פיני רובין - האיש מאחורי פיצוץ העסקה בין אריסון לדנקנר - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פיני רובין - האיש מאחורי פיצוץ העסקה בין אריסון לדנקנר

האם עו"ד פנחס רובין תפר או פוצץ את עסקת הענק בבנק הפועלים? האם הוא משרת את המדינה או את לקוחותיו בעלי ההון כשהוא בוחש בחוקי המס ומרחף בין אילי הון לפקידי מס הכנסה? ואיך לא מתנגשות הרכבות בצומת האינטרסים הסואן שהוא מנהל במשרדו התל-אביבי? פרופיל

תגובות


מאת הדר חורש וארנון בן יאיר

על כותל המזרח בחדר העבודה שבביתו, תלה עו"ד פנחס רובין את תמונתו בחברת זוג מבוגר ממנו, על רקע אגם בטורקיה. "תיאו ורעייתו מכאלה", אומר רובין בחיבה גלויה. "תיאו" מוכר יותר בציבור כשופט בית המשפט העליון בדימוס תיאודור אור. רובין מספר שיש לו חברים נוספים שהם שופטים. עם זאת קשה לשער ששופטים רבים מבלים עמו בחופשות משותפות.

חברותו של רובין עם אור עמדה למבחן במשפט רב התהפוכות עם התוצאות הנסיות כמעט, בפרשת פרומדיקו. במשפט זה הועמדו לדין בכירי חברת התרופות טבע והחברה הבת פרומדיקו באשמת הונאת מס. המשפט עורר עניין רב מכיוון ששמו של אלי הורביץ, מנכ"ל החברה באותה עת, עיטר את רשימת הנאשמים. הורביץ היה כבר אז אזרח בכיר ונשוא פנים - סמל לגאוניות ניהולית, אחריות לאומית וניקיון כפיים.

בבית המשפט המחוזי הורשעו הורביץ וחבריו במרמה, לאחר שנקבע כי העלימו הכנסות באמצעות רישום כוזב של הכנסות לחברה זרה הרשומה בליכטנשטיין. השופטת אילה פרוקצ'יה שלחה אותם ל-18 חודשי מאסר. לקראת הערעור בעליון צורף רובין לצוות ההגנה ונטל לידיו את ההובלה לצד רם כספי, הפרקליט שייצג את טבע במחוזי. בראש ההרכב שהציב בית המשפט העליון היה הידיד אור, לצדם של יעקב טירקל ויצחק אנגלרד. פנייה לבית המשפט, לפסול את אור מחברותו בהרכב, נדחתה על הסף.

בספטמבר 2000 זוכו הורביץ וחבריו מכל אשמה. השופטים נזפו עד להביך בשופטת פרוקצ'יה, המאיישת כיום מושב בבית המשפט העליון.

רובין, הנוהג על פי הערכות בשוק לגבות חצי מיליון דולר תמורת טיפול בתיק חשוב או עסקת ענק, אינו חש צורך להתנצל: "יש לי הרבה חברים שופטים, ואין בכך כל פסול. אפשר להפריד בין עבודה לחיים הפרטיים". לדבריו, איש לא ידע שידידו אור יישב בדיון בעת שמונה לפרקליטה של טבע.

"פנו אלי אחרי שמתחתי ביקורת חריפה על פסק הדין בדיון שהתקיים בפורום המסים. אחרי שהסכמתי בחנתי את התיק, וכשסיימתי לקרוא אמרתי בקול: זכאי! לא היה לי ספק שיכולה להיות רק תוצאה אחת". בקרב ותיקי מס הכנסה יש בכירים הסבורים כי השופטים טעו, ומהרהרים בקול אם הרכב אחר היה פחות קשוב לטענותיו של הפרקליט רובין.

זיכויו של הורביץ היה אולי אחד הפרקים הדרמטיים בקריירה הארוכה של רובין. אבל קשה למנות את הרגעים הגדולים של פרקליט המלווה באורח קבע כמעט כל עסקת ענק במשק - וצמוד לאוזנם של האחים עופר, צדיק בינו, משפחת אריסון, יצחק תשובה והפקידות הכלכלית הבכירה.

שבוע סוער

השבוע האחרון היה סוער במיוחד - אירועי השליטה בבנק הפועלים העמידו את רובין בעין הסערה. הכל התחיל במו"מ שקט שניהל נוחי דנקנר לרכישת חלקם של השותפים האמריקאים בגרעין השליטה של הפועלים. האמריקאים היו שותפים זוטרים בגרעין השליטה, שבו שולטת שרי אריסון.

