קובי ריכטר: "לא יודע אם הגשמתי את החלום הישראלי אבל הגשמתי את החלום שלי; מעולם לא חלמתי להיות מיליונר" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קובי ריכטר: "לא יודע אם הגשמתי את החלום הישראלי אבל הגשמתי את החלום שלי; מעולם לא חלמתי להיות מיליונר"

הוא היה תלמיד מצטיין, אלוף הפלות המטוסים של חיל האוויר, הקים את מדינול שהיתה לסטארט-אפ הרווחי בישראל ועשה את כל הדרך מהקיבוץ לארסוף ■ עכשיו קובי ריכטר שובר שתיקה של חמש שנים ■ ריכטר מספר שהוא רוצה להקים חמישה סטארט אפים כושלים לפני שיפרוש, מאמין שהוא יכול להיות שר חינוך טוב וחובט במנהלים שמושכים שכר מטורף

תגובות

מאת גיא רולניק ואפרת נוימן

"כשהייתי ילד, אבא שלי אמר לי שזה יכול להיות רעיון טוב להוציא החוצה את כל האנשים מהקיבוץ ולהכניס חזרה רק את אלה שעובדים. 'אז למה לא עושים את זה?' שאלתי בתמימות והוא ענה: 'כי אף אחד לא הבטיח לי שאני אעמוד בשער'".

קובי ריכטר, היום בן 60, עשה דרך ארוכה מימי ילדותו בקיבוץ רמת יוחנן עד למעוז המיליונרים בארסוף, שם הוא מתגורר עכשיו: הוא היה תלמיד ושחיין מצטיין, המשיך כטייס קרב ומפקד טייסת (וגם אלוף הפלות מטוסים) ולאחר מכן עשה דוקטורט במדעי הרפואה ושימש פרופסור אורח ב-MIT. רבים היו מסתפקים ברקורד כל כך מרשים, אבל ריכטר לא נעצר כאן והחליט לפני 20 שנה להיות גם יזם היי-טק - קודם עם חברת אורבוט (לימים אורבוטק) ואחר כך עם מדינול, שפיתחה את הסטנטים הרפואיים (רכיב מתכתי דמוי קפיץ) שמיועדים לתמיכה בדפנות העורקים לאחר צינתור.

ריכטר נחשב לאדם מבריק אך לא קל, אחד שמחפש אתגרים ואוהב לגרד את קצה היכולת. הסיפור הבא יכול להמחיש את אופיו: בקיץ האחרון, כמה שבועות לפני שנפתח בניו יורק המשפט נגד השותפה האמריקאית בוסטון סיינטיפיק, נפגע ריכטר ביד ימין בתאונת אופנוע. הרופא אמר לו שיעשה פיזיותרפיה באצבעות כף היד "עד סף הכאב". ריכטר, שוויתר על משככי כאבים כדי להישאר צלול בעת מתן העדות, לקח את הוראות הרופא קצת יותר מדי ברצינות ומרוב מאמץ שבר לעצמו אצבע - במהלך העדות ולעיני השופט המבוהל.

חוץ מאצבע שבורה, יצא ריכטר מהתהליך המשפטי גם עם פיצוי של 750 מיליון דולר, שנכנס לקופת החברה. הסכום הזה הצטרף למיליארדים שכבר היו לו ולאשתו יהודית. השניים שותפים בבעלות על מדינול ובניהול החברה עוד מהקמתה - הוא בתפקיד יו"ר וסמנכ"ל טכנולוגיות (CTO) והיא כמנכ"לית.

קשה לריכטר עם חשיפה ותקשורת. מאז הקמת מדינול ובמשך הסכסוך הארוך עם בוסטון סיינטיפיק השם שלו הופיע הרבה בכותרות העיתונים - אבל הוא סירב להתראיין. גם כשאנשי בוסטון אמרו עליו שהוא אדם קשה, שמסתכסך עם שותפיו, משקר ומאיים, הוא חשב שהוא לא צריך להגיב. הפעם האחרונה והכמעט יחידה שבה הוא דיבר היתה לפני חמש שנים, כשהעניק ראיון לארי שביט מ"הארץ". ומאז הוא שתק. נראה שריכטר מודל 2006 קצת התעגל בפינות והתרכך. אולי זה הנכדים שהצטרפו בשנים האחרונות למשפחה, אולי זה סיום הסכסוך האמוציונלי עם בוסטון ואולי זה פשוט הגיל.

