אפשר לבטל את הכנסת - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אפשר לבטל את הכנסת

אברהם טל שופך קיתונות של רותחין על מוסד החקיקה הפרטית. טל כנראה מעדיף שאת חיי האזרחים ינהלו תאגידים כלכליים ובעלי הון

תגובות

על פי הגישה שמבטא אברהם טל במאמרו מה-5 ביוני "טירוף החקיקה הפרטית", ניתן היה להתרשם שבסולם הערכים השמרני-ריאקציונרי שלו, אפשר ואולי אפילו כדאי לבטל את הכנסת. טל שופך קיתונות של רותחין על מוסד החקיקה הפרטית, ובאותה ההזדמנות מותח ביקורת עלי גם כמחוקקת שמקדמת יוזמות חקיקה רבות וגם בשל הצעת חוק ספציפית שהגשתי, המבקשת לקדם "שוויון הזדמנויות במגורים".

נדמה לי שטל מעדיף שאת חיי האזרחים ינהלו תאגידים כלכליים ובעלי הון, ולא - שומו שמיים - אלו שהציבור בחר בהם באופן דמוקרטי.


האם מכלול האינטרסים של הממשלה עדיף על זה שמייצג לעתים ח"כ בודד? האם החקיקה הממשלתית, כפי שהיא באה לידי ביטוי ממש לאחרונה בתקציב המדינה, היא אכן פאר היצירה?

מוזר שקצפה של הביקורת של טל יוצא דווקא על אלו שלוקחים ברצינות את שליחותם וממלאים את תפקידם נאמנה. מחד, מבקרים את הח"כים שלא מגיעים, לא נוכחים, ולא פעילים בכנסת ובוועדותיה. באמצעי התקשורת מוכר הריטואל הקבוע והלעוס של כתבה/מאמר/אייטם על "איפה הייתם, מה עשיתם ולמה נעדרתם מהישיבה". אבל מאידך, אברהם טל מוטרד ונפחד מהאפשרות המסוכנת, רחמנא לצלן, שאי אלו ח"כים מחויבים, חרוצים ופעילים יפעלו על פי אידיאולוגיה שלא מקובלת עליו. אך מה לעשות שלשמה ובשמה של אידיאולוגיה זו נשלחו על ידי הציבור לפרלמנט.

הכנסת היא בית המחוקקים הישראלי, וזה עיקר תפקידה. על בסיס אילו עובדות ונתונים מניח מר טל שחקיקה ממשלתית עדיפה על חקיקה פרטית חשובה, שלא תמיד יש לה בכלל השלכה ועלות תקציבית? האם מכלול האינטרסים של הממשלה עדיף על זה שמייצג לעתים ח"כ בודד? האם החקיקה הממשלתית, כפי שהיא באה לידי ביטוי ממש לאחרונה בתקציב המדינה, היא אכן פאר היצירה? לדעתי, לא תמיד, ובמקרים רבים - להיפך. כולנו ראינו, והתביישנו לראות, איך הממשלה מחלקת כספים בחוק התקציב על פי שיקולים קואליציוניים ולא מתוך תפיסה ממלכתית מחייבת כלשהי.

מר טל האשים אותי בחוסר רצינות והבנה. לטענתו, "צריך להיות מוכשר ביותר כדי לשלוט בכל כך הרבה נושאים". הפוסל במומו פוסל, כי לו מר טל היה מתאמץ יותר לשלוט בנושאים עליהם הוא כותב, הוא היה למד, למשל שלולא הצעות החוק הפרטיות הרבות שהגשתי בנושא הסחר בנשים, מדינת ישראל היתה צפויה לסנקציות מצד ארה"ב. החקיקה שקידמתי שימשה את המדינה בבואה להתגונן מול מחלקת המדינה האמריקאית, כהוכחה שאכן ישראל נאבקת בסחר בנשים. וזו רק דוגמא אחת מני רבות, כיצד חבר כנסת בודד יכול באמצעות חקיקה פרטית, להביא לשינוי תודעתי ולשינוי חברתי במקומות שבהם הממשלה נכשלה.

