מסחרר, ממכר ובודד: איל וולדמן חושף - כך נראים חיי מנכ"ל בהיי-טק - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מסחרר, ממכר ובודד: איל וולדמן חושף - כך נראים חיי מנכ"ל בהיי-טק

שנה אחרי המיזוג עם איזיצ'יפ וארבע שנים אחרי שעזבה את הבורסה הישראלית, המנכ"ל והמייסד של מלאנוקס איל וולדמן מודה שלכל אחד יש תחליף, אבל באותה נשימה אומר: "החברה הולכת, חיה ונושמת כמו המנכ"ל"

62תגובות
איל וולדמן
עופר וקנין

"אנשים לא מבינים עד כמה אתה לבד כמנכ"ל, בהרבה היבטים. אתה חווה דברים בעוצמות אדירות, ולא יכול לחלוק. אתה מגיע למקומות, לחברים או לפאבים, ואתה לא יכול לשתף כלום. זה שם אותך במקום מבודד מאוד. גם בתוך החברה אתה נמצא בהרבה אי־ודאות ואתה לא יכול לשתף — לא למעלה ולא עם אנשים שעובדים תחתיך".

אחרי כמה שנים מתוחות, שכללו עזיבה של מלאנוקס את הבורסה המקומית ב–2013, איבוד כחצי משווי החברה ורכישת איזיצ'יפ לפני כשנה וחצי תמורת 810 מיליון דולר — במיזוג הגדול ביותר בין שתי חברות ישראליות — איל וולדמן, ממייסדי מלאנוקס ומנכ"ל החברה, מרשה לעצמו להשתחרר קצת ולדבר על התפקיד התובעני. נראה שוולדמן, אחד המנכ"לים הדומיננטים בהיי־טק הישראלי, ושנתפש בתעשייה ובשוק ההון המקומי כאדם נחרץ בעל ביטחון עצמי גבוה, קצת זקוק לאוויר הזה.

"כמנכ"ל", הוא אומר, "קצב החיים מסחרר, לפעמים אתה חי תוך שבועיים בעשרה מקומות שונים בעולם ונפגש עם מנכ"לים של חברות עם שווי של מאות מיליארדי דולרים — פגישות שיכולות לקבוע גורלות של עסקות גדולות. ואתה כל הזמן מוזמן לאירועים ופגישות — זה קצב חיים ממכר, מסחרר ומאוד־מאוד אינטנסיבי. זה גם שוחק, אבל זה מה שאתה רוצה לעשות.

"אנשים גם לא מבינים את הזמן מחוץ למסגרות. לדעתי 20%–25% מהזמן אני מבלה בשדות תעופה ומטוסים. טיסות ארוכות שבסופן אתה לא הולך לבלות. לפעמים אתה מוצא את עצמך מתקלח בשירותים בשדה התעופה, עולה על מדי א', מדים ייצוגיים, והולך לפגישות. אתה גומר את היום אחרי ארוחת ערב ועולה על מטוס למקום הבא, נוחת אחרי חצות והולך לישון. אתה הולך לחדר במלון, לפי מספר החדר שבו היית במלון הקודם. ואז אתה עושה שוב מרתון פגישות, זה לא נגמר. ויש פה כמה אנשים שעושים את זה. אין לך הרבה זמן להקדיש לחברויות, אז החברים האמיתיים אמנם נשארים חברים, אבל אין לך זמן לענות באמצע היום, לדבר ופה ושם. אתה משלם על זה באיזשהו מקום את המחיר האישי. וככל שהחברה נהיית גדולה יותר, זה נהפך לקשה יותר".

ומלאנוקס, המייצרת פתרונות קצה חיבוריים לשרתים ולמערכות אחסון, אכן נהפכת לגדולה יותר — אמנם השווי שלה הוא 2.5 מיליארד דולר, כמחצית משווי השיא שלה לפני ארבע שנים וחצי — אבל הכנסות החברה צומחות, וכך גם מספר העובדים. אנליסטים צופים כי בשנה הבאה החברה תעקוף לראשונה רף הכנסות של מיליארד דולר.