במשך שנים שמרת על מידה מסוימת של מסתוריות וכמעט שלא התראיינת. אפשר לומר שאפילו קצת החרמת את התקשורת. אז למה אנחנו בעצם יושבים פה? למה החלטת עכשיו להתראיין ל-TheMarker?

"כל השנים התעסקתי רק בענייני העולם החיצון שקשורים לספקים או לקוחות. יהודית מתעסקת בשאר הדברים ובהצלחה. כל זמן שהיינו במערכת עימותים חריפה עם בוסטון אמרתי שאני לא מוכן להתראיין כדי שלא ישפטו אותי ויפרשו את הראיון כעוד נשק בארסנל המלחמה. עכשיו המלחמה מאחורי.

"יש דברים שחשובים לי ואם ראיון יכול לקדם דברים שכאלה ולהביא אפילו לתרומה קטנה - זה שווה. לפחות חלק מהדברים שחשובים לי חשובים גם לכם, גם אם יש לכם דעות שונות".

אילו דברים חשוב לך לקדם?

"זה נשמע אידיאליסטי, אבל אני רוצה לבנות בארץ משהו. ההורים שלי עשו משהו שאני נהניתי ממנו, הקיבוץ. אני רוצה שהנכדים שלי ירצו לחיות בארץ וייהנו מזה כמוני. לפעמים אני שואל את עצמי למה אני עושה את מה שאני עושה. הרי כבר עם ההון שצברתי באורבוט יכולתי, אם רציתי, לא לעבוד יום נוסף ולעסוק רק בתחביבים. אבל אני אוהב את מה שאני עושה וזה גורם לי עונג וסיפוק יותר מהתחביב הכי פרוע שיש.

"חשוב בעיני ליצור כאן תשתית שתאפשר לגדל בתחום התעשייתי אנשים שלא מחפשים את היציאה לפני שמצאו את הכניסה. שלא יחשבו על האקזיט עוד לפני שהשקיעו. האם זה הדבר היחיד שחשוב לי? לא. הכי גדול? לא יודע".

אז לדעתך לא ראוי להקים חברה ואז למכור אותה?

"אני לא מזלזל במישהו שיוצר משהו ואז מוכר, אבל זה לא עוזר להקים כאן תשתית. זה לא פשע וחטא למכור, אבל הייתי שמח אם היו מוכרים עסק אחרי שהוא היה מכניס לפחות 200-100 מיליון דולר. חשוב שיהיה איזון בין השניים - שתיווצר כאן גם תעשייה מבצעת ולא רק תעשייה שמייצאת רעיונות".

אתה עוזר לקדם את התעשייה בדרכים נוספות?

"חלק גדול מהרווחים שהוצאנו ממדינול השקענו מחדש בחברות עם סיכון גבוה. השקענו מיליונים כדי שלא נצטרך שותפים קצרי טווח שרוצים לראות רווחים מהירים. למה? כי אנחנו יכולים. בשלב הזה אנחנו מושקעים בביורסט שמפתחת תרופות, ובמיקרוסנס שכבר הפסיקה לפעול ואנחנו מניעים אותה בפורמט אחר.

"אני גם תמיד מעדיף לעבוד עם אנשים שקוראים להם שמוליק ואבי, או במלים אחרות - עם חברות ישראליות. אני מעדיף לעלות על אופניים ולא על אווירון. בביורסט, למשל, השקענו מיליונים במחקר רפואי עם חברת הרלן הישראלית שמנהל נתי אזוב. הרלן היא אחת החברות הטובות בעולם לניסויים בבעלי חיים ואני שמח שההחלטה שלי לעבוד איתם גם עזרה להם קצת.

"חשוב לי גם לקדם יוזמה שתאפשר עשיית מחקר רפואי בישראל עם פחות ביורוקרטיה מאשר בארה"ב. ארצות קטנות ומפותחות כמו ניו זילנד ואוסטרליה כבר החליפו את הביורוקרטיה בשיקול רפואי. אפשר וחשוב ליצור גם בישראל מערכת שכזו, שהיא לא פחות בטוחה אבל פחות סטנדרטית. בדרך זו, בתי החולים כבר לא יצטרכו את התקציבים של המדינה. הם יקבלו תקציב מחקר מחברות כמונו, ולי זה יקצץ שנה מזמן הפיתוח וחצי מהתקציב".

אז את הניסויים של ביורסט אתם עושים באוסטרליה וניו זילנד?