ומה בדבר נושאים שנתונים במחלוקת בין האופוזיציה לממשלה - האם חוק יסוד: זכויות חברתיות שהגיש באופן פרטי חברי לסיעה, ח"כ חיים אורון, אינו ראוי לדיון ולהצבעה? האם העובדה שהממשלה לא תחוקק חוק לנישואים אזרחיים, או לתחבורה ציבורית בשבת, הופכת את הנושאים הללו ללא חשובים? אני חושבת שלא, ולכן הגשתי הצעות חוק פרטיות שמסדירות נישואים אזרחיים ותחבורה ציבורית בשבת, כדי לקדם דיון ציבורי בעניין ולאפשר למליאת הכנסת להכריע. זה בסיס השליחות הציבורית וזה עיקר תפקידם של חברי הכנסת.


הזכות לשוויון

את זעמו של טל עוררה במיוחד הצעת חוק פרטית שלי, שאוסרת על אפליה במקום מגורים מטעמים של דת, גזע, מין, נטייה מינית וכד'. גזענות ואפליה לא הופכות להיות לגיטימיות אם הן מתקיימות בקניינו של הפרט. האם למשל, היינו מוכנים לקבל את זכותה של מסעדה בצרפת לא לשרת לקוחות יהודים?

אני מאמינה שהזכות לשוויון גוברת על הזכות לקניין. הצעת החוק מבקשת לאסור על גורמים פרטיים אפליה, כשם שהיא אסורה למדינה בהקצאת קרקעות לקנייה ולהשכרה במקומות ציבוריים. בכך תיישר מדינת ישראל קו עם מדינות דמוקרטיות אחרות בעולם, כמו למשל ארה"ב, שכבר בשנות ה-60, בתקופת נשיאותו של הנשיא ג'ונסון, קבעה איסור על אפליה מטעמי דת, גזע וכו' במקומות פרטיים.


על פי תפיסתו של מר טל, קדושת הקניין עדיפה וגוברת על הזכות לשוויון. אבל חוסנה של חברה נמדד בעיני, גם ביכולתה להגן על ערכי השוויון וביכולתה למנוע הדרה של קבוצות מיעוט

אם אדם, בעל נכס, יסרב להשכיר דירה, הוא יצטרך להראות שיש לו נימוקים עניינים ולא טעמים מפלים פסולים. הצעת החוק, במידה שתתקבל, תחזק את עיקרון שוויון האזרח בחברה, הן מול המדינה והן לעומת אזרחים אחרים.

המחוקק אסר על אפליה בשורה ארוכה של תחומים, שאינם שונים במהותם מתחום הדיור. לשיא מגיעה הדמגוגיה של טל, כאשר הוא אומר שצריך משטרת מחשבות כדי לדעת מדוע אדם מסרב להשכיר את דירתו. על פי ההיגיון הזה, אי אפשר היה לאסור על אף גורם, כולל המדינה, להפלות בין אדם לאדם. גם כאשר המדינה מפלה, היא לא מודה בכך במפורש, כפי שעולה מהחלטת בג"ץ קציר. לא היה צורך במשטרת מחשבות כדי לדעת שמר קעדן נפסל משום שהוא ערבי.

גם החוק האוסר לפטר אישה בהריון מניח שניתן להסיק כי המניע לפיטורין הוא הריונה, בלי להקים משטרת מחשבות. מדינה מתוקנת חייבת לדאוג לא רק לקניינם של האזרחים, אלא גם לזכותם לשוויון זכויות מלא ולכבוד האדם שלהם.

אני מבינה שעל פי תפיסתו של מר טל, קדושת הקניין עדיפה וגוברת על הזכות לשוויון. אבל חוסנה של חברה נמדד בעיני, גם ביכולתה להגן על ערכי השוויון וביכולתה למנוע הדרה של קבוצות מיעוט. זכות הקניין היא חשובה ויסודית, אך יש לאזן בינה לבין הזכות לשוויון הזדמנויות, והזכות לקורת גג. לפעמים, כדי להגן על זכויות הפרט - יש צורך בהצעות חוק פרטיות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#