בשנה החולפת הציגה מלאנוקס הכנסות של 857 מיליון דולר, חלקן תרמה רכישת איזיצ'יפ הישראלית, שהושלמה במארס 2016, ובשורה התחתונה הציגה החברה ב–2016 רווח נקי מתואם של 170 מיליון דולר, עלייה של 22% בהשוואה לרווח המתואם ב–2015.

כיום החברה צומחת בקצב מתון, והאנליסטים צופים כי השנה תצמח ב–8% ובשנה הבאה ב–12%, רחוק משיעורי הצמיחה שלה עד 2012, שהובילו אותה לשווי השיא באותה שנה, ושכשהם התמתנו — היא התרסקה. בשנה האחרונה הניבה המניה תשואה שלילית של 8%. מאז שהונפקה החברה בנאסד"ק ב–2007, הניבה המניה תשואה שנתית ממוצעת של 9%, הדומה לתשואה של מדד נאסד"ק, אך עם רמת סיכון גבוהה יותר.

וולדמן הקים את מלאנוקס ב–1999 עם רוני אשורי ושי כהן, שעזבו את החברה לפני כשנה, ועם מיכאל כגן, שמשמש סמנכ"ל הטכנולוגיות. וולדמן מימן את החברה בתחילת הדרך, עם הון שצבר בתקופתו בחברת גלילאו, שפיתחה שבבים לרשתות תקשורת, והיה בין מייסדיה ב–1993. ב–1997 הונפקה גלילאו בוול סטריט ושנה לאחר מכן עבר וולדמן לארה"ב. לאחר זמן יחסית קצר עזב וולדמן את החברה כי לא הסתדר עם המנכ"ל אביגדור וילנץ, וב–2001 נמכרה גלילאו למארוול תמורת 2.7 מיליארד דולר.

חברת מלנוקס ביוקנעם
עופר וקנין

ב–2016 הסתכם התגמול השנתי של וולדמן ממלאנוקס ב-5.2 מיליון דולר, ושווי מניותיו בחברה (7.5%) הוא כ–185 מיליון דולר. ב–2012, אגב, רכש וולדמן דירה במגדל מאייר בשדרות רוטשילד בתל אביב ב–19 מיליון שקל.

אחרי 18 שנה בחברה, קשה לדמיין את מלאנוקס בלי איל וולדמן. זה כמו צ'ק פוינט בלי גיל שויד.

וולדמן: "אני שומע את זה הרבה פעמים. באינטל היה אנדי גרוב, ואז הוא התחלף; גוגל ואריק שמידט; סטיב ג'ובס באפל; ביל גייטס במיקרוסופט. אתה יודע, תמיד זה נראה ככה, אבל לכל בן אדם יש תחליף. אתה בונה את החברה נכון, על עקרונות נכונים, ומוצא את היורש המתאים והוא יכול להיות גם יותר טוב ממך. תמיד עדיף מישהו מבפנים, אם זה אפשרי. תמיד יש יורש. יש לחברה דפ"אות (קיצור צה"לי לדרך פעולה אפשרית; ע"ז) לכל דבר. אם מחר למשל נשרף המפעל, אתה יודע מה אתה עושה. קרה לנו כמה פעמים שנשרף מפעל בסין או טייוואן, ותמיד סיפקנו את המוצרים".

"נהיה מהירים פי שניים מכל אחד אחר בשוק"

מלאנוקס מפתחת שבבים שמאפשרים תקשורת מהירה יותר בין שרתים, ומשפרים את היכולת להעביר נתונים ולאחסן את המידע. בנוסף, היא מספקת מוצרים נלווים כמו כבלים ומתגים, שנמצאים בחוות שרתים של חברות ענק כמו פייסבוק ואפל, שרתים שנמצאים בחברות קטנות יותר, וכן במחשבי־על שמשמשים אוניברסיטאות וגופים כמו נאס"א. בשנים האחרונות הולך וצובר תאוצה השימוש בענן, שוק שבו שולטות אמזון, מיקרוסופט וגוגל. מה שהן עושות הוא לספק יכולות מחשוב ואחסון לחברות, בהתאם לצורכיהן. כך, אם פעם חברה היתה צריכה לבצע השקעה ראשונית גדולה על שרתים, כיום היא יכולה להשתמש בשירותי ענן לפי הצורך. הלקוחות של מלאנוקס הן חברות כמו דל ו–HPE שבונות את חוות השרתים.