"כן. אני יורק הרבה דם כדי להעביר מבחנות לניו זילנד. בין המעבדה שלנו לתל השומר או כל בית חולים אחר יש קילומטרים בודדים - ובעיני זה פשע לא לעשות את הניסויים כאן. יש כאן רופאים מהטובים בעולם ואם זה יקרה הדבר עשוי להביא לישראל הרבה חברות מתחום המכשור הרפואי".

באיזה שלב נמצאת היוזמה הזאת?

"דיבורים עם בתי חולים. בשנה האחרונה לא היתה יציבות במשרד הבריאות ואנחנו מחכים שעכשיו, כשיתייצבו העניינים עם הממשלה החדשה, יהיה אפשר לקדם את זה. אני מקווה שיגיע שר בריאות עם זיקה רפואית".

מה עוד חשוב כדי להצליח, חוץ מטכנולוגיה טובה?

"בעולם מודרני ומפותח יש פי עשרה פוטנציאלים להצלחה מאשר הצלחות. בין תשעת הסטארט-אפים שנכשלו לאחד שהצליח מבדיל גם מרכיב המזל ויד המקרה. רק מי שהכין את עצמו לתפוס את הזנב של המזל יצליח. יש הרבה חברות שפיתחו יופי של טכנולוגיות אבל לא נפגשו עם התזמון הנכון. לפי החישובים שלי, אם התזמון של אורבוט היה שנה וחצי קודם או שנה וחצי אחר כך, החברה כבר הייתה פושטת רגל".

תרום ככל יכולתך וקח רק לפי צרכיך

"אני לא יודע אם הגשמתי את החלום הישראלי אבל כן הגשמתי את החלום שלי", אומר ריכטר. "אף פעם לא חלמתי להיות מיליונר. אני לא חולם רחוק אלא רק שנתיים קדימה. אני מרוצה מחיי. נהניתי מכל רגע. עד גיל ארבעים היתה לי קריירה אוטומטית. הייתי חייל בצבא של בן גוריון כי רציתי. אני לא חושב שצריך להקריב בצבא ונהניתי מכל רגע.

"הקדשתי חצי מחיי הבוגרים לתרומה למדינה וחצי מהם לשיפור המדינה כדי שנכדי יוכלו ליהנות כמוני. הדבר הראשון שעשיתי בחיי העצמאיים גם הצליח במקרה. אני נהנה מזה שאני יכול לרדת אל הים מהחצר האחורית של הבית שלי ונהנה מזה שאני יכול לעשות את כל התחביבים שמעניינים אותי. לא דרכתי על יותר מדי רגליים ויש אנשים שאפילו יגידו לי תודה".

מה יכול להפוך את ישראל למקום יותר טוב?

"העולם הכלכלי בנוי מקבוצה שיוצרת ערך וקבוצה הרבה יותר גדולה של אנשים שמחלקים מחדש את הכסף, כמו עורכי דין ורואי חשבון. מה שנקרא Other People's Money. אילו הייתה זליגה מקבוצת מחלקי הערך ליוצרי הערך, המצב היה יותר טוב. הייתי רוצה לראות יותר פיזיקאים, מהנדסים ומדענים שיוצרים יש מאין. אני רוצה להאמין שאנשים יוכלו להגשים את החלום שלהם כמוני - גם כיוצרים ולא רק ככאלה שמחלקים מחדש את מה שנוצר. כך יהיה יותר טוב".

מה מפריע לך כאן?

"יש שני דברים שהייתי רוצה שישתנו. הראשון הוא שתהיה חוקה והפרדה מוחלטת בין דת למדינה. העסקנות הדתית גורמת לפיחות בדת. העובדה שהרב עובדיה נקלע לסיטואציות נלעגות מטרידה אותי. גם בתנועה הדתית יש שמץ משיחיות. לולא העמדות הפוליטיות הקיצוניות שלהם הייתי יכול לראות בהם אפילו דברים חיוביים, את המוטיווציה החלוצית שיש למישהו כמוני, שגדל בקיבוץ.

"העניין השני שמטריד אותי הוא שיש כאן הרגשה שכל אחד מומחה. יש דואליות שכנראה הבאנו מהשואה. גם הגישה של 'לי זה לא יקרה יותר', שמצדיקה כמעט כל דבר וגם הגישה של 'אחרי שראינו מה קורה לחיות אדם, אנחנו לא נהיה כאלה'. בעיני, החלק השני מקודש. את החלק הראשון, שמשתלב עם זה שכל אחד כאן הוא מומחה, הייתי רוצה להעביר מהעולם.

