כך ריסק שם לוי את היי־קיו: "הלשנות, טרור, פחד - ומנגנון מהגיהנום" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך ריסק שם לוי את היי־קיו: "הלשנות, טרור, פחד - ומנגנון מהגיהנום"

שם לוי הקים מכון פסיכומטרי משגשג, אך באמצע הדרך בחר לעזוב את ישראל ולנהל את היי-קיו דרך שיחות סקייפ, תוך שהוא מושך ממנה כספים , מקיים אורח חיים ראוותני ומזלזל במורים ובתלמידים - עד שהביא לקריסת החברה

68תגובות
שם לוי, הבעלים של High Q
מתוך אתר היי קיו ולינקדאין

לפני כחודש נפגש בבנגקוק שם לוי, הבעלים והמנכ"ל של רשת ההכנה לבחינות בגרות ופסיכומטרי היי־קיו, עם מנו קוזניץ, המנכ"ל של החברה המתחרה קידום. זה עשוי להישמע קצת משונה שמנכ"לים של שתי חברות ישראליות מתחרות, שהמשרדים הראשיים שלהן בתל אביב שוכנים במרחק של כמה דקות נסיעה זה מזה, מרחיקים עד תאילנד כדי להיפגש — אבל לא במקרה של לוי.

לוי נפגש בשנים האחרונות עם מנהלי ועובדי היי־קיו במקומות שונים ברחבי העולם — סינגפור, בנגקוק, עמאן, וינה, איסטנבול — רק לא בתל אביב. לוי, שוויתר על אזרחותו הישראלית, מתגורר ב–17 השנים האחרונות בחו"ל — תחילה בסינגפור ולאחר מכן במונקו. הוא כמעט לא מגיע לישראל ובפעמים הבודדות שהגיע, זה היה כדי לבקר את הוריו המבוגרים. בפגישה בבנגקוק ניסה לוי לשכנע את קוזניץ לרכוש את היי־קיו, שאותה הקים לפני כ–30 שנה. היה זה ניסיון נוסף במסגרת מאמציו של לוי בחודשים האחרונים למכור את החברה, אך גם הוא לא צלח. באחרונה, בשיחת סקייפ שערך עם כמה עובדים מצוות הניהול בהיי־קיו, הסביר לוי שלא הצליח למכור את החברה, ולכן ביקש מהם להתחיל לפטר עובדים.

סניף של היי־קיו בתל אביב. "אם הוא היה רוצה לסגור את החברה בשקט, הוא היה יכול להעביר 3 מיליון שקל לישראל, והסיפור היה נסגר בלי כל הרעש הזה"
עופר וקנין

כך התחיל להתגלגל כדור השלג בסוף השבוע שעבר, כשהעובדים קיבלו הודעה על כך שהמשכורות לא ישולמו להם, ולתלמידים התבשר שאין טעם שיבואו לשיעורים. לדברי עובדים שעמם שוחחנו השבוע, באחרונה דווקא היה לחץ למכור יותר קורסים. "ההנהלה דרשה עד היום האחרון מכל מנהלי הסניפים למכור כמה שיותר, ואף הבטיחו שיתמרצו בשכר עבור מכירות. ביקשו שנגבה כסף מהתלמידים ישר עם המכירה", אומר אחד מעובדי החברה.

מבחינה עסקית, מצטייר כאן סיפור מוזר מאוד, בלשון המעטה. חובות החברה לעובדים נאמדים בסכום לא גבוה יחסית — 2.5 מיליון שקל, אם כי סביר שקיימים חובות לספקים אחרים. דמי השכירות על הנכסים ששוכרת החברה שולמו עד סוף מארס, וזו כנראה הסיבה שעדיין לא נשמע קולם של בעלי הנכסים. בחשבון הבנק של החברה בבנק הפועלים יש 500–800 אלף שקל. ואולם לוי עצמו נחשב לאיש די אמיד. מדוע, אם כן, החליט במודע ללכת להליכי פירוק, במקום פשוט לסגור את החברה? התשובה נעוצה ככל הנראה ב"שיטת התמלוגים" של לוי.