"הפתרונות שלנו מאפשרים לספק את אותם ביצועים של שרתים וענן במחיר נמוך יותר", אומר וולדמן. "אנחנו משפרים את היעילות של המחשבים ומאפשרים לחברות האלה להריץ את העננים במחיר נמוך יותר — וידאו, אנליזות וכו'. מה שיקר זה המחשב, הזיכרון והאחסון — כשאתה מנצל אותם טוב יותר בעשרות אחוזים, ההחזר על ההשקעה הוא גדול יותר".

מלאנוקס תוציא השנה כרטיסי רשת במהירות של 200 ג'יגה־בייט לשנייה, וכרגע היא החברה היחידה שהצליחה לפתח כרטיסים במהירות הזאת. "נהיה מהירים פי שניים מכל אחד אחר בשוק. עכשיו נשיק את ה–200 ג'יגה־בייט, ואז נעבור ל–400. באולימפיאדה ב–2020 השידורים בטלוויזיה עוברים לאיכות 8K וצריך מהירות של 150 ג'יגה־בייט לשניה, ואנחנו היחידים שנוכל לאפשר את זה. ליצור כרטיסים במהירויות גבוהות יותר נהפך ליותר ויותר קשה, ופחות חברות יוכלו לעשות זאת", אומר וולדמן, שמסביר כי לוקח לחברה שנתיים־שלוש לפתח דור מהיר יותר. "אצלנו זאת לא אפליקציה, להוציא מוצר אצלנו זה מורכב מאוד — זה שילוב של חומרה ותוכנה, ואנחנו גם מפתחים כבלים, מחברים ומתגים. למעשה, במלאנוקס אנחנו מריצים מה שבחוץ עושות שלוש או ארבע חברות".

המנוע מאחורי השוק של מלאנוקס הוא כמות הנתונים הגדולה שיש כיום בעולם, בתמיכת הסמארטפונים והרשתות החברתיות, כמות שעוד תלך ותגדל ככל שיחוברו מכשירים נוספים לאינטרנט. "קצב יצירת ואגירת הנתונים גדל אקספוננציאלית — ואני חושב שבחמש־עשר השנים האחרונות נוצר יותר מידע ממה שמתחילת היקום ועד אז. אתה מסתכל היום על פייסבוק, אפליקציות שמעלות תמונות — יותר ממיליארד תמונות עולות לרשת בכל כמה ימים. כמות המידע היא מדהימה".

כמות הנתונים גדלה בקצב חד מאוד, אבל ההכנסות שלכם צומחות בקצב מתון.

"יש יחס מסוים בין כמות הנתונים להכנסות, אבל אל תשכח שאם בעבר היית יכול לאחסן על כרטיס זיכרון כמות מידע מסוימת, אז עכשיו הכמות גדולה פי שניים. למעשה, אתה יכול עם פחות שרתים לעשות יותר עבודה, ולכן אין קשר ישיר בין נתונים להכנסות".

וולדמן עם מייסד איזיצ'יפ אלי פרוכטר, במיזוג בין החברות
תומר אפלבאום

יש גבול לצורך בתקשורת מהירה?

"לא. תמיד תרצה לעשות יותר טוב. קח לדוגמה בינה מלאכותית: ככל שאתה עובר על יותר נתונים, אתה צריך מחשב חכם יותר. בכלי רכב אוטונומי למשל, גם אם הוא יהיה מספיק חכם כדי לנהוג, תהיה התקדמות — תרצה לחבר אותו לכלי רכב אחרים, לשלטים. אם בן אדם קפץ לכביש, כלי הרכב האוטונומי צריך להחליט אם להיכנס בו או לסטות ולהתנגש במכונית אחרת. ככל שהמחשב יהיה חכם יותר, ככה הוא יכול לבצע יותר חישובים — לבדוק מה כמות הנוסעים באוטו לידו, מה המהירות שלו ובאיזו זווית הוא יפגע בו, ומה ההיסטוריה של מקרים דומים — אז יהיה אפשר להסיק מסקנות. דוגמאות נוספות הן אופטימיזציה של מקומות חנייה, מטוסים, רחפנים ומשלוחים. ככל שתוכל להריץ את זה מהר יותר, תוכל להיות חכם יותר, להוזיל עלויות ולהיות בטוח יותר. תחשוב גם על כיפת ברזל, טיל חץ, מערכת שרביט קסמים ולוחמה אלקטרונית — ככל שתהיה יותר מהיר, כך תהיה יותר מדויק".