"אני שומע את אלי ישי, אביגדור ליברמן ויובל שטייניצים למיניהם מספרים לי מה צריך בשביל ביטחון המדינה. עם כל הכבוד, אני יודע לא פחות מהם. צריך למצוא דרך לגבש דעה מקצועית ולא שכל אחד ישתמש בדברים כקרדום לחפור בו".

אבל בעצם גם אתה מתיימר לדעת הכי טוב מה טוב בשביל ביטחון המדינה.

"נכון. זה לא סוד שתפישת עולמי נוטה שמאלה וגם אני מתהדר באצטלה של 'אני יודע'. לכן אפשר לומר שגם אני חלק מהבעיה. לזה אין לי תשובה".

חשבת ללכת לפוליטיקה?

"במבנה הפוליטי הקיים, מתסכל אותי שבשביל להגיע לעמדת השפעה צריך ללכת לבר מצוות וחתונות משעממות ולמצוא חן בעיני אנשים שאין להם שום עניין לשפוט את יכולתך. יש פה משהו לא הגיוני.

"כשאהוד ברק התמודד על ראשות הממשלה שאלתי אותו: אם הייתי מוכן לדחות את עיסוקי בעשר שנים ולהיות שר החינוך - כמה מקומות יש לך לתת למי שהוא לא חובה קואליציונית? הוא ענה שיש לו מינוס שניים-שלושה מקומות. אמרתי לו שאם ככה אז הוא לא מעניין אותי יותר, ואני חושב שבסוף הצבעתי מרצ. ברק, שחושב שהוא יכול לעשות תפקיד של כל אחד בצורה טובה יותר, כשל באופן טוטאלי ביצירת צוות. יש לי הערכה אליו וגם ביקורת".

ואם היו מציעים לך עכשיו תיק בממשלה, היית מסכים?

"כן, אם אני אחשוב שמדובר בתפקיד ציבורי שמתאים לי. לעשות את כל הדרך של הפוליטיקאים לא הייתי מוכן כי אני לא בנאדם שיודע להגיד למספיק אנשים שונים מה שהם רוצים לשמוע".

ואיזה תפקיד אתה חושב מתאים לך?

"אם אני חושב שאני מתאים להיות שר מסוים, זה שר החינוך. זה תחום שקרוב ללבי. חינוך ולימוד נכון יכולים ליצור פוטנציאל גדול. אני מאמין גדול במולטי-דיסיפלינריות. צריך בתי ספר שמאוכלסים באנשים שמוכנים להשקיע הרבה שנים. היום יותר מדי אנשים הולכים להכשרה קצרה".

מה דעתך על המדיניות הכלכלית בשנים האחרונות?

"אף פעם לא ניסחתי דעה מוצקה בנושא כי לא הייתי צריך, ולכן אין לי משנה סדורה. אני נוהג להקדיש את רוב מחשבתי לדברים שאני יכול להשפיע עליהם ובעניין הזה אני ככל אזרח. אלמנטים רבים מהמדיניות של ביבי מקובלים עלי, אבל אני רוצה להאמין שיש דרך לעשות אותם עם טיפה יותר לחץ במקום חיתוך. יותר מערוך, פחות סכין. מקובל עלי הצורך להקטין את ההוצאה הממשלתית ולהעביר כמה שאפשר לצד הפרטי - הקטנת מסים שתגדיל את החלק של המגזר הפרטי. השאלה היא אם חייבים לעשות זאת תוך התנערות קיצונית מצדדים סוציאליים".

אז ביבי היה שר אוצר טוב?

"בעיני ביבי הוא אדם שאישיותו מקרינה אג'נדה חבויה. ולכן, אני לא בטוח שכל מה שהוא עשה היה מחויב. אני לא בטוח שכל המרכיבים של המדיניות שלו היו מחויבים. אין לי ביקורת ממוקדת ואני לא יודע מה שיחק למחויבויותיו".

שכר המנהלים במשק פרץ השנה גבולות חדשים. התקשורת עוסקת בעניין לא מעט ויש הרבה ביקורת על המשכורות המופרזות. מה אתה חושב על זה?

"בעיני, כל זמן שאתה חי מכספים שלא אתה או רק אתה עשית, חובה עליך להיות צנוע וענייני. המוטו שלי הוא שכל עוד אתה חי מהשקעות אתה תורם ככל יכולתך ולוקח את המינימום שאתה צריך. זה נכון בחברה פרטית וקל וחומר בציבורית. עד 96' מדינול לא הייתה רווחית ולכן לקחנו משכורת חודשית של 3,000 דולר ונסענו בסובארו 1,100".

