אולי נפריט גם את בתי המשפט - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אולי נפריט גם את בתי המשפט

כליאת אסירים היא שירות ציבורי שתכליתו להרתיע עבריינים בפוטנציה, לכלוא עבריינים ולדאוג לשיקומם. לחברות כליאה פרטיות יש אינטרס הפוך - הן מעוניינות למלא את בתי הסוהר שלהן באסירים, ולזמן רב

תגובות

בג"ץ אמור לדון היום בעתירה שהגישו מרצים מהמכללה האקדמית למשפטים ברמת גן, בדרישה לבטל את כוונת המדינה להפריט בית סוהר. היוזמה נולדה בתקופה שבנימין נתניהו היה שר האוצר ונהפכה לחוק ב-2004. לפי הפרסומים, חברת א.ל.א שבשליטת לב לבייב זכתה במכרז לבנייה ולהפעלה של בית הסוהר הפרטי הראשון, שיוקם בבאר שבע.

הנימוקים העיקריים של יוזמי ההפרטה הם חיסכון והקלה על מצוקת הכליאה הנוראה. למשל, בעוד ששטח הכליאה הממוצע לאסיר בישראל הוא 3.4 מ"ר, בבית הסוהר של הזכיין הוא יהיה 5.28 מ"ר. היוזמים אומרים ש"סביבת הפיקוח" על הסוהרים הפרטיים תהיה הדוקה יותר מזו הקיימת בבתי הסוהר הציבוריים וכי בתי הסוהר הפרטיים ישמרו היטב על זכויות האסיר. הם אף מציינים כי הזכיין שילם מכיסו תמורת ייעוץ מקצועי של "קבלני ידע", חברת Emerald, המנהלת חמישה בתי סוהר בטקסס.

הסיבה שעלינו, האזרחים, להתנגד בתוקף להפרטת בתי הסוהר היא שמדובר בתפקיד בלעדי של המדינה שאסור להעבירו לידיים פרטיות. אם חלילה אסיר נורה בטעות על ידי סוהר, ממי תדרוש המשפחה דין וחשבון - מחברת א.ל.א? מהפקחים ששלחה המדינה? מחברת Emerald? כליאת אסירים היא שירות ציבורי מיוחד במינו שתכליתו להרתיע עבריינים בפוטנציה, לכלוא את אלה שההרתעה נכשלה בהשפעתה עליהם על פי גזר הדין שקבע בית המשפט, ולאחר מכן לדאוג לשיקומם. לחברות כליאה פרטיות, לעומת זאת, יש אינטרס הפוך: הן מעוניינות "למלא" את בתי הסוהר שלהן באסירים, ולזמן רב.

חסידי ההפרטה טוענים שהשוק יעיל יותר מן הממשלה בגלל קיומה של תחרות. נכון, אבל איפה בדיוק מתנהלת כאן התחרות? בין בתי הסוהר הציבוריים לפרטיים? ואולי יאפשרו לאסירים לבחור בין בתי הסוהר הפרטיים השונים? השאלות האבסורדיות הללו עולות מכיוון שתומכי ההפרטה במקרה הזה לא השכילו להגדיר נכון את ה"קליינט" של בתי הסוהר - החברה בכללותה וזכויות האדם של הפרטים בה.

אין שום ערובה לכך שבבית הסוהר הפרטי יישמרו זכויות האסיר. כדי לחסוך עשויה א.ל.א לשכור סוהרים שרמתם האישית נמוכה; היא עלולה להיקלע לקשיים ואז לקצץ במזון ואולי אפילו לדחוס שלושה אסירים בחדר המפואר של 5.28 המ"ר. כדי שמנגנון הפיקוח של המדינה יהיה אפקטיווי, הוא יזדקק לכוח אדם מיומן ולנוכחות רצופה שעלותם גבוהה מאוד. חשש נוסף נוגע לקשר המשחית בין הון לשלטון שיוצרות הפרטות מסוג זה, כמו גם הצעת ה"ייעול" ששלף עתה שר המשפטים, חיים רמון, להפריט חלק מפרקליטות המדינה.

כך או כך, טענת החיסכון, אפילו היא נכונה, חותרת תחת אושיות המשטר הדמוקרטי. לפי ההיגיון הזה, צריך לשכור את שירותיהם של גובי מס פרטיים אם יבטיחו להעמיק את הגבייה. אולי כדאי גם להפריט את בתי המשפט כדי שישלחו במהירות גדולה יותר אסירים לבתי הסוהר המופרטים.

על מצוקת האסירים אכן חייבים להקל והכתובת היא תקציב המדינה. במקביל, אפשר לחסוך על ידי הפרטת הבנייה, שירותי המזון, הכביסה והניקיון, אבל אסור להפריט את האינטרס החברתי הכולל של פעולת הכליאה.

יש שישאלו מדוע שישראל לא תחקה מדינות דמוקרטיות כגון בריטניה, אוסטרליה, ניו זילנד ועוד שהפריטו בתי סוהר. התשובה העקרונית היא שהממשלות המעטות שהנהיגו הפרטה מלאה של בתי סוהר, כמו הדגם המוצע בישראל, טעו בהבנת תפקידה של המדינה. דווקא בעידן שתפקידיה הולכים ומצטמצמים, אסור לה ליצור אינטרסים פרטיים מכווני-רווח בתחום הענישה. שוו בנפשכם שתקום שדולה של "תעשיית הכליאה" הפרטית שתלחץ על הכנסת ובתי המשפט להחמיר בעונשים. הנחמה היחידה היא שהיא תתנגד לגזר דין מוות.

בניו זילנד ניסיון ההפרטה נכשל ובתגובה אף נחקק חוק נגד הפרטת בתי סוהר. באוסטרליה כלא הנשים בוויקטוריה הולאם מחדש אחרי ארבע שנות הפרטה. נותר בעיקר הדגם האמריקאי, ליתר דיוק הטקסני, של הפרטה מלאה, שדומה בעיקרו לזה המוצע בישראל. נסתפק באמירה שטקסס אינה בהכרח מודל שהדמוקרטיה בישראל צריכה לחקותו.

חובתנו כאזרחים לומר למדינה שבתי הסוהר נמצאים מעבר לגבולות מדיניות ההפרטה, מכיוון שמדובר בפגיעה חמורה בזכויות יסוד ובמטרות המשותפות שלנו כחברה. אסור לה להעביר לידיים פרטיות את המונופול שהיא מחזיקה על הלגיטימיות של השימוש בכוח. נטילת חירותו של אדם יכולה להיעשות אך ורק על ידי המדינה ואל לה להתנער מתפקיד זה.


הכותב הוא איש האוניברסיטה העברית ומכון ון ליר; לשעבר נציב שירות המדינה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#