בסינגפור הקים לוי את Preptogo, חברה אחות של היי־קיו. מדי חודש הזרימה היי־קיו עשרות אלפי דולרים לחברה בסינגפור כתמלוגים על הזכות להשתמש בזכויות היוצרים של תכני היי־קיו — הספרים, הלומדות והתוכנות השונות. לדברי מקורב לנושא, בשנים האחרונות זרמו בשיטה זאת 12–18 מיליון שקל מישראל לסינגפור. בחודשים האחרונים, לפחות מאז ינואר, בשל ההידרדרות הכלכלית במצבה של היי־קיו, התמלוגים הפסיקו להגיע. אם לוי היה סוגר את היי־קיו, הוא היה מוותר סופית על ההכנסה הזאת. העברת הבעלות לגורם אחר אולי תציל את הזכות לשימוש בתמלוגים, אם כי סביר להניח שלוי יקבל פחות תמלוגים לעומת אלה שקיבל בעבר. "אם הוא היה רוצה לסגור את החברה בשקט, הוא היה יכול להעביר 3 מיליון שקל לישראל, והסיפור היה נסגר בלי כל הרעש הזה. כסף זה לא בעיה בשבילו", אומר אדם שמכיר היטב את לוי.

השופט: "דבר כזה עוד לא ראיתי"

הידיעות על קריסתה של רשת היי־קיו התפרסמו במוצאי שבת. למחרת הגישה עו"ד חיות גרינברג בקשה בשם 50 מהעובדים לפירוק החברה בשל אי־תשלום משכורות. בדיון שנערך ביום ראשון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הציגה גרינברג מסרון ששלח לוי מחו"ל ובו כתב כי היי־קיו לא יכולה לעמוד בהתחייבותה, ולכן אין לו התנגדות לפירוק החברה.

סניף החברה בתל אביב. ההנהלה דרשה ממנהלי הסניפים למכור כמה שיותר קורסים
עופר וקנין

לדברי גרינברג בדיון, לוי אמר לה כי החברה דישדשה במשך תקופה ארוכה ולא הצליחה לעמוד בהתחייבויות שלה. "לוי עצמו הזרים כספים להיי־קיו, אבל זה לא צלח, לכן החליט להרים ידיים והודיע שהחברה לא תוכל להמשיך לפעול", אמרה גרינברג בדיון. "דבר כזה עוד לא ראיתי", אמר בדיון השופט איתן אורנשטיין על העובדה שלוי ניהל במשך שנים את החברה מחו"ל, ואישר את הליך הפירוק ואת מינויה של עו"ד קרן סגל־רייכבך כמפרקת זמנית.

היי־קיו היא אחת החברות הוותיקות והידועות בענף ההכשרה ללימודים פסיכומטריים והכנה לבגרויות. היא מונה כ–200 עובדים ב–30 סניפים הפזורים ברחבי הארץ, ונותנת מענה ליותר מ–2,000 תלמידים. התלמידים התחילו להרגיש את המשבר בשבועות האחרונים, כשהודיעו להם שמתחילים בהליך של איחוד כיתות, כך שתלמידים מסניפים שונים צריכים להגיע לשיעור בסניף אחד מרכזי. בסוף השבוע שעבר התלמידים כבר קיבלו הודעה על כך שהשיעורים מפסיקים, דבר שהשאיר אותם במצב של חוסר ודאות. לחלק מהתלמידים נאמר שאי־אפשר יהיה לקבל החזר כספי, ולאחרים נאמר שייעשה מאמץ למצוא פתרון במסגרת חברות מתחרות, שהביעו נכונות לקלוט תלמידים תחת הסדרים שונים שיימצאו. "אני נמצא במהלך קורס אחד, שאני מקווה שיסתיים, ורשום לעוד קורס שעדיין לא התחיל, ואני מבין שלא יתקיים ושאני לא אראה ממנו שקל בחזרה", מספר תלמיד של היי־קיו, שרכש קורס הכנה לבגרות וקורס הכנה לפסיכומטרי ביותר מ–8,000 שקל.