ומה עם הטענה שהמשכורות הגבוהות נועדות לתמרץ את המנהלים?

"חשוב להניע אנשים, אבל חוסר ההתאמה בין תוצאות למשכורת הוא אחת מתופעות השחיתות הגרועות ביותר. כששכר מנהלים בחברות ציבוריות חורג מההיגיון זה חמור ביותר. אותם מנכ"לים, שיילכו לחברה פרטית ויקבלו כמה שבעלי מניות מוכנים לתת להם. בחברה פרטית תעשה מה שאתה רוצה".

ושכר המנהלים בבנק הפועלים חורג מההיגיון?

"אם המספרים שראיתי בעיתונים מדויקים, אז כן - במקרים רבים זה אכן חורג מההיגיון. זה לא קשור לתוצאות".

אילו אנשים מרשימים אותך?

"אנשים שהקימו יש מאין הם אנשים כלבבי. יהודה ברוניצקי שהקים עם אשתו יהודית את אורמת, מורי ארקין שהקים את אגיס, הנהלת טבע לאורך השנים, גיל שויד ומריוס נכט מקימי צ'ק פוינט. בועז איתן מייסד סייפן הוא חבר קרוב, ואני מתרשם גם מקובי אלכסנדר שהקים את קומברס - גם אם פה ושם הוא עושה דברים שהייתי מעדיף שלא יעשה".

ריכטר נולד בקיבוץ רמת יוחנן בדצמבר 1945. את השנים שעברו עליו בקיבוץ הוא מגדיר כמופלאות. "עד גיל ארבע עשרה ואחרי גיל שישים וחמש אין גן עדן טוב מזה", הוא אומר. מגיל ארבע עשרה ועד שהתגייס לחיל האוויר הוא היה חבר בנבחרת השחייה הישראלית.

במלחמת ששת הימים שירת ריכטר בטייסת של יעקב טרנר ובראשית 69' הפיל מעל דמשק את המיג הראשון שלו. עד סוף מלחמת יום הכיפורים הפיל כעשרה מטוסים נוספים והיה לצעיר שבין אלופי ההפלות הישראלים.

בגיל 25, במקביל לשירות הצבאי, החל ריכטר ללמוד ביולוגיה באוניברסיטת באר שבע ושש שנים לאחר מכן הוא סיים דוקטורט במדעי הרפואה באוניברסיטת תל אביב. את אשתו יהודית שפיגל הוא הכיר בחיל האוויר, שם היא שירתה כקצינת ח"ן, וכשהיה בן 24 השניים התחתנו.

בגיל 35 נסע ריכטר ל-MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס) כדי לעשות פוסט דוקטורט באינטליגנציה מלאכותית וחקר המוח. כשחזר מבוסטון הוא התחיל את הקריירה העצמאית שלו. הדבר הראשון שעשה היה הקמת אורבוט בתחילת 83', בשיתוף עם אחיו יוחאי.

אורבוט ייצרה מערכות לבדיקה אופטית של מעגלים מודפסים וזמן לא רב לאחר הקמתה הפכה מובילה טכנולוגית ובעלת נתח משמעותי בשוק העולמי. "בשלוש השנים הראשונות של אורבוט עוד הייתי בחיל האוויר ועבדתי בחברה בשבתות", מספר ריכטר. בפברואר 86', כשהיה בן 41, הוא השתחרר מצה"ל והצטרף לחברה באופן מלא.

ב-92' שוכנעו יוחאי וקובי ריכטר להתמזג עם המתחרה אופטרוטק כדי ליצור את אורבוטק. אורבוטק, שאותה מנהל יוחאי ריכטר, נסחרת כיום בנאסד"ק לפי שווי שוק של 820 מיליון דולר. אחרי המיזוג עזב קובי את אורבוטק והקים את מדינול.

