניוון שרירים, מחלה שאפשר לחיות אתה עד גיל 40. זה בסדר. אני לא מתרגש מזה.

"עד גיל 12 למדתי בבית ספר יסודי בגדרה. הייתי ילד רגיל שאוכל לבד, שותה לבד ויכול להזיז את הידיים. בגיל 12 חלה החמרה במצבי. התברר שיש לי עקמת בעמוד השדרה שלוחצת על הריאות. עשו לי ניתוח שאחריו מצאתי את עצמי במשך שלוש שנים במיטה במצב גרוע. לא יכולתי לזוז או לשבת. דיברתי רק בשכיבה, ועד היום אני לא אוכל בישיבה. הייתי ילד רוסי סחי שגדל בבית אמא וצופה בטלנובלות".

למה טלנובלות?

"כשאין לך הרבה מה לעשות ואתה במיטה — אתה פשוט צופה בערוץ ויוה 24 שעות ביממה. עם ספרים לא הסתדרתי מבחינה פיסית. זה היה השלב שבו החלטתי שאני רוצה להיות תסריטאי, והתחלתי לכתוב. הצבתי לעצמי מטרות בחיים. כתבתי בעיקר טלנובלות ועבדתי עם ערוץ ויוה. כתבתי טלנובלה בצורת ספר שפורסמה באתר של ויוה. הטלנובלה הכתובה הראשונה בהיסטוריה".

מה עם בגרות?

גרף: קצבת הנכות החודשית הממוצעת ב–2016

"לימודים תיכוניים השלמתי בבית בזכות עמותת תללים, ששולחת מורים לאנשים כמוני הביתה".

לפני שנתיים שינו החיים של פרידמן כיוון, והוא יצא למאבק. "עד אז הייתי פחות מודע לבעיה הכלכלית של הנכים בישראל. אחרי שעברנו מגדרה ליבנה התחלתי לחשוב על חיים עצמאיים של לגור לבד — בכל זאת אדם רוצה עצמאות, להקים משפחה, להקים בית. זה משהו בסיסי שכל אחד מאתנו רוצה וצריך. אבל הבנתי שזה לא אפשרי במצב הנוכחי. בנוסף, התוודעתי לסיפור של בחורה נכה מיבנה שניסתה להתאבד פעמיים".

למה היא ניסתה להתאבד? בגלל בעיה כלכלית?

"כן. היא אישה נכה, עם קביים, שחיה מקצבה של 2,400 שקל בחודש, זו שמקבל נכה 100%. זה סכום שאי אפשר לחיות ממנו. היא מוכרת בעיר שלנו, הרבה אנשים מביאים לה אוכל ותרומות, ורק כך היא שורדת. אין לה משפחה, היא לבד. אין לה קצבת שר"ם (שירותים מיוחדים), שלה זכאים נכים שזקוקים למטפל — כי היא מצליחה ללכת בכוחות עצמה. במקביל ראיתי את המחאה של הנכים שנמשכת המון שנים בלי תוצאות, ונפל לי האסימון. הבנתי שצריך לעשות משהו גם בשביל עצמי וגם בשביל אחרים. לא חשבתי שהמחאה שאני מתחיל תימשך יותר משבועיים. קיוויתי לעשות שינוי ולחזור לכתוב את הספר שלי, שבו הייתי עסוק. רומן המתח שהתחלתי לכתוב כמה חודשים לפני כן".

על מה הרומן?

"על בחור נכה, מן הסתם. כתבתי פרק אחד ומאז אני חושב מתי אמשיך לכתוב אותו. אני מקווה שבקרוב. רק שהיום כששואלים אותי 'מה תעשה אחרי שקצבת הנכות תועלה?', אני מראה רשימה ארוכה של בעיות שדורשות טיפול — קצבת הניידות, קצבת השר"ם ועוד. כך התחלתי את המחאה הזו, לפני שנתיים. זו היתה תקופת הבחירות של 2015. בנאיביות אמרתי לעצמי שבתור בחור צעיר, תסריטאי שפופולרי בפייסבוק — זה הזמן לעשות מהלך. חשבתי: 'נזרוק את הכפפה, זו תקופת בחירות, אולי מישהו יקשיב וירים אותה'. הייתי תמים. קיוויתי שנעשה פעולות מחאה, קצת רעש — ואז המפלגות המתמודדות יודיעו שהן תומכות בנו ויכניסו אותנו למצע שלהן. זה לא קרה. מה שכן קרה הוא שהקמפיין שלנו תפס תאוצה".

למה לא פעלת דרך ארגוני הנכים הקיימים אלא הקמת תנועה חדשה?