אריסון יוצגה בעסקה על ידי רובין. ב-17 בספטמבר נראה היה כי הכל הולך למישרין. אריסון ודנקנר הוציאו הודעות בנוסח דומה וטענו כי המו"מ מתנהל תוך הבנה והסכמה מלאים: אריסון תמשיך להחזיק בגרעין השליטה, ודנקנר ישמש שותף בכיר ונאמן. דנקנר היה אמור להשלים בתוך שעות מספר את רכישת חלקם של האמריקאים ושל בני משפחתו השותפים בבנק באמצעות חברת תעשיות מלח, לפי מחיר של 16.25 שקל למניה. אריסון היתה אמורה להחזיק ברוב גרעין השליטה, 57%, דנקנר ב-43%.

אבל למחרת התפוצץ המו"מ. מקורביה של אריסון הסבירו כי על פי ההסכם דנקנר היה אמור לקבל זכות וטו על החלטות חשובות בקשר לניהול הבנק. באמצעות הזכות יכול היה דנקנר, לו רצה, לשתק את שליטתה של אריסון בבנק ולהמאיס עליה את השותפות - עד שתבקש למכור את חלקה תמורת נזיד עדשים. כל עוד היתה זכות הווטו נתונה בידי המשקיעים הזרים שלא שאפו להתערב בניהול הבנק, לא היתה צריכה להיות לאביה המנוח של אריסון, תד, סיבה לדאגה מהשותפות שהוריש לבתו. אבל כעת, מול דנקנר האגרסיווי, הבינה אריסון כי שימור השליטה בידיה מחייב את שינוי ההסכם וביטול זכות הווטו לדנקנר.

דנקנר הופתע. פיצוץ העסקה הותיר אותו נכלם גם כלפי בני משפחתו, שלהם הבטיח חילוץ מהיר וידידותי מהשותפות המעיקה בבנק. שאלת השליטה לא היתה חדשה והיא נדונה לפרטיה כמה ימים קודם לכן, ודנקנר היה בטוח שנפתרה לשביעות רצונם של הצדדים. דנקנר הציע מנגנון שיאפשר קבלת החלטות משותפת - אבל גם זכות המלה האחרונה לאריסון במקרה של מבוי סתום.

רובין השתתף בדיון באמצעות הטלפון. תוצאות השיחה שנויות במחלוקת. דנקנר הבין שהושגה הסכמה ופנה לקדם את העסקה המקבילה לרכישת חלקה של תעשיות מלח בבנק. אריסון ורובין קיימו התייעצות פנימית נוספת ובעקבותיה החליטו לדחות את המנגנון שהציע דנקנר.

למחרת הודיע רובין לדנקנר כי אריסון החליטה לחזור בה מההסכם והיא מתנה את העסקה בכך שתשמר בידיה שליטה מוחלטת בהחלטות, בלא כל מנגנון התייעצות. דנקנר, שראה בשינוי תנאי ההסכם הרעה משמעותית בתנאי העסקה, החליט לסגת - אבל מקורביו אומרים כי נפגע עד עמקי נשמתו, ונשבע לא לדון בעתיד בשותפות כלשהי עם אריסון. הוא חש שמישהו שיבש את העסקה והוליך אותו שולל.

"אני רק היועץ המשפטי"

מקורביו של דנקנר מצביעים על רובין כאחראי העיקרי לפיצוץ. רובין, שכמעט כל אילי ההון נזקקים לשירותיו, הוא גם עורך דינו, ידידו ובמידה מסוימת גם שותפו של יצחק תשובה. תשובה משתמש במשרדו של רובין כבסיס ומקום לפגישות עסקים בתל אביב. המשרה הניהולית היחידה שהסכים רובין ליטול על עצמו בחברה מסחרית היא יו"ר דירקטוריון אלעד קנדה, שבשליטת תשובה. רובין גם קיבל את בנו של תשובה, אלעד, לסטאז' במשרדו. "הוא בחור נחמד מאוד וחרוץ. הוא עשה פה עבודות של מתמחה מן השורה ולא קיבל שום הנחות", מספר רובין.

לפני כמה חודשים התחרה תשובה בדנקנר על עסקת הענק לרכישת השליטה בקבוצת כור מאיל ההון הקנדי צ'רלס ברונפמן. תשובה הפסיד בתחרות לאחר שסירב להשוות את הצעת המחיר שהגיש דנקנר. על פי הפולקלור נכנס דנקנר לתחרות בעקבות הדלפת המגעים בין תשובה לברונפמן לאתר האינטרנט NFC.