אם אתם יותר מהירים מהמתחרות שלכם, אין לכם יכולת לגבות מחירים גבוהים יותר מהלקוחות?

"לא. תמיד יש לחץ מחירים כלפי מטה, אבל פוטנציאל הצמיחה שלנו נובע מכך שאנחנו מחזיקים בנתח נמוך מהשוק — 10%–15%. זה גם לוקח זמן לאמץ טכנולוגיות כאלה. תסתכל על חברות כמו אורקל, מיקרוסופט ופייסבוק, נאסד"ק או בורסת ניו יורק — אם המערכת שלהם נופלת לכמה שניות, הם מפסידים המון כסף, מאות מיליוני דולרים של הפסד לכמה שניות. אז אתה צריך להיות בטוח שמערכת שאתה מעלה היא קשיחה, עמידה ולא נופלת. לוקח להם זמן להחליף את הטכנולוגיה ולבדוק את הכלים החדשים".

אתם מחזיקים ב–10%–15% מהשוק שבו אתם מתחרים בחברות גדולות כמו סיסקו, ברודקום ואינטל. איך מתייחסים אליכם בשוק?

"ככל שנגדל, יהיה לנו יותר קל, אבל מצד שני — ככל שאתה נהיה יותר גדול, ומגיע להכנסות של מיליארדי דולרים, אנשים פחות אוהבים אותך. זה מתבטא בתחרות קשה יותר, בצעדים תחרותיים שלא ראינו כשהיינו קטנים. אנחנו כבר בשווקים שגם הגדולות לוטשות אליהם עיניים. תרגילים של תמחור, עסקות על מוצרים נוספים של החברה, אלה משחקים שהם לא כל כך נקיים, ויש גם לכלוכים".

כל חברה גדולה שתרכוש אתכם תוכל בעצם למנף את המותג שלה לעוד מכירות. אולי זה עדיף?

"אם היינו חושבים שזה נכון למשקיעים שלנו שנתמודד בתור חברה גדולה יותר, וההחזר על ההשקעה יותר גבוה, אז היינו עושים זאת. כרגע אנחנו חושבים שפוטנציאל הגידול הוא משמעותי, ועדיף להישאר עצמאיים. קיבלנו הצעות גם בשנתיים־שלוש האחרונות, אבל זאת החלטה של הדירקטוריון מהי הצעה ראויה ומה לא.

"חברת Vmware זאת דוגמה טובה — ב–2003 היא נמכרה בסביבות 600 מיליון דולר וכיום היא שווה 38 מיליארד דולר. זה הפסד אדיר לעומת המימוש שהיה אז למשקיעים. בזמנו זה היה נראה סכום גבוה למשקיעים, אבל אם הם היו נשארים עצמאיים והיו מממשים את הפוטנציאל, היה יותר טוב למשקיעים".

בדרך להכנסות של מיליארד דולר בשנה ההכנסות והרווח נקי של מלאנוקס, במיליוני דולרים

לסטארט־אפים יש יכולת לזעזע את השוק שלכם כמו בתחומים אחרים?

"זה לוקח הרבה זמן. ייקח שנה־שנתיים. לנו לוקח 18 שנה להגיע להכנסות של מיליארד דולר. זה לא דבר שעושים בלילה".

אז ממה אתה חושש?