"ראיתי שהפעילות של הארגונים האחרים נמשכת המון־המון שנים ללא כל תוצאות, וקיוויתי להרים קמפיין כזה במטרה לעזור למאבק. רק שבסוף נהפכתי למוביל המאבק".

ארגוני הנכים משתפים פעולה?

"העיסוק בשאלה הזו מיותר. זה מחליש אותנו בעיני הציבור ובעיני משרד האוצר. האוצר נהנה מזה שאנחנו לא מאוחדים. הוא נפגש פעם עם גוף אחד, פעם עם גוף אחר, כדי שנלך מכות ונעזוב אותם בשקט. כשפתחנו את עמוד הפייסבוק שלנו, 'נכה, לא חצי בן אדם' הצטרפו אלינו 4,000 איש ביום אחד. גם נכים וגם משפחות של נכים התחילו להבין את הסיפור. כיום יש לעמוד הפייסבוק הזה 60 אלף עוקבים. בינואר היו 3 מיליון צפיות בדף בחודש. לקמפיין ברשתות החברתיות הצטרפו הרבה מפורסמים כמו אייל גולן, מתי כספי, שלום אסייג. נוצר באזז. אלא ששבועיים־שלושה אחרי תחילת הקמפיין דבר לא קרה. איש מהח"כים לא התייחס. זה היה השלב שבו התחלתי להבין את גודל האטימות.

ירון זליכה
אילן אסייג

"באותה תקופה הצטרף אלי חנן טל, פעיל חברתי שראה את המחאה בפייסבוק ואמר לי: 'אתה חייב לעשות צעד קדימה. בוא נארגן עצרת'. ב–12 במארס 2015, חמישה ימים לפני הבחירות, ערכנו בכיכר רבין עצרת שציבור הנכים לא ראה כמוה בארץ. לפי הערכות המשטרה הגיעו 3,000 איש. זה הרבה מאוד בשביל ציבור הנכים. השתתפו בה הרבה אמנים כמו להקת בית הבובות, מתי כספי ומאור כהן, ואז התחיל הבלגן. הפוליטיקאים הבינו שאנחנו פה בשביל להישאר. לעצרת הגיעו הרבה ח"כים כמו אילן גילאון וקארין אלהרר. לא נתנו להם לדבר כמובן — המאבק שלנו לא פוליטי, אחרי הכל, יש נכים בימין ובשמאל, חרדים וערבים".

החרדים והערבים הם חלק מהמחאה שלכם?

"בדיוק בימים אלה אנחנו עובדים על פתיחת סניף של העמותה שלנו באום אל־פחם, כדי שיהיה גם להם ייצוג. בכל מקרה, אחרי העצרת קבענו פגישה משותפת עם הח"כים הרלוונטים וכך נולדה הצעת החוק הראשונה של גילאון — הצעה שנדחתה על חודו של קול אחד".

על מה היא נפלה?

"כמו תמיד, על זה שאין כסף. הקואליציה התנגדה, היא תמיד מתנגדת. תוך כדי הלמידה של הנושא הבנו שכדי שהדברים יקרו אנחנו צריכים להגיע לאגף התקציבים. בנובמבר 2015 הצלחנו לארגן פגישה היסטורית עם מנכ"ל האוצר באב"ד והמנכ"ל היוצא של ביטוח לאומי, מור יוסף. הבאנו לפגישה, כגוף מתווך, את נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ממשרד המשפטים. ואז התחיל משא ומתן ארוך בהנחיית באב"ד. נפגשנו עם אנשי אגף התקציבים עוד כמה פעמים, הצענו להם תוכנית להעלאת קצבת הנכות לשכר מינימום בכמה פעימות — כי ברור לנו שהאוצר אוהב פעימות. כמובן שהם דחו את התוכנית ובחרו, בלי לשאול אותנו, להקצות 300 מיליון שקל לנושא, כך שבפועל דובר בתוספת של 44–151 שקל לכל נכה בחודש. דחינו את התוספת הזו מיד, וצילמנו את מצעד המיליונרים שלנו: שמנו על פנינו מסכות של מפעל הפיס, הדפסנו לכל אחד צ'ק גדול על סך 78 שקל — הסכום שהוענק בממוצע לכל נכה — והסתובבנו אתו בקניון עזריאלי בתל אביב.