"הדימוי השלילי של הקשר עם אנשי עסקים מטיל אימה על הפקידים, שבורחים מקבלת החלטות כדי שלא יבקרו אותם - התוצאה היא של עשיר ורע לו, עשיר וביורוקרטיה לו"

האם פעל רובין לסיכול העסקה הגדולה של דנקנר בבנק הפועלים כ"נקמה" על ההפסד של תשובה בתחרות על כור?

ידידיו של דנקנר בטוחים כי לא ניתן לנתק את הקשר בין האירועים. רובין דוחה את החשדות מכל וכל: "תשובה לא ידע על המגעים ומעולם לא דיבר איתי בקשר לעסקת בנק הפועלים". לדבריו, כל ההחלטות התקבלו על ידי אריסון וביוזמתה: "אני רק היועץ המשפטי. שרי יזמה את המהלך והובילה אותו. תנאי העסקה היו ידועים לנוחי מראש. שרי לא שינתה את עמדתה במהלך המו"מ. היא דרשה מהרגע הראשון שליטה מוחלטת בגרעין השליטה ולא היתה הפתעה בתנאים שהציבה".

רובין גם בטוח שהפיצוץ לא גרם למתח אישי בין הצדדים. "אין דם רע בין שרי ונוחי, ואין דם רע בין נוחי ותשובה", מסכם רובין, דקות מספר לפני שהוא שומע שבני משפחתו של דנקנר, בעלי השליטה בחברת תעשיות מלח, פועלים לטרפוד כוונתה של אריסון לרכוש את מניות השותפים האמריקאים.

גם בסוף השבוע המשיך רובין לתפור את קצוות העסקה, לנוכח דרישתה של תעשיות מלח, השותפה הזוטרה לשליטה בבנק הפועלים, לקבל זכות לרכוש את מניות השותפים האמריקאים. נציגה הבכיר של תעשיות מלח בבנק הוא דני דנקנר, בן דודו ומקורבו של נוחי.

סוד אפל

רובין נמנה עם פרקליטי העל, שהעיתונות נוטה לא פעם לייחס להם מעמד החורג מזה של יועץ משפטי. הוא לא נוהג להצניע את פועלו למען לקוחותיו אבל מצטייר כמי שהולך לצד הלקוח או חצי צעד מאחוריו, ולא לפניו. הוא איש מסביר פנים ומרשים אם כי אינו שופע חמימות. ידידיו מפליגים בתיאור חוכמתו, ניסיונו הרב, חריצותו ואדיבותו לקולגות. אחרים סבורים כי שאפתנותו מכשילה אותו לא פעם, ומציינים שאינו מרבה בגינוני צניעות.

התמחותו העיקרית היא בתחום המסים. התחרות בתחום זה אינה חריפה ומובילי הענף גורפים הון. רובין גובה מאות אלפי דולרים על ייעוץ בסגירה של עסקות ענק. הוא בן 57, מתגורר בבית מידות ממורט בכפר שמריהו, הכולל חדר אורחים מוזיאלי שמעוצב בדייקנות מעוררת השתאות ונראה כאילו איש מבני הבית אינו משתמש בו. ציפי, רעייתו, ראש אגודת ידידי הבימה, קוראת לו פנחס - בניגוד לרוב מכריו המכנים אותו פיני.

רובין נולד בקיבוץ כפר גליקסון והתחנך בכפר הנוער אלוני יצחק. בן יחיד לאב מנהל כספים ואם שעבדה במשק של הקיבוץ - שניהם ניצולי שואה. כשמלאו לו 18 סיפר לו אביו כי איבד בשואה את אשתו הראשונה ואת ארבעת ילדיהם. הבן ההמום אטם את אוזניו וביקש מאביו לחדול מלספר. הסוד האפל איים אליו: "זה לא היה בית עצוב שסודות אפלים רובצים בו. לא דיברו אצלנו על השואה ולא רציתי לשמוע מהם סיפורים כאלה. התעניינתי בשואה אבל באופן כללי, לא במה שקרה למשפחה. היינו בית רגיל לגמרי, אופטימי. לא חשתי בבית מגונן במיוחד, ולא שמרו אותי בצמר גפן".