"מהכל. אבל קודם כל מהביצוע שלנו — מכירות ושיווק, ייצור, תמיכה, הפיתוח שלנו. ההרגשה היא כל הזמן של מלחמה, ואתה לא יודע מאיפה זה יבוא, אתה צריך לשמור על אנשים. אבל זה לא ברמה שאתה בקרב כל הזמן, אתה יכול להתנתק מדי פעם, במיוחד אם יש לך צוות טוב".

ב–2012 השווי שלכם היה 5.5 מיליארד דולר. מה קרה אז שהשווי שלכם נחתך ביותר מחצי?

"ב–2012 היו לנו הכנסות של כחצי מיליארד דולר. היה צבר אירועים כך שחלק מההכנסות האלה היו הכנסות שנדחו מ–2011 בגלל עיכוב של הזמנות מאינטל — משהו כמו 50 מיליון דולר, והכנסות בהיקף דומה שסופקו ב–2012 אבל למעשה הלקוחות השתמשו במוצרים רק ב-2013. העלייה החדה בהכנסות ב–2012 מאוד הלהיבה את המשקיעים ומחיר המניה עלה, אבל הירידה ב–2013 איכזבה אותם.

"לא צפינו את זה. חשבנו שנמשיך לגדול, ופתאום ברבעון הרביעי הלקוחות אמרו שהם נשארו עם הרבה מוצרים במלאי. המשכנו לצמוח ולהיות רווחיים, אבל מבחינת המשקיעים שלנו, הם התאכזבו. אני חושב שכיום המניה זולה, ויש לה פוטנציאל גידול משמעותי".

"במלאנוקס כולם אוכלים מאותו המסטינג"

לפני כשנה וחצי הודיעה מלאנוקס כי הגישה הצעת רכש למניות איזיצ'יפ, השכנה הישראלית מיקנעם, שבין משרדי שתי החברות הפרידו מאות מטרים בלבד. מלאנוקס שילמה בעבור החברה 810 מיליון דולר, ובמארס האחרון חגגה שנה להשלמת העסקה.

איזיצ'יפ פועלת בתחום של מעבדי רשת לנתבים (Routers), שהם הרכיבים ברשת האחראים להחלטות להעברה של חבילות נתונים, בהתאם לכתובת היעד, לעומסים ברשת וכו'. בשנים האחרונות פיתחה החברה מעבד לשוק השרתים, שהוא זה שקרץ למלאנוקס. "המעבד החדש אמור לצאת השנה וכרגע המכירות של איזיצ'יפ הן מהמוצרים הישנים. במקום שהמעבד המרכזי יבצע משימות מסוימות, אז עכשיו אפשר לעשות את זה עם מעבדים נוספים".

איך עבר המיזוג?

"מיזוג זה תמיד תהליך קשה. אתה עובד קשה, אתה בחברה מסוימת ויש את המחויבות לה, ופתאום מישהו אחר רוכש אותך. בהתחלה העובדים בהלם, ויש נוגדנים, ואנשים רוצים להישאר עצמאים ונאמנים לחברה, ואז לאט־לאט מתחילים לראות שהכל בסדר. עד היום עשינו שבע רכישות וזה תמיד ככה. במהלך הזמן חלק מהאנשים עזבו, אבל רוב האנשים נשארו".

מניית מלאנוקס מאז ההנפקה בנאסד"ק

וולדמן מדבר על התרבות הארגונית ("הדנ"א של החברה יורד מהמנכ"ל למטה"), ומציין כי "כשאני מסתכל על העובדים במלאנוקס — גם בארה"ב — הם נשארים שנים רבות בחברה. וזה לא כל כך קורה בדרך כלל בארה"ב לראות מנהלים שנשארים 15–16 שנה בחברה. זה לא קל לעבוד במלאנוקס, זה לא מפני שזה בית הבראה, אבל יש מחויבות ונאמנות. אני מרגיש שהמנהלים אצלנו עובדים בעבור העובדים — שיהיה להם טוב, שיהיה מעניין ומאתגר — אנחנו צריכים לגרום לכך שכולנו נצליח".

בביקור שערכנו באחרונה במלאנוקס הצטרף וולדמן לעובדים בארוחת הצהריים. "אצלנו כולם אוכלים ביחד, מאותו המסטינג. זה נובע מחינוך ותרבות, ומהצבא", הוא אומר.

גם בראיונות קודמים הצבא נוכח מאוד אצלך, אף על פי שעברו כבר כ-30 שנה מאז שהשתחררת.

"אתה מקבל הרבה משם. אני חושב שזה יוצק בך תבנית רצינית מאוד. יש דברים שלא יוצאים ממך".

וולדמן, שהיה קצין קרבי בגולני, הוא לא הסטארט־אפיסט הישראלי הטיפוסי שצמח ב–8200 או ביחידה טכנולוגית אחרת, אבל הוא מפרגן מאוד ליכולות של יוצאי אותן יחידות. "ל–8200 יש אפשרות לקחת את האנשים הכי מוכשרים בכל שכבת גיל. אז אתה כבר מתחיל מנקודת מוצא שיש לך את האנשים הכי גאונים ושאפתנים. נותנים להם מגרש משחקים שמעט מאוד אנשים חכמים מקבלים בגיל הזה. נותנים להם אמצעים ויכולות ואומרים להם שהם יכולים לנצח את צבא סוריה והרוסים. הם עובדים בקבוצות קטנות והתרבות שם היא 'אנחנו עושים דברים מדהימים ומנצחים' — אז זה נדבק בך גם כשאתה יוצא החוצה, ומזה מגיעה הרוח היזמית. אז ברור שיש להם יותר כלים, יכולות, חברים וסביבה שנותנת להם הרבה יותר לפתח. ואתה עדיין רואה הרבה חי"רניקים שעושים ומובילים, כמו גיורא ירון (ששירת גם הוא בגולני ונחשב לאחד מאבות תעשיית ההיי־טק בישראל; ע"ז)".

"אווירה של פרגון": מתייעץ עם גיל שויד ועפרה שטראוס

לפני ארבע שנים החליט וולדמן למחוק את מלאנוקס מהבורסה בישראל, ולהיסחר רק בנאסד"ק, על רקע מאבק על המשך תפקודו כיו"ר ומנכ"ל במקביל. מלאנוקס היתה אז החברה השישית בגודלה בתל אביב, והעזיבה שלה היתה מכה משמעותית ביותר לבורסה. מאז נהפכה מלאנוקס לסמל לעודף הרגולציה שמושת על החברות. חודש אחר כך עזב וולדמן את תפקיד היו"ר, ולדבריו זו לא היתה הסיבה היחידה לעזיבת הבורסה.

"זה היה אחד הדברים, אבל לא בהכרח הכי משמעותי. דברים שהם הגיוניים, אין לנו בעיה אתם. יצאנו להנפקה בפברואר 2007, ואז ביקשו מהבורסה בארץ שנבוא לעשות רישום כפול. אני חשבתי שזה יעזור לכלכלה הישראלית. כולם — בנקאים, יועצים ומנכ"לים של חברות אחרות — אמרו לי 'אל תעשה את זה, זה לא יעזור'. ועשיתי את זה. אבל אז אתה רואה שזה מוסיף לך משקל. המשקיעים בארה"ב נוהגים באופן מקצועי — 'אנחנו רוצים לעשות כסף'. גם שם מסתכלים על התגמול שלך, אבל אם אתה עושה טוב למשקיעים — אז אין בעיה שהתגמול יהיה טוב. פה זה אחרת. האווירה היא שכל הזמן מחפשים אותך.

"היום לא וויקס, לא צ'ק פוינט ולא מלאנוקס נסחרות בתל אביב. אם יש אנשים בישראל שמקבלים שכר שמנותק מהביצועים, אז זה לא בסדר. צריך להגדיר מה המטרה שלך, למשל, לנהוג אחרת עם חברות בלי בעלי שליטה. אנחנו שקופים מאוד. גם ככה קשה לך, אתה נלחם מול כל העולם ואשתו. משקיעים לא חייבים להשקיע, אבל אם השקעת — אז תתמוך. אם השקעת והחלטת שההנהלה לא טובה, אז תחליף אותה. ככה אני רואה את זה, אבל בארץ זה קצת אחרת".

אתה בקשר עם מוסדיים ישראליים היום?

"מעט מאוד, אבל כן, כשהם רוצים".

ומה אתה חושב היום על הפרדה בין יו"ר למנכ"ל?

"אני חושב שבחברה כמונו מנכ"ל יכול להיות גם היו"ר. כשאתה מסתכל על חברות בארה"ב, הן הגיעו לשווי גדול מאוד עם מנכ"ל שהוא גם יו"ר. אבל כן, אני מבין את היתרונות של ההפרדה בין התפקידים".

לא במקרה מזכיר וולדמן את וויקס וצ'ק פוינט. הן אמנם גם שתיים מחברות ההיי־טק הבולטות בישראל, אבל המנכ"לים שלהן — אבישי אברהמי וגיל שויד (בהתאמה) — הם חברים של וולדמן. אברהמי סיפר באחרונה בראיון ל–Markerweek כי וולדמן התקשר אליו לייעץ לו לפני הנפקת וויקס, למרות שלא הכירו קודם לכן. "אני חושב שמכיוון שכל כך קשה להצליח — אם אתה יכול לעזור לחברות אחרות, זה דבר חיובי מאוד", אומר וולדמן. "זה עוזר לבדידות של המנכ"ל. אני מתייעץ הרבה עם שויד, שהוא חבר ולדעתי אחד המנכ"לים הטובים והחכמים שיש פה, גם עם עפרה שטראוס (יו"ר קבוצת שטראוס) — איך להתמודד עם דברים גדולים מאוד. אתה רוצה לשמוע עוד אנשים שעוברים חוויות כאלה גדולות. יש בתעשייה אווירה של פרגון, של עזרה — חוץ מבחברות שמתחרות זו בזו".

גיל שוויד
תומר אפלבאום

ההיי־טק הישראלי נהנה גם מהרבה פרגון מבחוץ, ונראה כי יחסי הציבור שלו טובים מאוד.

"אני חושב שתעשיית ההיי־טק כאן נקייה מבחינת שחיתות, ופתוחה לתחרות עולמית - זה מה שלדעתי גורם לתפישה חיובית כלפיה. אתה מתחרה מול חברות בעולם, אז התעשייה שלנו היא שונה. אתה לא לוקח מחירים יותר גבוהים כי אתה במשק סגור ומוגן מפני תחרות בינלאומית, אז הציבור תומך בך ורואה בך גוף מוביל. כשאתה מסתכל על יבואנים עם הגנות ובלעדיות, ואין תחרות — אז זה הרבה פחות טוב".

עפרה שטראוס
טלי מאייר

"יש חשיבות לכך שחברה ישראלית יושבת בראמללה"

לפני כשלושה שבועות שיתף איל וולדמן סרטון בעמוד הפייסבוק שלו, שתיאר שיתוף פעולה חדש של מלאנוקס, עם סטארט־אפ שכביכול משתמש בבינה מלאכותית כדי לכתוב הסכמי שלום. בסרטון הוצגו בין השאר, מנהיגים של מדינות ש"חתמו" על הסכמי שלום — צפון קוריאה וארה"ב, סין וטיבט, וגם ישראל והפלסטינים. בפוסט כתב וולדמן: "בואו נעשה שלום. שימוש בבינה מלאכותית יכול לשפר את התהליך". הסרטון אמנם פורסם כחלק ממתיחת 1 באפריל ונועד להעלות את המודעות למוצרי מלאנוקס, אך ולדמן באמת משתמש בחברה כדי לקדם דו־קיום בין ישראלים לפלסטינים.

מלבד שבעת מרכזי הפיתוח של החברה בישראל, יש למלאנוקס גם שלושה מרכזי פיתוח ברשות הפלסטינית — בעזה, שכם ורמאללה, שעובר עכשיו לעיר הפלסטינית החדשה רוואבי. המרכז הראשון בין השלושה הוקם לפני כשבע שנים, ובעזה החלה החברה להעסיק עובדים לפני כשנה. בסך הכל מעסיקה החברה בשטחי הרשות כ–100 עובדים, באמצעות קבלני משנה.