"במקביל המשכנו בהפגנות ונוכחות מסיבית בפייסבוק. בסוף זה עשה את העבודה והצעת החוק השנייה של גילאון, להשוואת קצבאות הנכים לשכר המינימום, עברה בקריאה טרומית, אחרי שכמה חברים בקואליציה, כמו שר הרווחה חיים כץ, אורן חזן ונאוה בוקר, יצאו מהמליאה ולא הצביעו נגד — בניגוד למשמעת הקואליציונית. גם זה קרה בזכות הרבה לחצים ולוביסטים שהפעלנו".

ואיך נוצר הקשר שלכם עם זליכה?

"הבנו שמשרד האוצר מורח גם את הצעת החוק השנייה של גילאון וגם את ההצעה של נאוה בוקר, לביטול מבחן ההכנסה כתנאי לקבלת קצבת נכות, ולא מעוניין להעביר אותן בשל העלויות הגבוהות. כך נוצר קשר עם זליכה והזמנו אותו לייעץ לעמותה שלנו 'נכה, לא חצי בן אדם', שאותה הקמנו באופן רשמי באפריל לפני שנה".

למה דווקא אותו?

"ראשית, הוא איש חברתי והאמירות שלו בתוכנית 'מגש הכסף' הבהירו זאת. גם לפני 'מגש הכסף' הוא היה חברתי, וזו אחת הסיבות לכך שהוא עזב את האוצר. מעבר לכך הוא מבין את החומר וכיהן בעבר במשרד האוצר. הזמנו אותו לייעץ לעמותה בהתנדבות ונוצר בינינו החיבור. בתחילת ינואר נפגשנו גם עם השר כחלון, והתברר שהוא מחבב את זליכה, ככה שזליכה מחובר לשני הצדדים: שר האוצר סומך עליו שלא ייצור בעיות תקציביות, ואנחנו סומכים על הראייה החברתית שלו. זליכה ביקש מהשר שלושה חודשים כדי לעשות את העבודה, והשר ביקש שיעשה זאת ב–45 יום. זה קצת התארך, אבל נקווה שהמסקנות הסופיות יפורסמו בשבוע הבא".

הפגנת הנכים בכיכר רבין. "המצב האופטימלי הוא קצבה בגובה שכר מינימום בכמה שפחות פעימות"
תומר אפלבאום

"לא קיבלנו דבר עשרות שנים"

אז מה אתם רוצים?

"בתחילת הקמפיין שאלו אותי שאלה קבועה כששמעו על גובה הקצבה שלנו — 'אתה רציני, זה מה שאתה מקבל?'. קצבת נכות כללית היא דבר שמשולם לעובד בגין אובדן כושר ההשתכרות שלו. אדם שאיבד את יכולתו לעבוד ועבר את כל הוועדות הסיוטיות של ביטוח לאומי מקבל קצבת נכות כללית במקום השכר שהיה מקבל אם היה יכול לעבוד. מי שמוגדר נכה 100% מקבל 2,342 שקל בחודש, ועם זה הוא צריך לשלם על מזון ודיור. יש 155 אלף נכים שחיים רק מזה.

"חוץ מזה יש קצבת ניידות וקצבת שר"ם, שקבוצות קטנות ובמצב סופר־קשה כמוני מקבלות. אלה קצבאות המשולמות למטרה מסוימת: את קצבת השר"ם אתה מקבל כדי להעסיק עובד סיעודי. זה לא השכר שלך, אלא של העובד הסיעודי — וגם שם לא חסרות בעיות, כי הקצבה המרבית היא 5,200 שקל — זה מה שאני מקבל — אבל שכר של עובד סיעודי מתחיל ב–7,000 שקל בחודש. זאת דוגמה לאופן שבו המדינה עובדת. קצבת השירותים המיוחדים תמיד היתה בגובה של 110% משכר המינימום, אבל אחרי שהמאבק לשיפור תנאי העובדים הזרים הצליח איש לא טרח לעדכן את הקצבה כדי שיהיה מאיפה לשלם להם דמי הבראה".

יש לך מטפל?

"אין לי, כי אני לא יכול לשלם את ההפרש. מי שיש לו משפחה להישען עליה, נשען — מי שאין לו, כמוני, נמצא בבעיה. המלצות זליכה אמורות לתת תוספת גם לנושא הזה, אבל זה עדיין לא יכסה כל העלויות הנלוות של העסקת מטפל. בכל זאת, אם יעלו את הקצבה הבסיסית זה יעזור לפתור את הבעיות שמסביב. כיום יש נכים ללא משפחה שמוצאים עצמם במוסדות סיעודיים. העלות של החזקה של נכה במוסד כזה מגיעה ל–20 אלף שקל בחודש שהמדינה משלמת, במקום לאפשר לנכה לחיות בקהילה".

מה עם קצבת הדיור?