לבני הזוג ריכטר שלושה בנים. הבכור יורם, בן 35, הוא ד"ר שמנהל את ביורסט ומעורב במיקרוסנס. "הוא חזק ממני. זו הפעם הראשונה שיש לי מישהו שאני יכול לדבר אתו על התאמה בין טכנולוגיה לאפליקציה רפואית", אומר ריכטר. יורם גם ירש מאביו את החיבה לאופנועים, וכלי הרכב הדו-גלגליים של השניים חונים בפתח משרדי מדינול בקריית עתידים. הבן האמצעי אורי, בן 32, פנה לכיוון האמנותי ("כמה דמויות שדומות לי אני צריך לראות?") וריכטר מתאר אותו כ"ילד עם נשמה וכישורים אמנותיים שמוסיף המון שמחה". הבן הצעיר אילן (22) עדיין בצבא.

רוצה להקים עוד חמישה סטארט-אפים

למה הלכת ללמוד מדעי הרפואה?

"תמיד התעניינתי במדעי החיים. אחראי לכך במידה רבה המורה שלי בתיכון, חיים הדומי ז"ל. כבר בגיל 15 עשיתי עבודת מחקר שלא רואים כיום גם אצל סטודנטים בתואר שני - והתאהבתי. כשהייתי בצבא הלכתי לאוניברסיטת באר שבע כדי להירשם לספרות אנגלית. הדלת של המחלקה הייתה סגורה אז נכנסתי בדלת ליד. הסברתי שאני רוצה להירשם לספרות אנגלית ומי שהיה שם אמר לי: למה שלא תלמד מדעי החיים. מתברר שזה היה הדיקן של מדעי החיים. אז בזה בחרתי. כנראה שספרות אנגלית לא הפסידה אותי".

איך אתה מחלק את הזמן?

"30% מהזמן אני עובד עם יורם בביורסט ומיקרוסנס. בשאר הזמן אני במדינול, עוסק בהנחיית צוות הפיתוח ועובד עם יהודית על בניית מסגרת שתאפשר לנו לחזור להיות חברה מובילה".

כבר יש מחשבות על פרישה?

"לא מזמן חגגתי בספארי באפריקה עם כל המשפחה, כולל הנכדה, את גיל שישים. אני רשאי לחשוב על פרישה אבל רוצה להקים עוד חמישה סטארט-אפים. שלוש השנים הראשונות להקמה הן הכי מסעירות, כך שכדאי שאתעסק בחמישה סטארט-אפים כושלים כדי שאוכל לפרוש. יהודית אומרת שצריך לומר 'סטארט-אפים אקדמיים' ולא כושלים".

יש לך שלושה נכדים: ילדה בת ארבע ותאומים בני שנה. איזה סבא אתה?

"אין הנאה גדולה יותר מלהיות שטיח".

יצאת פעם לחופשה ארוכה?

"אחרי אורבוט הקצבתי לעצמי שנה של חופש. שיחקתי טניס חמישה ימים בשבוע ואז שאלתי את עצמי: מה הטעם בלזרוק כדור שיחזור אלי? החלטתי שאני לא כמו הצרפתים. מספיק לי יום בשבוע לתחביבים, ובשאר הזמן אני מקטר שאין לי יותר זמן.

"יש לי את האופנועים, גם אם זה קצת פרוע לגילי. אני גם עוסק בגלישת רוח ולפני כמה שבועות טסתי עם שלושת בני לאלסקה כדי לעשות הלי-בורד - גלישה על השלג עם ליווי צמוד של הליקופטר. חזרתי לצייר, אני מנגן בחליל, מתעמק ביין ומגדל סחלבים בחממה. כבר צוחקים עלי שאני אוסף דברים של זקנים. חקלאות והכרה של הטבע זה חלק מהאהבה שלי למקום. קל לי יותר לדבר במושגים של אבנים ועצים".

איך זה לעבוד באופן צמוד עם בת הזוג? אתם אפילו יושבים באותו החדר, שולחן מול שולחן.

"זה יוצא דופן. בזכות העבודה המשותפת יש הצלחות ויש סיפוק משותף, וזה מעצים את החיים יחד. אבל זה גם מטריד שאין לנו שני מקומות נפרדים. המתח בעבודה עובר לבית ולהפך. אנחנו לא ידועים כשניים שחושבים אותו הדבר. יש לנו ויכוחים ואולי זה מה שמביא להצלחה. אני חושב באופן יותר כלכלי, במונחי עלויות, ויהודית שהיא ד"ר לפסיכולוגיה ארגונית חושבת מה יגרום למישהו לקנות את המוצר שלנו ולא של המתחרים.

"אני מתאר לעצמי שאצל אנשים אחרים האיזון יוצא אחרת. אנחנו עובדים יחד כבר יותר מעשר שנים וזה ששרדנו אומר שהחיוב רב על השלילה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#