הוא מעיד על עצמו שהיה תלמיד טוב ושאהב את הלימודים. ילדי עולים רבים למדו בכפר הנוער. כמה מחזורים לפניו למד שם שלמה בן עמי, לשעבר השר לביטחון פנים מטעם מפלגת העבודה. מקרב בני מחזורו הוא זוכר את אנריקה רוטנברג. את השירות הסדיר ואת שירות המילואים עשה במשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח) ומאוחר יותר הועבר לפרקליטות הצבאית. הוא זוכר במעומעם חקירות של פשעים קטנים שביצעו קצינים בכירים. פעם התבקש לחקור את האלוף אריק שרון בעניין הקשור לאובדן אקדח, והיתה גם חקירה שגד זאבי היה מעורב בה. קצת יותר פרטים הוא זוכר בקשר לחקירה נגד המ"פ אמנון ליפקין-שחק, שנחשד בסחיבת משאית לצורך השלמת ציוד ליחידה שעליה פיקד.


"אני מייעץ לאיש עסקים כמו ברונפמן, למשל, שלא יעלה לישראל כי הוא עלול לפגוע בכך בילדיו. אני אומר לו דיר בלאק, אל תעלה לישראל"

רובין לא ביזבז זמן בשירות הצבאי ונרשם ללימודי ערב במשפטים באוניברסיטת תל אביב. הוריו קנו לו מכונית כדי שיוכל להגיע לאוניברסיטה בתום יום העבודה בצבא - השקעה נכבדת בישראל של תחילת שנות ה-70. "הם לא היו אמידים בכלל", ממהר רובין להדגיש.

כשסיים את לימודיו עשה התמחות בבנק הפועלים ולאחר מכן הצטרף למשרד י. גורניצקי, שנחשב אז משרד גדול המעסיק עשרה עורכי דין, בראשות ירוחם גורניצקי. מאמנו היה עו"ד בועז נהיר, שותף בכיר במשרד שהתמחה במסים.

הוא לא זוכר את התיק הראשון שלו. הוא כן זוכר את הזכייה הגדולה הראשונה שלו - בתיק שבו הואשם הבוהמיין ואספן האמנות ז'אן תירוש בעבירות מס בשנות ה-70.

"מפלצת חקיקתית"

מעורבותם של עורכי דין פרטיים בקביעת מדיניות המיסוי והחקיקה זכתה לא פעם לביקורת חריפה. שיאה של מעורבות זו היה בוועדת רבינוביץ', שדנה ברפורמה במערכת המיסוי. רובין, עו"ד אבי אלתר והיו"ר יאיר רבינוביץ' תרמו לוועדה מניסיונם הרב בתחום המיסוי וזכו בתמורה להשפעה וידע, שאיפשרו להם לשרת טוב יותר את לקוחותיהם ולחזק את המוניטין שלהם בשוק כמומחי מס שמוטב להיעזר בשירותיהם.

"אני לא מסכים עם אליקים רובינשטיין, שכיועץ משפטי לממשלה הנחה את הרשויות לא לצרף אנשי מקצוע מהמגזר הפרטי לדיונים של ועדות מהסוג של ועדת רבינוביץ'. אם ההנחיה תיושם - הציבור יפסיד תרומה של אנשי מקצוע מצוינים, ששילובם מביא להפריית הדיונים ולהשבחת התוצאות. אנחנו יודעים לעשות הפרדה - ואני שם את ידי באש שגם כל חברי אינם משרתים אינטרסים פסולים בישיבתם בוועדות אלה", הוא מדגיש.

חברים בוועדה אמרו שהיית מעורב מאוד בדיונים על מיסוי אזרחים זרים. זמן קצר לאחר מכן הסדרת את בעיית המס שנדרשה שרי אריסון לשלם בישראל בגין מכירת מניותיה בחברת קרניבל קרוז בארצות הברית.

"העסקה של אריסון בוצעה על ידי נאמנות זרה. ועדת רבינוביץ' החליטה שלא לדון בכל סוגיית הנאמנויות הזרות בגלל שהנושא היה כבד מדי והועבר לדיונים בוועדה אחרת, שלא עשתה עבודה טובה לדעתי והקימה מפלצת חקיקתית. בדיעבד אני דווקא מצטער שלא דנו בה. הטלת המס על נאמנויות הזרים אינה צודקת לדעתי - המדינה מטילה מס רטרואקטיווי על הכנסה שלא נוצרה בישראל".

מה יש לך בעצם נגד החוק? אדם החליט להיות אזרח ישראל ואין סיבה שלא ישלם מס על כל הכנסה.

"החוק אינו צודק. אדם מקים נאמנויות כדי לאפשר העברת כספים מסודרת לבני משפחה אחרי מותו, על פי חוקי המס הידועים לו במדינתו. ברגע שהוא עולה לישראל הופכות כל הנאמנויות שיצר 'נגועות' מבחינת החוק הישראלי, ואם ילדיו ירצו לעלות לישראל הם יצטרכו לשלם מס על כל הכנסה של הנאמנויות האלה - אפילו אם ההכנסות לא נוצרו בישראל, נוצרו לפני החוק ולמדינת ישראל אין שום זיקה אמיתית אליהן.