עם זאת, שלשום, לאחר שהמפרקת הזמנית רייכבך־סגל נכנסה לפעולה, חזרו כיתות היי־קיו לפעול כסדרן, וכמעט כל המורים הגיעו כרגיל לעבודה. אלא שבינתיים החברות המתחרות כבר עטו על הגופה שעוד לא התקררה, והחלו להציע הצעות מפתות לתלמידים המבולבלים, שחלקם שילמו כמה מאות שקלים לחברה אחרת כדי להבטיח שהקורס שלהם יתקיים. ואולם בשלב זה נראה שהתפעול השוטף של החברה יימשך, במקביל למציאת פתרונות לבעיות הפיננסיות השונות.

לוי, מצדו, משתף פעולה עם הליכי הפירוק. להערכת שלמה פרץ, יועץ אסטרטגיה ומשברים, בניהול נכון יש להיי־קיו סיכוי לצאת מהמשבר. "זה עדיין מותג מוביל", הוא אומר, "מי שיקבל אותו ויידע לחזק אותו או להפוך אותו למשהו אחר בתחום הלימודים והאקדמיה, יוכל להצליח. הזיכרון של הציבור זה הדבר הכי קצר שיש. בעוד חודשיים, תחת ניהול חדש, אנשים כבר לא יזכרו את המשבר הזה".

ההתרחקות מישראל — אידיאולוגיה או שאלה של מיסוי?

מלבד בקרב ותיקי ענף הפסיכומטרי בישראל ועובדי החברה בעבר ובהווה, לוי היה אלמוני בציבוריות הישראלית, אף שבשלושת העשורים האחרונים היה הבעלים של מותג מוכר מאוד. "זה לא במקרה", מסביר ישראלי שעבד עמו בעבר, "זה בן אדם שהוא חתול חמקן, איש של מסתורין. בימים האחרונים הוא בהיסטריה, כל פרסום בעיתונות הישראלית מעלה לו את לחץ הדם. ישבתי אתו פעם בבית קפה באירופה והוא ביקש לעבור לבית קפה אחר כי היה נדמה לו שהוא שומע עברית בשולחנות סמוכים".

מתוך קבוצת ווטסאפ של תלמידים בהיי־קיו

החידה המרכזית הנוגעת ללוי וקשורה גם לקריסתה של הרשת היא מדוע הוא נעדר מישראל ומדוע ויתר על האזרחות הישראלית. כמה אנשים שעמם שוחחנו טוענים שהסיבה לכך היא שנאתו התהומית למדינת ישראל, על רקע הביקורת הקשה שלו על המצב הפוליטי־מדיני והכיבוש. "אצלו זה קיצוני ממש, ברמות שאנחנו לא מכירים", אומר אדם שעבד עם לוי בעבר, "מבחינתו, שמדינת ישראל תיעלם מהמפה". ואולם ככל הנראה, ההתרחקות מישראל קשורה גם לסוגיות של מיסוי. מבחינת רשויות המס בישראל הוא נחשב לאזרח זר, ובסינגפור, שם רשומה החברה שמקבלת את התמלוגים, המסים נמוכים הרבה יותר. ועדיין, קשה להבין כיצד אדם עם ביקורת כה קשה על ישראל מפעיל בה חברה גדולה, שגם מרוויחה כסף מכספי הפיקדון של חיילים משוחררים. לא רק שלוי הפעיל חברה בישראל — במהלך השנים הוא לא היסס להפעיל לוביסטים שישפיעו על מקבלי ההחלטות לפעול נגד רגולציה בתחום הפסיכומטורי, כמו ביטול הבחינה כתנאי קבלה או חקיקה שקשורה לכספי הפיקדון של החיילים המשוחררים. אחד מהלוביסטים האלה היה בוריס קרסני, הבעלים של חברת הלובינג פוליסי. גם עם הלוביסטים לוי היה נפגש בחו"ל. "צד אחד שלו עובד ברמה העסקית לחלוטין — איך עושים כסף מהמערכת שאותה הוא בנה", מסביר אדם שעבד אתו בעבר, "בצד השני של הראש יש לו המון ביקורת ושנאה כלפי ישראל. הדברים משתלבים כשמגיעים לסוגיה של המסים".