"רק 25 אלף איש זכאים לה. מדובר ב–700–1,300 שקל בחודש שמקבלים אנשים שמרותקים לכיסא גלגלים וגרים בשכירות. אני לא גר בשכירות, אז אני לא מקבל. קצבת ניידות מקבל בעיקר מי שיש לו כלי רכב שנרכש באמצעות הלוואה של ביטוח לאומי. גם פה אנחנו מדברים על 30 אלף איש".

אין כסף להכל. כל דבר שהמדינה נותנת לאוכלוסיה אחת בא על חשבון אוכלוסיה אחרת.

"אני רואה אדם כמוך, שהוא מסודר לכאורה, ועדיין כחלון נותן לו הטבה בצהרונים. אם אפשר להעביר 7 מיליארד שקל לטובת העלאת שכר המינימום בשלוש פעימות, 2.7 מיליארד שקל לקצבאות ילדים, 15 מיליארד שקל למגזר הערבי, 15 מיליארד שקל לצפון, 5 מיליארד שקל לחינוך, אין סיבה שאוכלוסיה שמונה רבע מיליון איש, ומיליון איש כשכוללים את המשפחות שלה — לא יקבלו תוספת משמעותית אחרי 16 שנה שלא נתנו להם כלום".

אז למה האוצר היה כל כך קשה דווקא אתכם?

"תפישת האוצר היא שהנכים חלשים. אין להם כוח ואין להם לובי בכנסת. הפגנותיהם מצומצמות ברמה קיצונית. מי שחלש — אפשר לא לראות אותו. אבל שר האוצר התחיל להבין את ההפך: אנחנו לא חלשים. המודעות אלינו עלתה. הנכים מתחזקים בכל יום. סוף־סוף מבינים שגם הנכים מצביעים בבחירות".

ההעלאה הזו לא תביא לכך שיצטרפו למעגל מקבלי הקצבאות אנשים שלא צריכים אותן?

"כל מי שאומר את הדבר האבסורדי הזה — שיגיש בקשה לנכות לביטוח לאומי, יעבור שבעה מדורי גיהנום ואז יחליט אם זה נכון או לא נכון. זה לא משנה מה הסכום שניתן, אחוז קטן של אנשים רמאים היה ותמיד יהיה. תפקידו של הביטוח הלאומי הוא לסנן אותם והוא עושה זאת בצורה פנטסטית, כך שהרבה נכים שכן זקוקים לקצבה לא מקבלים אותה".

בסופו של דבר המקור להעלאת הקצבאות האלה יכול לבוא מהגדלת הגירעון של המדינה.

"אני לא חושב שדווקא הנכים הם אלה שיגדילו הגירעון. לדוגמה, ואין לי בעיה עם החרדים, ראינו באחרונה שתקציבם גדל מ–400 מיליון שקל ליותר ממיליארד שקל. הנכים לא קיבלו דבר במשך עשרות שנים. 80% מהם נהפכו לנכים במהלך החיים. הם שירתו בצה"ל, שילמו מסים וביטוח לאומי, ועכשיו כשהם זקוקים למדינה — המדינה שכחה אותם".

מה עם דאגה לאוכלוסיות אחרות ולא רק לנכים? אולי תפנה את המרץ שלך גם לשם?

"אנחנו מקבלים כל הזמן פניות לאחד את המחאה ולהעלות גם את קצבת הקשישים. אבל אני לא רואה בעצמי מביא ישועה לכל האוכלוסיות האחרות. לפעמים בא לי לעזוב הכל, לסגור את עמוד הפייסבוק, לפתוח את הקובץ של הספר שלי ולחזור לחיים הפשוטים שלי. אני איש של אמנות. אולי כל הדרמטיות שלי מובילה אותי גם בנושא הזה".

רפורמה שמקצה לכם 4 מיליארד שקל תספיק לך?

"ברור שהיא לא מושלמת. המצב האופטימלי הוא קצבה בגובה שכר מינימום בכמה שפחות פעימות. אבל גם ההעלאה שעליה מדברים תיתן את המינימום של המינימום שמאפשר חיים בכבוד. ההמלצות האלה כן מביאות בשורות — בסיוע בשכר דירה שיוכפל ולשר"ם שיועלה לרמת שכר מינימום. בין אם זה 4 או 5 מיליארד שקל, מדובר פה בדבר היסטורי. לא אופטימלי אבל היסטורי. ועדיין, כמו שאני אומר, לא נחתי אחרי שרצו לתת לנו 300 מיליון שקל ולא אנוח אחרי ה–4 מיליארד".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם