מי יזכה במכרה הזהב השחור של סחלין? - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי יזכה במכרה הזהב השחור של סחלין?

בחצי האי סחלין, בקצה האוקיאנוס השקט, ממתינים עשרות מיליארדי דולרים באחד ממרבצי הגז הטבעי הגדולים בעולם; מסביבו רוחשת קלחת רותחת של אינטרסים כלכליים ופוליטיים שמובילה את רוסיה, בריטניה, יפאן, האיחוד האירופי וחברות אנרגיה להתנגשות חזיתית

תגובות

בשעה שמדינת ישראל עסוקה בחיפוש אחר מקורות גז טבעי בחצר האחורית שלה, בחצי השני של הכדור מתחולל מאבק שליטה אימתני בין חברות ענק וממשלות - מאבק שבקו הסיום שלו ממתינים עשרות מיליארדי דולרים.

המשתתפים במירוץ - בין השאר, רוסיה, בריטניה, יפאן והאיחוד האירופי - מתקוטטים ביניהם על השליטה באחד ממקורות הגז הטבעי הגדולים בעולם: חצי האי סחלין, הממוקם בין החוף הדרום מזרחי של רוסיה לחוף הצפוני של האי היפאני הוקאידו. ב-200 השנה האחרונות הצית האי סחלין מחלוקות רבות בין רוסיה ליפאן, אך הפעם מדובר בעימות מסוג שונה, ששותפיו מרובים ונחושים מאי-פעם.

אחד מהקרבות הבולטים ביותר כיום הוא זה שמתנהל בין ענקית הנפט ההולנדית-בריטית רויאל דאץ'-של לבין הממשל הרוסי, על השליטה בפרויקט סחלין 2 שבו יועסקו כ-17 אלף עובדים. רויאל דאץ'-של, חברת האנרגיה השלישית בגודלה בעולם (אחרי אקסון מובייל האמריקנית וגזפרום הרוסית), אחראית על פיתוח הפרויקט ומחזיקה לפי שעה 55% ממנו. שותפותיה הן שתי חברות ענק יפאניות: מיצובישי (20%) ומיצוי (25%). יחד מתכננות שלוש האימפריות להקים בקצהו הדרומי של חצי האי סחלין את מתקן הנזלת הגז הטבעי (LNG) הראשון של רוסיה.

שני שדות הנפט והגז הטבעי בסחלין טומנים בחובם אוצרות אדירים: עתודות נפט שמוערך כי יניבו כ-1.2 מיליארד חביות נפט (כ-180 אלף חביות ליום), ומצבורי גז טבעי שהיקפם מוערך בכ-500 מיליארד מ"ק גז - כמות שיכולה בקלות לספק את צריכת הגז של ישראל ל-100 השנים הקרובות.

התוכנית הגרנדיוזית

לפי התכנון המקורי של פרויקט סחלין 2, הקונסורציום של-מיצובישי-מיצוי התכוון להתחיל להזרים את הגז כבר ב-2007 ולשגר את משלוח ה-LNG הראשון ב-2008, בין השאר ליפאן, דרום קוריאה וארה"ב - הנחשבת לצרכנית הגז הטבעי הגדולה בעולם. המפעל עצום הממדים הוא המשכו של פרויקט סחלין 1, שבו שותפות אקסון מובייל האמריקנית וארבע חברות נוספות: מיפאן, הודו ושתיים מרוסיה. במסגרת הפרויקט מועסקים 13 אלף עובדים, שצפויים להפיק 2.3 מיליארד חביות נפט וכ-450 מיליארד מ"ק גז טבעי.

עלותו של סחלין 1 מוערכת ב-10-12 מיליארד דולר, ועלותו של "אחיו הצעיר" הוערכה בתחילה בסכומים דומים - בין 9 ל-11 מיליארד דולר. ואולם, הבלאגן הרציני החל בשנה שעברה, לאחר שרויאל דאץ'-של הסכימה להעביר לידי גזפרום, חברת הגז הרוסית, 25% מהחזקות הפרויקט בתמורה ל-50% משדה גז טבעי בים הארקטי, הנחשב לאחד מהגדולים בעולם, בתוספת סכום כסף לא מבוטל. ימים ספורים לאחר חתימת ההסכם בין הצדדים, הענקית ההולנדית-בריטית הודיעה כי עלות הפרויקט הוכפלה, וכי כעת היא מסתכמת ב-20 מיליארד דולר.

השלטון נכנס לתמונה

המהלך עורר בקרמלין מורת רוח רבה, בלשון המעטה. במטה גזפרום במוסקווה מיהרו למשוך בחוטים והתגובה לא איחרה להגיע: בספטמבר האחרון יצאה הודעה ממשרד משאבי הטבע של רוסיה על ביטול רישיונו של קונסורציום של-מיצובישי-מיצוי. את הצעד גיבו ברוסיה בטענה כי רויאל דאץ'-של אחראית לפגיעה סביבתית קשה באי סחלין, הכוללת הרס יערות, פגיעה בלווייתנים והשחתת נהרות שבהם משריצים דגי הסלמון.

החברות, שרישיונן הושעה, האשימו בתגובה את הממשל הרוסי בניסיון להלאים את הפרויקט, שעתיד להוליד תזרים מזומנים של מיליארדים רבים. אמנם כדי לבטל באופן מוחלט את רישיון הפעולה שלהן עוד יש צורך באישורה של הסוכנות הרוסית האחראית על ביטחון סביבתי ותעשייתי, אך לפי שעה עומדים בפניהן אישומים פליליים בגין הפגיעה באיכות הסביבה - במשרד משאבי הטבע הרוסי טוענים כי הקמת צינור נפט החוצה את האי גרמה ליערותיו נזק בשווי כ-400 מיליון דולר.

אם לא די בכך, באחרונה הודלף דו"ח פנימי של הממשל הרוסי לעיתון הבריטי "אובזרוור", שככל הנראה יוסיף לטיעון של הרוסים בעניין השעיית רישיון הקונסורציום: לפי נתוני רויאל דאץ'-של עצמה, העלויות התפעוליות של הפרויקט צפויות עתה להגיע ל-28 מיליארד דולר - כמעט פי שלוש מהתחזיות המקוריות.

המלחמה הקרה

פרויקט סחלין 2 הוא רק זירה אחת של קרבות הטיטנים. הממשל הרוסי מנסה בימים אלה להתערב בשלושה פרויקטים נוספים באזור, שמפעילות ענקיות נפט זרות, בהן אקסון מובייל האמריקאית וטוטאל הצרפתית. את רישיונות ההפעלה של הפרויקטים, שכוללים הסכמי שיתוף סבוכים עם ממשלת רוסיה, קיבלו החברות בשנות ה-90 - כשמחיר הנפט עוד היה נמוך וכלכלת רוסיה דישדשה - אך המצב כיום רחוק שנות אור מאותם ימים. משק האנרגיה העולמי התעורר בשנים האחרונות למציאות חדשה. הענק הסובייטי התפרק לרסיסים באמצע העשור הקודם, ובמקומו הופיעו באזור חברות אנרגיה רבות, שהניבו לבעליהן הון עתק. כעת, המציאות הזאת משתנה שוב.

מעבר לשאיפת הקרמלין להחזיר לידי האזרחים את נכסי המדינה, מדובר בניסיון להפוך את המשאב היקר ביותר על פני כדור הארץ - האנרגיה - לכלי משחק בפוליטיקה העולמית. כוונותיה של ממשלת רוסיה מתנקזות לכדי קול שנושא מסר חד וברור: השתלטות על ברזי הנפט והגז תשיב את מעמדה הנשכח של רוסיה כמעצמת על.

מלבד היותה בעלת מאגר הנשק הגרעיני הגדול בעולם, מחזיקה רוסיה באמתחתה מלאי עצום של נפט, גז טבעי, מינרלים ושאר משאבי טבע אחרים. היא יצואנית הנפט השנייה בגודלה כיום (מפיקה כ-12% מהנפט העולמי - רק סעודיה מפיקה יותר ממנה, כ-13%), והראשונה בייצוא גז טבעי - שנהפך אט-אט לתחום מרכזי בשוק האנרגיה העולמי. רוסיה חולשת על כחמישית מעתודות הגז הטבעי בעולם.

שולחן הפוקר הגלובלי

ענקיות אנרגיה מערביות רבות, בהן שברון, טוטאל ו-BP, הביטו בעיניים כלות על השוק הרוסי המבטיח ובתחילת שנות ה-2000 ניסו לרכוש כמה חברות מקומיות - אך לשווא. ניסיונותיהן עלו בתוהו שכן נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, והמעגל הקרוב אליו, שומרים בקנאות על שליטת רוסיה באוצרות הטבע שלה - מכיוון שהם רואים בהם את אחד מתחומי ההשפעה הבודדים שנותרו למדינה בעולם.

במסגרת הגדלת השליטה הרוסית, רכשה המדינה את חלק הארי של חברת הנפט יוקוס וכמה חברות אנרגיה נוספות. בדומה למה שחוותה על בשרה חברת רויאל דאץ'-של בפרויקט סחלין 2, עומדות כיום מפעילות זרות רבות בפני הסכנה שרישיונן יושעה. הקהילה הבינלאומית יכולה להמשיך לכסוס את ציפורניה, אבל נראה שברוסיה מתכוונים להמשיך להחזיק את הקלפים קרוב לחזה: ככה זה כשמחזיקים בתפקיד הנחשק מכל - יצואנית הנפט והגז הגדולה בעולם.ו

גז טבעי - המרענן של הדור החדש

גז טבעי, מקור אנרגיה שקיים בשפע בעולם, הוא הדלק הפחמני בעל הבעירה הנקייה ביותר. על פי רוב, הוא מורכב מתערובת גזים שונים, בעיקר גז מתאן, ומופק משדות תת-קרקעיים בים או ביבשה. בעבר, נהוג היה להתייחס לגז הטבעי כסרח עודף, עד שהתברר כי מדובר במוצר איכות שלא ניתן לוותר עליו.

שלא כמו הנפט, הגז הטבעי אינו מוצר סחיר (קומודיטי). יש לו מחיר אחיד בשווקים הבינלאומיים, ובשווקים שונים בעולם נקבע מחירו בהתאם לתנאי הביקוש וההיצע באזור. השלב הראשון בדרך להגעה אל הגז הטבעי הוא כמובן החיפוש, הדומה לחיפוש אחר נפט. לאחר שנמצא המצבור, מתקבל גז טבעי בפי הבאר המותקנת ומשם מועבר הגז בצינורות בלחץ גבוה מהשדות לאתרי הטיפול, ומשם למתקני האחסנה או לצרכנים הסופיים.

הבעיה הגדולה ביותר בתחום נוגעת להובלתו ואחסונו של הגז הטבעי, כשאחד מהפתרונות הבולטים לכך הוא הגז הטבעי הנוזלי - LNG. הגז הנוזלי הוא גז טבעי שמקורר לטמפרטורה של מינוס 162 מעלות, שבה הוא נהפך לנוזל ונפחו מצטמק פי 600 - מצב שבו כל ניסיון הובלה ואחסון הופך קל משמעותית.

אך הפקת הגז הטבעי הנוזלי אינה עניין של מה בכך: מן הבארות, מוזרם הגז למפעל ההנזלה, שחייב להיות ממוקם בקרבת החוף כדי לאפשר אחסון קרוב וטעינה למיכליות ה-LNG. לאחר שמתבצעת הנזלת הגז במפעל, מגיע שלב ההובלה הימית ב"צינור הצף" - מיכליות הנבנות לצרכיו המיוחדים של כל פרויקט. לאחר שמתקבל הגז המונזל במסופי האחסון, מתבצעת רה-גזיפיקציה: הגז הנוזלי מוגז למצבו המקורי, מוזרם לצנרת המקומית ודרכה - לצרכנים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#