לוי, בסוף שנות ה–50 לחייו, הצטיין בחשיבה החריפה שלו עוד בצעירותו. בשנות ה–80 הוא היה מורה למתמטיקה בבית הספר האקסטרני אנקורי. באמצע העשור עזב את ישראל וחי תקופה מסוימת בחווה בדרום איטליה, שם כתב וערך את אחד מספרי ההכנה לפסיכומטרי הראשונים שיצאו בישראל. "זה אדם שמשאיר בך רושם חזק מאוד", אומר אדם שעבר עמו בעבר. "יש לו כישור ריכוז חזק מאוד, הוא יכול לשבת שעות ולהבין דברים לעומק ומהר". גורם אחר שהכיר אותו מוסיף: "הוא הדוניסט בהגדרה, כך גם תיאר את עצמו. אני זוכר אדם יהיר, בטוח בעצמו, שיודע הכול יותר טוב מכולם".

לדברי גורם שמכיר אותו, אחת הבעיות של לוי, שבאו לידי ביטוי גם במשבר הנוכחי, הוא היחס האינסטרומנטלי שלו לאנשים. "הוא לא שם פס על אף אחד", הוא אומר. "הייתי אצלו באירופה, הוא אירח אותי יפה מאוד, בסטנדרטים המקובלים של אנשי עסקים, אבל די מהר אתה מבין שיושב מולך מיזנטרופ. הוא חי בתוך המעגלים של עצמו. אדם מאוד לא חברותי, שמעדיף התייעצויות בטלפון על פני מפגש עם אנשים". מנגד, אדם שהכיר אותו בשנות ה–80 מספר על כך שלוי גם יודע לעזור. "בתקופה ההיא, כשהיה מורה באנקורי, היו כמה אנשים שהוא ממש אימץ וטיפח. אני מכיר מישהי שהיא כיום רופאה מצליחה בזכות התמיכה שלו".

"הכול עבד דרכו, הוא היה צנטרליסט מאוד"

את היי־קיו הקים לוי יחד עם אנשים מאנקורי. מי שהיה שותף לדרכו בימיה הראשונים היה המורה למתמטיקה יואל גבע — כיום השחקן הבולט ביותר בענף הפסיכומטרי לצד קידום. גבע אף החזיק בשלב מסוים 15% מהחברה המשותפת. אלא שגבע העדיף לעזוב את המיזם כמה חודשים לאחר הקמתו, וגם הבעלים של אנקורי עזב בהמשך את השותפות. מי שנכנסה כשותפה היתה קבוצת דוברת־שרם, שלאחר כמה שנים יצאה גם היא מהשותפות.

שנות ה–90 היו שנות הפריחה של מכוני ההכנה לפסיכומטרי. אלה גם השנים שבהן נבנה המותג החזק של היי־קיו, שלצד קידום, נחשב באותן שנים למותג החזק בתחום בישראל. "באותה התקופה הוא נחשב ל 'מר פסיכומטרי'", אומר תלמיד שלו לשעבר שהתיידד עמו. "צריך להבין, זה לא סיפור של איזו פירמידה שבנו, או של בלון שפתאום התפוצץ. יש כאן בן אדם שבנה מותג במשך 30 שנה — ספרים, תוכנות — מאות אלפי אנשים עברו אצלו, בהם אנשים שהם עכשיו רופאים ועורכי דין בכירים, אבל כנראה שיש גבול לכמה שאפשר לנהל מרחוק ולהתייחס גרוע לעובדים. שיטת ניהול כזאת נועדה לכישלון, והשאלה היחידה היתה מתי זה יקרה".

עו"ד חיות גרינברג
מוטי מילרוד

אבל עד שהגיע הכישלון לוי עשה גם לא מעט כסף. חלק מהרווחים של שנות ה–90 העליזות הוא הפנה למסחר במניות. "יש לו ראש מטורף", אומר אדם שעבד אתו בעבר. "הוא אחד הראשונים שעסקו בניתוח מתמטי של מניות על ידי כל מיני פעילות לחיזוי, בימים שבהם אף אחד לא ידע מה זה אלגוריתמים. עם הכסף שהוא עשה מהיי־קיו הוא עשה עוד יותר כסף במסחר במניות". מלבד זאת, לוי פיתח את עסקי מכוני ההכנה גם בחו"ל ופתח סניפים של הרשת בסינגפור ובאיסטנבול. עם זאת, הפעילות שם היתה ככל הנראה בהיקף קטן יותר מבישראל.