"זה רעיון שהיה לי די מזמן", אומר וולדמן. "לפני כן ניסינו את זה עם חברה אחרת בתחום של תכנון חומרה, ושם זה פחות הצליח. וב–2014 פגשתי את בשאר אל־מסרי בארוחת ערב עם ג'ון קרי בוושינגטון, של אנשי עסקים פלסטינים וישראלים. דיברנו שצריך לעשות משהו ביחד והחלטנו להעמיק את שיתוף הפעולה. בתוך מלאנוקס היו אנשים שלא ששו לשכור פלסטינים ולעבוד אתם".

בשאר אל-מסרי
מוטי מילרוד

למה הם לא רצו?

"זה קשה, אתה לא יכול לדבר אתם במסדרון, אולי הדעות האישיות שלך לא תואמות לכך. ואז החלטתי שעושים את זה. זה טוב להם — יש שם אנשים שסיימו אוניברסיטה והם מובטלים, וזה פה מעבר לפינה. יש שם 50% אבטלה בגילים האלה. זה לא טוב שהם מובטלים וככל שזה יעזור להם לכלכלה, זה גם יעזור לנו. יש שם אנשים בני 25 שמעולם לא דיברו עם ישראלים — ופתאום הם מדברים על כדורגל ודברים אחרים, וזה גורם לדברים טובים. פתאום זה לא השד שבצד השני. אם יהיו אלפי פלסטינים שיועסקו על ידי חברות ישראליות — המצב יהיה הרבה יותר טוב. יש ברשות את סיסקו ועוד חברות זרות, אבל אני חושב שיש משמעות אחרת לכך שחברה ישראלית, ולא אמריקאית, יושבת שם".

מה הקשיים שאתם חווים בעניין?

"קודם כל התקשורת, אבל מאחר שאנחנו עובדים מסביב לעולם — בארה"ב, באירופה ובאסיה — אנחנו יודעים לעבוד על פיתוח מרחוק, שיתוף פעולה דרך מיילים, וזה שהעובדים לא נגישים באופן מלא, אף על פי שחלקם מגיע לפה. מול העובדים בעזה מתנהלות שיחות בסקייפ. אין לעובדים ברשות פרויקטים משלהם, הם חלק מהפרויקטים שלנו. אנחנו עובדים ביחד. החזון הוא שהם יוכלו ללמוד ועוד 5–10 שנים הם יוכלו להקים סטארט־אפים משלהם, כמו שהיה בארץ, כשאינטל הגיעה לפה ב–1974 ואז יבמ".

אתה מקבל תגובות שליליות בנושא?

"אנשים ימנים לא כל כך אוהבים את זה — גם מחוץ לחברה וגם בפנים".

יצא לך לעניין בזה חברות ישראליות אחרות?

"חוץ מחברה אחת, שאני לא יודע אם היא כבר פירסמה את זה, לא הצלחנו לעניין אף אחת אחרת".

קצת מאכזב, לא?

"כן. הרבה אנשים מדברים — ולא מבצעים. זה חבל, להם, לנו ולכולם. במקום להעסיק אנשים בהודו ומזרח אירופה, אתה יכול להעסיק מעבר לפינה, באותו אזור זמן. הקליטה טיפה קשה בהתחלה, אבל יש לזה יתרונות. למשל, זה גם משתלם לחברה מבחינה כלכלית — העובד ברשות עולה שליש מחיר".

אנשים מפחדים מהאתגר או שזה בגלל הדעות הפוליטיות שלהם?

"גם וגם. אנשים מונעים מפחד, הרבה פעמים זאת הנעה שהיא טובה, אבל הרבה פעמים זאת הנעה שהיא לא טובה. צריך לדעת להתגבר על הפחד. עברנו מבצעים בעזה, ועדיין הצלחנו לעבוד. גם בישראל עובדים 10% עובדים ערבים, ועברנו גם את המהומות בגליל בשנת 2000. אני לא אוהב להגיד את זה, אבל המגוון בחברה תלוי במנכ"ל. החברה הולכת, חיה ונושמת כמו המנכ"ל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#