"לכן אני מייעץ לאיש עסקים כמו ברונפמן, למשל, שלא יעלה לישראל כי הוא עלול לפגוע בכך בילדיו. אני אומר לו דיר בלאק, אל תעלה לישראל. מבחינה עסקית תד אריסון עשה שטות שעלה לישראל. זה עלה לו הרבה מאוד כסף.

"לעומת זה אני מתנגד לחוקים שיאפשרו לישראלים להקים נאמנויות בחו"ל, כדי לחמוק מתשלום מסים".

כיועץ משפטי קבוע לבנק הפועלים ופרקליט אזרחי בכיר היה רובין מעורב בטיפול בעשרות קריסות של חברות - כמנהל מטעם בית המשפט, נציג של אחד הנושים הגדולים או נציגם של גורמים אחרים המעורבים בקריסה. בקריסה של חברת הביטוח הסנה הוא ייצג דירקטורים שניצבו מול תביעה ייצוגית אשר נדחתה. בקריסה הגדולה האחרונה, של חברת קלאבמרקט, מילא תפקיד משני יחסית, כנציגם של הנושים הגדולים אסם ועלית. בין הפירוקים הגדולים שבהם עסק באחרונה ניתן למנות את החברות תעשיות רוגוזין ותעשיות בולוס.

יש טענה שמאחורי כל פשיטת רגל מסתתרת למעשה עבירה פלילית של בעלים שהונו לקוחות, ספקים או שותפים לעסקים.

"זה מאוד טיפוסי שמאחורי קריסה גדולה מסתתרת עבירה גדולה או קטנה - אבל זה לא בהכרח. לפעמים פושט הרגל הוא האחרון שיודע שהוא עומד לפשוט את הרגל. הוא שם בחברה את ממונו שוב ושוב ובסוף צולל יחד עמה. הבעלים חושבים שאם הם יגלגלו עוד קצת את הכסף הישועה תבוא - אבל הם צוללים עמוק יותר. לפעמים דווקא דרוש ריסון. אני מאמין שאם היו מתאפקים קצת אפשר היה להציל את קלאבמרקט ולמכור אותה כעסק חי. גם חברת הביטוח הסנה לא היתה חייבת לקרוס".

"עשיר וביורוקרטיה לו"

אתה מתמחה בין השאר בירושות. מדוע אתה מתנגד למס ירושה?

"מס ירושה זה מס עושק - מס על רכוש שכבר שולמו עליו מסים. בכל המקומות שבהם נהוג מס ירושה, הוא לא יעיל ומעודד הברחת הון ותרגילי מס. האמת היא שהמס נותן המון פרנסה לעורכי דין ולכן מבחינת האינטרס האישי שלי אני צריך להיות בעד הטלתו".

מצד שני המס עשוי לשפר במשהו את חלוקת העושר במדינה. אינך מוטרד מהאי שוויון הגובר במשק?

"העוני הוא נושא שמאוד מטריד אותי, אבל אין מקום להעלות מסים כדי לתקן את הבעיה. העלאת מס היא קנס למצליחים. צריך להילחם נגד העוני באמצעות עידוד בעלי האמצעים - ולא הכבדה על בעלי האמצעים ועל המשק".

אתה ניצב לעתים קרובות בתפר העדין שבין הון לשלטון.

"הון ושלטון זו רק סיסמה שדבקה בה סטיגמה שלילית. אבל זה לא חייב להיות ככה. הון ושלטון יכול להיות דבר חיובי, אפשר לדבר על תרומתם של אנשי עסקים לחברה. אבל בתקשורת ובציבור תפסה אחיזה דווקא הקונוטציה השלילית.

"הניסיון האישי שלי במפגש בין הון לשלטון הוא דווקא הפוך. הדימוי השלילי של הקשר עם אנשי עסקים מטיל אימה על הפקידים, שבורחים מקבלת החלטות כדי שלא יבקרו אותם - התוצאה היא של עשיר ורע לו, עשיר וביורוקרטיה לו. דווקא כשאדם בעל נכסים נזקק לרשויות ולפקידים נזהרים מלסייע לו".

פנחס רובין

גיל: 57

מצב משפחתי: נשוי + 2

מגורים: כפר שמריהו

עוד משהו: מקשיב לקלטות של פסקי דין תוך כדי נסיעה במכונית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#