במקביל להצלחה, לוי רשם כישלון מהדהד באמצע שנות ה–90, כשהקים מיזם יוקרתי בדמות בית ספר פרטי, שמעניק תואר שני במינהל עסקים. במיזם השקיעו תד אריסון ומשפחת ברונפמן, אך הוא נסגר אחרי תקופה קצרה עם הפסד של 7 מיליון שקל לפחות.

ואולם לאור הכסף שהכניס מהיי־קיו לאורך השנים נראה היה שזו לא יותר מאשר מכה קלה בכנף. ישראלים שפגשו אותו באירופה, כולל בביתו במונקו, שם הוא חי כיום עם אשתו ושני ילדיו, מספרים על אורח החיים הראוותני שלו — הבית הגדול והמכונית הפתוחה, שבה הוא מרבה לנסוע ברחבי היבשת (לוי הוא חובב נסיעות ארוכות במכונית, ולעתים מעדיף זאת על פני טיסות, בשל ההתמכרות שלו לעישון), וחיבתו לרכישת יצירות אמנות יקרות.

"הנסיעות לחו"ל לא היו צ'ופר"

לוי שלט בחברה ביד רמה בעיקר באמצעות שיחות יום־יומיות שניהל בסקייפ עם מנהלים בכירים שנחשבו לנאמניו ובני טיפוחיו. מספר מצומצם של עובדים במטה המרכזי עבדו שנים ארוכות בחברה, אבל רובם התחלפו. ערן שטיין, שכיהן כמנכ"ל החברה במשך שלוש שנים וחצי, נחשב לבן טיפוחיו העיקרי של לוי עד שעזב את היי־קיו ב–2008. עד היום עובדים לשעבר זוכרים את השיחות הארוכות שניהלו השניים. שטיין עזב כדי להקים חברה מתחרה, אך המיזם נכשל. בשנים האחרונות היתה זו הסמנכ"לית, כרמית תא־שמע, שעובדת בחברה מ–2005, שנחשבה ליד ימינו של לוי ומי שבפועל משמשת כמנכ"לית בישראל.

בחברה יש המפנים אצבע מאשימה כלפי תא־שמע. תצהיר של תא־שמע הוגש ביום ראשון כנספח לבקשת הפירוק של גרינברג. "איך הגיוני שמנכ"לית החברה בפועל היא 'מנהיגת המרד' נגד הבעלים ומרכזת אותנו?", טוען גורם בחברה. "איך הגיוני שאת חותמת על הצ'קים, את מכירה את המצב הפיננסי של החברה, ואת לא רואה שאנחנו בצרות? את לא מזהירה?". עו"ד גרינברג מסרה בשמה: "לעובדים יש אחדות מטרה, והיא המשך פעילות החברה, קבלת כל הכספים המגיעים להם והמשך הענקת שירות מקצועי ומסור ללקוחות. אין ליצור באופן מלאכותי מאבק בין העובדים לבין עצמם, ואת כל השאלות יש להפנות ללוי".

"היתה לו מעורבות שיא", אומר ישראלי שעבד בעבר עם לוי. "היה לו קשר רציף ויום־יומי עם המנהלים דרך הסקייפ. הוא צנטרליסט מאוד, והכל עבד דרכו. זה היה ברמה של איזה מורה ישובץ לאיזה שיעור — כל דבר היה צריך את האישור שלו". מלבד שיחות הסקייפ התכופות, מנהלים בחברה היו נוסעים לפגוש אותו בחו"ל. "כל שבוע או שבועיים היו אנשים שנסעו אליו", משחזר אדם שעבד בעבר בהיי־קיו, "באיסטנבול היה לו סניף וזה קרוב, אז היו נוסעים אליו די הרבה. אפילו מנהלים די זוטרים היו טסים אליו".

מבחוץ זה נשמע אולי כמו צ'ופר — טיסות לחו"ל, שבכל חברה נורמלית הן מיותרות — אך לדברי עובד לשעבר זה לא תמיד היה תענוג. "זה לא איזה נסיעה לחו"ל שאתה הולך ומבלה", הוא מסביר. "אתה נכנס לחדר לשעות ארוכות, לפעמים גם 15 שעות ברצף, כדי לדבר. הרבה פעמים זה היה לעבוד מראשון עד חמישי, בחמישי לעלות על מטוס ולחזור בראשון לפנות בוקר למשרד להמשך שבוע עבודה. זה לא זוהר כמו שזה נשמע. כל מי שעבד אתו היה צריך לנסוע אליו הרבה".

בשנים האחרונות היתה תחלופה גבוהה של מורים בחברה, ונשמעו תלונות על טעויות חוזרות ונשנות בחישובי השכר, אי־תשלום פיצויים, פיטורים סיטוניים של מורים וגיוס מורים חדשים חסרי ניסיון. השבוע העריך גורם שמכיר את החברה כי לצד התחלופה הגבוהה של מורים ומנהלים וניהול החברה בשלט רחוק, ההידרדרות במצבה הכספי של היי־קיו נובעת גם מהירידה הכללית במעמדה של הבחינה הפסיכומטרית (ראו מסגרת). "בשלב מסוים פשוט אי־אפשר היה להמשיך ככה", אומר אותו גורם. "הוא איש עשיר, אבל מאוד־מאוד קמצן", אומר עובד לשעבר, "לכן, המשכורות של המורים אצלו היו נמוכות יותר מאלה שהציעו המתחרים, אבל הדבר הבעייתי ביותר הוא היחס לעובדים. הגישה שלו היא שעובדים זה לא משהו שצריך לשמר, אלא משהו שאתה יכול להחליף באחר, בכל רגע נתון, אם הם מבקשים העלאה בשכר או מכל סיבה אחרת. נכון, מורה לפסיכומטרי זו בדרך כלל משרה לסטודנטים, אבל בהיי־קיו אפילו הם לא עבדו יותר משנה בחברה, בעוד בחברות האחרות סטודנטים החזיקו מעמד כל התואר".

אחד התירוצים לפיטורים התכופים היו המשובים של התלמידים. כשתלמיד נכנס לאתר של החברה הוא מתבקש למלא משוב על החברה. לעתים קורה שתלמידים נותנים משובים נמוכים למורים משום שהם לא מרוצים מההתנהלות הכללית של החברה. לא פעם, על בסיס הדבר הזה, מורים היו מפוטרים, כפי שמעיד עובד בכיר לשעבר בחברה. אותו עובד מוסיף: "כמות המפוטרים בחברה היתה מטורפת. זה הגיע לכך שפעם אפילו רואה החשבון החיצוני של החברה שאל אם זה הגיוני. לוי היה מוטרף בכל פעם שהגיע הקיץ וחלה ירידה במספר התלמידים. באותה תקופה הוא פיטר את המורים וגייס במקומם מורים חדשים וחסרי ניסיון. כששאלתי אותו למה, הוא אמר שהמורים לפסיכומטרי הם גם ככה דחלילים וטיפשים, ואמר שגם התלמידים טיפשים והם לא ישימו לב.

"לוי הוא מניפולטור שיצר בחברה אווירה של הלשנות, טרור ופחד. בשנים האחרונות לא היה אדם אחד שעזב את החברה בצורה טובה, גם אלה שעבדו שם עשור. לקח לי חודש להיות בהנהלה כדי להבין שההתנהלות בעייתית. לא היה שום ניהול בחברה, זה הכל היה כיבוי שריפות. לא היו ישיבות אסטרטגיות, והכל התנהל לפי רצונו של לוי. המזל שלו היה שבמהלך השנים המורים שלו היו מורים טובים, אבל כל המנגנון מסביב היה גיהנום".

כל פניותנו ללוי לקבלת תגובה לא נענו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#